שופטים פרק יט

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. ב וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַתְּהִי שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. ג וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ להשיבו [לַהֲשִׁיבָהּ] וְנַעֲרוֹ עִמּוֹ וְצֶמֶד חֲמֹרִים וַתְּבִיאֵהוּ בֵּית אָבִיהָ וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ. ד וַיֶּחֱזַק בּוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיָּלִינוּ שָׁם. ה וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיָּקָם לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל חֲתָנוֹ סְעָד לִבְּךָ פַּת לֶחֶם וְאַחַר תֵּלֵכוּ. ו וַיֵּשְׁבוּ וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיִּשְׁתּוּ וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הָאִישׁ הוֹאֶל נָא וְלִין וְיִטַב לִבֶּךָ. ז וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת וַיִּפְצַר בּוֹ חֹתְנוֹ וַיָּשָׁב וַיָּלֶן שָׁם. ח וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה סְעָד נָא לְבָבְךָ וְהִתְמַהְמְהוּ עַד נְטוֹת הַיּוֹם וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם. ט וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב לִינוּ נָא הִנֵּה חֲנוֹת הַיּוֹם לִין פֹּה וְיִיטַב לְבָבֶךָ וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ. י וְלֹא אָבָה הָאִישׁ לָלוּן וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד נֹכַח יְבוּס הִיא יְרוּשָׁלָ͏ִם וְעִמּוֹ צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ. יא הֵם עִם יְבוּס וְהַיּוֹם רַד מְאֹד וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל אֲדֹנָיו לְכָה נָּא וְנָסוּרָה אֶל עִיר הַיְבוּסִי הַזֹּאת וְנָלִין בָּהּ. יב וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה וְעָבַרְנוּ עַד גִּבְעָה. יג וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ לְךָ וְנִקְרְבָה בְּאַחַד הַמְּקֹמוֹת וְלַנּוּ בַגִּבְעָה אוֹ בָרָמָה. יד וַיַּעַבְרוּ וַיֵּלֵכוּ וַתָּבֹא לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ אֵצֶל הַגִּבְעָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן. טו וַיָּסֻרוּ שָׁם לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן. טז וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן בָּא מִן מַעֲשֵׂהוּ מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וְהָאִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם וְהוּא גָר בַּגִּבְעָה וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּנֵי יְמִינִי. יז וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הָאִישׁ הָאֹרֵחַ בִּרְחֹב הָעִיר וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן אָנָה תֵלֵךְ וּמֵאַיִן תָּבוֹא. יח וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה עַד יַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם מִשָּׁם אָנֹכִי וָאֵלֵךְ עַד בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וְאֶת בֵּית יְהוָה אֲנִי הֹלֵךְ וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה. יט וְגַם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא יֵשׁ לַחֲמוֹרֵינוּ וְגַם לֶחֶם וָיַיִן יֶשׁ לִי וְלַאֲמָתֶךָ וְלַנַּעַר עִם עֲבָדֶיךָ אֵין מַחְסוֹר כָּל דָּבָר. כ וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן שָׁלוֹם לָךְ רַק כָּל מַחְסוֹרְךָ עָלָי רַק בָּרְחוֹב אַל תָּלַן. כא וַיְבִיאֵהוּ לְבֵיתוֹ ויבול [וַיָּבָל] לַחֲמוֹרִים וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. כב הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת הַבַּיִת מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת וַיֹּאמְרוּ אֶל הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ. כג וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל אַחַי אַל תָּרֵעוּ נָא אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא הָאִישׁ הַזֶּה אַל בֵּיתִי אַל תַּעֲשׂוּ אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת. כד הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת. כה וְלֹא אָבוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ וַיֹּצֵא אֲלֵיהֶם הַחוּץ וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וַיְשַׁלְּחוּהָ בעלות [כַּעֲלוֹת] הַשָּׁחַר. כו וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַתִּפֹּל פֶּתַח בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר אֲדוֹנֶיהָ שָּׁם עַד הָאוֹר. כז וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶר וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף. כח וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ קוּמִי וְנֵלֵכָה וְאֵין עֹנֶה וַיִּקָּחֶהָ עַל הַחֲמוֹר וַיָּקָם הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ לִמְקֹמוֹ. כט וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיַּחֲזֵק בְּפִילַגְשׁוֹ וַיְנַתְּחֶהָ לַעֲצָמֶיהָ לִשְׁנֵים עָשָׂר נְתָחִים וַיְשַׁלְּחֶהָ בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. ל וְהָיָה כָל הָרֹאֶה וְאָמַר לֹא נִהְיְתָה וְלֹא נִרְאֲתָה כָּזֹאת לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה שִׂימוּ לָכֶם עָלֶיהָ עֻצוּ וְדַבֵּרוּ.

ב”ה

נושא: פילגש בגבעה

מיקום: ספר שופטים פרקים י”ט-כ”א.

סיכום:

הפרק פותח בכך שאין מלך בישראל ואיש משבט לוי שמקום מגוריו בקצה של הר אפרים [ היכן ששבט אפרים גרים]. אותו אדם הייתה לו פילגש ויום אחד אותה אישה החליטה לעזוב אותו וללכת לבית אביה. לאחר שהייתה בבית אביה ארבע חודשים ולא שבה אליו החליט אותו איש ללכת לבית אביה ולדבר על לבה של האישה כדי שתשוב אליו ואל ביתו. הלך האיש עם שני חמורים ועם נער שיסייע לו. כשהגיע לבית אבי האישה יצא לקראתו אבי האישה בשמחה, הביא לו לאכול ולשתות וישבו ודיברו. אותו איש משבט לוי נשאר עם נערו שם במשך 3 ימים ביום השלישי כשרצה ללכת השכים בבוקר אך אבי האישה שכנע אותו לאכול ולשתות וכך יצא שהתעכב בשני הימים הנוספים ולא יצא כמו שתכנן ביום השלישי. ביום החמישי השכים בבוקר ושוב שכנע אותו אבי האישה לאכול והתעכבו אך הפעם לא הסכים ללון במקום אלא התעקש שישובו לביתם. וכך יצא שהאיש הלוי, פלגשו ונערו יצאו בצהרי היום מאזור בית לחם לכיוון הר אפרים. בדרכם כשהתחילה השמש לשקוע הגיעו לאזור עיר יבוס שהיום היא ירושלים. הציע הנער ללוי שילונו באזור. אך מכיוון שבאותה תקופה בעיר זו התגוררו נוכרים לא הסכים האיש ללון שם אלא התעקש שיתקדמו לאזור הגבעה או לרמה שם השטח היה שייך ליהודים. כשהגיעו לאזור הגבעה של בני שבט בנימין חיכו שמישהו יציע להם ללון בביתו אך אף אדם לא הציע עד שהגיע אדם זקן עובד בהר אפרים אך גר באזור הגבעה. הוא שאל את האיש מהיכן בא ולאן הוא מתכנן ללכת והלוי סיפר לו שבא מאזור בית לחם היכן ששבט יהודה והמטרה שלו היא להגיע להר אפרים אך מכיוון ששקעה השמש הוא חיפש באזור של משכן ה’ מקום ללון אף אף אחד לא הציע לו את האפשרות למרות שאין לו שום צורך במאכל או משקה כי יש לו ככל צרכיהם אוכל, שתיה ואוכל לסוסים והדבר היחיד שהם זקוקים לו זה מקום ללון. 

מיד הציע הזקן שיבואו ללון אצלו וכל מה שיצטרכו הוא ייתן להם. וכך היה. הם הגיעו לביתו, אכלו ושתו. תוך כדי שהם אוכלים ושותים ומשוחחים ביניהם הגיעו אנשים רעים משבט בנימין אל הבית וסובבו את הבית ודפקו על דלתות הבית. כשפתח להם הזקן את הדלת דרשו ממנו להוציא את האיש שהגיע ללון אצלו כדי שישכבו עימו והתעללו בו. הזקן שרצה לכבד את אורחו התחנן לפני האנשים שלא ייקחו את האיש ובמקום האיש הציע להם את בתו הבתולה ואת הפילגש של האיש כדי שישכבו איתן ויתעללו בהם במקום לעשות דברים רעים באיש שבא להתארח אצלו ולקבל הגנתו. כשראה האיש הלוי שהם לא מסכימים להצעת הזקן תפס את פילגשו והוציא אותה מהבית אליהם לחוץ ונכנס לבית הזקן. אותם אנשים שכבו איתה והתעללו בה לאורך כל הלילה. כשעלה השחר שחררו אותה והיא שזכרה היכן בית הזקן בשארית כוחותיה הגיעה לביתו ונפלה כשהגיעה לבית וכפות ידיה פרוסות על מפתן הדלת. 

בבוקר קם האיש הלוי ופתח את דלתות הבית כדי לצאת לדרכו והינה הוא רואה את הפילגש שלו שוכבת בפתח הבית. קרא לה ואמר לה קומי ונלך לבית כשראה שהיא לא עונה הרים אותה ושם אותה על החמור. כשהגיע לביתו תפס אותה וחתך את גופה ל12 חלקים ושלח לכל שבט מישראל כדי שיראו מה עשו בני בנימין. 

כל אנשי ישראל שראו מה שקבלו הזדעזעו מאוד. אף פעם לא קרה שקיבלו דבר כזה. כולם נאספו למצפה באזור שבט בנימין ושאלו מה קרה? על מה הדבר הזה?

האיש משבט לוי שעשה את המעשה וביתר את גופת האישה סיפר את סיפורו אך עם שינויים:

הוא סיפר שהוא הגיע לגבעה ששייכת לשבט בנימין יחד עם פילגשו כשהגיעו למקום אנשי המקום סבבו את הבית ורצו להרוג אותו ועינו והמיתו את פילגשו. לאחר מכן הוא ביתר אותה ושלח לכל חלקי ישראל כדי שכולם יראו איזה דבר רע נעשה בישראל.

בני שבט בנימין ששמעו את הסיפור כעסו מאוד והחליטו ש שמכל שבט יעשרו אנשים ליציאה למלחמה. לפני היציאה למלחמה הם פנו לבני בנימין בבקשה למסור אליהם את האנשים שעשו את המעשה החמור הזה כך שימיתו אותם ואז יוציאו את הרע מעם ישראל. כשראו שבני שבט בנימין לא מוכנים למסור אליהם את אותם אנשים התכוונו בני ישראל למלחמה מול בני שבט בנימין.

בני שבט בנימין היו ידועים בחוזקם ובכוחם הרב. גם הם התכוונו למלחמה מול שאר שבטי ישראל.

וכך כששני הצדדים מוכנים למלחמה שבטי ישראל שואלים את ה’: מי יצא ראשון למלחמה? ובאורים ובתומים ה’ עונה להם: שבט יהודה. 

שבטי ישראל יוצאים להילחם ובמערכה הראשונה נופלים מהם 22 אלף איש. 

שבטי ישראל מתחזקים לקראת המערכה השנייה ולפני כן עולים ושואלים את ה’: האם יוסיפו להילחם עם בני בנימין אחינו?

ה’ עונה להם כן. 

הם יוצאים שוב להילחם ובמערכה השנייה מתים 18 אלף לוחמים. 

לאחר המערכה השנייה שנכשלו בה עולים אנשי הצבא וכל ישראל לבית אל בוכים וצמים ושואלים את ה’: האם לשוב להילחם עם בני שבט בנימין אחיהם? וה’ עונה להם כן ועתה הוא ייתן אותם בידיהם. 

חקירת הפרק

מילים לביאור:

פילגש= אישה שנמצאת עם גבר ללא כתובה וקידושין

חתנו= אב האישה 

בני בליעל= אנשים ללא עול שמתנהגים כרצונם ללא גבולות.

אקספוזיציה– פתיחה

הפרק פותח בעובדה שבאותם ימים לא היה מלך בישראל. הפתיחה הזו כבר רומזת לנו שהסיפור לא יהיה ממש חיובי כיוון שאין מנהיג שינהיג את העם. מן הסתם כשאין מנהיג כל אחד מתנהל על פי מה שהוא חושב לנכון ושכל אחד מתנהל על פי מה שנכון לא אז יש אי הסכמות. ואי הסכמות כשאין אדם ראוי שיכריע מוביל למריבות ומלחמות.

ביטויים:

דיבר על ליבה= שכנע אותה במילים יפות שמרככות את הלב.

כינויים: דרך הכינוי ניתן להבין את היחס אל הדמויות או את היחס בין הדמויות. 

איש משבט לוי- השם של אותו איש לא מופיע רק שהיה משבט לוי.  שבט לוי היה שבט מכובד ביותר והיו אחראים על חינוך העם ועבודות המשכן. 

כך שהכינוי של האיש מדגיש את העובדה שהמצב בארץ לא היה טוב אם איש משבט לוי התנהג בצורה לא מוסרית. 

בנוסף הוא גורם לנו להבין מהי הסיבה שהוא קיבל יחס מכבד והקשיבו לו.

פילגש– שם האישה לא מופיע 

שני הגיבורים המרכזיים של הסיפור לא מופיעים בשמם אולי כי המטרה היא ללמוד את המסר מהסיפור ולא בהכרח ללמוד על הדמות באופן אישי. 

פערי מידע:

באירוע:

1. באירוע היו הלוי, הפלגש, הנער, הזקן, בתו הבתולה.

2. אנשי בני בנימין סבבו את הבית ודרשו את הגבר [האיש הלוי] כדי להתעלל בו מינית.

3. הזקן סרב והציע כתחלופה את בתו הבתולה ואת פילגש האיש כדי שיתעללו בהם.

4. כשאנשי בני בנימין סרבו הוציא האיש הלוי בכוח את פילגשו אליהם לצורך התעללות במקום שיפגעו בו.

5. לאחר שהתעללו בה כל הלילה היא הגיעה בכוחות עצמה לבית הזקן.

6. רק לאחר שתכנן לצאת לביתו בבוקר ראה הלוי את פילגשו מחוץ לדלת [זאת אומרת לא טרח לחפש אותה או לדאוג לה להצלה].

7. קרא לה כשהייתה על הרצפה שוכבת ואמר לה קומי ונלך לבית [כאילו לא התעללו בה כל הלילה]

8. כשלא ענתה הרים אותה על חמורו.

9. כשהגיע לביתו ביתר אותה [ אולי היא הייתה חיה והוא הרג אותה]

בדיווח האירוע:

הלוי מספר שהוא ופלגשו הגיעו לגבעה של שבט בנימין ללון שם וכשהגיעו אנשי בליעל סבבו את הבית ורצו אותו להרוג ואת פלגשו עינו עד שמתה.

1. הלוי משמיט שהיה איתם נער.

2. הלוי משמיט שהאנשים הרעים מבני בנימין רצו לקחת אותו בלבד.

3. הלוי שינה מה הייתה המטרה שבסיבה רצו  לקחת אותו ולא סיפר שמטרתם הייתה התעללות מינית ולא מוות.

4. הלוי לא מזכיר את הזקן בסיפור.

5. הלוי לא סיפר שהזקן הציע לאנשי בנימין את בתו הבתולה ואת הפלגש שלו כתחלופה נוחה.

6. הלוי לא סיפר שהוא בעצמו הוציא את הפלגש שלו לבחוץ כדי להגן על עצמו.

7. הלוי לא סיפר שבזמן שהתעללו בה הוא הלך לישון.

8. הלוי לא סיפר שתכנן ללכת לביתו כאילו הכל בסדר.

9. הלוי לא סיפר שהיא הגיעה חיה לבית הזקן אלא טען שהיא מתה לאחר ההתעללות של האנשים.

כשמסתכלים לעומקו של הסיפור ניתן לראות שהלוי משמיט הרבה פרטים חשובים מאוד שגרמו לאי הבנה אמיתית של הסיפור:

1. הוא מעלים את העובדה שיש עדים שאפשר לשאול אותם על האירוע [הנער, הזקן, בת הזקן]

2. הוא מעלים את האחריות שלו למה שקרה לפילגשו. הוא כדי להציל את עצמו הפקיר את פילגשו ואף לא סייע לה ולא עזר לה ואולי הוא בעצמו הרג אותה.

3. הוא מעצים את האשמה של בני בנימין [שברור שחטאו מאוד] ומוסיף שרצו להרוג אותו ואת פילגשו אנסו והמיתו.

השוואה-

בין בראשית פרק י”ט לשופטים פרקים י”ט- כ”א.

נקודות לדמיון:

בשני הסיפורים בני המקום מכונים בכינויים שלילים. FOOD.docx

בשני המקומות האנשים דורשים להרע לאורחים.

בשני המקומות ההתעללות באורחים היא בדרך של אונס.

בשני המקומות המארח מנסה להגן על האורח/ים שבאו לביתו.

בשני המקומות המארח מציע הצעה חלופית בדמות בתו/בנותיו שלא ידעו איש לפני כן[לא קיימו יחסי מין לפני כן].

בשני המקומות האורחים מגנים על בת/בנותיו של המארח שהציע את הבת/בנותיו להתעללות מינית במקום באורח.

נקודות שוני:

בספר בראשית אנשי העיר מסרבים לחלופה ואילו בספר שופטים הם מקבלים את החלופה.

בספר בראשית אף אדם לא נפגע בסופו של דבר וכל בני הבית מקבלים הגנה ואילו בספר שופטים פילגשו של המארח מוצאת להתעללות בני העיר. 

בספר בראשית הסיפור מסתיים כשבנות המארח מקבלות הגנה מושלמת ממלאכי האל ואילו בספר שופטים הפילגש מסיימת את חייה באכזריות.

מסקנה: ניתן לראות שהמספר רצה שנקשר בין שני האירועים כדי להדגיש את המעשה החמור של בני שבט בנימין ולהצדיק את העונש שקיבלו. 

מי אשם בסיפור?

1. האיש הלוי– שזלזל בבת זוג שלו לא נישא לה כדת וכדין, לא הלך לפייסה מייד כששבה לבית אביה, לא שוחח איתה, לא הגן עליה אלא הפקיר אותה כדי לשמור על עצמו, לא ניסה למצוא דרך להציל אותה, לאחר שראה אותה במצב של התמוטטות לא נראה שניסה להחיות אותה או בכה עליה אלא באכזריות עוד בתר את גופה.

   בנוסף, העלים פרטים ושינה אותם לצרכו והכניס את כל עם ישראל למלחמה.

2. אב האישה– אב האישה כשבתו הגיעה אליו במקום לשמור עליה ולהגן עליה ולכעוס על בן זוגה [הרי לא סתם היא עזבה אותו ונשארה אצלו 4 חודשים] יצא אל האיש אכל, שתה אתו. לא שאל, לא כעס ולא דרש ממנו כלום. לא נראה שהאיש דיבר עם הפילגש ושכנע אותה לשוב כמו שתכנן אלא פשוט בא ולקח אותה.

3. בני הבליעל משבט בנימין שסובבו סביב הבית ודרשו להתעלל באיש וכשלא ניתן להם מבוקשם התעללו באישה כל הלילה.

4. האיש הזקן שבמקום להגן על בתו הבתולה ועל אשת הלוי הפקיר אותן כדי להגן על כבודו של הגבר שבא לביתו. ובנוסף לא סיפר מה קרה באמת בסיפור.

5. שבט בנימין שהגנו על האנשים הרעים בשבט שלהם ולא הסכימו למסור אותם כדי שיקבלו עונשם אלא יצאו למלחמה עם אחיהם למען אנשים מושחתים.

6. שבטי ישראל שלא חקרו על המקרה לעומק ולא דרשו עדים כדי לדעת בדיוק מה קרה ולטפל באירוע בצורה הנכונה ביותר.

שלבי המלחמה:

מערכה ראשונה:

הכנה למלחמה: שואלים את ה’ “מי יצא ראשון?

תגובת ה’: יהודה

תוצאת מערכה ראשונה: 22 אלף איש מלוחמי ישראל מתים

מערכה שנייה:

הכנה למלחמה:  לוחמי ישראל בוכים לה’ ושואלים האם לצאת להילחם?

תגובת ה’: כן

תוצאת מערכה שנייה: מתים 18 אלף גיבורי מלחמה מישראל

מערכה שלישית:

הכנה למלחמה: כל העם ולוחמי ישראל בוכים, צמים וקוראים לה’ ושואלים האם לצאת להילחם עם אחיהם בני בנימן?

תגובת ה’: כן ועתה הם יהיו בידם

תוצאה: שבטי ישראל מסיתים את לוחמי בנימין לדרכים שונות וכך לאחר שהם מפלגים ביניהם בתחילה מתים 30 איש מבני ישראל אבל בהמשך הם מצליחים להכות את שבט בנימין ולכבוש את העיר שלהם ולשרוף אותה בלי שידעו כיוון שהיו מפולגים בדרכים שונות. 

30 איש משבטי ישראל מתים. משבט בנימין נשארים רק 600 לוחמים. 

קושי:

מהי הסיבה שאיש משבט לוי גר באזור אפרים?

תשובה:

שבט לוי היה שבט שמפוזר בין כל השבטים כדי שיוכלו לסייע לעם בעבודות הקודש ובלימוד התורה. 

קושי:

מי סיפר את הסיפור?

פירוש:

נראה שאת הסיפור סיפר הנער שהיה עם האיש לאורך כל הסיפור וידע וראה מה קרה ואיך אותו איש לוי התנהג עם פילגשו לאורך כל הדרך.

מוסר השכל:

1. אדם צריך להתייחס אל בת זוגו בצורה מכבדת ואוהבת ואם יש מריבה לא לחכות 4 חודשים עד שהוא הולך לפייס אותה. הלוי לאורך כל הסיפור לא התייחס אל בת זוגו בצורה מכבדת ואוהבת דבר המראה על האישיות הרעה והאכזרית שלו שבסופו של דבר נגרם נזק כל כך גדול לישראל.

2. לא שופטים ללא שני עדים- אם היו שופטים וחוקרים לעומק את המקרה היו מוצאים שיש אנשים שנכחו בסיפור ויכלו לשאול אותם מה היה בדיוק באירוע כך שהאיש הלוי לא היה יוצא נקי מחטאיו.

3. כשאין שופט הגון שהולך על פי חוקים כל אדם עושה מה שהוא רוצה ואנשים מתנהגים לפי הרגשות והתאוות שלהם ולא על פי חוקים והגיון. דבר שמוביל למלחמה ומוות.

4. כוח האחדות- שבט בנימין הצליח בשתי המערכות כשהיו מאוחדים ועבדו ביחד ברגע שפרקו אותם לקבוצות התחילו שבטי ישראל לנצח במלחמה עד לכיבוש.

5. במלחמת אחים אין מנצחים. לא משנה כמה כל אחד מהצדדים חושב על פי דעתו שהוא צודק בסופו של דבר שני הצדדים מפסידים.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

שאלות בגרות:

1. השווה בין בראשית פרק י”ט לבין שופטים פרק י”ט.

1. כתוב שתי נקודות דמיון ושתי נקודות שוני בין הסיפורים.

2. לאור ההשוואה שערכת, מהי מסקנתך?

2. לאחר שקראת את הסיפור “פלגש בגבעה” בחר שתי דמויות שחטאו בסיפור ופרט במה אתה מאשים אותם. כיצד היית מעניש אותם?

3. קרא שופטים פרק כ’.

1. מהי טענת שני הצדדים שיצאו למלחמה כדי להצדיק את היציאה למלחמה?

2. במה כל צד חטא ביציאה למלחמה זו?

3. כיצד נענש כל צד במלחמה?

4. מהי הסיבה לדעתך ששני הצדדים נפגעו קשות המלחמה זו?

4. לאחר קריאה של הנושא מהו המוסר השכל שלקחת מהסיפור?

5. לאחר קריאת הסיפור חשוב: מי לדעתך סיפר את הסיפור?