במדבר פרק יג – פרשת המרגלים
- במדבר
- פרק יג
- פרשת המרגלים
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם.
וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.
וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר.
לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן חוֹרִי.
לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה.
לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף.
לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן.
לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן רָפוּא.
לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי.
לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי.
לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי.
לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל.
לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי.
לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי.
אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ.
וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר.
וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב.
וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים.
וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.
וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת.
וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם.
וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים.
לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם.
וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ.
וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ.
אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם.
עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.
וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ.
וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ.
וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת.
וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.
וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא.
וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ.
וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה.
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.
וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם.
וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד.
אִם חָפֵץ בָּנוּ יְהוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
אַךְ בַּיהוָה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם.
וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְהוָה נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ.
אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ.
וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה יְהוָה בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה.
וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר.
מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר.
וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר.
יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֺן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.
סְלַח נָא לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה.
וַיֹּאמֶר יְהוָה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ.
וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת כָּל הָאָרֶץ.
כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי.
אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ.
וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה.
וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף.
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר.
עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי.
אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם יְהוָה אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם.
בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי.
אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.
וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ.
וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה.
וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר.
בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֺנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי.
אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ.
וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וילונו [וַיַּלִּינוּ] עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ.
וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְהוָה.
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ.
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד.
וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה כִּי חָטָאנוּ.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְהוָה וְהִוא לֹא תִצְלָח.
אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם.
כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה וְלֹא יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם.
וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה.
וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה.
ב”ה
מיקום: במדבר פרק יג
נושא: פרשת המרגלים
סיכום הפרק
ה’ פונה אל משה ומצווה עליו לבחור אנשים שילכו לארץ כנען ויתורו אותה. יראו את המקום ויראו כמה הארץ שה’ בחר לעם ישראל טובה. מכל שבט שיבחר את האדם החשוב ביותר מהשבט לתפקיד.
משה עושה את ציווי האל ובוחר את האנשים הכי טובים למשימה. ראשי שבטים. שירגלו שם. ילכו ממדבר פארן המקום שבני ישראל חנו וילכו לראות את הארץ ויתנו דיווח לגבי המקום.
האנשים שנשלחו כולם היו האנשים הכי חשובים בישראל:
שבט ראובן, נבחר שמוע בן זכור.
שבט שמעון שפט בן חורי.
שבט יהודה, כלב בן יפונה.
שבט יששכר, יגאל בן יוסף.
שבט אפרים, הושע בן נון.
שבט בנימין, פלטי בן רפא.
שבט זבולון, גדיאל בן סודי.
שבט נפתלי, נחבי בן ופסי.
שבט גד, גאואל בן מכי.
שבט יוסף, החלק של מנשה, גדי בן סוסי. [יוסף קיבל שני חלקים לשני בניו, מנשה ואפרים כי תפקד כבן בכור בהמשך חייהם]
שבט דן, עמיאל בן גמלי.
שבט אשר, סתור בן מיכאל.
אלה השמות של האנשים שמשה שלח לתור את הארץ.
משה קורא להושע בן נון משרתו ומשנה לו את שמו ומוסיף לו את האות י’ לשמו. עכשיו הוא יקרא בשם: יהושע.
דרישת משה מהאנשים היא לעלות מאזור הנגב אל ההר ולהסתכל ולבחון את הארץ ולומר מהי ומה העם היושב בה.
האם העם בה חזקים או חלשים? מעטים או רבים?
הארץ טובה או רעה?
האם הערים שהאנשים יושבים בהם הן מבוצרות[ערים שסביבם חומה] או יושבים בסגנון מחנה?
הארץ שמנה או רזה? [מביאה תבואה בשפע או לא מוציאה תבואה]
האם יש בארץ עצים או אין?
הדרישה הנוספת שמשה מבקש מהם היא שיתחזקו ולא יחששו ויביאו איתם מפרי הארץ.
האנשים עולים, תרים את הארץ. תרים אותה ממדבר צן [דרום הארץ] עד רחב לבא חמת [צפון הארץ]. משם עלו בנגב ובאו עד חברון. שם בחברון ראו את ילידי הענק [שמו היה ארבע] אחימן, ששי ותלמי. חברון הייתה עיר עתיקה מאוד. ההוכחה היא שהייתה בנויה 7 שנים לפני צען מצרים [ידועה כעיר עתיקה].
הם באים עד נחל אשכול ומשם כרתו אשכול ענבים אחד שהיה כל כך גדול שהיה צורך בשני אנשים להרים כל לצד של מוט. בנוסף, לקחו גם רימונים ותאנים. נחל אשכול יקרא בשם זה כי משם הם לקחו אשכול ענבים כדי להראות למשה ולעם.
לאחר 40 יום האנשים שבים מלתור את הארץ.
המרגלים חוזרים מלתור את הארץ ומגיעים אל מדבר פארן שם יושבים משה, אהרון ובני ישראל ומשיבים להם על שאלותיהם. הם עשו את מה שציווה עליהם לעשות והם באו אל הארץ ששלח אותם אליה והיא באמת ארץ מלאה שפע. ארץ זבת חלב ודבש. כדי להוכיח את דבריהם הם מראים את הפירות הטובים והגדולים שהביאו מהארץ. לאחר שהראו את טוב הארץ המשיכו בדיווח שלהם ועדכנו את משה שמצד שני העם בארץ עז[בעל כוח וגבורה], הערים מבוצרות ומוקפות חומה ויש שם ילידי ענק[בני ענקים].
הם גם מעדכנים על המיקום של העמים היושבים בארץ:
עמלק יושבים באזור הנגב.
החיתים, היבוסיים והאמורים יושבים באזור ההר.
הכנענים יושבים באזור שעל גבול הים והירדן.
כלב, אחד מהמרגלים שומע את דבריהם ומבין שבדברים שאמרו הם יגרמו לעם להבין שהמשימה קשה מידי בשבילם והם יחששו מללכת לכבוש את הארץ לכן, הוא מיד משתיק אותם ואומר להם: עלה נעלה וירשנו אותה. כי יכול נוכל לה. זאת אומרת: לא משנה מה ראינו מבחינת איכות, כמות האנשים והקושי לכבוש כיוון שהערים מוקפות חומה ומוגנות ברור שנעלה לכבוש כי נצליח בכך. שאר המרגלים ששומעים את דבריו אומרים לו: לא נוכל לעלות אל ההר כי חזק הוא ממנו. [לא נצליח לכבוש כי הם חזקים ממנו].
והם ממשיכים ואומרים דברים רעים על הארץ כדי לחזק טענתם: הארץ אוכלת יושביה [האנשים בה מתים בגיל צעיר], כל מי שראינו שם הם אנשים גדולים בממדים[אנשי מידות], וראינו שם אנשים גדולים שנראים כבני ענקים. הרגשנו לידם כחגבים וכך נראינו בעיניהם.
מילים לביאור:
אפס=אולם
עז= חזק
ארץ הנגב= אזור דרומי של ישראל
ויהס= וישתיק
נפילים= בני אדם ענק שנפל משמים בימי אנוש.
חגבים=סוג של חרגול [בעל חיים קטן]
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ב’: דרישת ה’ ממשה
פסוקים ג’- ט”ו: בחירת משה אנשים המותאמים למשימה.
פסוק ט”ז– שינוי שמו של הושע בן נון.
פסוקים י”ז-כ’: הוראות משה לאנשים לצורך ביצוע המשימה.
פסוקים כ”א-כ”ה: ביצוע המשימה על ידי האנשים שנבחרו.
פסוקים כ”ו-כ”ט: דיווח האנשים ששבו לגבי המשימה.
פסוקים ל’-ל”ג: תגובת כלב בן יפונה והמרגלים על הדו”ח שניתן.
משימה מול ביצוע:
- מסלול ההליכה.
- דו”ח על הארץ, העם, ערים.
- הבאה מפרי הארץ.
מסלול ההליכה:
ציווי: משה אומר לאנשים “עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר” משה משרטט להם את מסלול ההליכה שלהם ומצווה שיתחילו מאזור דרום הארץ לכיוון ההרים שבצפון הארץ.
ביצוע: “וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ, מִמִּדְבַּר-צִן עַד-רְחֹב, לְבֹא חֲמָת”- האנשים עולים מאזור הדרום של מדבר צן ועד לרחב, בא חמת שזה האזור של צפון הארץ.
הדו”ח שביקש משה מהאנשים:
ציווי:
וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ–הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. יט וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ–הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה–הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן,
הארץ:
מהי הארץ? [איזה סוג של אנשים היא מצמיחה חזקים או חלשים]
שמנה או רזה? [מצליחה להצמיח תבואה או לא]
טובה או רעה? [יש בה מעיינות מים או אין]
יש בה עצים או אין בה עצים? [יש בה עצי אילנות או לא]
העם:
מעט או רב? [יש בה הרבה אנשים או מעט]
חזק או חלש? [האנשים שם חזקים ובעלי כח וגבורה או חלשים]
הערים:
מבוצרות או לא מבוצרות חומה?[העם יושב בערים עם חומה או בלי חומה]
הדו”ח שקיבל משה מהאנשים:
וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ. כז וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ. כח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.
הארץ:
“זבת חלב ודבש”- המרגלים אומרים ומראים על ידי הפירות למשה ולעם שאיכות פירות הארץ טובה.
זו תשובה לשאלה אם יש עצים, אם הארץ מוציאה פירות טובים.
העם:
אפס, כי עז העם- אנשים חזקים וגיבורים.
ילידי ענק – אנשים ענקיים בגודלם.
הערים:
בצורות וגדולות מאוד- ערים מלאות אנשים ומבוצרות היטב.
3.הדרישה להביא איתם משהו:
ציווי:
משה מצווה עליהם להתחזק ולא לחשוש ולהביא איתם מפרות הארץ כדי שיוכלו לראות את האיכות שלהם. הדרישה היא לא דבר לא הגיוני כי הזמן היה תקופה שבה היו גוזמים את הענבים בכרם.
“וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים–יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים”. [כ’]
ביצוע:
המרגלים כורתים אשכול ענבים. למרות הגודל של האשכול הם מתאמצים ומרימים אותו. שני אנשים נדרשים כדי להרים מוט אחד כך שלצורך אשכול ענבים נדרשים 8 אנשים [2 בצד אחד של המוט, שניים בצד השני ויש צורך במוט נוסף כדי להחזיק את האשכול ולכן סה”כ 8 אנשים.]
בנוסף, הם מביאים מהרימונים והתאנים. [אחד סוחב כל פרי]
כך הם מגיעים אל משה ובני ישראל ומראים להם הוכחה על האיכות הטובה של פירות הארץ.
“וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים”[כ”ג]
“וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ”. [כ”ו]
המשימה הסתיימה. האנשים עשו את מה שנדרשו לעשות ואמרו מה שראו.[י”ז- כ”ט]
שלב שני: פרשנות
וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ–כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. לא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. לב וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת. לג וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק–מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם
החטא של המרגלים לא היה בדיווח שלהם. החטא היה רק לאחר שכתוצאה מהדיווח הם נתנו את הפרשנות שלהם.
כלב רואה שהאנשים מתמקדים בדברים הלא טובים ושמים עליהם את הדגש ולכן הוא מנסה להשתיק אותם ומיד לומר שאין מה לחשוש. למרות כל מה שסיפרו הם יעלו לארץ ויצליחו לכבוש אותה.
לעומתו, שאר האנשים[ללא יהושוע] אומרים שהם לא יצליחו והם גם נותנים הוכחות לטענתם:
- “כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ” – העם שנמצאים בארץ חזקים ממנו.
- ” הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא”- הארץ גורמת לאנשים למות.
- “וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת”- כל האנשים בארץ גדולים.
- וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק–מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם”- ראינו את אנשי הענק שם ונראינו בעיני עצמנו כמו חגבים לעומתם וכך היינו בעינהם.
.
ניתן לראות שרק אחרי שהם נתנו את הפרשנות שלהם התורה מתייחסת לדבריהם בצורה שלילית “ …וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר…”
מפה ניתן להבין שלא הייתה עליהם אשמה כשהם בחרו לעדכן בדו”ח שלהם את מה שראו אלא את מה שפירשו כתוצאה מהדו”ח שלהם.
- העם חזק מהם- אין להם דרך לדעת לא מסופר שה ניסו להילחם עם מישהו שם.
- הארץ גורמת לאנשים למות- אין להם דרך לדעת כי הם היו שם רק 40 יום וזה לא מספיק זמן כדי לדעת דבר כזה.
- כל העם שראו אנשי מידות- מסופר שראו רק את בני הענק. ומכאן הם כבר השליכו את מי שראו על כל העם בארץ.
- ראו את עצמם ביחס לעם כחגבים וכך היו בעיניהם- רגש זו תגובה לפרשנות ולכן אין להם דרך לדעת באמת איך בני המקום הרגישו ביחס אליהם. הכל כרגע בדמיונם.
תבואת הארץ מהפרק:
פירות גדולים:
” וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים”[כ”ג]
מהפסוק ניתן ללמוד שהפירות היו מאוד גדולים כיוון שהיו צריכים שני אנשים להחזיק מוט אחד. אשכול ענבים אחד.
שפע ואיכות:
“וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ” [כ”ז]
הרבה פירות גדולים, טובים וטעימים.
מהפסוקים ניתן ללמוד שהארץ עשירה בשפע כלכלי.
האנשים אומרים זאת במפורש ואף מוכיחים את דבריהם על ידי כך שהם מראים את פירות הארץ.
שמות של מקומות המופיעים בפרק:
מדבר פארן- המקום שבו חנו העם והאנשים שיצאו לתור את הארץ יצאו משם למשימתם.
מדרש שם- כאשר נותנים שם לאדם או למקום בגלל סיבה מסוימת.
אשכול– המקום נקרא כי שם כרתו המרגלים אשכול ענבים והביאו איתם להראות למשה ולעם.
” לַמָּקוֹם הַהוּא, קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל, אֲשֶׁר-כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. [כ”ד]
מעשה סמלי- מעשה המתואר בפרק והוא בעל משמעות ומטרתו להעביר מסר.
המרגלים מביאים מפרות הארץ מטרתם היא לבצע את דרישת משה אבל גם להוכיח את טענתם שהאנשים הגרים בארץ גדולים וחזקים מהם. כמו שהפירות גדולים כך גם האנשים בארץ גדולים וענקים ולכן אין להם סיכוי לנצח במלחמה מולם.
ביטוי: משפט הנאמר והוא בעל משמעות גם בימינו.
“ארץ זבת חלב ודבש”- הביטוי בו משתמשים המרגלים לתאר את הארץ והפירוש של הביטוי אז והיום הוא שהארץ מלאה בשפע כלכלי. כהוכחה הם מראים את הפירות הגדולים והטובים של הארץ.
“ארץ אוכלת יושביה”- ארץ שהחיים בה גורמים לאנשים בה למות בגיל צעיר.
קשיים ופירושים:
קושי:
מהי הסיבה שה’ כעס על המרגלים אם הם נתנו דו”ח?
פירוש:
הסבר פירוש:
הסיבה לכעס היא לא הדו”ח שנתנו המרגלים אלא הפרשנות לדו”ח והחוסר אמונה שלהם בה’ שיושיע אותם למרות הבטחתו ולמרות כל הניסים שעשה עימם בעבר הקרוב מאוד.
קושי:
מהי הסיבה שמשה אומר למרגלים שיתחזקו ויביאו מפרי הארץ? מה הצורך בחיזוק כדי להביא מפירות הארץ?
פירוש:
רמב”ן: “וטעם והתחזקתם ולקחתם – שלא יפחדו בלקחם מפרי הארץ פן יכירו בהם שהם מרגלים”.
הסבר פירוש:
רמב”ן מסביר את הסיבה לכך שהיה משה צריך לחזק אותם כשאמר להם להביא מפרי הארץ כיוון שיכול להות שיחששו לקחת כי הדבר יעורר תמיהה אצל יושבי הארץ ויכולים לחשוד שהם מרגלים ולהורגם. לכן היה צורך לחזק אותם במשימה.
קושי:
על פי איזה סדר נמנו שמות הנשיאים שנבחרו לתור את הארץ?
פירוש:
רמב”ן: “ למטה ראובן וגו’ – מנה הכתוב השבטים לא לדגליהם ולא כתולדותם. ונראה שראה למנותם הנה לפי מעלת השלוחים , כי היו ראשים ונשיאים בעם כאשר ספר (לעיל , ב – ג) ואין מעלתם שוה , אבל יש בהם גדול מחברו בחכמה ובכבוד. והקדים הנכבד הקודם במעלה , כי ממעלת עצמם מנאם , לא למעלת השבט; וכן בנשיאים החולקים להם את הארץ כנען (ראה במ’ לד , יז – כט) – הזכירם כפי המעלה , לא לתולדותם.
הסבר פירוש:
רמב”ן מבאר ואומר שהסדר שמנה את האנשים שיוצאים לתפקיד לא היה לפי סדר השבטים מבחינת הגיל שלהם וזמן הולדתם וגם לא לפי סדר הישיבה שלהם ודגליהם ומפה ניתן להבין שהזכיר אותם לפי המעמד והכבוד האישי של כל אחד מהם. מי שגדול מחברו תחילה עד הקטן בחשיבות ביחס לאחרים.
קושי:
מהי הסיבה שמשה מוסיף את האות י לשמו של הושע?
פירוש:
רש”י: “ ויקרא משה להושע בן נון… – נתפלל עליו: יה יושיעך מעצת מרגלים” (ראה סוטה לד , ב).
הסבר פירוש:
על פי רש”י הוספת האות י’ הייתה לפני היציאה למשימה ומטרת ההוספה היא שהאות י’ היא שם ה’ ורצה לחזק אותו כדי שה’ יהיה עימו ולא יפול בעצת המרגלים אלא יעשה את משימתו בצורה טובה לרצון האל.
קושי:
מהי הסיבה שכתוב “ויבא” ולא “ויבואו” ברבים על המרגלים בעניין חברון?
פירוש:
רש”י: “ויבא עד חברון – כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות , שלא יהא ניסת לחביריו להיות בעצתם (ראה סוטה לד , ב); וכן הוא אומר “ולו אתן את הארץ אשר דרך בה” (דב’ א , לו) , וכתיב “ויתנו לכלב את חברון” (שו’ א , כ).
הסבר פירוש:
רש”י מסביר שכתוב “ויבא” כיוון שמדובר פה בכלב בן יפונה בלבד שהלך לחברון למערת המכפלה להתפלל בקברי אברהם, יצחק ויעקב שיעזרו לו במשימה ושלא ייפול בעצת חבריו כיוון שכבר ידע שהם מתכננים לגרום לעם לחשוש מלצאת להילחם. ההוכחה לכך היא שכתוב בהמשך שכשכר על כך שכלב הגן על הארץ, ניסה להשתיק את שאר המרגלים ויצא נגד דבריהם קיבל מה’ שכר שיזכה לעלות לארץ ובנוסף לחלק שמגיע לו בירושה כשאר בני העם יקבל את חברון העיר שעלה אליה.
מוסר השכל הנלמד בפרק:
- “לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ”- אדם שמקבל משימה צריך לדבוק במשימה ולעשות מה שנאמר לו ולא להוסיף אם לא נדרש לכך. המרגלים נדרשו לתת דו”ח על הארץ אך לא נדרשו לתת פרשנות. הם נדרשו להביא דו”ח שיפרט לגבי הדברים שהם ראו בארץ ולגבי העם שיושב בארץ ולהביא מפירות הארץ. הטעות שלהם הייתה שחוץ מהדו”ח שנתנו הם גם נתנו פרשנות ואמרו שלפי מה שראו אין סיכוי שיצליחו לכבוש את הארץ. ופה הייתה הטעות שלהם. בכך שהביאו את הפרשנות ולא סמכו על אלוהים שאם הבטיח להם את הארץ אז למרות כל הקשיים הוא גם ייתן להם את היכולת והאפשרות לכבוש אותה.
- “ונְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם”- ברגע שאדם מרגיש שהוא לא טוב ולא חשוב הוא יגרום לכך שגם אחרים יחשבו עליו ככה. אבל אם הוא בטוח בעצמו ובמי שהוא, הוא משדר גם לאחרים את מה שהוא מאמין בו. המרגלים לא האמינו בעצמם וביכולתם והרגישו קטנים מול האנשים בארץ ולכן גם בעיני יושבי הארץ הם נחשבו פחותים. מפה ניתן ללמוד שכשאדם רואה ומרגיש שהסביבה לא מתייחסת אליו בצורה מכבדת שיבדוק את עצמו ויחזק את מי שהוא. [ביטחון עצמי, העצמה, חוזק נפשי וכו’].
- הפרק מלמד אותנו שכבני ישראל נלחמים על ארצם הם לא צריכים לעשות שיקולים טבעיים כיוון שעם ישראל מעל הטבע ושה’ איתם ומסייע להם במלחמותיהם. ניתן לראות שעוד בתקופת המדבר המרגלים הולכים לארץ וכל מה שהם רואים מוכיח את הטענה שיחסי הכוחות לא שווים ואין להם סיכוי לנצח. הדבר שעושה את ההבדל הוא בשמירה ובסיוע של האל על ישראל. וזו הסיבה לכעס שהיה על המרגלים שהיו צריכים להאמין בה’ שכמו שהוציא אותם ממצרים בניסים ונפלאות, 10 המכות, קריעת ים סוף וניסי המדבר כך הוא ימשיך ללוות את ישראל לאורך כל הדרך ולא יפיל אותם כל עוד הם מאמינים בו .
לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים לבגרות בתנך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,
לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות בתנ”ך:
- קראו במדבר דברים י”ג פסוקים א’-ט”ז.
- מאילו שבטים היו יהושע וכלב בן יפונה?
- מה היה מעמדם של האנשים שנבחרו בתוך ישראל?
- כמה אנשים נבחרו מכל שבט לתור את הארץ?
- מי בחר את האנשים שיעלו לתור את הארץ?
- למי מהאנשים שהלכו לתור את הארץ שינה משה את השם ומהו השם הישן ומה השם החדש שניתן לו?
- קראו במדבר פרק י”ג פסוקים כ”ה- ל”ב וכתבו:
- מהו הדבר שאמרו המרגלים על הארץ מיד כשהגיעו ומהי ההוכחה שנתנו כדי לחזק טענתם?
- מהי טענת המרגלים לגבי היכולת של בני ישראל לכבוש את הארץ? כיצד הם מחזקים את טענותיהם?
- קראו במדבר פרק י”ג פסוק ל”ג וכתבו: כיצד המרגלים טוענים שהרגישו לגבי עצמם כשהיו בכנען וכיצד הם טוענים שבני המקום התייחסו אליהם? מה לדעתך הדבר מלמד על הסתכלות האדם על עצמו?
- קראו פסוקים כ”ג-כ”ח. כיצד ניתן להבין מפסוקים אלה על איכות תבואת הארץ ?
- קראו במדבר פרק י”ג פסוקים א’-ט”ז. מהי המשימה שאליה נשלחו האנשים? מיהם האנשים שנבחרו על ידי משה לבצע את המשימה?
- קראו במדבר פרק י”ג פסוקים י”ז-כ’. מהן ההוראות מדויקות לביצוע המשימה של משה לאנשים ששלח? [המסלול שהם צריכים ללכת והמשימות לבדיקה ומה להביא איתם].