שמואל ב פרק ה
- שמואל ב
- פרק ה
- מלכותו של דוד על כל ישראל
וַיָּבֹ֜אוּ כׇּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ׃ בגַּם־אֶתְמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם בִּֽהְי֨וֹת שָׁא֥וּל מֶ֙לֶךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אַתָּ֗ה הייתה מוציא [הָיִ֛יתָ הַמּוֹצִ֥יא] וְהַמֵּבִ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ גוַ֠יָּבֹ֠אוּ כׇּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
דבֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֛ה דָּוִ֖ד בְּמׇלְכ֑וֹ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה מָלָֽךְ׃ הבְּחֶבְרוֹן֙ מָלַ֣ךְ עַל־יְהוּדָ֔ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּבִירוּשָׁלַ֣͏ִם מָלַ֗ךְ שְׁלֹשִׁ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה עַ֥ל כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃ ווַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה׃ זוַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד׃ חוַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כׇּל־מַכֵּ֤ה יְבֻסִי֙ וְיִגַּ֣ע בַּצִּנּ֔וֹר וְאֶת־הַפִּסְחִים֙ וְאֶת־הַ֣עִוְרִ֔ים שנאו שְׂנוּאֵ֖י נֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־הַבָּֽיִת׃ טוַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּמְּצֻדָ֔ה וַיִּקְרָא־לָ֖הּ עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ֤בֶן דָּוִד֙ סָבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וָבָֽיְתָה׃ כגיוַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהֹוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ׃
יאוַ֠יִּשְׁלַ֠ח חִירָ֨ם מֶלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֮ אֶל־דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנוּ־בַ֖יִת לְדָוִֽד׃ יבוַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃
יגוַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד ע֜וֹד פִּֽלַגְשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם אַחֲרֵ֖י בֹּא֣וֹ מֵחֶבְר֑וֹן וַיִּוָּ֥לְדוּ ע֛וֹד לְדָוִ֖ד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃ ידוְאֵ֗לֶּה שְׁמ֛וֹת הַיִּלֹּדִ֥ים ל֖וֹ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב וְנָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה׃ טווְיִבְחָ֥ר וֶאֱלִישׁ֖וּעַ וְנֶ֥פֶג וְיָפִֽיעַ׃ טזוֶאֱלִישָׁמָ֥ע וְאֶלְיָדָ֖ע וֶאֱלִיפָֽלֶט׃
יזוַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי־מָשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤ד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּעֲל֥וּ כׇל־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־דָּוִ֑ד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־הַמְּצוּדָֽה׃ יחוּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃ יטוַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ אֶל־פְּלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיָדִ֑י
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֶל־דָּוִד֙ עֲלֵ֔ה כִּֽי־נָתֹ֥ן אֶתֵּ֛ן אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃ כוַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֮ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהֹוָ֧ה אֶת־אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים׃ כאוַיַּ֥עַזְבוּ שָׁ֖ם אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַאֲנָשָֽׁיו׃
כבוַיֹּסִ֥פוּ ע֛וֹד פְּלִשְׁתִּ֖ים לַעֲל֑וֹת וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃ כגוַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּיהֹוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל־אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים׃ כדוִ֠יהִ֠י בשמעך כְּֽשׇׁמְעֲךָ֞ אֶת־ק֧וֹל צְעָדָ֛ה בְּרָאשֵׁ֥י הַבְּכָאִ֖ים אָ֣ז תֶּחֱרָ֑ץ כִּ֣י אָ֗ז יָצָ֤א יְהֹוָה֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃ כהוַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ כֵּ֔ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהֹוָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בֹּאֲךָ֥ גָֽזֶר׃
ב”ה
מיקום: שמואל ב פרק ה’
נושא: מלכותו של דוד על כל ישראל
סיכום:
כל שבטי ישראל באים אל דוד שנמצא בחברון בבקשה שימלוך עליהם. הסיבות שהם נותנים לו: 1. אתה מהעם שלנו ולא שייך רק לשבט יהודה. 2. עוד מתקופת שאול היית ראש הצבא שלנו והוצאת את העם למלחמות והבאת אותם לביתם לאחר ניצחונות. 3. ה’ הודיע לך בנבואה שאתה נבחרת להיות מלך על ישראל ולדאוג לצרכיהם.
זקני ישראל [ראשי העם] מגיעים אל דוד לחברון ודוד כורת איתם ברית בחברון בשבועה לפני ה’ שימלוך עליהם וידאג להם ושם מושחים אותו למלך על כל ישראל.
דוד מולך בסך הכול 40 שנה. בחברון הוא מולך על שבט יהודה בלבד במשך 7 שנים וששה חודשים ואילו על כל ישראל ויהודה הוא מולך 33 שנה.
לאחר שדוד מולך הוא הולך אל שטח בארץ ישראל ששבטי יהודה ובנימין עוד לא כבשו [חלק מירושלים]. מי שישבו שם היו היבוסיים שאמרו לדוד שהוא לא יוכל לכבוש את העיר ואף להיכנס למקום לא יצליח כיוון שהחיילים שלהם חזקים מאוד ואף העיוורים והפיסחים בחיילים שלהם יצליחו לשמור על העיר והוא לא יוכל להזיז אותם. דוד לכד את מצודת ציון שהייתה בקרבת עיר יבוס ושינה את שמה לעיר דוד. הוא מכריז באותו היום בפני חייליו שמי שיהיה הראשון שיכנס לעיר ויכבוש את הצינור שהוא המקום המרכזי ובעל החוזק של היבוסיים [כיוון שהוא מעביר מים לאנשי המקום או מכיוון שזה שער העיר] הוא יהיה שר שלו. ידוע בספר דברי הימים שיואב בן צוריה נכנס למקום וכובש את המקום. לאות זיכרון החליטו שלא להיכנס לתוך בתי היבוסיים העיוורים והפיסחים. דוד לאחר כיבוש המקום מתיישב במצודה וקורא לה עיר דוד. דוד בונה את המקום אך את הרחבה שהייתה צמודה למצודת דוד הוא משאיר ריקה [מילוא] ולא בונה שם כדי שעולי הרגל כשהם מגיעים לירושלים יוכלו להתאסף שם. דוד גודל ומתחזק וה’ אתו בכל שהוא עושה הוא מצליח.
חירם מלך צור שולח אל דוד שליחים לצורך הסכם שלום וידידות ואיתם הוא שולח מתנות: עצי ארזים, אנשים שמומחים בהכנת דברים מעצים ואנשים שמומחים בהכנת דברים מאבנים והם בונים לדוד בית.
כשרואה דוד את ההצלחה שלו בכל מה שהוא עושה ואת העובדה שמלך גוי בא לעזרתו הוא מבין שה’ בחר בו כמלך על ישראל ושהמטרה בהמלכתו היא להרים ולחזק את ישראל.
דוד לוקח לו פילגשים ונשים מירושלים והן מביאות לו בנים ובנות בנוסף למה שכבר היו לו לפני שמלך על כל ישראל. שמות בני דוד שנולדו לו בזמן מלוכתו בירושלים: שמוע, שובב, נתן, שלמה, יבחר, אלישוע, נפג, יפיע, אלישמע, אלידע, אליפלט.
פלישתים שומעים שדוד הומלך על ידי כל ישראל למלך ומתאספים כולם כדי לעלות להילחם מול דוד כיוון שיודעים על גבורתו וחוששים מפניו. דוד שומע על הדבר ויורד אל המצודה שלו להכין את חייליו לקראת המלחמה בפלישתים. פלישתים באים למקום שנמצא ליד ירושלים ונקרא עמק רפאים ושם הם פורשים את חייליהם ומתכוננים למלחמה מול ישראל.
דוד שואל את ה’ [באורים ותומים] האם יעלה אל פלישתים? האם ה’ ייתן אותם בידו והוא ינצח אותם? ה’ עונה לו: שיעלה להילחם עימם והוא ייתן אותם בידו. דוד עולה למקום הנקרא “בעל פרצים” שהיו שם חלק מצבא פלישתים והוא תוקף את הפלישתים והם בורחים ממנו. לכן הוא קורא מאותו רגע למקום בשם זה כיוון ששם ה’ עזר לו ואויביו נכנעו לו במהירות כמו שמים פורצים ממקום.
הפלישתים בזמן בריחתם עוזבים במקום את העבודה זרה שלהם וחיילי דוד ודוד שורפים את העבודה זרה שמצאו במקום.
הפלישתים מוסיפים להתכונן למלחמה מול דוד והוא שואל את ה’ האם לעלות להילחם עימם?
ה’ משיב לו: לא לעלות מולם [בצורה חזיתית] אלא שיבוא מסביבם ויחכה. כשישמע צעדים בראשי האילנות ידע שה’ שלח את מלאכיו לסייע לו במלחמה ואז רק יתקוף את הפלישתים. דוד שומע להוראות האל. וכובש ומניס את פלישתים ממקום הנקרא גבע עד הדרך למקום הנקרא גזר.
פירושים נוספים לגבי עניין כיבוש יבוס: [רש”י]
ליד המצודה היה מקום שנקרא יבוס [החלק של נחלת שבט בנימין באזור ירושלים] ודוד למרות שרצה את העיר לא יכול היה לכבוש אותה כיוון שהיה גר שם נכדו של אבימלך מלך גרר שכרת ברית עם אברהם אבינו שבניו לא ילחמו עמו, עם בנו ונכדו. כך שכשדוד היה רוצה לכבוש את יבוס היו מראים לו את הדמויות האלה שהיו פסלים בצורת בני אדם שיצר אברהם אבינו והיה חרוט עליהם ההסכם ביניהם כדי שיהיו לעדות לכך שאסור לבניו לכבוש את המקום. [את השמות האלה קיבלו כיוון שהפסלים האלה לא היו רואים ולא שומעים ולכן זהו שמם] וכך היו ניצלים מכיבוש דוד. יש הטוענים שבאותה תקופה כבר עבר דור רביעי לאבימלך ולכן כבר היה מותר לכבוש את המקום ובא דוד וכבש ויש הטוענים שבהמשך ימיו דוד קנה את המקום בכסף.
כל שבטי ישראל מגיעים לבקש מדוד שימלוך עליהם.
- הסיבות שהם משתמשים בהם כדי לשכנע אותם למלוך עליהם:
- 1. אתה חלק מכל עם ישראל ולא רק שייך לשבט יהודה.
- 2. אתה הובלת אותנו למלחמות ישראל והשבת אותנו לביתנו.
- 3. האל בחר בך שתהיה מלך על ישראל.
- זקני ישראל ודוד כורתים ברית לפני ה’.
ביאורי מילים:
נגיד– מלך
מוציא ומביא– מוציא את העם למלחמה ומביא אותם לביתם.
זקני ישראל– האנשים החשובים והחכמים בעם.
צינור– מקום מרכזי ביבוס שמעביר מים לכל אנשי העיר.
חרשי עץ– אנשים שמומחים בעשיית דברים מעץ [נגרים, אומנים]
חרשי אבן קיר– אנשים שמומחים בעשיית דברים מאבני קיר [אדריכלים, בנאים, קבלנים]
וינטשו– ויתפשטו [ פרשו את הצבא שלהם שם]
עיוורים ופסחים– אנשים שלא רואים או לא שומעים.
פילגש– אישה שבקשר איתה אינה מקבלת את ההתחייבויות שיש בכתובה.
עמק רפאים– עמק הגיבורים
עצביהם– עבודה זרה שלהם
ראשי הבכאים– ראשי האילנות
מבנה הפרק:
פסוקים א’- ה’: בקשת שבטי ישראל מדוד למלוך עליהם.
פסוקים ו’-ט’: לכידת דוד את מצודת ציון ואת יבוס
פסוקים י’- י”ב: יחסי דוד וחירם.
פסוקים י”ג-ט”ו: נשות דוד וילדיו לאחר המלכתו בחברון.
פסוקים ט”ז- כ”ה: מלחמת דוד בפלישתים.
הידעת?
בתקופת העבר מנהיגי ומלכי ישראל היו שואלים את ה’ כיצד לנהוג בכמה דרכים:
- אורים ותומים– על הכהן הגדול היה החושן שיהיה מורכב מ12 אבנים יקרות שעל כל אבן היו חרוטות אותיות וכשהיו רוצים לשאול שאלה את ה’ היו שואלים את השאלה והאותיות היו מהבהבות כך שהיה ניתן להרכיב ולהבין את תשובת האל.
- נביאים– המנהיגים היו שואלים נביא שהיה ידוע כנביא אמת מהי התשובה שהאל מסר לו.
- חלומות– הנביא או המלך או כל אדם היה חולם חלום עם מסר מאוד ברור שממנו היו מבינים מהי התשובה הנכונה.
היו פעמים כשה’ כעס על ישראל או שהיה מעוניין לא לענות אז בשום דרך לא היו מקבלים תשובה. דוגמא לכך: בספר שמואל שאול שואל את ה’ האם להילחם עם פלישתים ולא מקבל תשובה בשום דרך.
מתי נכתב הפרק? כרונולוגיה בפרק:
הפרק פותח בתחילת מלכותו של דוד על כל ישראל אך יש לשים לב שלא כל הפרטים המופיעים בפרק יהיו בתחילת תקופת מלכותו. אלא מתוארים אירועים שיהיו לאורך מלכותו של דוד. כך שהפרק לא נכתב בתחילת מלכותו אלא בסיום מלכותו.
הוכחות:
- לא כל בני דוד נולדים בתחילת מלכותו אלא לאורך כל מלכותו בישראל. [ידוע לנו ששלמה יהיה כשדוד כבר מולך הרבה שנים].
- חירם מלך צור מחזק את יחסיו עם דוד על ידי העברת מתנות לדוד לא בהכרח בתחילת מלכותו אלא בהמשך ימיו. הוכחה לכך היא מהעובדה שחירם הוא מלך צור רק לאחר שדוד מולך כבר על ישראל כמה שנים.
- הוכחה נוספת לכך היא כתיבת סיכום שנות מלכותו של דוד [40]. הכותב ידע כמה שנים דוד ימלוך וכך אנו רואים שהפרק נכתב לאחר ולא בתחילת מלכותו של דוד המלך.
מטרת הפרק: החוזק של מלכות דוד.
- יחסי הפנים של מלכות דוד– דוד נבחר כמלך על ידי כל העם. [א’-ג’]
- שליטה בגבולות ישראל בזמן דוד– דוד כובש את עיר הבירה ומעביר את השטח שהיה שייך לשבט בנימין אך לא נכבש עדיין על ידו לשליטת ישראל. [ו’-ט’]
- חוזקה של שושלת מלכות דוד– דוד מביא יורשים רבים ביולוגים. [י”ג- ט”ו]
- דוד מול אויבי ישראל– דוד מרחיק את האויבים המרכזיים של ישראל הפלישתים. [ט”ז-כ”ה]
- הקשר בין האל לדוד- דוד מנהל את מלחמותיו ומעשיו על פי האל ורואה ברכת האל במעשיו. [ג’, י’, י”ט, כ”ג]
- דוד מול מלכים מסביב לעולם– מלכים חזקים כמו חירם מלך צור קושרים עם דוד קשרי ברית ומביאים לו מתנות בעלות ערך רב. [י”א]
שמו של דוד מופיע הרבה פעמים בפרק והמטרה היא להדגיש שהפרק עוסק בדוד בחוזקו ובמלכותו.
מדרש שם– כאשר נותנים שם לאדם או למקום בגלל סיבה מסוימת.רש”י
בעל פרצים– דוד קורא למקום שנלחם עם פלישתים וכבש אותם בשם זה כיוון ששם הרגיש שה’ פרץ ה’ את אויביו כמו פרץ מים.
“.. וַיֹּאמֶר, פָּרַץ יְהוָה אֶת-אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם; עַל-כֵּן, קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא–בַּעַל פְּרָצִים.”
מלחמות דוד בפרק:
- כיבוש מצודת ציון- עיר דוד. [פסוק ז’]
- כיבוש העיר יבוס [ירושלים].[פסוק ח’-ט’]
- מלחמה של דוד בפלישתים. [ט”ז-כ”א]
- מלחמה נוספת של דוד בפלישתים. [כ”ב-כ”ה]
קשיים ופירושים:
קושי:
מה הכוונה שדוד נשבע לזקני ישראל לפני ה’? [פסוק ג’]
פירוש:
רד”ק: “לפני יי’ – כבר פירשנו (שו’ כ , א) כי כל מקום שיתקבצו שם כל ישראל או רובם , שם שכינה שורה. או פירוש לפני יי’: שאמרו: יי’ יהיה עד בינינו בברית שאנו כורתים.”
הסבר פירוש:
1. בכל מקום שעם ישראל נאספים ביחד כולם או רובם ה’ איתם.
2. אמרו שה’ יהיה עד לברית ביניהם ולשבועת דוד.
הביאו את ארון ה’ לזמן קצר לחברון וכך נשבע דוד כשארון ה’ לפניו. [ארון ה’= הארון שהיו בו לוחות הברית].
קושי:
מיהם העיוורים והפיסחים ביבוס? וכיצד מנעו את אפשרות הכניסה לעיר ?
פירושים:
א. ר’ יוסף קרא- דמויות בצורת בני אדם שמכיוון שהם פסלים אינם רואים ואינם שומעים והדמויות הלאה נוצרו על ידי אברהם אבינו כעדות לשבועה שנשבע לאבימלך שבניו לא יכבשו וילחמו עם אבימלך, בנו או נכדו. כשהיו מראים אותם לישראל היו מבינים חיילי ישראל שלא יוכלו להיכנס ולהילחם. בתקופת דוד המלך עברו 4 דורות מאז ברית אברהם ואבימלך ולכן יכול היה דוד להילחם עימם. דוד שונא אותם כיוון שהיו פסלים.
- מלבי”ם ורלב”ג: מפרשים שהעיוורים והפיסחים היו מכונות הנמצאות בכניסה לעיר וחוסמות את האפשרות להיכנס ולכבוש את המקום. [והיו נעזרות במים כדי לפעול].
- ראב”ע מפרש שאילו חיילי יבוס שהיו מתגאים בחוזקם כך שגם העיוורים והפיסחים בהם יכולים להחזיק את העיר כך שדוד ואנשיו לא יוכלו לכבוש אותה.
קושי:
מהו הצינור? ולמה היה מקום חשוב כל כך שדוד אמר שמי שיגע בו [יכבוש אותו] יעלה לגדולה?
פירושים:
- ר’ ישעיה מטראני: “כל מכה יבוסי ויגע בצנור – פירוש: בשער הקריה , ו’צנור’ הוא המסגר שסוגרין בו השער.”
- רלב”ג: “ כל מי שיכה יבוסי ויגע בצנור – והוא המרזב שנשפכים ממנו המים – וישחית עם השחתתו את הצנור הפסחים והעורים”
הסבר פירושים:
ר’ ישעיה מטראני טוען שהצינור היה שער הקריה. המקום שדרכו עוברים אנשים לעיר [כמו צינור שדרכו עובר משהו].
רלב”ג טוען שהצינור היה המקום שממנו היו עוברים מים לאנשי העיר וכך כשהשתלטו על המקום הזה בעצם הכניעו את אנשי המקום.
קושי:
מדוע פלישתים באים להילחם עם דוד לאחר ששמעו שהומלך על ישראל? כיצד הדבר משמש סיבה למלחמה עם ישראל?
פירוש:
מלבי”ם: עד לפני שהומלך על כל ישראל חשבו פלישתים שדוד לא קשור לישראל כיוון שהיה ביחסים טובים עם אכיש אך כשהומלך על כל ישראל הבינו שהוא נגדם ולא בצד שלהם ולכן יצאו להילחם עימו.
קושי:
מה פירוש השם של המקום: “עמק רפאים” [פסוק י”ח]
פירוש:
עמק רפאים=עמק הגיבורים
קושי:
מה היה שם המקום לפני שדוד קורא למקום בעל פרצים?
פירוש:
רד”ק ומצודות מפרשים שבעל פרצים הוא עמק רפאים. בתחילה נקרא עמק רפאים ולאחר הניצחון שינה לו דוד המלך את שמו.
קושי:
בפסוק כ”ד ה’ אומר לדוד שרק כשישמע צעדים בראשי האילנות יתקוף את פלישתים. מהי הסיבה לסימן הזה שנתן לו?
פירושים:
ר’ ישעיה מטראני: “ ויהי כשמעך את קול הצעדה בראשי הבכאים אז תחרץ – תרגמו: “בראשי אילניא”. פירוש: כשתשמע קול הצעדה שם , תדע כי הם המלאכים שאני שולח לעזרך”.
רלב”ג: וגם שם ימתין שיבא רוח יניע ראשי הבכאים , בדרך שישמע בהם כמו קול צעדי המתנועעים , כי זה יהיה סבה שיחשבו פלשתים , בשמעם קול צעדי דוד , שהוא קול תנועת ראשי הבכאים , ולא יהיו נשמרים ממנו כלל; ולזה צוה השם יתברך שיתנועע אז במהירות ויפול עליהם , כי בזה האופן מן התחבולה ינצחם.
הסבר פירושים:
ר’ ישעיה מטראני: כשישמע צעדים בראשי האילנות ידע שה’ שלח לו שליחים מהאל לסייע לצבאו במלחמה ולכן הוא יכול לצאת להילחם. [נס מעל הטבע על ידי סיוע של מלאכים].
רלב”ג: ה’ מצווה על דוד לבוא מסביב לפלישתים שם יש אילנות המתנועעים ושם יוכל דוד להסתתר כיוון שהאויבים שלו לא יחשבו שהוא שם כי יחשבו שהרעש הוא מהאילנות ולא מבני אדם ואז יתקוף במהירות.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות:
- הבא שתי ראיות מהפרק לכך שהעם כולו היה מעוניין בהמלכת דוד.
- קרא שמואל א’ פרק ט”ז פסוקים א’-י”ד ושמואל ב’ פרק ה’ פסוקים א’-ה’.
- כמה פעמים נמשח דוד למלך על ישראל? מי משח אותו בכל פעם והיכן נמשח?
- מהו האירוע המשותף שקורה לאחר כל פעם שנמשח דוד?
- קרא שמואל א’ פרק ה’ פסוק כ’ וכתוב:
- מהו מדרש שם?
- הבא דוגמא למדרש שם מהפרק.
- קרא שמואל ב’ פרק ה’.
- בדוק כמה פעמים מופיע שמו של דוד בפרק? מהי הסיבה לדעתך ששמו מוזכר כל כך הרבה פעמים?
- קרא שמואל ב’ פרק ה’. בפרק זה רואים את החוזק של מלכות דוד. הוכח את הנאמר בשתי דרכים לפחות.
- בתנ”ך מופיעים ניסים רבים שהאל עושה לעם ישראל. הניסים הם ניסים שמשתלבים בטבע [משולבים בחיי היום יום אך הזמן שהם מתרחשים גורמים להם להיות ניסים] או ניסים שמעל הטבע [ניסים ששוברים כל חוק טבע].
- מהו הנס שמופיע בפרק?
- לאיזה קבוצה היית משייך את הנס ומדוע?
- שאל את הוריך, סביך או חקור במלחמות ישראל. האם שמעת על נס שהיה לישראל במלחמות מול אומות העולם מאז ששבנו לארץ? מהו הנס? באיזו תקופה התרחש? לאיזו קבוצה של ניסים היית משייך את הנס שתיארת?
- קרא שמואל א’ פרק ה’ פסוקים א’-ג’. בקטע זה דוד וזקני ישראל כורתים ברית ונשבעים לפני ה’. מהי ההתחייבות של כל אחד מהצדדים בברית זו לדעתך?
- בפרק מופיעות שתי מלחמות של דוד עם פלישתים.
- מהי תגובת דוד בכל פעם כשהוא שומע שפלישתים נאספים להילחם עימו?
- עם מי מתייעץ דוד ביציאתו למלחמה?
- מהי תגובת האל לשאלת דוד?
מהי תוצאת המלחמה?