שופטים פרק יג
- העשרה
- פרק שופטים י"ג
- הולדת שמשון
א וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה.
ב וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה. ג וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן. ד וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא. ה כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. ו וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי. ז וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ.
ח וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד. ט וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ. י וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי. יא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי. יב וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ. יג וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל מָנוֹחַ מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר. יד מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר. טו וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהוָה נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים. טז וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל מָנוֹחַ אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַיהוָה תַּעֲלֶנָּה כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא. יז וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהוָה מִי שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא דבריך [דְבָרְךָ] וְכִבַּדְנוּךָ. יח וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יְהוָה לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי. יט וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַיהוָה וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים. כ וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ יְהוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה. כא וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְהוָה לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא. כב וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ. כג וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ לוּ חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת. כד וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה. כה וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל.
ב”ה
מיקום: שופטים פרק י”ג
נושא: שמשון הגיבור
סיכום הפרק
בני ישראל מוסיפים לעשות מעשים שרעים בעיני האל ולכן ה’ נותן אותם בידי הפלישתים האויבים שלהם. במשך 40 שנה הם פוגעים בישראל בדרכים שונות.
הפרק מספר על אדם משבט דן שגר במקום שנקרא צרעה ושמו מנוח ואשתו הייתה עקרה ולא היו לה ילדים[גם בעבר וגם בהווה]. יום אחד מלאך ה’ מתגלה אל אשת מנוח ואומר לה: הינה את עכשיו עקרה ואין לך ילדים אבל תדעי שאת תהיי בהריון ויהיה לך בן. ולכן מעכשיו את צריכה לשים לב ולשמור לא לשתות יין ולא לאכול דברים שאסור לנזיר לאכול כמו מאכלים שיש בהם ענבים וכשהבן ייוולד את תצטרכי להקפיד שלא לגזור את שערו בכלל [אפילו לא קצת]. והסיבה לאיסורים לך ולילד הם כי הילד יהיה נזיר עוד מהזמן שיהיה בבטן אמו ועד מותו והוא יגדל ויהיה זה שיושיע את ישראל מיד פלישתים.
האישה ששומעת את דברי המלאך באה הביתה ומספרת לאישה [האיש שלה, מנוח] את דברי מלאך האל. היא לא הבינה שהיא דיברה עם מלאך ולכן היא מספרת למנוח שנביא נגלה אליה והמראה שלו היה מבהיל כאילו מלאך אלוהים נראה אליה. היא ממשיכה ומספרת למנוח שהיא לא שאלה אותו מהיכן הוא כיוון שאת השם שלו הוא לא אמר לה ולכן היא הבינה מכך שלא יספר לה מידע על חייו. אלא רק בא להעביר לה מסר: מעכשיו, אסור לה לשתות יין ולאכול טמא[כל דבר שקשור לענבים טמא לה].
מנוח ששומע את דברי אשתו מתפלל לה’ ומבקש ממנו שישלח את האיש ששלח אליהם שוב פעם כדי ללמד אותם איך להתנהל עם הנער שיולד להם [גם כשיגדל ולא יהיה תלוי בהם].
ה’ שומע לתפילת מנוח ומלאך האל נגלה פעם נוספת אל אשת מנוח כשהיא יושבת בשדה לבדה [ללא אישה]. כשהיא רואה את המלאך היא רצה מהר לקרוא לאישה לבוא ולשמוע גם הוא את דברי המלאך ומספרת לו שהינה שוב הגיע אותו איש שבא אליה בפעם הקודמת. מנוח הולך אחר אשתו למקום המלאך ושואל אותו האם הוא האיש שדיבר עם אשתו בפעם הקודמת? והוא עונה לו שכן. הוא האיש. מנוח אומר לאיש עכשיו אני יודע שיולד לי הבן. תאמר לי איך להתנהג עם הבן שיולד?
מלאך ה’ חוזר על הדברים שאמר לאשת מנוח ואומר לו שאשתו צריכה להימנע מכל מאכל או משקה של ענבים. וזהו. אין עוד משהו שהם אחראים עליו. רק מה שציווה על האישה.
מנוח פונה אל מלאך ה’ ומבקש ממנו שיעצור אצלם והם יכינו לו סעודה ויקריבו לכבודו גדי עיזים. מלאך ה’ עונה לו שהוא לא יאכל מלחמו של מנוח ואם הוא רוצה להקריב קורבן את גדי העיזים לה’ הוא לא צריך אותו לשם כך. [מנוח עדין אינו מבין שלא מדובר בנביא אלא במלאך ה’ שלא אוכל]
מנוח שואל את מלאך ה’: מה השם שלך? כדי שכשדבריך יתגשמו נדע למי אנחנו צריכים להוקיר תודה… מלאך ה’ עונה לו למה תשאל לשמי? והוא פלאי. [שם שהוא סוד ואין אני יכול לגלות לך אותו].
מנוח לוקח את הגדי עיזים והתוספות ומעלה אותו על האבן כדי להקריב אותו קורבן לה’. כשהוא מניח את הדברים מלאך ה’ עושה פלא בכך שמעלה אש מהאבן בלי שמנוח מביא משהו שיבעיר את האש. מנוח ואשתו מסתכלים בפלא של האש שמלאך ה’ העלה מהצור ורואים את מלאך ה’ עולה עם להבות האש למעלה אל השמים. מנוח ואשתו שרואים את הפלא הגדול הזה מבינים שמי שבא לספר להם על הולדת בנם הוא מלאך ה’ והם נבהלים מאוד ומשתחווים מיד.
מאותו הזמן מלאך ה’ לא מתגלה יותר אל מנוח או אל אשתו.
מנוח אומר לאשתו בפחד: עכשיו, נמות כי ראינו מלאך ה’. אשתו ששומעת את דברי בעלה מרגיעה אותו ואומרת לו: לא נמות, אם ה’ היה רוצה להמית אותנו לא היה עושה את שלושת הדברים האלה: לא היה לוקח את הקורבן שהקרבנו לו, לא היה נותן לנו לראות את הפלא הגדול הזה ולא היה מבשר לנו את הבשורה הזו על הבן שייוולד ומה צריך לעשות אתו ואיך לפעול.
אשת מנוח באמת יולדת בן והיא קוראת לו שמשון [ישמש את ה’ כל חייו כנזיר] והוא גדל ורוח ה’ מתחילה לחדור לתוכו כשהוא במחנה של שבט דן שנמצא במקום שהוא בין אשתאל לצרעה.
מילים לביאור:
עקרה= אישה לא ילדים
ומורה =סכין [מספרים או כל סוג של סכין לחיתוך השיער]
מלאך= שליח
משפחת הדני=משבט דן
ויעתר=ויתפלל [העתיר לה’ בבקשות]
פלאי=סוד שלי
שכר=משקה אלכוהולי
חפץ=רצה
ולא יסף=ולא הוסיף
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ה’: מלאך ה’ מתגלה אל את מנוח.
פסוקים ו’-ז’: אשת מנוח מספרת לו את דברי המלאך.
פסוקים ח’-ט’: מנוח מתפלל אל ה’ והאל נענה לתפילתו.
פסוקים י’-י”ד: מלאך ה’ מגיע שוב אל אשת מנוח ומעביר את המסר שלו למנוח ואשתו.
פסוקים ט”ו-י”ח: מנוח מבקש ממלאך ה’ לאכול ושואל לשמו ומקבל סירוב.
פסוקים י”ט-כ”ג: ניסי המלאך ותגובת מנוח ואשתו.
פסוקים כ”ד-כ”ה: הולדת שמשון והתפתחותו.
מבנה מעגלי:
ספר שופטים מתאפיין במבנה מעגלי [מבנה שחוזר על עצמו לאורך כל הפרק].
עם ישראל מתנהג כראוי ויש תקופה של שקט ושלווה-
עם ישראל חוטא [התבוללות, עבודה זרה וכו’]-
ה’ מעניש אותם כדי לגרום להם להבין שהם טועים והוא שולח אויבים שיפגעו בהם-
עם ישראל שב לה’, מאמין ומתפלל אל ה’ לישועה-
ה’ שולח מושיע בדמות שופט, מנהיג שיוצא להילחם מול האויב ומושיע את ישראל-
העם מתנהל כראוי והארץ שקטה לזמן מסוים-ושוב חוזרים למצב ההתחלתי…
שמות של מקומות המופיעים בפרק:
צרעה- שם מקום המגורים של הורי שמשון.
אשתאל- שם של מקום באזור שבט דן.
ניסים המופיעים בפרק:
מלאך ה’ מתגלה אל אשת מנוח פעמיים ומצווה עליה כיצד להתנהל עם הבן שייוולד לה.
מלאך ה’ מוציא אש מהצור בלי שיהיה לו גורם מבעיר.
מלאך ה’ עולה לשמים מתוך להבת האש.
אשת מנוח:
בסיפור זה ניתן לראות שלא מסופר לנו שמה של הדמות הנשית בפרק ונראה כי אולי החשיבות שלה הייתה לא גבוהה אבל ניתן לראות בפרק את חשיבותה של האישה אם נקרא לעומק את הפרק ונראה שאומנם שמה לא מופיע אבל בהחלט היא “האישה” כזו שאפשר לסמוך עליה שתתנהל כראוי עוד כשהעובר בבטנה ולהפקיד בידיה את מושיעם של ישראל:
- מלאך ה’ נגלה אליה כשהיא בשדה לבד ללא בעלה ומבשר לה על הולדת בנה ומצווה עליה איך להתנהל בזמן ההיריון עם הבן.
- לאחר שמנוח מבקש מה’ שיגלה אליהם שוב הנביא ויספר להם כיצד להתנהל עם הילד מלאך ה’ מגיע אליהם אבל שוב נגלה אל אשת מנוח כשהיא לבדה ולא עם מנוח. [מנוח שומע את דברי המלאך כי אשתו הולכת לקרוא לו]
- הציוויים של מלאך ה’ מופנים לאישה ולא אל מנוח. תפקידיה לשים לב למה שהיא אוכלת לאורך ההריון. גם כשהיא עם מנוח בעלה והוא שואל את המלאך איך להתנהג המלאך מפנה דבריו רק אל האישה. מנוח שומע את הדברים שהמלאך מפנה אל האישה אבל לא הוא המרכזי פה אלא האישה.
- לאחר הנס שהם רואים שמלאך ה’ עולה בלהבות השמימה מנוח נבהל וחושש לחייהם כי מבין שראו מלאך ה’. לעומתו, אשתו לא מפחדת אלא מבינה שאם קרו להם האירועים האלה ה’ לא רוצה להמיתם והיא מרגיעה את בעלה ומעודדת אותו.
פערים בין דברי המלאך לאישה לבין מסירת המידע של אשת מנוח למנוח:
אירוע המפגש בין אשת מנוח למלאך בפעם הראשונה:
מלאך ה’ נגלה לאשת מנוח ואומר לה:
הִנֵּה־נָ֤א אַתְּ־עֲקָרָה֙ וְלֹ֣א יָלַ֔דְתְּ וְהָרִ֖ית וְיָלַ֥דְתְּ בֵּֽן׃ ד וְעַתָּה֙ הִשָּׁ֣מְרִי נָ֔א וְאַל־תִּשְׁתִּ֖י יַ֣יִן וְשֵׁכָ֑ר וְאַל־תֹּֽאכְלִ֖י כָּל־טָמֵֽא׃ ה כִּי֩ הִנָּ֨ךְ הָרָ֜ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֗ן וּמוֹרָה֙ לֹֽא־יַעֲלֶ֣ה עַל־רֹאשׁ֔וֹ כִּֽי־נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים יִֽהְיֶ֥ה הַנַּ֖עַר מִן־הַבָּ֑טֶן וְה֗וּא יָחֵ֛ל לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃
מלאך ה’ מצווה על אשת מנוח שמעכשיו לא תשתה יין ושכר ולא תאכל דברים טמאים כי הבן שתהיה בהריון ויוולד לה לא יעלה על ראשו סכין [לא יוכל לגזור שערו] הוא יהיה נזיר האל מבטן והוא יושיע את ישראל מיד פלישתים.
אשת מנוח מדווחת על האירוע [המפגש הראשון] למנוח:
וַיֹּ֣אמֶר לִ֔י הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְעַתָּ֞ה אַל־תִּשְׁתִּ֣י ׀ יַ֣יִן וְשֵׁכָ֗ר וְאַל־תֹּֽאכְלִי֙ כָּל־טֻמְאָ֔ה כִּֽי־נְזִ֤יר אֱלֹהִים֙ יִֽהְיֶ֣ה הַנַּ֔עַר מִן־הַבֶּ֖טֶן עַד־י֥וֹם מוֹתֽוֹ׃
אשת מנוח מספרת לו רק על הציוויים שקיבלה מהמלאך לגבי האוכל והשתייה שהיא צריכה לאכול ולשתות בזמן ההיריון. היא אינה מספרת לו שיהיה אסור לגזור את שיער הילד ושהילד יושיע את ישראל. אולי כי היא רוצה להסביר לו את הסיבה לכך שהיא מעכשיו תמנע מיין ומאכלי ענבים ולא רוצה להיראות בעיני בעלה כאישה תימהונית והזויה ואולי מעדיפה לא לדבר על העתיד לפני שהילד יוולד.
מלאך ה’ מגיע בפעם השנייה:
מלאך ה’ מגיע שוב ל האישה כשהיא לבדה לבקשת מנוח לדעת מה יעשו לנער ” וְיוֹרֵ֕נוּ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַנַּ֥עַר הַיּוּלָּֽד” הוא משיב:
וַיֹּ֛אמֶר מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־מָנ֑וֹחַ מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֶל־הָֽאִשָּׁ֖ה תִּשָּׁמֵֽר׃ יד מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִגֶּ֨פֶן הַיַּ֜יִן לֹ֣א תֹאכַ֗ל וְיַ֤יִן וְשֵׁכָר֙ אַל־תֵּ֔שְׁתְּ וְכָל־טֻמְאָ֖ה אַל־תֹּאכַ֑ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּיתִ֖יהָ תִּשְׁמֹֽר׃
מלאך ה’ מתמקד בציווים שאמר לאישה לעשות בזמן ההיריון בלי להתייחס לפעולות מנוח או למה הם צריכים לעשות לנער כשיגדל. גם הוא לא מספר למנוח על כיצד הם צריכים לפעול עם הילד שיולד ומהי הסיבה לכך.
מהי הסיבה לקיצורים שגם אשת מנוח וגם המלאך מקצרים בדבריהם ולא מספרים למנוח את כל הדברים שנאמרו בפעם הראשונה?
ר’ יוסף קרא טוען שיש הרבה מקומות שאם חוזרים על אירוע מקצרים ממנו ולא מעבירים את כולו.
יש שטוענים שאשת מנוח חששה לספר למנוח את העובדה שהבן יצא נגד פלישתים כדי שלא יפחד . גם המלאך לא מספר לו כנראה מאותה סיבה כי הוא מבין שהאישה יכולה להחזיק את הסוד ואילו מנוח יחשוש כמו שראינו בהמשך הפרק שכששניהם רואים את מלאך ה’ עולה מתוך האש לשמים מנוח חושש ובטוח שהם ימותו ואילו האישה רגועה.
כינויים:
אשת מנוח– האישה, אשת מנוח.
ריבוי פעלים- ריבוי פעלים בפרק בא להראות זריזות.
אשת מנוח רואה שוב את מלאך ה’ כשהיא בשדה וכתוב: “ וַתְּמַהֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֣ד”. ריבוי הפעלים מראה ל זריזות האישה וחריצותה שהיא ממהרת ופועלת מהר כדי לקרוא לאיש שלה שיבוא ויראה את השליח.
קשיים ופירושים:
קושי:
מהי הסיבה שמנוח מבקש מהאל לשלוח את השליח אליהם שוב והוא משתמש בסיבה שילמד אותתם מה לעשות עם הנער שיולד והרי הוא כבר אמר להם איך לנהוג איתו.
פירוש אפשרי:
מנוח מבקש לקבל מידע על הנער היולד זאת אומרת מה לעשות עם הילד לאחר שיגדל ויהיה בגיל הנעורים שזהו גיל שאין להורים שליטה בבחירות של הילד והם נמצאים במצב של חוסר אפשרות לגרום לנער לעשות כרצונם.
קושי:
בפסוק י”ג מופיע שהמלאך מצווה לאשת מנוח שלא תאכל טמא. מהי הסיבה לציווי? והרי ברור שהיא לא תאכל טמא. הרי לא הגיוני שאישה שאוכלת טמא תהיה אם לנזיר שיש לשמור עליו עוד מבטן.
פירוש: ר’ יוסף קרא: “השמרי שלא תשתי יין ואל תאכלי כל טמא – דברים האסורים לנזיר , שהעובר בעוד שהוא במעי אמו אוכל מה שהיא אוכלת ושותה מה שהיא שותה”.
הסבר פירוש: ברור שהאישה לא הייתה אוכלת טמא אבל פה הזהיר אותה שגם לא תאכל דברים שטמאים ואסורים לנזיר.
קושי:
מה כוונת המלאך בדרישה: “ומורה לא יעלה על ראשו”? מה האיסור שהוטל על שמשון?
פירוש: ומורה לא יעלה על ראשו – הוא התער , וכן תרגם יונתן: “ומספר”.
הסבר פירוש: היה אסור לספר את שמשון. [לגזור שערו].
מוסר השכל הנלמד בפרק:
מהפרק ניתן ללמוד שההורים אחראים על הילדים שלהם לפני שהם נולדים בכך שהם משקיעים בעצמם ובמה שהם מכניסים לעצמם כדי שהילדים יהיו ילדים בריאים וטובים. [מחנכים את עצמם ומקפידים על עצמם מה נכון לאכול בזמן ההיריון]. ובגיל הילדות הם אחראים על מה הילד יאכל ומה יעשה אבל מעבר לזה אין להם יכולת שליטה או אחריות על מעשיו ולכן מלאך ה’ אומר למנוח ואשתו שהם אחראים רק על מה שהאישה תאכל כשהיא בהריון ועל איך להתנהל עם הילד מבחינת השיער שלו והאוכל והשתייה ששותה אבל כשיגדל כבר אין להם שליטה על בחירותיו ופעולותיו ולכן אין הם מצווים על ההמשך.
ניתן ללמוד מהפרק שכשמבקשים ממישהו שיעשה מעשה לא רגיל צריך להסביר לו את הסיבה כדי שהוא יעמוד במשימה ויעשה אותה. מלאך ה’ אומר לאישה מה לאכול בזמן הריונה ולאחר לידת הילד איך היא צריכה לנהוג והוא גם מסביר לה את הסיבה כדי שהיא תבין את החשיבות של העניין “כי נזיר אלוהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו”.
ניתן ללמוד מהפרק את החשיבות של האישה בסיפור. היא זו שתהיה בהריון ועליה מוטלת האחריות הכבדה יותר מעל בעלה ולכן המלאך נגלה אליה פעמיים.
ניתן לראות בפרק את הזוגיות הטובה בין מנוח לאשתו: מנוח מאמין לדברי אשתו למרות שהיא מספרת לו אירוע מוזר מאוד שנראה כאילו הזתה אותו. הוא לא מפקפק בדבריה אלא מבקש מידע נוסף שיגיע מהשליח. בנוסף, אשת מנוח לא מספרת למנוח את המידע שהיא יודעת שידאיג אותו לגבי הבן שיוולד.
כשהיא מבינה כמה האיש שלה רוצה לראות את השליח כשהיא רואה אותו מיד היא קוראת למנוח ולא ממתינה לדבריו. והדבר האחרון שרואים בזוגיות שלהם הוא שכשמנוח לחוץ וחושש אשת מנוח מרגיעה אותו במילים שפיגו את פחדו וחששו.
מהפרק ניתן ללמוד כיצד להרגיע אדם שמפחד– אשת מנוח לא מזלזלת בפחדי בעלה. לא צוחקת ולא מלגלגת עליו אלא חושבת ונותנת לו הוכחות הגיוניות לכך שהוא לא צריך לפחד וכך מרגיעה אותו.
לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים לבגרות בתנך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,
לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בתנ”ך:
- א. קראו שופטים פרק ט”ו וכתבו כיצד ניתן לראות בפרק שאשת מנוח ומנוח לא הבינו שמדובר במלאך האל אלא בבן אדם?
ב. מה האירוע שקרה שגרם לאשת מנוח ומנוח להבין שמדובר במלאך האל?
ג. קראו בראשית פרק י”ח וכתבו מיהם הדמויות בפרק שראו מלאכים אך בתחילה חשבו שהם בני אדם.
- קראו בראשית י”ח ושופטים ט”ו ומצאו שלוש נקודות דמיון ושלוש נקודות שוני בין הסיפורים.
- בפרק זה ניתן לראות את חשיבותה הגדולה של אשת מנוח. אומנם לא ידוע לנו מהו שמה אבל בהסתכלות והתבוננות עמוקה בסיפור ניתן לראות את החשיבות הגדולה שיש לה. הוכיחו מ-3 מקרים המתוארים בפרק את חשיבותה של אשת מנוח בסיפור.