שופטים פרק טז
- העשרה
- פרק שופטים טז
- נקמת שמשון
וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. ב לַעַזָּתִים לֵאמֹר בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרְגְנֻהוּ. ג וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן.
ד וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה. ה וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף. ו וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ. ז וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם. ח וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וַתַּאַסְרֵהוּ בָּהֶם. ט וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיְנַתֵּק אֶת הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ. י וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הִנֵּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים עַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה תֵּאָסֵר. יא וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַּעֲבֹתִים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם. יב וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב בֶּחָדֶר וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט. יג וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן עַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים הַגִּידָה לִּי בַּמֶּה תֵּאָסֵר וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם תַּאַרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי עִם הַמַּסָּכֶת. יד וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיִּסַּע אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת. טו וַתֹּאמֶר אֵלָיו אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל. טז וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלֲצֵהוּ וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת. יז וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם. יח וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר עֲלוּ הַפַּעַם כִּי הִגִּיד לה [לִי] אֶת כָּל לִבּוֹ וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם. יט וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו. כ וַתֹּאמֶר פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר וְהוּא לֹא יָדַע כִּי יְהוָה סָר מֵעָלָיו. כא וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית האסירים [הָאֲסוּרִים]. כב וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח.
כג וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה וַיֹּאמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵינוּ. כד וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם וַיְהַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ. כה וַיְהִי כי טוב [כְּטוֹב] לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית האסירים [הָאֲסוּרִים] וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים. כו וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ הַנִּיחָה אוֹתִי והימשני [וַהֲמִשֵׁנִי] אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם. כז וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְעַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן. כח וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים. כט וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ. ל וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו. לא וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה.
ב”ה
מיקום: שופטים פרק ט”ז
נושא: סופו של שמשון.
סיכום הפרק
הפרק פותח באירוע שקרה לשמשון. יום אחד הוא הלך לעזה ושם ראה אישה זונה [יש מפרשים מוכרת מזון] ושכב עימה. הפלישתים שגרו באזור שמעו שהוא נמצא שם והחליטו להמתין שם כל הלילה כי אמרו לעצמם נחכה לו עד אור הבוקר וכשיצא נהרוג אותו. שמשון קם באמצע הלילה, החזיק בדלתות של שער העיר ועקר אותם יחד עם המזוזות שלהם, שם אותם על כתפיו ויצא איתם לכיוון ראש ההר בחברון בלי שאף אדם יוכל להתקרב אליו.
לאחר מכן, עובר זמן ושמשון מתאהב באישה בשם דלילה מנחל שורק [פלישתית] וקציני פלישתים שומעים על הקשר בין שמשון לדלילה פונים אליה ואומרים לה: פתי אותו ותוציאי ממנו את המידע מה גורם לכוחו הרב כך שנוכל לתפוס ולאסור אותו ועל המידע הזה שתביאי לנו כל אחד מאיתנו יביא לך 1100 כסף.
דלילה ששומעת את דבריהם שואלת את שמשון: תגיד לי מה גורם לכוחך להיות גדול כל כך? ובאיזה דרך אפשר להגביל אותך? [לאסור אותך שלא תשתחרר].
שמשון עונה לה שאם יאסרו אותו [יקשרו אותו] ב-7 יתרים לחים שלא יבשו דבר זה יהפוך אותו להיות כאחד בני האדם והוא ייחלש. דלילה ששומעת את דבריו מעבירה את המסר לפלישתים והם מעבירים לה 7 יתרים לחים והיא קושרת את שמשון בהם כשהוא בחדרה. ובינתיים פלישתים ארבו לו בשקט בתוך ביתה. דלילה צועקת לו: “פלישתים עליך שמשון” והוא מיד קם ומנתק את החבלים הלחים בקלות כאילו היו תבואה שהריחה אש. דלילה שרואה את המהירות שבה ניתק את החבלים אומרת לו: סתם התלת בי, אמרת לי שקרים, לא אמרת לי את האמת במה כוחך גדול ומה מגביל אותך. עכשיו תגיד לי במה כוחך גדול![שמשון לא יודע שפלישתים התחבאו בזמן הזה בביתה]
שמשון משיב לה שאם יקשרו אותו ב7 חבלים שלא עשו בהם שום מלאכה לפני כן אז יהיה ככל האדם. שוב, עובר זמן ודלילה כשהוא ישן קושרת אותו בחבלים חדשים שלא נעשתה בהם מלאכה ובאמצע הלילה צועקת לו: “פלישתים עליך שמשון”. ושוב הוא מנתק את החבלים כאילו היו חוטים דקים. והאורב שוב מתחבא בביתה לאורך הזמן הזה. והיא שוב מוכיחה אותו וכועסת עליו על כך ששיקר לה ולא אמר לה באמת במה גדול כוחו ומבקשת ממנו שיספר לה את האמת והוא משיב לה: אם תחלקי את שערי ל-7 ותארגי [תתפרי] ותשלבי אותם עם חוטי האריגה שבתוך כלי האריגה ל זה יגרום לי לכך שאהיה כאחד האדם. דלילה מחכה שישן ועושה גם פעולה זו. היא תופרת את שערות שמשון בתוך כלי האריגה עם החוטים שכבר יש שם ונועצת את שערותיו ביתד כדי שהם לא יזוזו. [סוג של מקל שעוצר את הבד מלזוז בזמן התפירה] לאחר מכן היא צועקת לו באמצע שנתו: “פלישתים עליך שמשון”. ושמשון שוב, מתנער מהמיטה במהירות ובקלות ומנתק איתו את כל מה שמחזיק את שערות ראשו. בפעם זו פלישתים כבר לא אורבים לשמשון בביתה כנראה כי הבינו שהוא לא סיפר לה את האמת.
דלילה שרואה ששוב לא הצליחה והוא לא סיפר לה את האמת על במה כוחו גדול מוכיחה אותו ואומרת לו: איך אתה אומר שאתה אוהב אותי אם 3 פעמים שאלתי אותך וכל פעם שיקרת לי כשענית לי במה כוחך גדול?
דלילה ממשיכה להציק לו ימים רבים עד שבסופו של דבר שמשון מרגיש שכבר אין לו כוחות להצקות שלה ושהוא מעדיף למות מאשר לשמוע את ההצקות שלה. לכן הוא מחליט לספר לה את כל האמת על כוחו. שמשון מספר לדלילה: “מעולם לא סיפרו את שערות ראשי, אני נזיר עוד מבטן אמי, ברגע שיגזרו את שערות ראשי אהיה כאחד האדם”. דלילה שמבינה שהפעם אמר לה את האמת שולחת לקציני פלישתים את המסר: “עלו אלי עם הכסף כי הפעם הוא סיפר לי את האמת על כוחו”. קציני פלישתים עולים אל דלילה עם הכסף שהתחייבו להביא לה ומתחבאים בביתה. כששמשון מגיע לביתה היא מרדימה אותו על ברכיה וכשנרדם עליה היא קוראת לאיש שיגזור את שיערו. לאחר שהאיש גזר שערו והיא הציקה לו וראתה שהוא לא פועל כמו לפני כן היא צועקת לו: “פלישתים עליך שמשון”. והוא, שחשב שיעשה כמו בכל הפעמים וינתק את הקשרים וישתלט על המקום לא מצליח לעשות את הפעולות ו מבין ש ה’ החליט לעזוב אותו.
פלישתים תופסים את שמשון, מנקרים את עיניו כדי שלא ידע לאן הוא הולך. ומורידים אותו לעזה. שם הם קושרים אותו בשרשראות נחושת, שמים אותו בבית האסורים ונותנים לו לעבוד כטוחן. בינתיים, שיערו שגולח התחיל שוב לצמוח.
עובר זמן וקציני פלישתים מחליטים לחגוג ולשמוח ולהקריב קורבנות הודיה למען האל שלהם דגון שסייע להם לתפוס את שמשון האויב שלהם זה שהחריב את ארצם[שרף את שדותיהם] והמית מהם הרבה אנשים. תוך כדי חגיגה ומשתה הם מחליטים להביא את שמשון כשעיניו מנוקרות והוא מובל על ידי נער למסיבה כדי לצחוק עליו ולשמוח על תבוסתו ועל חוסר כוחו. מביאים את שמשון ונער מחזיק בידו ומוביל אותו כי הוא עיוור מאז שניקרו עיניו. וכל העם כשרואים אותו כך צוחקים ושמחים מכך שאין להם מה לחשוש ממנו יותר [הוא אפילו לא כלוא בשרשראות].
שמים את שמשון בין עמודי הבית והוא עומד שם מושפל. שמשון פונה לנער שמלווה אותו ומבקש ממנו שינחה אותו לאזור של עמודי הבית שעליהם נשען כל הבית כדי שיוכל להישען על העמודים ולנוח. שמשון עומד בין העמודים כשבבית יושבים כל קציני פלישתים והנשים שלהם ובקומה מעליו נמצאים עוד 3000 נשים וגברים שרואים את שמשון במצבו הקשה והמושפל וכולם שמחים מאוד. שמשון שמרגיש שהוא עומד בין עמודי הבית פונה לה’ ומתפלל אליו: ” ה’, אלוהים, זכר נא אותי וחזק נא אותי שוב רק הפעם הזו, כדי שאוכל להתנקם בפלישתים נקמה אחת על שתי עיני שניקרו לי”. בסיום תפילתו שמשון משעין את שתי ידיו כל אחת מהם על עמוד אחר בבית שעליו נשען הבית כולו. שמשון קורא: “תמות נפשי עם פלישתים” והוא דוחף את שני העמודים בכוח וגורם לכך שהם יפלו וכל הבית קורס עם כל האנשים והנשים שבו. כמות האנשים מפלישתים שמתו באותו יום הייתה כל כך גדולה שהמספר שלהם היה הרבה יותר מכמות האנשים ששמשון המית לאורך כל חייו. אחיו וכל בית אביו ששמעו על מותו ירדו למקום שמת בו והעלו את גופתו לקבורה בישראל. במקום שבו נקבר אביו, מנוח בין אשתאל לצרעה.
שמשון שפט את ישראל 20 שנה.
מילים לביאור:
סרני פלישתים = קציני פלישתים
אורב = חיילי פלישתים שהתחבאו וארבו לשמשון בבית דלילה.
כזבים = שקרים
יתרים = חבלים דקים
לחים = רטובים
עבותים – חבלים גסים. [עשויים מכמה חבלים דקים ולכן עבים וחזקים יותר]
ארג = אריגה[פעולת אריגה, סוג של תפירה]
מסכת = כלי האריגה שבתוכו יש חוטי אריגה.
יתד– סוג של מקל שעוצר את הבד שלא יזוז בזמן התפירה.
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ג’: שמשון והאישה מעזה
פסוקים ד’-ו’: ההסכם של קציני פלישתים עם דלילה.
פסוקים ו’-ט’: ניסיון ראשון של דלילה לאסור את שמשון. [7 חבלים לחים שלא יבשו]
פסוקים י’-י”ב: ניסיון שני של דלילה לאסור את שמשון. [7 חבלים שלא נעשתה בהם מלאכה]
פסוקים י”ג-י”ד: ניסיון שלישי של דלילה לאסור את שמשון. [אריגת מחלפות ראשו במסכת]
פסוקים י”ד-כ’: דלילה מציקה לשמשון עד שהוא מספר לה סודו ופלישתים תופסים אותו. [גזירת שערותיו]
פסוקים כ”א-כ”ב: שמשון בבית האסורים של פלישתים.
פסוקים כ”ג- כ”ה: חגיגת פלישתים ושמחה על ניצחונם.
פסוקים כ”ו-ל’: תפילת שמשון ונקמתו האחרונה בפלישתים.
פסוק ל”א: קבורת שמשון.
שמות של מקומות המופיעים בפרק:
עזה – המקום ששמשון ראה אישה זונה ושכב עימה ובני המקום תכננו להתנכל לו. ובהמשך, המקום שהוא ישוב אליו כשיכלא.
הר חברון -המקום שעלה אליו שמשון לאחר שיצא מאזור העיר עזה.
ניסים המופיעים בפרק:
- פלישתים אורבים לשמשון באזור עזה ליד בית האישה הזונה ושמשון מתעורר באמצע הלילה ומנתק את שערי העיר ואיתם יוצא מהמקום בלי שאם אדם יתקרב אליו מפחד.
- דלילה קושרת את שמשון ב-7 חבלים לחים והוא מנתק אותם בקלות.
- דלילה קושרת את שמשון ב-7 חבלים שלא נעשתה בהם מלאכה והם חדשים והוא מנתק אותם בקלות.
- דלילה קושרת את 7 מחלפות השיער הארוך של שמשון למיטה והוא מנתק את עצמו מהמיטה יחד עם כל מה ששערותיו קשורים אליה.
- שמשון לאחר שכוחו סר ממנו מתפלל לה’ ומצליח להפיל את שני העמודים שעליהם נשען הבית וממית כמות עצומה של פלישתים.
מידה כנגד מידה- המעשה מותאם לגמול.
שמשון הלך אחרי עיניו והיה עם אישה פלישתית בגלל יופיה ולא שמר דרכי ה’ ונענש בכך שה’ סר ממנו ועיניו נוקרו על ידי פלישתים.
ביטויים:
ותקצר נפשו למות– אדם שכל כך קשה לו שמעדיף שחייו יתקצרו וימות.
שמשון שאוהב את דלילה והיא לא מפסיקה לשגע ולהציק לו שימסור לה את סודו מרגיש שהוא כבר לא מסוגל ומעדיף למות מאשר לשמוע את הצקותיה.
קשיים ופירושים:
קושי:
איך יתכן ששמשון שהיה מנהיג ישראל ושופט היה עם אישה זונה?
פירוש:
רלב”ג:
אחר זה ספר שבא שמשון עזתה , וראה שם אשה פונדקית ובא בביתה ללון שם.
הסבר פירוש:
רלב”ג מפרש אישה זונה=מוכרת מזון. [בעלת פונדק]
קושי:
מה הכוונה “ויתחרשו”?
פירוש 1:
לעזתים לאמר – לעזתים הוגד לאמר , וכן תרגם יונתן: “לעזתאי אתחוא למימר”. ויתחרשו – כתרגומו: “ושתיקו כל ליליא” , כלומר: עשו עצמם כחרשים כדי שלא ישמר מהם שמשון.
הסבר פירוש: שתקו כל הלילה כדי ששמשון לא ידע שהם שם.
פירוש 2: ר’ ישעיה מטראני:
לעזתים לאמר – תרגמו: “לעזתי אתחווה למימר”; והוא מקרא קצר. ויתחרשו – פירוש: נתייעצו בסוד.
הסבר פירוש: ויתחרשו=כמו חרשו מזימה. התייעצו אחד עם השני.
קושי:
איך יתכן ששמשון שהיה שופט ומנהיג את ישראל נשא אישה פלישתית?
פירוש:
רלב”ג: “..שאהב אשה בנחל שורק מבנות פלשתים , ושמה דלילה. וידמה שגיירה תחלה , כמו שאמרו רבותינו ז”ל ]המקור אינו ברור , ואולי הכוונה לפירוש רד”ק יג , ד[
הסבר פירוש: לדעת רלב”ג התאהב באישה פלישתית בשם דלילה וגייר אותה.
קושי:
איך דלילה הצליחה לענות את שמשון אם היה כוחו כה גדול?
פירוש:
רלב”ג:”..לענותו. והתל בה שלשה פעמים; ואחר זה הציקתהו בדבר עד שהלאת אותו , עם שכבר היתה מונעת ממנו בעת שהיה יצרו תקפו , כמו שאמרו ז”ל ]סוטה ט , ב ,[ולזה קצרה נפשו למות“.
הסבר פירוש: דלילה עינתה את שמשון עד שרצה למות בכך שכשרצה לשכב עימה סרבה לו וכך גרמה לו לסבל ועינוי עד שלא רצה לחיות.
קושי:
איך ידעה דלילה שהפעם שמשון באמת מסר לה את הסוד על כוחו?
פירוש:
רד”ק: “ כי הגיד לה את כל לבו – מהיכן ידעה? אמרו רבותינו ז”ל ]שם[ יודעת היתה אותה רשעה באותו צדיק שלא היה מוציא שם שמים לבטלה , וכיון שאמר “נזיר אלהים אני” ]לעיל , יז[ ידעה שהגיד לה את כל לבו.
הסבר פירוש:
דלילה המרשעת ידעה שאם הוא הוסיף את שם ה’ לדבריו סימן שאמר לה את האמת כי לא היה אומר על דבר שקר את שם ה’.
קושי:
“ותחל לענותו”- איך עינתה אותו?
פירוש:
ר’ יוסף קרא: “ותחל לענותו – שבגילוח השיער התחיל עינויו”.
הסבר פירוש:
מרגע שהתחילה לגלח שערות ראשו גם אם הדבר לא כאב לו כי ישן זה נקרא שעינתה אותו.
קושי:
מהי הסיבה שקיבלנו את המידע שערו של שמשון מתחיל להתארך לאחר שגולח?
פירוש:
ויחל שער ראשו לצמח כאשר גלח – כמו שגלחו שבע מחלפות ראשו , כן החלו לצמח. וטעם הספור בזה , לפי מה שאמר “ויאמר שמשון אל הנער” (להלן , כו) , שחשב שמשון שישוב לו כוחו עם שערו , ואמר לנער שימישיהו את העמודים , כי חשב כיון שצמח ראשו , יהיה זה סבת השבת כוחו אליו בעזר האלהים.
הסבר פירוש: שמשון חשב שאם שערו יארך אז כוחו ישוב אליו ולכן אמר לנער לשים אותו ליד העמודים אבל בהמשך ניתן לראות ששמשון מבין שהכוח שלו יגיע לא משערו אלא מכך שה’ יבחר להשיב כוחו אליו והוא מתפלל לה’ שישיב את כוחו רק עוד פעם אחת כדי להתנקם בפלישתים.
מוסר השכל הנלמד בפרק:
להשליט מוח על הלב– אדם צריך לזכור מה נכון לעשות ולא לתת לעיניו או לרגשותיו ותאוותיו לשלוט על המוח ועל מה שנכון לעשות. שמשון שהיה שופט של ישראל וכוחו היה עצום מסר את עצמו בידי אישה פלישתית בגלל יופייה וכך הוביל את עצמו למותו.
ללמוד מטעויות- אם פעם אחת טעית אפשר להבין אבל אם חזרת על אותה טעות פעם נוספת כבר אין הצדקה לטעות שלך. שמשון רואה שוב ושוב שדלילה מנסה להגביל את כוחו ובכל זאת בסופו של דבר למרות שהוא יודע שזו טעות הוא מוסר לה את סודו במקום להבין שהאישה לא טובה לו ולעזוב אותה.
בכל זמן ובכל מקום שאדם נמצא הוא יכול להתפלל לה’. שמשון נמצא במצב הכי נמוך שאפשר להיות. הוא הובס, כוחו נלקח ממנו, האישה שאהב בגדה בו, ניקרו עיניו, והוא מושפל בין כל פלישתים. הוא מתפלל לה’ שיחזיר אליו את כוחו שוב בפעם האחרונה כדי להתנקם בפלישתים וה’ עושה זאת. הוא מצליח להמית בפעם הזו יותר ממה שהמית לפני כן ולאורך כל חייו.
לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים לבגרות בתנך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,
לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות בתנך:
1.קראו שופטים ט”ז פסוקים כ”ג-כ”ז וכתבו: מהן סיבות האירוע שערכו פלישתים ומהן הסיבות לכך שפלישתים שנאו את שמשון שנאה גדולה?
2. לצורך מה מביאים פלישתים את שמשון לאירוע שלהם? מהי תגובת שמשון?
3. הוכח ש”מותו של שמשון עשה רושם יותר מפעולותיו בחייו” נמקו תשובתכם.
4.מהו המוסר השכל שלקחתם מהפרק?