ספר ירמיה פרק ל”ב
- ירמיה
- פרק ל"ב
- גורל ירמיהו
א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה בשנת [בַּשָּׁנָה] הָעֲשִׂרִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הִיא הַשָּׁנָה שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר. ב וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל צָרִים עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה אֲשֶׁר בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה. ג אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ. ד וְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִמָּלֵט מִיַּד הַכַּשְׂדִּים כִּי הִנָּתֹן יִנָּתֵן בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וְדִבֶּר פִּיו עִם פִּיו וְעֵינָיו אֶת עינו [עֵינָיו] תִּרְאֶינָה. ה וּבָבֶל יוֹלִךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ וְשָׁם יִהְיֶה עַד פָּקְדִי אֹתוֹ נְאֻם יְהוָה כִּי תִלָּחֲמוּ אֶת הַכַּשְׂדִּים לֹא תַצְלִיחוּ.
ו וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ הָיָה דְּבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ז הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת. ח וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי כִּדְבַר יְהוָה אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה לָךְ וָאֵדַע כִּי דְבַר יְהוָה הוּא. ט וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת וָאֶשְׁקֲלָה לּוֹ אֶת הַכֶּסֶף שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף. י וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם. יא וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת הַגָּלוּי. יב וָאֶתֵּן אֶת הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה לְעֵינֵי כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה. יג וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר. יד כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָקוֹחַ אֶת הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים. טו כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת.
טז וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה אַחֲרֵי תִתִּי אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה לֵאמֹר. יז אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר. יח עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ. יט גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו. כ אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבְיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה. כא וַתֹּצֵא אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל. כב וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. כג וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ ובתרותך [וּבְתוֹרָתְךָ] לֹא הָלָכוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת לֹא עָשׂוּ וַתַּקְרֵא אֹתָם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת. כד הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה וְהִנְּךָ רֹאֶה. כה וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי אֲדֹנָי יְהוִה קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים. כו וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר. כז הִנֵּה אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר. כח לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ. כט וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עַל הָעִיר הַזֹּאת וְהִצִּיתוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ וּשְׂרָפוּהָ וְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל וְהִסִּכוּ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי. ל כִּי הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אַךְ עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי מִנְּעֻרֹתֵיהֶם כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם נְאֻם יְהוָה. לא כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי. לב עַל כָּל רָעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם. לג וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים וְלַמֵּד אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד וְאֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסָר. לד וַיָּשִׂימוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ. לה וַיִּבְנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לְהַעֲבִיר אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִים וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת לְמַעַן החטי [הַחֲטִיא] אֶת יְהוּדָה. לו וְעַתָּה לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר. לז הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח. לח וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. לט וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. מ וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי. מא וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי. מב כִּי כֹה אָמַר יְהוָה כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם. מג וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים. מד שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם יְהוָה.
ב”ה
מיקום: ירמיה פרק ל”ב
נושא:
סיכום הפרק
ה’ מוסר לירמיהו את הנבואה הזו כשצדקיהו מולך כבר עשר שנים ונבוכדנצר מולך 18 שנים.
באותה תקופה חיל מלך בבל כבר היו סביב ירושלים ושמו עליה מצור [אין יוצא ואין נכנס משערי העיר] וירמיהו הנביא כלוא בחדר המטרה בבית המלך צדקיהו. הסיבה לכך שירמיהו הנביא היה כלוא בחדר המטרה הייתה בגלל שניבא נבואת חורבן ובה אמר שה’ ייתן את ירושלים ביד מלך בבל והוא ילכוד אותה, צדקיהו מלך יהודה לא יצליח להימלט מידי הכשדיים אלא ייתפס ויהיה בידי מלך בבל, מלך בבל יוליך את צדקיהו לבבל ושם יישאר עד שה’ יפקוד את העם. מלחמת ישראל מול בבל תסתיים בתבוסה לישראל.
באותו הזמן, כשירמיהו כלוא בחדר המטרה בארמון המלך, ה’ מעביר לו מסר: יבוא אליך בן דודך חנמאל והוא יבקש מימך לקנות את השדה שלו כי מבחינת גאולת הקרקע אתה האדם הכי קרוב אליו ולכן לפי משפט הירושה אתה הראשון שצריך לפנות אליו לצורך מכירת קרקע [כדי שהקרקע תישאר בידי המשפחה הקרובה].
וירמיה מספר בפרק שחנמאל בן דודי באמת הגיע אלי כמו המסר שהאל נתן והציע לי לקנות את הקרקע שלו שנמצאת בענתות כי מבחינת גאולת הקרקע אני הכי קרוב לקנייה וגאולת הקרקע וכך הבנתי שהציווי היה דבר האל. וקניתי את השדה של בן דודי שנמצא בענתות. ושקלתי את הכסף, שבעה שקלים ועשרה [מעות]לקניית השטח והוא היה שבעה שקלים ועשר. כתבתי בספר[שטר קניין] וחתמתי ושמתי עדים שיראו את כל תהליך חתימת החוזה והעברת הכסף והשקילה שלו במאזנים לחנמאל.
ולאחר מכן לקחתי את ספר הקניין שבו היה מפורט כל הפרטים של קניית הנכס והחתימות ונתתי את ספר הקניין אל אדם בשם ברוך בן נריה בן מחסיה כשבן דודי חנמאל והעדים וכל היהודים שישבו בחדר המטרה רואים ולעיניהם אני מצווה עליו ואומר לו “כה אמר ה’ צבאות, אלוהי ישראל, תיקח את הספר הזה וכל מה שכתוב וחתום בו ותכניס אותו לכלי חרס כדי שישמר הרבה זמן כי “כה אמר ה’ עוד יקנו בתים, שדות וכרמים במקום הזה”. המסר של המעשה הוא שהחורבן והגלות לא יהיה נצחי אלא עוד תחזור להיות התיישבות וחיים פעילים פה בארץ.
ירמיה מתפלל לה’ לאחר שהעביר לחנמאל את השטר קניין.
ירמיהו מתחיל את תפילתו בכך שמהלל את מעשי האל וגבורותיו בשמים ובארץ, במעשיו מול בני האדם, בניסים ונפלאות בעבר שנעשו לעם ישראל כמו יציאת מצרים והכניסה לארץ ישראל, הארץ הטובה וממשיך לחטאי העם ועל כפיות הטובה שבה חטאו לאל שעשה להם את כל הטוב הזה ולא הלכו בדרכיו ולא שמעו לו ולכן כעונש על מעשי העם ה’ שלח להם את הכשדים שיחריבו את ארצם.
ירמיהו לא מתלונן כלפי האל על כך שהארץ נחרבת כי הוא מבין שהעם מקבל עונש על חטאיו הרבים ועל כך שלא שמעו ולא הלכו בדברי האל. ירמיהו רק שואל את האל אם כך, אם המקום הולך להחרב והעם הולך לעזוב את הארץ ולצאת לגלות מה הצורך של ירמיהו באדמה בישראל? לשם מה הוא היה צריך לקנות את האדמה ועוד להביא עדים לקנייה הזו? הרי זה בזבוז. כי במילא הם יעזבו את הארץ והיא תחרב על ידי כשדים.
תשובת ה’ לירמיהו:
אני ה’, אלוהי כל בשר. האם יש משהו שאני לא מסוגל לעשות ונפלא ממני?
לכן, ה’ מוסיף ואומר: הינה אני נותן את העיר הזאת והציתו אותה באש וישרפו אותה ואת כל הבתים והגגות שעליהם הקטירו ועבדו עליהם עבודה זרה כדי להכעיס אותי . כי בני ישראל כולם: מלכים, שרים, כוהנים, נביאי השקר ואנשי יהודה וירושלים כולם הפנו לי עורף במקום להפנות אלי פנים. ניסיתי ללמד אותם כמה פעמים שישנו את התנהגותם והם לא מוכנים לקבל מוסר ולעשות שינוי בהתנהגותם. והדבר החמור ביותר: שמו עבודה זרה בבית שנבנה לשלם ה’ [בבית המקדש] ובנו את במות הבעל במקום שנקרא גיא בן הנם לצורך עבודה זרה והעברת ילדיהם באש כקורבן לעבודה זרה. דבר שלא ציוויתי ולא עלה על ליבי לבקש.
לאחר שה’ מסביר מהי הסיבה לעונש הקשה שהוא נותן לבני ישראל ולחורבן העיר הוא אומר שיחד עם זאת העונש לא יהיה נצחי. אחרי שיענשו על החטאים ה’ מתחייב לקבץ אותם מכל הארצות שפיזר אותם בהם מתוך כעס גדול וישיב אותם וישבו על אדמת ישראל. הם ישובו להיות לי לעם ואני אהיה להם לאלוהים. אני אתן להם לב אחד ודרך אחד כך שידעו מהי הדרך הנכונה לעבוד את ה’ ולא יחטאו עוד וכך כשילכו בדרך הזו יהיה להם טוב כל הימים. ה’ מתחייב לכרות ברית עם בני ישראל. ברית נצחית. שבה אני מתחייב לא לעזוב אותם ולהיות תמיד איתם ובמקביל גם הם תמיד יהיו איתי. ואיך אני אצליח לגרום למצב שהם תמיד יהיו איתי ולא יעזבו אותי וילכו אחרי אלוהים אחרים?
אני אתן להם לב אחד. לב שהוא ללא הפרעות של רצון אחר שגורם להם לעשות לא טוב. לב אחד שבו הם יפחדו ממני כל הימים וזה יגרום להם לא לסטות וללכת אחרי עבודה זרה. כך להם יהיה טוב וגם אני אשמח בהם.
ירמיה מוסיף ומנבא: “כה אמר ה’: כמו שהבאתי לעם הזה רעה מאוד גדולה כך אני אביא להם את הטובה הגדולה שהתחייבתי להם. הקרקע הזו שאתם אומרים שהיא נקנית בכסף אבל אין לה משמעות כיוון שהאדמה תינתן ביד הכשדים והם יחריבו את המקום ויהפכו את המקום לשממה כשישלחו לגלות את העם שבה ולכן אין בה צורך ותועלת. אתם תראו ששדות יקנו בכסף, ימשיכו לעשות הסכמי קנייה של קרקעות בארץ ישראל עם כתיבה וחתימה של עדים בארץ בנימין, בסביבות ירושלים, בערי יהודה ובכל השפלה והנגב. בכל מקום בישראל יקנו קרקעות ויתיישבו עם ישראל. כי אשיב את עם ישראל מהגלות לארץ. נאום ה’. [ה’ נשבע שהדבר יקרה]
מילים לביאור:
ספר = מסמך
ספר המקנה = שטר המכירה.
כלי חרש = כלי שיכול לשמור הרבה זמן על מה שנמצא בתוכו.
כשדים = חיילי מלך בבל
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ה’: פתיחה לנבואה
פסוקים ו’-ט”ז: קניית השדה של חנמאל על פי ציווי האל והמסר של המעשה.
פסוקים ט”ז -כ”ה: תפילת ירמיה לה’.
פסוקים כ”ו- מ”ב: נבואת ה’ לירמיה
תפילת ירמיהו
פסוק ט”ז: פתיחה.
פסוקים י”ז-כ”ב: שבח למעשי האל וחסדיו עם ישראל.
פסוק כ”ג: חטאי העם.
פסוק כ”ד: העונש שהעם קיבל בעקבות חטאיו.
פסוק כ”ה: טענת ירמיהו לה’ כיצד אמר לו לקנות קרקע באדמה כשהוא יודע שאין לעם עתיד עליה ושכתוצאה מהחטאים שלהם הם יגלו ממנה.
פסוק כ”ו-מ”א: תשובת ה’ לירמיהו: העונש לא יהיה נצחי אלא זמני.
סוג הנבואה:
נבואת נחמה- נבואה שמבשרת על עתיד טוב.
בנבואה זו קשה לזהות בהתחלה את סוג הנבואה כיוון שבתחילת הפרק מופיעה לנו פתיחה שמדברת על תקופת הנבואה שבה ירמיהו היה בתוך בור ומוסבר לנו גם למה הוא כלוא בחצר המטרה. הסיבה: כי ניבא לעיר ולמלך נבואת חורבן ואז מפורטת לנו הנבואה. אבל בהמשך הפרק מסופר לנו על מעשה שירמיהו עושה ומוביל למעשה סמלי שבו ירמיהו מנבא טוב לעם ישראל ומתחייב שיהיה שינוי. למרות החורבן שניבא החורבן לא יהיה סופי אלא עוד יבנו בתים והעם ישוב לארצו והארץ תשגשג.
חוזה נדל”ן:
ניתן לראות שירמיהו קונה את הקרקע על פי כל כללי קניין:
תיאור הנכס: קרקע בענתות
סכום הנכס: שבעה שקלים ועשרה מעות.
הקונה: ירמיהו
המוכר: חנמאל
העדים: ברוך בן נריה בן מחסיה והיהודים היושבים בחדר המטרה
הפקדת שטר לשמירה:
הפקדת שטר הקניין לצורך שמירה למען ירמיהו גם היא נעשית לעיני עדים כדי שברוך לא יוכל לומר בהמשך שלא הפקידו בידיו דבר.
שורש מנחה- ע.י.נ
פסוקים י”ב וי”ג חוזר שוב ושוב המילה לעינכם, לעיני. מטרת השורש המנחה להדגיש שכל הקניה נעשתה ליד הרבה אנשים שראו ויכלו להעיד שהנכס נמכר לירמיהו על ידי בנו חנמאל.
השורש מנחה מדגיש כמה חשוב שקניית נכס תיעשה לעיני עדים שאפשר לסמוך עליהם.
” וָאֶתֵּן אֶת-הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה, אֶל-בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה בֶּן-מַחְסֵיָה, לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי, וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה–לְעֵינֵי, כָּל-הַיְּהוּדִים, הַיֹּשְׁבִים, בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה. יג וָאֲצַוֶּה, אֶת-בָּרוּךְ, לְעֵינֵיהֶם, לֵאמֹר…” [פסוקים י”ב וי”ג]
שורש מנחה כ.ע.ס
בפסוקים ניתן לראות את השורש כ.ע.ס חוזר ומטרתו להדגיש את הכעס שבני ישראל מכעיסים את ה’ ואת הסיבה לכך שנענשו.
“…וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים, הַנִּלְחָמִים עַל-הָעִיר הַזֹּאת, וְהִצִּיתוּ אֶת-הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ, וּשְׂרָפוּהָ; וְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל-גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל, וְהִסִּכוּ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים–לְמַעַן, הַכְעִסֵנִי. ל כִּי-הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה, אַךְ עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי–מִנְּעֻרֹתֵיהֶם: כִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם–נְאֻם-יְהוָה. לא כִּי עַל-אַפִּי וְעַל-חֲמָתִי, הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת, לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה–לַהֲסִירָהּ, מֵעַל פָּנָי. לב עַל כָּל-רָעַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי, הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם, כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם; וְאִישׁ יְהוּדָה, וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם”
שורש מנחה: ט.ו.ב
בפסוקים ניתן לראות את השורש ט.ו.ב חוזר ומטרתו להדגיש את הטוב שה’ ייתן לעם ישראל ולחזק את המסר שהרע שיקבלו הוא זמני וכפעולת תגובה על החטאים שלהם.
“וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד, וְדֶרֶךְ אֶחָד, לְיִרְאָה אוֹתִי, כָּל-הַיָּמִים–לְטוֹב לָהֶם, וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. מ וְכָרַתִּי לָהֶם, בְּרִית עוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא-אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם, לְהֵיטִיבִי אוֹתָם; וְאֶת-יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם, לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי. מא וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם, לְהֵטִיב אוֹתָם; וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, בֶּאֱמֶת–בְּכָל-לִבִּי, וּבְכָל-נַפְשִׁי. {ס}
מב כִּי-כֹה, אָמַר יְהוָה, כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל-הָעָם הַזֶּה, אֵת כָּל-הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת–כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם, אֶת-כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי, דֹּבֵר עֲלֵיהֶם”.
פעולת תנאי:
וְהָיוּ לִי, לְעָם; וַאֲנִי, אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים [ל”ח]
ה’ אומר בנבואתו לירמיהו: עם ישראל יהיה עמי, ישובו להאמין בי ולעשות מצוותי ובמקביל אני אהיה להם לאלוהים ואשפיע עליהם את כל הטוב שיש בעולם.
מידה כנגד מידה:
הם עבדו עבודה זרה בעיר הזו ועל הבתים והגגות ולכן הבתים והגגות ישרפו באש.
“וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים, הַנִּלְחָמִים עַל-הָעִיר הַזֹּאת, וְהִצִּיתוּ אֶת-הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ, וּשְׂרָפוּהָ; וְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל-גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל, וְהִסִּכוּ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים–לְמַעַן, הַכְעִסֵנִי” [כ”ט]
עם ישראל חטאו כולם ולכן גם בעונש נכללו כולם .
“עַל כָּל-רָעַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי, הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם, כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם; וְאִישׁ יְהוּדָה, וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם“.[ל”ב]
חטאי העם המתוארים בפרק:
עבודה זרה
הקרבת הילדים באש למען עבודה זרה.
הקטרת קטורת והקרבת קורבנות לעבודה זרה.
לא קיימו את תורת האל.
לא שמעו את דברי האל.
כל העם מהמלכים ועד אנשי יהודה וירושלים חטאו בעבודה זרה
כפיות טובה על כל הטוב שה’ עשה להם.
סוגי עבודה זרה בפרק: הבעל, גיא בן הינום, שיקוציהם, גילוליהם,
סוגים שונים של עבודה זרה מופיעים פה כדי להדגיש שהעם חטאו בסוגים שונים של עבודה זרה והרבו לחטוא.
כינויים- דרך הכינויים ניתן להבין את היחס בין הדמויות.
ה’- ה’, צבאות, האל, הגדול, הגיבור והנורא.
הכינויים שמכנה ירמיהו את ה’ באים להדגיש את היחס המכבד וההערצה של ירמיהו אל ה’.
שמות של מקומות המופיעים בפרק:
חצר המטרה– המקום שבו ירמיהו היה כלוא. [חצר שבה נמצאים אסירים].
ענתות– מקום השטח שקנה ירמיהו.
בפרק מופיעים סוגי גמול שונים:
גמול אישי- אדם עשה טוב/ רע יקבל שכר/עונש בהתאם למעשיו.
גמול לדורות- אדם עשה טוב/ רע צאצאיו יקבלו שכר או עונש על פי מעשיו.
גמול קולקטיבי- אדם עשה טוב/ רע כל העם יקבלו טוב או רע על פי מעשיו.
גמול אישי– צדקיהו מלך יהודה לא ימלט מידי הבבלים.
גמול קולקטיבי– העיר תינתן ביד מלך בבל והוא ילכוד אותה. והעם לא ינצח במלחמה.
גמול לדורות– ירמיה בתפילתו מהלל את ה’ ואת דרכיו על כך שכשאדם עשה טוב לאורך אלפי שנים הוא שומר לו את הטוב שעשה ומברך את צאצאיו בזכותו ולעומת זאת אדם שעשה רע הוא שומר לו ולבניו אחריו את העונש שינתן לו. [הגמול על מעשה טוב הוא משתלם כיוון שמקבלים אותו לאורך זמן גדול יותר]
“ עֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים, וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת, אֶל-חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם” [פסוק י”ח]
מעשה סמלי- מעשה המתואר בפרק והוא בעל משמעות ומטרתו להעביר מסר.
קניית הקרקע של חנמאל בן דודו של ירמיהו ושמירת הכתב קניין בכלי חרס מוחבא באה להראות שירמיהו אינו חושש לקנות שטחי אדמה בארץ כדי להדגיש את הרעיון שאמנם ה’ יביא על הארץ חורבן ועל העם גלות אבל הוא יודע שהארץ תשוב להתיישב והחורבן והגלות תהיה זמנית ולא נצחית.
ביטוי: משפט הנאמר והוא בעל משמעות גם בימינו.
“אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ “- ביטוי הנאמר בהקשר לארץ ישראל שהיא ארץ מלאה בשפע ובטוב.
” וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף, וְלֹא פָנִים”- הביטוי “הפנה עורף” מתאר אדם שמסרב לעשות משהו הוא מסתובב ולכן רואים את העורף שלו ולא את הפנים.
” וְלַמֵּד אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד”- ביטוי המבטא השקעה וחזרה. ה’ מנסה שוב ושוב ללמד אותם ולעביר להם מסר שישתנו והם מסרבים לשמוע ולקבל מוסר ולהשתנות.
” וְלַמֵּד אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד, וְאֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסר”- הביטוי מדגיש את כפיות הטובה של העם כלפי ה’ ואת ניסיונותיו של ה’ לא להעניש את העם אלא לבחור בלגרום להם לעשות שינוי.
אירוע היסטורי מהעבר= כאשר מופיע בפרק תיאור של אירוע היסטורי שהיה בעבר כדי להדגיש מסר מסויים.
יציאת מצרים- אירוע יציאת מצרים מופיע פה בפרק כדי להדגיש את העוצמות של הניסים והנפלאות שה’ עשה לנו “ אֲשֶׁר-שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ-מִצְרַיִם, עַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וּבְיִשְׂרָאֵל, וּבָאָדָם; וַתַּעֲשֶׂה-לְּךָ שֵׁם, כַּיּוֹם הַזֶּה. כא וַתֹּצֵא אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם–בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים, וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָא, גָּדוֹל…”
הכנסת עם ישראל לארץ ישראל- האירוע המתואר פה הוא הכנסת עם ישראל לארץ ישראל. ארץ שהיא טובה. ” וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם–אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ.”
מטרת האזכורים של אירועי העבר בתפילת ירמיהו כדי להדגיש את כפיות הטובה של העם שלמרות כל הניסים והנפלאות שה’ עשה איתם. לא רק הוציא אותם מהארץ אלא גם נתן להם מקום טוב להיות בו בכל זאת הם לא הקשיבו ועזבו אותו והלכו לעבוד עבודה זרה. למרות שהוא הוכיח את עצמו כאל לאורך כל הדרך ולא הייתה להם שום סיבה לבגוד בו.
ירמיהו מפרט את הטובות שהאל עשה לעם ישראל:
1.הוציא ממצרים בגאווה, ביד חזקה ובזרוע נטויה ולא במסכנות.
2.הכניס את עם ישראל לארץ זבת חלב ודבש[ארץ טובה]
3.עמד בהבטחה שנתן לאבות
התנהגות בני ישראל:
1.לא שמעו בקולך
2.בתורתך לא הלכו.
3.מה שציווית אותם לא עשו.
וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ, וְלֹא-שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ ובתרותך (וּבְתוֹרָתְךָ) לֹא-הָלָכוּ–אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת, לֹא עָשׂוּ; וַתַּקְרֵא אֹתָם, אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת
ירמיהו בדבריו מדגיש את כפיות הטובה של העם כלפי ה’ ואת העובדה שההתעללות והכיבוש של הבבלים מוצדק לחלוטין ולכן הוא אינו מבין מהי הסיבה שה’ רוצה שהוא יקנה קרקע בישראל.
הברית שה’ מתחייב אליה שתקרה בעתיד:
ה’ מתחייב:
ה’ יהיה תמיד עם בני ישראל ולא יעזוב אותם וייטיב איתם,
ה’ יקבץ את עם ישראל מהארצות שפיזר אותם.
ארץ ישראל כולה תשוב להתיישב בכל חלקי הארץ בבני ישראל.
ה’ ישמח בעם ישראל וישפיע עליהם את כל הטוב שהבטיח להם.
ה’ יסיר מבני ישראל את האפשרות לבחור ברע בכך שייתן להם לב אחד שבו יראו רק מה'[ללא הפרעות ורצונות שגורמים לאדם לסטות לדרך אחרת].
בני ישראל:
בני ישראל יהיו מחויבים לה’ ולא יעזבו אותו וילכו לעבודה זרה.
קשיים ופירושים:
קושי:
מה הכוונה בפסוק ה’: “עד פקדי אותו”? עד מתי התכוון ירמיהו בנבואתו שצדקיהו יהיה בבבל?
פירוש:
רש”י:
עד פקדי אותו – פקודת כל האדם היא המיתה (ראה במ’ טז , כט)
הסבר פירוש:
הכוונה בפסוק שצדקיהו יישאר בבבל עד יום מותו.
קושי:
מה הכוונה “לך משפט הגאולה”? מהי הסיבה שחנמאל מסביר לירמיהו למה הוא בא דווקא אליו כדי לבקש ממנו שיקנה את השדה?
פירוש:
רבי יוסף קרא: “הנה חנמאל… כי לך משפט הירושה ולך הגאולה קנה לך – אילו הייתי מת בלא בנים , אתה היית ראוי ליורשיני; ואילו הייתי מוכר אותו לאחר , הדין עליך לגאול אותו מיד הקונה , ואפילו לא היית יורשי”
הסבר פירוש:
רבי יוסף קרא מסביר בדבריו שהסיבה לכך שחנמאל בא דווקא אל ירמיהו ומבקש ממנו לקנות את השדה היא כי הוא האדם בקרבת משפחה הראשון אליו ואם היה מת בלי בנים אז הקרקע הייתה עוברת לירמיהו ולכן במילא הוא הראשון שהיה צריך לגאול את הקרקע כדי שתישאר הנחלה בידי המשפחה ולא תעבור לאחרים.
קושי:
מהי הסיבה שירמיהו מוסיף לכך שהוא קנה את הסיבה “ואדע כי דבר ה’ הוא”?
פירוש:
רבי יוסף קרא: “ ואדע כי דבר יי‘ הוא – כלומר: בקושי ובמרירות לב קניתיו , שהרי כשדים נלחמים על העיר והסוללות באו העיר ללוכדה (ראה להלן , כד) , וזה אומר לי שאקנה שדהו אשר בענתות! אלא לפי שבא אלי בדבר יי‘ , לא יכולתי לעכב.“
הסבר פירוש:
רבי יוסף קרא מסביר את הסיבה לכך שירמיהו קנה את השדה למרות שמבחינה הגיונית זה היה הדבר הכי לא הגיוני לקנות כי הרי ירמיהו יודע שהארץ הולכת להיכבש בידי הכשדים וכולם ילכו לגלות אז איזה סיבה הגיונית יש לו לקנות את השדה? זה המעשה הכי לא כלכלי לעשות בתקופה הזו ובכל זאת הוא קונה כי ה’ אומר לו לקנות.
קושי:
כמה עלתה הקרקע?
פירוש:
ר’ ישעיה מטראני: “ שבעה שקלים ועשרה הכסף – אין כסף זה דינרים , שהשקל הוא ארבעה דינרים (ראה רש”י ב”מ מד , ב ד”ה לפדיון הבן); ולמה לא עשאן שקלים? אלא מעות שלכסף הן , שלא הגיעו לשקל; שהשקל יש לו עשרים גרה (ראה שמ’ ל , יג).
הסבר פירוש:
שבעה שקלים ועשרה הכסף זה חלקי השקל. כמו אגורות שהוא סכום שמרכיב את השקל.
וכמובן שלא מדובר בשקלים שאנחנו מכירים היום אלא הערך של הכסף היה שונה מעבר. והיה שווה הרבה יותר.
קושי:
מהם כל הפרטים של הסכם הקניין שירמיהו מדבר עליהם?
פירוש:
רש”י: את ספר המקנה – שטר המכירה. ואת (בנוסחנו: את) החתום וגו’ – עם חתימתו , כשהוא חתום כמצוה וחוק. ואת הגלוי – שהוחזק בבית דין על פי עדיו , וכתבו הדיינין ‘אשרתא דדייני’ (ראה כתובות כא , ב) , הוא קיום השטרות , לעשות הדבר גלוי ומפורסם , פן ימותו העדים. ורבותינו פרשוהו לעניין גט פשוט ומקושר , בבבא בתרא (קס , א – ב). .
הסבר פירוש:
ספר המקנה= שטר המכירה של קניית הקרקע.
החתום= המסמך החתום שבו מופיעים כל החתימות של הקונה, מוכר, עדים כמו כללי החוק.
ואת הגלוי= מסמך נוסף חוץ מהשטר קניין של המכירה שבו מתואר כל הקניין כדי שיהיה מוחזק בבית דין ויהיה מפורסם לציבור שידעו שהנכס עכשיו בבעלות ירמיהו ולא בבעלות חנמאל. וגם כדי שאם העדים ימותו תהיה עדיין הוכחה לכך שהקרקע שייכת לירמיהו ולא לחנמאל.
קושי:
בפסוק י”ח מופיע גמול לדורות “ומשלם עוון אבות אל חיק הדור הזה” כיצד יתכן שבנים נענשים בגלל חטאי האבות? הרי ידוע שכל אדם אמור לקבל שכר או עונש לפי מעשיו.
פירוש:
רש”י: “ משלם עון אבות אל חיק הדור הזה , ההולכים אחרי אבותיהם בדרך הרעה.“
הסבר פירוש:
הילדים נענשים על חטאי אבותם רק כשהם מחזיקים וממשיכים את חטאי הוריהם ובתקופה הזו שהפרק מדבר עליה הבנים החזיקו בחטאי אבותם וגם הם עבדו עבודה זרה וחטאו.
קושי:
פסוק כ”ט מדבר על כך שה’ יתן לבני ישראל לב אחד. מה השינוי הגדול שיקרה? הרי גם היום יש לבני אדם לב אחד? לאיזה לב ה’ מתכוון?
פירוש:
לב אחד הכוונה לב ללא רצונות נוספים שגורמים לאדם לחטוא. על פי התניא לכל אדם יש שתי לבבות. לב אחד שמושך את האדם לעשות טוב ולב אחר שמושך אותו לעשות רע וכל אחד מהלבבות מנסה הוא לשלוט על האדם ולנהל אותו על פי רצונו. על פי הפרק ה’ מתחייב שהוא יגרום לעם ישראל שיהיה להם רק לב אחד ובלב הזה הם יראו את ה’ ללא רצון ללכת אחרי אל אחר. אלא להיות רק אחרי ה’. וכך, ברגע שהרצון השלילי הזה יפסיק למשוך אותם לתאוות ולרצון לעשות רע הם יוכלו להתמקד בעשיית טוב ובהליכה אחרי ה’.
מוסר השכל הנלמד בפרק:
הקשר בין עם ישראל לה’- העונש של ה’ כלפי עם ישראל הוא לא נצחי. ארץ ישראל תמיד תהיה של עם ישראל. גם כשהם חוטאים והם נענשים העונש הוא זמני והם ישובו לארצם.
קניית נכס– מהפרק ניתן ללמוד כיצד צריך לקנות נכס. דרך שטר קניה כשהשמות של הקונה, המוכר, הנכס והמיקום שלו, עדים, סכום הכסף ואמצעי התשלום מפורטים ומתועדים בו. וחובה שיהיה מקום ציבורי שבו מפורסם תהליך הקנייה כדי שאם העדים ימותו עדיין יהיה מסמך שיוכיח את קניית הנכס.
קניית נכסים בין בני משפחה– ניתן לראות שגם קנייה בין בני משפחה שמאוד קל לוותר בה על הרבה פרטים כי מדובר בבני משפחה ויש יחסי אמון עדיין היא חייבת להיות עם כל הפרטים של עסקת נדל”ן מתוקנת כאילו הנכס נקנה מאדם זר. ירמיהו קונה את הנכס מבן דודו אבל הקניה נעשית לפי כל כללי הקנייה ובנוסף, שטר המכירה לא נשמר אצל בן דודו אלא אצל אדם אחר שנאמן לירמיהו וגם איתו ההעברה של שטר הקניין לשמירה בידיו של ברוך בן נריה נעשית מול עדים כדי שלא יוכל לומר שירמיהו לא הפקיד בידיו דבר.
קניית קרקעות ונכסים בארץ ישראל– ארץ ישראל תהיה תמיד מקום טוב לקנות בו קרקע כיוון שהיא לעולם לא תחרב באופן נצחי. דרך הפרק אנחנו מבינים שה’ מלמד את ירמיהו על החשיבות של קניית קרקע בארץ ישראל ועל כך שמהקנייה הזו הוא לא יפסיד. גם אם בהווה זה יראה לו כהשקעה שהיא לא נכונה בגלל הקשיים של הארץ זה לעולם לא יהיה נצחי.
“ שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ, וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים, בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר, וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב: כִּי-אָשִׁיב אֶת-שְׁבוּתָם, נְאֻם-יְהוָה”.[מ”ד]
ירמיהו מזכיר את אירועי יציאת מצרים: העובדה שה’ הוציא את עם ישראל ממצרים והעובדה שהוא הכניס אותם לארץ חדשה טובה ובכך עשה להם טובה מושלמת– מתוך האירועים שבחר ירמיהו להזכיר ניתן להבין שאם ה’ היה רק מוציא את העם ממצרים זה לא היה מספיק כיוון שכדי שאדם יצליח לא מספיק להוציא אותו מהמצב הקשה שהוא נמצא בו אלא צריך לשלב אותו במשהו אחר טוב יותר כדי שהוא לא ישוב למקום הרע שהיה בו.
ביצוע גם כשקשה להבין– נבואת ירמיהו מדגישה את הרעיון שגם כשמשהו לא ברור אם אתה סומך על מי שציווה עליך אתה תבצע את הפעולה. ירמיהו מאמין בה’ למרות שהוא מבקש ממנו דבר שעל פי ההיגיון קשה בשכל להבין אותו ולמרות זאת הוא עדיין עושה את המצווה עליו[קונה קרקע בארץ ישראל בזמן כיבוש].
אמונה – ניתן לראות שאמונת ירמיהו מגיעה מהתבוננות בגדולת האל ועוצמתו בעולם ועל ידי הסתכלות באירועי העבר ובהיסטוריה של האל ועם ישראל.
לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים לבגרות בתנך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,
לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות:
1.מהי הנבואה שירמיה ניבא ובעקבותיה הוכנס לכלא?
2.מהו המעשה הסמלי שצווה ירמיהו לעשות בפרק ומהו המסר שהעביר?
3. מהי הסיבה לכך שירמיהו לא מבין את ציווי האל ואת פעולותיו?
4. כתבו שני שורשים מנחים בפרק ומהי מטרת החזרה שלהם?
5. כתבו מה למדתם מהפרק על קניית נכס? מהם הדברים שחשוב לשים לב אליהם בזמן הקנייה?
6. השוו בין בראשית כ”ג לבין ירמיהו ל”ב פסוקים ו’-י”ד.
7.מהי הברית המתוארת שה’ מתחייב אליה בפרק? מי הם שני הצדדים בברית? וכיצד ה’ מתחייב לגרום לברית הזו להתבצע?
8. קראו פסוק י”ח וכתבו מהו הקושי העולה מקריאת הגמול בפסוק?
קראו דברי רש”י וכתבו כיצד רש”י מסביר את הקושי העולה בפסוק.
רש”י : “משלם עון אבות אל חיק הדור הזה , ההולכים אחרי אבותיהם בדרך הרעה”.
