ספר ויקרא פרק י”ט
- ויקרא
- פרק י"ט (פס' א'-ד', ט'-י"ח)
- חוק ומשפט - חוקים חברתיים
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ד אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ה וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַיהוָה לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ. ו בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. ז וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה. ח וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ יְהוָה חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. ט וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. י וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. יא לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. יב וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה. יג לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. יד לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה. טו לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. טז לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי יְהוָה. יז לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. יח לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה
ב”ה
תקציר הפרק:
פסוקים א’-ד’
ה’ פונה אל משה לדבר אל כל בני ישראל ולדרוש מהם להיות קדושים כחיקוי למעשי האל -“קדושים תהיו כי קדוש אני”.
הפנייה היא בכוונה אל כל העם ולא רק לאנשים החזקים או המנהיגים מהסיבה שכולם מחויבים לשמור על קדושתם.
גם עשירי העם וגם עניי העם, גם המנהיגים וגם המעמד הנמוך או הפחות משכילים. כולם מחויבים באותם חוקים. יכול להיות שיהיו תקופות שאדם יהיה עני או חלש בחברה אבל שנים לאחר מכן יתהפך מזלו והוא יהיה במקום שהוא צריך לשמור על החוקים החברתיים הנ”ל.
התורה ניתנה בכמה רבדים שאחד מהם הוא הפשט שמובן לכל אדם שכל אדם מישראל כולל בעלי הקרקעות/מעסיקים/ שופטים ידע מה הציווי ממנו וכלפיו.
מכיוון שהעם לא יודע מה כוונת אלוקים בדרישתו “להיות קדושים” הם מקבלים פירוט של חוקים העונים על השאלה: מה זה בעצם להיות קדושים?
בחלק זה, יש כמה חוקים שדומים לעשרת הדיברות בשמות כ’ ויש פרטים ששונים
נקודות דמיון:
בשני הקטעים מוזכרות המצוות האלה:
- כיבוד הורים
- שמירת שבת
- לא לעשות פסל
- אמונה באל
נקודות שוני:
- כיבוד הורים ושמירת שבת בספר ויקרא משולבות אחת בשניה כקטע אחד ולעומת זאת בספר שמות כל דיבר מקבל את המקום שלו.
“איש אביו ואימו תיראו ואת מצוותי תישמרו”- מפרשים טוענים שהסיבה שהמצוות נשזרות זו בזו היא כדי שאדם שמקיים מצוות יבין שהמצוות לא באות לסתור אחת את השנייה. האדם מחויב קודם כל לאלוהיו גם אם הוריו אומרים לו לא לקיים מצוות. אך עדיין הוא חייב לכבד אותם ולא לזלזל בהם בגלל שהם לא שומרים מצוות.
- בספר שמות מדובר בכיבוד הורים ובספר ויקרא מצווים על יראה מההורים
- בספר שמות שם האב מגיע לפני שם האם ואילו בספר ויקרא מוזכרת האם ולאחר מכן האב
- בספר ויקרא הציווי לא לעשות פסל ומסכה והאמונה באל אחד מבחינת סדר הציווים מגיע אחרי כיבוד הורים ושמירת שבת ואילו בספר שמות כ’ הם מופיעים בהתחלה.
- בספר שמות הציווי של כיבוד הורים מגיע עם השכר ואילו בספר ויקרא לא מופיע סוג השכר.
פסוקים ט-י”א חוקים חברתיים (סוציאלים)
ט-י’- מתנות לחלשים בחברה מתחום החקלאות
הפנייה היא: לבעלי הקרקעות
הדרישות מהם לסייע לחלשים בחברה מהיבול שלהם.
פאה– אדם שיש לו שטח חקלאי ובו הוא מגדל תבואה צריך להשאיר אזור בקצה שדהו שאותו הוא לא קוצר. את הקטע הזה הוא משאיר לחלשים בחברה.
לקט– כשאדם קוצר את תבואתו ונפלו מהשיבולים או השיעורים הוא צריך להשאיר אותם ולתת לחלשים בחברה לקחת אותם.
עוללות– אדם שיש לו כרם ענבים והגיע זמן הבציר, הזמן שהענבים במצב שאפשר לבצור אותם. מצווה לבצור את הענבים ולהשאיר את אלה שלא הבשילו לחלשים שבחברה.
פרט כרמך– כשאדם בוצר את הענבים ונפלו מהענבים (בודדים) בשעת הבצירה לארץ יש להשאיר אותם לחלשים בחברה.
פסוקים י”א- י”ב-
בפסוקים האלה יש קשר של: “מצווה גוררת מצווה ועברה גוררת עברה”.
האזהרה: לא להתחיל מעשה שיוביל לשרשרת חטאים.
מלכתחילה אל תתחיל משהו שיכול להידרדר לעוד ועוד בעיות שיהיה קשה לעצור, “סוף מעשה במחשבה תחילה”.
אדם שגנב ונתפס ישאלו אותו על הגנבה שגנב ואז הוא יכחיש את גנבתו, כדי שיאמינו לו הוא ימציא סיפור וישקר ואם עדיין לא יאמינו לו כדי להוכיח את צדקתו הוא ישבע בשם ה’ וכך בסופו של הגניבה תדרדר אותו לדברים נוספים עד שיגיע לחילול שם ה’. (בכך שישבע בשם ה’ בדבר שקר).
פסוק י”ג
הפניה היא: למעסיקים.
הדרישה: לכבד את העובדים שלהם.
לא לעשוק שכר שכיר- לכבד את העובדים שלהם. לא לעשוק אותם ולשנות את שכרם או את סוג העבודה שנקבעה בתחילת ההסכם ביניהם אלא להיות הגונים ומה שנקבע לתת במלואו.
לא לגזול– לשלם את השכר באופן מלא לשכיר ולא להוריד משכרו בטענות שונות בזמן קבלת השכר.
הלנת שכר– מעסיק שקבע עם העובד שלו שישלם לו משכורת בזמן מסוים. (סוף השבוע, סוף החודש וכו’) מחויב לעמוד ביום שקבע ולא לחכות ליום הבא כדי לשלם את שכרו. אם סגר אתו בכל ראשון לחודש, אסור לו לשלם בשני לחודש.
פסוק י”ד
הפניה לעם, האנשים הבריאים, החכמים והמבינים.
הדרישה: לנהוג בהגינות ויושר.
לא תקלל חרש– אסור לקלל אדם חרש גם אם אינו שומע ואינו מבין שקללת אותו ובאותה מידה אסור לקלל בשפה זרה אדם שלא מבין שאתה מקלל אותו.
לפני עיוור לא תיתן מכשול– לא לשים בדרכו של אדם שאינו רואה מכשול כשאתה יודע שהוא עלול ליפול ממנו. באותה מידה אדם שמבין בתחום מסוים (לדוגמא: רכבים, מוצרים מסוימים) אסור לו למכור דבר מקולקל לאדם אחר ולא לספר לו על התקלה שיש ברכב. בעניין הזה הוא עיוור ואתה רואה.
פסוק ט”ו
הפנייה היא: לשופטים
הדרישה: לשפוט בצורה ישרה והוגנת תמיד.
לא לשנות את המשפט. לשפוט בצורה ישרה ועל פי החוק, לא לרחם על העני כי אין לו ממה לשלם ולא לרחם על העשיר כי יתבייש אם ישפטו אותו ויוציאו את אשמתו לאור. אלא לשפוט כל אחד על פי מעשיו.
לא תישא פני דל– אל תרחם על העני ותוותר לו במשפט
לא תהדר פני גדול– אל תשנה את משפט העשיר בגלל מעמדו המכובד.
העשיר והעני שווים בפני החוק.
פסוקים ט”ז-י”ח
הפניה: לכל אדם מישראל
הדרישה: יחסים הוגנים בין אחד לשני.
לא תלך רכיל בעמך- אל תרכל. אל תספר דברים ותעביר ממקום למקום.
לא תעמוד על דם רעך– אל תגרום רע לחברך ואל תעמוד מהצד כשבכוחך להציל אותו.
שני הציוויים משולבים אחד בשני כדי להראות שאדם יכול ברכילות ולשון הרע על חברו להרוג אותו נפשית ומצד שני אדם גם יכול לבחור לא לספר משהו ולגרום להרג חברו. לכן על כל אדם מוטלת החובה לחשוב טוב מתי לדבר ומתי להימנע מלדבר. מתי יש בדבר תועלת וזה יכול להציל את חיי חברו ומה/מתי יגרום לנזק עצום.
לא תשנא את אחיך בלבבך- אדם שכועס על חברו, לא ישאיר זאת בליבו אלא ילך אליו ויבאר את העניין עם חברו. ברוב המקרים העניין ייפתר בצורה ששני הצדדים מבינים ורגועים.
הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא- אדם צריך להוכיח את חברו על מעשיו שעשה לו או שעשה רע לאחרים אך כשהוא מוכיח אותו הוא צריך לשים לב שהוא מוכיח בדרך, במקום ובצורה שתכבד את חברו ולא תגרום לו לחטוא בכך שבייש את חברו או שגרם לו לעשות יותר רע.
לא תקם ולא תטור את בני עמך– הציווי הוא שגם אם עשו לך רע לא לשמור טינה ולא לתכנן נקמות. אם כל אחד מהעם שלנו ינקום על מעשה שעשו לו ההתנהלות של האדם בעולם תהיה סובבת סביב רע.
סמוך על אלוקים שאם מגיע לאדם רע הוא יגמול לו לפי דרכיו ואתה חיה את חייך בלי כעס בלב שהורס לאדם את חייו ואוכל את נפשו וגופו.
ואהבת לרעך כמוך- תאהב את חברך כמו שאתה אוהב את עצמך. מה שאתה לא רוצה שיעשו לך אל תעשה לאחרים. תמיד תחשוב אם אתה היית במקרה הזה איך היית מרגיש. הביטוי הזה הוא סגירה של הנושא. אדם שאוהב אנשים, שמכיל בתוכו רגשות אהבה ולא שנאה ימנע ממעשים רעים ויעשה מה שאפשר כדי להיטיב איתם.
הפסוק הזה גם מדגיש את הרעיון שאדם צריך לאהוב את עצמו. אם הוא לא יאהב את עצמו ממילא לא יהיה לו את הכוח והיכולת לעשות טוב לחברו ולאהוב אותו.
מהי הסיבה לחזרתיות על החוקים?
על פי הפרשנות המסורתית משה חוזר על דברים שיש בהם דגשים נוספים, הערות ודברים שצריך לחזק לאחר קבלת התורה.
על פי המחקר המודרני- ישנן גרסאות שונות לפרק.
ביטוי מנחה– צירוף של שתי מילים או יותר שחוזר על עצמו ומעביר מסר.
ביטוי מנחה בפרק– אני ה’. מטרתו להדגיש במיוחד בפרק זה את העניין של סמכות האל. בפרק זה החוקים מופנים אל החזקים בחברה שמרגישים שיכולים לעשות כחפצם ואין מי שיעניש אותם על העוולה שהם עושים לכן התורה מזהירה אותם שיש מי שנותן שכר או עונש על פי מעשיו של האדם.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
- חוק וחברה – קרא ויקרא י”ט פסוקים: א-ד, ט-י”ח וענה על השאלות שלפניך:
א1. בקטעים שלפניך יש ביטוי החוזר על עצמו מהו הביטוי? מדוע בפרק זה מכל הפרקים הוא חוזר במיוחד?
א2. בפסוק י”א נדרש העם לקדושה. מהו הנימוק לדרישה זו על פי הקטע?
ב1. בפסוקים ט’ -י”א מופיעות מתנות חקלאיות הניתנות ע”י החקלאי. למי מיועדות מתנות אלה? האם לדעתך נכון וראוי להתנהל כך גם כיום? נמק דעתך.
ב2. בחר שתי מתנות חקלאיות המופיעות בפרק. צטט והסבר אותן במילים שלך.
ג1. קרא ויקרא י”ט, פסוק ט”ו.
רש”י מסביר את הצווים: “…לא תישא פני דל, ולא תהדר פני גדול” כך:
“לא תשא פני דל”- שלא תאמר: עני הואזה, והעשיר חייב לפרנסו, אזכנו בדין…”
“ולא תהדר פני גדול”- שלא תאמר: עשיר הוא זה, בן גדולים הוא זה, היאך אביישנו ואראה בבושתו, עונש יש בדבר”
הסבירו כיצד רש”י מפרש כל אחד מן הצווים. מהי המסקנה המשתמעת מדבריו בעניין השיפוט בבית הדין?
ג2. מדוע כתוב בפסוק ט”ו גם “לא תשא פני דל” וגם “לא תהדר פני גדול”?