ישעיה נ”ד
- ישעיה
- פרק נד
- נחמת ה'
רׇנִּ֥י עֲקָרָ֖ה לֹ֣א יָלָ֑דָה פִּצְחִ֨י רִנָּ֤ה וְצַֽהֲלִי֙ לֹא־חָ֔לָה כִּֽי־רַבִּ֧ים בְּֽנֵי־שׁוֹמֵמָ֛ה מִבְּנֵ֥י בְעוּלָ֖ה אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃ בהַרְחִ֣יבִי ׀ מְק֣וֹם אׇהֳלֵ֗ךְ וִירִיע֧וֹת מִשְׁכְּנוֹתַ֛יִךְ יַטּ֖וּ אַל־תַּחְשֹׂ֑כִי הַאֲרִ֙יכִי֙ מֵיתָרַ֔יִךְ וִיתֵדֹתַ֖יִךְ חַזֵּֽקִי׃ גכִּֽי־יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֖אול תִּפְרֹ֑צִי וְזַרְעֵךְ֙ גּוֹיִ֣ם יִירָ֔שׁ וְעָרִ֥ים נְשַׁמּ֖וֹת יוֹשִֽׁיבוּ׃ דאַל־תִּֽירְאִי֙ כִּֽי־לֹ֣א תֵב֔וֹשִׁי וְאַל־תִּכָּלְמִ֖י כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי כִּ֣י בֹ֤שֶׁת עֲלוּמַ֙יִךְ֙ תִּשְׁכָּ֔חִי וְחֶרְפַּ֥ת אַלְמְנוּתַ֖יִךְ לֹ֥א תִזְכְּרִי־עֽוֹד׃ הכִּ֤י בֹעֲלַ֙יִךְ֙ עֹשַׂ֔יִךְ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ וְגֹֽאֲלֵךְ֙ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל אֱלֹהֵ֥י כׇל־הָאָ֖רֶץ יִקָּרֵֽא׃ וכִּֽי־כְאִשָּׁ֧ה עֲזוּבָ֛ה וַעֲצ֥וּבַת ר֖וּחַ קְרָאָ֣ךְ יְהֹוָ֑ה וְאֵ֧שֶׁת נְעוּרִ֛ים כִּ֥י תִמָּאֵ֖ס אָמַ֥ר אֱלֹהָֽיִךְ׃ זבְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ׃ חבְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִחַמְתִּ֑יךְ אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ יְהֹוָֽה׃
טכִּֽי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵעֲבֹ֥ר מֵי־נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל־הָאָ֑רֶץ כֵּ֥ן נִשְׁבַּ֛עְתִּי מִקְּצֹ֥ף עָלַ֖יִךְ וּמִגְּעׇר־בָּֽךְ׃ יכִּ֤י הֶהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑ינָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ יְהֹוָֽה׃
יאעֲנִיָּ֥ה סֹעֲרָ֖ה לֹ֣א נֻחָ֑מָה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַרְבִּ֤יץ בַּפּוּךְ֙ אֲבָנַ֔יִךְ וִֽיסַדְתִּ֖יךְ בַּסַּפִּירִֽים׃ יבוְשַׂמְתִּ֤י כַּֽדְכֹד֙ שִׁמְשֹׁתַ֔יִךְ וּשְׁעָרַ֖יִךְ לְאַבְנֵ֣י אֶקְדָּ֑ח וְכׇל־גְּבוּלֵ֖ךְ לְאַבְנֵי־חֵֽפֶץ׃ יגוְכׇל־בָּנַ֖יִךְ לִמּוּדֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְרַ֖ב שְׁל֥וֹם בָּנָֽיִךְ׃ ידבִּצְדָקָ֖ה תִּכּוֹנָ֑נִי רַחֲקִ֤י מֵעֹ֙שֶׁק֙ כִּי־לֹ֣א תִירָ֔אִי וּמִ֨מְּחִתָּ֔ה כִּ֥י לֹֽא־תִקְרַ֖ב אֵלָֽיִךְ׃ טוהֵ֣ן גּ֥וֹר יָג֛וּר אֶ֖פֶס מֵאוֹתִ֑י מִי־גָ֥ר אִתָּ֖ךְ עָלַ֥יִךְ יִפּֽוֹל׃ טזהן הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ בָּרָ֣אתִי חָרָ֔שׁ נֹפֵ֙חַ֙ בְּאֵ֣שׁ פֶּחָ֔ם וּמוֹצִ֥יא כְלִ֖י לְמַעֲשֵׂ֑הוּ וְאָנֹכִ֛י בָּרָ֥אתִי מַשְׁחִ֖ית לְחַבֵּֽל׃ יזכׇּל־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכׇל־לָשׁ֛וֹן תָּקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹ֡את נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְהֹוָ֧ה וְצִדְקָתָ֛ם מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
ב”ה
מיקום בתנ”ך: ישעיה פרק נ”ד
נושא: נבואת ישעיה
סיכום הפרק:
הפניה של הנביא היא לירושלים שהייתה כמו עקרה כיוון שבניה, [עם ישראל] לא היו בארץ והיא יכולה עכשיו לשמוח מכיוון שהם יחזרו אליה וימלאו את הארץ. הנביא אומר לה שתפתח פיה ותוציא שירי שבח מכיוון שבניה יהיו רבים וישובו לארץ. הנביא מדמה את ריבוי העם בארץ כך שהם יהיו יותר מבני ארצות אחרות שלעולם לא עזבו את ארצם. [בני שוממה =הבנים של אישה שבעלה לא נמצא איתה ולכן היא לבד ובדרך הטבע לסיכוייה להרות קטנים יהיו יותר מבני בעולה= בנים של אישה שבעלה איתה תמיד ולכן סיכוייה להרות וללדת גבוהים.]
ולכן, מכיוון שהרבה מבני העם ישובו לארצם הוא מצווה עליה שתפתח אוהלה ותרחיב את היריעות של האוהל שלה כדי שהשטח שלה יהיה גדול ויוכל להכיל את כולם. הוא מבקש ממנה שתרחיב את כל האזורים ימין ושמאל מכיוון שבכל מקום ישבו בה. ולא רק בשטחי הארץ המוכרים הם ישבו אלא ישבו גם בשטחים הגובלים לארץ. מקומות שלקחו אותם מאתנו בעבר ועכשיו ישובו אלינו ונשוב לגור בהם.
הנביא אומר לירושלים שהיא לא צריכה לפחד כי יותר לא תחווה בושה כיוון שיותר לא תחרב. נכון, היה חורבן ראשון ושני אבל מעכשיו לא יהיה יותר חורבן ובניה יישארו בארצם. הבושה שהיא חוותה בעבר [בימי נעוריה, בתחילת דרכה ימי בית ראשון ושני] בעקבות חטאי החורבן והגלות תישכח. כי מי שהוא בעלך הוא ה’ צבאות ומי שגואל אותך הוא אלוהי העולם כולו. זאת אומרת האל של ישראל שכוחו עצום ושולט על כל העולם ובעתיד לבוא יוכר על ידי כל העמים כאל הבלעדי הוא יגאל אותך ולכן אין לך מה לדאוג ומה להתבייש כי יש בכוחו לקיים את הבטחותיו ולהשיב אותך לתפארתך.
בפסוק ו’ הפניה היא לכנסת ישראל. [עם ישראל] בהרבה מקומות ההתייחסות למערכת היחסים בין ה’ לעם ישראל נמשלת למערכת יחסים בין בני זוג שבמערכת יחסים האישה בגדה בו ולכן הוא עזב אותה אך לא מאס בה כיוון שהיא אשת נעוריו ולכן תמיד חביבה עליו על אף הכעס עליה. העזיבה הזו שהבעל עזב גרמה לאישה להרגיש עזובה ועצובה. ברגע אחד של כעס עליה הוא עזב אותה והסתיר פניו ממנה וההבטחה של ה’ היא שבחסד שיישאר לעולם ישוב ויחזיר אותה אליו. ויחזיר אותנו [העם] ברחמים מהגלות.
ההבטחה הנצחית הזו שה’ מבטיח שתתגשם ותישאר לנצח מקבלת חיזוק כשה’ מזכיר לנו את ההבטחה שלו לנח שיותר לא ישים מבול על העולם ואכן הוא עמד בהבטחתו ומאז ימי נוח לא היה מבול שהכחיד את העולם. כך, כמו שהשבועה לנוח נשמרה והתקיימה גם ההבטחה שיותר הוא לא יכעס ויגער עלינו מרגע שתהיה הגאולה האחרונה תתקיים.
והוא ממשיך לחזק את ההבטחה בכך שמתחייב ואומר ההרים והגבעות יזוזו אבל החסד והסכם השלום בין ה’ לעם ישראל לא יזוז ויישאר לנצח.
עניה סערה לא נחמה, שוב, פניה לירושלים שמכונה בשם עניה שלא מוכנה לקבל נחמה ולהתנחם עד שעם ישראל ישוב אליה. ה’ מבטיח לה שבעתיד תיבנה בפאר והוא יקשט אותה באבנים יקרות כשתגיע זמן הגאולה. בנייך [עם ישראל] יהיו מלומדים בתורת האל. וחיים בשלום ביניהם. הבניה של העיר תהיה בזכות מעשי הצדקה וההתרחקות מעושק. ברגע שישראל ינהגו בדרך של חוקי ה’, השלום, הצדק והימנעות מעושק אז לא יצטרכו לפחד מאף אחד. מי שיפחיד אותם ייפול.
ה’ אומר לירושלים שבעתיד יבואו העמים בלי ששלחתי אותם ויצאו להילחם בך [בניגוד לתקופת הגלות שה’ שלח את העמים לפגוע בעם ישראל על חטאיהם] ולכן, תדעי שאני בראתי את האדם שיצור כלי כדי לבנות ואני בראתי את האדם שיצור כלי כדי להרוס. אני אחראי על מי שעושה רע. ולכן אני מבטיח לך שכל כלי שאנשים יצרו כדי לפגוע בך לא יפגע בך וכל אדם בעל לשון שינסה לפגוע בך בדבריו לא יצליח במטרתו ולא יזכה במשפט נגדך. זה השכר של אלה שהם עובדי האל.
חקירת הפרק:
מילים לביאור:
מיתריך= חבלים דקים הקושרים את היריעות ביתדות.
יריעותיך= הבדים של דפנות האוהל
בני שוממה – ערים שהיו בעבר שוממות וריקות מאדם
אל תיראי= אל תפחדי
בשת עלומייך= הבושה בעקבות טעויות שנעשו בנעורים.
עלומייך= נעורייך.
חרפת אלמנותייך= הבושה והצער של תקופת האלמנות.
שצף קצף-כעס גדול
ספיר= סוג של אבן יקרה.
כדכד=סוג ש אבן יקרה
אבני אקדח= אבנים בוהקות שנראה כאילו יוצאת מהן אש.
חרש= אדם שמייצר כלי ברזל [כלי מלחמה].
תיראי=תפחדי
גור יגור=יפחיד [מלשון מגור=פחד]
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ה’ : פניה לירושלים, בקשה והבטחה על הגאולה הנצחית.
פסוקים ו’-י’- פניה לעם ישראל והבטחה על הגאולה הנצחית.
פסוקים י”א-ט”ו- פניה לירושלים. הבטחה לחיזוקה ושמירתה.
כינויים:
עקרה= אישה שלא יכולה להביא ילדים.
ארץ ישראל נחשבת אישה עקרה כיוון שבניה[עם ישראל] גלו ממנה.
בני שוממה= בנים של אישה שבעלה לא נמצא איתה ולכן אין לה הרבה ילדים.
ארץ ישראל נחשבת בני שוממה כיוון שבני ישראל גלו מהארץ ולכן היא ריקה מעם ישראל כמו אישה שאין לה בעל ולכן סיכוייה להרות קטנים.
בני בעולה= בנים של אישה שבעלה איתה תמיד ולכן הסיכויים הטבעיים שלה גבוהים להביא ילדים לעולם.
ארצות אחרות מכונות בני בעולה כיוון שלא גלו מארצם ולכן הם מתרבים בה.
ה’= מכונה קדוש ישראל, אלוהי כל הארץ.
ובכך יש הדגשה שה’ מייחד את עם ישראל אבל שליטתו מתפרשת על כל העולם.
ירושלים-העיר הנבחרת:
דרך הנבואה של ישעיה ניתן ללמוד על כך שירושלים מקבלת מקום של כבוד. הנביא פונה אל ירושלים פעמיים ומנחם אותה על כאבה ועל צערה. מכאן ניתן ללמוד שהיא העיר הנבחרת “המקום אשר יבחר ה’ והמקום של ירושלים כעיר הבחירה לא ישתנה גם בעתיד. [דברים]
אלוהות אוניברסאלית ולאומית.
אלוהות אוניברסאלית= אל השולט על כל העולם.
אלוהות לאומית= אל השולט/אחראי על עם מסוים.
בפרק זה אנחנו רואים בפסוק אחד התייחסות לאל גם כאלוהי ישראל וכאלוהי העולם כולו.
קדוש ישראל= האל הקדוש של עם ישראל.
אלוהי כל הארץ= האם השולט על כל העולם.
“ה’ צבאות=האל השולט על צבא השמים וצבא הארץ.
“כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל־הָאָרֶץ יִקָּרֵא”
ניתן לראות בפרק נ”ד אירוע מהעבר המוזכר פה: האירוע הוא ההבטחה של ה’ לנוח שיותר לא יהיה מבול. [בראשית פרק ט’]
נקודות דמיון ושוני בין בראשית ט לבין ישעיה נ”ד:
נקודות דמיון:
בשני הפרקים ניתנת הבטחה של ה’.
בשני הפרקים ההבטחה היא הבטחה חיובית המחייבת לנצח. ו
בשני הפרקים ה’ הוא המתחייב בהבטחה.
נקודות שוני:
בפרק ט’ ההבטחה היא לנוח ולאנושות ואילו בפרק נ”ד ההבטחה היא לירושלים ועם ישראל.
בפרק ט’ ההבטחה מתחילה להתקיים ביום שנאמרת ואילו בפרק נ”ד ההבטחה עתיה להתקיים רק בזמן הגאולה.
בראשית ט’
“וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם–לְדֹרֹת, עוֹלָם.”[בראשית ט פסוקים י’-י”ב’]
ישעיה נ”ד
” כִּי-מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי-נֹחַ עוֹד עַל-הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר-בָּךְ. י כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא-יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְהוָה.” [ישעיה נ”ד פסוקים ט’-י’]
קשיים ופירושים:
קושי:
למי פונה הנביא בכינוי שלו “עקרה”?
פירוש:
רש”י: “רני עקרה – ירושלם , אשר הייתה כלא ילדה”.
הסבר פירוש:
רש”י: הכוונה לירושלים שצריכה לשמוח כי עתה בניה ישובו אליה מהגלות.
פירוש:
ראב”ע: “רני עקרה – כנסת ישראל. עקרה – לא ילדה והיא עקרה – והטעם: שמעט מספר ישראל”.
הסבר פירוש:
אבן עזרא טוען שמדובר בכנסת ישראל [עם ישראל] שהתמעטו ולכן נקראים עקרה.
קושי:
מהי הסיבה שכנסת ישראל [עם ישראל] מכונים בכינוי “כאלמנה” ולא “אלמנה”?
פירוש:
רד”ק: רד”ק: “בני שוממה – אע”פ שהיתה ירושלם ימים רבים שוממה , רבים יהיו בניה. מבני בעולה – והם אומות העולם שהם כבעולות , כלומר כאשה שיושבת עם בעלה ובניה , והפכה – האלמנה והשכולה , שהיא שוממה , והיא ירושלם שהיא “כאלמנה” (איכה א , א); ואמר “כאלמנה” , ולא אמר ‘אלמנה’ , כי בעלה חי וקיים.
הסבר פירוש:
רד”ק טוען שירושלים נקראת שם כאלמנה כיוון שאולי היא נראית אלמנה אבל באמת היא לא אלמנה כי ה’ לא עזב אף פעם את ארץ ישראל או את עם ישראל וכל מצב הגלות הוא מצב זמני עד שישובו העם לה’ ויחזרו לארצם.
מוסר השכל:
גם אם נראה שה’ עזב את עם ישראל זה לא נכון. ניתן לראות לפי הקריאה של הפרק שגם כשיש מצב של הסתרת פנים של האל היא נקודתית והיא לא לנצח.
ניתן לראות שתמיד יש מקום לתיקון, לשינוי ולשיפור המצב. “אין ייאוש בעולם כלל!” כך שגם אם את/ה נמצא/ת במצב של קושי תמיד את/ה צריך לזכור שיש את בורא עולם שהוא אוהב אותך מאוד ולא יעזוב לעולם.
ניתן לראות שהדברים החשובים לצורך הגאולה הנצחית הם: ללכת בחוקי האל, לא לעשוק, להרבות במעשי צדקה וחסד ולחיות בשלום אחד עם השני.
לומדים לבגרות בתנ”ך בקליק. עוד סיכומים לבגרות בתנך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,
לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
השיר בשצף קצף מאת חיים ישראל – חלק מהמילים מתוך ישעיה פרק נד
שאלות בגרות:
-
קראו פרק נ”ד פסוק א’ ואת פירושו של רד”ק: “בני שוממה – אע”פ שהיתה ירושלם ימים רבים שוממה , רבים יהיו בניה. מבני בעולה – והם אומות העולם שהם כבעולות , כלומר כאשה שיושבת עם בעלה ובניה , והפכה – האלמנה והשכולה , שהיא שוממה , והיא ירושלם שהיא “כאלמנה” (איכה א , א); ואמר “כאלמנה” , ולא אמר ‘אלמנה’ , כי בעלה חי וקיים.
-
למי פונה הנביא? באיזה כינוי הוא מכנה אותה ומדוע?
-
מהי הסיבה שהנביא אומר לה לשמוח?
-
מהי הסיבה שרד”ק טוען שירושלים מכונה במגילת איכה [א.א] כאלמנה ולא אלמנה?
2. קראו את פירושו של רד”ק וענו:
רד”ק: “אל תראי (בנוסחנו: תיראי) – אל תפחדי שיהיה צאתך מגלות זה כצאתך משאר גליות , שמצאוך בארצך צרות רבות ורעות (ע”פ דב’ לא , כא) בבית ראשון ובבית שני. כי לא תבושי לעולם , אחר שתצאי מזה הגלות לא תהיה לך צרה לעולם; כי בעלות האדם לגדולה ותמצאהו שפלות אחר כן , יבוש ויכלם.”
א. מהי הסיבה שבני ישראל עלולים להתבייש?
ב. באיזו דרך מרגיע אותם הנביא ואומר להם שהם לא צריכים להתבייש?
-
קראו ישעיה נ”ד פסוקים ו’-י”א וכתבו:
-
אל מי הפניה בפסוקים?
-
מהי מערכת היחסים המתוארת בפסוקים אלה? למי היא נמשלה?
-
מהי ההבטחה הניתנת וכיצד הנביא מרגיע את העם שההבטחה תתגשם?
-
קראו ישעיה פרק נ”ד פסוקים ו’-ט’ ובראשית פרק ט’ פסוקים ח’-ט”ז.
-
מצאו נקודות דמיון ונקודות שוני בין שני הפרקים.
-
קראו ישעיה נ”ד פסוקים ט’-י”ב מה לדעתכם מטרת האזכור מהעבר המופיע בפסוקים אלה?
שאלות בגרות:
-
א. קרא ישעיה פרק ה’ וכתוב מהו המשל ומהו הנמשל בפרק?
ב. כתוב מהו הציטוט שדרכו נרמז הנמשל בפרק והסבר במילים שלך כיצד הבנת את הדבר.
-
קרא ישעיה פרק ה’ וכתוב שלוש פעולות שעשה בעל הכרם בכרם והסבר אותן.
-
קרא ישעיה פרק ה’ וכתוב מהי הסיבה לכך שבעל הכרם מעניש את כרמו ובאילו פעולות הוא נוקט כדי להעניש את כרמו?
-
א. קרא ישעיה פרק ה’ וכתוב מהי הסיבה לאכזבת ה’ מעמו?
ב. לאור מה שקראת כיצד ניתן לדעתך לשנות את המצב למצב טוב יותר?