יט כסלו – חג החסידות

ב”ה

 

נושא: העשרה

פרק: יט כסלו – חג הגאולה וראש השנה לחסידות

 

סיכום

מהו יט כסלו?

תקציר

יום י”ט בכסלו, המכונה “חג הגאולה” או “ראש השנה לחסידות”, הוא יום חג מיוחד בחסידות חב”ד המצוין מדי שנה. היום מציין את שחרורו של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב”ד ומחבר ספר התניא, מבית הכלא הרוסי ביום זה בשנת תקנ”ט (1798). ביום זה מצוינת גם הסתלקותו של המגיד ממזריטש, רבו של האדמו”ר הזקן.

 

רקע היסטורי – התחלת החסידות

הבעל שם טוב – מייסד תנועת החסידות

רבי ישראל בעל שם טוב (הבעש”ט) (1698-1760) נולד ביום י”ח באלול – אותו יום בו נולד מאוחר יותר האדמו”ר הזקן. הוא היה יתום מאב ומאם כבר בילדותו, וגדל בעוני ובצמצום. למרות הקשיים, הוא היה שקוע כל ימיו בלימוד תורה ובעבודת ה’ בהסתר.

בגיל 36, בשנת תצ”ד (1734), התגלה הבעל שם טוב לעולם ויצא ללמד ולהפיץ את תורת החסידות. הוא חולל מהפכה רוחנית עצומה בעם ישראל במאה ה-18 במזרח אירופה, בתקופה שהייתה מלאה ייאוש וקושי עבור היהודים.

 

הבעל שם טוב הדגיש עקרונות מהפכניים:

 

1. שמחה בעבודת ה’ – במקום עבודת ה’ מתוך עצבות וכובד ראש, הבעש”ט לימד שיש לעבוד את ה’ בשמחה גדולה. “עבדו את ה’ בשמחה” – זהו יסוד מרכזי בחסידות.

2. פשטות ותמימות – אין צורך להיות גאון גדול בתורה כדי להיות קרוב לה’. גם יהודי פשוט, עם לב תמים ואמונה טהורה, יקר ואהוב לפני הקב”ה.

3. תפילה בכוונה ובהתלהבות – התפילה צריכה להיות מלאה רגש, התלהבות ודבקות בה’. לא מספיק לומר מילים בלבד – צריך להתפלל בכל הלב.

4. דבקות בה’ בכל מעשה – אפשר להידבק בה’ לא רק בשעת לימוד תורה ותפילה, אלא גם בעת אכילה, שתייה, עבודה ומעשי היום-יום – אם עושים אותם לשם שמים.

5. אהבת ישראל – זהו עיקר גדול בתורת הבעש”ט. כל יהודי, ללא יוצא מן הכלל, הוא בן מלך ויקר לפני הקב”ה.

 

אהבת ישראל – ערכו של כל יהודי

הבעל שם טוב התפרסם באהבתו הבלתי מוגבלת לכל יהודי, ללא הבדל מעמד, רמה רוחנית או השכלה. הוא ראה בכל יהודי – גדול או קטן, צדיק או חוטא – ניצוץ אלוקי שאין לו ערך או מחיר.

 

ציטוטים של הבעל שם טוב על ערך כל יהודי:

“אהבת ישראל היא אהבת ה’” הבעש”ט לימד שאי אפשר לאהוב את ה’ באמת בלי לאהוב את עם ישראל. מי שאומר שהוא אוהב את הקב”ה אבל לא אוהב יהודי אחר – אהבתו אינה שלמה.

“אם אתה רואה יהודי חוטא – אל תשנא אותו, אלא תאהב אותו יותר” הבעש”ט הורה שדווקא כשרואים יהודי שנכשל ונפל, צריך להגדיל את האהבה אליו ולעזור לו לחזור בתשובה – ולא לדחות אותו.

“כל יהודי הוא חלק מה’ ממש – גם הקטן ביותר” הבעש”ט הסביר שכל יהודי, אפילו זה שנראה פשוט או רחוק מתורה, יש בו נשמה אלוקית שהיא “חלק אלוה ממעל ממש”. לכן אין לזלזל באף יהודי.

 

“יהודי אחד עדיף על אלף מלאכים” המלאכים הם נבראים רוחניים טהורים, אבל הבעש”ט אמר שיהודי אחד – אפילו פשוט – יקר יותר מאלף מלאכים, כי רק היהודי יכול לעשות מצוות ולהאיר את העולם הגשמי.

 

“אהבת יהודי היא דבר גדול מאוד – היא פותחת שערי שמים” הבעש”ט לימד שאהבת ישראל היא לא רק מצוה טובה, אלא מפתח לכל השערים של רוחניות ותפילה. מי שאוהב יהודים – תפילתו מתקבלת למעלה.

 

“גם כשיהודי לא מקיים מצוות – הוא עדיין יהודי ואהוב” הבעש”ט הדגיש שגם מי שחטא או התרחק מיהדותו – הוא לא מפסיק להיות יהודי, והנשמה שלו נשארת קדושה. אסור לוותר עליו, ותמיד אפשר לעזור לו לחזור.

 

“כל מי שמבזה יהודי – כאילו מבזה את השכינה” הבעש”ט התריע בחומרה: מי שמדבר רע על יהודי אחר או מבזה אותו – הוא בעצם מבזה את נוכחות ה’ בעולם, כי כל יהודי נושא בתוכו את השכינה.

 

הבעש”ט לא רק דיבר על אהבת ישראל – הוא חי את זה. הוא נפגש עם יהודים פשוטים, דיבר איתם בחום ובחיבה, התפלל עבורם, וראה בכל אחד מהם אוצר יקר. הוא הנחיל את העיקרון הזה לכל תלמידיו, והוא הפך לאחד מיסודות החסידות.

 

המגיד ממזריטש – הדור השני

לאחר פטירת הבעש”ט בשנת תק”כ (1760), המשיך תלמידו רבי דב בער ממזריטש (המגיד ממזריטש) להנהיג את תנועת החסידות. המגיד העמיק את תורת החסידות והצמיח דור מופלא של תלמידים שהפיצו את החסידות ברחבי מזרח אירופה. הוא היה ידוע במאמריו העמוקים על קבלה וחסידות ובדגש על הביטול והתבטלות האדם בפני הבורא. המגיד נפטר ביום י”ט בכסלו תקל”ג (1772).

 

תולדות חייו של האדמו”ר הזקן – רבי שניאור זלמן מלאדי

ילדותו ונעוריו

רבי שניאור זלמן נולד ביום י”ח באלול שנת תק”ה (1745) בליוזנה שברוסיה הלבנה – אותו יום בו נולד הבעל שם טוב 47 שנים קודם לכן. הוריו היו רבי ברוך ורבקה בלי ילדים ולארח ברכתו של הבעל שם טוב הם נפקדו בבן, הבעש”ט גם הינחה אותם איך להתנהג בהריון וכשהילד יוולד. כבר מגיל צעיר מאוד התבלט בגאונותו בתורה, בחריפותו השכלית ובהבנתו העמוקה. בגיל שמונה נמסר לחינוך אצל רבי ישכר בר, הרב והמוכיח בלובביץ’, ששם רכש יסודות חזקים בלימודי תורה, הלכה וקבלה.

 

כשהיה בן צעיר, עמד בפני החלטה קשה: לאן ללכת ללמוד – האם לוילנא ללמוד אצל הגאון מוילנא, שהיה מפורסם כגדול הדור בתורה ובהלכה, או למזריטש ללמוד אצל המגיד ממזריטש את תורת החסידות? לבסוף החליט: “בוילנא ילמדו אותי תורה, במזריטש ילמדו אותי להתפלל” – ונסע למזריטש.

 

תקופת לימודיו אצל המגיד ממזריטש

בשנת תקכ”ד (1764), כשהיה בן 19 בלבד, הגיע רבי שניאור זלמן למזריטש ללמוד אצל המגיד. שם נחשף לעומק תורת החסידות והפנימיות של התורה. הוא נעשה לאחד מתלמידיו המובהקים והקרובים ביותר של המגיד, ונבחר על ידו למשימות חשובות.

 

בין המשימות החשובות שקיבל: המגיד ביקש ממנו לכתוב שולחן ערוך חדש – ספר הלכה מסודר ומלא שיהיה נגיש לכל יהודי. מכאן נולד “שולחן ערוך הרב” שכתב מאוחר יותר. בנוסף, הוא היה אחד משלושת החסידים הקרובים ביותר שישבו ליד המגיד והקשיבו לתורתו העמוקה.

 

הנהגת החסידות ברוסיה הלבנה

לאחר פטירת המגיד ממזריטש בשנת תקל”ג (1772), חזר רבי שניאור זלמן לליטא ורוסיה הלבנה, התיישב בליוזנה ואחר כך עבר ללאדי (ומכאן כינויו “מלאדי”). בהדרגה, הוא הפך למנהיג החסידות באזור זה, תחילה לצד רבי מנחם מנדל מוויטבסק, ולאחר מכן לבדו.

 

תחת הנהגתו, החסידות התפשטה בצורה נרחבת במזרח אירופה. אלפי יהודים נמשכו אליו, למדו את תורתו והתקרבו לעבודת ה’. הוא היה ידוע באהבתו הגדולה לכל יהודי, בצדקתו, בענוותנותו הרבה, ובגאונותו המופלאה הן בנגלה של תורה והן בנסתר.

 

יסוד חסידות חב”ד

רבי שניאור זלמן פיתח שיטה ייחודית בחסידות שעשתה דגש על עבודה שכלית-רגשית משולבת. השיטה מבוססת על שלושת כוחות הנפש: חכמה (התבוננות שכלית עמוקה), בינה (הבנה מעמיקה והרחבה), ודעת (הפנמה והתקשרות רגשית). על שם שלושת כוחות אלה נקראת החסידות חב”ד.

 

עיקרון מרכזי בחסידות חב”ד הוא: “המוח שליט על הלב” – כלומר, דרך התבוננות שכלית עמוקה בגדולת הבורא ובפנימיות התורה, האדם יכול להגיע לעוררות רגשית אמיתית ולעבודת ה’ מתוך אהבה ויראה פנימית.

 

ספר התניא – “תורה שבכתב של החסידות”

למה נכתב ספר התניא?

האדמו”ר הזקן ראה שחסידיו רבים זקוקים להדרכה ולהנחיה כיצד לעבוד את ה’ כראוי. הם שאלו שאלות רבות: איך להתמודד עם היצר הרע? איך להתגבר על תאוות? מה לעשות כשאין כוח בתפילה? איך להגיע לאהבת ה’ ויראתו?

 

לכן, הוא החליט לכתוב את ספר התניא – ספר שישמש הדרכה מעשית לחסידיו, שילמד אותם איך להתנהג בכל מצב ומצב, ויעזור להם להתקרב לה’ ולהתגבר על הקשיים ברוחניות.

 

הספר נכתב בשפה ברורה ומובנת, כך שכל אדם – גם מי שאינו גדול בתורה – יוכל ללמוד בו ולהבין את הדרך בעבודת ה’.

 

תהליך כתיבת הספר

בשנת תקל”ה (1775), כשהיה בן 30, החל האדמו”ר הזקן לכתוב את ספר התניא. תהליך הכתיבה ארך כ-20 שנה, שבמהלכן הוא שיכלל, הוסיף ותיקן שוב ושוב. הספר נכתב בתחילה כאיגרות שנשלחו לחסידים במקומות שונים, כדי להדריכם בעבודת ה’ ולענות על שאלותיהם.

 

כשראה שהאיגרות מועתקות ומועברות מיד ליד, והעתקים לא מדויקים גורמים לטעויות ולאי הבנות, החליט לאסוף את כל האיגרות ולסדרן לספר מלא ומסודר. הספר הודפס לראשונה בשנת תקנ”ז (1796) בעיר סלאוויטא.

 

שמות הספר

הספר ידוע בכמה שמות:

התניא – על שם המילה הראשונה שבו: “תניא אמרו רבנן…”

ליקוטי אמרים – השם שנתן לו המחבר, כי הוא ליקט בו דברים מפי ספרים ומפי סופרים

ספר של בינונים – כי עיקר הספר עוסק בדמות ה”בינוני”, האדם הממוצע שנמצא במאבק מתמיד

מבנה הספר

התניא מורכב מחמישה חלקים עיקריים:

1. ליקוטי אמרים (ספר של בינונים) – החלק המרכזי והמפורסם ביותר, 53 פרקים העוסקים במבנה הנפש ובעבודת ה’ של האדם הממוצע.

 

חשוב לדעת: את 53 הפרקים של ליקוטי אמרים כתב בעל התניא בזמן שהיה במאסר בכלא! במהלך 53 ימי המאסר, בתנאים קשים, הוא המשיך לכתוב ולעבוד על החלק המרכזי של ספר התניא, וכך הפך את ימי הסבל והייסורים לימים של יצירה רוחנית עצומה.

 

2. שער היחוד והאמונה – 12 פרקים המבארים את עיקרי האמונה בייחודו ואחדותו של הקב”ה, ואת הצמצום.

3. אגרת התשובה – 12 פרקים על עניין התשובה, תיקון החטאים, והדרכים להתקרב לה’.

4. אגרת הקודש – 32 איגרות בנושאים שונים: צדקה, אהבת ישראל, לימוד תורה, עבודת התפילה ועוד.

5. קונטרס אחרון – תוספת והבהרות לחלקים הקודמים.

 

המושגים המרכזיים בתניא

זהו אחד החידושים המרכזיים של האדמו”ר הזקן בספר התניא: לכל יהודי יש שתי נפשות הפועלות בתוכו.

נפש בהמית

זוהי הנפש המחיה את הגוף הפיזי. היא נקראת “בהמית” מכיוון שהיא משותפת לאדם ולבעלי חיים, ומקורה מצד הקליפות (הטומאה). הנפש הבהמית כוללת את כל הרצונות והצרכים הטבעיים של האדם:

צרכים גשמיים: אכילה, שתייה, שינה

תשוקות: תאוות, כבוד, כוח, קנאה

רגשות טבעיים: אהבה לעצמו ולמשפחתו

חשוב לציין: הנפש הבהמית אינה בהכרח רעה. היא מכילה גם תכונות טובות כמו רחמנות, נדיבות, אהבה טבעית לילדים ולקרובים, וגמילות חסדים. אלא שכל אלה הם מצד הטבע ולא מצד הקדושה.

 

משכנה של הנפש הבהמית הוא בלב, ובמיוחד בחלל השמאלי של הלב שבו נמצא הדם. כתוב בתורה: “כי הדם הוא הנפש” – ומכאן שהנפש הבהמית ממוקמת בדם שבלב.

 

נפש אלוקית

זוהי הנפש הרוחנית והקדושה שבאדם. היא נקראת “חלק אלוה ממעל ממש” – כלומר, חלק של א-לוהות שירד ונתלבש בגוף האדם. הנפש האלוקית היא ייחודית לעם ישראל בלבד, והיא ניתנה לכל יהודי בעת מתן תורה בהר סיני.

רצונה היחיד של הנפש האלוקית הוא:

1. להידבק בה’ ולעבוד אותו
2. לקיים תורה ומצוות
3. לעסוק בלימוד תורה
4. להתקדש ולהתרומם רוחנית
5. להתבטל לפני הבורא

משכנה של הנפש האלוקית הוא במוח, ומשם היא משפיעה ומנסה לשלוט על כל האיברים.

התניא מתאר את חיי האדם כמאבק מתמיד בין שתי הנפשות:

כל אחת מהנפשות רוצה להיות היא המושלת על האדם ועל כל האיברים שלו. הנפש האלוקית מנסה למשוך אותו לקדושה, לתורה ולמצוות. הנפש הבהמית מושכת אותו לתאוות, לענייני העולם הזה, ולעסוק רק בצרכים גשמיים.

המאבק מתנהל בכל רגע ורגע: בעת התפילה, בעת לימוד התורה, בעת עשיית מצוה, ואפילו במעשים קטנים בחיי היום-יום. כל מחשבה, כל דיבור וכל מעשה הם שדה קרב בין שתי הנפשות.

 

3. שלושת סוגי האנשים

התניא מציג שלושה טיפוסים של אנשים, לפי תוצאות המאבק בין הנפשות:

1. הצדיק – מי שהנפש האלוקית שלו ניצחה לחלוטין את הנפש הבהמית. הוא הפך את הרע שבתוכו לטוב ממש, ואין בו שום רצון לרע. הצדיק עובד את ה’ מתוך שמחה ותענוג פנימי עצום. זוהי מדרגה גבוהה מאוד שלא כל אדם יכול להגיע אליה.

2. הרשע – מי שהנפש הבהמית שולטת בו לחלוטין, והוא חוטא במחשבה, בדיבור ובמעשה. הוא מתרחק מתורה ומצוות ורודף אחרי תאוותיו.

3. הבינוני – זהו האדם הממוצע, ועליו עוסק רוב ספר התניא. הבינוני הוא מי ששתי הנפשות נמצאות בו במלחמה מתמשכת, אך הוא אף פעם לא חוטא במעשה, בדיבור או במחשבה.

 

זהו החידוש הגדול של התניא: הבינוני הוא המודל האידיאלי שאליו כל אדם צריך לחתור.

המאפיינים של הבינוני:

1. יש לו עדיין נפש בהמית עם רצונות ותאוות
2. הוא מרגיש את המאבק הפנימי בכל עת
3. אבל – הוא שולט על מחשבותיו, דיבורו ומעשיו
4. הוא אף פעם לא נכשל בעבירה, גם לא בקלה שבקלות
5. הוא מקיים את כל המצוות במסירות
6. הוא עוסק בתורה בקביעות

העיקרון: הבינוני לא צריך להרוס או לבטל את הנפש הבהמית, אלא לשלוט עליה ולהכניע אותה. זוהי מדרגה שבהישג ידו של כל אדם, בניגוד למדרגת הצדיק.

 

5. “המוח שליט על הלב מתולדתו”

זהו עיקרון יסודי בתניא: מטבע האדם הוא שהמוח יכול לשלוט על הלב.

הנפש האלוקית שוכנת במוח, והנפש הבהמית שוכנת בלב. מכיוון שהמוח שליט על הלב, הנפש האלוקית יכולה לשלוט על הנפש הבהמית – אם האדם משקיע בכך את כוחותיו.

איך זה עובד?

1. השכל שבמוח מתבונן בגדולת הבורא
2. ההתבוננות הזו מעוררת רגשות של אהבה ויראה בלב
3. הרגשות הקדושים האלה מבטלים את התאוות והרצונות הבהמיים
4. הלב מתמלא באהבת ה’ במקום באהבת עצמו
5. ההתבוננות – הדרך המרכזית לשליטה

התניא מלמד שהדרך המרכזית לשלוט על הנפש הבהמית היא דרך התבוננות שכלית עמוקה:

 

על מה צריך להתבונן?

1. בגדולת הבורא ואין סופיותו
2. כיצד הוא ברא את כל העולמות מאין ליש
3. כיצד הוא מחיה ומקיים את כל הבריאה בכל רגע
4. את עומק פנימיות התורה והמצוות
5. את השגחתו הפרטית על כל אחד ואחד
6. מה קורה כתוצאה מההתבוננות?
7. המוח מבין ותופס את גדולת הבורא
8. ההבנה הזו יורדת לרגשות הלב
9. מתעוררת אהבה עזה לה’ ורצון להידבק בו
10. מתעוררת יראת כבוד גדולה מפניו
11. הרגשות האלה דוחקים את הנפש הבהמית הצידה

התבוננות זו צריכה להיעשות לפני התפילה בכל יום, כדי שהתפילה תהיה מתוך הכנה נכונה ובעומק רגשי.

 

התניא מסביר את כוחן העצום של התורה והמצוות:

לימוד התורה:

התורה נקראת “חכמתו ורצונו של הקב”ה”

כשאדם לומד תורה, שכלו מתאחד עם שכלו של הבורא

הלימוד מאיר את הנפש האלוקית ומחזק אותה

התורה היא המזון הרוחני של הנפש

קיום המצוות:

כל מצוה מלבישה את הנפש האלוקית באור עליון

המצוות מקשרות את האדם עם הבורא בקשר אמיתי

אפילו מצוות שנעשות מתוך הרגל משפיעות על הנפש

הגוף והנפש הבהמית מתקדשים דרך קיום המצוות

התניא מלמד שהמטרה הסופית אינה לברוח מהעולם הגשמי או לבטל את הגוף, אלא להפוך את הגוף, את הנפש הבהמית, ואת כל העולם הגשמי לכלי לקדושה.

 

זו המשימה של היהודי: להוריד את האלוהות למטה ולהאיר את העולם הגשמי באור הקדושה. לא לברוח מהעולם, אלא לתקן אותו ולהעלות אותו.

 

סיפור המאסר והגאולה

רקע המאסר – ההתנגדות לחסידות

בשנים תקנ”ג-תקנ”ט (1793-1799) התעוררה מחלוקת קשה בין החסידים למתנגדים (שנקראו גם “מתנגדים”). המתנגדים היו רבנים ותלמידי חכמים בליטא ורוסיה הלבנה שהתנגדו לדרכי החסידות בחריפות.

 

סיבות ההתנגדות:

הם סברו שהחסידים מקלים בלימוד התורה ומעדיפים תפילה ועבודת הרגש

הם חששו שהחסידים פורקים עול הלכה

הם לא הבינו את העומק של תורת החסידות

הם ראו בשינויים שעשו החסידים (נוסח התפילה, זמני התפילה) כמרידה במסורת

ההתנגדות הגיעה לשיא כשהמתנגדים החליטו להשתמש באמצעים קיצוניים: הלשנה לשלטונות הרוסיים על האדמו”ר הזקן ועל החסידים.

 

תוכן ההלשנה

בשנת תקנ”ח (1798), הגיעה לשלטונות הרוסיים הלשנה חתומה בידי “הירש בן דוד”, שבה הוא מאשים את רבי שניאור זלמן:

 

האשמות פוליטיות:

האשמה המרכזית: האדמו”ר הזקן ארגן ויזם איסוף כספי צדקה גדולים מחסידים ברחבי רוסיה, ושלח אותם לארץ ישראל לתמיכה ביישוב היהודי שם. מכיוון שארץ ישראל הייתה באותה תקופה תחת שלטון האימפריה העות’מאנית, האויבת של רוסיה, השלטונות הרוסיים חשדו שמדובר בסיוע לאויב ואולי אפילו במעבר מידע מודיעיני.

זו הייתה האשמה המרכזית שדאגה לצאר הרוסי פאוול הראשון, והוא כתב על התיק: “אם יתברר ששיתפו פעולה בהתקוממות כלשהי, אזי מאלה לשלוח אלי מיד”.

 

המעצר

ביום כ”ז בתשרי תקנ”ט (אמצע אוקטובר 1798), בשעות הערב, הגיעו חיילים רוסיים לביתו של האדמו”ר הזקן בעיר לאדי ועצרו אותו. הוא הובל במרכבה שחורה – סוג מיוחד של כלי רכב שהשתמשו בו הרוסים רק להובלת אסירים פוליטיים ומורדים במלכות – למבצר פטרופבלובסקיה שבעיר הבירה סנקט פטרבורג.

המבצר היה בית הכלא המפורסם והנורא ביותר ברוסיה, שבו כלאו אסירים מסוכנים ומורדים פוליטיים. התנאים היו קשים מאוד: תאים קטנים וחשוכים, קור עז, מזון מועט, ובדידות מוחלטת.

 

ימי המאסר – 53 יום

האדמו”ר הזקן שהה במאסר במשך 53 יום. במהלך תקופה זו הוא נחקר על ידי פקידי השלטון הרוסי. החוקרים הכינו רשימת שאלות ארוכה, והאדמו”ר הזקן כתב תשובות מפורטות בעברית (שתורגמו לרוסית על ידי מתורגמן).

 

תוכן התשובות: התשובות מונות 23 סעיפים, ובהן הוא מסביר:

מהי תנועת החסידות ומהי מטרתה האמיתית, מהו תפקידו של רבי ומדוע אנשים נוסעים אליו, מדוע הוא אוסף כספי צדקה ולאן הם נשלחים, שהוא אינו מקבל שום תשלום אישי מהנוסעים אליו, שהוא מחויב לפי דתו ללמד תורה לכל מי שאינו יודע.

מתוך תשובותיו: “נפלה עלי קינאה ושנאת חינם בלב מקצת אנשים קנאים… ולא ידעתי מה פשעי ומה חטאתי… גם אין לי שום נחת מהנוסעים אליי, כי אין נותנים לי אפילו פרוטה אחת… אך מה יש לי לעשות, שכך חובה עליי על פי דתנו, שכל היודע מחויב ללמד למי שאינו יודע”.

 

כתיבת ליקוטי אמרים בכלא: במהלך 53 ימי המאסר, למרות התנאים הקשים והמצוקה, האדמו”ר הזקן המשיך לכתוב ולחבר את 53 הפרקים של ליקוטי אמרים – החלק המרכזי של ספר התניא! הוא הפך את ימי הסבל, הבדידות והחושך לימים של יצירה רוחנית עצומה. כל יום במאסר הפך לפרק נוסף בספר הקדוש שילמד ויאיר את דרכם של יהודים לדורות.

 

במהלך תקופת המאסר, נגלו לאדמו”ר הזקן רבותיו הקדושים משמים – הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש – ושאל אותם: “מה היה הקטרוג עליי משמים שגרם למאסר זה?”

 

רבותיו השיבו לו כי הקטרוג היה על כך שהפיץ את פנימיות התורה ואת תורת החסידות בגלוי רב מדי, והדבר לא היה ראוי לדור. הם הסבירו שיש סודות שמשמים חששו שהדור אינו מוכן עדיין לקבלם.

השחרור – יום י”ט בכסלו

לאחר חקירה יסודית, השלטונות הרוסיים הגיעו למסקנה שהאשמות נגד האדמו”ר הזקן אינן מבוססות, ושהוא אינו מהווה סכנה למדינה. ביום י”ט בכסלו תקנ”ט (27 בנובמבר 1798), הוציאו את פסק הדין: זיכוי מוחלט וצו שחרור מיידי.

עם שחרורו מבית הכלא, הבהירו לו רבותיו כי הקטרוג בוטל לחלוטין מן השמים. השחרור הפיזי היה אות וסימן לגאולה רוחנית – לא רק שהותר לו להמשיך ולהפיץ את תורת החסידות, אלא שניתנה לו רשות והרחבה גדולה יותר מבעבר. הזיכוי בבית הדין של מטה, במשרדי החקירה הרוסיים, היה השתקפות של זיכוי בבית הדין של מעלה.

 

משמעות הדבר היא שיום י”ט בכסלו אינו רק יום של שחרור אישי, אלא אישור אלוקי להפצת המעיינות חוצה – הרחבה והתפשטות תורת החסידות בכל העולם, ללא מגבלות. מעתה, החסידות זכתה ל’הכתר’ משמים להיות מופצת בגלוי, והדבר נתפס כ’ראש השנה לחסידות’ – התחלה חדשה לתנועה רוחנית שתמשיך להתפשט ולהאיר את העולם

 

המאסר השני – חנוכה תקס”א

אך השמחה לא הייתה ארוכה. לאחר פחות משנתיים, בשנת תקס”א (1800), הלשינו עליו שוב. הפעם ההלשנה הגיעה מקהילת פינסק, בראשות הרב אביגדור בן-חיים שכיהן כרב העיר. ההלשנה הייתה קשה עוד יותר, וטענה שהחסידות היא דת חדשה המתנגדת ליהדות המסורתית, ושהיא כוללת יסודות חתרניים נגד שלטון הצאר.

 

האדמו”ר הזקן נאסר שוב, אך הפעם תקופת המאסר הייתה קצרה בהרבה. לאחר מספר שבועות, באמצע חג החנוכה של אותה שנה, הוא שוחרר שוב במלואו, לאחר שהשלטונות שוב מצאו שהאשמות אינן מבוססות.

 

כ’ בכסלו – יום השני של חג הגאולה

למרות שהאדמו”ר הזקן שוחרר ביום י”ט בכסלו, הוא לא הגיע מיד לביתו של החסיד שסייע לשחררו. במקום זאת, במעשה של השגחה פרטית, הוא הובא בטעות לביתו של מתנגד חריף לחסידות ששכן בסמוך.

האיש הזה לא ידע מיהו האורח, והושיב אותו בביתו בכבוד. במהלך השיחה, המתנגד התחיל לדבר בגנות החסידות ובגנות “הרבי של החסידים”. האדמו”ר הזקן ישב בשקט והקשיב בעניוות, עד שהחסידים מצאו אותו שם והזדהה.

 

כשהמתנגד גילה מיהו אורחו, הוא נבהל מאוד וביקש סליחה. אך האדמו”ר הזקן לא כעס עליו, אלא דיבר איתו בשלום ובאהבה, והראה לו שהחסידות היא דרך של אמת ואהבת ישראל.

 

ביום כ’ בכסלו, למחרת היום, האדמו”ר הזקן הגיע לביתו – לעירו לאדי ולמשפחתו. זהו יום השחרור המלא, יום בו הוא באמת חזר לחיים הרגילים ולהנהגת החסידים.

 

לכן, חסידי חב”ד חוגגים גם את כ’ בכסלו כהמשך של חג הגאולה. היום מסמל את השלמת הגאולה וחזרה מלאה לחיי קדושה ופעילות.

 

משמעות כפולה של חג הגאולה: חג הגאולה מציין בעצם שתי גאולות:

הגאולה העיקרית – שחרורו מהכלא בי”ט בכסלו תקנ”ט

הגאולה השנייה – שחרורו בחנוכה תקס”א (שחל בסמיכות לי”ט בכסלו)

ושני ימים:

י”ט בכסלו – יום השחרור מהכלא

כ’ בכסלו – יום ההגעה הביתה והשלמת הגאולה

תיק החקירה – העדות ההיסטורית

לאחר קריסת המשטר הקומוניסטי בשנות ה-90 של המאה ה-20, נמצא בארכיון הגנרל-פרוקורור של רוסיה הצארית (המקבילה לפרקליטות המדינה) תיק החקירה המלא של המאסר.

 

חגיגת יט כסלו – “ראש השנה לחסידות”

המשמעות של היום

רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו”ר השישי של חב”ד, כתב כי כבר מיד לאחר השחרור החלו החסידים לחגוג את היום. הם אחלו זה לזה “חג שמח!” וערכו התוועדויות של שמחה והודיה לה’.

 

מאוחר יותר, האדמו”ר החמישי, רבי שלום דובער שניאורסון (הרש”ב), כתב באיגרת לחסידים בשנת תרס”ב (1902):

“קרוב הדבר שהיום הזה הוא ראש השנה לתורת החסידות”

מכאן נקבע השם “ראש השנה לחסידות” – כלומר, כשם שבראש השנה הרגיל מתחדש העולם כולו ומתחיל מחזור חדש, כך בי”ט בכסלו מתחדשת ומתחילה מחדש תורת החסידות.

 

הברכה המיוחדת

בי”ט בכסלו מברכים חסידי חב”ד זה את זה בברכה מיוחדת:

“לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו!”

זוהי ברכה מקבילה לברכת ראש השנה “לשנה טובה תכתב ותחתם”, אך כאן מדובר על “כתיבה וחתימה” בספר החיים של לימוד החסידות ודרכיה.

הברכה הופיעה לראשונה בדפוס בספר “היום יום” שנערך על ידי האדמו”ר השביעי, רבי מנחם מנדל שניאורסון, ונדפס בשנת תש”ג (1943). מאז היא נהגת בכל קהילות חב”ד בעולם.

 

מנהגי היום

1. לבישת בגדי שבת נוהגים ללבוש בגדים חגיגיים.

2. אי-אמירת תחנון לא אומרים תחנון בתפילת שחרית ומנחה של י”ט בכסלו, וגם לא במנחה של היום שלפניו (י”ח בכסלו). זאת מפני שמחת היום, ותחנון אינו נאמר בימי שמחה.

3. התוועדות חסידית האירוע המרכזי של היום הוא התוועדות – מפגש חסידי בו:

לומדים מאמרי חסידות ומתורת האדמו”ר הזקן

שרים ניגונים חסידיים, ובמיוחד את הניגון “פדה בשלום”

שותים לחיים על הצלחה בלימוד החסידות

מספרים סיפורים מחייו של האדמו”ר הזקן ומהמאסר

מעוררים זה את זה לעלייה רוחנית

4. אכילת דייסת כוסמת יש נוהגים לאכול ביום זה דייסת כוסמת שחורה (אכילת המאכל מזכירה את סבלו ומעוררת הזדהות עם הניסיון שעבר עליו.

5. חלוקת הש”ס בבתי הכנסת של חסידי חב”ד מתקיימת “חלוקת הש”ס”: כל המתפללים מקבלים על עצמם ללמוד במשך השנה הבאה אחת ממסכתות התלמוד הבבלי, כך שכל הש”ס כולו יילמד על ידי הקהילה.

מנהג זה מבוסס על בקשתו של האדמו”ר הזקן בסוף ספר התניא, שבו הוא מבקש מהחסידים: “חזקו ואמצו לבבכם כל המייחלים לה’, גם לגמור כל הש”ס בכל שנה ושנה, ובכל עיר ועיר לחלק המסכתות על פי הגורל או ברצון… חוק ולא יעבור”.

6. התחלת מחזור לימוד התניא השנתי ביום י”ט בכסלו מתחיל מחזור הלימוד השנתי של ספר התניא. חסידי חב”ד לומדים מדי יום פרקים מהתניא במסגרת לימוד קבוע, ומסיימים את הספר כולו במהלך השנה. המחזור מתחיל ביום זה ומסתיים בי”ח כסלו של השנה שלאחר מכן.

 

לוח “היום יום” של חסידי חב”ד, המסודר לפי תאריכי השנה, מתחיל דווקא בתאריך י”ט בכסלו ומסתיים בי”ח בכסלו – כדי להדגיש שזהו באמת “ראש השנה” למניין חסידי.

 

7. יריד החסידות – ימינו בעשור השני של המאה ה-21 החל להתקיים יריד שנתי גדול בשם “יריד החסידות ומופעי צמאה” בבנייני האומה בירושלים. היריד נמשך מספר ימים סביב י”ט בכסלו,

דברי האדמו”ר הזקן על היום

כשהחסידים רצו לכתוב “מגילת י”ט כסלו” (על דרך מגילת אסתר), שבה יסופרו בפרוטרוט אירועי המאסר והגאולה, ביקשו את הסכמתו של האדמו”ר הזקן. הוא סירב, ואמר:

“זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב, כי המעשה חקוקה בלב ישראל דלעילא וכתובה בלב ישראל דלתתא”

 

משמעות הדברים: האדמו”ר הזקן לא רצה שהיום יהיה זיכרון היסטורי בלבד, אלא יום חי ופועל שבו מתעוררים יהודים רבים לתשובה, ללימוד חסידות, ולעבודת ה’ מעומק הלב. המעשה הזה (הגאולה) חקוקה בליבות כל ישראל לדורות.

 

“מי שישמח בשמחתי”

האדמו”ר הזקן אמר דברים חזקים על כוחו של יום זה:

“מי שישמח בשמחתי (=שמחת גאולת י”ט כסלו) – אוציאנו מן המיצר אל המרחב”

 

כלומר: השמחה האמיתית ביום זה, והזדהות עם הגאולה שלו, מביאה גאולה אישית לכל אחד ואחד. מי שחוגג את היום ושמח בו – יזכה בעצמו לצאת ממיצריו האישיים אל מרחבים של ישועה וברכה.

זו הסגולה המיוחדת של היום, ולכן חוגגים אותו בשמחה רבה.

 

המשמעות הרוחנית של יט כסלו

לא רק זיכרון – גאולה מתחדשת

יום י”ט בכסלו אינו רק יום זיכרון לאירוע היסטורי שקרה לפני למעלה מ-200 שנה. זהו יום חי ופועל שבו מתחדשת הגאולה בכל שנה מחדש.

 

בכל שנה, בי”ט בכסלו, יש כוח מיוחד מלמעלה שיורד לעולם – כוח של חירות, של פריצת גבולות, של התגברות האור על החושך. זהו יום של שחרור רוחני שבו כל אדם יכול לצאת ממיצריו האישיים ולהגיע למדרגות רוחניות גבוהות יותר.

 

ניצחון האור על החושך

המאסר מסמל את החושך – השנאה, ההתנגדות, הרצון למנוע מתורת החסידות להתפשט. השחרור מסמל את האור – האמת שמנצחת, הטוב שגובר, והקדושה שפורצת את כל המחסומים.

הלקח: גם כשיש כוחות של חושך ושל מניעה, בסופו של דבר האור מנצח. הקדושה חזקה יותר, והאמת עולה לבסוף.

 

“פדה בשלום נפשי” – גאולה אישית

הניגון המיוחד שמנגנים בי”ט כסלו נקרא “פדה בשלום”, על שם הפסוק בתהילים: “פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב-לִי, כִּי-בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי” (תהילים נה:יט).

 

פסוק זה אמר דוד המלך, והאדמו”ר הזקן חזר עליו בעת שחרורו. המשמעות:

 

“פדה בשלום נפשי” – ה’ פדה והציל את נפשי בשלום שלם

“מקרב לי” – מתוך הקרב והמלחמה שהייתה לי

“כי ברבים היו עמדי” – כי רבים היו איתי – תלמידי וחסידיי שהתפללו עבורי

הניגון מבטא את השמחה של הגאולה, ואת ההודיה לה’ על הניסים שעשה.

 

ציטוטים מפורסמים של האדמו”ר הזקן

האדמו”ר הזקן השאיר אחריו אוצר עצום של דברי תורה וחכמה. להלן כמה ציטוטים מפורסמים שלו:

 

על החסידות והעבודה הרוחנית

“קטן שבקטנים אני, אך תורת החסידות שלי גדולה” האדמו”ר הזקן הדגיש בענווה רבה שהוא עצמו קטן, אך התורה שהוא מלמד – תורת החסידות – היא דבר גדול ועצום שיכול לשנות את העולם.

 

“לדאבון ליבי, אני רואה שחסידים שלי יודעים ללמוד חסידות – אבל אינם יודעים להיות חסידים” הוא הדגיש שלא מספיק לדעת את תורת החסידות בשכל בלבד – צריך לחיות אותה במעשים ובמידות טובות.

 

“גדול תלמוד שמביא לידי מעשה” כמו חז”ל, גם הוא הדגיש שכל הלימוד צריך להביא לשינוי במעשים ובהתנהגות בפועל.

 

על אהבת ישראל

“אהוב את המקום ואהוב את הבריות – אך אהבת ישראל קודמת” הוא הדגיש שאהבת יהודים צריכה להיות במקום הראשון, עוד לפני אהבת הבורא, כי דרך אהבת ישראל מגיעים לאהבת ה’.

 

“יהודי חי על דבר מצווה – ועל אהבת ישראל הוא חי פי כמה” המצוות נותנות חיות, אך אהבת ישראל מחיה את האדם בצורה מיוחדת.

 

על התורה

“אם אין תורה – אין דרך ארץ, ואם אין דרך ארץ – אין תורה” הוא הדגיש את הקשר בין לימוד התורה לבין מידות טובות והתנהגות ראויה בעולם.

 

“התורה והקב”ה הם דבר אחד” כשאדם לומד תורה, הוא מתאחד עם הבורא עצמו.

 

על התפילה

“התפילה צריכה להיות מהלב – לא רק מהפה” תפילה אמיתית היא כשהלב מרגיש ומתעורר, לא רק כשהפה אומר מילים.

 

“מי שיודע להתפלל – זה המהפך הכי גדול בחיים” הוא ראה בתפילה בכוונה כלי רוחני עצום לשינוי האדם.

 

על העבודה עם היצר הרע

“אין צורך להרוג את היצר הרע – צריך להכניע אותו ולהפוך אותו לטוב” המטרה אינה להשמיד את הנפש הבהמית, אלא לרתום אותה לעבודת ה’.

 

“המלחמה עם היצר הרע היא המלחמה הכי קשה – אבל היא גם המלחמה הכי חשובה” כל אדם נמצא במלחמה פנימית, וזו המשימה המרכזית בחיים.

 

על השמחה

“מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד” השמחה היא לא רק מצב רגשי, אלא מצווה ממש שצריך לקיים.

 

“שמחה פורצת גדרות” כשאדם שמח באמת בעבודת ה’, הוא יכול לפרוץ כל מחסומים ומגבלות רוחניות.

 

על גדלות האדם

“אני למדתי הכי הרבה מהרועים הפשוטים בשדה” האדמו”ר הזקן, למרות גאונותו, הדגיש שאפשר ללמוד חכמה מכל אדם, אפילו מהפשוט ביותר.

 

“כל יהודי הוא עולם שלם – ובו יש אוצרות שאין סוף להם” הוא ראה בכל יהודי ערך אין סופי ואוצרות נסתרים.

 

על הצדקה

“צדקה היא המפתח לכל הישועות” נתינת צדקה פותחת שערים בשמים ומביאה ברכה וישועה.

 

“כשנותנים צדקה – צריך לתת בשמחה, לא מתוך כובד ראש” חשוב לא רק לתת, אלא לתת בשמחה ובלב טוב.

 

על הבינוני

“כל אחד יכול להיות בינוני – זה לא תלוי בשכל או במעמד, אלא ברצון” מדרגת הבינוני פתוחה לכל אדם שרק רוצה באמת.

 

“הבינוני הוא הגיבור האמיתי – כי הוא נלחם כל יום ומנצח” הבינוני שנמצא במאבק מתמיד ושולט על עצמו – הוא הגיבור האמיתי.

 

על גאולת י”ט כסלו

“י”ט כסלו הוא יום של חירות – חירות לכל אחד מהמיצרים שלו” היום מסמל לא רק את גאולתו האישית, אלא גאולה אפשרית לכל אדם.

 

“מי שישמח בשמחתי – אוציאנו מן המיצר אל המרחב” 

 

על המשיח והגאולה

“הדרך להביא את המשיח היא על ידי הפצת המעיינות חוצה” הפצת תורת החסידות בעולם תביא את הגאולה השלמה.

 

“כשכל אחד יעשה את שלו – הגאולה תבוא מיד” הגאולה תלויה במעשים שלנו, ובעבודת כל אחד ואחד.

 

מוסר השכל

יום י”ט בכסלו מלמד אותנו מספר לקחים חשובים:

1. האמת מנצחת בסוף – גם כשיש התנגדות קשה והלשנות, האמת עולה לבסוף והצדק מנצח.

2. יש כוח בלימוד החסידות – ספר התניא ותורת החסידות הם כלים רוחניים עצומים שיכולים לשנות את חיי האדם ולקרב אותו לבורא.

3. כל אדם יכול להיות “בינוני” – אין צורך להיות צדיק גמור. גם אדם ממוצע, עם כל הקשיים שלו, יכול לשלוט על עצמו ולחיות חיי קדושה.

4. ההתבוננות השכלית מובילה לרגש – דרך לימוד ותבונה, האדם יכול להגיע לאהבת ה’ ויראתו באופן פנימי ואמיתי.

 

5. גם בחושך הכי גדול יש אור – גם כשהאדם נמצא ב”מאסר” – קשיים, ייסורים, מצבים קשים – יש תקווה לגאולה ולישועה. האדמו”ר הזקן הוכיח זאת כשהפך את 53 ימי המאסר ל-53 פרקים של אור וקדושה בספר התניא.

6. השמחה היא כוח – השמחה ביום זה, והאמונה בכוח הגאולה, מביאה גאולה אישית לכל אחד.

7. מצוקה יכולה להפוך ליצירה – כשם שהאדמו”ר הזקן כתב את ליקוטי אמרים דווקא במאסר, כך גם כל אדם יכול להפוך את הקשיים שלו לכוח ליצירה רוחנית ולצמיחה.

8. אהבת ישראל היא הבסיס – מתורת הבעש”ט ועד תורת האדמו”ר הזקן, אהבת כל יהודי היא יסוד מרכזי בחסידות. כל אדם יקר ואהוב, ובכל אחד יש ניצוץ אלוקי.

 

מקורות:
חבדפדיה
https://chabadpedia.co.il/index.php/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99

לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים לבגרות בתנך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,  

לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/369439
ספר התניא השלם לקריאה מנוקד

ספר התניא צילום

https://chabadpedia.co.il/index.php/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%90

מופעי צמאה

https://www.youtube.com/channel/UCmKXGno-w4e-Jd-CfNuSeZw