במדבר פרק לו בנות צלופחד – חלק 2
- במדבר
- פרק לו
- בנות צלופחד - חלק ב
א וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ב וַיֹּאמְרוּ אֶת אֲדֹנִי צִוָּה יְהוָה לָתֵת אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאדֹנִי צֻוָּה בַיהוָה לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו. ג וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ. ד וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ יִגָּרַע נַחֲלָתָן. ה וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי יְהוָה לֵאמֹר כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים. ו זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים. ז וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ח וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו. ט וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. י כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד. יא וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים. יב מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הָיוּ לְנָשִׁים וַתְּהִי נַחֲלָתָן עַל מַטֵּה מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן. יג אֵלֶּה הַמִּצְוֺת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ.
ב”ה
מיקום: במדבר פרק ל”ו
נושא: משפט שבט מנשה מול בנות צלפחד בעניין הנחלה שקיבלו.
סיכום הפרק
ליוסף, בנו של יעקב היו שני בנים: מנשה ואפרים. מכיוון שיוסף היה הבן שדאג לאחיו ואביו בתקופת הרעב הוא קיבל את מעמד הבכורה ולכן קיבל בחלוקת הנחלות זכות לשני חלקים כמו שבכור מקבל. [הנחלה של האב מתחלקת למספר הילדים+1 כשהגדול מקבל שני חלקים מתוך החלוקה הכללית] מנשה, בנו של יוסף מקבל נחלה בחלוקת הארץ. בפרק כ”ז בנות צלפחד שמת במדבר באות אל משה רבנו ואל בית דינו ותובעות את נחלת אביהן. הן מסבירות שאביהן מת בחטאו [לא החטיא אף אחד ולא היה בין קבוצות החוטאים במדבר וגם נענש על חטאו] ואין לו בנים שירשו אותו ולכן הן מבקשות שנחלת אביהן תעבור אליהן כדי ששמו של אביהן עדיין יהיה על אדמת ישראל. משה רבנו שלא יודע מה להשיב להן בעניין הזה מפנה את שאלתן לה’ וה’ עונה לו שהן צודקות בדרישתן ויקבלו את החלקים של אביהן בירושה[אביהן היה בכור ומיוצאי מצרים ולכן קיבל כפול].
ראשי שבט מנשה בפרק זה פונים אל משה רבנו ואל הנשיאים וטוענים טענה: אנחנו אמורים לקבל נחלה לפי דברי ה’. ובנות צלפחד דרשו את נחלת אביהן שהיא בתוך נחלת כלל בני מנשה. [מתוך הנחלה של כל שבט האדמות מחולקות לראשי משפחות] וה’ אישר שהן יקבלו את נחלת אביהן אבל מתעוררת כתוצאה מהאישור בעיה: כל עוד בנות צלפחד לא נישאות והן בנחלת אביהן הכל בסדר. הבעיה מתחילה כשהן יינשאו לגברים שירצו. אם הגברים האלה לא יהיו משבט מנשה באופן אוטומטי הנחלה של שבט מנשה תעבור לחלק של שבטים אחרים כי בניהם ירשו אותן והבנים מיוחסים לשבטי אביהם. למה שהשטח אדמה הכולל של שבט מנשה יפגע ויחסר?
והם ממשיכים ואומרים: אם תביאו טענה שהרי בן אדם יכול למכור את הקרקע שלו למישהו אחר וגם לאדם משבט אחר ואז באותה מידה החלק של השבט נהיה קטן יותר אז צריך לזכור שירושה היא לא מכירת קרקעות. כי על פי התורה יש חוק שהאדמה לא תימכר לצמיתות[לנצח] ובשנת היובל[כל 50 שנה] הארץ חוזרת אל בעליה המקוריים. כך שמי שמכר את הקרקע שלו לאדם משבט אחר יקבל אותה בחזרה בסוף שנת היובל. לעומת זאת קרקע שעוברת בירושה כמו זו של בנות צלפחד תישאר אצל בנות צלפחד כך שאם יינשאו לגברים לא משבט מנשה במקרה שלהן הקרקע תעבור לנצח לשבט אחר.
משה שומע את טענת בני מנשה ומצדיק את טענתם ופונה אל בנות צלפחד ואומר להן: בני מנשה צודקים בטענתם ולכן, אלה דברי ה’:
אתן יכולות להינשא למי שטוב בעינכן [למי שאתן רוצות ומעוניינות] אבל, אני מציע לכן לבחור גברים לנישואים מבני השבט כדי לשמור על הנחלה שלכן.
כך נפסק להלכה: אדם שמת ללא בנים בנותיו יורשות אותו.
ואם הן רוצות להינשא ולשמור על הנחלה שלהן הן חייבות להינשא רק לבני השבט של אביהן. ואם הן רוצות להינשא לגברים משבטים אחרים בישראל הן צריכות לוותר על הנחלה שלהן.
בנות צלפחד שומעות את דברי משה ומבינות שיש צדק בדבריו ומכיוון שהן כולן מעוניינות לשמור על נחלתן הן מתחתנות בסופו של דבר עם בני הדודים שלהן. [מהשבט שלהן]
מילים לביאור:
מטה=שבט
יגרע=יחסר
נחלה= שטח אדמה
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ד’: טענת בני מנשה.
פסוקים ה’-ז’: פסק דינו של משה רבנו לשבט מנשה ובנות צלפחד.
פסוקים ח’-ט’: החוק המעודכן בעניין נחלות. [החוק הקודם+תוספת]
פסוקים י’-י”ב: סוף דבר- מעשי בנות צלפחד.
פסוק י”ג: סגירת נושא
שמות של מקומות המופיעים בפרק:
ערבות מואב על ירדן ירחו- מקום חניית בני ישראל והמיקום של המשפט בין בנות צלפחד לבני מנשה.
משפט:
תובע: ראשי שבט מנשה בשם השבט
נתבעות: בנות צלפחד.
שופט: משה רבנו אומר את דברי האל.
טענות בני מנשה:
בנות צלפחד קיבלו את נחלת אביהן ונחלתו בתוך הנחלה הכללית של שבט מנשה.
ברגע שהן יינשאו לגברים הנחלה שלהן תעבור איתן וכשהן ימותו הנחלה תעבור בירושה לבנים שלהן ומכיוון שהבנים מיוחסים בהתייחסות שלהם לפי האבות ולא לפי האימהות יקרה מצב שהחלק ששייך לנו כנחלת שבט מנשה יעבור לנחלת שבטים אחרים.
אומנם ניתנת אפשרות למכור קרקעות בתוך שבטי ישראל אבל הקרקעות חוזרות לבעלים המקוריים שלהם בשנת היובל מה שלא יקרה פה כי מדובר בירושה ולכן הקרקע תישאר אצל בני שבט אחר.
החלטה: בנות צלפחד יכולות להינשא למי שירצו אבל אם הן רוצות לשמור על הנחלה שלהן הן צריכות להינשא רק לגברים משבט מנשה.
קשיים ופירושים:
קושי:
למה הכוונה “ונוסף על נחלת המטה” על מי מדובר?
פירוש:
ונוסף על נחלת המטה – שהרי בנה יורשה , והבן יתייחס על שבט אביו.
הסבר פירוש:
מדובר על בנה של יורשת נחלת האב, בני מנשה מסבירים את הבעייתיות בכך שנחלה עוברת לבת. כשאותה בת מתחתנת עם אדם שאינו מהשבט שלה בסופו של דבר הבן שלה יורש אותה והבן מיוחס לשבט האב ולא לשבט האם. [כדי לקבוע האם הילד יהודי או לא בודקים לפי האם אבל לצורך הלכות, מנהגים ושבטים בודקים לפי האב.]
באיזה עניין הזכירו ראשי שבט מנשה את עניין היובל?
פירוש:
רש”י: “ואם יהיה היובל – כלומר: אין זו מכירה שחוזרת ביובל , שהירושה אינה חוזרת; ואפילו יהיה היובל לא תחזור הנחלה לשבטינו , ונמצא שנוספה על נחלת המטה אשר תהיינה להם.”
הסבר פירוש:
רש”י מסביר שראשי שבט מנשה הביאו מראש את הבעייתיות הנוספת ואת הסיבה לכך שהם מעלים את נחלת בנות צלפחד: ביובל בדרך כלל נחלות חוזרות לבעלים המקוריים שלהם אבל פה, בעניין הזה מכיוון שמדובר בירושה ולא במכירה האדמה לא תחזור לשבט לוי אלא תישאר במשפחת הבת וכך יוצא שהנחלה של השבט נגרעת ולא חוזרת למצבה המושלם והראשוני בזמן היובל.
מוסר השכל הנלמד בפרק:
מכך שמשה רבנו אומר לבנות צלפחד שלטוב בעינהן הן יכולות להינשא ניתן ללמוד שנשים עוד מימי העבר הקדום נישאו על פי בחירה.
ניתן ללמוד מהפרק את חכמתו של משה רבנו שפונה לבנות צלפחד בדרך מכבדת ומתרכז במה שכן ולא במה שלא, בצורה חיובית ולא בשלילה [לא אומר: אתן לא יכולות להינשא לבני שבטים אחרים] שהן יכולות להינשא למי שירצו אבל הוא מייעץ להן להינשא לבני השבט שלהן כדי שישמרו על נחלתן. כך הוא גורם להן להקשיב לדבריו ולא יוצר תחושה של חוסר רצון להקשיב.
ניתן ללמוד מדברי משה רבנו שאומנם כל אדם יכול וצריך לבחור את בן/בת זוגו בעצמו אבל ההורים, או המחנכים צריכים לייעץ לילד בצורה יפה מה הכי כדאי לו ולהסביר לו את ההשלכות של הבחירות שלו מתוך הידע והניסיון שלהם בחיים.
מתוך הפרק ניתן ללמוד כמה חשוב ששופט יקשיב לטענת כל הצדדים וינסה לגשר ביניהם.
מתוך הפרק ניתן ללמוד על בנות צלפחד כמה אהבו את אדמת ישראל שכולן בחרו להינשא לבני שבט מנשה.
לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים לבגרות בתנך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,
לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות על במדבר פרק ל”ו:
1.מיהם הפונים אל משה רבנו ומהי טענתם? כיצד משיב משה על טענתם?
2.מה נקבע להלכה כתוצאה מטענת בני מנשה?
3.קראו במדבר פרק ל”ו פסוק ו’-י”א מהן האפשרויות שעמדו בפני בנות צלפחד בנוגע לנישואים? מהי ההצעה שיעץ משה רבנו לבנות צלפחד וכיצד בחרו לפעול בסופו של דבר?
4.קראו במדבר פרק כ”ז פסוקים ב’-ז’ ובמדבר פרק ל”ו פסוק י’ כיצד דרך הכתוב ניתן לראות את ההערכה של ה’ לבנות צלפחד? מהם המעשים שעשו שקיבלו את הערכת האל?