תניא – פרק י”ז
- תניא
- פרק יז
- ליקוטי אמרים - פרק יז
וּבָזֶה יוּבָן מַה שֶּׁכָּתוּב 1: “כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ”, דְּלִכְאוֹרָה הוּא “בִלְבָבְךָ” נֶגֶד הַחוּשׁ שֶׁלָּנוּ [וְהַתּוֹרָה הִיא נִצְחִית], שֶׁאֵין קָרוֹב מְאֹד הַדָּבָר לְהַפֵּךְ לִבּוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה לְאַהֲבַת ה’ בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּגְמָרָא 2: “אַטּוּ יִרְאָה מִלְּתָא זֻטַּרְתִּי הִיא”, וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲבָה. וְגַם אָמְרוּ רַזַ”ל 3 דְּצַדִּיקִים דַּוְקָא לִבָּם בִּרְשׁוּתָם.
אֶלָּא דְּ”לַעֲשֹׂתוֹ” רוֹצֶה לוֹמַר, הָאַהֲבָה הַמְּבִיאָה לִידֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת בִּלְבַד, שֶׁהִיא רְעוּתָא דְּלִבָּא שֶׁבְּתַעֲלֻמּוֹת לֵב, גַּם כִּי אֵינָהּ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ. וְדָבָר זֶה קָרוֹב מְאֹד וְנָקֵל לְכָל אָדָם אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֹדוֹ, כִּי מֹחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְיָכוֹל לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. וּכְשֶׁיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ בִּגְדֻלַּת אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, מִמֵּילָא יוֹלִיד בְּמֹחוֹ עַל כָּל פָּנִים הָאַהֲבָה לַה’, לְדָבְקָה בּוֹ בְּקִיּוּם מִצְוֹתָיו וְתוֹרָתוֹ. וְזֶה כָּל הָאָדָם, כִּי “הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם” כְּתִיב 4, שֶׁהַיּוֹם הוּא עוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה דַּוְקָא, וּלְמָחָר כו’ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַמֹּחַ שַׁלִּיט בְּטִבְעוֹ וְתוֹלַדְתּוֹ עַל חָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, וְעַל פִּיו, וְעַל כָּל הָאֵבָרִים, שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה. אִם לֹא מִי שֶׁהוּא רָשָׁע בֶּאֱמֶת, כְּמַאֲמַר רַזַ”ל 5 שֶׁהָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם וְאֵין לִבָּם בִּרְשׁוּתָם כְּלָל, וְזֶה עֹנֶשׁ עַל גֹּדֶל וְעֹצֶם עֲוֹנָם. וְלֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה בְּמֵתִים אֵלּוּ, שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים. כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לָרְשָׁעִים לְהַתְחִיל לַעֲבֹד ה’ בְּלִי שֶׁיַּעֲשֹוּ תְּשׁוּבָה עַל הֶעָבָר תְּחִלָּה, לְשַׁבֵּר הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם מָסָךְ מַבְדִּיל וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל יְדֵי שְׁבִירַת לִבּוֹ וּמְרִירַת נַפְשׁוֹ עַל חֲטָאָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק 6 “זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר” וגו’, שֶׁעַל יְדֵי לֵב נִשְׁבָּר נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטֻּמְאָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא [עַיֵּן שָׁם פָּרָשַׁת פִּינְחָס דַּף ר”מ וּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא דַּף ח’ וְדַף ה’ ע”א וּבְפֵרוּשׁ הרמ”ז שָׁם].
וְהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה, לְהַעֲלוֹת הֵ”א תַּתָּאָה לַהֲקִימָהּ מִנְּפִילָתָהּ שֶׁנָּפְלָה אֶל הַחִיצוֹנִים, שֶׁהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כְּמַאֲמַר רַזַ”ל 7: “גָּלוּ לֶאֱדוֹם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם”. דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה אֱדוֹם, מוֹרִיד וּמַמְשִׁיךְ לְשָׁם בְּחִינַת וְנִצּוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה אֶת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלּוֹ, הַמְּלֻבָּשִׁים בּוֹ בַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, מֵהַקְּלִפָּה שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, הַמּוֹלֶכֶת בּוֹ בְּעוֹדוֹ רָשָׁע וּמוֹשֶׁלֶת בָּעִיר קְטַנָּה שֶׁלּוֹ, וְנַפְשׁוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ כְּבוּשִׁים בַּגּוֹלָה אֶצְלָהּ. וּכְשֶׁנִּשְׁבָּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְנִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטֻּמְאָה וְסִטְרָא אַחֲרָא וַיִּתְפָּרְדוּ וכו’, הִיא קָמָה מִנְּפִילָתָהּ וְגַם נִצָּבָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
מראה מקומות:
1 דברים ל יד. 2 ברכות לג ב; מגילה כה א. 3 קהלת רבה ה א. 4 דברים ז יא; וראו עירובין כב א.
5 קהלת רבה ה א. 6 תהלים נא יט. 7 מכילתא על שמות יב מ.
ב"ה
מיקום: תניא פרק "ז
נושא: הדרך לעבודת ה' למרות הקשיים.
סיכום הפרק
בעל התניא בפרק זה נותן תשובה לשאלה כיצד האדם שיש בו כל כך הרבה תאוות, מניעות ומחסומים יוכל להגיע לידי עבודת ה'?
בעל התניא מבסס על הפסוק: "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו".
בעל התניא מסביר ואומר: נכון שיש לאדם יצר הרע שפועל בתוכו ונכון שיש לו הרבה קשיים בחיים אבל באותה מידה האפשרות לקרבת ה' מהירה מאוד. וזה מכיוון שאם אדם מעוניין להתקרב לה', לדבר איתו, לשוחח איתו הוא לא צריך להתאמץ לצורך כך. אין שום צורך לנסוע למקום רחוק או לעשות פעולות מסוימות לפני שהוא יוכל לדבר עם בורא עולם. האפשרות הזו קיימת בתוכו. בלבו.
אין קרוב מזה. מספיק שהוא יחליט בלבו לכוון את לבו לבורא עולם, לדבר איתו מתוך כוונה. והוא כבר קרוב לה'. כך שגם אם במשך הרבה זמן היה רחוק מה' ולא תיקשר איתו ברגע אחד שהוא יחליט שהוא מעוניין להתקרב הוא יוכל לעשות את השינוי ולהפוך את לבבו ממצב רחוק לקרוב. ממצב של חוטא לצדיק.
הגמרא שואלת: האם יראה היא דבר קטן?
הרי אם כתוב: "כי קרוב אליך הדבר מאוד…" בעצם הפסוק מעביר את המסר שעבודת ה' היא דבר מאוד פשוט, אפשרי ולא כזה קשה כמו שנראה לנו ואם כך איך אומרים שיראת ה' היא דבר גבוה מאוד שרק מעטים זוכים לה?
האדמו"ר הזקן עונה לשאלה זו בכך שמסביר שצריך להבחין בין יראה ברמה גבוהה ליראה שכל יהודי יוכל להתחבר אליה.
יש יראה ברמה גבוהה מאוד שזו יראה עמוקה ובאמת לא כל אדם יכול להגיע אליה.
אבל יש גם יראה ואהבה פשוטה יותר שהיא יראה שקל יותר להגיע אליה והיא יראה על ידי התבוננות בבורא עולם. במי שמנהל את כל העולם שלי ובוחן אותי ואת מעשיי ואיך אני מתנהגת.
התבוננות בגדולת ה'
⬇️
הבנה שאני עומד לפני ה'
⬇️
יראה בסיסית
⬇️
רצון לעשות את רצונו
⬇️
קיום מצוות בפועל
וזו היראה הבסיסית שיש בה צורך כדי לעבוד את ה' ובלעדיה אין אפשרות להתחיל בעבודת ה'. וכך, כשאדם
ואיך מגיעים ליראה הזו?
האדמו"ר הזקן מסביר שכל אדם שיש לו מוח בראש ומבין שהמוח שלו הוא ברשותו והוא שולט עליו יכול להגיע לידי היראה ומתוך היראה תיוולד גם אהבה.
כשאדם בוחר להתבונן בעולם מסביבו, להרים עיניים לשמים, להסתכל בבריאה מיד הוא קולט את עוצמתו של האלוהים ומבין את היחס בין האלוהים לבינו. שהאל עוצמתי ואין סופי ואילו הוא קטן ומוגבל. מתוך ההסתכלות הזו הוא יגיע ליראה.
איך האדם יגיע לאהבה?
כשאדם מבין את עוצמתו של האלוהים שהיא אין סופית ושהוא ממלא את כל העולם ושולט בכל דבר בבריאה ואז יבין איך הוא נתן לו את הזכות להיות קרוב אליו. ואיך הוא מתבונן בו, האדם הקטן ומקשיב לו ומתייחס אליו ומסייע לו ולא עוזב אותו מפה תיוולד אהבה לה'. וכך גם אפשרות לקיום מצוותיו.
מתי הזמן לפעול?
בעל התניא אומר: "וזה כל האדם כי היום לעשותם, כי היום הוא עולם המעשה"
הרבה אנשים מתכננים תכניות ואומרים מה הם יעשו בעתיד כשיתבגרו, כשיתחתנו, כשיקנו בית, כשהילדים יגדלו, כשיסיימו את ההלוואות, כשיהיה להם זמן.
בעל התניא בא ואומר: היום לעשותם.
חשבת על רעיון טוב, משהו חיובי שישפיע טוב אל תחכה למחר. תעשה היום.
אל תחכה למצב שיהיה מושלם או כשהפעולה שלך תצא מושלמת. תתחיל, תעשה היום.
ברגע שהתחלת הנעת את העולם לפעולה, התחלת לפעול בעולם, גם אם אתה לא מושלם גם אם הרגע לא מושלם תתחיל ותתקן בדרך. תוך כדי תלמד איך לעשות יותר טוב ותשכלל את העשייה שלך.
אבל אם תחכה ותחכה לרגע המושלם או למצב שאתה תהיה מושלם הרגע הזה לעולם לא יגיע.
היום הוא עולם המעשה.
מחר לא ידוע מה יהיה בו. העולם של מחר הוא לא ברור ולא ידוע.
העבר= היה
ההווה=קיים
העתיד=לא ידוע
על האדם לשים מחסום בפני העבר ולבחור ללמוד ממנו ולקחת את הכלים שיעילים לו לעבודתו ומה שלא להשאיר בעבר כקשיים שהגיעו כתוצאה מהמסע שעבר וממה שהפך להיות.
על העתיד לשים מחסום ולהחליט שהוא לא נותן לפחדים ולדאגות ממה שיהיה לעצור אותו ובאותה מידה לא לחכות שהעתיד יהיה מדויק לו כדי לפעול כי אין לו מושג מה יקרה בעתיד ואם יחיה בו בכלל.
ולפעול בהווה. לעשות את המקסימום שלו בהווה.
למי קשה להגיע למצב של יראה ואהבה פשוטה?
"מוח שליט על הלב"
לאנשים שמוחם לא ברשותם. זאת אומרת שהם לא מצליחים להשליט את המוח שלהם על הלב שלהם. והרגשות והתאוות שלהם מנהלים את החיים שלהם.
כשאדם נותן ללב שלו לנהל את חייו הוא יוכל לעשות הרבה דברים שהם לא נכונים ולא טובים ולפגוע באחרים ובעצמו כי מי שמנהל אותו זה הלב שלו ולא המוח. וזה העונש הכי גדול בשביל אדם שלבו מנהל את מוחו ולא מוחו מנהל את לבו.
לדוגמא: אדם שרואה משהו שהוא רוצה אצל חבר שלו ויודע שזה לא שייך לו אבל בגלל שהלב שלו שולט על מעשיו הוא לוקח את הדבר. ברור שזה יגרום לכך שיחסיו עם החבר יפגעו, שהוא ילך עם ייסורי מצפון שלא יעזבו אותו ושהוא יחשוש כל הזמן אולי יגלו אותו.
כך שהפעולה שעשה והעובדה שנתן ללב שלו לבחור בשבילו את המעשה גרמה גם לחבר וגם לו רע.
לעומת זאת אדם שמוחו מנהל אותו והוא שולט על לבו אז כשהלב שלו רוצה משהו מסוים הוא עוצר לפני שהוא בוחר לעשות ומתחיל לחשוב. האם זה נכון לי? האם יהיו תוצאות טובות למעשה הזה? האם אני ארצה להתמודד עם ההשלכות של המעשה הזה? וכך, רק אחרי שבחן את מעשיו הוא יפעל. באופן טבעי חייו יהיו רגועים, שלווים וטובים יותר לטווח הארוך.
מתוך זה שיסתכל ויבין את גדולת ה' לא יהיה אפשרי שלא תתעורר בלבו אהבה אליו.
איך נדע מתי הלב מנהל את המוח ומתי המוח מנהל את הלב?
כשעולה בתוכי מחשבה לעשות משהו שיש לי רצון אליו אני אעצור רגע ואבחן את המעשה.
האם המעשה נכון מוסרי? מאיזה מקום הוא מגיע? מה ההשלכות של המעשה? מי מנהל את הפעולה המוח או הלב שלי?
זה לא אומר שאי אפשר לעשות פעולות שישמחו את לבי אבל זה כן אומר שלפני כן אבחן אותם האם הן באמת נכונות לי או לא.
[נשים לב שלא כל פעולה שהלב רוצה היא אסורה לאדם אלא צריך לבחון אותה לפני שפועלים על פיה]
מה יעשו אנשים רשעים שלבם שולט על מוחם כדי לעשות שינוי?
בעל התניא אומר שהדרך שלהם לשינוי היא לבטל את המחיצות והמחסומים בינם לבין הנפש האלוקית. כי כל פעולה שאדם עושה והיא פעולה שבה הלב שלט על המוח ולא הפוך יוצרת מחסום של ריחוק. כמו למשל בצל שבתוכו יש את פנים הבצל ומעליו הרבה קליפות. ככל שתצמח עוד קליפה ועוד קליפה היא תרחיק אותנו מהפנים של הבצל.
וזה מה שקורה לאדם שבמעשיו הלב שולט ולא המוח ועושה פעולות שמרחיקות אותו מה'. כל פעולה מרחיקה עוד ועוד ויוצרת כמו קליפה נוספת ושכבה נוספת שיוצרת ריחוק בינו לבין הפנימיות שלו. שהיא הפנימיות טובה ומחוברת לאל ורוצה לעשות רק טוב רק שהיא מכוסה בהרבה קליפות עד שהאדם כבר לא מחובר לעצמו בכלל ולא מבין מה הוא באמת רוצה מעצמו.
וזה מה שנקרא : "גלו לאדום, שכינה עמהם"
זאת אומרת: כשעם ישראל גלו ובחרו לעשות פעולות של אדום [עם חוטא] הם לקחו יחד איתם את השכינה. הם ירדו וירדו במעשיהם וחייבו את השכינה שנמצאת בתוך תוכם בכל אדם יהודי לרדת איתם. כי לנשמה שבתוך היהודי אין בררה. כל עוד הוא נושם וחי היא איתו. היא יכולה להיות גלויה ומאירה ויכולה להיות מכוסה והכל כתוצאה מהפעולות שלו אבל היא תמיד איתו.
ולכן, כשיהודי חוטא הוא לא מסלק את הנשמה האלוקית שבו אלא מכסה אותה בעוד ועוד ועוד קליפות עד שכמעט לא רואים אותה ולא מרגישים בה. גם הוא כבר הולך בעולם כאילו היא לא איתו.
ואיך יבטל את כל הקליפות שבתוכו?
על ידי חשבון נפש שיעשה עם עצמו ויבחן את מעשיו ובמה התרחק וירגיש מרירות [עצבות על הריחוק מהאל במעשיו] וכך יסיר את הקליפות ושוב הנשמה שבתוכו נמצאת תמיד תתגלה. כי היא תמיד הייתה שם. היא פשוט הייתה מכוסה בהרבה קליפות כתוצאה מפעולות שפעל כשבחר בצורה לא נכונה.
ברגע אחד, כשיבחר לעשות חשבון נפש על מעשיו ולהתחרט על הריחוק מה' ולבחור לחזור להתנהל כראוי באותו הרגע היא תקום מהמקום הנמוך שהייתה ונפלה אליו ותתייצב [תעמוד] כי היא לא רחוקה. היא בתוכו תמיד. כמו שנאמר: "היא קמה מנפילתה וגם ניצבה"
מילים לביאור:
אטו=וכי
זוטרתי=קטן [זוטר]
מלתא=דבר
רעותא=רצון
לבא=לב
בפנימיות=בתוך בפנים ממש.
ניצבה=עומדת
יראה תתאה=יראה תחתונה/ בסיסית
יראה עליונה= גבוהה
ביטויים לביאור:
"אַטּוּ יִרְאָה מִלְּתָא זֻטַּרְתִּי הִיא"- וכי יראה היא דבר קטן?
"גלו לאדום שכינה עימהם"- כשעם ישראל חוטא הם לוקחים את השכינה איתם לתוך המקום הנמוך שהם נמצאים בו.
"בפיך ובלבבך לעשותו"= האדם צריך לעבוד את ה' לא רק באופן רוחני אלא בעשייה שמתבטאת ב: מחשבה, דיבור ומעשה ממש.
"דצדיקים דוקא לבם ברשותם"- אנשים צדיקים הם אלו שמצליחים לנהל את ליבם ולא לתת ללבם לנהל את חייהם.
"מוח שליט על הלב"- כשהמוח הוא מנהל את תאוות הלב ולא הלב מנהל את המוח או הגוף אז חיי האדם מאוזנים וטובים לו ולאחרים.
"רְעוּתָא דְּלִבָּא שֶׁבְּתַעֲלֻמּוֹת לֵב"- רצון הלב שנמצא בפנימיות ובמעמקי הלב .
ולעיתים בגלל כל השכבות שמכסות אותו ומעלימות אותו כך שקשה לו לזהות את הרצון הפנימי והעמוק שלו.
מה ההבדל בין יראה עליונה ברמה גבוהה יותר] ליראה תתאה[בסיסית]?
יראה היא לא רק פחד מהאל אלא הכרה בגדולת האל בעולם והתפעלות מעוצמתו.
יראה בסיסית היא היראה שאדם מתבונן בגדולת ה' בעולם ובאפסיות שלו מול הבורא ומהפחד הוא עושה מה שהאל אומר לו. כי הוא מבין שהוא בוחן אותו ואת מעשיו והוא לא רוצה להכעיס אותו.
יראה עליונה=זו יראה ברמה גבוהה יותר. שאדם מתבונן בגדולת האל בעולם ומרוב שהוא מתבונן וחוקר הוא מתפעל מעוצמתו וגבורתו יש בו רצון עז להתקרב לבורא עולם, לשמח את ה' ולהידבק בו ובדרכיו.
בשניהם היראה גורמת לאדם לפעול אך המניע [מה שגורם לפעולה]הוא שונה.
בעל התניא מסביר שכדי לפעול בעולם ולהתרחק ממעשים רעים מספיק את היראה הבסיסית.
"בפיך ובלבבך לעשותו":
יש אדם שיאמר: "אני מאמין וחושב על ה' כל היום וזה מספיק"
בא בעל התניא ומסביר שעל האדם לעבוד את ה' בשלושת הדרכים:
בפיך=דיבורים טובים.
בלבבך=במחשבות שלך.
לעשותו=בעשייה של פעולות טובות. או להימנע מפעולות רעות.
כל האיברים בגוף ניתנו לך כדי שבהם תשתמש ותפעל למען עבודתך ושליחותך בעולם.
מוסר השכל הנלמד בפרק:
הדרך לקרבה לאל– כל אדם צריך לזכור שיש לו תמיד את האפשרות להתקרב אל ה' וגם אם נראה לו שהדבר רחוק מאוד ושייקח לו המון זמן עד שיגיע למצב של קרבת ה' שיזכור שזה יכול להיות הכי הכי מהיר בעולם. הוא רק צריך לבחור להתקרב.
היום לעשותו– מהפרק ניתן ללמוד על החשיבות של העשייה העכשווית. לא לחכות למחר. לא לדחות דברים. לא לחכות לזמן שהפעולה תהיה מושלמת או שהתקופה תהיה מושלמת כדי לפעול אלא להתחיל לפעול עכשיו.
מוח שליט על הלב- מהפרק ניתן ללמוד כמה חשוב שאדם ינהל את חייו כשהמוח שולט על לבו ולא הפוך. כי ברגע שייתן ללבו לבחור את מעשיו הוא יכול להידרדר לדברים אסורים ולפגוע בחייו. אך כשהוא זוכר שהמוח ניתן לו על ידי בורא עולם והוא יכול וצריך לנהל אותו אז הוא יחשוב לפני שהוא פועל וכך יגרום לחייו להיות טובים יותר.
הרצון הפנימי של האדם נמצא בתוכו רק צריך לגלות אותו- מהפרק נלמד שכל אדם יודע בדיוק מה נכון לו ומה הוא באמת רוצה רק החיים, הטרדות, הדאגות, העיסוקים, המטלות גורמות לו לשכוח את מי הוא באמת ומה הוא רוצה לפעול ולהיות בעולם. כדי לגלות את הרצון הפנימי הוא צריך לשבת עם עצמו לבד ולעשות חשבון נפש: מי הוא בעולם? מי מנהל את העולם? כיצד העולם מתנהל? מתוך ההבנה של גדולת האל ועד כמה הוא עצום ייזכר שהוא צינור של האל. מחובר אליו תמיד. ולכן המטרה היא לא להמציא רצון חדש אלא למצוא את הרצון הפנימי שבתוכו. קרבה יכולה להיות ברגע אחד על ידי התבוננות מעמיקה פנימית.
כשישאל את עצמו מה הרצון שלי? איך אני רוצה להשפיע את האור שלי בעולם?
אתה לא צריך להיות מישהו חדש, אחר… אתה רק צריך לגלות מי אתה באמת!
את לא צריכה להיות מישהי אחרת, את רק צריכה להזכיר לעצמך מי את באמת!
ולהתחיל לפעול בהתאם לאני האמיתי שלך.
את ספר התניא כתב רבי שניאור זלמן מליאדי המכונה גם האדמו"ר הזקן ו/ או בעל התניא
ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ"ך אצלך בטלפון – באתר תנ"ך בקליק. לימוד תנ"ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ"ך , סיכומים לבגרות בתנ"ך,
לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ"ך , חומר עזר לבגרות בתנ"ך
כל הזכויות שמורות לתנ"ך בקליק C.
שאלות:
- מה החשש של אנשים רבים שרחוקים מהאל לדעת בעל התניא? וכיצד בפרק זה הוא נותן להם תשובה ומרגיע אותם?
- מה הכוונה "היום לעשותו"?
- מהו "מוח שליט על הלב"? מי מצליח לפעול כך וכיצד הדבר מתבטא בחיים היומיומיים שלנו?
- הסבירו את המושגים והבהירו את ההבדל בינהם: יראה תתאה, יראה עליונה.
- לדעת האדמו"ר הזקן מהי היראה שמספיקה לאדם כדי להימנע מלעשות רע?
- מהו הערך שאתם יכולים לקחת מהפרק ויכול להשתלב בחייכם כבר היום? הסבירו.
שאלות:
1.הסבירו את משל הנר, השמן והפתילה.
2. הסבירו מה הכוונה “החכם עיניו בראשו”?
3. מהי הסיבה שהאדם צריך לזכור שהשכינה מעל ראשו?
4. מה קורה לגוף האדם כשהוא מקיים מצוות צדקה על פי הפרק ובשונה מהרהור או דיבור בדברי תורה?
