תהילים פרק קכ”ו – שיבת ציון

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. ג הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים. ד שׁוּבָה יְהוָה אֶת שבותנו [שְׁבִיתֵנוּ] כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.

ב”ה

תקציר הפרק

הקדמה לפרק:

שיר המעלות הוא פרק מספר תהילים שמיוחס לדוד המלך כיוון שכתב את רוב השירים שמופיעים בו.

שיר המעלות הוא חלק מ15 פרקים שמתחילים בפתיחה “שיר למעלות”. את הפרקים האלו היו שרים הלווים בזמן שבית המקדש היה קיים על 15 מדרגות שהיו לפני הכניסה לבית וכך מקדמים את העולים לרגל.

הפרק עוסק בשמחת השבים לציון. עם ישראל לאחר עשרות שנים של גלות בבבל ולאחר חורבן בית המקדש (586 לפנה”ס) נמצאים במצב של המתנה ותקווה לחזור ולשוב לציון. הארץ הטובה והאהובה שלהם ולשוב ולראות את בית המקדש בתפארתו. ולכן כשהם שבים לארץ ישראל לאחר הכרזת כורש (538 לפנה”ס) הם כל כך שמחים ומאושרים ושרים את השיר הזה לה’ אבל עם השמחה יש גם חשש. הארץ הרוסה וחרבה והם צריכים סיוע ממשי מה’ שיעזור להם בבניה ובשיקום הארץ.

ישנה דעה נוספת שהפרק נכתב ע”י הגולים כתפילת בקשה לעתיד שה’ ישיב אותם לציון ויחזיר אותם למצב הקודם.

סיכום הפרק:

העם שרים לה’ בזמן תקופת שיבת ציון ומספרים שהם מרגישים כאילו הם בתוך חלום. השמחה כל כך גדולה שהם צוחקים, מחייכים ושרים לה’. הם מספרים שבעולם הגויים שרואים את השיבה לציון לאחר החורבן והגלות אומרים: הגדיל ה’ לעשות עם אלה. וכך גם הם בעצמם מודים ואומרים: הגדיל ה’ לעשות איתנו. ושמחים על הזכות שה’ נתן להם כל כך הרבה והגדיל חסדו עליהם שהשיב אותם לציון.

כתוצאה מהמצב בארץ לאחר החורבן והגלות שבי ציון עומדים בפני שתי בעיות מרכזיות:
1. לא כל העם נמצא בארץ ולכן הם מעט ולא מוגנים סיוע בתחום הדמוגרפי או הבטחוני.
2. האדמה אחרי חורבן, שרפה, הרס והזנחה ולכן הם צריכים סיוע גם בתחום הכלכלי/חקלאי.

פסוק ו’ הוא בקשה אל ה’: שובה ה’ את שיבתנו. כאפיקים בנגב.

כמו אפיקי מים שנמצאים בנגב שהוא מקום יבש והם עדיין נמצאים ולא מתייבשים כך העם מבקש שה’ ישמור עליו ויגן עליו הגנה שאינה על פי ההיגיון והטבע. שישיב אותם לתקופה הקודמה והטובה (ישיב את כל העם שנמצא בנכר).

בהמשך הם מבקשים מה’ שיברך אותם בהצלחה במעשה ידיהם, בבניית הארץ ובתחום החקלאות.

הבקשה היא בצורה של דימוי הדימוי הוא מתחום החקלאות: אדם שמתאמץ וזורע מתוך דמעה (קושי וכאב) ייקצור את תבואתו ברינה ובשמחה.

• את הפרק הזה בתהילים עד היום אנו קוראים כשמחה על ששבנו לארץ לאחר 2000 שנות גלות ומתפללים שה’ יצליח דרכנו בבניית הארץ וישיב אותנו לימים הקדומים שחיינו באחדות, שקט ובבטחה בארצנו.

התקופה של האירוע המתואר בפרק:

זמן שיבת ציון 538 לפנה”ס.

כורש מלך פרס מצהיר שהעם יכול לשוב לציון ולקבל אוטונומיה דתית. [אפשרות להתנהל מבחינה דתית כרצונם בארצם].

מהפרק ניתן להבין שמצבו הכלכלי של העם באותה תקופה לא היה טוב.

ראיה ראשונה: פסוק ה׳: ״הזורעים בדמעה ברינה יקצורו״- אנשים זרעו בדמעה כי לא ידעו מה יעלה בצמיחת תבואתם וחששו מכך שלא תהיה תבואה.

ראיה שניה: פסוק ז: ״הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבא ברינה נשא אלמתיו״

גם פסוק זה מרמז על תקופת בצורת שאנשים זרעו מתוך בכי כי לא ידעו מה יעלה בגורלם וכי כל דבר שהשקעת ( זרעים ועבודה) לא ידעת אם יצא מזה משהו…

גם ספר חגי המתאר נבואות שניבאו על ידי חגי הנביא, נביא שניבא בתקופת ימי שיבת ציון מתארות ימים של קושי כלכלי.

 ו זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט, אָכוֹל וְאֵין-לְשָׂבְעָה. [פסוק ו]

י עַל-כֵּן עֲלֵיכֶם, כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל; וְהָאָרֶץ, כָּלְאָה יְבוּלָהּ.  [פסוק י’]

יא וָאֶקְרָא חֹרֶב עַל-הָאָרֶץ וְעַל-הֶהָרִים, וְעַל-הַדָּגָן וְעַל-הַתִּירוֹשׁ וְעַל-הַיִּצְהָר, וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא, הָאֲדָמָה …”[פסוק י”א]

ביאור מילים:

שחוק = שמחה, צחוק משמחה.

רינה = שירה.

נגב =  מקום שומם ויבש

אפיק = השקע שיש בקרקעית  הנחל שעוברים בו מים

משך הזרע =  שק זרעי תבואה

מטאפורה:

כאפיקים בנגב– אפיקי מים בנגב. הנגב הוא מקום שומם, יבש וחם ולמרות זאת מקבל את שמירתו מה’ ונשמר. כך גם העם מבקש שמירה על טבעית מה’.

הזורעים בדמעה ברינה יקצורו– אנשים שזורעים מתוך קושי וכאב יקצרו את תבואתם בשמחה. ברכה שהתבואה תהיה טובה ואיכותית לאחר שהתאמצו בשבילה

הדימויים הם מתחום הטבע והחקלאות כנראה מהסיבה שהעם היו עוסקים בחקלאות ולכן אלה התחומים שהם חווים אותם.

דבר נוסף, הארץ שהם שבים אלה לאחר חורבן, שרפה והרס והזנחה של שנים של הבבלים. הם יודעים שהם צריכים סיוע מה’ שהאדמה תשוב להיות פורייה מבחינה כלכלית ובניית המקום. כדי שיוכלו להתיישב בה שוב.

הדרגה

ישנה הדרגה בתגובת השבים לציון. ממצב שהם לא מגיבים הם מדברים.

“היינו כחולמים”-  לא מאמינים שמה שהם רואים באמת מתרחש לעיניהם

“אז ימלא שחוק פינו”- העם צוחק מתוך שמחה

“ולשוננו רינה”- העם שר שירי שמחה

“הגדיל ה’ לעשות עימנו”- מודים בקול שה’ הגדיל חסדו עליהם

ביטויים

״היינו כחולמים״- ביטוי המדגיש הרגשה של חלום. האדם מרגיש כאילו הוא באירוע לא מציאותי מרוב שחיכה, רצה, קיווה להגיע לרגע הזה.

העם שמחים בפרק זה ומרגישים בתוך חלום כיוון שהיו כמעט 70 שנה בגלות בבל וראו את חורבן ירושלים ואת המלחמה וההרג הגדול והם לא מצליחים להאמין שבאמת הדבר שהם כל כך רוצים קורה והם שבים לארץ.

ביטוי מנחה- צירוף של שתי מילים או יותר המעביר מסר מסוים.

“הגדיל ה’ לעשות” [ב + ג]

הביוטי חוזר כדי להדגיש שהיחס המועדף והטוב שעם ישראל מקבל, גלוי כל כך עד שגם הגויים וגם עם ישראל רואים אותו ולא יכולים להתעלם ממנו.

קרי וכתיב בפרק – כאשר בפרק יש מילה שמופיעה בשתי אפשרויות בגלל נוסחים קדומים שונים שלא ניתן להכריע ביניהם מה היא המילה המקורית. מילה אחת תופיע בכתיב ואז תכתב בתוך הטקסט אך ללא ניקוד והמילה השנייה תהיה כתובה בצד הטקסט אך עם ניקוד ואותה נקרא כשנקרא את הפרק וכך יתקבל מצב ששתי המילים מופיעות בספר ולא השמטנו שום מילה.

קרי= “שובה ה’ את שביתנו”– שה’ ישיב את השבויים של עם ישראל שנמצאים בכלא פרס.

כתיב= “שובה ה’ את שבותנו”– שה’ ישיב אותנו למצב הקודם והטוב שהיה להם בזמן שבית המקדש היה קיים והעם היה בארצו.

תקבולת ניגודית  כיאסטית בפרק: מילים המקבילות זו לזו בפסוק מבחינת התוכן אך על דרך הניגוד ונמצאות בסדר הפוך.

הזורעים בדמעה

ברינה יקצורו

זורע הפוך מקוצר, דמעה הפוך מרינה ולכן יש פה תקבולת ניגודית.

המילים מסודרות בשורה בצורה הפוכה מבחינת הסדר שלהם בשורה השנייה ולכן המבנה נקרא מבנה כיאסטי.

תקבולת ניגודית: מילים שמקבילות זו לזו בפסוק מבחינת התוכן אך על דרך הניגוד.

הלך ילך ובכה נשא משך הזרע

בא יבא ברינה נושא אלומותיו

הלך ילך מנוגד לבא יבא, בכי מנוגד לרינה, משך הזרע זהו הכינוי לאדם הזורע את תבואתו ומנוגד לאדם שמגיע לאסוף תבואתו שצמחה.

ביטוי בפרק:

הזורעים בדמעה ברינה יקצורו- אדם שעבד קשה כדי להשיג את מטרותיו. ישמח בעת קצירת הפירות.

ניגודים בפרק: מילים ששונות זו מזו במשמעותם.

רגשות מנוגדים: שמחה, רינה ושחוק מול דמעה, בכי.

רגשות בפרק:

שמחה, שחוק, דמעה, בכה,

הניגודיות בפרק מודגשת כך שבהתחלה העם שמח מאוד ומאושר. חיים את החלום אך מצד שני הם עדיין צריכים להתפלל ולקוות לה’ שיהיה בעזרם ויצליח דרכם כי המציאות בארץ לא טובה והם יצטרכו לעבוד קשה כדי לשקם את המקום.

מילה מנחה- מילה החוזרת בקטע ומעבירה מסר

רינה [פסוקים ב, ה, ו] מטרתה להדגיש את שמחת השבים לציון. למרות הקשיים שעומדים לפניהם הם שמחים ומייחלים ומתפללים להמשיך לשמוח. (מקווים לטוב).

מוסר השכל ורלוונטיות

1. אדם צריך תמיד לקוות ולייחל לטוב ואף לעשות פעולות שיקדמו אותו. (לפעול, להתפלל, לקוות)
2. העולם כמו גלגל הכל יכול להשתנות. גם אם היית במצב נמוך תמיד תוכל לשוב למקום גבוה וטוב.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

1. במזמור מופיעים רגשות שונים. כתוב מהם הרגשות שמופיעים בפרק? מיהם אלה שמייחסים אליהם את הרגשות הנ”ל ומהי הסיבה שהם מרגישים כך?
2. באיזה תקופה השיר נכתב? הוכח דבריך מהפרק.
3. מהו הרקע ההיסטורי למזמור זה בתהילים? ציין תאריך לועזי.
4. בפסוק ד’ יש תופעה שהתגבשה בזמן גיבוש הספר. מהי התופעה? כיצד היא מופיעה בפרק?
5. לאחר שקראת את הפרק מהם לדעתך הפעולות שהעם צריך לעשות כדי לחזק ולהחזיר את הארץ למצבה הקודם?