שמואל ב פרק יא
- שמואל ב
- פרק יא
- דוד ובת שבע
א וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמַּלְאֿכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלָ͏ִם. ב וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד. ג וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי. ד וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ. ה וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי. ו וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל יוֹאָב שְׁלַח אֵלַי אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד. ז וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו וַיִּשְׁאַל דָּוִד לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה. ח וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ. ט וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְלֹא יָרַד אֶל בֵּיתוֹ. י וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר לֹא יָרַד אוּרִיָּה אֶל בֵּיתוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא מַדּוּעַ לֹא יָרַדְתָּ אֶל בֵּיתֶךָ. יא וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. יב וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה שֵׁב בָּזֶה גַּם הַיּוֹם וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלַ͏ִם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת. יג וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ וַיֵּצֵא בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְאֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד. יד וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה. טו וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת. טז וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל הָעִיר וַיִּתֵּן אֶת אוּרִיָּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי חַיִל שָׁם. יז וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וַיִּלָּחֲמוּ אֶת יוֹאָב וַיִּפֹּל מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי. יח וַיִּשְׁלַח יוֹאָב וַיַּגֵּד לְדָוִד אֶת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה. יט וַיְצַו אֶת הַמַּלְאָךְ לֵאמֹר כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ. כ וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְךָ מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה. כא מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל הַחוֹמָה וְאָמַרְתָּ גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת. כב וַיֵּלֶךְ הַמַּלְאָךְ וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְדָוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יוֹאָב. כג וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל דָּוִד כִּי גָבְרוּ עָלֵינוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּצְאוּ אֵלֵינוּ הַשָּׂדֶה וַנִּהְיֶה עֲלֵיהֶם עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר. כד ויראו המוראים [וַיֹּרוּ הַמּוֹרִים] אֶל עֲבָדֶךָ מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמוּתוּ מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְגַם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת. כה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַמַּלְאָךְ כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל הָעִיר וְהָרְסָהּ וְחַזְּקֵהוּ. כו וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ וַתִּסְפֹּד עַל בַּעְלָהּ. כז וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יְהוָה.
ב”ה
מיקום: שמואל ב’ פרק י”א
נושא: דוד ובת שבע
סיכום:
עובר זמן, ומגיעה התקופה בה הצבאות יוצאים להילחם. דוד שולח את יואב ואת עבדיו ואת כל ישראל למלחמה מול בני עמון. הם מחריבים את בני עמון ושמים מצור על העיר רבה. באותו הזמן דוד יושב בירושלים. לעת ערב דוד קם ממשכבו, מתהלך על גג ביתו ורואה אישה יפיפייה מתרחצת על גג ביתה. הוא מברר מי האישה הזו ועונים לו שזוהי בת שבע, בת אליעם, אשת אוריה החיתי. דוד שולח שליחים להביא את בת שבע אליו. היא באה אליו והוא שוכב עימה. והזמן מבחינת המחזור הביולוגי של גופה היה שהיא בדיוק סיימה את ימי המחזור, ימי הטהרה וטבלה והיטהרה כשדוד ראה אותה מתרחצת.
לאחר שהיו ביחד בת שבע שבה לביתה וכעבור כמה זמן היא שולחת לדוד מסר שהיא בהריון. מכיוון שכשהייתה איתו היא בדיוק נטהרה מטומאתה ידעה בת שבע שההריון הוא מדוד ולא מאוריה.
דוד ששומע את זה מבין שהוא צריך לפעול. הוא שולח אל יואב מסר שישלח אליו את אוריה החיתי. יואב שולח את את אוריה החיתי אל דוד ודוד שואל אותו על שלום יואב, שלום העם ושלום המלחמה. לאחר מכן הוא מצווה עליו לרדת לביתו ולרחוץ רגליו. אוריה יוצא מהמלך ואחריו יוצאת משלחת עבדי המלך שירגלו אחרי אוריה ויעדכנו את דוד לאן אוריה הלך. אוריה לא שב לביתו אלא שוכב בפתח בית המלך, המקום שעבדי דוד יושבים. עבדי דוד מספרים לו על כך שאוריה לא הלך לביתו ודוד קורא שוב לאוריה ושואל אותו מהי הסיבה שלא ירד אל ביתו לאחר שבא מדרך ארוכה? אוריה עונה לדוד ואומר לו: ארון ה’, עם ישראל ויהודה יושבים בסוכות. יואב ועבדי דוד פזורים בשטח המלחמה ואני אבוא אל ביתי לאכול, לשתות ולשכב עם אשתי? הוא נשבע בשמו של דוד ואומר שלא יעשה דבר כזה. דוד אומר לו שישב גם היום בירושלים ומחר ישלח אותו בחזרה למלחמה. אוריה נשאר באותו היום בירושלים וגם למחרת ודוד קורא לו לאכול איתו והוא מאכיל, משקה ומשכר אותו. כשאוריה יוצא בערב מדוד כשיכור הוא לא הולך לאשתו אלא שב למגורי עבדי דוד. בבוקר, לאחר שדוד רואה שלא הצליח בנסיונותיו לשלוח את אוריה אל בת שבע אשתו הוא כותב מכתב שבו רשום לשים את אוריה בחזית המלחמה, היכן שהסכנה היא גדולה מאוד ומצווה שלא יהיו מאחוריו לצורך הגנה כדי שאוריה ימות שם.
יואב מקבל את המכתב וכשהוא מגיע להילחם עם אנשי העיר הוא שם את אוריה היכן שנמצאים כל גיבורי הצבא. אנשי העיר יוצאים להילחם מול חיילי ישראל ובמלחמה הזו נופלים מעבדי דוד ואיתם גם אוריה החיתי.
יואב שולח שליח לעדכן את דוד בכל אירועי המלחמה והוא מדגיש בפניו שכשיסיים לספר על כל אירועי המלחמה אם יראה שדוד מתחיל לכעוס ויגיד לו איך קרה שנלחמו צמוד לחומה של העיר? הרי כבר היה אירוע בעבר שלוחם חזק מאוד נלחם בחומה של העיר תבץ ואישה שאינה מיומנת בתכסיסי מלחמה הרגה אותו כי השליכה מעל החומה אבן ריחיים כבדה על ראשו. ולכן איך הם לא למדו מהאירוע הזה ולא נשמרו?? במצב כזה שמיד יספר לדוד שגם עבדך, אוריה החיתי מת.
השליח הולך אל דוד ומספר לו את כל הדברים שמסר לו יואב לומר. הוא מתאר לדוד כיצד אנשי העיר הגיעו אליהם לשדה ונלחמו איתם וגברו עליהם עד שהגיעו לפתח העיר [היכן שנמצאת חומת העיר] ושם מתו מעבדי דוד ואיתם עבדו של דוד, אוריה החיתי מת.
דוד שומע את דברי השליח ואומר לו למסור ליואב שלא ירגיש רע בעקבות מה שקרה במלחמה כי כך זה במלחמה. כל סוגי האנשים עלולים למות. תפעיל יותר לחץ ותחזק את מלחמתך על העיר והרוס אותה. ומחזק את ידי יואב.
אשת אוריה שומעת שמת אוריה האיש שלה והיא סופדת לבעלה. [אומרת עליו דברים טובים כמו שאומרים על המת]. לאחר ימי האבל דוד שולח שליחים ואוסף אותה אל ביתו והיא הופכת לאשתו ויולדת לו בן.
והדבר שעשה דוד רע בעיני אלוהים.
מבנה הפרק:
פסוק א’– פתיחה.
פסוקים ב’-ד’: החטא
פסוקים ו’- י”ד: דוד מנסה לגרום לאוריה לרדת לביתו ולהיות עם אשתו.
פסוקים ט”ו-י”ח: דוד שולח את אוריה לחזית כדי למות במלחמה.
פסוקים י”ט-כ”ד: יואב מעדכן את דוד בפרטי המלחמה ובמות אוריה.
פסוק כ”ה: תשובת דוד ליואב.
פסוק כ”ו- כ”ז: בת שבע סופדת לבעלה ומייד לאחר האבל דוד נושא אותה לאישה והיא יולדת לו בן.
מילים לביאור:
תשובת השנה– שנה עברה מאז האירוע עם בני עמון שהיה בפרק הקודם. [רד”ק]
מלאכים-שליחים
וידרוש– יחקור, יברר
וישחיתו-ויחריבו
משאת המלך– עבדי דוד הקרובים אליו שהביאו לאוריה אוכל או ליוו אותו בדרך והאירו דרכו.[רלב”ג]
חייך וחי נפשך– לשון שבועה.
ספר-מכתב
חמת המלך– הכעס של המלך עולה
פלח רכב– אבן רחיים שהיו משתמשים בה כדי לטחון את גרגירי התבואה.
בתבץ– עיר קרובה לשכם.
ותספוד– אמרה דברים טובים על המת
מילה /שורש מנחה– שורש/מילה שחוזרת בפרק מספר פעמים ומטרתה להעביר מסר.
וישלח– פרק י”א: פסוקים א, ג’, ד’, ו’, י”ב, י”ד, י”ט, כ”ב, כ”ז.
מטרת השורש והמילה בפרק להדגיש את אחריות דוד למעשיו.
ש.כ.ב- פרק י”א פסוקים ד’, י”א, י”ג.
מטרת השורש להדגיש את הניגוד בין דמותו של דוד לדמותו של אוריה. דוד שוכב עם אשת איש מול אוריה החיתי ששוכב עם עבדי המלך ולא יורד אל אשתו כדי לא להנות בזמן שהעם במצב מלחמה.
י.ר.ד- פרק י”א פסוקים ח’, ט’, י’.
מטרת השורש להדגיש איך מעשיו של דוד מבחינה מוסרית מדרדרים לאורך הפרק.
מטרת המילה מנחה
המילה שלום חוזרת כמה פעמים בפסוק ז’ ומטרתה להדגיש בפסוק זה ששיחת דוד הייתה נראית כאילו פניו לשלום אבל מטרתה הייתה שונה לחלוטין. [מופיעה ומחזקת את האירוניה בפסוק].
מידה כנגד מידה– התאמה בין המעשה לגמול הניתן לו.
וישלח והשורש ש.ל.ח בפרקים י”א+י”ב.
החטא– בפרק י”א אפשר לראות שהשורש ש.ל.ח חוזר כמה פעמים וגם המילה וישלח ביחס לפעולות דוד חוזרת כמה פעמים. פרק י”א: פסוקים א, ג’, ד’, ו’, י”ד, י”ט, כ”ז.
התוכחה והעונש– בפרק י”ב ניתן לראות שוב את המילה וישלח. [פרק י”ב פסוק א’]
מטרת המילה מנחה בחטא ובעונש להדגיש שדוד חטא והיה אחראי על פעולותיו בכך שהוא שלח את החיילים למלחמה בלי שיצא איתם, הוא בדק מי האישה, הוא שלח את עבדיו להביא את בת שבע אליו, הוא שלח ליואב מסר להביא את אוריה אליו והוא שלח את אוריה למותו. וגם האל בתגובה שלח את נתן הנביא עם תוכחה ועונש על חטאיו.
ניגודים-
יואב, עבדי דוד וכל ישראל נלחמים ואילו דוד יושב בירושלים, קם ממשכבו לעת ערב ומתהלך על גג ביתו וצופה באישה שרוחצת על גג ביתה. כל הפרטים האלה מראים ניגוד בין יואב וחיילי ישראל שנמצאים בעיצומה של מלחמה לעומת התיאור של דוד.
האירוע הזה הוא דבר שלא מאפיין את דוד שבדרך כלל יוצא עם העם למלחמה [שמואל ב פרק י’ פסוק י”ז].
“וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יוֹאָב וְאֶת-עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, וַיָּצֻרוּ, עַל-רַבָּה; וְדָוִד, יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם.”
בנוסף, ניתן לראות שדוד נהנה ושוכב עם אשת אוריה ואילו אוריה נלחם וכששב מהמלחמה אינו מעוניין לשוב לביתו ולהנות עם אשתו גם תוך כדי שכרות כיוון שמרגיש לא בנוח שארון האל, מפקדו ועמו נלחמים והוא ייהנה עם אשתו בביתו.
” וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל-דָּוִד, הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל-בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׁכַּב עִם-אִשְׁתִּי” [י”א].
תיאורים– תיאור הדמויות.
בתנ”ך תיאורי הדמויות נכתבים רק כאשר יש להם צורך בסיפור. אם אין בהם צורך להבנת הסיפור לא יפרטו לנו את מראה הדמות.
בת שבע– והאישה טובת מראה מאוד.
הסיבה לכך שהוסיפו את תיאור בת שבע כיוון שהמראה של האישה גרם לדוד לרצות אותה מאוד.
כינויים:
בת שבע: אשת אוריה, אשה,
אוריה– בעלה, אוריה.
הכינויים מדגישים את העובדה שבת שבע הייתה אשת איש ולכן החטא היה גדול.
פערים בין הציווי של יואב לדברי השליח:
ציווי יואב:
יואב מצווה על השליח לספר לדוד על כך שאוריה מת רק לאחר שדוד יכעס עליהם על כך שנלחמו צמוד לחומת העיר. “והיה אם תעלה חמת המלך…ואמרת גם עבדך אוריה החיתי מת” [י”-כ”ב]
דברי השליח:
השליח מספר לדוד על אירועי המלחמה ולפני שדוד כועס עליו הוא מספר לו שגם אוריה החיתי מת.
“וימותו מעבדי המלך וגם עבדך אוריה החיתי מת”[כ”ד]
הסיבה לכך שהשליח מספר לדוד על מות אוריה עוד לפני שהוא כועס על האירוע בחומת העיר יכולה להיות כי חשש מזעמו של דוד ולכן הקדים את הבשורה.
קשיים ופירושים:
קושי:
מהי עת צאת המלכים? ומהי הסיבה שזה הזמן שהמלכים יוצאים?
פירוש:
רש”י: “לעת צאת המלכים – יש עת בשנה שדרך החיילות לצאת, כשהארץ מליאה קמות, והסוסים מוצאים לאכול בשדה.“
הסבר פירוש: עת צאת המלכים הכוונה לזמן בשנה שבו מעדיפים גדודי הצבא לצאת למלחמה. הזמן הזה הוא הזמן שהארץ מלאה בתבואה וכך יש לסוסים של הפרשים אוכל בשדה.
קושי:
מה הכוונה מתקדשת מטומאתה? מהי הסיבה שפרט זה מופיע פה? ומהי הסיבה שדוד מבקש מיואב בהמשך לשלוח אליו את אוריה החתי?
פירוש:
רד”ק: “מתקדשת מטומאתה – להודיע כי לא שכב עמה והיא נידה , כי כבר התקדשה מטומאתה , כמו שאמר “רוחצת” (לעיל , ב); והודיע כי הרחיצה ההיא להתקדש מהנדות היתה , ולא עבר עליה משום נדה , אלא משום אשת איש. “
רש”י: ” שלח אלי את אוריה – שהיה מתכוין שישכב עם אשתו , ויהא סבור שממנו היא מעוברת.”
הסבר פירוש:
בת שבע הייתה בדיוק בתקופה שסיימה את המחזור החודשי, את שבעת ימי הטהרה ואז היטהרה [טבלה במים טהורים] כדי להיטהר מהטומאה. לכן כאשר הרתה ידעה שהילד שייך לדוד ולא לאוריה בעלה וגם אוריה ידע שאשתו לא בהריון ממנו. וזו הסיבה שדוד רצה שאוריה ילך לביתו ויהיה עם אשתו. כדי להסתיר שהיא שכבה עם גבר שאינו בעלה.
קושי:
מהי הסיבה שאוריה נקרא: “אוריה החתי” והרי בני חת הם לא מעם ישראל ואוריה הוא נחשב יהודי.
פירוש:
רד”ק: “אוריה החתי – אפשר כי גר היה; או ישראל היה , וקראו חתי לפי שגר עם בני חת”
הסבר פירוש:
יש שתי אפשרויות או שהיה גוי מבני חת והתגייר או שהיה גר ליד בני חת ולכן נקרא חתי.
קושי:
מה הכוונה בציווי דוד לאוריה ללכת לביתו ולרחוץ רגליו?
פירוש:
הסבר פירוש:
הציווי הוא שאוריה ינוח מהמלחמה וילך להיות עם אשתו רק הוא דיבר בשפה נקיה ולא אמר לו במפורש מה יעשה.
מוסר השכל:
- “עברה גוררת עברה”- כאשר אדם חוטא הרבה פעמים החטא הראשון מוביל לשני ולשלישי עד שהחטא גדול מכדי להסתיר אותו. לכן לפני כל דבר שאדם עושה כדאי שיחשוב על השלכות המעשה שלו ולא רק על ההנאה הרגעית כדי שהדבר יגרום לו ליצור לעצמו גבולות.
- לעצור בזמן- אחד הדברים שניתן ללמוד מהפרק הוא שאם אדם עשה מעשה לא טוב כדאי שמיד כשהוא מזהה את המעשה יעצור, ייקח אחריות וינסה לתקן את מעשיו כדי שהמעשה לא יגדל לממדי ענק.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קראו בראשית פרק ל”ט פסוק ו’ ושמואל ב’ פרק י”א פסוקים ב’-ג’. כתבו מה משותף לתיאור הדמויות בפסוקים אלה ומדוע לדעתך נכתבו התיאורים האלה ביחס לדמויות ואילו לדמויות אחרות בסיפור לא נכתב תיאור המראה שלהם.
- קראו פרק י”א וכתבו מהם חטאי דוד בפרק זה?
- קראו פרק י”א. באיזה כינויים מכונה בת שבע ומדוע לדעתכם היא מכונה בכינוי זה?
- קראו פרק י”א פסוקים י’-כ”ד. מהו השינוי שעשה השליח של יואב כשדיווח לדוד על תוצאות המלחמה? מהי הסיבה לשינוי לדעתך?
- קראו פרק י”. בפרק נראה שהמושג “עברה גוררת עברה” בא לידי ביטוי. מהו החטא הראשון שעשה דוד בפרק זה וכיצד ומדוע החטא גדל מתעצם?
- קראו פרק י”א פסוקים י’-כ”ו. מהו החשש של יואב כשהעביר מסר לדוד? מהי תגובת דוד לדיווח של השליח של יואב? מהי הסיבה לדעתך שדוד הגיב בצורה זו ולא בצורה ששיער יואב?
- במידה והיית חי בתקופתו של דוד המלך והיית יכול לכתוב מכתב עם מסר לאחת הדמויות. למי היית כותב ומה היית כותב במכתב? מהי הסיבה שבחרת בדמות זו כדי לשלוח לה את המכתב?
- קראו פרק י”א פסוק כ”ז וכתבו: מהי תגובת האל למעשיו של דוד? הסבר וצטט מהפסוקים. מהי הסיבה לדעתך שהאל לא מנע מדוד להתנהל כרצונו?
- קראו פרק י”א פסוקים א’-ט”ז. דמותו של אוריה יוצרת ניגוד לדמותו של דוד וכך מעצימה את חטאו. כיצד ניתן לראות זאת בפרק?
- קראו שמואל ב’ פרק י”א. בחרו שורש או מילה מנחה בפרק. הגדירו מהו המושג, כיצד הוא מופיע בפרק ומהי מטרתו.
