שמואל ב פרק ח
- שמואל ב
- פרק ח
- מלחמות דוד
א וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ דָּוִד אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכְנִיעֵם וַיִּקַּח דָּוִד אֶת מֶתֶג הָאַמָּה מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. ב וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת וַתְּהִי מוֹאָב לְדָוִד לַעֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה. ג וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר [פְּרָת]. ד וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב. ה וַתָּבֹא אֲרַם דַּמֶּשֶׂק לַעְזֹר לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה וַיַּךְ דָּוִד בַּאֲרָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ. ו וַיָּשֶׂם דָּוִד נְצִבִים בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק וַתְּהִי אֲרָם לְדָוִד לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה וַיֹּשַׁע יְהוָה אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ. ז וַיִּקַּח דָּוִד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיוּ אֶל עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלָ͏ִם. ח וּמִבֶּטַח וּמִבֵּרֹתַי עָרֵי הֲדַדְעָזֶר לָקַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד נְחֹשֶׁת הַרְבֵּה מְאֹד. ט וַיִּשְׁמַע תֹּעִי מֶלֶךְ חֲמָת כִּי הִכָּה דָוִד אֵת כָּל חֵיל הֲדַדְעָזֶר. י וַיִּשְׁלַח תֹּעִי אֶת יוֹרָם בְּנוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרֲכוֹ עַל אֲשֶׁר נִלְחַם בַּהֲדַדְעֶזֶר וַיַּכֵּהוּ כִּי אִישׁ מִלְחֲמוֹת תֹּעִי הָיָה הֲדַדְעָזֶר וּבְיָדוֹ הָיוּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת. יא גַּם אֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לַיהוָה עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ מִכָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר כִּבֵּשׁ. יב מֵאֲרָם וּמִמּוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמּוֹן וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק וּמִשְּׁלַל הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה. יג וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם בְּשֻׁבוֹ מֵהַכּוֹתוֹ אֶת אֲרָם בְּגֵיא מֶלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף. יד וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים בְּכָל אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים וַיְהִי כָל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד וַיּוֹשַׁע יְהוָה אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ. טו וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ. טז וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד מַזְכִּיר. יז וְצָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וּשְׂרָיָה סוֹפֵר. יח וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ.
ב”ה
נושא: מלחמות דוד
מיקום: שמואל ב’ פרק ח’
סיכום:
לאחר נבואת נתן לדוד המלך, דוד חוזר להילחם את מלחמות ישראל.
דוד נלחם עם פלישתים וכובש את מתג האמה [גת, עיר הבירה של פלישתים] ומשייך אותה אליו. לאחר מכן הוא נלחם עם מואב. כובש אותם ומודד אותם בחבל. שני שליש מהם הוא הורג ושליש אחד משאיר תחתיו ושם עליהם מס. דוד הורג את הדדעזר בן רחב מלך צובה כיוון שיצא לכבוש שטח ששייך לישראל צמוד לנהר פרת.
דוד לוכד מהם 1700 פרשים ועשרים אלף חיילים רגליים. דוד עוקר את כלי הרכב [רגלי הסוסים] ומשאיר מהם רק 100 סוסים. [על פי התורה אסור למלך להרבות סוסים].
ארם דמשק מגיעים כדי לעזור להדדעזר מלך צובא נגד דוד והוא מכה גם את ארם והורג מהם 22 אלף איש ושם מושלים משלו שיהיו אחראים על ארם יוודאו שהם לא מורדים ויעבירו לו מיסים.
ה’ נמצא עם דוד בכל דרכיו ומושיע אותו מכל צרה שבאה עליו.
דוד לוקח את מגני הזהב שהיו של עבדי הדדעזר ומביא אותם לירושלים. מהערים שהיו במלכותו של הדדעזר בטח וברתי דוד לוקח נחושת רבה מאוד.
כששומע תעי מלך חמת שדוד הכה את כל חיל הדדעזר הוא שולח את יורם בנו לברך את דוד על ניצחונותיו ועל כך שהרג את הדדעזר אויבו של תעי.
דוד לוקח מהכלים שהביא תעי כמתנה לדוד כלי כסף, נחושת וזהב ומביא גם אותם קודש לה’ יחד עם כל הזהב שהקדיש לאל מתוך השלל ממלחמותיו. [הזהב מוקדש לבניית בית האל].
לאחר שדוד שב מלהכות את ארם בגיא מלח והרג מהם 18 אלף איש כולם שומעים על דוד ומכבדים אותו מאוד כגיבור וחזק מאוד.
דוד שם בכל אדום לאחר שכבש אותה פקידים שינהלו את המקום בשבילו. ישמרו ממרידות ויעבירו לו מיסים.
ה’ ממשיך להושיע את דוד בכל דרכיו. דוד מולך על כל ישראל והוא מקובל על כל ישראל. הוא עושה צדק ומשפט בכל דרכיו.
דוד ממנה אנשים מקורבים אליו:
1. יואב בן צוריה- שר הצבא.
2. יהושפט בן אחילוד- מזכיר.
3. צדוק בן אחיטוב ואחימלך בן אביתר- כוהנים.
4. שריה- סופר.
5. בניהו בן יהוידע, הכרתי והפלתי- בניהו בן יהוידע ממונה על החיילים החשובים של דוד [קלעים וקשתים].
6. ובני דוד- היו כהנים [שרים בממלכתו].
מבנה הפרק:
פסוק א’– כיבוש עיר הבירה של פלישתים [גת]
פסוק ב’-כיבוש מואב
פסוק ג’- ד’: הכנעת מלך צובא ועמו.
פסוקים ה’-ח’: הכנעת הדדעזר מלך ארם
פסוקים ט’-י’: הסכם שלום בין תעי מלך חמת לבין דוד המלך.
י”א-י”ג: הקדשת דוד משלל המלחמה לבניית בית ה’ והעצמת שמו של דוד בעולם.
י”ד-י”ח: ניהול דוד את ממלכתו.
ביאורי מילים:
מתג האמה– רסן שבעזרתו מובילים את הבהמה והיא כינוי לעיר גת שהיא עיר בירה של פלישתים וכל ערי פלישתים מתנהלות על פיה.
מנחה– מתנה/ מיסים
חבל– חבל [חבל שאתו מדד דוד את כמות העם שכבש]
שלטי הזהב– המגנים של החרבות של עבדי הדדעזר
מנחה– מיסים
ויעקר– כרת, הוריד
ניצבים– אנשים שיהיו ממונים על המיסים ועל המקום. [מושלים]
כרתי והפלתי– חיילי הסיירת של דוד. הקלעים והקשתים, פירוש אחר: הסנהדרין [חכמי התורה].
מילה מנחה– מילה שחוזרת בפרק ומטרתה להעביר מסר.
ויך [א’, ב’, ג’]
מילה זו חוזרת מספר פעמים בפרק ומעבירה את המסר שהפרק עוסק במלחמות דוד. דוד לא חשש להכות את אויביו אלא פגע בהם מכה אנושה ללא רחמים.
פעלים בפרק:
ויך, ויכניעם, ויקח, וילכד, וימדד, ויעקר, ויבאם, וישם, ויעש.
ניתן לראות שיש הרבה פעלים לאורך הפרק שמשויכים לדד. המטרה בריבויה הפעלים היא להדגיש את העובדה שדוד המלך הי איש עשייה. הוא פעל ועשה למען השלום של עם ישראל.
ניהול דוד את ממלכתו:
שליטה וביסוס ביטחוני:
דוד המלך מכניע את כל אויבי ישראל והורגם. “ויך את פלישתים…”. “ויך את מואב..”. “ויך דוד את הדדעזר בן רחוב מלך צובא” [א’ד’]
דוד המלך מכה ומכניע את אלה שבאו לסייע לאויבים שלו- “ותבא ארם דמשק לעזר להדדעזר מלך צובא ויך דוד בארם …” [ה’-ו’]
דוד שם בכל אזור שכבש בכל מקום על האנשים שנשארו בחיים לאחר המלחמה שמירה ופיקוח קבוע. – “וישם באדום ניצבים בכל אדום שם נציבים…” [י”ד]
שליטה וביסוס כלכלי:
דוד המלך לוקח רכוש כשלל מלחמה –”ויקח דוד את שלטי הזהב…” “ומבטח ומברתי ערי הדדעזר לקח המלך דוד נחשת הרבה מאוד”[ז’-י”ג]
דוד לוקח מהעמים שכבש מיסים – “ותהי מואב לעבדים לדוד נשאי מנחה”[ב’] “ויהי כל אדום עבדים לדוד”[י”ד].
ביסוס מדיני:
דוד המלך מחזק קשרים עם מלכים שמעוניינים בשלום אמיתי. “וישלח תעי את יורם בנו אל המלך דוד לשאל לו לשלום ולברכו…”[י’]
דוד ממנה אנשים שמתאימים לכל תחום בממלכתו:
יואב בן צוריה- רמטכ”ל.
יהושפט בן אחילוד- מזכיר
צדוק בן אחיטוב ואחימלך בן אביתר- כהנים.
שריה- סופר
בניהו בן יהוידע, הכרתי והפלתי, בני דוד- כהנים [שרים].
יחסי גומלין– יחסים בין דמויות המבטאים הדדיות.
האל נותן לדוד:
- ניצחון במלחמות. [א’- י’]
- כבוד ושם עולמי. [י”ג]
דוד נותן לאל:
- הולך בדרכיו ובמצוותיו. לא מרבה סוסים [פסוק ד’ דוד מעקר את הסוסים שלקח כשלל כי יודע שהתורה אסרה על מלך להרבות סוסים].
- דוד מקדיש משלל המלחמה לבית האל. [י”א-י”ב]
- דוד הולך בדרכי האל ועושה משפט וצדקה. [ט”ו]
קושי:
מהי מתג האמה ומדוע נקראת בשם זה? [פסוק א’]
פירוש:
ויקח דוד את מתג האמה – ובדברי הימים כתיב “ויקח דוד את גת ובנותיה מיד פלשתים” (דה”א יח , א); ודומה שלפי שגת פלשתים היתה ראש וחוזק לחמשה סרני פלשתים , כעיניין שכתוב “ורדו גת פלשתים הטובים מן הממלכות האלה” (עמ’ ו , ב) , שלכך נקראים מתג האמה – שמי שתופס בידו מתג , הוא רודה ומושל בחבירו; כך מי שהיה בידו אותו חוזק גת פלשתים , היה מושל על כל השכונה. מתג – מרדע , כמו “שוט לסוס ומתג לחמור” (מש’ כו , ג). מתג האמה – על שם שדרכו של מתג להיות נתון בעץ ארכו אמה. ומדרש חכמינו (פר”א לה): ומתג אחר שאורכו אמה מסר להם אברהם , כשנשבע להם שלא יורישו בניו את הארץ , ואומר להם: כל זמן שמתג זה בידכם , אין בניי רשאין להוריש אתכם; נטלו בניי מתג זה , מיד הותרה הרצועה. כיון שבא דוד , מיד: ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים.
הסבר פירוש:
מתג האמה זו העיר גת והסיבה לכך שנכתבת במפורט היא כי זו העיר שהייתה העיר המובילה של פלישתים. ממנה כל פלישתים נשלטו ולכן כשדוד לוכד אותה הדבר נחשב כהישג צבאי אדיר.
הסיבה לכך שנקראת בשם זה היא כי מתג זה כמו שוט שאתו הוא מושל ושולט על הבהמה. כך מי ששלט בגת היה מושל בערי פלישתים.
סיבה נוספת: בעבר כשרצו לעשות הסכם שלום עם אברהם אבינו הוא הביא להם חתיכה [אורך של אמה] מהמתג שעל חמורו ואמר להם: כל עוד יהיה בידכם החפץ הזה הבנים שלי [הדורות אחריי] לא יכבשו אתכם.
לכן כשלקח דוד את מתג הבהמה מהם השתחרר מהשבועה שנשבע להם אברהם אבינו ויכל להילחם איתם.
קושי:
מהי הסיבה שדוד עוקר את כלי הרכב?
פירוש:
רלב”ג: ” ויעקר דוד את כל הרכב – עשה זה כדי שלא ירבה לו סוסים , כמו שבאה המצוה בזה בתורה (דב’ יז , טז).”
הסבר פירוש:
דוד עוקר את רגלי הסוסים של הדדעזר ומשאיר מהם רק 100 כיוון שהתורה אסרה על המלך להרבות לו סוסים.
קושי:
מהי הסיבה שדוד כובש את מואב והרי הם לא נלחמו אתו.
פירוש:
רלב”ג: “והנה במואב מדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות , ואמרו רבותינו ז”ל (תנ”ב וירא , כה) שזה היה בעבור שהמיתו אביו ואמו , כי כבר הביאם אל מלך מואב , כמו שנזכר במה שקדם; אלא שאם היה הענין כן , יהיה פירוש “וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה” (ש”א כב , ד): כי מעת הפרד דוד משם לא שמרו להם ברית , והמיתום.”
הסבר פירוש:
כשברח דוד מרדיפתו של שאול שם את משפחתו תחת חסותו של מלך מואב כדי שיגן עליהם עד שישוב. מלך מואב השאיר אותם אצלו אבל בסופו של דבר המית אותם ואת אחיו חוץ מאח אחד שהצליח לברוח וקיבל הגנה אצל נחש העמוני.
קושי:
מהי הסיבה שדוד הורג את הדדעזר וכובש את ארצו?
פירוש:
רד”ק: ” בלכתו להשיב ידו בנהר פרת – כשהלך הדדעזר להשיב גבולו בנהר פרת , שהיה משיג גבול ישראל להרחיב גבולו בארצם…”
הסבר פירוש:
הדדעזר היה הולך לפרת שם היה הגבול בינו לבין השטחים ששייכים לישראל והיא לוק מגבול ישראל אליו ולכן הכה אותו דוד.
מוסר השכל:
- פעלים רבים משויכים לדוד בפרק זה מפה ניתן ללמוד על חובתו של המלך להיות בעשייה למען העם והארץ. הוא לא יכול להגיע למעמד הזה בלי הבנה שהוא מחויב לתפקיד ונדרש לעשייה כדי לשמור על ביטחונם האישי, הכלכלי והביטחוני של עמו.
- דוד המלך מכניע את אויביו, מביס אותם, הורג את כל מי שהוא חושב שיכול להזיק לו ואף ממנה עליהם ניצבים ודואג שישלמו מיסים לישראל. מצד שני כלפי עם ישראל ניתן לראות שהוא נוהג בצדק ומשפט. בהתנהגותו של דוד המלך ניתן לראות כיצד מלך צריך לנהוג מצד אחד להיות אכזרי ולא מתפשר כלפי אויביו ומצד שני להתנהג בצורה של צדק ומשפט מול עמו.
- על פי תוצאות מעשי דוד, שמירתו והגנתו ניתן ללמוד מהם הדברים שגורמים לאדם להצליח: 1. עשייה מרובה 2. הליכה בדרכי האל, ברכה ושמירה מהאל 3. התנהגות הוגנת עם אלה שמתחתיו בצדק ובמשפט.
- לפי מעשי דוד ניתן לראות מהם הדברים שמסייעים לניהול ממלכה: 1. לפגוע באויביו ולא לרחם עליהם. 2. לשפוט בצדק ובמשפט את העם. 3. לשים אנשים המתאימים לכל תפקיד בממלכתו. 4. לשים ניצבים וממונים בכל מקום שיש לו שליטה כדי למנוע מרד והתקוממות ולגבות מיסים.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות:
- קראו שמואל ב’ פרק ח’ וכתבו מהו נושא הפרק?
- קראו שמואל ב’ פרק ח’ פסוקים א’-י”ד וכתבו מיהם העמים שכבש דוד? מה עשה עם אלה שהשאיר בחיים? ומה עשה עם שלל המלחמה? [הרכוש מהמלחמה].
- קרא שמואל ב’ פרק ח’ .
כתוב לפחות שלושה דרכים בהם דוד המלך פעל לצורך שליטה בממלכתו.
- קרא שמואל ב’ פרק ח’ פסוק א’. ואת פירושו של ר’ יוסף קרא וענה:
מהי העיר הנקראת “מתג האמה” שלקח דוד מפלישתים ומדוע נקראת העיר בשם זה?
מהי הסיבה שדוד לדעתך לקח עיר זו?
- ר’ יוסף קרא: “ויקח דוד את מתג האמה – ובדברי הימים כתיב “ויקח דוד את גת ובנותיה מיד פלשתים” (דה”א יח , א); ודומה שלפי שגת פלשתים היתה ראש וחוזק לחמשה סרני פלשתים , כעיניין שכתוב “ורדו גת פלשתים הטובים מן הממלכות האלה” (עמ’ ו , ב) , שלכך נקראים מתג האמה – שמי שתופס בידו מתג , הוא רודה ומושל בחבירו; כך מי שהיה בידו אותו חוזק גת פלשתים , היה מושל על כל השכונה. מתג – מרדע , כמו “שוט לסוס ומתג לחמור” (מש’ כו , ג).
- קרא שמואל ב’ פרק ח’.
כתבו מהם הפעלים המשויכים לדוד? מהו המסר המועבר לנו בריבוי הפעלים המופיעים בפרק ביחס לדוד?
- כיצד בפרק זה ניתן לראות שדוד המלך מחזק את העם מבחינה כלכלית, מדינית וביטחונית?
- קראו שמואל ב’ פרק ח’.
כתוב אילו תכונות ניתן ללמוד על דוד המלך מפרק זה?
- מהי התכונה שאהבת במיוחד אצל דוד המלך ומדוע?
מהי התכונה שלדעתך הכי חשובה של דוד המלך שגרמה לו להיות מנהיג היסטורי?
- בפרק ח’ ניתן לראות את ההבדל בין התנהגותו של דוד כלפי אויביו להתנהגותו כלפי עמו. כיצד נהג דוד עם אויביו וכיצד עם עמו? צטט מהפרק הוכחות שתואמות לניגוד העולה בפרק.
- קרא שמואל ב’ פרק ח’ פסוקים: א’-י”ד ופסוקים: ו’, ט”ו.
מהם שלושת הדברים שניתן ללמוד מהם על הסיבות להצלחת דוד?
- הבא שתי הוכחות מהפרק לכך ששמו של דוד המלך היה חזק בעולם.
13. א. כיצד ניתן לראות בפרק זה שיש בין האל לדוד יחסי גומלין? [האל נותן לדוד ודוד נותן לאל].
14. קרא דברים פרק י”ז ושמואל ב’ פרק ח’ פסוק ד’ והוכח כיצד ניתן לראות שדוד הולך על פי האל.
