שמואל ב פרק ו

https://drive.google.com/file/d/1gwY8O7RDsJZd_XdmyeRpkdh_gn2iDZ6a

א וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף. ב וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו. ג וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה. ד וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן. ה וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים. ו וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר. ז וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. ח וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְהוָה פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ט וַיִּרָא דָוִד אֶת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְהוָה. י וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן יְהוָה עַל עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי. יא וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ. יב וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְהוָה אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה. יג וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְהוָה שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. יד וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי יְהוָה וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד. טו וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן יְהוָה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר. טז וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ. יז וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְהוָה וּשְׁלָמִים. יח וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת. יט וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ. כ וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. כא וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם יְהוָה עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְהוָה. כב וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה. כג וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ.

ב”ה

מיקום: שמואל ב פרק ו

נושא: העלאת ארון ה’ לעיר דוד

סיכום:

דוד אוסף 30000 איש מישראל כדי לעלות את ארון ה’ מהגבעה לעיר דוד. את הארון שמו על עגלה חדשה  שסחבו אותה שני שוורים ובני אבינדב הכוהנים אחיו ועזא מובילים את הארון. אחיו מקדימה ועזא הולך בצד הארון לאורך הדרך מהגבעה שבקריית יערים לכיוון ירושלים. דוד והעם רוקדים לפני ארון ה’ ומנגנים בכלי נגינה שונים: כינורות, נבלים, תופים, מצלתיים ומנענעים . באמצע הדרך כשהם מגיעים לגרן נכון העגלה מוטה כי הבקר שהחזיק אותה עזב את העגלה ועזא שחשש שהארון ייפול ולכן תופס אותו [דבר שאסור לו לעשות כיוון שיש איסור לנגוע בארון ה’] עזא מת במקום ודוד שרואה את הדבר כועס מאוד כי מבין שעזא מת מכיוון שנגע בארון ה’ וכוונתו הייתה לטובה לשמור על הארון אך האחריות הייתה של דוד שאמר שהארון יינשא על העגלה ולא על ידי מוטות בכתף. הוא חושש שגם כשיגיע הארון לעיר דוד יקרו דברים רעים במקום ולכן הוא מחליט לא להעביר את ארון ה’ לעיר דוד אלא מעביר אותו לבית עובד הגתי. כעבור שלושה חודשים מדווחים לדוד שה’ ברך מאוד את עובד ואת כל בני ביתו בזכות הארון שבביתו ודוד שרואה שארון ה’ לא מזיק למקום אלא מברך את המקום שאנשיו מכבדים אותו מחליט לעלות שוב את ארון ה’ לירושלים.

מעלים את הארון לירושלים כשהוא מלווה בתרועה ובקול שופר ודוד שלבוש אפוד בד [בגדים פשוטים ולא בגדי מלכות] רוקד יחד עם העם לפני ארון ה’. לאורך כל הדרך כל שישה צעדים דוד זובח קורבנות לה’ עד שמגיעים אל עיר דוד.

כשארון ה’ וכל התהלוכה עוברת מתחת לבית דוד משקיפה מיכל אשת דוד מהחלון ורואה את בעלה דוד רוקד עם כל העם לפני ארון ה’ ובליבה בזה לו כי חשבה שאין זה ראוי שמלך ירקוד כאחד העם גם אם זה לפני ארון ה’.

בסיום התהלוכה ארון ה’ מוכנס לאוהל שהכין לכבודו דוד ודוד מברך את כל ישראל בשם ה’, מקריבים קורבנות, אוכלים, שותים ושמחים ודוד מחלק מתנות לעם: לכל אחד מבני העם הוא מביא חלה, מנת בשר ויין.

כשמגיע דוד אל ביתו מיכל אשתו פונה אליו ואומרת לו שהתנהג בצורה לא מכבדת היום והושפל לפני בנות המקום הפשוטות כאילו הוא אחד מהעבדים. דוד משיב לה שהיה משפיל עצמו אף יותר ועדין הוא יכובד בעיני השפחות כי לפני האל הוא משפיל עצמו זה שבחר בו והפך אותו למלך על ישראל במקום אביה וכל בני משפחתה. בסיום הפרק מסופר לנו שלמיכל לא היה ילד עד מותה.

מבנה הפרק:

פסוקים א’- ה’: ארון ה’ מובל על ידי דוד ואנשיו מהגבעה שבקרית יערים לכיוון עיר דוד.

פסוקים ו’- י’: עוזא נוגע בארון כי חושש שיפול ומת במקום. דוד משנה את מסלול הארון לבית עובד.

י”א- ט”ו: דוד שומע שבית עובד מתברך והוא עולה שנית להביא את ארון ה’ לעיר דוד בשירים, ריקודים וקורבנות.

פסוקים ט”ז-י”ט: דוד מברך את העם בשם האל ומעניק להם מתנות לכבוד הגעת ארון ה’ לעיר דוד.

פסוקים כ’- כ”ב: שיחת דוד ומיכל.

פסוק כ”ג: עונשה של מיכל.

ביאורי מילים:

מנענעים– כל שכשהיו מנגנים בו היו מנענעים את הגוף.

אפוד בד– בגד שלבשו הכוהנים הפשוטים.

מריא– בהמה מפוטמת.

אשפר– מנת בשר.

אשישה– כלי עם יין.

ויחר– כעס.

ויחר– כאב, הצטער.

וירא– פחד.

מפזז ומכרכר– רוקד ומקפץ .

ותבז לו בלבה– זלזלה בדוד בלבה

אחד הריקים- אנשים שאינם מכובדים, פשוטי העם.

אמהות עבדיו– השפחות של העבדים שלו

נגיד– מלך, מושל

ונקלתי– אהיה עוד יותר מבוזה, לא מכובד.

השוואה בין העלאת הארון בפעם הראשונה לבין הפעם השנייה:

העלאת הארון פעם ראשונה

העלאת הארון פעם שנייה

נקודת היציאה

בית אבינדב

בית עובד

נקודות פתיחה שונות

נשיאת הארון

הארון יושב על עגלה חדשה ואחיו ועזא  נוהגים את העגלה.

עם ישראל נושא את הארון

שינוי בנשיאת הארון: בני אדם נושאים את הארון בכתף ולא עגלה [הנשיאה היא ע”י מטות שתופסות את הארון ולא ע”י נגיעה בארון עצמו]

תיאור שמחת דוד

משחקים לפני ה’

דוד רוקד בכל עוז

שינוי בהתאמצות דוד בריקוד לפני ה’ בפעם השנייה.

בגדי דוד

אין תיאור

דוד לובש בגדים פשוטים [אפוד בד]

שינוי בבגדי דוד בפעם השנייה.

מלווי הארון

דוד   30000 איש ישראל

דוד וכל בית ישראל

לא ברור האם כל העם היו גם בפעם הראשונה בליווי

כלי ליווי

בעצי ברושים, כנורות, נבלים, תופים, מנענעים, בצלצלים.

תרועה וקול שופר

שינוי בכלי הליווי ובהשתתפות העם בתרועה באירוע השני.

נקודות עצירה בדרך

בגורן נכון הבקר שומט את הארון ועזא הכהן מושיט ידו לתפוס את הארון והוא מת במקום.

בכל ששה צעדים להתקדמות הארון דוד זובח שור ומריא

בפעם הראשונה העצירה מביאה לפגיעה בכבוד ה’ ובפעם השנייה שבח והודיה לאל.

נקודת הסיום

דוד מסב את הארון לבית עובד הגתי

ארון ה’ מגיע לעיר דוד

בפעם הראשונה הארון לא מגיע ליעדו ובפעם השנייה מגיע ליעד.

ארון ה’ מגיע למקום הנבחר

ארון ה’ נשאר בבית עובד הגתי 3 חודשים וה’ מברך את עובד בכל

דוד מברך את ישראל בשם האל ומחלק חלה, יין ומנת בשר לכל איש/אישה שהגיעו לחגוג ושב לברך את ביתו.

בזכות הארון ה’ מברך את עובד הגתי.

דוד מברך את כל ישראל בשם ה’.

מסקנות לאור ההשוואה:

ניתן לראות בעקבות ההשוואה בטבלה שבפעם השנייה יש הרבה יותר שיתוף פעולה של דוד ושל העם בהעלאת הארון ובליווי שלו. אם זה במאמצים לנשיאת הארון, בריקוד אמיתי, בקולות התרועה, בהקרבת הקורבנות בכל שלב של התקדמות. דוד בלבוש פשוט.

דוד והעם מבינים את מקומם מול ארון ה’ ונותנים לו את המקום הנכון לו. ולכן גם מגיעים ליעד הנכסף. וכולם מתברכים. לעומת זאת בפעם הראשונה אין את היחס המכבד ברמה שהיה צריך לתת לארון האל ולכן הדבר גרם למות עוזא.

הסיבה לכך שדוד בוחר להעלות שוב את ארון ה’ לירושלים:

דוד שומע שעובד הגתי מתברך מאוד בשלושת החודשים שהארון אצלו ומפה מבין שהבעיה היא לא בארון ה’ אלא ביחס שבני האדם נותנים לו. אם דוד והעם יתנהגו בצורה הנכונה ויכבדו את ארון האלוהים הם יקבלו ברכה ואילו אם לא יקבלו קללה.

החטא ועונשו:

בפרק זה מופיעים שני אנשים שחטאו ונענשו.

עוזא:

החטא:  עוזה מחזיק בארון ה’ כיוון שהוא חושב שהוא עלול ליפול. [שמואל ב’, ו’, ו’]

העונש: ה’ ממית את עוזא [שמואל ב’, ו’,ז’]

מיכל:

החטא: מיכל בזה לדוד בליבה ומוכיחה אותו על כך שמבזה את עצמו בפני העם כשרוקד כאחד האנשים הפשוטים לפני ארון ה’. [שמואל ב’,ו’,ט”ז,כ’]

העונש: למיכל לא יהיה ילד עד יום מותה. [שמואל ב’, ו’, כ”ג]

דעות שונות בעונשה של מיכל:

  1. היו למיכל ילדים אבל מאותו הרגע למיכל לא יהיו עוד ילדים.
  2.  למיכל לא יהיו ילדים בכלל.
  3. למיכל יהיו ילדים רק במותה. [תמות בלדתה].

פרק זה הוא פרק המשך למלוכת דוד וביסוס ממלכתו כמלך ישראל וירושלים כעיר הבירה של ישראל.

פעולות דוד לביסוס ממלכתו וביסוס העיר ירושלים כעיר הבירה:

  1. המלכת דוד [שמואל ב’ פרק ה’ פסוקים א’-ה’].
  2. כיבוש ירושלים [ שמואל ב’ פרק ה’ פסוקים ו’-י’].
  3. בניית ביתו [שמואל ב’ פרק ה’ פסוקים י”א- י”ב].
  4. הרחבת שושלת דוד כדי ליצור יציבות בהעברת מלכותו בהמשך [שמואל ב’ פרק ה’ י”ג-ט”ו]
  5. העלאת ארון ה’ לירושלים [שמואל ב פרק ו’].

כינויים: דרך הכינויים בפרק ניתן לזהות את יחס הדמויות אחד לשני ואת יחס הכותב אליהם.

מיכל:

מיכל בת שאול – ט”ז, כ’ ,כ”ג.

דוד:

דוד- א’, ב, ה, ח, ט, י, י”ב, י”ד, ט”ו, י”ז, י “ח, כ, כ”א.

המלך דוד- י”ב, ט”ז.

מלך ישראל- כ’

דוד מכונה עם התואר מלך בשני מקרים:

  1. כשדוד מקבל מידע על מצבו של עובד הגיתי שארון ה’ נמצא בביתו.
  2. במחשבות מיכל ובדיבורה אל דוד.

הסיבות לכך שמול מיכל דוד מכונה בתוארו:

  1.  כדי להדגיש את העובדה שהוא המלך הנבחר על ידי האל ולא אביה שאול.
  2. כדי להדגיש את התנהגותה של מיכל שמרגישה שמעמד המלוכה הם מעל העם ולא ראוי להם להתערבב עם פשוטי העם.

מיכל מכונה “בת שאול” ולא “אשת דוד” בכל הפעמים כדי להדגיש שבאירוע זה התנהגה לא כראוי.

הכינוי “בת שאול” בא להעניש את מיכל. שאול היה זה שעשה פעולות שאינם ראויות כדי לבסס את ממלכתו או להישאר במעמד המלוכה ולא היה ראוי להמשך ממלכתו. גם למיכל לא תהיה המשכיות כאביה.  לעומת זאת דוד בעקבות ענוותנותו מול האל הוא זה שהמלוכה עברה אליו וממלכתו תישאר לנצח.

דוד וארון האלוהים:

דוד– לאורך כל פעולותיו בפרק ניתן לראות שדוד מופיע ללא התואר מלך דבר המדגיש את פשטותו מול האל.

מעשיו– ריקודיו לפני ארון ה’ כאחד העם. [פסוקים ה’, י”ד]

דיבורו- דוד מעיד על עצמו ואומר לאשתו מיכל לאחר שהיא נוזפת בו שרוקד כאחד העם שמול האל הוא ימשיך להשפיל את עצמו ואפילו יוריד את עצמו יותר ויותר. [פסוקים כ’-כ”ב]

מדרש שם: כאשר נותנים לאדם או למקום שם בגלל סיבה מסוימת.

פרץ עזא– כי שם פרץ ה’ פרץ בעזא [במקום הזה ה’ המית את עזא].

קשיים ופירושים:

קושי:

בפרק כתוב לנו שלמיכל לא נולד ילד עד מותה. האם לדוד לא היו ילדים ממיכל?

פירושים:

רש”י פירוש:

 לא היה לה ולד – מאותו היום והלאה.

הסבר פירוש רש”י :

למיכל היו ילדים. אבל מאותו אירוע הפסיקה להביא ילדים לעולם.

מדרש שוחר טוב על שמואל פרשה י”א:

“תאני שלוש נשים מתו חיות: אמנו רחל, וכלתו של עלי, ומיכל בת שאול… ‘ולמיכל לא היה ילד עד יום מותה’ (שמואל ב, ו’, כג)- אמר רבי יהודה בר סימון: עד ים מותה לא היה לה, ביום מותה היה לה,

הסבר פירוש המדרש:

שלוש נשים מוזכרות שמתו בלידתן. נולדו להן בנים ואז הן מתו: רחל אמנו, כלתו של על ומיכל בת שאול. מכאן שלמיכל היו ילדים רק ביום מותה. לאחר שילדה אותם מתה.

י’ זקוביץ:

למיכל היה עונש מהאל  [בידי שמים] כתוצאה מהתנהגותה לא יהיו לה ילדים ולכן נקראה בת שאול כדי להדגיש שכמו שמלכותו הסתיימה גם ממנה לא נשאר זכר.

ניסים מזוז:

כתוצאה מזלזולה דוד התרחק ממנה וכך מתה ללא בנים.

ניתן לראות שלשאלה אחת יכולות להיות כמה תשובות אפשריות וכולן מתקבלות כל עוד הן לא סותרות את הכתוב.

ארון האלוהים:

ארון ה’ היה החפץ המקודש ביותר לעם ישראל. הארון היה עשוי מתיבת עץ שבנה משה רבנו וצופה בזהב.  בארון ה’ היו שברי לוחות האבנים שקיבל משה רבנו בפעם הראשונה, הלוחות השניים וספר תורה קטן שכתב משה רבנו על פי ה’.

הארון היה מורכב מ 3 שכבות של תיבות: 1  עצי שיטים ו-2 מזהב.

הארון היה עשוי מעץ שיטים ובתוכו תיבת זהב והוא [הארון עצי שיטים] מוכנס בתוך ארון זהב וכך הוא היה מצופה מבפנים ומבחוץ בזהב אך עשוי מעצי שיטים.

מידות ארון העץ: אורכו – ½2 אמה, רוחבו – ½1 אמה, וגובהו – ½1 אמה. עובי תחתית הארון – 1 טפח, עובי הדפנות – ½ טפח, לדעת ר’ מאיר.

 על הארון היו מסוככים כרובים. הכרובים היו דמויות של זכר ונקבה עם כנפים.

משקלו של הארון היה 8500 ק”ג ולכן עצם הנשיאה שלו הייתה בגדר נס.

מסופר על כך ששלמה המלך ידע שבהמשך בית המקדש יחרב ולכן כדי לשמור על הארון בנה מקום  עמוק ופנימי נסתר לשמור על הארון כדי שכשידעו שהמקום עומד להיחרב יוכלו להכניס אותו למקום הסתרים ולהעלים אותו ועדיין לשמור עליו באותו מקום. כך שגם בימי בית שני הארון היה באותו מקום רק נסתר מעיני כל.  [ על פי הרמב”ם]

בתמונה: ארון הברית [שימו לב למוטות שבצדדי הארון כך שיהיה ניתן להרים אותו].

מוסר השכל:

  1. מפרק זה נלמד עד כמה חשוב לכבד מאוד מקום או חפץ קדוש. לא להתנהל בצורה הרגילה שאנו רגילים אלא לכבד את החפץ, המקום והמעמד. [להתייחס בצורה מכבדת לתנ”ך, מזוזה, ספר תורה, לשתוק בבית הכנסת ולא לדבר או לצעוק, להתלבש בבגדים מכובדים אך לא שמדגישים עליונות.
  2. מהסיפור על מיכל בת שאול שזלזלה בדוד על כך שהתנהג בעליית הארון כאחד העם ועל עונשה אנו לומדים שבכל טקס או מעמד של קדושה שאנחנו משתתפים בו כמו: הכנסת ספר תורה, קריאת התורה בבית הכנסת, תפילה וכדומה יש להיות שותף פעיל. ולא להתנהל כאילו הדבר לא קשור אלי או שמתחת לכבודי להיות חלק בו.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

שאלות:

  1. קרא שמואל ב’ פרק ו’.

כתוב שני הבדלים בין העלאת ארון ה’ בפעם הראשונה לבין הפעם השנייה וכיצד הבדלים אלה יוצרים את השינוי בתוצאה הסופית של האירוע?

  1. קרא שמואל ב’ פרק ו’ פסוקים א’-י”א ובמדבר פרק ז’ פסוק ט’ .
  • על פי שני המקורות שקראת מהי הטעות שנעשתה בנשיאת הארון בפעם הראשונה?
  • מהו התיקון שנעשה בנשיאת הארון בפעם השנייה? צטט מהפסוקים.
  1. קרא שמואל ב’ פרק ו’ פסוקים ו’- י’.
  • מהו האירוע הטראגי שקורה בעת נשיאת הארון בפעם הראשונה ומדוע?
  • כיצד מגיב דוד לאחר האירוע הטראגי ומדוע?
  1. קרא שמואל ב’ פרק ו’.
  • האם אתה מכיר חפצים בעלי ערך של קדושה יהודיים? מהם?
  • האם היית נוכח באירוע הנחשב כאירוע קדוש? מהו האירוע? כיצד התנהגת לאורך האירוע?
  • כיצד הרגשת לאורך האירוע? מהם הדברים שתרמו להרגשתך?
  1. קרא שמואל ב’ פרק ו’ פסוקים ט”ז-כ”ג.
  • כיצד מכונה מיכל אשת דוד?
  • כיצד מכונה דוד?
  • מה הכינויים מלמדים על כל אחד מהם לדעתך בפסוקים אלה?
Scroll to Top
התחברות
שכחתי סיסמה
הכנס את שם המשתמש שלך ואנו נשלח לך הוראות לאיפוס הסיסמה