שמואל א’ פרק ל”א
- שמואל א'
- פרק ל"א
- מות שאול ובניו
א וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ. ב וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אֶת שָׁאוּל וְאֶת בָּנָיו וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת יְהוֹנָתָן וְאֶת אֲבִינָדָב וְאֶת מַלְכִּי שׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל. ג וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל שָׁאוּל וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים. ד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ. ה וַיַּרְא נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל וַיִּפֹּל גַּם הוּא עַל חַרְבּוֹ וַיָּמָת עִמּוֹ. ו וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל אֲנָשָׁיו בַּיּוֹם הַהוּא יַחְדָּו. ז וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הָעֵמֶק וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כִּי נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְכִי מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו וַיַּעַזְבוּ אֶת הֶעָרִים וַיָּנֻסוּ וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן. ח וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ. ט וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת הָעָם. י וַיָּשִׂמוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן. יא וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו יֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל. יב וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה וַיִּקְחוּ אֶת גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם. יג וַיִּקְחוּ אֶת עַצְמֹתֵיהֶם וַיִּקְבְּרוּ תַחַת הָאֶשֶׁל בְּיָבֵשָׁה וַיָּצֻמוּ שִׁבְעַת יָמִים.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
מיקום בתנ”ך: שמואל א’ פרק ל”א
נושא: מות שאול ובניו
תקציר הפרק
פלישתים נלחמים בישראל ואנשי ישראל מתחילים לברוח מפניהם ונופלים מתים בהר הגלבוע. פלישתים ממשיכים במרדפם ותופסים את שאול ובניו. הם מכים למוות את יהונתן, אבינדב ואת מלכי שוע. המלחמה מתעצמת ומתחזקת ושאול רואה שהמורים בחץ וקשת זיהו אותו. הוא מפחד מהם מאוד ולכן אומר לנושא כליו שישלוף את חרבו וידקור אותו כדי שימות לפני שיתפסו אותו המורים הערלים וידקרו אותו ויתעללו בו. נושא כליו מסרב מכיוון שמפחד מאוד. שאול שרואה את החשש של נושא כליו לוקח את חרבו ונופל עליה ומת. נושא כליו שרואה ששאול מת נופל גם הוא על חרבו ומת אתו. וכך שאול, שלושת בניו וכל אנשיו מתים ביום ההוא יחדיו.
אנשי ישראל שנמצאים בעבר העמק ובעבר הירדן רואים שחיילי ישראל בורחים וששאול ובניו מתו פוחדים מאוד ולכן בורחים מבתיהם ועוזבים את הערים ששם הם גרים. פלישתים שרואים זאת באים ומתיישבים בבתים שלהם.
למחרת היום מגיעים פלישתים לפשוט על החללים והם רואים שבין החללים גם שאול ובניו נופלים בהר הגלבוע. הם כורתים את ראשו של שאול, לוקחים את כליו ושולחים שליחים לבשר שניצחו במלחמה בכל עריהם ובמקומות של העבודה זרה שלהם. את כלי שאול הם שמים בבית העשתרת ואת גופו תקעו בחומה של בית שן.
אנשי יבש גלעד ששומעים מה עשו הפלישתים לגופות שאול ובניו הולכים כל הלילה ולוקחים את גופות שאול ובניו מחומת בית שן ובאו ליבשה, שם שרפו אותם ואת העצמות שלהם קברו תחת האשל ביבשה. וצמו שבעה ימים לאבל על שאול ובניו.
מילים לביאור:
חללים– מתי מלחמה
וינסו– ויברחו
המורים– המורים בקשת. (אלה שמכוונים בכלי חץ וקשת)
ויחל– ויפחד
ירא מאוד– פחד מאוד
בית עשתרת– בית של עבודה זרה של פלישתים
עצביהם– פסלים שלהם
מבנה הפרק:
א’-ו’- תוצאות המלחמה: תבוסת הלוחמים ומות שאול ובניו במלחמה
ז’– עזיבת אנשי ישראל את האזורים הקרובים לפלישתים
ח’-י’– פלישתים מודעים לניצחונם ומבשרים בעריהם ומשפילים את גופות שאול ובניו
י”א-י”ג– חסדם של אנשי יבש גלעד עם שאול ובניו לאחר מותם
מילים נרדפות: מילים השונות בצורתן אך זהות במשמעותן
המילה פחד
ויחל[ג], ירא מאוד[ד]
שמות של מקומות:
הר הגלבוע– מקום שם מתו שאול ובניו במלחמה
עבר העמק– מקום שישבו שם יהודים אך ברחו מהחשש מפלישתים לאחר ניצחונם במלחמה.
עבר הירדן– מקום שישבו שם יהודים וברחו מהחשש מפלישתים לאחר ניצחונם במלחמה.
בית שן– בחומת בית שן נתלים גופות שאול ובניו
יבשה– המקום בו נקברים עצמות שאול ובניו
מספר טיפולוגי– מספר בעל ערך מעבר לערך הכמותי שלו
7– אנשי יבש גלעד צמים שבעה ימים לאחר קבורת עצמותיהם של שאול ובניו
פרשנות:
קושי:
מהי הסיבה ששאול ביקש מנושא כליו להרוג אותו?
תשובה:
רלב”ג: “פן יבאו הערלים ודקרוני והתעללו בי – היה ירא שימיתוהו באכזריות גדול מפני מה שהשחית בהם , ולזה בחר שימות ביד אוהביו.”
הסבר: רלב”ג מסביר ששאול כשראה שעומד למות העדיף למות בידי אוהבו שימית אותו ללא יסורים מאשר למות בידי אויביו.
קושי:
בפרק הזה מופיע במפורש ששאול נפל על חרבו ומת כאשר נושא כליו לא הרג אותו מצד שני בפרק הבא, מסופר על נער עמלקי שמדווח לדוד על תוצאות המלחמה ושהוא הרג את שאול. מה עם כן האירוע הנכון? האם שאול התאבד או שהעמלקי הרג אותו על פי בקשתו?
תשובה:
רלב”ג: “ויקח שאול את החרב ויפול עליה – ידמה מזה המקום שכחש העמלקי , שאמר לדוד שכבר הרג שאול (ש”ב א , י) , ואולם אמר זה למצוא חן בעיני דוד , כי יודע היה שנאת שאול את דוד. ואיפשר כי לא מת שאול בנפלו על חרבו , והשלים להמיתו זה הגר העמלקי , כמו שספר לדוד; והוא יותר נכון , לפי מה שאחשוב.”
הסבר: על פי הפרשן מה שמסופר בפרק זה הוא הנכון. העמלקי שיקר בדבריו לדוד כדי למצוא חן בעיניו מכיוון שידע ששאול שונא את דוד ולכן חשב שדוד ישמח ויפרגן לו על כך שהרג את שאול.
קושי:
הרי ידוע שאסור לאדם לקחת את נפשו ולמות מדוע אם כך הורג שאול את עצמו והאם חטא בכך?
תשובה:
רד”ק:
כי מת שאול – קרוב למיתה , כמו “בצאת נפשה כי מתה” (בר’ לה , יח) , כי לא מת עדיין עד שהמיתו העמלקי , כמו שאמר הוא בבשורתו לדוד (ש”ב א , י). ואפשר כי כזב העמלקי , כי לא המיתו הוא , אלא מצאו מת אחר שנפל על חרבו , ולמצוא חן בעיני דוד לפי מחשבתו אמר כן. ולא חטא שאול בהרגו עצמו , ואע”פ שכתוב “ואך את דמכם לנפשתיכם אדרוש” (בר’ ט , ה) , כלומר: מידכם אדרוש אותו אם תהרגו עצמכם , וכן “מיד כל חיה אדרשנו ומיד… איש אחיו” (שם) , אף על פי כן לא חטא , לפי שהיה יודע שאול כי סופו למות במלחמה , כי כן אמר לו שמואל. ועוד , כי ראה כי מצאוהו המורים בקשת , ולא היה יכול להמלט מידם , טוב הוא שיהרוג הוא עצמו ולא יתעללו הערלים בו. וכן אמרו רבותינו ז”ל (בר”ת לד , כב): “אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש” (שם) – יכול כשאול? תלמוד לומר: “אך”.
הסבר: לטענת רד”ק שאול לא מת ממש כשדקר את עצמו אלא היה קרוב למיתה ובא העמלקי והרג אותו באפן סופי כמו שדיווח לדוד כדי למצוא חן בעיניו.
רד”ק מוסיף ואומר שלמרות שאסור לאדם לקחת את נפשו ויש כתוב מפורש שה’ יעניש את מי שיעשה זאת, שאול לא חטא בכך מכיון שהיה קרוב למיתה וידע בנבואה שהוא עתיד למות וגם ראה את המורים בקשת שכיוונו אליו ומתכננים לתפסו ולכן רק הקדימם כדי שלא יתעללו בו.
מוסר השכל:
- מהפרק אנו לומדים על חשיבות עשיית חסד גם עם המתים. אנשי יבש גלעד עושים חסד עם גופות שאול ובניו. קוברים אותם ומתאבלים עליהם. בהמשך כשדוד יהיה מלך על ישראל הוא יגמול להם על חסד זה.
- ביהדות ניתן לעשות חסד עם המת כאשר באים ללויה שלו, מתפללים, קוראים תהילים ועושים מעשים טובים לעילוי נשמתו.
- מהפרק למדנו עד כמה קשה המתת חסד גם כשאדם יודע בוודאות שהמבקש רוצה זאת עדיין הדבר קשה מאוד וחלוק בדעות האם נכון או לא.
היהדות אוסרת על המתת חסד כיוון שמטרת האדם בעולם היא למלא את שליחותו ורק כאשר יסיים אותה הוא יוכל לצאת מהעולם. בנוסף, האל שנתן חיים לאדם הוא היחיד שיש לו את האישור לקחת את חיי האדם ולכן המתת חסד אסורה . דבר זה מסביר מדוע חשש נושא כליו של שאול להרוג אותו למרות בקשותיו.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
- קרא שמואל א פרק ל”א פסוקים ג’-ו’.
- מהו האירוע המתואר בקטע זה ומה גרם לו?
- מה דעתך על מעשה שאול? האם הוא מעשה ראוי? נמק דעתך.
- שאול מבקש מנושא כליו להרוג אותו והוא מסרב.
- מהו הנימוק שמשתמש בו שאול כדי לשכנע את נושא כליו להורגו?
- מהם הסיבות לדעתך לכך שנושא כליו של שאול מסרב לעשות את הדבר?
- האם לדעתך פעל נושא כליו של שאול כראוי? כיצד נראה לך שהיית פועל בסיטואציה כזו ומדוע.
- קרא על המושג המתת חסד.
- מהו המושג?
- מהם הטענות בעד הפעולה ומהם הטענות נגד הפעולה?
- הבע דעתך על האפשרות של המתת חסד ונמק.
- אנשי יבש גלעד גומלים חסד של אמת עם שאול ובניו.
- חפש במילון וכתוב מהי ההגדרה למושג חסד של אמת
- מהו המעשה שהם עשו ומדוע הוא נחשב חסד של אמת?
- האם לדעתך אנשי יבש גלעד נהגו באומץ או בפזיזות חסרת מחשבה? נמק דעתך.
- קרא שמואל א פרק ל”א פסוקים ו’-ז. ואת שמואל ב’ פרק א’ פסוקים ג’- י”א.
- מהו הקושי המופיע לאור קריאת שני הקטעים לאור דברי העמלקי לדוד?
- קרא את פירושו של רלב”ג: ויקח שאול את החרב ויפול עליה – ידמה מזה המקום שכחש העמלקי , שאמר לדוד שכבר הרג שאול (ש”ב א , י) , ואולם אמר זה למצוא חן בעיני דוד , כי יודע היה שנאת שאול את דוד. ואיפשר כי לא מת שאול בנפלו על חרבו , והשלים להמיתו זה הגר העמלקי , כמו שספר לדוד; והוא יותר נכון , לפי מה שאחשוב
“כיצד רלב”ג מבאר את הקושי שהעלית בסעיף א’?
- מה דעתך לאור קריאת הפרקים? מה הסיבה לשוני?
- קרא פסוק ה’ ואת פירושו של רד”ק. כי מת שאול – קרוב למיתה , כמו “בצאת נפשה כי מתה” (בר’ לה , יח) , כי לא מת עדיין עד שהמיתו העמלקי , כמו שאמר הוא בבשורתו לדוד (ש”ב א , י). ואפשר כי כזב העמלקי , כי לא המיתו הוא , אלא מצאו מת אחר שנפל על חרבו , ולמצוא חן בעיני דוד לפי מחשבתו אמר כן. ולא חטא שאול בהרגו עצמו , ואע”פ שכתוב “ואך את דמכם לנפשתיכם אדרוש” (בר’ ט , ה) , כלומר: מידכם אדרוש אותו אם תהרגו עצמכם , וכן “מיד כל חיה אדרשנו ומיד… איש אחיו” (שם) , אף על פי כן לא חטא , לפי שהיה יודע שאול כי סופו למות במלחמה , כי כן אמר לו שמואל. ועוד , כי ראה כי מצאוהו המורים בקשת , ולא היה יכול להמלט מידם , טוב הוא שיהרוג הוא עצמו ולא יתעללו הערלים בו. וכן אמרו רבותינו ז”ל (בר”ת לד , כב): “אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש” (שם) – יכול כשאול? תלמוד לומר: “אך”.
- מהי הבעיה שמעורר רד”ק במעשהו של שאול?
- מה דעתו של רד”ק על מעשי שאול?
