שמואל א פרק כ”ד

א וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי.    ב וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים. ג וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים. ד וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה הַיּוֹם אֲ‍שֶׁר אָמַר יְהוָה אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת איביך [אֹיִבְךָ] בְּיָדֶךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט. ה וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל.    ו וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיהוָה אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ יְהוָה לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי מְשִׁיחַ יְהוָה הוּא. ז וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל שָׁאוּל וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ.    ח וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי כֵן וַיֵּצֵא מן המערה [מֵהַמְּעָרָה] וַיִּקְרָא אַחֲרֵי שָׁאוּל לֵאמֹר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.    ט וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל לָמָּה תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ. י הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְהוָה הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ וָאֹמַר לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי כִּי מְשִׁיחַ יְהוָה הוּא. יא וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. יב יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי יְהוָה מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ. יג כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ. יד אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד. טו וְהָיָה יְהוָה לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ.

טז וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. יז וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה. יח  ואת [וְאַתָּה] הִגַּדְתָּ הַיּוֹם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי יְהוָה בְּיָדְךָ וְלֹא הֲרַגְתָּנִי. יט וְכִי יִמְצָא אִישׁ אֶת אֹיְבוֹ וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה וַיהוָה יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי. כ וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל. כא וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיהוָה אִם תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי. כב וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל בֵּיתוֹ וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל הַמְּצוּדָה.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

ב”ה

מיקום בספר: שמואל א’ פרק כ”ד

נושא: שאול ודוד

השלמת פערי מידע:

לאורך הפרקים מסופר ששנאת שאול מתעצמת כלפי דוד והוא ממשיך בניסיונותיו להרוג את דוד. כשדוד רואה ששאול מנסה להמריד את אשתו מיכל ולגרום לה לסייע במותו בתוך ביתו הוא מבין שאין לו אפשרות להישאר בבית שאול והוא בורח בעזרת אשתו. כשהוא בורח הוא מגיע לאזור המדבר ונאספים אליו אנשים שונים מרי נפש שלא מוצאים בביתם את מקומם. הוא נודד ממקום למקום בזמן ששאול ממשיך לנסות לתפוס ולהרוג אותו.

תקציר הפרק:

שאול חוזר מרדיפת הפלישתים ושומע שדוד נמצא באזור עין גדי. הוא לוקח 3000 איש ורודף אחרי דוד לאזור צורי היעלים.
כששאול מגיע לאזור עם צאן, הוא רואה מערה ונכנס אליה כדי להתפנות. דוד ואנשי דוד יושבים בעומק המערה ורואים את שאול במערה מהכיוון השני שלה. אנשי דוד אומרים לדוד: הינה הגיע היום שה’ אמר שייתן לך את אויביך בידיך. דוד קם ובשקט כורת חתיכה ממעילו של שאול. לאחר שהוא חותך ממעילו של שאול דוד מצטער על המעשה כיוון שיודע ששאול הוא משיח ה’. הוא אומר לעבדיו שלא יפגע בשאול מכיוון ששאול משיח ה’. כשעבדיו מעוניינים לקום ולהרוג את שאול הוא לא מאשר להם לעשות דבר ומתנגד להם בתוקף עד ששאול קם ויוצא מהמערה בלי לשים לב למה שקרה מאחוריו.

כששאול יוצא מהמערה דוד קם וקורא מאחוריו: “אדוני המלך”. שאול ששומע את קולו של דוד מסתובב ומביט בו ודוד משתחווה בפני שאול. הוא פונה אל שאול ושואל אותו מדוע הוא מקשיב לאנשים שאומרים לו שדוד מבקש את רעתו של שאול? והרי הינה, הייתה לדוד עכשיו הזדמנות להרוג אותו והוא לא עשה זאת כי הוא יודע שהוא משיח ה’. וכהוכחה לכך שהיה קרוב אליו והיה יכול להורגו, דוד מוציא את הכנף מעיל של שאול שחתך ומראה אותה לשאול ואומר לו: הינה, כנף מעילך בידי. חתכתי אותה אבל לא הרגתי אותך. זו הוכחה לכך שאני לא מעוניין לפגוע בך וסתם ללא סיבה אתה מנסה לצוד ולהרוג אותי. ישפוט האל ביני ובינך וינקום את נקמתי מימך אבל אני לא אפגע בך.

כמו שאומר המשל: “מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך”.  זאת אומרת אדם רשע בסופו של דבר הרוע שלו פוגע בו ואין צורך לפגוע בו כי מעשיו בסופו של דבר יכשילו אותו.

דוד ממשיך ואומר לשאול: אחרי מי אתה יוצא לרדוף? אחרי מישהו שלא שווה את טרחתך? אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד? ה’ ידון וישפוט ביני לבינך!

לאחר שדוד מסיים את דבריו אל שאול. שאול שואל אותו: האם זה קולך בני דוד? שאול בוכה ומתחרט על מעשיו ואומר לו: אתה צדיק ממני. אתה גמלת לי טובה כשאני גמלתי לך רעה. מצאת אותי שאני האויב שלך ושחררת ולא הרגת אותי ולכן ה’ ישלם לך טובה על המעשה שעשית.

שאול ממשיך ואומר שהוא יודע שדוד ימלוך על ישראל בסופו של דבר ולכן מבקש מדוד שישבע לו שלא יפגע בזרעו כשיהיה מלך ולא ישמיד את זרעו של שאול.

דוד נשבע לשאול שלא יכחיד את זרעו.

שאול הולך לביתו ודוד ואנשיו עולים אל המצודה.

מילים לביאור:

ירכתי המערה– עומק המערה

להסך את רגלים– לעשות את צרכיו (=להתפנות)

וישסע– ויחלק/ ויפייס

בלט– בשקט

מבנה הפרק:

א’– שאול שב מלחימה עם פלישתים ומעדכנים אותו שדוד נמצא בעין גדי

ב’-ז’– שאול רודף אחרי דוד ומגיע למערה ושם מתנהל דיון ביון דוד לאנשיו האם להורגו

ח’-ט”ו– תוכחת דוד את שאול

ט”ז-כ”ב– חרטת שאול על מעשיו כלפי דוד ובקשתו שישבע לו שלא יכחיד את זרעו כשימלוך

מקומות בפרק:

עין גדי

צורי יעלים

מצודה

כינויים בפרק:

שאול– משיח ה’, אבי, אויב, רשע,

דוד– כלב, פרעוש, בני, צדיק.

ביטוי

לגמול רעה תחת טובה– שאול מתוודה בפני דוד שדוד גמל לו טוב  על הרעה ששאול גמל לו. שאול ניסה להרוג אותו במספר דרכים שונות ואילו דוד כשהיה יכול לפגוע ולהרוג אותו נמנע מלהרוג אותו.

 יז וַיֹּאמֶר, אֶל-דָּוִד, צַדִּיק אַתָּה, מִמֶּנִּי:  כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה, וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה.  יח ואת (וְאַתָּה) הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה–אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי יְהוָה בְּיָדְךָ, וְלֹא הֲרַגְתָּנִי. [פסוק י”ז]

ויך לבו– התחרט,  הצטער, הרגיש רע.

 דוד מתחרט על שחתך את כנף המעיל של שאול.

צדה את נפשי– מנסה לצוד [=לתפוס] את נפש האדם ולפגוע בו.

דוד מאשים את שאול שמנסה להורגו ולצוד אותו בלי שעשה לו רע.

פרשנות:

קושי:

מה הכוונה וישסע דוד? מה עשה דוד עם אנשיו כשראו שלא הרג את שאול כמו שחשבו?

תשובה:
רד”ק:

וישסע – חלק אותם מעליו בדברים טובים , כי הם היו רוצים לקום עליו להרגו , כיון שהוא לא הרגו כאשר חשבו הם. ובאמרו בדברים – בפתח הבי”ת – מורה על הידיעה , רוצה לומר: באותן דברים שזכר: “כי משיח יי’ הוא” (לעיל , ו) , וכיוצא בדברים אלו. ויונתן תירגם וישסע: “ופייס”. בדרך – באותו דרך שזכר: “ויבא אל גדרות הצאן על הדרך” (לעיל , ג).

רלב”ג:

וישסע דוד את אנשיו בדברים – רוצה לומר , שעם מה שהיו כלם נסכמים על הריגתו , והיו לאגודה אחת על זאת ההסכמה , הנה חלק דוד לבם בדבריו באופן שבלבל הסכמתם , ומנעם בזה האופן מהריגת שאול

הסבר: רד”ק טוען שפירוש המילה היא פייס. שדוד פייס אותם בדברים והסביר להם מדוע לא הרג את שאול.

רלב”ג חושב שהכוונה וישסע=ויחלק. הסביר להם מדוע לא הרג את משיח ה’ וכך חילק בין דעותיהם וכך מנע את הריגת שאול.

קושי:

“וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל לָמָּה תִשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ”
מיהו האדם שדוד מוכיח את שאול שהוא שומע לדבריו ומאמין לו?

תשובה:

רש”י: “למה תשמע – למה אתה מקבל עלי לשון הרע של דואג?”

הסבר: רש”י מבאר שהתכוון דוד לדואג האדומי שאמר דברים רעים על דוד לשאול.

קושי:

מהו משל הקדמני?

תשובה:

רש”י: “כאשר יאמר משל הקדמוני – משל קדמונו של עולם , התורה , שהיא משלו של הקדוש ברוך הוא. מרשעים יצא רשע – הקדוש ברוך הוא מזמן לרשע – שנופל ביד רשע כיוצא בו. והיכן אמרה תורה? – “והאלהים אנה לידו” (שמ’ כא , יג) , כדאיתא במסכת מכות (י , ב).”

הסבר: רש”י: משל מקדמונו של עולם, מהתורה הקדומה. שנאמר בה שאדם שעשה רע הקב”ה מסובב שיענש. כמו שנאמר: “והאלוהים אנה לידו” [דברים]

מוסר השכל:

1. מהפרק אנו לומדים שכשאדם עושה לך רע אין מה לנקום ולפגוע בו אלא הרע שהוא עושה יפגע בו בסופו של דבר וכך ייענש על מעשיו בלי שתצטרך ללכלך את ידיך. בפרק אנו רואים שדוד יכול לפגוע בשאול ולנקום בו על מאמציו להרוג אותו אך הוא בוחר להימנע מכך ולתת לה’ לטפל במעשיו של שאול ובאמת בהמשך הפרקים שאול יומת בדרך שיסובב האל ולא על ידי דוד.
2. מהפרק אנחנו לומדים כמה צריך להיזהר לא לפגוע במנהיג של עם ישראל. דוד יכול להרוג את שאול אך בוחר להימנע מכך כיוון שיודע ששאול הוא מלך ישראל כרגע ונבחר על ידי האל.
3. מהפרק אנחנו לומדים על אפשרויות נוספות לטפל בבעיה ובשנאה של אדם כלפיך. בדרך של תוכחה והסבר ולא בדרך של אלימות. דוד נמנע מלהרוג את שאול אך מוכיח אותו על מעשיו ונותן לו הוכחה לכך שהוא רודף אותו על לא עוול בכפו. התוצאה ששאול מבין ומתחרט על מעשיו וכל אחד מהם שב לביתו.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

1. קרא  שמואל א’ פרק כ”א פסוקים ד’-ח’. מהי עצת אנשי דוד אל דוד ומהן תגובותיו?
2. קרא פרק כ”ד. מהי דעתך על פעולות דוד מול שאול? האם אתה תומך במעשיו או מתנגד אליהם? נמק דעתך.
3. קרא שמואל א’ פרק כ”ד פסוקים ח’- י”ב. על איזה פשע מצטדק דוד מול שאול ובמה הוא משתמש כדי להוכיח את שאול בחפותו?
4. שאול בדבריו אל דוד משתמש בביטוי מוכר. מהו הביטוי? מהי משמעותו כיום וכיצד הוא מתקשר לפרק?