שמואל א פרק י
- שמואל א
- פרק י
- שאול מחפש אתונות ומוצא מלוכה
יאוַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל־רֹאשׁ֖וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי־מְשָׁחֲךָ֧ יְהֹוָ֛ה עַל־נַחֲלָת֖וֹ לְנָגִֽיד׃ בבְּלֶכְתְּךָ֤ הַיּוֹם֙ מֵֽעִמָּדִ֔י וּמָצָ֩אתָ֩ שְׁנֵ֨י אֲנָשִׁ֜ים עִם־קְבֻרַ֥ת רָחֵ֛ל בִּגְב֥וּל בִּנְיָמִ֖ן בְּצֶלְצַ֑ח וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ נִמְצְא֤וּ הָאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ וְהִנֵּ֨ה נָטַ֤שׁ אָבִ֙יךָ֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י הָאֲתֹנ֔וֹת וְדָאַ֤ג לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לִבְנִֽי׃ גוְחָלַפְתָּ֨ מִשָּׁ֜ם וָהָ֗לְאָה וּבָ֙אתָ֙ עַד־אֵל֣וֹן תָּב֔וֹר וּמְצָא֤וּךָ שָּׁם֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים עֹלִ֥ים אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵ֑ל אֶחָ֞ד נֹשֵׂ֣א ׀ שְׁלֹשָׁ֣ה גְדָיִ֗ים וְאֶחָד֙ נֹשֵׂ֗א שְׁלֹ֙שֶׁת֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם וְאֶחָ֖ד נֹשֵׂ֥א נֵֽבֶל־יָֽיִן׃ דוְשָׁאֲל֥וּ לְךָ֖ לְשָׁל֑וֹם וְנָתְנ֤וּ לְךָ֙ שְׁתֵּי־לֶ֔חֶם וְלָקַחְתָּ֖ מִיָּדָֽם׃ האַ֣חַר כֵּ֗ן תָּבוֹא֙ גִּבְעַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר־שָׁ֖ם נְצִבֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וִיהִי֩ כְבֹאֲךָ֨ שָׁ֜ם הָעִ֗יר וּפָגַעְתָּ֞ חֶ֤בֶל נְבִאִים֙ יֹרְדִ֣ים מֵהַבָּמָ֔ה וְלִפְנֵיהֶ֞ם נֵ֤בֶל וְתֹף֙ וְחָלִ֣יל וְכִנּ֔וֹר וְהֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִֽים׃ ווְצָלְחָ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ ר֣וּחַ יְהֹוָ֔ה וְהִתְנַבִּ֖יתָ עִמָּ֑ם וְנֶהְפַּכְתָּ֖ לְאִ֥ישׁ אַחֵֽר׃ זוְהָיָ֗ה כִּ֥י תבאינה תָבֹ֛אנָה הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה לָ֑ךְ עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּמְצָ֣א יָדֶ֔ךָ כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ׃ חוְיָרַדְתָּ֣ לְפָנַי֮ הַגִּלְגָּל֒ וְהִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ יֹרֵ֣ד אֵלֶ֔יךָ לְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת לִזְבֹּ֖חַ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֑ים שִׁבְעַ֨ת יָמִ֤ים תּוֹחֵל֙ עַד־בּוֹאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהוֹדַעְתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃ טוְהָיָ֗ה כְּהַפְנֹת֤וֹ שִׁכְמוֹ֙ לָלֶ֙כֶת֙ מֵעִ֣ם שְׁמוּאֵ֔ל וַיַּהֲפׇךְ־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ר וַיָּבֹ֛אוּ כׇּל־הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
יוַיָּבֹ֤אוּ שָׁם֙ הַגִּבְעָ֔תָה וְהִנֵּ֥ה חֶבֶל־נְבִאִ֖ים לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֤ח עָלָיו֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּתְנַבֵּ֖א בְּתוֹכָֽם׃ יאוַיְהִ֗י כׇּל־יֽוֹדְעוֹ֙ מֵאִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֥ה עִם־נְבִאִ֖ים נִבָּ֑א
וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ מַה־זֶּה֙ הָיָ֣ה לְבֶן־קִ֔ישׁ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽים׃ יבוַיַּ֨עַן אִ֥ישׁ מִשָּׁ֛ם וַיֹּ֖אמֶר וּמִ֣י אֲבִיהֶ֑ם עַל־כֵּן֙ הָיְתָ֣ה לְמָשָׁ֔ל הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִאִֽים׃ יגוַיְכַל֙ מֵֽהִתְנַבּ֔וֹת וַיָּבֹ֖א הַבָּמָֽה׃ ידוַיֹּ֩אמֶר֩ דּ֨וֹד שָׁא֥וּל אֵלָ֛יו וְאֶֽל־נַעֲר֖וֹ אָ֣ן הֲלַכְתֶּ֑ם וַיֹּ֗אמֶר לְבַקֵּשׁ֙ אֶת־הָ֣אֲתֹנ֔וֹת וַנִּרְאֶ֣ה כִי־אַ֔יִן וַנָּב֖וֹא אֶל־שְׁמוּאֵֽל׃ טווַיֹּ֖אמֶר דּ֣וֹד שָׁא֑וּל הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י מָה־אָמַ֥ר לָכֶ֖ם שְׁמוּאֵֽל׃ טזוַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־דּוֹד֔וֹ הַגֵּ֤ד הִגִּיד֙ לָ֔נוּ כִּ֥י נִמְצְא֖וּ הָאֲתֹנ֑וֹת וְאֶת־דְּבַ֤ר הַמְּלוּכָה֙ לֹא־הִגִּ֣יד ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר אָמַ֥ר שְׁמוּאֵֽל׃
יזוַיַּצְעֵ֤ק שְׁמוּאֵל֙ אֶת־הָעָ֔ם אֶל־יְהֹוָ֖ה הַמִּצְפָּֽה׃ יחוַיֹּ֣אמֶר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל
כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָנֹכִ֛י הֶעֱלֵ֥יתִי אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וָאַצִּ֤יל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּד֙ כׇּל־הַמַּמְלָכ֔וֹת הַלֹּחֲצִ֖ים אֶתְכֶֽם׃ יטוְאַתֶּ֨ם הַיּ֜וֹם מְאַסְתֶּ֣ם אֶת־אֱלֹהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר־ה֨וּא מוֹשִׁ֣יעַ לָכֶם֮ מִכׇּל־רָעוֹתֵיכֶ֣ם וְצָרֹתֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ כִּי־מֶ֖לֶךְ תָּשִׂ֣ים עָלֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּבוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְשִׁבְטֵיכֶ֖ם וּלְאַלְפֵיכֶֽם׃ כוַיַּקְרֵ֣ב שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כׇּל־שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלָּכֵ֖ד שֵׁ֥בֶט בִּנְיָמִֽן׃ כאוַיַּקְרֵ֞ב אֶת־שֵׁ֤בֶט בִּנְיָמִן֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ו וַתִּלָּכֵ֖ד מִשְׁפַּ֣חַת הַמַּטְרִ֑י וַיִּלָּכֵד֙ שָׁא֣וּל בֶּן־קִ֔ישׁ וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וְלֹ֥א נִמְצָֽא׃ כבוַיִּשְׁאֲלוּ־עוֹד֙ בַּֽיהֹוָ֔ה הֲבָ֥א ע֖וֹד הֲלֹ֣ם אִ֑ישׁ
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה הִנֵּה־ה֥וּא נֶחְבָּ֖א אֶל־הַכֵּלִֽים׃ כגוַיָּרֻ֙צוּ֙ וַיִּקָּחֻ֣הוּ מִשָּׁ֔ם וַיִּתְיַצֵּ֖ב בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וַיִּגְבַּהּ֙ מִכׇּל־הָעָ֔ם מִשִּׁכְמ֖וֹ וָמָֽעְלָה׃ וכדוַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל־כׇּל־הָעָ֗ם הַרְּאִיתֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַר־בּ֣וֹ יְהֹוָ֔ה כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכׇל־הָעָ֑ם וַיָּרִ֧עוּ כׇל־הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
כהוַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל־הָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט הַמְּלֻכָ֔ה וַיִּכְתֹּ֣ב בַּסֵּ֔פֶר וַיַּנַּ֖ח לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶת־כׇּל־הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃ כווְגַ֨ם־שָׁא֔וּל הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁר־נָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם׃ כזוּבְנֵ֧י בְלִיַּ֣עַל אָמְר֗וּ מַה־יֹּשִׁעֵ֙נוּ֙ זֶ֔ה וַיִּבְזֻ֕הוּ וְלֹא־הֵבִ֥יאוּ ל֖וֹ מִנְחָ֑ה וַיְהִ֖י כְּמַחֲרִֽישׁ׃
ב”ה
מיקום: שמואל א’ פרק י’
נושא: משיחת שאול למלך ישראל
סיכום:
חלק א’: משיחת שאול ונתינת הסימנים.
שמואל לוקח שמן ויוצק על ראשו של שאול לאחר מכן הוא מנשק את שאול ומבשר לו שהיום משח אותו ה’ למלך על נחלתו [עם ישראל].
כדי להוכיח לו שדבריו אמיתיים הוא אומר לו מה יקרה לו בהמשך היום:
“כשתלך ממני תמצא שני אנשים שנמצאים כרגע היכן שקבורה רחל אמנו והם ימשיכו לשטח בנימין בצלצח ושם תפגוש אותם, הם יבשרו לך שנמצאו האתונות שהלכת לחפש ואביך הפסיק לדאוג לאתונות והתחיל לדאוג לך על שעוד לא הגעת.
משם תמשיך עד אלון תבור ושם ימצאו אותך שלושה אנשים שעולים לבית האלוהים בבית אל. אחד מהם ירים 3 גדיים, אחד ירים 3 כיכרות לחם ואחד יביא כד יין. הם ישאלו על שלומך ויביאו לך שני לחם ואתה תיקח מהם את הלחם שיציעו לך. לאחר מכן תמשיך לכיוון גבעת האלוהים שם נמצאים השומרים של פלישתים. כשתגיע לעיר תפגוש קבוצת נביאים כשהם יורדים מהבמה עם כלי נגינה: נבל, תוף, חליל וכינור והם מתנבאים. באותו הרגע תקבל רוח נבואה ותתנבא איתם ותעבור שינוי. כשיבואו כל הסימנים האלה ותראה אותם מתגשמים תדע שאתה יכול לעשות כרצונך כי ה’ עימך.
לאחר המלוכה שתהיה. תרד לאזור שנקרא גלגל ואני ארד אליך כדי לזבוח זבחי שלמים. שבעה ימים תחכה עד שאבוא אליך ואעדכן אותך מה יהיו מעשיך.”
חלק ב’: סימני שמואל מתגשמים.
שאול מפנה את שכמו ללכת משמואל ובאותו הרגע הוא מרגיש שה’ שינה את לבבו. הוא מרגיש חזק ואמיץ ובעל כוח אלוהי. כל הסימנים שאמר לו שמואל קורים ביום אחד.
שאול ונערו מגיעים לגבעתה וקבוצת הנביאים באה לקראתו. באותו הרגע שאול מקבל נבואה איתם. האנשים שהכירו את שאול מסתכלים עליו ורואים שהוא מתנבא עם הנביאים. הם אומרים אחד לשני: מה קרה לבן קיש? הגם שאול בנביאים? איש אחד שרואה ושומע את דבריהם אומר להם: ומי אביהם של המתנבאים? הרי גם הנביאים שהתנבאו לא התנבאו בגלל אביהם שהיה נביא…
מאותו זמן והלאה נהיה משל בפי העם: הגם שאול בנביאים?
[בכל פעם שרצו לומר על אדם שעלה לגדולה בפתאומיות ונמצא עם אנשים חשובים היו אומרים משפט זה.]
לאחר ששאול מסיים להתנבא הוא בא לבמה ודודו שרואה אותו שואל אותו: לאן הלכתם? שאול עונה לדודו שהם הלכו לחפש את האתונות וכשלא מצאו הלכו לשמואל לשאול בעצתו. דוד שאול אומר לו: תגיד לי, מה אמר לכם שמואל? שאול עונה לו על כך ששמואל בישר להם מה יהיה עם האתונות אבל על שמשח אותו למלך לא אמר לו.
חלק ג’: תוכחת שמואל לעם ובחירת שאול על ידי האל לעיני העם.
שמואל קורא לעם ומרכז אותם במצפה. שם פונה אל העם ואומר להם את נבואת ה’: “כה אמר אלוהי ישראל, אני העלתי את ישראל ממצרים ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל הממלכות שהציקו לכם. ואתם היום מאסתם את אלוהיכם שהושיע אתכם מכל צרותכם בכך שביקשתם מלך. עכשיו, תתייצבו לפי שבטים ומשפחות.”
שמואל מקרב אליו את כל שבטי ישראל ושבט בנימין נבחר, לאחר מכן קרב את כל שבט בנימין לפי משפחות ומשפחתו של שאול נלכדת שהיא משפחת המטרי ולאחר מכן מתוך משפחת המטרי נלכד שאול בן קיש.
העם מחפשים את שאול אך הוא לא נמצא. כשהם לא רואים אותו הם שואלים את ה’ היכן הוא? והתשובה שמקבלים מה’ שהוא נחבא אל הכלים [מסתתר]. מיהרו ורצו לקחת אותו משם. שמו אותו במרכז העם וכך כל העם יכול היה לראות עד כמה שאול מרשים וגבוה משכמו ומעלה מכל העם.
שמואל פונה אל כל העם ואומר להם: הראיתם שבו בחר ה’? כי אין כמוהו בכל העם!
חלק ד’: טקס מלוכה ותגובת העם להמלכת שאול.
שמואל פונה אל העם ומדבר איתם את משפט המלוכה הוא כותב אותו בספר ומניח לפני ה’ ואז משלח את כל העם כל אחד לביתו.
שאול הולך גם הוא לביתו הנמצא בגבעה כשמלווים אותו כל אנשי החיל שדבר ה’ נגע בהם. לעומתם היו אחרים בני בליעל שאמרו: מה יכול זה להושיע אותנו? לכן לא הביאו לו מתנה וביזו אותו. שאול שומע את דבריהם והיה נראה כמחריש [כלא שומע].
מבנה הפרק:
פסוק א’-ח’: משיחת שאול ונתינת הסימנים
פסוקים ט’- ט”ז: סימני שמואל מתקיימים.
פסוקים י”ז-כ”ב: תוכחת שמואל את העם ובחירת שאול למלך לעיני ישראל.
פסוק כ”ג-כ”ז: טקס מלוכה ותגובת העם להמלכת שאול.
ביאורי מילים:
וישקהו- נישק אותו
נבל יין- כד יין
ניצבים- שומרים
חבל נביאים- קבוצה, חבורה של נביאים
אותות- סימנים
מנחה- מתנה
מחריש- נראה כלא שומע.
גבעת האלוהים– קריית יערים היכן שנמצא ארון ה’.
הסימנים שנותן שמואל לשאול:
- תפגוש שני אנשים שהיו בקבורת רחל והמשיכו לצלצח הם יבשרו לך שנמצאו האתונות ואביך דואג לך.
- באלון תבור תפגוש שלושה אנשים. אחד עם 3 גדיים, אחד עם 3 כיכרות לחם ואחד עם כד יין. הם ישאלו לשלומך ויביאו לך שני לחם.
- בגבעת האלוהים היכן שנמצאים שומרים של פלישתים תפגוש חבורת נביאים עם כלי נגינה: נבל, תוף, חליל וכינור והם מתנבאים. כשתפגוש אותם תתנבא איתם.
מטרת הסימנים: להוכיח לשאול שנבואת שמואל נכונה ולחזק אותו לקראת תפקידו כמלך ומושיע של ישראל.
נאום שמואל מחולק ל-3: [י”ז-כ”ה]
- תוכחת העם על כפיות הטובה של ישראל כלפי ה’ ועל בקשתם מלך.
- הסכמה לבקשתם והצגת תהליך הבחירה בפני העם.
- הצגת שאול כמלך ישראל בפני העם ותגובת העם.
- שמואל מדבר עם העם על חוקי המלוכה וכותב ספר וחוקי המלוכה, שם לפני ה’ ושולח כל אחד לביתו.
תגובת העם לבשורה ששאול הוא נבחר האל: [פסוקים כ”ד-כ”ז]
התגובה בזמן ההודעה על בחירת שאול כמלך ישראל.
ויריעו כל העם ויאמרו “יחי המלך”.
לאחר ששמואל משלח את העם כל אחד לביתו:
אנשי החיל שהאמינו בדבר האל הלכו עם שאול לביתו בגבעה.
בני בליעל לעומתם אומרים: מה יושיענו זה? ביזו אותו ולא הביאו לו מנחה.
קשיים ופירושים:
קושי:
איך יתכן ששאול נמשח על ידי שמואל אם ידוע לנו שרק מלכי בית דוד נמשחו בשמן המשחה?
פירוש:
רד”ק: ” את פך השמן – לא היה זה השמן שמן המשחה , כי לא היו מושחים ממנו אלא מלכי בית דוד , אבל שמן אפרסמון היה. ואמרו רבותינו ז”ל (מגילה יד , א): שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותם , דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותם.
הסבר פירוש:
על פי רד”ק לא מדובר פה בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון ובנוסף, שאול נמשך בפך ואילו דוד ושלמה נמשחו בקרן ומלכותם נמשכה גם לדורות הבאים ולא נחתכה. [כן היה פילוג אבל לאורך כל שנות המלוכה היו מלכים מבית דוד בניגוד למלכותו של שאול].
קושי:
מהי הסיבה ששמואל מספר לשאול מה יקרה לו בדרכו?
פירוש:
רלב”ג: “… ונתן לו אותות כדי שיאמין כי הממלכה תהיה לו; והאות היותר חזק מהם הוא ההפך לו לב אחר והתנבאו עם נביאים , והוא לא נסה קודם זה להיות לו יד ושם בנבואה.“
הסבר פירוש:
מטרת שמואל בכל מעשיו כדי ששאול יאמין בדברי שמואל כי הרי קשה להאמין למסר כזה ולכן הביא לו את הסימנים כדי לחזקו באמונה. והסימן החזק ביותר היה שהתנבא כי לפני כן לא קיבל שאול נבואה.
קושי:
כיצד שמואל אומר שקבורת רחל בשטח בנימין והרי קבורת רחל בשטח יהודה…?
פירוש:
רש”י: עם קבורת רחל בגבול בנימין – והלא קבורת רחל בגבול יהודה , בבית לחם? אלא עכשיו הם עם קבורת רחל , וכשתפגע בהם תמצאם בגבול בנימן בצלצח. צלצח – ‘צל’ ל’צח’: הקדוש ברוך הוא , שהוא צח ואדום , והיא ירושלם.
הסבר פירוש:
שמואל אומר לשאול שהוא יראה אנשים שכרגע הם נמצאים בקבורת רחל אבל ימשיכו משם והוא יפגוש אותם בצלצח מקום בשטח בנימין. [צלצח על פי רש”י= ירושלים].
קושי:
מה המקום שהתכוון אליו שמואל כשאמר לשאול על גבעת האלוהים?
פירוש:
רש”י: “גבעת האלהים – גבעת קרית יערים , אשר עכשיו ארון האלהים שם. נציבי פלשתים – סרדיוטין שמינו על ישראל; שהיו רודים בהם , ומושיבים נציביהם בערי ישראל.
הסבר פירוש:
גבעת האלוהים היא קריית יערים ונקראת כך מכיוון שארון האלוהים היה נמצא שם.
קושי:
מהי הסיבה שהחיילים של פלישתים היו בשטח ישראל?
פירוש:
רש”י: “גבעת האלהים – גבעת קרית יערים , אשר עכשיו ארון האלהים שם. נציבי פלשתים – סרדיוטין שמינו על ישראל; שהיו רודים בהם , ומושיבים נציביהם בערי ישראל.
הסבר פירוש:
פלישתים היו מציקים לישראל והיו שמים מהחיילים שלהם בערי ישראל כדי לפגוע בהם.
קושי:
מהי כוונת שמואל בכך שאומר לשאול “עשה לך כאשר תמצא”
פירוש:
רבי יוסף קרא: “ והיה כי תבואנה האותות האלה לך עשה לך אשר תמצא ידך – עשה לך ככל אשר תמצא ידך לעשות: תתחזק והלחם בעד עמך , כי האלהים יהיה עמך; זה פתרונו ופשוטו. ואני שמעתי (ראה ת”י): עשה לך כאשר תמצא ידך – שתכין לך בגדי מלכות.”
הסבר פירוש:
הפרשן מבאר מהי כוונת שמואל בכך שאומר לשאול “עשה לך כאשר תמצא”? מהי השליחות שרומז לו לעשות? ונותן שתי תשובות אפשריות: 1. שתתחזק ותתכונן בתכסיסי מלחמה ותלחם למען עם ישראל. 2. שתכין לך בגדי מלכות.
קושי:
למה התכוון האיש שענה לשואלים האם גם שאול בנביאים?
פירוש:
רד”ק: “ומי אביהם – תירגם יונתן: “ומאן רבהון”; וכן הוא הפירוש: מי המלמד אלה הנביאים ומשרה עליהם נבואה? ואין לתמוה בזה , כי הקדוש ברוך הוא המלמד אלה הנביאים , מלמד גם כן זה. ויש מפרשים (ראה רש”י) אביהם כמשמעו: לפי שאמרו “מה זה היה לבן קיש” (לעיל , יא) , אמר: ואלה הנביאים מי אביהם? וכי מאביהם היה להם הנבואה , שאתם תמהים על בן קיש? על כן היתה למשל – פירוש: זאת האמירה היתה למשל מהיום ההוא ומעלה , כשהיה אדם רואה שפל עולה במעלה , הוא אומר: הגם שאול בנביאים?”
הסבר פירוש:
אותו אדם ענה להם שגם האבות של הנביאים שהתנבאו לא היו נביאים ובכל אופן התנבאו מה שמסביר שלא בהכרח אדם צריך להיות ממעמד מסוים כדי להגיע לגדולה… מאותו הרגע אנשים היו אומרים את המשפט הזה: “הגם שאול בנביאים” בכל פעם שאדם הגיע לגדולה בלי עבר או ייחוס דומה.
מוסר השכל:
- צניעות- משאול ניתן ללמוד על מעלת הצניעות. אדם שלא מתגאה במי ומה שהוא ה’ מעלה אותו לגדולה. שאול לא מספר לדודו על כך ששמואל משח אותו למלך ישראל ובזמן שהודיעו על מי האיש שנבחר למלך הוא לא יצא בהפגנתיות אלא הסתתר ודווקא הוא נבחר להיות מעל כולם.
- לא לפעול בצורה מהירה, היכן שאפשר להימנע ממריבות להימנע ולהתמקד בעשייה – בני הבליעל ביזו את שאול ואמרו שהוא לא יצליח להושיע אותם במלחמות. שאול לא עונה להם. לא פוגע בהם ולא מעניש אותם למרות שנבחר כמלך על ידי ה’ בפני כולם. בהמשך הפרקים נראה שהוא פועל ועושה. יוצא למלחמות ומנצח וכך הוא יוכיח לכל עם שהוא ראוי למלוכה כך שכל העם יקבלו אותו. מכאן לומדים שאדם ששומע שמבזים אותו על כך שהוא לא יכול להצליח לעשות דברים מסוימים לא יחזיר ויפתח מריבה אלא יתמקד בלהוכיח לאחרים ובעיקר לעצמו על ידי עשייה שהדברים שנאמרו עליו אינם נכונים. זו הדרך הטובה ביותר להשתיק את המדברים.
- אדם יכול להגיע לגדולה על אף שאין לו ייחוס או מעמד שנראה כמוביל לדבר. “הגם שאול בנביאים”- העם תמהים בקול כשהם רואים ששאול מתנבא כיוון שלא מצפים לכך ובכל זאת הוא גם מתנבא ובהמשך יהיה מלך על כל ישראל מה שמוכיח שאדם לא חייב להיות כמו הוריו או כמו מה שהחברה מצפה ממנו.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קרא שמואל א’ פרק י’ פסוקים א’-י’.
- מהם המקומות ששמואל מזכיר בדבריו לשאול ומה הוא אומר לשאול שיקרה בכל אחד מהמקומות?
- האם דבריו של שמואל התגשמו? בסס את תשובתך על הכתוב.
- לצורך מה בישר שמואל לשאול מה יקרה לו בהמשך יומו?
- קרא שמואל א’ פרק י’ פסוקים: י”ז-כ”ז.
- מהן הפעולות שעושה שמואל כדי להראות ששאול בחיר האל?
- מהי הסיבה לדעתך ששמואל עושה פעולות אלה?
- כיצד מגיב העם לבחירת שאול כמלך על ישראל?
- קרא שמואל א’ פרק י’ פסוק ואת פירושו של רש”י:
רש”י: עם קבורת רחל בגבול בנימין – והלא קבורת רחל בגבול יהודה , בבית לחם? אלא עכשיו הם עם קבורת רחל , וכשתפגע בהם תמצאם בגבול בנימן בצלצח. צלצח – ‘צל’ ל’צח’: הקדוש ברוך הוא , שהוא צח ואדום , והיא ירושלם.
- מה הקושי העולה מקריאת הפסוק?
- כיצד רש”י עונה על הקושי שעולה בפסוק.
- על פי רש”י איזו עיר היא צלצח?
