שמואל א’ פרק י”ח
- שמואל א'
- פרק י"ח
- דוד ושאול - עליית דוד
א וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד ויאהבו [וַיֶּאֱהָבֵהוּ] יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ. ב וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו. ג וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ. ד וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ. ה וַיֵּצֵא דָוִד בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל יַשְׂכִּיל וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל.
ו וַיְהִי בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור [לָשִׁיר] וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים. ז וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל באלפו [בַּאֲלָפָיו] וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו. ח וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה. ט וַיְהִי שָׁאוּל עון [עוֹיֵן] אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה. י וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל שָׁאוּל וַיִּתְנַבֵּא בְתוֹךְ הַבַּיִת וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ כְּיוֹם בְּיוֹם וְהַחֲנִית בְּיַד שָׁאוּל. יא וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית וַיֹּאמֶר אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם. יב וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד כִּי הָיָה יְהוָה עִמּוֹ וּמֵעִם שָׁאוּל סָר. יג וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ שַׂר אָלֶף וַיֵּצֵא וַיָּבֹא לִפְנֵי הָעָם.
יד וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַיהוָה עִמּוֹ. טו וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד וַיָּגָר מִפָּנָיו. טז וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם.
יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה אַךְ הֱיֵה לִּי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יְהוָה וְשָׁאוּל אָמַר אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים. יח וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ. יט וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה. כ וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו. כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם. כב וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹר הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ. כג וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל בְּאָזְנֵי דָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר דָּוִד הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה. כד וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לוֹ לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר דָּוִד.
כה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים. כו וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים. כז וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וַיִּתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה. כח וַיַּרְא שָׁאוּל וַיֵּדַע כִּי יְהוָה עִם דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ. כט וַיֹּאסֶף שָׁאוּל לֵרֹא מִפְּנֵי דָוִד עוֹד וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב אֶת דָּוִד כָּל הַיָּמִים. ל וַיֵּצְאוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיְהִי מִדֵּי צֵאתָם שָׂכַל דָּוִד מִכֹּל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיִּיקַר שְׁמוֹ מְאֹד.
ב”ה
מיקום בספר: שמואל א’ פרק י”ח
נושא: דוד ושאול- עליית דוד וירידת שאול.
תקציר הפרק
שאול מדבר עם דוד ושואל על יחוסו לאחר הניצחון על גלית. שומע זאת יהונתן בן שאול ומאותו הרגע אוהב את דוד אהבת נפש. שאול משאיר את דוד אצלו. יהונתן בן שאול באהבתו את דוד כורת אתו הסכם שיעמדו אחד למען השני. יהונתן מביא את בגדיו לדוד כעדות להסכם ביניהם. מאותו הזמן שם שאול את דוד על אנשי המלחמה ולמרות שעלה לגדולה במהירות הוא אהוב על כולם. גם על העם וגם על עבדי שאול.
לאחר שדוד חוזר מניצחונותיו מול הפלישתים יוצאות הנשים במחולות לברך את השבים בניצחון מהמלחמה ושרות שירים לקראתם. כשדוד מגיע הן שרות “היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו”. שאול ששומע את שירת הנשים כועס מאוד על כך שהמעיטו בערכו ושייכו לו אלפי חיילים שמתו אך לדוד שייכו עשרות אלפים ואומר בליבו שלאור דברים אלה רק חסר לדוד המלוכה כדי שיגדל משאול.
מאותו הזמן ממצב של אוהב הופך שאול להיות שונא ומקנא בדוד בהצלחתו.
למחרת, נכנסה רוח רעה בשאול ודוד יושב לפניו ומנגן כדי להסיר את רוחו הרעה. שאול שרואה את דוד לפניו יושב ליד הקיר חושב לעצמו שאם ישלח את החרב לקיר יצליח להמית את דוד. הוא זורק את החרב פעמיים ובכל פעם מצליח דוד להסתובב ולהימלט מהחרב. שאול מבין שה’ עם דוד ואותו עזב ומתחיל לפחד. הוא מפסיק לשים אותו לידו ונותן לו תפקיד של מפקד צבא שיצא ויבוא במלחמה. דוד עושה את התפקיד ומצליח מאוד וגורם לכך שהעם אוהב אותו כי הוא יוצא איתם למלחמה ומגן עליהם.
שאול מחפש דרכים שונות כדי לפגוע בדוד ולהתנכל אליו אך מכיוון שהוא במעמד גבוה בביתו ואהוב על העם ועל עבדיו הוא נזהר לפגוע בו בגלוי. הוא מציע לו את בתו הגדולה מרב לאישה תמורת זה שיצא למלחמות ה’. מטרת הבקשה של שאול היא לא לקדם את דוד אלא לגרום לו למות במלחמה.
כשדוד שומע על ההצעה הוא אומר בענווה לשאול שאינו מבין במה זכה לכך שיתחתן עם בת המלך.
מרב בתו של שאול שמוצעת לדוד כבר הייתה מאורסת לאדם אחר בשם עדריאל המחולתי. לעומתה, בתו השנייה של שאול מיכל התאהבה בדוד והייתה מעוניינת להינשא לו. שאול שומע את הדברים והדבר מוצא חן בעיניו. הוא מחליט להביא לדוד את בתו מיכל לאשה כדי לפגוע בדוד על ידי בתו.
שאול פונה אל עבדיו ואומר להם ללכת בשקט אל דוד ולשכנע אותו להינשא עם בת המלך. דוד ששומע את דבריהם מסרב וטוען שאינו במעמד גבוה כדי להינשא עם בת המלך ואין לו מספיק כסף כדי לשלם עבור הנישואים. עבדי שאול משיבים לשאול את תשובת דוד ושאול מעביר אל דוד מסר שאינו מעוניין בכסף וזהב כי יש לו מהם בשפע אלא במותם של מאה פלישתים.
מטרת שאול הייתה שדוד יצא וילחם עם פלישתים וכך ימות.
דוד מסכים לתנאי הנישואים ויוצא להילחם מול פלישתים הוא מביא 200 אנשים שהרג אל שאול וניתנת לו מיכל בת שאול.
שאול רואה שה’ עם דוד ושביתו מיכל אוהבת את דוד והוא חושש מדוד.
שרי פלישתים שרואים את נצחונו של דוד מבינים את כוחו ומעמדו וחוששים מפניו. וכך מעמדו מתחזק.
מילים לביאור:
ברית– הסכם
עוין– מביט בו בעין רעה ומתכנן להפילו [רלב”ג]
ויגר– ויפחד
וייקר– נהיה חשוב
מבנה הפרק:
א’-ד’– אהבת יהונתן את דוד
ה’- ז’– עליית דוד ודעיכת שאול
ח’-ל’– ניסיונות שאול להרוג את דוד
שרש מנחה– שורש שחוזר על עצמו ומעביר מסר
השורש המנחה בפרק הוא: א.ה.ב ומטרתו להעביר את המסר שדוד אהוב על כל מי שסביבו למעט שאול שמקנא בו
ויאהבו [א], באהבתו [ג], אוהב [ט”ז], ותאהב [כ], אהבוך [כ”ב], אהבתהו [כ”ח].
מילים נרדפות:
המילה פחד חוזרת בפרק בצורות שונות ומטרתה להדגיש את הפחד של שאול מדוד ומהעובדה שה’ אתו.
וירא [י”ב], ויגר [ט”ו], לרא [כ”ט]
נקודת המפנה ביחסי שאול ודוד:
האירוע שגורם לשאול ממצב שהוא אוהב את דוד [שמואל א’ פרק ט”ז פסוקים כ”א-כ”ג] למצב של שנאה ועוינות הוא כשהנשים שרות לקראת מנצחי המלחמה והיללו את דוד יותר ממה שהיללו את שאול. המצב יוצר קנאה ושנאה אצל שאול כלפי דוד עד כדי רצון להורגו.
ו וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור (לָשִׁיר) וְהַמְּחֹלוֹת, לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ–בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה, וּבְשָׁלִשִׁים. ז וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת, וַתֹּאמַרְןָ: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו. ח וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד, וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת, וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים; וְעוֹד לוֹ, אַךְ הַמְּלוּכָה. ט וַיְהִי שָׁאוּל, עון (עוֹיֵן) אֶת-דָּוִד, מֵהַיּוֹם הַהוּא, וָהָלְאָה.
ניסיונות שאול להרוג את דוד:
- דוד מנגן לפני שאול כדי להסיר את רוחו הרעה ושאול משליך חנית לעברו פעמיים כדי להורגו [י’-י”א]
- שאול מציע לדוד את בתו מרב לאישה בתמורה לכך שילחם את מלחמות ה’ במטרה שפלישתים יפגעו בו. [י”ז]
- דוד מציע לשאול את בתו מיכל כדי שתהיה לו למוקש ושיד פלישתים תפגע בו [כ”א]
- שאול מציע לדוד שבמקום מוהר בכסף על נישואיו עם בתו יביא לו 100 ערלות פלישתים (יהרוג 100 פלישתים) המטרה של שאול שהוא ימות תוך כדי המשימה. [כ”ה]
הניסיונות הרבים של שאול להרוג את דוד והתבוסה מדגישים את העובדה שה’ עם דוד וסר משאול. דבר זה גורם לשאול לפחד כיוון שהוא מבין יותר ויותר שה’ סר ממנו והוא עם דוד.
יב וַיִּרָא שָׁאוּל, מִלִּפְנֵי דָוִד: כִּי-הָיָה יְהוָה עִמּוֹ, וּמֵעִם שָׁאוּל סָר.
כח וַיַּרְא שָׁאוּל וַיֵּדַע, כִּי יְהוָה עִם-דָּוִד; וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֲהֵבַתְהוּ. כט וַיֹּאסֶף שָׁאוּל, לֵרֹא מִפְּנֵי דָוִד–עוֹד; וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב אֶת-דָּוִד, כָּל-הַיָּמִים. {פ} [י”ב וכ”ח- כ”ט]
דמויות בפרק:
דוד– מצטייר בפרק כאהוב על כל סובביו ומצליח בכל מעשיו.
שאול– מצטייר כאדם קנאי ותככן.
בנות שאול: מרב ומיכל- מרב מיועדת לעדריאל המחולתי ושאול מבטיח אותה לדוד לאשה.
מיכל אוהבת את דוד ושאול יודע זאת רק לאחר הבטחת מרב.
בן שאול: יהונתן– יהונתן אוהב את דוד ואף כורת עמו ברית בניגוד לשנאת אביו..
עבדי שאול– אוהבים את דוד. שאול משתמש בהם כדי לקרב את דוד אליו.
הדמויות בפרק מדגישות את הרעיון ששאול נטפל לדוד, אין לו שום סיבה ממשית לפגוע בו ושכל מאמציו להורגו נובעים אך ורק מקנאה בהצלחתו ובהגנת ה’ עליו.
בנוסף, דרך הדמויות אנו רואים ששאול לא שולט כבר במעשיו ומתנהג בצורה לא הגיונית. הרגש משתלט עליו והוא מצטייר כאדם שאינו קשוב לצרכי משפחתו ואינו מבין את מעמדו הרם.
ניגודים בפרק:
אהבה מול שנאה
בפרק אנו רואים את השורש אהב בהטיותיו השונות וגם את המילה שנאה בצורותיה השונות. הפרק טעון ברגשות מנוגדים המדגישים את הרעיון שחייו של דוד סובבים סביב מי ששונא אותו בעקבות עלייתו ומצד שני אלה שאוהבים אותו ומוכנים ללכת אחריו.
פרשנות:
קושי:
מדוע נכתב שכששאול שם את דוד על צבאו הדבר היה טוב בעיני העם וגם בעיני עבדיו? מהי הסיבה להדגשה זו? [פסוק ה’]
“…וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל־הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל”
תשובה:
רד”ק: ” וגם בעיני עבדי שאול – הרבוי הזה רוצה לומר , שלא קנאו בו עבדי שאול , אע”פ שנתן לו מעלה עליהם.”
רד”ק אומר שמטרת המילה גם (ריבוי) באה להדגיש שלמרות שבדרך כלל הגיוני שהעבדים היו צריכים לקנא בדוד שעלה לגדולה מעליהם לא קנאו בו אלא שמחו בכך.
קושי:
מדוע כתוב ששאול היה מתנבא בתוך הבית?
תשובה:
רש”י: ” ויתנבא – “ואישתטי” (ת”י); נביא ושוטה מדברים דברי רמזין שאינן ניכרים.”
ר’ יוסף קרא: ” ויתנבא בתוך הבית – הולך ומדבר דברים של שטות בינו לבין עצמו”
לפי ר’ יוסף קרא ורש”י היה מדבר שטויות בתוך הבית כי רוח רעה נכנסה בו. ונכתב מתנבא כיוון שגם נביא וגם שוטה אומרים דברים שאינם מובנים וצריכים באור.
קושי:
מהי הסיבה שדוד לא נישא למרב?
תשובה:
ר’ יוסף קרא: ויהי בעת תת את מרב בת שאול לדוד – פתרון: כשהיה שאול מבקש ליתן את מירב בתו לדוד , ודוד היה ממאן , כי אמר “מי אני… כי אהיה חתן למלך” (לעיל , יח) , ויהי עד כה ועד כה , שזה רוצה ליתן וזה ממאן לקחתה , שאל עדריאל המחולתי ונתנוה לו לאשה.
בזמן שהציעו לדוד את מרב והוא סרב והמשיכו עם המשא ומתן ביקש אותה עדריאל המחולתי והיא ניתנה לו בסופו של דבר.
קושי:
למה התכוון שאול בדבריו בשתיים תתחתן עימי היום והרי התחתן רק עם מיכל? [פסוק כ”א]
תשובה:
רש”י: “בשתים תתחתן בי – שתי בנות יש לי , באחת מהן תתחתן בי; וכן תירגמו יונתן: “בחדא מן תרתין”. כיוצא בו “שלש אני נוטל עליך” (ש”ב כד , יב) – אחת משלש , כמו שמפורש שם: “בחר לך אחת מהן”.
רש”י אומר שהתכוון שאול שמכיוון שיש לו שתי בנות עם אחת מהן תתחתן. מכיוון שעם מרב לא הצליח השידוך יתחתן עם מיכל.
מוסר השכל:
- מהאירוע של שאול מול דוד בזריקת החנית ניתן ללמוד שכשאדם רוצה להתנכל לחברו על לא עוול בכפו בסופו של דבר, הוא יהיה זה שיפסיד.
- ניתן ללמוד שכשאדם עסוק בקנאה ובתככנות הוא הראשון שניזוק מכך. שאול עסוק בלהפיל את דוד ובכך מזניח את תפקידו כאב וכמלך ומצטייר כאדם שפל וילדותי.
- הפרק מלמד אותנו שכשאדם עולה לגדולה ביושר תמיד יהיו סביבו אנשים שיאהבו אותו וירצו בהצלחתו ומצד שני יהיה מי שינסה להפילו כיוון שיקנא בהצלחתו. הדרך להתמודד היא בענווה, ביושר והתמקדות במטרה בלי להקשיב לקולות הרקע מסביב.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
- כתוב מהו השרש המנחה בפרק י”ח וכיצד הוא מדגיש את המסר שהכותב רצה להעביר?
- בפרק זה מופיעות דמויות רבות. בחר שתי דמויות מתוך הפרק וכתוב מהי מערכת היחסים שלה עם דוד.
- הפרק עוסק בהרמת קרנו של דוד ומצד שני דעיכתו של שאול. בחר שני אירועים בפרק שמדגישים רעיון זה.
- כתוב מהן התכונות של דוד שבאות לידי ביטוי בפרק זה ומדגישות את העובדה שהוא ראוי להיות מלך על ישראל בהמשך.
- כתוב שלושה דרכים המופיעות בפרק בהן מנסה שאול להרוג את דוד.
- קרא שמואל א פרק ט”ז פסוקים כ’- כ”ג. ושמואל א’ פרק י”ח פסוקים ו’ – ל’ . נראה שביחסי דוד ושאול יש עליות וירידות.
- מהם יחסי דוד ושאול לפי הקריאה בפסוקים אלה?
- מהי נקודת המפנה שגורמת לשינוי ביחסי שאול ודוד?