שמואל א’ פרק ט”ז
- שמואל א'
- פרק ט"ז
- המלכת דוד למלך
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ. ב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר יְהוָה עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי. ג וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. ד וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר שָׁלֹם בּוֹאֶךָ. ה וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח וַיְקַדֵּשׁ אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח. ו וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד יְהוָה מְשִׁיחוֹ. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב. ח וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהוָה. ט וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהוָה. י וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר יְהוָה בָּאֵלֶּה. יא וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה. יב וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא.
יג וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ יְהוָה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה. יד וְרוּחַ יְהוָה סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת יְהוָה. טו וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ. טז יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ.
יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי. יח וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַיהוָה עִמּוֹ. יט וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן. כ וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל. כא וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים. כב וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי. כג וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
מיקום בספר: שמואל א’ פרק ט”ז
נושא: בחירת מלך חדש
תקציר הפרק
ה’ פונה אל שמואל ואומר לו: “עד מתי אתה מתאבל על שאול ואני מאסתי בו מלהיות מלך?
לך, מלא את הקרן שלך (= כלי שבו היו שמים שמן למשוח את המלכים) ולך לבן ישי באזור בית לחם ותמשוך אותו למלך שיתנהל על פי דבריי.
שמואל ששומע את דברי האל אומר לה’: איך אני אלך? אם שאול ישמע שהלכתי למשוח מלך אחר הוא יהרוג אותי. ה’ משיב לו שייקח אתו בהמה ויגיד שעלה למקום כדי להקריב קורבן לאל ולסעודת הזבח יקרא לישי ושם ה’ יאמר לו את מי למשוח למלך.
כך, לא ידע שאול את הסיבה האמיתית ליציאה של שמואל מביתו ויוכל לצאת ברוגע ולבצע שליחותו.
שמואל מבצע את שליחות האל והולך לבית לחם. זקני העיר שרואים את שמואל נבהלים וחוששים שהסיבה להגעתו היא רעה ולכן שואלים: “שלום בואך?”.
שמואל מרגיע אותם ואומר להם שהגיע לשלום כדי להקריב קורבן לה’ ומזמין אותם, את ישי ואת בניו לסעודת הזבח. כשרואה שמואל את ישי ובניו מגיעים הוא מבחין באליאב וחושב לעצמו שהינה, זה הבחור שבחר ה’ בו כמלך.
ה’ ממהר להעמיד את שמואל על טעותו ואומר לו שזה לא האדם הנבחר. שמואל מסתכל על המראה החיצוני, על מראהו הנאה והגבוה של אליאב וה’ מסתכל על הפנימיות של האדם ועל הלב שלו וכך בוחר את בחירותיו.
ישי מעביר את בניו לפני שמואל וה’ מעדכן אותו שאלה לא בחירותיו.
כשישי מסיים להעביר את כל בניו שואל אותו שמואל האם אלה כל ילדיו? ישי עונה לו שיש עוד בן אחד קטן שלא נמצא כיוון שהוא רועה את הצאן. שמואל אומר לו שיקרא לו כי הם לא יתחילו בסעודת הזבח עד שהוא לא יגיע.
ישי קורא לבנו הקטן, דוד וכשהוא מגיע רואה שמואל שהוא אדמוני, יפה עיניים ובעל מראה יפה. ה’ אומר לשמואל שזה הבחור הנבחר ושיקום לכבודו וימשח אותו כי הוא יהיה למלך על ישראל.
שמואל מושח את דוד למלך ומאותו הרגע ה’ משרה את רוחו עליו והוא מקבל אומץ וגבורה.
שמואל חוזר לביתו ברמה.
במקביל, רוח ה’ יוצאת משאול ובמקומה נכנסת רוח רעה מהאל. עבדי שאול שרואים שנכנסה בו רוח רעה מהאל מציעים לו שיחפשו אדם שיודע לנגן בכינור ועל ידי הניגון תצא הרוח הרעה. שאול פונה אל עבדיו ומבקש אדם שיודע לנגן. אחד מהנערים פונה אל שאול ואומר שהוא ראה שלישי בית הלחמי יש בן שיודע לנגן, גיבור חיל, איש מלחמה, נבון, איש תואר וה’ אתו. שאול שומע את דבריו ושולח שליחים אל ישי בציווי לשלוח אליו את דוד בנו שעובד עם הצאן. ישי לוקח חמור, כלי עם יין וגדי עיזים ושולח עם דוד אל שאול.
דוד בא לפני שאול והוא אהוב עליו. מאותו הרגע דוד נהיה נושא כלי שאול. שאול מעדכן את ישי שדוד מעכשיו ישמש אותו כי מצא חן בעיניו. וכאשר נכנסת רוח רעה בשאול דוד מנגן לפניו והרוח הרעה יוצאת.
מילים לביאור:
מאסתי– לא רציתי
קרנך– קרן שבו מילאו שמן והיו הנביאים מושחים בהם את המלכים המיועדים למלוכה על פי ה’
נחרדים– חוששים, מפחדים, נבהלים
התקדשו– הזדמנו (הזמין אותם)
נסב– נשב לאכול את הסעודה (=הסבה)
סרה– יצאה
מלאכים– שליחים (=בני אדם)
נאד יין– כלי עם יין
מילה מנחה– מילה החוזרת בפרק ומטרתה להעביר מסר
לי– מילה שחוזרת ומדגישה שהמשיחה של דוד למלך נעשית למען האל ולא למען העם.
מטרה גלויה וסמויה בשליחות שמואל:
מטרה גלויה– לקחת בן בקר ולהקריב לאל ולהזמין מאנשי המקום לסעודת הזבח
מטרה סמויה– למשוח את בן ישי כמלך על ישראל
המטרה הגלויה נועדה לכסות ולסייע במטרה הסמויה של שמואל.
תיאורים חיצונים– אפיון ישיר (מצוין בצורה מפורטת וברורה תיאורה של הדמות)
אליאב– מראה חיצוני נאה, גבוה.
דוד– אדמוני, יפה עיניים ויפה מראה, גיבור חיל, יודע לנגן, איש מלחמה, נבון ואיש תואר וה’ עמו.
דרך האפיון החיצוני אנו מבינים שהמראה חשוב אך לא מספיק כדי להיבחר לתפקיד משמעותי על ידי האל. יש לבחון גם את לב האדם ולא רק את מראהו.
שאול– יוצאת ממנו רוח האל ונכנסת בו רוח רעה
אפיון עקיף– תיאורים עקיפים. דרך הסיפור אנו מכירים את הדמות.
על שאול מסופר שאינו מכיר בבעיה שלו בפני עבדיו, חשוב לו להיראות חזק ובריא בעיני עבדיו ועמו. לא מעוניין להיראות תלותי.
השוואה בין שאול לדוד
נקודות דמיון:
שניהם יפי מראה
את שניהם משח שמואל למלך
בשניהם בחר האל
בתחילת דרכם, רוח ה’ נכנסת בשניהם ומחזקת אותם בגבורה
נקודות שוני:
רוח האל שהייתה בשאול יוצאת ממנו, לעומתו אצל דוד רוח ה’ נשארת עד סוף ימיו.
שאול משבט בנימין, דוד משבט יהודה
דוד ושאול: שלבים בעליית מעמדו של דוד ובירידתו של שאול.
- בתחילת הפרק, ה’ מעדכן את שמואל שאין שינוי בכך שמאס בשאול והוא דורש ממנו למשוח מלך חדש
- ה’ מראה לשמואל מיהו האדם הנבחר ושמואל מושח את דוד כמלך
- רוח ה’ נכנסת בדוד
- רוח ה’ יוצאת משאול ונכנסת בו רוח רעה
- עבדי שאול מזהים שנכנסה בו רוח רעה מהאל ואומרים לו על כך
- עבדי שאול מציעים לו אדם שיבוא לנגן לפניו כדי להיטיב לו (אין תגובה משאול)
- שאול מצווה לעבדיו לחפש לו אדם שיבוא לנגן לפניו
- עבדי שאול מציעים לשאול את דוד כגיבור ויודע לנגן
- שאול מצווה על ישי להביא את דוד מהצאן
- דוד מגיע, שאול אוהב אותו והוא נהיה נושא כליו וכשרע לו הוא מנגן בפניו והרוח הרעה יוצאת ממנו. (שאול נעזר בדוד ותלוי בו כדי להרגיש טוב)
שאול כמלך
ניתן לראות ששאול לא מכיר בבעיה שלו ומסתיר אותה מעבדיו ומהעם. חשוב לו להצטייר כחזק בעיניהם.[ פסוקים י”ד- כ”ג]
- נאמר במפורש שרוח האל סרה משאול ונכנסה בו רוח רעה ושעבדיו מזהים את הדבר ואומרים לו על כך ואף מציעים לו פתרון לבעיה.
- כששאול אומר שיביאו לפניו איש שיודע לנגן הוא אומר את הבקשה בלי לומר מה הסיבה שהוא מעוניין באיש מנגן. הוא גם לא אומר שהוא מקשיב לעצת עבדיו אלא נותן את ההוראה.
- שאול פונה אל ישי ומבקש לראות את בנו דוד. הוא לא מסביר מה היא הסיבה ולכן ישי שלא יודע מה היא הסיבה שדוד נדרש אליו ולכן כנראה הוא מביא עם דוד מתנה לשאול.
- כששאול מעדכן את ישי שדוד ישמש אותו הוא לא מסביר את הסיבה לצורך שלו בדוד.
פרשנות:
קושי:
מהי הסיבה שבפסוק א’ ה’ משתמש במשפט “כי ראיתי בבניו לי למלך” ולא נאמר “לישראל למלך”?
תשובה:
רד”ק: ” לי מלך – ולא אמר ‘לישראל מלך’ , רוצה לומר: לי – שיהיה לעבודתי , ונשמע אלי לכל אשר אצונו , לא כשאול שעבר על מצותי.”
רד”ק מסביר שההבדל במילים הוא כדי להדגיש שמטרת המלכת דוד היא כדי שישמע לדרישות האל ולא לדרישות העם.
קושי:
מהו השינוי שנעשה אצל דוד מרגע משיחתו בשמן על ידי שמואל?
תשובה
רלב”ג: “והנה מהיום ההוא צלחה רוח יי’ אל דוד , בדרך שהיה מצליח בכל אשר היה עושה”
הסבר- מאותו הרגע נכנס בדוד רוח גבורה והיה מצליח בכל שעשה.
קושי:
מהי הסיבה שהאל אומר לשמואל לא להסתכל על מראהו של אליאב? מדוע במראהו של אליאב שמואל יכול היה לחשוב שאליאב מתאים למלוכה? ומהי הסיבה שלא רק שאליאב לא נבחר אלא ה’ אומר עליו שמאס בו?
תשובה:
רד”ק: ” אל תבט אל מראהו – בוחן לבות בני אדם ידע לבב אליאב כי איננו ישר , לפיכך אמר לשמואל: אל תבט אל מראהו , כי אע”פ שהוא יפה מראה והגון למלכות לפי מראהו , אני יודע לבבו ומאסתיהו למלכות , כי איננו הגון לפי לבבו.
רש”י: אל תבט אל מראהו – אל יופי תוארו. כי מאסתיהו – לפי שכעסן הוא; כמו שנאמר “ויחר אף אליאב בדוד” (ש”א יז , כח; ראה פסחים סו , ב). כי לא אשר יראה האדם – אע”פ שקראת לעצמך ‘רואה’ , שאמרת לשאול “אנכי הרואה” (ש”א ט , יט) , כאן אני מודיעך שאינך רואה (ראה ספ”ד יז).
הסבר– רד”ק מסביר שהסיבה לכך היא שמכיוון שאליאב היה נאה, הוא נראה כמתאים להיות מלך, אך ה’ מעמיד את שמואל על טעותו, שלא מספיק רק המראה החיצוני אלא גם המראה הפנימי.
רד”ק טוען שהסיבה לכך שהאל מואס באליאב כמלך היא כי אינו הגון
רש”י טוען כיוון שאליאב היה כעסן כמו שסופר בהמשך הפרקים.
מוסר השכל
- ניתן ללמוד מדברי האל אל שמואל שאין להתאבל ולבכות על דבר שאין מקום לשנות, לסייע או לעזור בו. אל תבזבז את זמנך אלא תתקדם ותפעל. זה בסדר לבכות מעט על משהו שהתאכזבת ממנו כי בסופו של דבר אנחנו בני אדם וצריכים לעכל את החוויות והרגשות שלנו אבל אל תמשוך את זה יותר מידי זמן. תתחיל לפעול ולהשפיע במקום שאתה יכול ומסוגל. ה’ אומר לשמואל: עד מתי אתה מתאבל על שאול ואני מאסתי בו? לך למשוח את בן ישי כמלך. בדברי האל אל שמואל ניתן לראות שהוא אומר לו תפסיק עם האבל כי הוא לא ישפיע ולא ישנה את דעתי במקום זה תהיה עם הפנים קדימה, תתקדם ותפעל במקום שאתה יכול לפעול בו.
- ניתן ללמוד מהצעת האל אל שמואל שייקח בן בקר אתו ויאמר שהוא מקריב קורבן שכשאדם מפחד ממשהו מסוים צריך לחזק אותו לא רק בדברי אמונה וביטחון אלא בדברים יותר ממשיים ולא לזלזל ברגשותיו.
- ועוד ניתן ללמוד משמואל שלא סומכים על הנס. אלא אדם צריך לעשות השתדלות להגן על עצמו בלי לסמוך על ניסים גם כשהוא פועל למען מצוות האל.
- מהפרק ניתן ללמוד על כך שהאל בוחר את בחירותיו באנשים לפי מעשיהם ולבם ולא רק לפי המראה החיצוני שלהם. גם אנחנו צריכים להיזהר מלשפוט אדם בגלל המראה החיצוני, הלבוש היופי או המעמד שלו אלא לתת לאנשים הזדמנות ולפי מעשיהם להחליט האם הם טובים או רעים וכיצד יש להתייחס אליהם.
- ניתן ללמוד מהפרק שעל ידי שמיעת ניגונים אפשר לצאת מהרגשה רעה, מצער, דיכאון או תסכול שיש בנו. עבדי שאול מציעים לו שיבוא איש שיודע לנגן כדי שירגיש טוב.
- ניתן ללמוד שכשיש לאדם בעיה לפעמים הוא האחרון לזהות אותה ובאותה מידה הפתרון יכול להיות מאנשים מבחוץ ולא מתוכו כי בגלל שהוא בתוך הבעיה קשה לו למצוא את הפתרון. מצד שני, עד שהאדם לא ירצה לעזור לעצמו לא תעזור שום עזרה מבחוץ.
עבדי שאול מזהים ששאול בבעיה, הם מציעים לו פתרון לבעיה אבל רק כשהוא מחליט ומבקש את העזרה הוא מקבל אותה (הוא עדיין לא מכיר בבעיה בפני עבדיו אלא רק מבקש איש מנגן שיבוא לפניו).
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
- קרא שמואל א’ פרק ט”ז פסוקים א-ג. מהי המטרה הסמויה והגלויה בשליחות שמואל? מדוע נדרש לכל פעולה? האם הצליח במשימתו?
- הביטוי “אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו” יכול להתאים לתוכחת ה’ לשמואל. הסבר את הביטוי וכיצד הוא מתאים לפרק הנלמד.
- קרא שמואל א’ פרק ט”ז פסוקים י”ד- כ”ג. בפסוקים אלה נראה שלשאול יש בעיה. מהי הבעיה? כיצד הבעיה נפתרת? האם יש לך רעיונות נוספים לפתרון הבעיה של שאול?
- קרא שמואל א’ פרק ט”ז. בפרק זה ניתן להכיר את שאול ודוד על ידי אפיון ישיר (= תיאור מפורט של הדמות) ואפיון עקיף (=דרך הסיפור נזהה תכונות או מראה של הדמות).
מי מאופיין באפיון ישיר ומי בעקיף ומה ניתן ללמוד על כל דמות דרך הפרק? בסס דבריך על הכתוב.
