שמואל א פרק ז

וַיָּבֹ֜אוּ אַנְשֵׁ֣י ׀ קִרְיַ֣ת יְעָרִ֗ים וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן יְהֹוָ֔ה וַיָּבִ֣אוּ אֹת֔וֹ אֶל־בֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב בַּגִּבְעָ֑ה וְאֶת־אֶלְעָזָ֤ר בְּנוֹ֙ קִדְּשׁ֔וּ לִשְׁמֹ֖ר אֶת־אֲר֥וֹן יְהֹוָֽה׃

בוַיְהִ֗י מִיּ֞וֹם שֶׁ֤בֶת הָאָרוֹן֙ בְּקִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַיִּהְי֖וּ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיִּנָּה֛וּ כׇּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י יְהֹוָֽה׃
גוַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל אֶל־כׇּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ אִם־בְּכׇל־לְבַבְכֶ֗ם אַתֶּ֤ם שָׁבִים֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה הָסִ֜ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֧י הַנֵּכָ֛ר מִתּוֹכְﬞכֶ֖ם וְהָעַשְׁתָּר֑וֹת וְהָכִ֨ינוּ לְבַבְכֶ֤ם אֶל־יְהֹוָה֙ וְעִבְדֻ֣הוּ לְבַדּ֔וֹ וְיַצֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃ דוַיָּסִ֙ירוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּרֹ֑ת וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־יְהֹוָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃

הוַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל קִבְצ֥וּ אֶת־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑תָה וְאֶתְפַּלֵּ֥ל בַּעַדְכֶ֖ם אֶל־יְהֹוָֽה׃ ווַיִּקָּבְצ֣וּ הַ֠מִּצְפָּ֠תָה וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֜יִם וַֽיִּשְׁפְּכ֣וּ ׀ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה וַיָּצ֙וּמוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְרוּ שָׁ֔ם חָטָ֖אנוּ לַֽיהֹוָ֑ה וַיִּשְׁפֹּ֧ט שְׁמוּאֵ֛ל אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּצְפָּֽה׃ זוַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי־הִתְקַבְּצ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּצְפָּ֔תָה וַיַּעֲל֥וּ סַרְנֵֽי־פְלִשְׁתִּ֖ים אֶל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃ חוַיֹּֽאמְר֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל אַל־תַּחֲרֵ֣שׁ מִמֶּ֔נּוּ מִזְּעֹ֖ק אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃ טוַיִּקַּ֣ח שְׁמוּאֵ֗ל טְלֵ֤ה חָלָב֙ אֶחָ֔ד ויעלה וַיַּֽעֲלֵ֧הוּ עוֹלָ֛ה כָּלִ֖יל לַיהֹוָ֑ה וַיִּזְעַ֨ק שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יְהֹוָה֙ בְּעַ֣ד יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהֹוָֽה׃ יוַיְהִ֤י שְׁמוּאֵל֙ מַעֲלֶ֣ה הָעוֹלָ֔ה וּפְלִשְׁתִּ֣ים נִגְּשׁ֔וּ לַמִּלְחָמָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּרְעֵ֣ם יְהֹוָ֣ה בְּקוֹל־גָּ֠ד֠וֹל בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא עַל־פְּלִשְׁתִּים֙ וַיְהֻמֵּ֔ם וַיִּנָּגְפ֖וּ לִפְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יאוַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִן־הַמִּצְפָּ֔ה וַיִּרְדְּפ֖וּ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֕וּם עַד־מִתַּ֖חַת לְבֵ֥ית כָּֽר׃ יבוַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶ֣בֶן אַחַ֗ת וַיָּ֤שֶׂם בֵּֽין־הַמִּצְפָּה֙ וּבֵ֣ין הַשֵּׁ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ אֶ֣בֶן הָעָ֑זֶר וַיֹּאמַ֕ר עַד־הֵ֖נָּה עֲזָרָ֥נוּ יְהֹוָֽה׃ יגוַיִּכָּֽנְעוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְלֹֽא־יָסְפ֣וּ ע֔וֹד לָב֖וֹא בִּגְב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַתְּהִ֤י יַד־יְהֹוָה֙ בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁמוּאֵֽל׃ ידוַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ מֵעֶקְר֣וֹן וְעַד־גַּ֔ת וְאֶ֨ת־גְּבוּלָ֔ן הִצִּ֥יל יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י שָׁל֔וֹם בֵּ֥ין יִשְׂרָאֵ֖ל וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי׃ טווַיִּשְׁפֹּ֤ט שְׁמוּאֵל֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ טזוְהָלַ֗ךְ מִדֵּ֤י שָׁנָה֙ בְּשָׁנָ֔ה וְסָבַב֙ בֵּֽית־אֵ֔ל וְהַגִּלְגָּ֖ל וְהַמִּצְפָּ֑ה וְשָׁפַט֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כׇּל־הַמְּקוֹמ֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃ יזוּתְשֻׁבָת֤וֹ הָרָמָ֙תָה֙ כִּֽי־שָׁ֣ם בֵּית֔וֹ וְשָׁ֖ם שָׁפָ֣ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַיהֹוָֽה׃

ב”ה

מיקום: שמואל א פרק ז’

נושא: אמונה וניצחון

סיכום

אנשי קריית יערים מביאים את ארון ה’ מבית שמש לקריית יערים לבית אבינדב ושם מקדשים את אלעזר [משבט לוי] שיהיה זה שישמור על ארון ה’ כדרך של כבוד לצורך ניקיון ושמירה שלא יתקרבו אליו ויגעו בו. הארון נמצא בבית אבינדב 20 שנה ובמשך הזמן הזה בני ישראל הולכים אחרי ה’.

שמואל פונה אל עם ישראל ואומר להם: אם אתם שבים לה’ בכל לבבכם ומפסיקים לגמרי לעבוד עבודה זרה ועובדים את ה’ לבדו הוא יציל אתכם מפלישתים. בני ישראל מקשיבים לשמואל ומסירים את העבודה זרה, הבעלים והעשתרות מהם והם עובדים רק את ה’. שמואל משכנע את כל ישראל להגיע למצפה בכך שמבטיח להם שיתפלל עליהם והם מתקבצים ומגיעים למצפה שם הם שואבים מים, שופכים לפני ה’, צמים ומתוודים על החטאים שלהם. שמואל שופט את ישראל במצפה.

קציני פלישתים שומעים שישראל התקבצו במצפה וחושבים שזו הזדמנות מצוינת להילחם עמהם, הם עולים אל ישראל. ישראל ששומעים שפלישתים מתכננים להילחם עימם חוששים מאוד ומבקשים משמואל שלא ישתוק אלא יצעק לה’ למענם כדי שיושיע אותם מפלישתים. שמואל לוקח טלה אחד ומעלה אותו לעולה לה’ וזועק לה’ למען ישראל, ה’ נענה לתפילת שמואל. בזמן ששמואל מעלה את העולה פלישתים פותחים במלחמה מול ישראל. ה’ מרעים על הפלישתים בקול גדול וברעמים כך שפלישתים נבהלים מאוד ונהיית מהומה גדולה בשטח שלהם. אנשי ישראל רואים זאת ויוצאים מהמצפה, רודפים אחרי פלישתים ומכים אותם עד מתחת לבית כר. לאחר סיום המלחמה ותבוסת פלישתים שמואל לוקח אבן אחת ושם אותה במקום שהוא בין המצפה לבין השן וקורא לאבן “אבן העזר” בגלל שאמר: עד מקום זה ה’ עזר להם להביס את הפלישתים. מאותו הזמן פלישתים נכנעו בפני ישראל והפסיקו לבוא לגבול ישראל כל ימי שמואל. תוצאות המלחמה היו:

 1. פלישתים נכנעים בפני ישראל.

2. פלישתים מפסיקים לבוא לגבול ישראל ולהציק להם כל ימי שמואל.

 3. פלישתים משיבים את הערים שלקחו מישראל בעבר לפני תקופת שמואל. הערים הם: מעקרון ועד גת. 

4. הסכם שלום בין ישראל לאמורי [כנראה בעקבות תוצאות המלחמה העם האמורי מחליט לעשות הסכם שלום עם ישראל].

שמואל ממשיך לשפוט את ישראל כל חייו. הוא גר ברמה אבל בכל שנה ושנה הוא סובב סביב בית אל, הגלגל והמצפה עד ששב לרמה ובכל מקום שופט את ישראל. שמואל בונה ברמה מזבח לה’.

מבנה הפרק:

פסוקים א’-ב’: ארון ה’ בקרית יערים

פסוקים ג’- ו’: תוכחת שמואל ותשובת ישראל במצפה

פסוקים ז’-י”ב: מלחמת פלישתים בישראל וישועת ה’.

פסוקים י”ג- י”ד: תוצאות המלחמה.

פסוקים ט”ו-י”ז: שמואל שופט את ישראל

מילים לביאור:

בעלים– סוג של עבודה זרה

עשתרת-סוג של עבודה זרה

התקבצו-התאספו למקום אחד, נהפכו לקבוצה אחת

ויראו– ויפחדו

אל תחרש-אל תשתוק

ויזעק-צעקה מעומק הלב

ויהמם–  גרם למהומה

מדרש שם– כאשר נותנים שם לאדם או למקום בגלל סיבה מסוימת

אבן העזר- שמואל לוקח אבן ושם אותה קורא בין המצפה ובין השן וקורא לה בשם זה כדי להדגיש ששם עזר להם ה’ לנצח במלחמה.

“וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶבֶן אַחַת, וַיָּשֶׂם בֵּין-הַמִּצְפָּה וּבֵין הַשֵּׁן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָהּ, אֶבֶן הָעָזֶר; וַיֹּאמַר, עַד-הֵנָּה עֲזָרָנוּ יְהוָה.” [פסוק י”ב]

מקומות בפרק:

קריית יערים- ארון ה’ עולה לשם מבית שמש ושם נשאר במשך 20 שנה בבית אבינדב שבקרית יערים.

מצפה– שמואל מקבץ את ישראל למצפה שם הם מתוודים על חטאיהם, שמואל שופט אותם ומשם יוצאים להילחם בפלישתים.

בית כר– עד המקום הזה ישראל רודפים אחרי פלישתים

עקרון ועד גת – המקומות שהוחזרו לישראל לאחר שהביסו את הפלישתים.

בית אל, גלגל, מצפה– מקומות ששמואל היה מגיע אליהם בכל שנה כדי לשפוט את ישראל.

רמה– מקום בית שמואל

שורש מנחה– שורש שחוזר בפרק מספר פעמים ומעביר מסר.

השורש המנחה בפרק : ש.פ.ט מטרתו להדגיש את מטרת הפרק: פרק המתאר את תקופת שמואל כשופט ישראל.[ו’, ט”ו, ט”ז, י”ז.]

תואם מבנה מעגלי המופיע בספר שופטים: חטא, עונש, תשובה, ישועה, שקט.

בפרק ניתן לראות את המבנה המעגלי המופיע גם בספר שופטים:

חטא- העם חוטא לה’.

העם עובד עבודה זרה “הסירו את אלוהי הנכר” [ג’]

עונש- אויבים שפוגעים בישראל.

 פלישתים פוגעים בישראל. “ויצל אתכם מיד פלישתים” [ג’]

תשובה- חזרה של ישראל לה’, תפילה, זעקה.

  בני ישראל מתוודים על החטאים ושבים בתשובה “ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרת ויעבדו את ה’ לבדו”[ד’-ו’]

ישועה- שופט מושיע וגורם לניצחון.

שמואל מקריב עולה, זועק לה’ בזמן שהעם נלחם. ה’ מרעים על פלישתים והם נופלים לפני ישראל. “ויזעק שמואל אל ה’ בעד ישראל ויענהו ה’” [ט’-י”ב]

שקט- תקופת שלווה ושקט לעם מהאויבים.

פלישתים מפסיקים לפגוע בישראל כל ימי שמואל. “ויכנעו הפלישתים ולא יספו עוד לבא בגבול ישראל”[י”ג]

מוסר השכל:

ניתן ללמוד מהפרק על חשיבות האחדות- שמואל קורא לכל ישראל לבוא למצפה כדי שיתפלל עליהם. הישועה מגיעה כשכל העם ביחד. מאוחדים בעשייה חיובית.

קשיים ופירושים:

קושי:

בפסוק ב’ נאמר שבני ישראל במשך ה20 שנה עובדים את ה’ אך בפסוקי ההמשך שמואל הנביא מוכיח אותם על חטאיהם ועל כך שהם צריכים להפסיק לעבוד עבודה זרה. נראה שיש סתירה בין הפסוקים.

פירוש:

רלב”ג:   “והנה סבב שמואל אחר זה שהסירו ישראל את אלהי הנכר אשר בקרבם , ועבדו את יי’ לבדו. “

הסבר פירוש:

אומנם העם עבד את ה’ אבל בנוסף הם עבדו גם עבודה זרה ולכן שמואל מוכיח אותם שיעבדו את ה’ לבדו.

קושי:

מהי הסיבה ששמואל שופט את העם במצפה אם כבר הוכיח אותם על עבודה זרה והסירו את העבודה זרה מהם?

פירוש:

רלב”ג: “והנה השגיח שמואל שם בעניניהם , ושפטם להסיר מהם כל לכלוך ועון שביניהם במה שבין אדם לחברו. ואמנם עשו זה במצפה , כי כבר היה מוסכם ביניהם שמה שיעשה שם נעשה לפני יי’ , כמו שזכרנו בדבר יפתח (שו’ יא , יא).”

הסבר פירוש:

במצפה שופט שמואל בין ישראל בעניינים של אדם וחברו.

קושי:

לצורך מה עם ישראל שופכים מים במצפה לפני ה’?

פירוש:

רלב”ג: “וקבצם שמואל המצפה , ושאבו ישראל מים ושפכו לפני יי’ , להעיד שכבר התרחצו מעונם , וצמו והתודו עונותיהם לפני יי’.”

הסבר פירוש: מטרת שפיכת המים במקום כדי לעשות מעשה סמלי המראה שהתרחצו מעוונם והסירו מהם את העבודה זרה.

קושי:

פסוק י”ד נראה שאינו קשור לפרק כיוון שמדבר על השלום בין ישראל לאמורי כשהאמורי לא מופיע בפרק כמי שנלחם בישראל.

פירוש:

רד”ק: “בין ישראל ובין האמרי – לא ידעתי טעם לספור הזה בזה המקום , כי לא ראינו בזמן ההוא מלחמה בין ישראל ובין האמרי , אלא עם פלשתים. ואולי בהיות הפלשתים נלחמים בישראל , היו נלחמים בהם גם כן יתר האמרי שנשארו בארץ עם בני דן , כמו שאומר בספר שופטים “וילחצו האמרי את בני דן” (שו’ א , לד); ואמר “וגבול האמרי ממעלה עקרבים מהסלע ומעלה” (שם , לו); והם היו נלחמים בהם , ובראותם כי נכנעו פלשתים עשו גם הם שלום עם ישראל.”

הסבר פירוש: מכיוון שפלישתים שלטו בישראל כל העמים מסביב ראו ולכן גם הציקו לישראל אך לאחר שראו שפלישתים הובסו וישראל התחזקו התחילו גם עמים אחרים ליצור הסכמי שלום עם ישראל.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

שאלות בגרות

1. קרא פסוק ב’ ופסוקים ג-ה’. מהו הקושי העולה מקריאת הפסוקים?

ב. קרא את פירושו של  כיצד הפרשן מיישב את הקושי שעלה מקריאת פסוקים אלה?

2. קרא שמואל א’ פרק ז’. בפרק זה מופיעים מקומות רבים. בחר 3 מקומות המוזכרים בפרק וכתוב מה האירוע המוזכר ביחס למקום שבחרת.
3. קרא שמואל א’ פרק ז’ פסוק י”ב. מהו מדרש שם? הסבר את המושג והדגם מפרק זה.
4. קרא שמואל א’ פרק ז’.

• במה שמואל מאשים את העם? מהי תגובת העם לתוכחת שמואל?
•  האם תוכחת שמואל השפיעה על העם?  בסס תשובתך על הכתוב.

5. קרא שמואל א’ פרק ז’ פסוקים:  ג’, ו’, ח’-י”ד.  

בספר שופטים יש תבנית שחוזרת על עצמה בצורה מעגלית: עם ישראל חוטא, ה’ שולח אויבים שיפגעו בישראל, העם שב בתשובה ומתפלל לה’ שיושיע אותם, ה’ שולח שופט שיושיע אותם, העם נושע, תקופת שקט ושלווה ושוב חוזר המצב לקדמותו.

הראה כיצד התבנית הזו מופיעה בספר שמואל בפרק זה.