שמואל א פרק ג
- שמואל א
- פרק ב
- תפילת חנה ונבואת עלי ושני בניו
וְהַנַּ֧עַר שְׁמוּאֵ֛ל מְשָׁרֵ֥ת אֶת־יְהֹוָ֖ה לִפְנֵ֣י עֵלִ֑י וּדְבַר־יְהֹוָ֗ה הָיָ֤ה יָקָר֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין חָז֖וֹן נִפְרָֽץ׃
בוַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְעֵלִ֖י שֹׁכֵ֣ב בִּמְקוֹמ֑וֹ וְעֵינָו֙ הֵחֵ֣לּוּ כֵה֔וֹת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֽוֹת׃ גוְנֵ֤ר אֱלֹהִים֙ טֶ֣רֶם יִכְבֶּ֔ה וּשְׁמוּאֵ֖ל שֹׁכֵ֑ב בְּהֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם אֲר֥וֹן אֱלֹהִֽים׃
דוַיִּקְרָ֧א יְהֹוָ֛ה אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ הוַיָּ֣רׇץ אֶל־עֵלִ֗י וַיֹּ֤אמֶר הִנְנִי֙ כִּֽי־קָרָ֣אתָ לִּ֔י וַיֹּ֥אמֶר לֹֽא־קָרָ֖אתִי שׁ֣וּב שְׁכָ֑ב וַיֵּ֖לֶךְ וַיִּשְׁכָּֽב׃
ווַיֹּ֣סֶף יְהֹוָ֗ה קְרֹ֣א עוֹד֮ שְׁמוּאֵל֒ וַיָּ֤קׇם שְׁמוּאֵל֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיֹּ֛אמֶר לֹא־קָרָ֥אתִֽי בְנִ֖י שׁ֥וּב שְׁכָֽב׃ זוּשְׁמוּאֵ֕ל טֶ֖רֶם יָדַ֣ע אֶת־יְהֹוָ֑ה וְטֶ֛רֶם יִגָּלֶ֥ה אֵלָ֖יו דְּבַר־יְהֹוָֽה׃ חוַיֹּ֨סֶף יְהֹוָ֥ה קְרֹא־שְׁמוּאֵל֮ בַּשְּׁלִישִׁת֒ וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיָּ֣בֶן עֵלִ֔י כִּ֥י יְהֹוָ֖ה קֹרֵ֥א לַנָּֽעַר׃ טוַיֹּ֨אמֶר עֵלִ֣י לִשְׁמוּאֵל֮ לֵ֣ךְ ׀ שְׁכָב֒ וְהָיָה֙ אִם־יִקְרָ֣א אֵלֶ֔יךָ וְאָֽמַרְתָּ֙ דַּבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּ֑ךָ וַיֵּ֣לֶךְ שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּשְׁכַּ֖ב בִּמְקוֹמֽוֹ׃ יוַיָּבֹ֤א יְהֹוָה֙ וַיִּתְיַצַּ֔ב וַיִּקְרָ֥א כְפַֽעַם־בְּפַ֖עַם שְׁמוּאֵ֣ל ׀ שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּֽךָ׃
יאוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל הִנֵּ֧ה אָנֹכִ֛י עֹשֶׂ֥ה דָבָ֖ר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ כׇּל־שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אׇזְנָֽיו׃ יבבַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ אָקִ֣ים אֶל־עֵלִ֔י אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־בֵּית֑וֹ הָחֵ֖ל וְכַלֵּֽה׃ יגוְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי־שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת־בֵּית֖וֹ עַד־עוֹלָ֑ם בַּעֲוֺ֣ן אֲשֶׁר־יָדַ֗ע כִּֽי־מְקַלְﬞלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם׃ ידוְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם־יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֺ֧ן בֵּית־עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃ טווַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁמוּאֵל֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־דַּלְת֣וֹת בֵּית־יְהֹוָ֑ה וּשְׁמוּאֵ֣ל יָרֵ֔א מֵהַגִּ֥יד אֶת־הַמַּרְאָ֖ה אֶל־עֵלִֽי׃ טזוַיִּקְרָ֤א עֵלִי֙ אֶת־שְׁמוּאֵ֔ל וַיֹּ֖אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל בְּנִ֑י וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃ יזוַיֹּ֗אמֶר מָ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תְכַחֵ֖ד מִמֶּ֑נִּי כֹּ֣ה יַעֲשֶׂה־לְּךָ֤ אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִם־תְּכַחֵ֤ד מִמֶּ֙נִּי֙ דָּבָ֔ר מִכׇּל־הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ יחוַיַּגֶּד־ל֤וֹ שְׁמוּאֵל֙ אֶת־כׇּל־הַדְּבָרִ֔ים וְלֹ֥א כִחֵ֖ד מִמֶּ֑נּוּ וַיֹּאמַ֕ר יְהֹוָ֣ה ה֔וּא הַטּ֥וֹב בְּעֵינָ֖ו יַֽעֲשֶֽׂה׃
גיטוַיִּגְדַּ֖ל שְׁמוּאֵ֑ל וַֽיהֹוָה֙ הָיָ֣ה עִמּ֔וֹ וְלֹא־הִפִּ֥יל מִכׇּל־דְּבָרָ֖יו אָֽרְצָה׃ כוַיֵּ֙דַע֙ כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֚י נֶאֱמָ֣ן שְׁמוּאֵ֔ל לְנָבִ֖יא לַיהֹוָֽה׃
כאוַיֹּ֥סֶף יְהֹוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי־נִגְלָ֨ה יְהֹוָ֧ה אֶל־שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽה׃
ב”ה
נושא: שמואל מתחיל דרכו כנביא
מיקום: שמואל א’ פרק ג’
סיכום:
שמואל צעיר וכבר משרת בבית האל ומסייע לעלי. באותה תקופה נבואה לא הייתה נמסרת לאנשים באופן קבוע ולכן כשאדם היה מתנבא הדבר היה בעל ערך. באותו היום עלי שוכב במקומו מכיוון שכתוצאה מהזקנה כבר לא יכול היה לראות. הנר שהיה במשכן עוד לא כבה ושמואל שוכב בהיכל ה’ היכן שנמצא ארון האלוהים.
ה’ קורא לשמואל ושמואל ישר עונה “הנני” ורץ מיד אל עלי ואומר לעלי שהגיע כי שמע שקרא לו. עלי אומר לשמואל שישוב לשכב כיוון שלא קרא לו. שמואל חוזר למקומו ושוכב ושוב האל קורא לשמואל ושמואל הולך אל עלי ואומר לו: “הנני כי קראת לי”. עלי משיב לו לא קראתי בני שוב שכב. באותה תקופה שמואל עדיין לא ידע מה הם דרכי האל להעברת מסר ועדיין לא קיבל נבואה מהאל ולכן לא הבין שמדובר בנבואה. ה’ קורא בפעם השלישית לשמואל ושמואל קם, הולך לעלי ואומר לו: “הנני, כי קראת לי”. עלי מבין שה’ קורא לשמואל ולכן מדריך את שמואל כיצד לפעול. הוא אומר לו שישוב לשכב ובמידה והוא ישמע שקוראים לו שיענה: “דבר ה’ כי שומע עבדך”. שמואל הולך ושוכב במקומו וה’ בפעם הרביעית קורא לשמואל אך הפעם קורא פעמיים בשמו ושמואל עונה: “דבר כי שומע עבדך”. ה’ מבשר לשמואל על עתיד בית עלי. הוא מספר לו שמה שעתיד לקרות יהיה כל כך נורא כל מי שישמע יחזיק באוזניו ולא ירצה לשמוע. ביום אחד ה’ יעשה את כל מה שעדכן את עלי שיעשה לו. כדי להעביר לו את המסר שהוא ידע שבניו מתנהגים בצורה לא טובה והוא לא הוכיח אותם על מעשיהם הרעים. לכן נשבע האל שעוון ביתו לא יתכפר בקורבנות. שמואל שוכב עד הבוקר במקומו ובבוקר פותח את דלתות בית ה’ כדי להתחיל את העבודה בבית ה’. שמואל ששמע את דברי האל חושש מלספר לעלי את נבואת האל. עלי שמבין ששמואל ער קורא אליו “שמואל בני” כששמואל מגיע, עלי שואל אותו מהו הדבר שדיבר אתו האל ומזהיר אותו שיקלל אותו אם יסתיר ממנו משהו אחד מהנבואה. שמואל מוסר לעלי את כל נבואת האל ועלי לאחר ששומע את נבואת האל אומר: “ה’ הוא הטוב בעיניו יעשה”. שמואל גדל וה’ עימו ובכל דבר שהוא נשאל על ידי העם נבואותיו קורות בצורה מדויקת כך שמהר מאוד בכל חלקי הארץ כולם יודעים ששמואל נביא נאמן לה’.
מבנה הפרק:
פסוק א’-ג’: פתיחה [אקספוזיציה]
פסוקים ד’- י’: הכנת שמואל לנבואה
פסוקים י”א-ט”ו: שמואל מתנבא בפעם הראשונה
פסוקים ט”ז-י”ח: שמואל מעביר את הנבואה לעלי ותגובת עלי
פסוקים י”ט-כ”א: שמואל מתפקד כנביא האל לעם
מילים לביאור:
יקר= חשוב, בעל ערך.
חזון= נבואה
עיניו כהות= התעוור
אקספוזיציה [פתיחה]- בפתיחת הפרק אנחנו מקבלים מידע שיהיה חשוב לנו להבנת הפרק בהמשך בצורה טובה יותר.
בפתיחה של הפרק אנו מקבלים נתונים שיגרמו לנו להבין את הפרק:
- שמואל בגיל צעיר מאוד עובד בבית האל ומסייע לעלי בעבודת המשכן.
- בני אדם לא התנבאו באותה תקופה וכשמישהו התנבא זה היה מאורע יוצא דופן.
- עלי מזדקן, הוא אינו יכול לראות.
דרך הפתיחה אנחנו מבינים ששמואל מקבל התייחסות מיוחדת מהאל :
- הוא מקבל נבואה בתקופה שאנשים לא התנבאו.
- הוא בגיל צעיר מאוד. עדיין נער.
- הוא עובד תחת עלי הכהן הגדול והוא זה שיקבל את הנבואה באופן פרטי ולא עם עלי למרות שעלי נמצא לידו והוא מבוגר ובעל מעמד גבוה ומכובד משלו .
כינויים– דרך הכינויים ניתן להבין את היחס אל הדמויות.
שמואל- נער, בני, נביא לה’
תיאורים:
שמואל– נער
עלי– זקן
אפיון עקיף:
דרך הפרק אנו רואים את התנהגות שמואל. ברגע ששמואל שומע את עלי הוא מגיע אליו שוב ושוב וכך ניתן לראות שהוא נער צייתן, מתמיד, חרוץ.
מכך ששמואל חושש לומר את שם האל ניתן להבין שהוא מכבד את האל.
מכך ששמואל חושש לומר לעלי את הנבואה הקשה נראה שהוא מפחד ומכבד את עלי.
ביטויים:
“תצילנה שתי אוזניו”
ביטוי המעביר מסר שהדבר שהאדם שומע הוא כל כך נורא שהאדם יעדיף לכסות את אוזניו כדי שינצלו משמיעת הדברים המזעזעים.
תגובות שמואל לקריאת האל לשמואל:
פעם ראשונה: ה’ קורא בשמו של שמואל.
שמואל אומר “הנני”, רץ אל עלי ואומר לו: “הנני כי קראת לי”.
תגובת עלי: “לא קראתי. שוב שכב.”
פעם שנייה: ה’ קורא בשמו של שמואל.
שמואל הולך אל עלי ואומר לו: “הנני כי קראת לי”.
תגובת עלי: “לא קראתי בני שוב שכב.
פעם שלישית: ה’ קורא בשמו של שמואל.
שמואל קם והולך אל עלי ואומר לו: ” הנני כי קראת לי”.
תגובת עלי: עלי מבין כי ה’ קורא לשמואל ולכן מדריך את שמואל: ” לך שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה’ כי שומע עבדך”.
פעם רביעית: ה’ קורא לשמואל בשמו פעמיים.
שמואל עונה: דבר כי שומע עבדך.
הפרק עוסק בהעברת הסמכות מעלי לשמואל:
- שמואל מקבל נבואה שעלי כבר יודע אותה ולכן עלי מבין ששמואל
- שמואל מתנבא כשעלי נמצא באזור
- הפרק מתחיל בכך שעלי זקן, שוכב במקומו ועיניו לא רואו.
ראיה- לראות [ב’], מראה [ט”ז]
הראיה בפרק הזה היא לא רק במשמעות של ראיה פיזית אלא גם ראיה רוחנית. שמואל רואה ושומע את דבר האל ואילו עלי כבר אינו מצליח לשמוע את נבואת האל.
עלי- אינו רואה, שוכב, לא שומע את קריאת האל ואילו שמואל שומע את קריאת האל, מקבל את המסר של האל ובניגוד לעלי הוא גדל.
“עלי שוכב במקומו ועיניו החלו כהות לא יוכל לראות” [פסוק ב’]
“ויגדל שמואל וה’ היה עמו…” [פסוק כ’]
מידה כנגד מידה
דרך השורש כ.ה.ה ניתן לזהות מידה כנגד מידה בפרק.
עלי לא כיהה [לא הוכיח] את בניו על מעשיהם הרעים ולכן עיניו כהות [לא יכול לראות ולשמוע את נבואת האל יותר].
“ועלי שוכב במקומו ועניו החלו כהות לא יוכל לראות” [פסוק ב’]
“…כי מקללים להם בניו ולא כהה בם” [פסוק י”ג].
קשיים ופירושים:
קושי:
“ויהי ביום ההוא” [פסוק ב’] – באיזה יום מדובר?
ומהי הסיבה שהאל מעביר מסר לשמואל על עלי והרי עלי כבר קיבל את נבואת איש האלוהים על עתיד ביתו. כך שלא היה צריך לשמוע זאת שוב.
פירוש:
רלב”ג: “ויהי ביום ההוא – שבא איש האלהים לעלי להגיד לו הדברים הקודמים.”
המלבי”ם: “ויהי ביום ההוא”. שבו ביום בא איש אלהים אל עלי, ורצה ה’ לתכוף החזון הזה אל החזון הראשון להורות כי נכון הדבר מעם אלהים, כי כל גזרה והודעה שמימיית הנשנית מורה שהיא חרוצה ונחוצה ושישקוד ה’ על דברו לעשותו, כמ”ש (בראשית מב, לא) ועל השנות החלום פעמים וכו’
הסבר פירוש:
באותו היום שאיש האלוהים נגלה אל עלי ובישר לו את הבשורה על ביתו בישר גם לשמואל על הדבר. ולדעת המלבי”ם הסיבה לכך שהנבואה הגיעה גם אל עלי וגם לשמואל באותו היום היא כדי להראות לעלי שהדבר הולך ממש בקרוב לקרות. כמו בפירושו של יוסף לחלומות פרעה בספר בראשית פרק מ”ב פסוק ל”א.
קושי:
מהי הסיבה שה’ נגלה דווקא לשמואל ועוד כשהוא צעיר?
פירוש:
המלבי”ם: , א] מצד זכות שמואל שהיה “משרת את ה’”, מתמיד בעבודת הקדש, והיה “לפני עלי”, ר”ל שהיה לפניו וקודם לו במדרגה אל הקדש פנימה (ולכן לא אמר פה כמ”ש למעלה (ב, יא) את פני עלי). ב] מצד מיעוט מציאות הנבואה והנביאים בדור ההוא, כי “דבר ה’ היה יקר בימים ההם”, מפני מיעוט מציאותו שזה מורה שלא היו אנשי הדור ההוא מוכנים אל שתחול עליהם רוח ה’. ומוסיף “אין חזון נפרץ”, כי השפע האלהית תחשוק בטבעה לרדת על המוכנים,
הסבר פירוש:
- מכיוון שהיה מתמיד בעבודת ה’ במשכן עד כדי כך שהיה מקדים את עלי בעבודת האל ולכן כתוב “לפני עלי”.
- מכיוון שבני אותו הדור לא היו מוכנים וראויים לנבואה “דבר ה’ היה יקר… אין חזון נפרץ” והשפע האלוהי יורד על אלה שמוכנים לשפע ומכיוון ששמואל היה מוכן לשפע קיבל את השפע האלוהי כבר בבצעירותו.
קושי:
מהי הסיבה שכשהאל קרא לשמואל הוא חשב שעלי הוא זה שקורא לו ולא מבין שהאל מדבר איתו?
פירוש:
בה… ויקרא יי’ אל שמואל – שאילו היה הנר כבה , כבר שקרא לו הדיבור לא היה קם שמואל והולך אל עלי ואומר לו: הנני כי קראת לי , אלא יהא סבור שיעמוד לפניו שום אדם וקורא , שאילו היה מכיר בו יהיה משיבו במקומו שהוא שוכב שם: מי אתה קראת לי? אבל נר אלהים לא היה כבה עדיין , וכשקראו הקדוש ברוך הוא , ראה שמואל ואין שם איש בבית , כי אם עלי ששוכב במקומו; ועל מי יעלה על לבו שקוראו , כי אם עלי שהיה שוכב בבית? לפיכך אל תתמה כשתגיע למקרא “ויקם שמואל וילך אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי” (להלן , ו).
הסבר פירוש:
רש”י מסביר שהסיבה ששמואל חשב שעלי קורא לו הייתה כיוון שידע שרק עלי נמצא בבית ולכן הגיוני מבחינתו שהוא הדובר אליו.
קושי:
מהי הסיבה שמעדכנים אותנו שעלי שוכב ולא רשום הזמן של השכיבה שלו?
פירוש: ורצונך לידע ולעמוד על סוף הדבר ועל עיקרו , כוף את עצמך והבן בלשון המקרא; שהוא אומר “ויהי ביום ההוא ועלי שוכב במקומו ועיניו החלו כהות לא יוכל לראות” (לעיל , ב) – אינו אומר כאן ‘ויהי בלילה ההוא ועלי שוכב במקומו’ , אלא “ויהי ביום ההוא”; לימדך שהיה שוכב ביום כבלילה מפני שלא היה יכול לראות , וכשהיה נצרך לדבר , היה קורא לאדם במקומו שהוא שוכב שם.
הסבר פירוש:
הסיבה שלא רשום הזמן שכיבה של עלי היא כי עלי היה שוכב במקומו במשך כל היום מכיוון שהתעוור ולא יכול היה לראות. לכן אם היה צריך משהו היה קורא לאדם מהמקום שהוא נמצא שם והאדם היה מגיע אליו.
קושי:
מהי הסיבה ששמואל לא אומר בדיוק את מה שעלי אמר לו לענות לאל אם ישמע שהאל קורא אליו אלא משמיט את שם האל כשעונה לו?
פירוש:
שמואל לא קיבל עדיין נבואה מהאל ולכן הוא חושש שהוא טועה ולא האל באמת מדבר אליו ולכן אינו רוצה לומר את שם האל לשווא.
מוסר השכל:
- מידה כנגד מידה– אדם שעושה מעשה מקבל גמול על מעשיו גם אם הדבר לא נעשה מייד. עלי שהיה הכהן הגדול ואחראי על הכוהנים מכיוון שלא הוכיח את בניו ונתן להם להשתמש במעמדם הגבוה כדי לפגוע בעם ישראל הוא ובני ביתו יענשו ואילו שמואל שהתנהג כראוי. לא למד ממעשי בני עלי ושירת בבית האל בנאמנות מעמדו יעלה.
- חריצות– שמואל משכים בבוקר לעבוד בעבודת האל על אף שבלילה לא ישן כראוי. בנוסף, ניתן לראות שלמרות שעלי קורא לו מספר פעמים הוא מייד קם והולך אליו לשאול כיצד יוכל לסייע לו.
- דרך ארץ וכבוד לאנשים מבוגרים– שמואל מכבד את עלי וכשהוא חושב שהוא קורא לו הוא מגיע בכל פעם אל עלי לשאול לרצונו ולא מזלזל בו למרות שהוא קורא לו מספר פעמים.
- האדם הנבחר על ידי האל זה אדם שיודע לשלב בין התנהגות ראויה כלפי בני אדם והתנהגות מכבדת לאל– ניתן לראות ששמואל נבחר על ידי האל והוא אהוב גם על כל העם. שמואל עובד בבית האל במסירות ובחריצות ובנוסף, העשייה של שמואל היא לאורך כל הארץ. כולם מקבלים ומכבדים אותו. הוא לא משתמש במעמדו כדי לזלזל במבוגרים וקודמים לו כמו עלי והוא מתמקד בעשייה למען העם.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קרא שמואל א’ פסוק א’ וענה:
- כיצד הפתיחה של הפרק מחזקת את מעמדו של שמואל?
- קרא את פירושו של המלבי”ם לפסוק . מהן הסיבות לדעת המלבי”ם לכך ששמואל נבחר כנביא האל?
המלבי”ם: , א] מצד זכות שמואל שהיה “משרת את ה’”, מתמיד בעבודת הקדש, והיה “לפני עלי”, ר”ל שהיה לפניו וקודם לו במדרגה אל הקדש פנימה (ולכן לא אמר פה כמ”ש למעלה (ב, יא) את פני עלי). ב] מצד מיעוט מציאות הנבואה והנביאים בדור ההוא, כי “דבר ה’ היה יקר בימים ההם”, מפני מיעוט מציאותו שזה מורה שלא היו אנשי הדור ההוא מוכנים אל שתחול עליהם רוח ה’. ומוסיף “אין חזון נפרץ”, כי השפע האלהית תחשוק בטבעה לרדת על המוכנים.
- על פי המלבי”ם בסעיף הקודם שקראת מי האדם לדעתך שיכול לקבל שפע מהאל? האם לדעתך מדובר רק בשפע רוחני[נבואה] או גם שפע אחר? נמק דעתך.
- קרא שמואל א’ פרק ג’ פסוקים ד’- י”א. כמה פעמים קורא האל לשמואל? מהי תגובתו בכל אחת מהפעמים ומה הסיבה לדעתך לתגובותיו השונות בכל קריאה.
- קרא שמואל א’ פסוקים ב’ וי”ג.
מהו עקרון הגמול הבא לידי ביטוי בפרק זה? בסס תשובתך על הפסוקים והסבר.
- קרא שמואל א’ פרק ג’ פסוקים י”א- י”ט.
- מהי הנבואה שמקבל שמואל?
- כיצד מגיב שמואל לקבלת הנבואה?
- מה גורם לשמואל לספר לעלי על הנבואה והאם העביר שמואל את הנבואה בשלמותה לעלי? בסס תשובתך על הכתוב.
- כיצד מגיב עלי לנבואת שמואל.
- קרא שמואל א’ פרק ג’ פסוקים א’-ב’. ופסוקים י”ט-כ”א.
כיצד דרך קריאת פסוקים אלה ניתן לזהות פתיחה וסגירה של נושא?
- השורש ר.א.ה מופיע בפרק מספר פעמים. כיצד דרכו ניתן לראות את דעיכת בית עלי ועליית בית שמואל?
