שחרתיך בכל שחרי ונשפי – רבי שלמה אבן גבירול
- רבי יהודה הלוי
- פרק שירת ימי הביניים
- ישנה בחיק ילדות
ב”ה
שם היצירה: שחרתיך בכל שחרי ונשפי
סוג היצירה: פיוט, שירת ימי הביניים
מחבר היצירה: ר’ שלמה אבן גבירול [רשב”ג]
תקופת פרסום היצירה: תקופת ימי הביניים.
סיכום היצירה לבגרות בספרות
על המחבר:
רבי שלמה אבן גבירול (1021–1058 בקירוב) היה מגדולי משוררי תור הזהב בספרד. הוא כתב שירי קודש ושירי חול, אך שירי הקודש שלו נחשבים לפסגת השירה העברית בימי הביניים. שיריו משלבים עומק פילוסופי, רגש דתי עז ולשון עשירה. קובץ של השירים שלו לוקט ונערך ופורסם לראשונה על ידי חיים נחמן ביאליק ועל ידי י.ח רביניצקי בשנת 1924. ביאליק העלה את שירת ימי הביניים והדגיש את חשיבותה הרבה לתרבות המודרנית.
הפיוט:
השיר “שחרתיך” עוסק בשבח והלל לה’. הדובר בשיר מתאר את הרצון העז שלו להתחבר אל ה’.
ניתן לראות בשיר את שני הרגשות העיקריים שמחברים בין האדם לאלוהיו. רגש היראה ורגש האהבה.
יראה– ניתן לראות בשיר זה את יראת הרוממות שהיא יראה מהאל כתוצאה מההתבוננות בגדולת האל ובעוצמתו ובאפסיות האדם מול עוצמתו של האל.
יש שני סוגי יראה מהאל. יראת פחד שהיא גורמת לאדם לחשוש מהאל ומההשלכות של מעשים רעים ויש את יראת הרוממות שהיא מגיעה כשאדם מתבונן סביבו, רואה את הדיוק והסדר והניהול של העולם ומבין את עוצמתו וכוחו של אלוהים ומתוך ההתבוננות הזו מגיעה ליראה עצומה מה’.
בפיוט הזה ניתן לראות את יראת הרוממות שהיא היראה שמגיעה מהתבוננות של המשורר בכוחו של האל.
אהבה– הרצון העצום להתקרב לאל שבא לידי ביטוי בתפילות ובהודיה לה’.
הדרכים להתחבר אל האל הם על ידי מחשבה, דיבור ומעשה שהן שלושת הדרכים לבטא את מה שקורה בתוך תוכו של האדם כלפי חוץ. פה ניתן לראות את החיבור בין האדם לאל על ידי התפילה בכוונה[מחשבה, דיבור ומעשה].
בפיוט ניתן לראות את הרצון של המשורר להתקרב לה’ ולהתחבר אליו ואת הדרך שלו לחיבור בינו לבין אלוהיו על ידי התפילה.
הפיוט: ” שחרתיך בכל שחרי ונשפי”:
שְׁחַרְתִּיךָ בְּכָל‑שַׁחְרִי וְנִשְׁפִּי/ וּפָרַשְׂתִי לְךָ כַּפַּי וְאַפִי.
לְךָ אֶהְמֶה בְּלֵב צָמֵא, וְאֶדְמֶה/ לְדַל שׁוֹאֵל עֲלֵי פִתְחִי וְסִפִּי.
מְרוֹמוֹת לֹא יְכִילוּךָ לְשִׁבְתָּךְ –/ וְאוּלָם יֵשׁ מְקוֹמְךָ תּוֹךְ סְעִפִּי!
הֲלֹא אצְפֹּן בְּלִבִּי שֵׁם כְּבוֹדְךָ/ וְגָבַר חִשְקְךָ עַד יַעֲבָר‑פִּי:
אֲנִי עַל כֵּן אֲהוֹדֶה שֵׁם אֲדֹנָי/ בְּעוֹד נִשְׁמַת אֱלֹהִים חַי בְּאַפִּי.
מבנה השיר:
5 בתים שבנויים מדלת וסוגר.
ביאורי מילים:
שחרתיך- ביקשתיך
שחר- הזמן שבו עולה השמש.
נשף = לילה
דל = עני
ואולם = למרות זאת
אצפן = אשמור טוב טוב
רקע לשיר:
סוג השיר:
השיר נחשב כשיר קודש = רשות לנשמת.
המשורר מבקש בשיר זה את הרשות להלל את ה’. הסיבה לכך שהמשורר מרגיש שיש לו את היכולת להתקרב אל האל ולהתחבר אליו למרות עוצמתו ולמרות הפער העצום בינו לבין האל היא הנשמה שמבדילה ביננו בני האדם לשאר הברואים.
ניתן ללמוד על סוג השיר דרך הבית הסופי: בְּעוֹד נִשְׁמַת אֱלֹהִים חַי בְּאַפִּי.
סיכום:
בית ראשון: המשורר מתאר את הרצון שלו להתקרב לה’ כבר ממש מוקדם ביום. כבר בזמן שהשחר עולה בבוקר הוא מתפלל ומחפש את קרבת האל.
שְׁחַרְתִּיךָ בְּכָל‑שַׁחְרִי וְנִשְׁפִּי/ וּפָרַשְׂתִי לְךָ כַּפַּי וְאַפִי.
הפתיחה של הבית רומזת ומקבילה לפיוט אחר של רשב”ג שהוא: “שחר אבקשך”. ומדגיש את הרעיון שכבר מוקדם בבוקר המשורר מחפש קרבת האל.
נץ החמה- זמן נץ החמה לתפילת הבוקר [הזמן שבו אור השמש רק מתחיל לעלות] נחשב על פי חכמי הקבלה כזמן שבו נמשך אור וחסד ברמה גבוהה יותר משאר היום כיוון שהוא מעביר את המסר שהאדם השכים מוקדם והתעורר מוקדם כדי להתפלל, להודות ולקבל את האור האלוקי בעולם. המשורר בבית זה מתאר את החיפוש שלו אחר קרבת האל כבר מוקדם מאוד בבוקר וגם בלילה זאת אומרת לאורך כל היממה הוא מחפש את קרבתו. התיאור הוא בשיתוף איברי גופו ובכך מעביר לנו את המסר על רצונו העז לקרבת האל. [כפי/אפי]
בית הראשון פותח שְׁחַרְתִּיךָ בְּכָל‑שַׁחְרִי וְנִשְׁפִּי
הפתיחה של הבית הראשון מתארת את חיפוש קרבת האל מהזמן המוקדם מאוד בבוקר עד הערב.
ניגודים: שחרי=בוקר, נשפי=ערב
לשון נופל על לשון : שחרתיך בכל שחרי [ביקשתיך בכל בוקר]
הבית הראשון נסגר וּפָרַשְׂתִי לְךָ כַּפַּי וְאַפִי.
סגירת הבית מתארת את חיפוש קרבת האל ומאמציו על ידי השתתפות של איברי גופו.
פרשתי כפי ואפי= כשאדם מתפלל ופורש כפיים לשמיים, כשאדם מכופף גופו להשתחוות לה’.
[שתי אפשרויות למילה אפי: אפי= אף שלי[ללא דגש באות פ ועם ניקוד חיריק] , אפי=כיפוף הגוף להשתחוות לאל [דגש באות פ וניקוד עם פתח]
בית שני: המשורר מתאר את הרצון העז להתקרב לה’ ואת תחושת החוסר העצום שהוא חש ומסה למלא.
לְךָ אֶהְמֶה בְּלֵב צָמֵא, וְאֶדְמֶה/ לְדַל שׁוֹאֵל עֲלֵי פִתְחִי וְסִפִּי.
בית שני פותח לְךָ אֶהְמֶה בְּלֵב צָמֵא, וְאֶדְמֶה/
כמו נפשי הומיה. הנפש מתעוררת ומצפה ורוצה את קרבת ה’. הבקשה מלווה עם תחושת חוסר של לב צמא.
יש פה האנשה: הפיכת הלב ליצור אנושי שמרגיש רצון עז לשתות וכך דומה לעני שמבקש צדקה.
בית שני נסגר לְדַל שׁוֹאֵל עֲלֵי פִתְחִי וְסִפִּי.
הסוגר בבית זה מתחבר לחלק הראשון של הבית וממשיך את תחושת החוסר שהמשורר מדבר עליה. שהוא דומה לאדם עני שמחזר ועובר בין דלתות כדי לקבל צדקה.
בית שלישי: המשורר מביע את עוצמת האל וגולתו שלא ניתן להכיל אותו אפילו בשמיים אבל מצד שני הוא יכול להיכנס בתוך האדם.
מְרוֹמוֹת לֹא יְכִילוּךָ לְשִׁבְתָּךְ –/ וְאוּלָם יֵשׁ מְקוֹמְךָ תּוֹךְ סְעִפִּי!
בית שלישי פותח מְרוֹמוֹת לֹא יְכִילוּךָ לְשִׁבְתָּךְ –/ וְ
השמים לא יצליחו להכיל אותך ולתת לך מספיק מקום כדי שתשב שם.
אילוזיה מקראית לספר מלכים א’ פרק ח’ “כִּ֚י הַֽאֻמְנָ֔ם יֵשֵׁ֥ב אֱלֹהִ֖ים עַל־הָאָ֑רֶץ הִ֠נֵּ֠ה הַשָּׁמַ֜יִם וּשְׁמֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ לֹ֣א יְכַלְכְּל֔וּךָ אַ֕ף כִּֽי־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי”.
שלמה המלך לאחר שבנה את בית המקדש מתפלל לפני האל, מתאר את האל ועוצמתו בכך שהשמים לא יכולים להכיל את כבודו קל וחומר הבית שבנה לכבודו.
בית שלישי מסתיים וְאוּלָם יֵשׁ מְקוֹמְךָ תּוֹךְ סְעִפִּי!
אבל מצד שני יש לך מקום בתוכי.
המשורר מתאר על דרך הניגוד את גדולת האל ואת עוצמתו עד כדי כך שהמקום הכי גבוה בשמים העצומים לא יכולים להכיל את מקום מושבו ועדיין, למרות העוצמה שלו וגדולתו הוא יכול להיכנס בתוך האדם ולהתיישב בתוך מחשבותיו.
יש פה שאלה: איך האל הגדול שהשמים לא יכולים להכיל אותו יכול להיכנס לאדם הקטן? והתשובה היא כשהאדם מכניס אותו בלבו ובמחשבותיו וכוונותיו הוא יכול שם לשכון.
בבית זה יש אזכור ליצירת האדם בפרק ב’ בבראשית,” וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים” שם האל יוצר את האדם מהאדמה ולאחר מכן נופח בתוכו נשמת חיים.
המקום של האל בתוך האדם:
יצירת האדם נעשית כמו שאדם מנפח בלון ובתוך הבלון יש חלק ממשי ממנו [האוויר של האדם נמצא בתוך הבלון] כך האל לאחר שיצר את האדם מהעפר נפח באפיו נשמת חיים. ובספר הזוהר יש שאלה: מהיכן נפח? זאת אומרת מהו המקור של החיות שהכניס האל באדם?
והתשובה: מתוכו נפח.
גם בספר התניא פרק ב’ האדמו”ר הזקן מסביר לנו שיש שתי נפשות באדם אחת בהמית [משכנעת בכל כוחה את האדם לכל הרצונות האישיים] ועוד נפש שנקראת נפש אלוקית והנפש הזו היא נפש שכולה אלוהית. ובכוונה הוא מדגיש ומוסיף: “חלק אלוה ממעל ממש” כדי שנבין שהוא לא הגזים כשאמר שהנפש האלוהית כולה מאלוהים אלא אמר את הדברים כמו שהם ללא הגזמה כלל. באדם יש חלק מהאל בתוכו.
הדיון הזה נותן תשובה לשאלה שעולה מהפיוט של רשב”ג כיצד האל שעצום כל כך עד כדי כך שהשמים לא יכולים להכיל אותו הוא יכול להיות בתוך האדם.
בית רביעי: הדובר בשיר מתאר איך הוא שומר בליבו את אהבתו לאל אך ליבו מלא ואהבתו מתגברת עד שהיא מתבטאת כלפי חוץ בפיו.
הֲלֹא אצְפֹּן בְּלִבִּי שֵׁם כְּבוֹדְךָ/ וְגָבַר חִשְקְךָ עַד יַעֲבָר‑פִּי:
הבית פותח הֲלֹא אצְפֹּן בְּלִבִּי שֵׁם כְּבוֹדְךָ
הדובר מתאר איך הוא שומר בליבו את אהבתו לה’.
צפון= דבר ששומרים במקום נסתר מאוד בגלל הערך שלו.
הכינוי “שם כבודך” מראה את הערכתו ואת תחושת הכבוד והיראה שלו כלפי האל.
הבית מסתיים וְגָבַר חִשְקְךָ עַד יַעֲבָר‑פִּי:
הדובר מתאר איך אהבתו כל כך גדולה לאל עד שליבו מלא ברצון עז ואהבתו גוברת ומתבטאת כלפי חוץ במילותיו ושבחיו לאל. [כשהלב מלא באהבה היא יוצאת ומתבטאת במילים או מעשים]
בית חמישי:
אֲנִי עַל כֵּן אֲהוֹדֶה שֵׁם אֲדֹנָי/ בְּעוֹד נִשְׁמַת אֱלֹהִים חַי בְּאַפִּי.
הבית פותח: אֲנִי עַל כֵּן אֲהוֹדֶה שֵׁם אֲדֹנָי
הבית הזה ממשיך את סוף הבית הקודם שהסתיים בכך שאהבתו של הדובר בפיוט כלכך גדולה עד שהיא פורצת מליבו אל פיו וגורמת לו להודות לה’
הבית סוגר: בְּעוֹד נִשְׁמַת אֱלֹהִים חַי בְּאַפִּי.
כל עוד נשמת האל בתוכו הדובר מתחייב להודות לאל.
הבית הסופי הוא בית שיש בו את תפארת החתימה. מסתיים בשיא שבו ניתן לראות את הקשר הקרוב בין הדובר בפיוט לאל. באדם יש חלק מהאל. נשמת אלוהים.
בבית זה יש רמז מקראי לבראשית פרק ב’ פסוק ז’ בו יש תיאור על יצירת האדם כשהאל נפח בתוכו נשמת חיים.
על אותו הרעיון בספר התניא בעל התניא מסביר שביהודי יש נפש אלוהית ממש. נפשו של האדם היא חלק אלוה. לא כמו ולא כמעט אלא בכל יהודי יש חלק מהאל וזה מדגיש את הקרבה העצומה של האל לאדם שנפח בו נשמת חיים.
מבנה השיר
הפיוט בנוי מ-5 בתים שכל אחד מהם מורכב מדלת וסוגר.
בפיוט חרוז מבריח המסיים כל בית “פי“.
מבנה הפיוט מבנה כיאסטי שבא להדגיש את הרעיון המרכזי בפיוט שהוא: הבקשה לקרבת האל וההתקרבות על ידי תפילה והודיה.
כותרת השיר: כותרת השיר מלמדת אותנו לפעמים על המסר שהמשורר רוצה להעביר בשיר.
שְׁחַרְתִּיךָ בְּכָל‑שַׁחְרִי וְנִשְׁפִּי
הכותרת של השיר היא בעצם הבית שפותח את השיר ובו יש את המסר העיקרי שהמשורר רוצה להעביר. את ההתמסרות לאל בכל כוחו ונשמתו.
סוג השיר: שיר קודש, שבח והלל לאל- רשות לנשמת.
לאורך כל בתי השיר ניתן לראות שהמשורר מבקש את קרבת האל ומהלל את עוצמתו.
חרוז מבריח – בסיום כל בית מופיע אותו חרוז.
חרוז מבריח– החרוז שמסיים כל בית הוא פי.
החרוז מבריח מדגיש את הרעיון שהמשורר רוצה להעביר שהפה שלו מהלל את ה’.
אקרוסטיכון– כשכל אות בתחילת שורה היא חלק ממילה שהמחבר מטמיע בתוך השיר.
האותיות שפותחות כל שורה בשיר [ללא השורת סיום] מרכיבות ביחד את שם המחבר “שלמה”. כך המחבר חתם את שמו בשיר וגרם לכך שנדע מי כתב את השיר.
ניגודים- תיאורים מנוגדים בשיר
ניתן לראות את ההבדל והפער בין האדם לבין האל.
בוקר[שחר] מול ערב[נשף]
האנשה- נתינת תיאורים אנושיים לדבר שאינו אנושי[לא בן אדם]
לב צמא– בבית השני המשורר מתאר את לבו כ”לב צמא” לב איננו בן אדם ולכן הוא לא צמא. המשורר נותן תכונה אנושית ללב כאילו הוא צמא כדי להדגיש את תחושת החוסר העצום והצורך שאליו הוא מקווה.
דימויים-
המשורר מדמה את עצמו לאדם עני שאין לו כסף ולכן מגיע למצב הכי כואב וקשה שבו הוא צריך ללכת בין בתים ולהתחנן לקבל כסף כצדקה. באותה מידה הוא מחפש ומבקש את קרבת האל.
איברי הגוף בשיר ותפקידם להעברת המסר:
כפי = כפות הידיים [בית 5, 1]
אפי = אף [בית 1]
לבי = לב [בית 2,4]
פי = פה [בית 4]
המשורר משלב את איברי הגוף שלו בשיר כדי להדגיש את הרעיון שכל כולו [גופו] מסור ומקושר לה’.
אילוזיה מקראית- כאשר ניתן להיזכר בקטע מהתנ”ך על ידי קריאת היצירה.
אילוזיה מקראית לספר מלכים א’ פרק ח’ “כִּ֚י הַֽאֻמְנָ֔ם יֵשֵׁ֥ב אֱלֹהִ֖ים עַל־הָאָ֑רֶץ הִ֠נֵּ֠ה הַשָּׁמַ֜יִם וּשְׁמֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ לֹ֣א יְכַלְכְּל֔וּךָ אַ֕ף כִּֽי־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי”.
שלמה המלך לאחר שבנה את בית המקדש מתפלל לפני האל, מתאר את האל ועוצמתו בכך שהשמים לא יכולים להכיל את כבודו קל וחומר הבית שבנה לכבודו.
בבראשית פרק ב’ מופיע תיאור בו האל יוצר את האדם מהאדמה ולאחר מכן כדי להחיות אותו נופח באפיו נשמת חיים. גם פה בשיר ניתן לראות שהמשורר מודע לפסוק ומשתמש במידע הזה בפיוט.
“וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּ”.[בראשית ב’, ז’]
בבית 5 בסיום הפיוט והחתימה שלו המשורר מתאר את העובדה שכל חייו יהלל את ה’ .” בְּעוֹד נִשְׁמַת אֱלֹהִים חַי בְּאַפִּי”.
מטאפורה [ציור לשוני] – כאשר המשורר לוקח מאפיינים מתחום מסוים כדי לתאר דבר אחר. התיאור הוא בצורה ציורית.
לב צמא
עני שמחזר על הפתחים.
התיאורים האלה באים להדגיש את תחושת החוסר ואת הרצון העז של המשורר לקרבת האל.
לשון נופל על לשון– שימוש באותן צמד מילים אך עם משמעות שונה.
שחרתיך בכל שחרי [בית ראשון]
שחרתיך בכל שחרי =שחרתיך=ביקשתיך, שחרי=בוקר שלי
תפארת הפתיחה– כשהבית הראשון עם אמצעים אמנותיים שמשאירים רושם.
הרעיון המרכזי מופיע בפתיחה של הפיוט.
הבקשה של המשורר לקרבת האל “שחרתיך בכל שחרי”
שחרתיך/שחרי- כפילות של השורש ש.ח.ר כשמשמעותו ביקשתיך בכל בוקר[שחר=שעת הבוקר המוקדמת]
ניגודים– שחרי[שחר] מול נשפי[ערב- לאורך כל היממה חיפוש קרבת האל.
לשון נופל לשון– יש פה לשון נופל על לשון שחרתיך= ביקשתיך, שחר=בוקר
תפארת החתימה– כשהבית האחרון בשיר מלא תיאורים או אמצעים אמנותיים שמשאירים רושם.
אֲנִי עַל כֵּן אֲהוֹדֶה שֵׁם אֲדֹנָי/ בְּעוֹד נִשְׁמַת אֱלֹהִים חַי בְּאַפִּי.
המשורר מסיים את הפיוט באמירת שם האל ובתיאור שמדגיש את ההודיה הרבה שלו לה’ . כל עוד נשמה באפו הוא יהלל את ה’.
החתימה הסופית של הפיוט מדגישה את הקשר בין הדובר לאלוהיו “עוד נשמת אלוהים חי באפי” הוא מדגיש שהוא חלק מאלוה.
היפרבולה[הגזמה]- כאשר המשורר מגזים בתיאוריו כדי להדגיש את המסר.
המשורר אומר שכל עוד הוא נושם הוא יודה לה’. ברור שהאדם לא יכול בכל שניה בחייו להודות לה’ כי הוא גם עוסק בענייני היום יום אבל המשורר מפריד פה כדי להדגיש שכל חייו והתנהלותו הם כשהוא מרגיש תחושה חזקה של הודיה ושפלות מול האל.
מוסר השכל ורלוונטיות:
1.ניתן ללמוד מהפרק מהפיוט את עוצמת האל וגדולתו.
2.ניתן ללמוד מהפיוט שלמרות הפער האינסופי בין האל לאדם יש לכל אדם את האפשרות להתקרב לאל ולתת לו מקום בתוכו על ידי תפילה והודיה על חייו.
לומדים לבגרות בספרות בקלות. עוד סיכומים לבגרות בספרות, הסברים, שאלות בגרות בספרות, אמצעי עזר בספרות, המחשה ושיעורי צפייה בספרות לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בספרות אצלך בטלפון – באתר בגרות בקליק. לימוד ספרות לבגרות , הכנה לבגרות בספרות , שיעורים פרטיים בספרות , סיכומים לבגרות בספרות, שיעור פרטי לבגרות – באתר בגרות בקליק , טיפים לבחינת בגרות בספרות , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בספרות , חומר עזר לבגרות בספרות, חומר עזר לבגרות, סיכומים לבגרות , ללמוד בקלות לבגרות , טיפים לבגרות
כל הזכויות שמורות לבגרות בקליק C.
שאלות לבגרות בספרות:
- קראו את הפיוט “שחרתיך” וכתבו באילו אמצעים אמנותיים משתמש המשורר בשיר?
- קראו את הפיוט “שחרתיך” אל מי המשורר פונה בפיוט? מהי הבקשה שלו?
- בשירים רבים ניתן לראות בבחירת הכותרת של השיר את הנושא העיקרי של השיר. מהו הנושא העיקרי של המשורר בפיוט זה וכיצד דרך הכותרת ניתן להבין את רגשות המשורר?
- קראו את הפיוט “שחרתיך” וכתבו: מהם איברי הגוף בפיוט? מה תפקידם בפיוט?
- קראו את הפיוט “שחרתיך” וכתבו: מהו סוג השיר? כיצד ניתן להבין את סוג השיר על פי תוכנו?
- בפיוט “שחרתיך” של רשב”ג ניתן לראות את “תפארת הפתיחה” ואת “תפארת החתימה” שבה משתמשים משוררים רבים. בחרו אחד מהקישוטים האמנותיים והדגימו בשיר.
