שופטים פרק כא
- שופטים
- פרק כא
- פילגש בגבעה - ג
א וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה. ב וַיָּבֹא הָעָם בֵּית אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל. ג וַיֹּאמְרוּ לָמָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד. ד וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם וַיִּבְנוּ שָׁם מִזְבֵּחַ וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים.
ה וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי אֲשֶׁר לֹא עָלָה בַקָּהָל מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה לַאֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל יְהוָה הַמִּצְפָּה לֵאמֹר מוֹת יוּמָת. ו וַיִּנָּחֲמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בִּנְיָמִן אָחִיו וַיֹּאמְרוּ נִגְדַּע הַיּוֹם שֵׁבֶט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. ז מַה נַּעֲשֶׂה לָהֶם לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים וַאֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ בַיהוָה לְבִלְתִּי תֵּת לָהֶם מִבְּנוֹתֵינוּ לְנָשִׁים. ח וַיֹּאמְרוּ מִי אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל יְהוָה הַמִּצְפָּה וְהִנֵּה לֹא בָא אִישׁ אֶל הַמַּחֲנֶה מִיָּבֵישׁ גִּלְעָד אֶל הַקָּהָל. ט וַיִּתְפָּקֵד הָעָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד. י וַיִּשְׁלְחוּ שָׁם הָעֵדָה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ מִבְּנֵי הֶחָיִל וַיְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר לְכוּ וְהִכִּיתֶם אֶת יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לְפִי חֶרֶב וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף. יא וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כָּל זָכָר וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב זָכָר תַּחֲרִימוּ. יב וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר וַיָּבִיאוּ אוֹתָם אֶל הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. יג וַיִּשְׁלְחוּ כָּל הָעֵדָה וַיְדַבְּרוּ אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן אֲשֶׁר בְּסֶלַע רִמּוֹן וַיִּקְרְאוּ לָהֶם שָׁלוֹם. יד וַיָּשָׁב בִּנְיָמִן בָּעֵת הַהִיא וַיִּתְּנוּ לָהֶם הַנָּשִׁים אֲשֶׁר חִיּוּ מִנְּשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד וְלֹא מָצְאוּ לָהֶם כֵּן. טו וְהָעָם נִחָם לְבִנְיָמִן כִּי עָשָׂה יְהוָה פֶּרֶץ בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. טז וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי הָעֵדָה מַה נַּעֲשֶׂה לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים כִּי נִשְׁמְדָה מִבִּנְיָמִן אִשָּׁה. יז וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. יח וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֵת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן. יט וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה. כ ויצו [וַיְצַוּוּ] אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. כא וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן. כב וְהָיָה כִּי יָבֹאוּ אֲבוֹתָם אוֹ אֲחֵיהֶם לרוב [לָרִיב] אֵלֵינוּ וְאָמַרְנוּ אֲלֵיהֶם חָנּוּנוּ אוֹתָם כִּי לֹא לָקַחְנוּ אִישׁ אִשְׁתּוֹ בַּמִּלְחָמָה כִּי לֹא אַתֶּם נְתַתֶּם לָהֶם כָּעֵת תֶּאְשָׁמוּ. כג וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי בִנְיָמִן וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם מִן הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ וַיֵּלְכוּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל נַחֲלָתָם וַיִּבְנוּ אֶת הֶעָרִים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם. כד וַיִּתְהַלְּכוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ וַיֵּצְאוּ מִשָּׁם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ. כה בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.
ב”ה
מיקום: שופטים פרק כ”א
נושא: פילגש בגבעה
סיכום:
פרק כ”א נפתח במידע על כך שהלוחמים משבטי ישראל נשבעו במצפה שאף אדם לא יסכים לבתו להינשא מגברים מבני בנימין. עם ישראל לאחר הצלחתם במלחמה עולים אל בית אל, יושבים שם עד הערב ובוכים בקול גדול על תוצאות המלחמה הקשה ועל כך ששבט אחד מישראל הולך להיכחד. הם שואלים את ה’ למה התוצאה קשה כל כך? למחרת השכימו בבוקר ובנו שם מזבח והעלו עולות ושלמים [קורבנות שונים] לה’. לאחר שסיימו עלה להם רעיונות כיצד להחיות את שבט בנימין כך שלא יכחד.
מכיוון שנשארו 600 לוחמים משבט בנימין אז דרכם ניתן להחיות את השבט. הבעיה הייתה שהם הוציאו שבועה מפיהם שהם לא יתנו את בנותיהם כנשים לבני בנימין ומכיוון שידעו שלא יוכלו להפר את השבועה בדקו פתרונות חלופים:
-
א. בני ישראל בדקו וחיפשו מי מכל ערי ישראל שהגיעה אליהם ההוראה לבוא להילחם לא הגיעו ונמצא שאנשי יבש גלעד לא שלחו אף לוחם מהעיר שלהם למלחמה זו. כעונש על מעשיהם הלכו והרגו את כל אנשי המקום חוץ מהבנות הבתולות במקום. כשספרו אותן ראו שיש 400 נערות.
-
כל העם הלכו לבני בנימין ודיברו איתם כיצד יהיה ניתן להגדיל את השבט שוב והציעו להם להינשא לנערות מיבש גלעד.
-
הלוחמים של שבט בנימין הסכימו וכך נישאו ל400 הנערות.
-
ההצעה השנייה לפתור את בעיית לוחמי השבט שנשארו ללא נשים [200 לוחמים] הייתה עצת זקני השבטים: בט”ו באב היה חג לה’ בשילו ובזמן החג בנות שילו היו יוצאות לרקוד בכרמים. כשהן יוצאות לרקוד ילכו הלוחמים משבט בנימין ויסתתרו בכרמים וכשיראו נערה שתמצא חן בעיניהם יחטפו אותה וילכו לנחלתם. כשהאבות והאחים של אותן נערות חטופות לצורך נישואים יבואו להתלונן שלקחו את בנותיהן בלי אישור והסכמה מהם והרי אסור להם לתת את בנותיהם לאנשי בנימין נענה להם אנחנו הזקנים [שופטי העם] שהם לא הפרו שום שבועה כי הם לא נתנו אישור אלא נלקחו ללא רשותם וכך יצא שהם פטורים מעונש על הפרת שבועה. כך יצא לאורך השנים שבחורים משבט בנימין היו הולכים לכרמים בט”ו באב והנערות הרווקות שהיו מעוניינות למצוא את בני זוגם ללא אישורי האבות והאחים שלהם היו יוצאות ורוקדות בכרמים ונישאות לבחורים משבט בנימין שחיפשו נשים לנישואין.
מכאן הגיע השם הנוסף של החג שחל בט”ו באב שהיה עוד לפני כן יום טוב לישראל מסיבות רבות. עכשיו הוא גם נקרא בשם “חג האהבה”. והסיבה שהנישואים נערכו ללא גבולות, כללים וחוקים נוקשים של האבות והאחים כתנאי חתונה אלא רק על ידי הסכמה של שני בני הזוג להינשא.
חקירת הפרק:
מילים לביאור:
להיפקד=להיחסר, להיגרע.
כינויים:
הלוחמים של שבטי ישראל- איש ישראל [מדגיש את האחדות בלוחמי ישראל]
קשיים ופירושים:
קושי:
מהי הסיבה שלוחמי שבטי ישראל מכונים “איש” ביחיד ולא ברבים?
פירוש:
הכינוי איש בא להדגיש את האחדות שהייתה בלוחמים.
קושי:
למה התכוונו בנדר לא לתת ביתו? מהי הסיבה שבני ישראל נשבעו לא לתת לאף אדם משבט בנימין את בתו וכך גזרו גזרה כללית? למה לא הרגו רק את אלה שאנסו?
פירוש:
רד”ק: לא יתן בתו – נתנו אותם כמו מנודים שלא יתחתנו בהם עוד , על הנבלה הזאת אשר עשו , כי כולם עשו , אחר שלא נתנו הרשעים והפושעים.
הסבר פירוש:
הכוונה בלא לתת את בנותיהם שנידו את בני בנימין שלא יחתנו אותם עם בנותיהם מהסיבה שגם אלה שלא עשו את המעשה הרע בפועל בעצם שתיקתם וסירובם להביא את הפושעים למשפט היו שותפים לפשע.
קושי:
מהו הקושי שמעלה ר’ אליעזר?
פירוש:
ר’ ישעיה מטראני:
ויבנו שם מזבח – קשה לי , שהרי משבאו לשילו נאסרו הבמות; וכך אנו מוצאים בהרבה מקומות שבנו מזבחות.
הסבר פירוש:
הקושי של רבי אליעזר הוא: איך בנו שם [במצפה] עולות וזבחים והרי היו צריכים לעלות בשילו [במקום מרכזי אחד. היכן שנמצא ארון ה’] ולא בכל מקום שיחפצו כי היה איסור לבנות במות מרגע שארון ה’ הונח בשילו.
כנראה ר’ אליעזר חושב שהמילה שם לא מתייחסת למצפה אלא לשילו.
מוסר השכל:
-
במלחמת אחים אין מנצחים. שני הצדדים מפסידים תמיד.
-
הפזיזות גורמת לאדם לעשות טעויות בני ישראל מיהרו להישבע מתוך כעס על בני בנימין דבר שהתחרטו עליו מאוד בהמשך.
-
חשיבות שמירה על שבועה- למרות שבני ישראל התחרטו על השבועה שנשבעו הם ידעו שהם לא יכולים להפר אותה ולכן עשו פעולות שונות כדי להתמודד עם הבעיה.
-
ברגע שאתה לא מתמקד בבעיה שלך אלא משתף את ה’ בבעיה שלך ומפנה אותה אליו אתה מצליח למצוא פתרונות גם לבעיות שנראות ללא פתרון. שבטי ישראל בוכים לפני ה’ ושואלים אותו מהי הסיבה שהדבר קרה והראו לו את צערם. בהמשך העלו קורבנות ומייד רואים שנמצא פתרון.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
-
מה הייתה הבעיה שעמדה בפני ישראל לאחר המלחמה וכיצד היא נגרמה?
-
מהן שתי ההצעות שניתנו ללוחמי השבט הנותרים? מי הציע כל הצעה ואיזו הצעה לדעתך היא הטובה ביותר?
-
היכן התקיימו חגיגות החג? ומהו הזמן של החג?
-
האם לדעתך השם “חג האהבה” מתאים לסיפור או לא?
