פרשת מטות

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.

וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ.

וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם.

וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַיהוָה יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ.

וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ.

וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ.

וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וַיהוָה יִסְלַח לָהּ.

וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ.

וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה.

וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ לֹא הֵנִיא אֹתָהּ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם.

וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַיהוָה יִסְלַח לָהּ.

כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ.

וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ.

וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ וְנָשָׂא אֶת עֲו‍ֹנָהּ.

אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ.

בס”ד

פרשת השבוע: פרשת מטות.

פרשת השבוע פותחת בדיני נדרים.

מהו נדר?

נדר הוא דבר שמותר על פי חוקי התורה והאדם אסר על עצמו.

חז”ל מתייחסים בשתי גישות לנודר. מצד אחד משבחים אותו ומצד שני כועסים עליו ואומרים לו: לא מספיק מה שהתורה אסרה שאתה מוסיף על עצמך איסורים נוספים?

וצריך להבין שהציווי “לא תוסיף ולא תגרע” הוא מהתורה. כיוון שלפעמים מספיק שאדם יוסיף על עצמו עוד משהו קטן והנפש שלו לא תוכל לשאת את הדבר וכך יבעט בהכל. לכן גם אדם שנודר צריך לשים לב מה הוא נותר, מתי והאם הנדר נכון לו.

הרבי מליבוביץ’ מסביר בספרו שכאשר אדם נודר נדר לצורך כך שיצליח לעמוד באיסורי תורה אז הנדר הוא משובח אך לאחר שהוא התחזק כראוי והציווי הוא חלק ממנו ולא חושש עוד שיפול אז מצווה עליו להיות בין אנשים ולהפיץ את אור ה’. “מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך”.

ניתן דוגמא: אם אדם יודע שאלכוהול זה דבר שקשה לו לעמוד מולו כי הוא לא מסוגל להגביל את עצמו לכוס אחת וכך הוא עושה מעשים שכשמתפוגג האלכוהול הוא מתבייש בהם ובעצמו אז עדיף שימנע מעצמו ללכת למקומות ששם האלכוהול נשפך כמים. אבל, לאחר שכבר חיזק את עצמו אין שום בעיה שיסתובב עם אנשים ובמקומות ששותים אלכוהול כי אז הוא האדם שיוכל לתת את האור ולסייע לאלה ששם בדוגמא אישית ובשמירה. 

כך התורה אומרת לאדם. אם אתה נודר כדי להימנע מסביבת אנשים שידרדרו אותך כי אתה לא מרגיש מספיק חזק להחזיק במצוות התורה אז הדבר נכון להימנע גם ממה שמותר. אך לאחר שתרגיש שאתה חזק מספיק תשוב ותתקרב ותוכל עם חוכמתך ובענווה ללמד אותם ולתת להם דוגמא אישית כיצד ראוי לנהוג. 

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.