עמוס פרק ד’
- עמוס
- פרק ד'
- נבואת תוכחה וחורבן
א שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה. ב נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יְהוִה בְּקָדְשׁוֹ כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת וְאַחֲרִיתְכֶן בְּסִירוֹת דּוּגָה. ג וּפְרָצִים תֵּצֶאנָה אִשָּׁה נֶגְדָּהּ וְהִשְׁלַכְתֶּנָה הַהַרְמוֹנָה נְאֻם יְהוָה. ד בֹּאוּ בֵית אֵל וּפִשְׁעוּ הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם. ה וְקַטֵּר מֵחָמֵץ תּוֹדָה וְקִרְאוּ נְדָבוֹת הַשְׁמִיעוּ כִּי כֵן אֲהַבְתֶּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. ו וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָכֶם נִקְיוֹן שִׁנַּיִם בְּכָל עָרֵיכֶם וְחֹסֶר לֶחֶם בְּכֹל מְקוֹמֹתֵיכֶם וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְהוָה. ז וְגַם אָנֹכִי מָנַעְתִּי מִכֶּם אֶת הַגֶּשֶׁם בְּעוֹד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים לַקָּצִיר וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לֹא תַמְטִיר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ. ח וְנָעוּ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ עָרִים אֶל עִיר אַחַת לִשְׁתּוֹת מַיִם וְלֹא יִשְׂבָּעוּ וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְהוָה. ט הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן הַרְבּוֹת גַּנּוֹתֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם יֹאכַל הַגָּזָם וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְהוָה. י שִׁלַּחְתִּי בָכֶם דֶּבֶר בְּדֶרֶךְ מִצְרַיִם הָרַגְתִּי בַחֶרֶב בַּחוּרֵיכֶם עִם שְׁבִי סוּסֵיכֶם וָאַעֲלֶה בְּאֹשׁ מַחֲנֵיכֶם וּבְאַפְּכֶם וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְהוָה. יא הָפַכְתִּי בָכֶם כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה וַתִּהְיוּ כְּאוּד מֻצָּל מִשְּׂרֵפָה וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְהוָה. יב לָכֵן כֹּה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יִשְׂרָאֵל עֵקֶב כִּי זֹאת אֶעֱשֶׂה לָּךְ הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. יג כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה וְדֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
ב”ה
מיקום בתנ”ך: ספר עמוס פרק ד’ פסוקים א’-ט’.
נושא: נבואת תוכחה וחורבן
סיכום הפרק
עמוס פונה בנבואה זו אל הנשים העשירות בשומרון. הוא מכנה אותן בכינוי מזלזל “פרות הבשן” ומאשים אותן בעריכת משתאות מכספי העניים.
הן דורשות מהבעלים שלהן שיביאו להן כסף לצורך החגיגות שלהן ויודעות שהכספים האלה מגיעים מעושק העניים (מכספי הריבית שנלקחו מהעניים).
עמוס מנבא את שבועת האל ואת העונש הצפוי לנשים האלה: הן יוגלו בסירות דיג קטנות עם ריח לא נעים ובצפיפות רבה למקום שנקרא הרמונה [=כלא נשים]. וכל אחת מהן תנסה לדחוף את חברתה כדי שיהיה לה מקום או כדי לברוח מהמצב הקשה אך הן יושלכו לכלא ולא יינצלו מעונשן.
עמוס פונה לעם בציניות (לא מתכוון באמת לדבריו אלא לועג להם) ואומר להן שימשיכו לבוא למקומות הקדושים כדי להקריב, להקטיר ולהשקיע מאוד בכל תחום פולחני אך בצורה שונה מאיך שהאל ציווה ולא לפי ובתמורה הוא [האל] יביא להם ניקיון שיניים [רעב] בערים ומחסור בלחם בכל מקום שהם נמצאים.
מטרת העונש היא כדי שיעשו שינוי במעשים שלהן אך העם ממשיך בדרכו הרעה. כתוצאה מכך האל ממשיך להביא להם עונשים נוספים המגיעים בצורה הדרגתית מהקל אל הכבד בתקווה שישנו את דרכם ויבינו שכשהם עוסקים בפולחן מזויף ומזניחים את ערכי המוסר אין ערך למעשי הפולחן שלהם ובכל זאת הם לא מבינים ולא עושים שינוי במעשים שלהם אלא בטוחים בצדקת דרכם.
שבעת העונשים שמגיעים בהדרגה הם:
ניקיון שיניים ומחסור בלחם בכל מקום– רעב (כשאין מה לאכול אז השיניים נקיות. יש פה שימוש ציני כי הדבר נראה כמשהו חיובי אך הוא שלילי)
מניעת הגשם– בעיר אחת יורד גשם ובערים אחרות לא יורד גשם. דבר שגורם לשטחים חקלאים רבים להתייבש. בנוסף, האנשים בערים שלא ירד בהם גשם צריכים לטרוח ולהגיע לעיר שיורד בה גשם לצורך שתיית מים אך כמות המים שיש שם לא מספיקה כדי להרוות את צימאונם.
שידפון וירקון- מחלות תבואה שהורסות את מעט היבול שנשאר לעם.
דבר– מחלה
מוות בחרב של בחורי ישראל ולקיחה בשבי של סוסי המלחמה.
שרפה– שרפה של המחנה
הפיכת המקום כמו הפיכת סדום ועמורה כשכל המקום נראה כמו גחל שרוף ואין דרך להציל ממנו דבר.[חורבן מוחלט]
לאחר כל עונש מופיע הביטוי: “ולא שבתם עדי נאום ה’” הביטוי בא להדגיש שמטרת העונשים לא הייתה כדי להתעלל בהם אלא כדי לגרום להם לשנות את דרכם ולשוב לדרך הטובה אך גם כשהעונשים הפכו להיות קשים ביותר לא חל שום שינוי בעם ולכן בסופו של דבר גם הגיע חורבן כללי.
עמוס מנבא ומכין את ישראל לקראת פעולות האל. הוא מתאר את עוצמת האל וכוחו ביצירת הטבע, ובהכרת דרכי האדם והתנהלות העולם כדי להדגיש בפני העם מול מי הם עומדים.
מבנה הפרק:
א’-ג’: חטאן ועונשן של הנשים העשירות בשומרון
ד’-ה’: מעשי הפולחן וצביעות העם
ו’-י”א: שבעת העונשים שהעם מקבלים כדי לשוב בתשובה אך לא יוצרים שום שינוי.
י”ב-י”ג: תיאור עוצמת האל והכנת העם לקראת הפורענות.
מילים לביאור:
פרות בשן= פרות שמנות ומשובחות
בשן– מקום שופע בדשא לגידול ורעיית צאן
צינות= אביזרים חדים המשמשים לקשירה של שבויים
סירות דוגה= סירות דיג קטנות
הרמונה=כלא נשים
שידפון וירקון– מחלות תבואה
גזם– חלקי תבואה שנגזמו [מעט התבואה שגזמו ונשארה עדיין]
החטא: הנשים העשירות בשומרון חוגגות על חשבון כספי העושק מעניי העיר.
העונש: יוגלו בצפיפות למקום שנקרא הרמונה[כלא נשים] בסירות דיג קטנות ועם ריח לא נעים.
כינויים:
פרות הבשן– הנשים העשירות בשומרון. הכינוי המזלזל ניתן להן כיוון שהשפע שלהן מגיע מכך שהן עושקות את העניים.
ציניות: זלזול ולעג סמוי
עמוס מכניס ציניות בנבואתו. הוא פונה לעם ואומר להם שהם מגיעים אל המקומות הקדושים. מקריבים, מקטירים, מביאים מעשרות וה’ נותן להם בתמורה ניקיון שיניים.
נקיון שיניים נשמע כמו שכר טוב על מעשיהם אך כשממשיכים לקרוא מבינים שניקיון השיניים הוא לא שיניים בריאות אלא רעב ולכן זהו עונש ולא שכר טוב כמו שזה נשמע.
הסיבה בשימוש בציניות היא כדי לגרום לעם להקשיב. הם מצפים לשמוע דבר טוב ולכן מקשיבים לדברי עמוס אך מקבלים תוכחה.
סוג הנבואה:
נבואת תוכחה. עמוס מוכיח את העם על חטאיו ועל ההתעלמות מהרמזים הברורים שהאל שולח להם כדי שישנו דרכם.
חטאי העם:
1. משתאות וחגיגות העשירים על חשבון עושק העניים.
2. עשיית מעשי פולחן לא על פי כללי הפולחן אלא על פי רצונם.
3. התעלמות מהעונשים הניתנים להם כדי להעיר אותם שישובו בתשובה.
מידה כנגד מידה: התאמה בין המעשה לגמול הניתן לו.
הנשים העשירות בשומרון דורשות מהבעלים שלהם: “הביאה ונשתה יין” ולכן בהמשך יבואו עליהן ימי העונש שלא יוכלו לברוח ממנו. “הינה ימים באים עליכם” [פסוק ב”]
ביטוי מנחה: ביטוי החוזר מספר פעמים בפרק ומטרתו להעביר מסר.
“ולא שבתם עדי נאום ה’”- מטרת הביטוי להדגיש שלמרות כל העונשים שה’ נתן לעם כדי שיתעוררו ויבינו את הטעויות ואת הדרך השגויה שלהם הם לא מבינים וממשיכים באותה דרך ללא שינוי דבר הגורם לעונש להחמיר ולהחמיר עד שהעונש מגיע למצב של חורבן.
הדרגה– מהקל אל הכבד או מהכבד אל הקל
עמוס מפרט את שבע הפורענויות שהעם מקבל כדי לגרום להם להשתנות. העונשים מגיעים מהקל אל הכבד כדי לגרום להם להשתנות. מכיוון שהם לא משתנים העונש הולך ומחמיר יותר ויותר עד החורבן המוחלט.
מוסר השכל
מוסר מול פולחן– לאורך הפרק אנו רואים שעמוס מוכיח את העם על החטאים המוסריים ומזלזל במעשים הפולחנים שלהם. דבר המעביר מסר ברור מאוד שלמעשים הפולחנים אין ערך כל עוד אדם מזלזל בערכי המוסר. האנשים בתקופת עמוס חשבו שאם הם משקיעים ומהדרים בפעולות פולחן אז הם יכולים להתנהג כרצונם. בא עמוס ומדגיש שמעשי הפולחן לא מנקים את החוטא בחטאים מוסריים! הדרך לשוב אל האל חייבת להיות דרך המוסר.
עשיית החוקים על פי הכללים ולא על פי רצונם– בני ישראל מתנהלים על פי רצונם ובטוחים שהם מתנהגים כראוי. הם משנים את החוקים לפי רצונם ועל פי הנוחות שלהם ולא על פי ציווי האל.
ניתן ללמוד מכך על חשיבות הדקדוק בפעולות. כל דבר שהוא “בערך” ולא מדויק גם יעבור לדורות הבאים בצורה לא מדויקת וכך כל המסר משתנה. עמוס אומר להם שאם יש ציווי להקריב קורבן עד הבוקר אתם לא יכולים להשאיר אותו שלושה ימים כי זה רצונכם ולשייך אותו לאל.
קשיים ופרשנות:
קושי:
מי הן “פרות הבשן” ומדוע מכונות כך?
פירוש רש”י: “פרות הבשן – נשי השרים והסגנים. ויונתן תירגם: “עתירי נכסיא”.”
פירוש ראב”ע: “פרות הבשן – הן נשי ישראל הדומות לפרות הרועות בהר בשן: מחמת שהן מתפטמות שם , הן בועטות וסוררות ורוצצות ועושקות דלים ואביונים. האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה – בין בנאמנות בין בגזל , הָבֵא לנו יין ונשתה!”.
הסבר פירוש: הנשים של עשירי העם [שרים, סגני שרים, אלה שיש להם הרבה נכסים] שמכונות כך כיוון שהן מצוות על הבעלים שלהן להביא להן כסף לצרכי המשתאות והבזבוזים שלהן גם אם הכסף מגיע בצורה הוגנת וגם אם בצורה של עושק ורמאות.
קושי:
“ופרצים תצאנה אשה נגדה” מהו העונש המתואר בפסוק זה?
רש”י: “ופרצים תצאנה אשה נגדה – ובפרצי החומה תצאנה לנוס. אשה נגדה – בפרצה שתמצא לנגדה”
הסבר פירוש: כל אישה תנסה לחפש מקום פרוץ [פתח] כדי לברוח מהמקום אך לא תמצא דרך לברוח מעונשה.
קושי:
מהם הפשעים שהעם מואשם בהם בתחום הפולחן?
פירוש:
רש”י: “והביאו לבקר זבחיכם – זאת אומרים לכם כומרי הבעל: עבודה זרה וותרנית היא , ואינה מַחמרת עליכם; התורה אמרה: “לא ילין לבקר” (שמ’ לד , כה) , אבל עבודה זרה: והביאו לבקר”;
רד”ק: “הרבו לפשוע – כי לא דייכם שקבעתם עבודה זרה בביתאל , כי גם בגלגל הרביתם לפשוע. והביאו לבקר זבחיכם – הפכתם עבודתי לאלהים אחרים; כמו שהיה לכם להביא זבחיכם בביתי , כן אתם מביאים אותו לבית עבודה זרה… ועוד מפרשים והביאו לבקר זבחיכם – שמקדימין זבחי שלמים לעולה , והתורה אמרה כי העולה קודמת לכל קרבן.”
הסבר פירוש רש”י: היו עובדים עבודה זרה כיוון שהייתה נוחה להם ובלי חוקים נוקשים.
הסבר פירוש רד”ק: היו מקריבים קורבנות לעבודה זרה במקומות הקדושים.
פירוש: נוסף של רד”ק: היו עוסקים בפולחן אבל לא על פי החוקים והכללים אלא על פי הרצונות שלהם ועל פי ההקלות שכוהני עבודה זרה היו מקלים עליהם לפי הנוחות שלהם.
קושי:
מהו ניקיון שיניים?
פירוש:
ר’ יוסף קרא: “ניקיון שיניים – זהו רעב; שכשאין אדם אוכל , שיניו נקיים.”
הסבר פירוש: ניקיון שיניים הכוונה לרעב כשאין אדם אוכל אז שיניו נקיות.
קושי:
מהי הסיבה שעמוס מדייק את זמן הפסקת המטר שלושה חודשים לפני הקציר?
פירוש: ר’ יוסף קרא: “בעוד שלשה חדשים לקציר – שלשה חדשים לפני הקציר אני מונע מכם את הגשם שמגדל את התבואה; שבזמן שאין גשמים יורדין נאבד הקציר.”
הסבר פירוש: שלושה חדשים לפני הקציר זהו הזמן שצריכים החקלאים את המטר לצורך התבואה ואם אין מטר בזמן זה גם לא גדלה התבואה.
קושי:
מהם שידפון וירקון? [פסוק ט’]
פירוש: ר’ יוסף כספי: “בשדפון ובירקון – מארות בזרע”
הסבר פירוש: מחלות שמזיקות לתבואה [לזרעים].
קושי:
מהי הסיבה שמצרים מופיעה פה בתוך רצף העונשים?
פירוש:
ר’ אליעזר מבלגנצי: “עוד הוספתי להכות אתכם בגופים , אולי תשובו: שלחתי בכם דבר – פתאם. בדרך מצרים – כשהלכתם שם לעזרה; אולי תשובו. עוד: הרגתי בחוריכם עם שבי סוסיכם שהוצאתם ממצרים להלחם ולהמלט מן האויב – שנשבו מכם בדרך”
הסבר פירוש: בפסוק זה מתוארת ההחמרה בעונשים מכיוון שהעם לא שבו בתשובה אלא עוד הלכו למצרים לקבל סיוע במלחמה, ה’ הכה בהם בדבר כשהיו בדרכם למצרים לקבל סיוע ומי שלא מת בדבר נהרג בחרב ונלקחו בשבי הסוסים שרכבו עליהם כדי להימלט מהאויב.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קראו עמוס פרק ד’ פסוקים א’-ג’.
אל מי פונה עמוס?
מה האשמה שמוזכרת בפרק?
מה העונש על כך?
- קראו עמוס פרק ד’ פסוקים ו’-י”א.
א. מה מספר העונשים המתוארים בקטע זה? באיזה דרך הם מוצגים ומהי מטרתם?
ב. בחרו שלושה עונשים המתוארים בפרק והסבירו אותם.
- כתבו את ההגדרה לביטוי מנחה ותנו דוגמא מהפרק לביטוי מנחה ומטרתו בפרק זה.
- בפרק זה עמוס מנסה להעביר מסר לעם. מה המסר שהוא מנסה להעביר בתוכחתו בפרק זה? בססו דבריכם על הכתוב.
- בחרו ארבע עונשים מתוך העונשים המתוארים בפרק והסבירו אותם.
- כדי להדגיש את דבריו עמוס משתמש בדבריו בציניות. הוכח מהפרק.
שאלות בגרות:
- קראו עמוס פרק ז’ פסוקים י’-י”ז וירמיה פרק כ’ פסוקים א’-ו’.
- כתבו שתי נקודות דמיון בין הפרקים.
- לאור קריאת הפרקים מהו היחס של העם אל הנביאים באותן תקופות?
- קראו עמוס פרק ז’ פסוקים י’-י”ז. כיצד ניתן לראות החמרה בנבואת עמוס בפרק? מהי הסיבה להחמרה זו לדעתכם?
- קראו עמוס פרק ז’ פסוקים י’- י”ז. מה לדעתכם הסיבות לכך שאמציה מזלזל בעמוס ומגרש אותו מישראל?
- קראו עמוס פרק ז’ פסוקים י’- י”ז. מהם הדרישות של אמציה מעמוס?
- קרא עמוס פרק ז’ והוכח מהפרק שנביאי ה’ ניבאו בשם האל ולא היססו לצאת נגד הממשל או לקבל השפלות ובזיונות.
- קראו עמוס פרק ז’ פסוקים י’-י”ז. בנבואת עמוס אל אמצייה ניתן לראות סוגי גמול שונים. כתבו הגדרה של שני סוגי גמול המופיעים בפרק ותנו דוגמה לכל אחת מהן.
- קראו עמוס פרק ז’ פסוקים י’-י”ז. ואת פירוש רד”ק שלפניך.
רד”ק: “ועתה שמע דבר יי’ – כי גם עליך בפרט אני מתנבא. ולא תטיף על בית ישחק – שאמרתי “ונשמו במות ישחק” (לעיל , ט) , ועל מלכות ירבעם נבאתי שהם עושים במות לפסילים; ואתה אומר שלא אנבא עליהם בארצם – האל שלחני , ולא אמָנע בעבור דבריך! ואתה , שתמנעני מלהנבא – שמע שהאל דבר עליך רעה: אשתך בעיר תזנה – טרם גְלותכם , אשתך בעודה בעיר תזנה עם האויב הבא אל העיר. ואין זה כמו “נשים בציון ענו” (איכה ה , יא) , כי הענוי הוא שלא ברצון האשה , והזנות – ברצון האשה. וכל זה עונש אמציה , שתזנה אשתו לעיניו , ובניו ובנותיו יפלו בחרב לפניו , והוא יִגלה וימות על אדמה טמאה; וכל זה – בעבור בזותו נבואת האל , מצטרף אל שאר עונותיו , שהיה עובד עבודה זרה ושאר עונות. והאויבים היו הורגים הבנים והבנות הקטנים שלא יוכלו ללכת ברגליהם , לפיכך אמר: ובניך ובנותיך בחרב יפלו. והגדולים היו מַגְלים , זולתי אותם שהיו נלחמים , שהיו הורגים אותם האויבים בהתגברם עליהם. ואדמתך בחבל תחלק – שיחלקוה ביניהם האויבים הבאים לגור בארצכם , עם שאר האדמות; והם הגוים שהביא שם מלך אשור ויושב אותם בערי שומרון (ראה מ”ב יז , כד].”
- במה מאשים עמוס את אמציה ומהן נבואות החורבן שמנבא לו על חטאו?
- הסבירו שלושה עונשים שאמציה מקבל על פי רד”ק ובאיזה סוג של גמול מדובר.
