ספר שמות פרק ל”ד
- שמות
- פרק ל"ד
- לוחות שניים
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. ב וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר. ג וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא. ד וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים. ה וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהוָה. ו וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. ז נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. ח וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. ט וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ. י וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְהוָה כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ. יא שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. יב הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ. יג כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן. יד כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא. טו פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ. טז וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן. יז אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ. יח אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם. יט כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה. כ וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. כא שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת. כב וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה. כג שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כד כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. כה לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח. כו רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.
כז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל. כח וַיְהִי שָׁם עִם יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. כט וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ. ל וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. לא וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם. לב וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אִתּוֹ בְּהַר סִינָי. לג וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה. לד וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה. לה וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
תקציר הפרק
ה’ פונה אל משה ומצווה עליו לפסול לו שני לוחות אבנים כמו הראשונים כדי שה’ יכתוב שוב על הלוחות את עשרת הדברות כמו בלוחות הקודמים שמשה שבר (לאחר שראה בעיניו את חטא העגל והעם המתהולל, משה שבר את הלוחות בתחתית ההר).
הוא מעדכן את משה, שבבוקר יעלה אל הר סיני ויעמוד בראש ההר בלי אף אדם או בהמה שתתלווה אליו או שימצא באזור ההר.
משה מבצע את שליחות האל. מכין את הלוחות, משכים בבוקר ועולה להר סיני על פי ציווי האל.
ה’ יורד אליו בענן (הדרך שבה יודעים שה’ מדבר עם משה) ומשה קורא בשם ה’ בתפילת שלוש עשרה מידות של רחמים ומשתחווה לה’.
החלוקה של המידות לפי הרמב”ן, אבן עזרא ורבנו תם:
ה’
ה’
אל
רחום
וחנון
ארך אפים
ורב חסד
ו[רב]אמת
נוצר חסד לאלפים
נושא עוון
ן[נושא] פשע
ו[נושא] חטאה
ונקה
משה מתפלל לה’ ומזכיר בתפילתו שלמרות שה’ לא שוכח דבר, יודע את חטאי העם וזוכר אותם לנצח ולדורי דורות, עדיין, הוא מבקש ממנו שיסלח לעווננו ולחטאתנו. משה מכניס בבקשה שלו את עצמו כאילו הוא בעצמו חטא ולא רק העם. הוא לוקח על העם אחריות כמנהיג ומבקש מה’ סליחה על המעשים.
בתגובה, ה’ משיב לו שהוא יכרות ברית (הסכם) עם משה ויעשה אתו נפלאות כך שכל עמי העולם ועם ישראל יראו את מעשי ה’ וגדולתו בדרך זו.
ה’ מזהיר את העם להישמר מהעמים שהוא מגרש מפניהם מהארץ ולא לכרות עמם ברית שלום כדי שבעתיד הם לא ילמדו ממעשיהם, יאכלו מקורבנות העבודה זרה שלהם, ויינשאו להם (התבוללות). הסיבה לכך שה’ מונע מהעם את הקרבה לגויים האלה היא כי על באמצעות קירבה זו הם יכולים ללמוד ממעשיהם, לחטוא וללכת אחרי אלוהים אחרים. [א-ט”ז]
פסוקים כ”ז- ל”ה
ה’ מצווה על משה לכתוב את הדברים ואת הברית ביניהם.
משה נמצא שוב על הר האלוקים 40 יום ולילה שבהם, הוא לא אוכל ולא שותה, כותב על הלוחות את עשרת הדיברות ויורד אל העם בסוף 40 יום. כשהוא יורד, עור פניו קורן באור חזק ואהרון והעם שרואים את פניו קורנים חוששים לגשת אליו.
משה קורא להם ואהרון ונשיאי העדה ניגשים אל משה, הוא מצווה אותם את כל מה שה’ דיבר אתו בהר סיני ולאחר שמשה מסיים לדבר עם אהרון והנשיאים הוא שם מסווה (בד / מסכה) על פניו, כדי שלא יסתנוורו מאורו וכאשר ה’ מדבר עם משה, משה מוריד את הכיסוי עד שהוא מסיים את דבריו.
חקירת הפרק:
13 מידות של רחמים
13 מידות של רחמים שמשה אומר על פי רש”י , זו תפילה שה’ מגלה למשה כדי שיוכל להשתמש בה כשהוא יודע שה’ כועס על עם ישראל וכך כשיאמר תפילה קדושה זו ה’ ימחל ויסלח לעם ישראל.
יש פרשנים שמחלקים את המידות בסדר שונה אך כולם מסכימים שלתפילה זו כח רב מאוד. (ביום כיפורים אומרים תפילה זו כמה פעמים כדי שה’ ימחל על חטאינו)
על פי המדרש “אמר רב יהודה ברית כרותה לשלוש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם”
בתפילת 13 מידות שמשה אומר הוא מתייחס ל13 מידות (= תכונות) של האל.
הן מתחלקות לשתי קבוצות:
אחת שייכת למידות רחמים של האל והן פותחות את התפילה והשנייה למידות דין של האל.
עם תכונות אלה, האל מנהל את העולם. מצד אחד עם רחמים- חסד, רחמים, סבלנות, ומחילה לאלה שמבקשים סליחה ומצד שני במידת דין- חוזק, עוצמה ובלי לוותר לחוטאים.
רחום, חנון, רב חסד, ארך אפיים- אלה מידות של רחמים
ונקה לא ינקה- מידת הדין, אומרת שאדם שחוטא נענש על מעשיו ואלוקים לא מוחק לו את מעשיו אלא אם ישנה את דרכיו ויחזור למוטב
בפרק שלנו אפשר לראות גם את מידות הרחמים של ה’ שמשה פונה לאל כדי שירחם, יסלח וייתן לעם הזדמנות ומצד שני רואים שאלוקים כועס על העם ואומר למשה שהוא רוצה לכלות אותם ורק את משה להשאיר.
ה’ ה’ ( שמו של ה’ בצורה זו היא צורה שמבטאת רחמים)
אל, רחום= מרחם על בריותיו וגם כשמעניש העונש הוא ברחמים,
חנון= חונן את האדם וסולח לו
ארך אפים= לא מעניש ישר אלא נותן הזדמנות לחוטאים,
רב חסד= עושה עם האדם הרבה חסדים שלא משתווים לעשייה של האדם בעולם,
ואמת= בצורה נכונה וצודקת. נושא עוון ופשע
נוצר חסד לאלפים= זוכר ושומר על הזכויות של האדם וכך גם צאצאיו נהנים מהשכר
וחטאה ונקה, פוקד עוון אבות על בנים ועל שלשים … = מידת הדין נשמרת עד 4 דורות כיוון שמעשי האדם משפיעים גם על הדורות שאחריו (אם הם לא מתקנים ומשנים את דרכיהם).
הברית בין ה’ לעם :
ה’ :
יעשה נפלאות שיפלו בין עם ישראל לשאר העמים.
יעשה נפלאות שיוכיחו לעמים ולעם ישראל את כוחו הגדול של ה’
יגרש את העמים מפני עם ישראל. את האמורי, הכנעני, החתי, הפרזי, החוי, היבוסי
העם :
1. לא יכרות עם עמים אלה בריתות שלום אלא יתרחק מהם וממעשיהם
2. העם יהרוס, יכרות וישבור את כל סוגי העבודה זרה שעשו העמים האלה כשהיו בארץ. (אשרה, מזבחות, מצבות)
הנימוק לדרישות מהעם: שלא יגרמו להם להתערבב איתם, להינשא להם ובהמשך להשתחוות לאל אחר וללמוד ממעשיהם. (להימנע מהידרדרות רוחנית)
השוואה בין לוחות ראשונים לשניים:
נקודות שוני:
לוחות ראשונים– מעשה ה’ בלבד
לוחות שניים– שיתוף של משה בעשייתם
לוחות ראשונים- מעמד בקול שופרות, לפידים ועשן
לוחות שניים- משה לבדו עולה אל ההר.
לוחות ראשונים- העם חוטא
לוחות שניים- העם מחכה לקבל את דברי האל
נקודות דמיון:
- בשניהם עולה משה להר סיני כדי לקבלם
- לאחר קבלתם, משה נמצא 40 יום ולילה בהר סיני ומקבל מה’ את התורה
- בשני הלוחות רשומות עשרת הדיברות
משה מקבל בפרק זה שוב יחס מיוחד מאלוקים :
- ה’ מעדכן את משה שבזכות שמשה בתוך עם ישראל הוא יעשה לעם נפלאות. “וראה כל העם אשר אתה בקרבו…אשר אני עושה עמך”
- ה’ מצווה על משה לפסול לוחות (להיות שותף בהכנת הלוחות)
- רק משה מקבל אישור לעלות אל ההר ולקבל את התורה
- לאחר מתן התורה קורן עור פניו של משה באופן תמידי וכולם רואים את הארת ה’ עליו.
מוסר השכל:
- משה מקבל יחס מיוחד מהאל דבר שמראה שאלוקים מעריך את משה על כך שעמד מולו למען העם ושעשה את תפקידו כראוי. גם אנו כשאנו בתפקידי מנהיגות / אחריות נדע לשים את אלה שמתחתינו גם אם הם טועים, לפנינו.
- אחד הדברים שניתן ללמוד מהפרק היא את מעלת הסליחה שחשובה לשני הצדדים גם לפוגע וגם לנפגע.
על פי הפרשנים האל בעצמו גילה למשה רבנו את תפילת 13 מידות שכשאדם אומר אותם ייסלח לו, מכאן ניתן להבין שהאל בעצמו היה מעוניין לסלוח לעם ישראל ולא רצה להישאר בכעסו.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שלוש עשרה מידות:
תפילת 13 מידות לפי רש”י נאמרה על ידי משה רבנו. לאחר שחטאו עם ישראל בחטא העגל, עלה משה רבנו להר סיני והתפלל לאלוקים שיסלח להם, בפעם השלישית שעלה הוא נשאר שם ארבעים יום וארבעים לילה ברציפות ואז בעשירי בתשרי (יום הכיפורים) אמר לו ה’ שסלח לעם ישראל.
באותו זמן ראה משה רבנו שזוהי שעת רצון ולכן ביקש מה’ שיתגלה לפניו:
“וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶך” [שמות ל”ג, י”ח].
ה’ נענה למשה רבנו והראה לו בהתגלות אלוקית את מידותיו כמו שמופיע בשמות ל”ד
הגמרא מתארת תפילה זו במילים אלה: “נתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפילה“. חכמנו מסבירים שאלוקים בעצמו הראה למשה רבנו את סדר התפילה הזו ואמר לו, בשעה שעם ישראל חוטאים וחוזרים בתשובה, יגידו לפני תפילה זו ואסלח להם.
ולכן היא נחשבת כתפילה עוצמתית ובעלת כח רב לסליחה וכפרה.
התפילה בספר שמות ל”ד
“ה וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהוָה. ו וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. ז נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.“
התפילה נקראת 13 מידות מכיוון שמופיעות בה 13 תכונותיו כביכול של האל שבהם הוא מנהיג את העולם.
פרשנים מחלקים את המידות בסדר שונה, נביא כאן את חלוקת המידות לפי דעתם של רבנו תם, הרמב”ן, אבן עזרא ואבודרהם
- ה’ (ב) ה’
(ג) אל (ד) רחום (ה) וחנון
(ו) ארך אפים (ז) ורב חסד (ח) ורב אמת
(ט) נוצר חסד לאלפים
(י) נושא עוון (יא) ופשע (יב) ונושא חטאה
(יג) ונקה
הסבר התפילה
- ה’ – אני הוא ברחמים קודם שיחטא האדם, אף על פי שאני יודע שסופו לחטוא
- ה’ – ואני הוא ברחמים אחרי שיחטא וישוב
- אל– מידת רחמים
- רחום – המרחם על העניים
- וחנון – חונן גם את העשירים
- ארך אפיים – מאריך אף, לא ממהר להעניש כדי שיחזרו בתשובה
- ורב חסד – מתנהג בחסד עם אלו שאין להם זכויות כל כך
- ואמת– לשלם שכר טוב למי שעושה את רצונו
- נוצר חסד לאלפים – נוצר את החסד שאדם עשה לאלפי דורות
- נושא עון– נושא את המעשים הרעים שאדם עושה בכוונה, וסובל אותם
- ופשע– נושא את הפשעים שאדם עושה במרד
- וחטאה – נושא את החטאים, המעשים שאדם עושה בלי כוונה
- ונקה– מנקה לאלו שחוזרים בתשובה
שמות פרק ל”ד
- קרא שמות פרק ל”ד פסוקים א’- ט”ז
- קרא פסוקים י’- ט”ז
בפסוקים אלה ה’ נענה לבקשתו של משה לחדש את הברית עם עם ישראל.
ציינו התחייבות אחת של ה’ והתחייבות אחת של העם בברית והסבירו אותן.
- קרא פסוקים ו’-ז’.
בפסוקים אלה מוזכרות שתי מדות שבהן אלוקים מנהל את עולמו.
[1] ציינו מהן שתי המידות והביאו ביסוס לכל אחת מהן מהכתוב.
[2] הסבר על איזה מהמידות מבסס משה את בקשתו בפסוק ט’ ואיזו מידה באה לידי ביטוי בשמות ל”ב פסוקים ט’-י’.
2. קרא שמות פרק ל”ד, ושמות פרק י”ט.
א. מצא שתי נקודות דמיון בין לוחות ראשונים ללוחות שניים
ב. מצא שתי נקודות שוני בין מסירת לוחות שניים לראשוניים
3. קרא שמות ל”ד פסוקים י”ג- כ”ו. בקטע זה מופיעים חוקים שונים שניתנו לעם. החוקים מאופיינים בחלוקה לנימוקים שונים: היסטוריים, דתיים וחקלאיים. תן דוגמא לחוק השייך לכל קבוצה והסבר את החוק שבחרת.
4. קרא שמות ל”ד פסוקים ה’-ז’. יש הטוענים שיש סתירה בין המידות “נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה” ל “וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה”. מהי הסתירה, וכיצד אפשר ליישב אותה ?
5. קראו פרק ל”ד פסוק ט’ וכן שמות ל”ג פסוק ג’.
א. מהי החלטת ה’ בעקבות חטא העגל על פי שמות ל”ג פסוקים ב’ – ד’ ומה הנימוק להחלטה זו?
ב. בפרק ל”ד פסוק ט’ מבקש משה בקשה מה’. מהי בקשתו? הסבירו כיצד משתמש משה באותו
נימוק שהציג האל אך בדרך הפוכה.
3. קרא שמות פרק ל״ד פסוקים ה-ט ואת הקטע שלפניך:
״אמר רבי יוחנן: התעטף הקב״ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר התפילה. ואמר לו: כל זמן שישראל חוטאים, יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. דהיינו כסדר שלוש עשרה מידות רחמים של הקב״ה, שנאמר: ״ ויעבר ה׳ על פניו ויקרא ה׳ ה׳ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים נשא עוון ופשע …״( מסכת ראש השנה דף י״ז עמוד ב)
רשב״ם: ויקרא בשם ה׳- הקב״ה קרא, כשהיה עובר.
א. על פי המקורות שקראת מי הוא האומר את שלוש עשרה מידות של רחמים ומדוע אמר אותם?
ב. מתוך המקורות האם ניתן להבין שמשה היה היחיד שמעוניין בסליחת האל?
ג. חשוב, לאור מה שקראת מה ניתן ללמוד על משמעות הסליחה? למי היא חשובה?
4. קרא שמות פרק ל”ב פסוקים א’-י’, שמות פרק ל”ג פסוקים ד’- י”א וספר במדבר פרק י”ד פסוקים א’-כ’.
ניתן לומר שבספר שמות ה’ לימד את משה רבנו את תפילת 13 מידות של רחמים שבכוחן היה יכול משה להרגיע את זעמו של האל ומשה השתמש בהם.
- מהי הסיבה לכעסו של האל בספר שמות ומהי הסיבה לכעסו בספר במדבר?
- מי אמר את תפילת 13 מידות בכל ספר?
- האם התפילה סייעה למשה באירועים הנ”ל?
- מהו האירוע בימינו [חג, יום טוב] שמשתמשים בתפילה זו ולאיזה מטרה?
