ספר שמות פרק י”ט
- שמות
- פרק י"ט
- מעמד הר סיני
א בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. ב וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. ג וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ד אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. ה וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ז וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה. ח וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְהוָה. ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְהוָה. י וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. יא וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי. יב וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. יג לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר. יד וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. טו וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה. טז וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. יז וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. יח וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. יט וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. כ וַיֵּרֶד יְהוָה עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְהוָה לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה. כא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יְהוָה לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב. כב וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל יְהוָה יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם יְהוָה. כג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ. כד וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יְהוָה פֶּן יִפְרָץ בָּם. כה וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
תקציר הפרק
שלושה חודשים לאחר שעם ישראל יוצא ממצרים הם יוצאים מרפידים ומגיעים להר סיני, הם חונים מול ההר ומשה עולה לשמוע את דברי האל.
ה’ פונה אל משה ואומר לו שידבר עם עם ישראל ויזכיר להם את הניסים שהוא עשה להם כשהוציא אותם ממצרים ואיך נשא אותם אליו כמו נשר שנושא את ילדיו ומביא אותם אליו. הוא אומר למשה להציע בפני העם את התנאי להמשך השמירה וההגנה עליהם:
הם ישמעו בקול ה’ וישמרו בריתו והוא ייתן להם יחס מיוחד ושונה משאר העמים, עם ישראל יובדלו מאחרים ויהיו קדושים לאל.
משה פונה אל זקני העם ואומר להם את דברי האל וכל העם אומרים ביחד: “כל אשר דיבר ה’ נעשה”.
משה משיב אל ה’ את דברי העם וה’ מעדכן אותו לגבי האירוע הגדול שעומד להיות והוא מעמד הר סיני שבו העם יתחזק באמונה בה’ ובמשה כשליח האל. ה’ מנחה אותו לגבי ההכנות של העם למעמד הר סיני.
הכנות העם: 1. להתקדש 2. לכבס בגדיהם 3. להתכונן ליום השלישי 4. לא לעלות אל ההר ולא לנגוע בקצהו.
ה’ מזהיר את משה שמי שיגע בהר אם זה אדם או בהמה ימות. רק כשישמעו את קול השופר הם יוכלו להתקרב אל ההר (במשוך היובל).
משה פונה אל העם ומדריך אותם כיצד הם צריכים להכין את עצמם ולהתקדש לפני מעמד הר סיני:
1.להתקדש 2. לכבס בגדיהם 3. להתכונן במשך שלושה ימים ליום הזה 4. לא לגשת אל אישה בימים אלה.
בבוקר היום השלישי עם ישראל שומע קולות, ברקים וקול שופר חזק מאוד והם רואים ענן כבד על ההר. העם מפחדים מאוד ומשה מוציא אותם מהמחנה ומנחה אותם שיעמדו בתחתית ההר.
ה’ יורד באש לכיוון ההר ולכן הר סיני עשן כולו וקול שופר חזק מאוד מסביב.
ה’ מצווה על משה לעלות אל ראש ההר וכשמשה עולה אל ההר ה’ מצווה אותו לרדת ולהזהיר את העם שלא יעלו אל ההר כדי שלא ימותו ושיזהיר גם את שיתקדשו כדי שלא ימותו.
משה משיב לה’ שהעם לא יעלה כי הרי ה’ נתן הוראה לא לעלות ובכל זאת ה’ אומר למשה לרדת אליהם הוא ואהרון ולהזהיר את הכוהנים והעם מעליה אל ההר שלא יפגעו. משה יורד אל העם.
חקירת הפרק:
תקבולת נרדפת: חזרה על אותו רעיון במילים שונות
ה’ פונה אל משה שיאמר לבית יעקב ויגיד לבני ישראל.
יש פה תקבולת נרדפת.
יאמר = יגיד
בית יעקב = בני ישראל
על פי הפרשנות: בית יעקב אלה הנשים ובני ישראל הם הגברים. אל כל אחד מהם יש צורך לפנות בסגנון אחר ובשפה אחרת כדי שיקבלו את הדברים בצורה נכונה וטובה.
מטאפורה– דימוי המתאר אירוע מסוים
אשא אתכם על כנפי נשרים= דימוי המתאר את הדרך שבה ה’ הוציא את עם ישראל ממצרים. בעוצמה ובכבוד. כמו נשר שנושא את ילדיו בחוזק ובעוצמה.
המטרה בהדגשת האל את החסדים שעשה עם העם היא כדי להדגיש את כוחו והיכולת שלו להמשיך להגן עליהם תמיד ואת המחויבות שלהם כלפיו בגלל החסדים שעשה עימם.
משפט תנאי = מופיע בתחילתו בדרך כלל עם המילה אם במידה ותעשו משהו מסוים תקבלו תוצאה מסוימת.
“אם תשמעו בקולי…והייתם לי סגלה מכל העמים…”
עם ישראל ישמעו בקול ה’ וישמרו בריתו ובתמורה יקבלו את הגנת האל ויהיו מיוחדים וקדושים לאל מכל העמים.
עם ישראל מקבלים את תנאי הברית (ההסכם). “כל אשר דיבר ה’ נעשה” [פסוק ח’]
אירוע מכונן = אירוע מכונן הוא אירוע חד פעמי שבו יש תפנית בחיי האדם / העם והוא מעצב או משנה את אישיות האדם / העם.
מעמד הר סיני כאירוע מכונן. מאירוע זה והלאה ה’ ועם ישראל קשורים בקשר חזק.
הם יכולים לשמוע בקול האל ולהתנהל עם הגנתו ושמירתו והם יכולים לחטוא ולהיענש אבל תמיד יהיה ביניהם קשר חזק שלא מתנתק.
דמיון לאירוע מחיי היהודי:
“הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל”
גבר נושא אישה ומקדש אותה – היא מיוחדת ומובדלת לו כך גם עם ישראל יהיה מיוחד ומובדל מעמים אחרים.
“והייתם לי סגלה מכל העמים” “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש”
מעמד הר סיני רומז בתוכו אירוע מיוחד, טקס החתונה, הברית שבין ה’ לעמו.
מטרת תיאורי הטבע לאורך מעמד הר סיני כדי לחזק את ההבנה שה’ הוא השולט בטבע ולא כמו שעמים האמינו שאיתני הטבע הם בעצמם אלים.
כינויים של העם בפרק:
דרך הכינויים ניתן לראות את הקשר החזק בין האל לעם
גוי קדוש, ממלכת כהנים, עם סגולה, בני ישראל, בית יעקב
מילים לביאור:
סגולה = מיוחד
יובל = שופר
ויחרד = פחד מאוד
פערים בין דברי ה’ אל משה לבין דברי משה אל העם:
- ה’ לא אומר בפירוש שהם צריכים להימנע מקרבת אישה ב3 הימים לפני מתן תורה – פרט שמשה מוסיף ומדגיש.
- ה’ אומר למשה מתי הזמן שהעם יכולים להתקרב אל ההר (כשישמעו קול שופר) – פרט שמשה משמיט.
לפערים בין מסירת דברים יש ברוב הפעמים הסבר:
יכול להיות שמשה לא סמך על העם שלא ידעו כיצד ראוי ונכון להתקדש ולכן פירט להם ובאותה מידה חשש שלא ידעו מתי קול השופר שמראה על כך שאפשר להתקרב אל ההר ויוכלו למות ולכן לא נתן להם את הסימן.
בפרק זה אפשר לראות הדרגה והבחנה במעמדות
- ה’
- משה
- אהרון
- כהנים
- עם ישראל (בית יעקב=נשים ובני ישראל=גברים)
האירוע בפרק נחגג כל שנה בחגי העם היהודי כחג שבועות, חג מתן תורה בו’ בסיון (החודש השלישי לספירת התורה)
החודש הראשון על פי התורה הוא ניסן בגלל שבו עם ישראל יוצא ממצרים מעבדות לחרות ורק אז הם באמת יכולים להיחשב כחיים וחופשיים.
ביטויים וניבים:
- ואשא אתכם על כנפי נשרים – אשא אתכם בביטחון, בזהירות, בעוצמה ובכבוד.
- והייתם לי סגולה מכל העמים – עם מיוחד, עם נבדל מאחרים ונבחר מהם
- ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש – עם ישראל מצווה פה להתרומם מעל צרכיו הגופניים ולהיות טובים יותר
מוסר השכל בפרק:
מהפרק ניתן ללמוד את הקשר החזק בין העם לה’. קשר שלא יתנתק.
מהפרק ניתן להבין שזה שאנחנו נבחרנו להיות עמו של האל מחייב אותנו להתנהג בצורה ראויה וטובה ולהיות דוגמה ומופת לעמים אחרים ולמלא את יעודנו כראוי.
מהפרק ניתן ללמוד על האירוע ההיסטורי המתועד והיחיד בעולם שבו אל נגלה לעם שלם וכרת עימו ברית והעביר לו את חוקיו.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שמות פרק י”ט
1. קרא שמות, פרק י”ט, פסוקים א’–ט”ו.
א. קרא פסוקים י’–ט”ו.
א[1] ציין שתי מגבלות שהוטלו על העם לקראת המעמד שהם עתידים להיות שותפים בו.
א[2] קרא פסוק ט’ ופסוק י”א.
הסבר מדוע הוטלו מגבלות על העם לקראת מעמד זה.
ב. קרא פסוקים ג’–ח’.
ב[1] יש הטוענים כי העם זוכה ליחס מיוחד של ה’, אולם ה’ גם הטיל על העם חובות מיוחדות.
הבא והסבר ראיה אחת לכל אחד מחלקי הטענה (סך הכול – שתי ראיות).
ב[2] “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ” (פסוק ו’).
הסבר על פי מילים אלה מדוע הטיל ה’ חובות מיוחדות על עם ישראל.
ג. קרא את המדרש שלפניך לפסוק א’.
” ‘ביום הזה באו מדבר סיני’ – וכי ביום הזה באו? אלא, כשתהא למד דבריי לא יהו בעיניך ישנים, אלא כאילו היום ניתנה תורה [אלא כשתהיו לומדים את דבריי, הם לא יהיו ישנים בעיניכם].
‘ביום ההוא’ אין כתוב כן, אלא ‘ביום הזה’ “. (פסיקתא דרב כהנא, פיסקא יב)
ג[1] לדברי המדרש, מהו הקושי בביטוי “ביום הזה” (פסוק א’)?
ג[2] על פי המדרש, הסבר כיצד הביטוי “ביום הּזה” הוא הזמנה לעם להרגיש שותפות והתחדשות בלימוד התורה.
[מתוך שאלת בגרות – תנ”ך, חורף תשפ”ב, מס’ 1261]