עמוס פרק ז’

https://drive.google.com/file/d/1Bl4usYGRhyA5pL6_7FCCW0L90SRPTeDB

א כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְהוִה וְהִנֵּה יוֹצֵר גֹּבַי בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלָּקֶשׁ וְהִנֵּה לֶקֶשׁ אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ. ב וְהָיָה אִם כִּלָּה לֶאֱכוֹל אֶת עֵשֶׂב הָאָרֶץ וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה סְלַח נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא. ג נִחַם יְהוָה עַל זֹאת לֹא תִהְיֶה אָמַר יְהוָה. ד כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְהוִה וְהִנֵּה קֹרֵא לָרִב בָּאֵשׁ אֲדֹנָי יְהוִה וַתֹּאכַל אֶת תְּהוֹם רַבָּה וְאָכְלָה אֶת הַחֵלֶק. ה וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה חֲדַל נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא. ו נִחַם יְהוָה עַל זֹאת גַּם הִיא לֹא תִהְיֶה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה.    ז כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ. ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס וָאֹמַר אֲנָךְ וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ בְּקֶרֶב עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ. ט וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ וְקַמְתִּי עַל בֵּית יָרָבְעָם בֶּחָרֶב.

י וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו. יא כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ.    יב וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא. יג וּבֵית אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא.    יד וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים. טו וַיִּקָּחֵנִי יְהוָה מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה לֵךְ הִנָּבֵא אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. טז וְעַתָּה שְׁמַע דְּבַר יְהוָה אַתָּה אֹמֵר לֹא תִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק. יז לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק וְאַתָּה עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ.

ב”ה

מיקום בספר: עמוס פרק ז’ פסוקים י’-י”ז

נושא: העימות בין עמוס לאמציה הכהן.

השלמת פערים:

נבואת עמוס מגיעה בתקופה שהעם נמצא במצב טוב מבחינה צבאית וכלכלית. עם ישראל מגיעים לבית המקדש ומשקיעים בקורבנות ובזבחים ובכל עבודות הפולחן ולכן חושבים שפעולות אלה יעניקו להם הגנה מהאל. המלך, שמלך בישראל בתקופה של נבואה זו היה ירבעם השני. והעם נמצא בשאננות וברוגע.

ה’ מראה לעמוס בחזיון את האל עומד על חומה עם אנך (כלי עבודה של בנאי לצורך מדידה האם הקיר ישר) והוא שואל את עמוס מה הוא רואה? עמוס עונה “אנך” והאל מסביר לו את המראה שראה: יותר לא אוסיף להעביר לישראל על חטאיהם.

כמו שהאנך בודק את יושר ותקינות הקיר כך ה’ יבדוק את מעשי ישראל ואם יתנהגו לא כראוי לא יעביר על חטאיהם. המקומות המקודשים לעם יחרבו ויהיו שוממים ושושלת ירבעם יפלו בחרב המלחמה.

תקציר הפרק

אמציה הכהן ששומע את נבואת עמוס כועס על עמוס שמכניס פחדים בעם. אמציה  שולח שליחים אל ירבעם שידווחו לו שעמוס בגד בו ושהוא אומר לעם דברים שהם לא יכולים להכיל ולכן מסוכנים ויכולים להתסיס את העם למרד. אמציה מצטט את דברי עמוס ואומר שעמוס אמר: שירבעם ימות בחרב וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. דברי אמציה חמורים יותר מדברי עמוס וכך מכניסים את עמוס למצב של סכנה. תגובת המלך אינה נשמעת אך גערת אמציה בעמוס מוצגת פה. הוא משפיל את עמוס ומזלזל בו ואומר לו: “חוזה לך ברח לך אל ארץ יהודה ואכל שם לחם ושם תנבא” הוא  מתאר את עמוס כנביא שמנבא נבואות שקר בשביל לקבל כסף ומגרש אותו לאזור ממלכת יהודה כדי ששם יאמר את נבואותיו ושלא ישוב לבית אל יותר כיוון  שהמקום הוא מקום קדוש שבו המלך וממלכתו מקריבים שם את קורבנותיהם. עמוס ששומע את דבריו המזלזלים של אמציה משיב לו שהוא לא מתפרנס מנבואותיו אלא מרעיית צאן ולכן נבואותיו אינן לצורך כסף אלא בעקבות ציווי האל לנבא לעם ישראל. בניגוד לציווי אמציה לא לנבא עוד על ישראל ולא להטיף [=להוכיח] את בית ישחק הוא מרחיב את נבואתו ומנבא גם לאמציה באופן פרטי: אשתך בעיר תזנה, בניך ובנותיך בחרב יפלו, אדמתך תחולק בחבל לזרים, אתה על אדמה טמאה תמות [=ימות בגולה] וישראל גלה יגלה מעל אדמתו.

מילים לביאור:

קשר קשר– בגד

חוזה– נביא

מקדש מלך-מקום שבו המלך מקריב קורבנות לאל.

בית ממלכה-מקום קדוש השייך למלכות.

בוקר-רועה בקר

בולס שקמים– בודק בעצים מה טוב לחיתוך ומה טוב לבנייה.

ביטויים:

קשר קשר– בגידה

אמציה מאשים את עמוס בבגידה.

חוזה לך ברח– ביטוי הפונה לאדם המספר דברים ר

כינויים:

עם ישראל– עמי [כינוי המראה חיבה], ישראל, בית ישחק

עמוס-חוזה

השינויים בין נבואת עמוס למסר שהועבר לירבעם השני:

עמוס אומר בנבואתו: [פסוק ט’]

עמוס אומר את דברי האל “ויאמר אלי ה’”

בית ירבעם יפול בחרב “וקמתי על בית ירבעם בחרב”

המקומות הקדושים לעם יהיו שוממים וריקים.  “ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו”

שליחי אמציה מוסרים לירבעם השני: [פסוק י”א]

עמוס אומר את דברי עמוס “כי כה אמר עמוס”

ירבעם ימות בחרב. “בחרב ימות ירבעם”

ישראל גלה יגלה מעל אדמתו

נשים לב:

כשאנחנו בוחנים אירוע שקרה וכיצד הוא עובר נבדוק שינויים שיש בהעברת המסר. לעיתים הפרטים הם שינויים קטנים מאוד שנוספו או פרטים שהושמטו. הפרטים הקטנים האלה הופכים את משמעות המשפט או מחמירים את האירוע המתואר ולכן חשוב לשים לב אליהם ולבדוק מהי מטרת מעביר המסר כששינה, השמיט או הוסיף דברים שלא היו לפני כן כשדיווח על המקרה.

השינויים שאמציה משנה כשהוא מעביר את המסר של נבואת עמוס לירבעם גורמים לכך שדברי עמוס ישמעו חמורים יותר ממה שהיו ויראו כמרד במלכות כך שישימו את עמוס בסכנה.

נבואת עמוס נראית נבואה אישית  של עמוס המכוונת נגד ירבעם השני באופן אישי הוא משמיט את העניין שהדגיש עמוס בדבריו שמקדשי ישראל יהיו שממה ויחרבו ובמקום מכניס נבואה לעם בגלות.

העם באותה תקופה עסק בפולחן ואף השקיע בזה את מירב המאמצים והכסף שלהם הם חשבו שזו דרך לקבל הגנה מהאל כך שהכוהנים ששירתו במקומות הקדושים הרוויחו מהמצב ולכן שתקו על חטאי העם והעוולות המוסריות שנעשו. אמציה כפי הנראה היה כהן מושחת שלא התאים לו שעמוס ידגיש שהמקומות הקדושים שהעם משקיע בהם אינם המקום הנכון להשקעה כיוון שהוא וחבריו לכהונה המושחתים יפסידו מכך ולכן שינה מדברי עמוס והתסיס את המלך נגד עמוס.

גמול אישי– אדם עשה מעשה טוב/ רע הוא יקבל שכר/עונש.

גמול לדורות– אדם עשה מעשה טוב/רע ילדיו יקבלו שכר/עונש על פי מעשיו.

גמול קולקטיבי– אדם עשה מעשה טוב/רע כל העם או הסביבה שלו יקבלו שכר/עונש על פי מעשיו.

בנבואת עמוס לאמציה לאחר שאמציה ממריד את המלך נגד עמוס, מזלזל ומגרש אותו מישראל יש הרחבה והחמרה בעונשים וניתן לראות את כל סוגי הגמול.

חמש נבואות זעם קשות:

  1. אשתך בעיר תזנה- אשתו תזנה במקום ציבורי. דבר זה משפיל גם את אמציה שהוא כהן ולכן זה חמור אף יותר. [גמול אישי]
  2. בניו ובנותיו ימותו בחרב- ימותו במלחמה. [גמול לדורות ואישי]
  3. אדמתו בחבל תחולק-האדמה ששייכת לאמציה יחלקו אותה בחבל לזרים [בעבר חילקו נחלה במדידת חבל. [גמול אישי]
  4. אמציה על אדמה טמאה ימות- אמציה יצא לגלות וימות שם. [גמול אישי]
  5. ישראל  גלה יגלה מעל אדמתו-עם ישראל יצא לגלות. [גמול קולקטיבי]

קשיים ופירושים:

קושי:

כיצד יתכן שכהן ידבר בסגנון כזה אל נביא ויגרש אותו? הרי שניהם יש להם תפקיד זהה לעשות את רצון האל.

פירוש:

רש”י:

כהן ביתאל (בנוסחנו: בית – אל) – כומר לעבודה זרה.

הסבר פירוש: הכהן היה כהן של עבודה זרה ולא כהן לעבודת האל.

קושי:

מהי הסיבה ששינה אמציה את דברי עמוס?

פירוש:

רד”ק: כי כה… ימות ירבעם – והוא לא אמר שירבעם ימות בחרב! ולא ראינו זה שירבעם מת בחרב , אלא “בית ירבעם” אמר (לעיל , ט). אלא אמציה שִנה הדבר לרעה כדי שימיתהו ירבעם , ושלח לו כי על ירבעם עצמו אמר שימות בחרב , להגדיל קצפו עליו. וירבעם לא קבל לשונו הרע ולא הרע לעמוס על זה , כמו שכתבנו בתחילת ספר הושע (א , א).

הסבר פירוש: רד”ק מסביר שמטרת השינוי של אמציה הייתה כדי להתסיס את ירבעם על עמוס וכך יהרוג את עמוס אך מכיוון שירבעם לא הקשיב לדבריו ולא קיבל את הלשון הרע של אמציה על עמוס לא הרג ירבעם את עמוס.

קושי:

מהי הסיבה שאמציה אומר לירבעם ללכת ליהודה ושם לנבא ולאכול לחם?

פירוש:

ר’ יוסף קרא: “ואכול שם לחם ושם תינבא – שם , בארץ יהודה , יתנו לך פתותי לחם (ע”פ יח’ יג , יט) שתנבא להם , והם ישמעו נבואתך , שהם יריאים מן הקדוש ברוך הוא.”

הסבר פירוש: ר’ יוסף קרא אומר שאמציה אמר לעמוס ללכת ליהודה כיוון ששם היו האנשים יראי ה’ ולכן היו מקשיבים לנביאים ואף מפרנסים ומאכילים אותם.

קושי:

מהי תגובת עמוס לאמציה על כך שהוא מתפרנס מנבואה ולכן מנבא דברי שקר?

פירוש:

ר’ יוסף קרא: ר’ יוסף קרא:

לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים – השיבו עמוס לאמציה: אתה אמרת “ואכול שם לחם ושם תינבא” (לעיל , יב) – איני מתפרנס בפתותי לחם (ע”פ יח’ יג , יט) , כי רועה בקר אנכי ובכך אנכי מתפרנס. ובולס שקמים – מחפש שקמים , ואומן אני לחתוך קרשים וקנים לבניין; בכל זה אנכי מתפרנס.

הסבר פירוש: ר’ יוסף קרא אומר שעמוס עונה לאמציה שאינו מתפרנס מהנבואה כיוון שיש לו מקצוע אחר. רועה בקר ומחפש בשקמים אילו קרשים טובים לחיתוך ולבניה כך שכשמנבא הוא מנבא רק כי האל ציווה עליו ולא כדי להרוויח כסף.

מהי הסיבה שעמוס בתגובתו לאמציה מנבא לישראל עונש גדול יותר מהקודם? במה העם אשם בעונש זה?

פירוש:

פרשן אנונימי: “וישראל גלה יגלה מעל אדמתו”- הסיבה לעונש הגדול לעם היא כיוון שהעם לא קיבל את דברי נבואת עמוס ממילא לא נמנע העונש אלא רק גדל.

הסבר פירוש:

עמוס הוא נביא שהעם שולח כדי למנוע את החורבן אך מכיוון שהוא מקבל ביזיונות ולא שומעים את דבריו ממילא דבריו אינם משפיעים על העם ואין שינוי בהתנהגות שלהם כך שהעונש רק גדל ומתעצם.

מוסר השכל:

  1. מהפרק ניתן ללמוד על חשיבות העברת המסר בצורה מדויקת ללא שינויים. – אמציה מעביר את דברי עמוס אך עושה שינויים בדבריו ובכך יגרום לנזק גדול לעצמו, לדורותיו ולעמו.
  2. מהפרק ניתן ללמוד שמנהיג רוחני לא בהכרח יהיה מקובל על כל העם אך לצורך תפקידו הוא צריך למלא את המוטל עליו ללא חשש ולעשות את מה שנכון לעשות גם אם זה לא מצטייר יפה- עמוס מדבר בשם האל ומוכיח את העם כדי למנוע מהם עונשים כבדים. כנביא הוא מסכן את עצמו ועומד מול הכהן והמלך שמייצגים את
  3. כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

    המעמד הגבוה בעם.

שאלות בגרות:

  1. קראו עמוס פרק ז’ פסוקים י’-י”ז וירמיה פרק כ’ פסוקים א’-ו’.
  • כתבו שתי נקודות דמיון בין הפרקים.
  • לאור קריאת הפרקים מהו היחס של העם אל הנביאים באותן תקופות?
  1. קראו עמוס פרק ז’ פסוקים י’-י”ז. כיצד ניתן לראות החמרה בנבואת עמוס בפרק? מהי הסיבה להחמרה זו לדעתכם?
  2. קראו עמוס פרק ז’ פסוקים י’- י”ז. מה לדעתכם הסיבות לכך שאמציה מזלזל בעמוס ומגרש אותו מישראל?
  3. קראו עמוס פרק ז’ פסוקים י’- י”ז. מהם הדרישות של אמציה מעמוס?
  4. קרא עמוס פרק ז’ והוכח מהפרק שנביאי ה’ ניבאו בשם האל ולא היססו לצאת נגד הממשל או לקבל השפלות ובזיונות.
  5. קראו עמוס פרק ז’ פסוקים י’-י”ז. בנבואת עמוס אל אמצייה ניתן לראות סוגי גמול שונים. כתבו הגדרה של שני סוגי גמול המופיעים בפרק ותנו דוגמה לכל אחת מהן.
  6. קראו עמוס פרק ז’ פסוקים י’-י”ז. ואת פירוש רד”ק שלפניך.

רד”ק: “ועתה שמע דבר יי’ – כי גם עליך בפרט אני מתנבא. ולא תטיף על בית ישחק – שאמרתי “ונשמו במות ישחק” (לעיל , ט) , ועל מלכות ירבעם נבאתי שהם עושים במות לפסילים; ואתה אומר שלא אנבא עליהם בארצם – האל שלחני , ולא אמָנע בעבור דבריך! ואתה , שתמנעני מלהנבא – שמע שהאל דבר עליך רעה: אשתך בעיר תזנה – טרם גְלותכם , אשתך בעודה בעיר תזנה עם האויב הבא אל העיר. ואין זה כמו “נשים בציון ענו” (איכה ה , יא) , כי הענוי הוא שלא ברצון האשה , והזנות – ברצון האשה. וכל זה עונש אמציה , שתזנה אשתו לעיניו , ובניו ובנותיו יפלו בחרב לפניו , והוא יִגלה וימות על אדמה טמאה; וכל זה – בעבור בזותו נבואת האל , מצטרף אל שאר עונותיו , שהיה עובד עבודה זרה ושאר עונות. והאויבים היו הורגים הבנים והבנות הקטנים שלא יוכלו ללכת ברגליהם , לפיכך אמר: ובניך ובנותיך בחרב יפלו. והגדולים היו מַגְלים , זולתי אותם שהיו נלחמים , שהיו הורגים אותם האויבים בהתגברם עליהם. ואדמתך בחבל תחלק – שיחלקוה ביניהם האויבים הבאים לגור בארצכם , עם שאר האדמות; והם הגוים שהביא שם מלך אשור ויושב אותם בערי שומרון (ראה מ”ב יז , כד].”

  • במה מאשים עמוס את אמציה ומהן נבואות החורבן שמנבא לו על חטאו?
  • הסבירו שלושה עונשים שאמציה מקבל על פי רד”ק ובאיזה סוג של גמול מדובר.
Scroll to Top
התחברות
שכחתי סיסמה
הכנס את שם המשתמש שלך ואנו נשלח לך הוראות לאיפוס הסיסמה