ספר ירמיה פרק כ”ו
- ירמיה
- פרק כ"ו
- משפט ירמיהו
א בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר. ב כֹּה אָמַר יְהוָה עֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית יְהוָה וְדִבַּרְתָּ עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲוֹת בֵּית יְהוָה אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אַל תִּגְרַע דָּבָר. ג אוּלַי יִשְׁמְעוּ וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְנִחַמְתִּי אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם. ד וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם. ה לִשְׁמֹעַ עַל דִּבְרֵי עֲבָדַי הַנְּבִאִים אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֲלֵיכֶם וְהַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם. ו וְנָתַתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת הָעִיר הזאתה [הַזֹּאת] אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. ז וַיִּשְׁמְעוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל הָעָם אֶת יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּבֵית יְהוָה. ח וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם וַיִּתְפְּשׂוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר מוֹת תָּמוּת. ט מַדּוּעַ נִבֵּיתָ בְשֵׁם יְהוָה לֵאמֹר כְּשִׁלוֹ יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב וַיִּקָּהֵל כָּל הָעָם אֶל יִרְמְיָהוּ בְּבֵית יְהוָה. י וַיִּשְׁמְעוּ שָׂרֵי יְהוּדָה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעֲלוּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהוָה וַיֵּשְׁבוּ בְּפֶתַח שַׁעַר יְהוָה הֶחָדָשׁ. יא וַיֹּאמְרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים אֶל הַשָּׂרִים וְאֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר מִשְׁפַּט מָוֶת לָאִישׁ הַזֶּה כִּי נִבָּא אֶל הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם בְּאָזְנֵיכֶם. יב וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הַשָּׂרִים וְאֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר יְהוָה שְׁלָחַנִי לְהִנָּבֵא אֶל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם. יג וְעַתָּה הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְשִׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְיִנָּחֵם יְהוָה אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיכֶם. יד וַאֲנִי הִנְנִי בְיֶדְכֶם עֲשׂוּ לִי כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם. טו אַךְ יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי אִם מְמִתִים אַתֶּם אֹתִי כִּי דָם נָקִי אַתֶּם נֹתְנִים עֲלֵיכֶם וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת וְאֶל יֹשְׁבֶיהָ כִּי בֶאֱמֶת שְׁלָחַנִי יְהוָה עֲלֵיכֶם לְדַבֵּר בְּאָזְנֵיכֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. טז וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַנְּבִיאִים אֵין לָאִישׁ הַזֶּה מִשְׁפַּט מָוֶת כִּי בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ. יז וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל קְהַל הָעָם לֵאמֹר. יח מיכיה [מִיכָה] הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל כָּל עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר. יט הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה הֲלֹא יָרֵא אֶת יְהוָה וַיְחַל אֶת פְּנֵי יְהוָה וַיִּנָּחֶם יְהוָה אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיהֶם וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ. כ וְגַם אִישׁ הָיָה מִתְנַבֵּא בְּשֵׁם יְהוָה אוּרִיָּהוּ בֶּן שְׁמַעְיָהוּ מִקִּרְיַת הַיְּעָרִים וַיִּנָּבֵא עַל הָעִיר הַזֹּאת וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת כְּכֹל דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ. כא וַיִּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וְכָל גִּבּוֹרָיו וְכָל הַשָּׂרִים אֶת דְּבָרָיו וַיְבַקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ הֲמִיתוֹ וַיִּשְׁמַע אוּרִיָּהוּ וַיִּרָא וַיִּבְרַח וַיָּבֹא מִצְרָיִם. כב וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים אֲנָשִׁים מִצְרָיִם אֵת אֶלְנָתָן בֶּן עַכְבּוֹר וַאֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל מִצְרָיִם. כג וַיּוֹצִיאוּ אֶת אוּרִיָּהוּ מִמִּצְרַיִם וַיְבִאֻהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וַיַּכֵּהוּ בֶּחָרֶב וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נִבְלָתוֹ אֶל קִבְרֵי בְּנֵי הָעָם. כד אַךְ יַד אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן הָיְתָה אֶת יִרְמְיָהוּ לְבִלְתִּי תֵּת אֹתוֹ בְיַד הָעָם לַהֲמִיתוֹ.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
תקציר הפרק
הפרק עוסק באירוע שאירע לפני כן. מספרים לנו על הנבואה שירמיה ניבא בירמיה פרק ז’ וממשיכים עם תגובת העם והמנהיגים לדברי ירמיה. הנבואה הייתה בתחילת מלכות המלך יהויקים כשירמיה עומד בשער בית ה’ ואומר לעם: המקום לא יגן עליכם. אם לא תשנו מעשיכם כמו שאני אומר לכם ולא תקשיבו לנביאי ה’, המקום יחרב בדיוק כמו ששילה נחרב. העם, הכוהנים ונביאי השקר שומעים את דברי ירמיהו ולא מרוצים. לא מתאים להם לשמוע שהמקום יחרב. הם מעדיפים לשמוע שהם טובים ושהכל בסדר ואין צורך להשתנות ולכן כשירמיה מסיים את דברי נבואתו הכוהנים המושחתים, נביאי השקר והעם תופסים אותו ומכריזים שהוא צריך לקבל עונש מוות. האשמה, שבעקבותיה מגיע לירמיה עונש מוות, היא טענתם שהוא נביא שקר. הוא מנבא בשם ה’ שירושלים תחרב והעם יגלה (דבר שלא אפשרי מבחינתם) ולטענתם, הוא ממציא את דבריו ואומר שה’ אמר לו ולכן עונשו הוא עונש מוות. [דברים י”ח].
בתוך כל הרעש וההמולה, שומעים שרי המלך את הרעש מארמון המלך ומגיעים לראות מה קרה בבית המקדש. השרים מגיעים ויושבים בפתח שער בית ה’, כרגע, הם הופכים להיות הדיינים השופטים במשפט ירמיהו.
הכוהנים, הנביאים והעם שוטחים את טענותיהם, שירמיה אשם בכך שניבא שקר על המקום ולכן עונשו מוות.
לאחר מכן, ירמיה מדבר ופונה אל השרים והעם: הוא מסביר שה’ שלח אותו ולכן אמר את הדברים ואם ישתנו גם הנבואה תשתנה, הם יכולים לעשות כרצונם אבל, שידעו, הם יהרגו אדם חף מפשע. השרים והעם שומעים את דבריו ופוסקים: אין לו משפט מוות. הוא באמת אמר את דברי ה’.
ואז באים אנשים מבוגרים מזקני הארץ ומזכירים אירוע מהעבר.
האירוע מתאר מקרה דומה שבו נביא בשם מיכיהו אמר בתקופת חזקיהו המלך בדיוק את אותם דברים, שירושלים ובית המקדש יחרבו וחזקיהו לא הרג אותו, אלא, התפלל ושינה דרכו וכך גם ה’ שינה את כוונתו והמקום לא נחרב.
מייד לאחר מכן מזכירים אירוע נוסף מהעבר הקרוב יותר שלא ניתן לדעת מי הזכיר אותו. האירוע מספר על נביא נוסף בשם אוריהו בן שמעיהו שבימי המלך הקיים כרגע (יהויקים) אמר גם הוא את אותם הדברים שירמיה אמר וכששמעו המלך והשרים את דבריו, המלך החליט להמית אותו.
אוריהו שמע על כך שהמלך מעוניין להמיתו וברח למצרים. יהויקים המלך שלח אנשים למצרים שיוציאו אותו ממצרים ויביאו אותו לפניו ואז הרג אותו בחרב וזרק את גופתו כאילו הוא אדם פשוט.
מכיוון שהסיפור השני שסופר היה בתקופת המלך הקיים, הגיוני שתגובת השרים הייתה צריכה להיות דומה לאירוע השני ולא לאירוע הראשון (שתקופתו היא במרחק של בערך 120 שנה) ולכן, מייד מסופר לנו, שבסופו של דבר מה שהציל את ירמיהו זה לא העם או השרים, אלא אדם אחד בשם אחיקם בן שפן ששלח ידו והוציא את ירמיהו מהמקום כדי שהעם לא ימית אותו.
ביאור מילים:
ונחמתי= התחרטתי
ככלות– כשסיים
שילו= מקום קדוש לעם ישראל שהיה ממוקם בשטח של עשרת השבטים ונחרב
דם נקי= חף מפשע שהרגו אותו
עיים= ערמה של חורבן והרס
במות יער= מקום שנחרב והפך להיות נטוש כמו יער פראי
בני העם= המעמד הנמוך
ויחל= התפלל
מבנה הפרק
א’-ו’: תקציר נבואת ירמיה בפרק ז’
ז’- ט’: תגובת העם, הכוהנים ונביאי השקר לנבואת ירמיה
י’ : שרי המלך שומעים את הרעש ומעמידים למשפט את ירמיהו
יא: הכוהנים , הנביאים והעם אומרים טענותיהם
י”ב- ט”ו: ירמיהו שוטח את טענותיו
ט”ז: פסק הדין של השרים והעם
י”ח- כ’: תקדים 1 שמחזק את הגנת ירמיה ולא צריך להמית אותו.
כ’- כ”ד: תקדים 2 שמחזק את העובדה שיש להרוג את ירמיה
כ”ה: סוף האירוע
משפט ירמיהו:
במשפט ירמיהו, אנו רואים את המבנה של משפט של אדם. יש את מקום המשפט, הנאשם, התובעים, השופטים ואף תקדימים לאירוע ופסק הדין הראשון והשני. ומה קרה בסופו של דבר.
זמן המשפט: תחילת מלכות יהויקים
מקום המשפט: שער בית ה’ החדש
נאשם: ירמיהו הנביא
התובעים: הכוהנים, נביאי השקר והעם.
השופטים: שרי המלך והעם
התביעה: ירמיה הוא נביא שקר מדבר בשם ה’ אבל לא אומר את דברי האל מכיוון שלא הגיוני לטענתם שירושלים תחרב ולכן לפי חוקי התורה עונשו של נביא שקר הוא מוות.
טענת ירמיה לדברי התביעה:
1. ה’ שלח אותי לדבר את הדברים האלה.
2. אם תשמעו בקול ה’, הדברים לא יקרו וה’ ישנה את הרעה שהתכוון לעשות לכם.
3. עשו לי מה שתרצו, אבל דעו, כי אתם ממיתים אותי כשזה לא מגיע לי כי באמת ה’ שלח אותי.
החלטת השופטים (השרים והעם): אין לירמיה משפט מוות כי אמר את הדברים בשם ה’
סנגור (זקני העם): לחיזוק טענת והחלטת התביעה באים מזקני העם אנשים שמזכירים אירוע מהעבר שמחזק את העובדה שירמיה לא חטא.
תקדים 1- בימי חזקיהו המלך היה נביא בשם מיכיה המורשתי [מיכה ג’] שניבא בימי חזקיהו המלך ואמר בדיוק את הדברים שירמיה אמר. שירושלים תחרב ולמרות שאמר דברים כאלה קשים על בית המקדש ועל ירושלים, חזקיהו המלך לא הרג אותו, אלא, שמע את דבריו ושינה דרכו והתפלל לה’ וה’ שינה את הגזרה.
קטגור (לא ידוע מי אמר את הדברים) לחיזוק הטענה שיש להמית את ירמיה.
תקדים 2- בימי יהויקים המלך (המלך השולט כרגע). היה נביא בשם אוריהו שאמר את אותם הדברים שאמר ירמיהו. המלך והשרים שמעו והמלך החליט להורגו. כששמע זאת אוריהו, הוא ברח למצרים והמלך שלח שליחים להוציא אותו משם וכשהביאו אותו לפניו הרג אותו וזרק גופתו לקברי בני העם הפשוטים.
- יש הטוענים שהתקדים השני לא נאמר באמת אלא רק הוכנס ע”י ירמיהו כדי להדגיש את העוצמה של הסכנה שהיה בה.
פסק דין שני: מוות לירמיהו אך יד אחיקם…לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו” [כ”ד] מכאן ניתן להבין שפסק הדין שונה ע”י העם לעונש מוות.
סופו של דבר: אחיקם בן שפן מציל את ירמיהו ולא נותן לעם להרוג אותו.
מקום הנבואה והמשפט- שער בית ה’
בתקופת העבר, השער היה מקום שבו ירמיה מנבא את דבריו, אך ע”פ המקרא בשער גם היו שופטים את העם. בכל שער עיר היה מובנה מקום שאפשר לשפוט בו. כך, שבית המשפט היה ממוקם בשער המקום. הסיבה יכולה להיות כדי שיהיה קל למצוא את מקום המשפט או בגלל שזה מקום מעבר לכל אנשי המקום ולכן כולם יכולים לצפות במשפט.
שורש מנחה– ש.מ.ע
החזרה על השורש מראה שהעם לא שומע ומקשיב לדברי הנביאים אלא במקום לשמוע אותם ולשנות דרכם כדי שהנבואה לא תתגשם הם רודפים את הנביאים ומנסים להורגם ולכן החורבן והגלות תתגשם.
עונשו של ירמיהו על פי התובעים: העונש הוא מוות והסיבה כי לטענת העם, כהנים ונביאי השקר ירמיה הוא נביא שקר ולכן עונשו מוות.
עונשו: מוות
הסיבה לעונש זה: ירמיהו מנבא נבואת שקר ומדבר לא בשם האל.
מקור החוק שעל פיו מתבססים התובעים: על פי דברים פרק י”ח פסוק י”ח –כ”ב
״אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי, את אשר לא ציוויתיו לדבר…ומת הנביא ההוא״ ( פסוק כ׳)
העם, הנביאים והכהנים טוענים כלפי ירמיה: ״… וכל העם לאמר מות תמות. מדוע ניסית בשם ה׳ לאמור כשלו יהיה הבית הזה והעיר הזאת תחרב מאין יושב?״
הסיבות לכך שהתקדים הראשון המופיע במשפט ירמיהו יכול לסייע לו:
- ירמיה מנבא שהמקום יחרב במידה והעם לא ישתנו ואילו מיכה מנבא שהמקום יחרב ללא אפשרות לשינוי.
נבואת ירמיה:
״ אם לא תשמעו אלי ללכת בתורתי…ונתתי את הבית הזה כשלה ואת העיר הזאת אתן לקללה …״( ירמיה כו פסוקים ד-ז)
נבואת מיכה: ״… כה אמר ה׳… ציון שדה תירש וירושלים נעים תהיה והר הבית לבמות יער״( ירמיה כו פסוקים יח-יט)
- נבואת מיכה יכולה לסייע לירמיה כיוון שחזקיהו המלך לא הרג את מיכה אלא עשה שינוי בעם והם חזרו בתשובה וכך גם החורבן בוטל. כך שאולי גם פה הם יקשיבו לא ימיתו את ירמיה ויעשו שינוי כמו המקרה שהיה אצל מיכה. [תוצאה חיובית שמטרת הנביא מושגת. הוא חי ודבריו נשמעים].
הסיבות לכך שתקדים של אוריהו יכול לפגוע בירמיה:
- מכיוון שאוריה גם הוא ניבא את אותה הנבואה כמו ירמיה אך המקרה שלו בשונה מסיפור מיכה העונש היה מוות ולכן התקדים הזה יכול להזיק לירמיה.
״ וגם איש היה מתנבא בשם ה׳ אוריהו … ככל דברי ירמיהו … וישמע המלך יהויקים… ויבקש המלך המיתו…״( ירמיה פרק כו פסוקים כ׳-כ״ג
2. הסיבה שגורל ירמיה יכול להיות דומה לגורל אוריהו היא כי שניהם חיו באותה תקופה של מלכות יהויקים ויהויקים היה המלך שהרג את אוריהו.
״ בראשית ממלכות יהויקים… היה הדבר הזה… (ירמיה פרק כו פסוק א׳)
״ויביאו אל המלך יהויקים ויכהן בחרב ויש לך את ניבלתו אל קברי בני העם״(ירמיהו כו פסוק כ״ג)
ביטויים בפרק:
דם נקי– אדם חף מפשע שלא עשה דבר שמצדיק עונש.
מוסר השכל ורלוונטיות:
- החורבן היה יכול להימנע אם העם היה שומע ומקשיב לנביאיו, חושב על דבריהם ומנסה לעשות פעולות לשינוי מצבו.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
- לאור המצב המתואר בפרק של העם האם ירמיהו נהג כראוי כשאמר את נבואתו לעם? נמק דעתך.
- קרא ירמיה כ”ו י”ז- כ”ד במשפט ירמיהו מופיעים שני תקדימים. כתוב מהו התקדים לזיכוי ירמיה בדין ומהו התקדים להרשעתו? מהי הסיבה לכך שפסק הדין בסופו של דבר היה מוות?
- קרא ירמיה כ”ו א’-ז’ וירמיה ז’ א’-כ’ מקריאת הפרקים יש הטוענים שהנבואה שירמיה מואשם בה היא הנבואה שמתועדת באריכות בפרק ז’. כתוב שלוש הוכחות לכך ובסס דבריך על הכתוב.
- נבואת ירמיהו בפרק כ”ו מכילה בתוכה תיאור של המשפט שנעשה לירמיהו. כתוב ארבע פרטים שמראים שנערך לירמיהו משפט.
