מלכים ב’ פרק י”ט – ממד
- מלכים ב'
- פרק י"ט
- סיכום מסע סנחריב
א וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה. ב בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה. ג וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו. ד הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן. ה בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. ו וַיִּדְבַּק בַּיהוָה לֹא סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. ז וְהָיָה יְהוָה עִמּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ. ח הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר.
ט וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ. י וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן. יא וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי. יב עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ אֶת בְּרִיתוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ.
יג וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם. יד וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב. טו וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית יְהוָה וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ. טז בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל יְהוָה וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר.
יז וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. יח וַיִּקְרְאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר. יט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב שָׁקֵה אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ. כ אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי. כא עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו. כב וְכִי תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם. כג וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא אֶת אֲדֹנִי אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם. כד וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים. כה עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יְהוָה עָלִיתִי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ יְהוָה אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ. כו וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל רַב שָׁקֵה דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה. כז וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב שָׁקֵה הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחֹמָה לֶאֱכֹל אֶת חריהם [צוֹאָתָם] וְלִשְׁתּוֹת אֶת שיניהם [מֵימֵי רַגְלֵיהֶם] עִמָּכֶם. כח וַיַּעֲמֹד רַב שָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ דְּבַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר. כט כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַל יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ. ל וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל יְהוָה לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה וְלֹא תִנָּתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר. לא אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ. לב עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר יְהוָה יַצִּילֵנוּ. לג הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר. לד אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם הֵנַע וְעִוָּה כִּי הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי. לה מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי כִּי יַצִּיל יְהוָה אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי. לו וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ. לז וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים וַיַּגִּדוּ לוֹ דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה.
ב”ה
מיקום בתנ”ך: מלכים ב’ פרק י”ט פסוקים ל”ה- ל”ז.
נושא: סופו של מסע סנחריב 701 לפנה”ס
סיכום:
לאחר ששרי חזקיהו חוזרים אל חזקיהו קרועי בגדים (=כאות אבל) ומספרים לחזקיהו על דברי רבשקה חזקיהו שולח את אליקים, שבנה וזקני העיר מכוסי שקים אל ישעיה בן אמוץ הנביא לספר לו את דברי רבשקה.
ישעיה בן אמוץ מחזק ומעודד את חזקיהו שלא יחשוש. שה’ יגרום לרבשקה לשמוע שמועה רעה, הוא ישוב לארצו ושם ימות בחרב. רבשקה ומלך אשור שומעים שמלך כוש רוצה להילחם איתם הוא הולך להילחם איתם אבל שולח שליחים לחזקיהו כדי לעדכן אותו שהוא לא ינצל וה’ לא יעזור לו בדיוק כמו שאלוהי העמים האחרים לא סייעו להם כשהוא כבש אותם.
חזקיהו מתפלל לה’ ומדגיש את העובדה שה’ הרי אינו כמו האלילים האחרים שבאמת לא יכולים לסייע למאמינים שלהם אלא לו יש את הכוחות לסייע ולכן שיעשה למען שמו הגדול כדי שכל העולם יראו את ההבדל בינו לבין אלים אחרים.
ה’ שולח את ישעיה בן אמוץ לעדכן את חזקיהו שירושלים תהיה מוגנת ושמורה ולא תכנס לשום מצב של מלחמה.
באותו הלילה מגיע מלאך ה’ אל המחנה ומכה במחנה אשור 185 אלף חיילים. סנחריב קם בבוקר, רואה את המוות שיש בגדוד שלו ומחליט לשוב לארצו ויושב בנינווה. בהמשך, סנחריב הולך להשתחוות ולהתפלל לאל שלו ושם מת על ידי בניו ובנו מולך תחתיו.
חקירת הפרק:
מילים לביאור:
מלאך– שליח
ריבוי פעלים:
ריבוי פעלים בפסוק מדגיש זריזות של אדם או כדי להדגיש חריצות או כדי להדגיש מנוסה (בריחה).
ויסע, וילך, וישב, וישב. [פסוק ל”ו]
מטרת ריבוי הפעלים להדגיש את זריזותו של סנחריב לשוב לארצו לאחר השפלתו.
קושי:
מותו של סנחריב מסופר בפרק זה מייד לאחר שיוצא מישראל אך בעיון מעמיק בהיסטוריה האשורית ניתן לראות שסנחריב מת רק לאחר 20 שנה מתקופת מסע סנחריב. אם כך, מדוע האירוע מופיע בפרק זה?
תשובה:
הסיבה שמותו של סנחריב מופיע בפרק זה היא להדגיש שהנבואה שניתנה על סופו התגשמה ושנוכל לקשר בין הנבואה של ישעיהו להתגשמותה. אם הסיפור היה מופיע בסוף הספר היה לנו קשה לקשר בין האירועים.
מנסרת סנחריב:
סנחריב עלה לכבוש את יהודה וירושלים בשנת 701 לפסה”נ כעונש על מרידת חזקיהו. הוא מתעד את המסע שלו בכתובת היסטורית. במנסרת הוא מתאר איך כבש את ערי יהודה ואיך הגלה המון אנשים מירושלים ולקח ממנו רכוש רב בנוסף לכסף וזהב, יהלומים ואבנים יקרות, ריהוט יקר ערך ואת חזקיהו סגר בירושלים במצור וכל מי שיצא מהאזור החזיר אותו לעיר המוקפת חומה.
הוא לא מתעד את סוף המסע ואת כשלונו אלא רק מפאר את עצמו.
מנסרת סנחריב, מתארת את מסעו של סנחריב ליהודה:
[18] ואשר לחזקיהו היהודי, [32] למיתינתי, מלך אשדוד,
[19] שלא נכנע לעולי: 46 ערים בצורות, [33] פאדי, מלך עקרון, וסילי-בל,
[20] והערים הקטנות [34] מלך עזה, נתתי אותן. וכך הקטנתי את אדמתו. …
[21] שהיו רבות באזור, בהרסם עם אילי ניגוח, [37] ואשר לחזקיהו
[22] על ידי הבאת כלי מצור ובהתקפות רגלים, [38] תפארת מלכותי המאיימת ניצחה אותו, ו
[23] ועל ידי חפירות וחורים תחת לחומה, צרתי עליהן ולקחתיהן. [39] הערבים ושכירי חרבו, שהוא הביא כדי לחזק
[24] 200,150 אנשים, גדולים וקטנים, נשים וגברים, [40] את ירושלים, עיר מלכותו,
[25] סוסים, פרדים, חמורים, גמלים [41] נטשו אותו. בתוספת לשלושים ככרות הזהב ו
[26] בקר וכבשים ללא מספר, הבאתי משם [42] שמונה מאות ככרות כסף, אבנים יפות, פוך מובחר,
[27] וספרתי כשלל. (חזקיהו) עצמו, כציפור בכלוב [43] יהלומים, אבני אודם גדולות, מיטות שנהב,
[28] סגרתיו בירושלים, עיר מלכותו. [44] כיסאות שנהב, עור פילים, שנהב,
[29] בניתי סוללה כנגדו [45] הובנה, תאשור, מיני סוגים של אוצרות,
[30] כל אשר יצא משערי העיר, החזרתי לצערו. [46] וכמו כן בנותיו, הרמונו, נשותיו וגבריו
[31] את עריו, אשר בזזתי, קרעתי מאדמתו, ו [47] נגנים, ששלח אחריי
[48] לנינוה, עיר מלכותי. לשלם לי מס
[49] ולקבל את שיעבודו, הוא שלח את שליחיו
מאת Hanay מתוך ויקיפדיה, רשיון CC BY-SA 3.0
“ואת חזקיהו היהודי, שלא נכנע לפני, שמתי מצור על 46 עריו הבצורות…ועל הערים הקטנות שמסביב”
מנסרת סנחריב
מוסר השכל:
- מהקריאה של הפרקים ומכתובת סנחריב ניתן ללמוד שכשקוראים את ספרי ההיסטוריה צריך לשים לב מי כתב את הספר כיוון שכל אחד כותב את הסיפור מנקודת מבטו ולכן סנחריב שסוף מסעו היה משפיל בחר לא לרשום על סוף המסע אלא רק להתהדר בשיא מסעו.
- אנחנו לומדים להסתכל על כל ספר היסטוריה בצורה ביקורתית ובוחנת כמו כל ספר שנקרא. נחשוב מה מטרת הסופר, מה הוא רוצה להעביר לנו ומה להסתיר מאיתנו ואת הסיבות לכך.
בספר דברי הימים מופיע מסע סנחריב וסופו. ניתן לראות נקודות דמיון ונקודות שוני בין התיאורים.
יש דברים שכותב ספר דברי הימים בחר לכתוב ולתעד ודברים מסוימים שבחר לא להרחיב אלא לצמצם.
אחד הדברים הבולטים הוא שבספר מלכים ב’ לא ניתן לראות את כל פעולות חזקיהו להגנת המקום אלא רק מסופר על המכתב שכתב לסנחריב והקנס ששילם. אך בהסתכלות בספר דברי הימים ובהמשך בספר מלכים ב’ אנו רואים שנעשה הרבה יותר מהתחנפות לסנחריב ותשלום קנס.
הפעולות שעשה חזקיהו להגנה על תושבי עירו:
בדברי הימים פרק ל”ב פסוקים א’-ח’.
1. ייבש את מעיינות המים מסביב לירושלים כדי לגרום לחיילי אשור שלא תהיה להם אספקת מים.
2. חיזק את חומות העיר לקראת הגעת צבא אשור.
3. ארגן את הצבא שלו ושם שרי צבא עליהם.
4. חיזק את רוחם ועודד את אנשי ירושלים שה’ יגן עליהם ואין להם מה לחשוש.
בספר מלכים ב’ פרק כ, פסוק כ’ ובדברי הימים ב’ פרק ל”ב פסוק ל’ מופיע פרט נוסף:
מלכים ב’ פרק כ’ פסוק כ’: וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל־גְּבוּרָתוֹ וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת־הַבְּרֵכָה וְאֶת־הַתְּעָלָה וַיָּבֵא אֶת־הַמַּיִם הָעִירָה הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
דברי הימים ל”ב פסוק ל’: וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ, סָתַם אֶת-מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן, וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה-מַּעְרָבָה, לְעִיר דָּוִיד; וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ, בְּכָל-מַעֲשֵׂהוּ
נקבת מי השילוח – הנקבה היא בעצם תעלה באורך 533 מטר שחפר חזקיהו טוענים שחפר אותה לקראת ההגעה של סנחריב כדי לספק לאנשי ירושלים מים בבטחה.
מי הגיחון היו מחוץ לחומה ולכן כדי להעביר את המים לתושבי ירושלים היה צריך לחפור משני צדדי התעלה כדי ליצור מצב שהמים מגיעים אל תוך ירושלים כך שבזמן מצור כשהעם לא יוכלו לצאת מהעיר עדיין תהיה אספקת מים.
כך שמצד אחד חזקיהו יבש את מקומות המים שיכלו לספק מים לחיילי סנחריב ומצד שני הוא העביר את המים שניתן להעביר אל תוך ירושלים לברכת השילוח שבתוך העיר.
בעיר דוד עד היום נמצאת התעלה של נקבת מי השילוח ובנוסף יש כתובת של הנקבה שבה מתוארת השמחה העצומה של החוצבים כאשר הצליחו להיפגש משני צדדי התעלה לפני בואו של מלך אשור.
כאשר החוצבים שמעו אחד את השני כל אחד בצד שלו של התעלה מרחק 3 אמות (התעלה נחפרה משני צדדיה] . באותו היום של המפגש (וביום הנקבה) הכו החוצבים את הגרזן שלהם אחד לקראת רעהו (חברו), גרזן על גרזן. וילכו המים מן המוצא אל הברכה אורך מאתיים ואלף אמה ומאה אמה.
הכתובת התגלתה ב1880 והיא כתובה בכתב עברי קדום כ-6 מטרים לפני מוצא הנקבה.
[תמה] הנקִבה. וזה היה דבר הנקִבה. בעוד [מנִפים החוצבִם את] הגרזן אִש אל רעו ובעוד שלש אמות להנק[ב, נשמ]ע קול אִש קורא אל רעו כי היתֳ זדה בצר מימִן ומ[שמ]אל. וביום הנקבה הכו החצבִם אִש לקרת רעו גרזן על [ג]רזן. וילכו המים מן המוצא אל הברכה במאתים ואלף אמה ומ[א]ת אמה היה גובה הצר על ראש החצבִ[ם]
בריכת השילוח בעיר דוד
מאת תמר הירדני מתוך ויקיפדיה, רשיון CC BY-SA 3.0
הכתובת המתארת את שמחת החוצבים כשהבינו שהצליחו במשימתם.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
- קרא פסוקים א’-ו’.
- כתוב מהם שני מנהגי האבלות שנוהגים בהם חזקיהו ועבדיו ומהי הסיבה למעשיהם?
- כתוב שני מנהגי אבלות שאתה מכיר שנוהגים היום.
- קרא פסוקים ה’-ח’ ופסוקים ל”ה-ל”ז.
מה הקשר בין הפסוקים?
- כתוב מה היה סופו של מסע סנחריב והאם לדעתך ניתן להכניס אירוע זה לניסים על טבעיים או ניסים בתוך הטבע? נמק את תשובתך.
- קרא פסוקים ל”ה-ל”ז.
א. מהו הקושי המופיע מקריאת פסקים אלה אם ידוע לנו על פי מקורות אשוריים שסנחריב מת 20 שנה לאחר המסע ליהודה?
- כיצד ניתן להסביר לדעתך קושי זה?
- קרא פרק י”ח פסוקים י”ג-כ’ ואת פרק י”ט פסוקים ל”ה- ל”ז ואת הנאמר במנסרת סנחריב.
- מה הן נקודות הדמיון בין הקטעים?
- מה הן נקודות השוני בין הקטעים?
- מה הוא הפרט שנעדר מכתובת סנחריב ומדוע?
- מה לדעתך ניתן ללמוד משוני זה על ספרי ההיסטוריה?
- קרא פסוק ל”ז ואת דברי האגדה שלפניך: הכוהו בחרב – באגדה (סנה’ צו , א): שאל סנחריב את חכמיו כאשר הכה המלאך את מחנהו: מה זכות אומה זאת שאלהיהם נלחם להם? אמרו לו: אברהם אביהם העלה את בנו עולה. אמר: אף אני אעלה את שני בני לאלהי. כששמעו בניו , הכוהו בחרב בעוד שהיה משתחוה.
מהי הסיבה לכך שבניו של סנחריב הרגו אותו לפי דברי האגדה?
- קרא מלכים ב פרק י”ט פסוקים ל”ה-ל”ז ודברי הימים פרק ל”ב פסוקים כ’- כ”ב וכתוב מה הן הנקודות דמיון בין שני המקורות על סוף מסע סנחריב.
- כתוב מה הם הפרטים שמופיעים בספר דברי הימים אך אינם מופיעים בספר מלכים.
חשוב, מהי הסיבה להשמטת הפרטים?
- קרא דברי הימים פרק ל”ב פסוקים א-ח ומלכים פרק כ’ פסוק כ’. כיצד חזקיהו הגן על ארצו לאחר שהבין שמלך אשור לא מוכן לסלוח לו?
- קרא מלכים ב’ פרק כ’ פסוק כ’, דברי הימים פרק ל”ב פסוק ל’, ישעיהו כ”ב פסוק ט’.
מהו האירוע המתואר ומהי חשיבותו ביחס להגנה על ירושלים?
