מלכים ב’ פרק ד – ממלכתי

א וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת יְהוָה וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים. ב וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לכי [לָךְ] בַּבָּיִת וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן. ג וַיֹּאמֶר לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ כֵּלִים מִן הַחוּץ מֵאֵת כָּל שכנכי [שְׁכֵנָיִךְ] כֵּלִים רֵקִים אַל תַּמְעִיטִי. ד וּבָאת וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ וְיָצַקְתְּ עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי. ה וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ הֵם מַגִּשִׁים אֵלֶיהָ וְהִיא מיצקת [מוֹצָקֶת]. ו וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים וַתֹּאמֶר אֶל בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵין עוֹד כֶּלִי וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן. ז וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן וְשַׁלְּמִי אֶת נשיכי [נִשְׁיֵךְ] וְאַתְּ בניכי [וּבָנַיִךְ] תִחְיִי בַּנּוֹתָר.

ח וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם. ט וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד. י נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה. יא וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה. יב וַיֹּאמֶר אֶל גֵּחֲזִי נַעֲרוֹ קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו. יג וַיֹּאמֶר לוֹ אֱמָר נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת. יד וַיֹּאמֶר וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְאִישָׁהּ זָקֵן. טו וַיֹּאמֶר קְרָא לָהּ וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד בַּפָּתַח. טז וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אתי [אַתְּ] חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ. יז וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע. יח וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים. יט וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו רֹאשִׁי רֹאשִׁי וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ. כ וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם וַיָּמֹת. כא וַתַּעַל וַתַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ וַתֵּצֵא. כב וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה. כג וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אתי הלכתי [אַתְּ הֹלֶכֶת] אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם. כד וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר אֶל נַעֲרָהּ נְהַג וָלֵךְ אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב כִּי אִם אָמַרְתִּי לָךְ. כה וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֹתָהּ מִנֶּגֶד וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז. כו עַתָּה רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ וֶאֱמָר לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם. כז וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ וַיהוָה הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְלֹא הִגִּיד לִי. כח וַתֹּאמֶר הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי. כט וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר. ל וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ. לא וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת עַל פְּנֵי הַנַּעַר וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב וַיָּשָׁב לִקְרָאתוֹ וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר. לב וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ. לג וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה. לד וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כפו [כַּפָּיו] וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד. לה וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו. לו וַיִּקְרָא אֶל גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָאֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר שְׂאִי בְנֵךְ. לז וַתָּבֹא וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתִּשָּׂא אֶת בְּנָהּ וַתֵּצֵא.

לח וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה וְהָרָעָב בָּאָרֶץ וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יֹשְׁבִים לְפָנָיו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים. לט וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה מְלֹא בִגְדוֹ וַיָּבֹא וַיְפַלַּח אֶל סִיר הַנָּזִיד כִּי לֹא יָדָעוּ. מ וַיִּצְקוּ לַאֲנָשִׁים לֶאֱכוֹל וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד וְהֵמָּה צָעָקוּ וַיֹּאמְרוּ מָוֶת בַּסִּיר אִישׁ הָאֱלֹהִים וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל. מא וַיֹּאמֶר וּקְחוּ קֶמַח וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַסִּיר וַיֹּאמֶר צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ וְלֹא הָיָה דָּבָר רָע בַּסִּיר.     מב וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ. מג וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אָכֹל וְהוֹתֵר. מד וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהוָה.

ב”ה

מיקום: מלכים ב, פרק ד

נושא: סיפורי אלישע 

סיכום הפרק

בפרק הזה מסופר על אישה אלמנה שהגיעה לאלישע הנביא וסיפרה לו שבעלה מת והשאיר אותה עם חובות כבדים והנושים [האנשים שהוא היה חייב להם כסף] הגיעו לביתה לדרוש את הכספים שהוא הלווה מהם. ומכיוון שאין לה איך להחזיר להם את הכספים רצו לקחת את שני ילדיה בתמורת החוב כעבדים. והוא [אלישע] הרי מכיר את בעלה ויודע שהוא היה אדם צדיק וירא ה’. ולכן היא מבקשת ממנו שיסייע לה.

אלישע שומע את דברי האלמנה ואומר לה: “מה יש בביתך?” [הכוונה איזה דבר ערך יש לך בבית?] והאלמנה עונה לו שאין לה כלום בבית חוץ ממעט שמן.

אלישע אומר לאלמנה שתוציא את כל הכלים שיש לה בבית ותלך להשאיל מכל השכנות שלה כלים רבים והוא מדגיש בפניה: אל תמעיטי! ולאחר מכן כשכל הכלים בביתך תסגרי את הדלת כשאת וילדייך בבית [שהשכנים לא יראו מה קורה בביתה]. לאחר מכן תיקחי את הכלי שיש לך בו שמן ותשפכי ממנו לכלי אחר ותמלאי אותו ותזיזי אותו למקום אחר ושוב תמלאי כלי. כך תעשי עד שתמלאי את כל הכלים בביתך בשמן. 

האישה עושה בדיוק מה שציווה עליה אלישע. היא משאילה מכל שכנותיה כלים וסוגרת את הדלת כשהיא ובניה בבית. וכך הם עובדים בצורת שרשרת. אחד מביא לה כלי ריק, היא ממלאת אותו שמן מהכלי שהיה בביתה וכשהוא מלא בן אחר לוקח את הכלי ומעביר אותו למקום אחר. כשנגמרו כל הכלים הריקים בבית היא פונה לבנה ומבקשת ממנו עוד כלי כדי למלא והוא אומר לה : “אין עוד” ומאותו רגע כשבנה אומר שאין עוד כלי, השמן מפסיק לבעבע ולהתרבות.  

לאחר שכל ביתה מלא בכלים מלאים בשמן חוזרת האלמנה אל אלישע ושואלת אותו מה לעשות עכשיו? והוא משיב לה: תמכרי את השמן שיש בכלים ותשלמי בכסף שתקבלי את כל החובות שלך ובמה שנשאר תחיי את ובנייך. 

החלק השני של הפרק מספר על אלישע שהיה מגיע מידי פעם לעיר שנקראת בשם “שונם” ושם הייתה אישה עשירה ומכובדת מאוד וכל פעם שאלישע היה מגיע לעיר היא הייתה משכנעת את אלישע שיבוא לביתה לאכול ויום אחד אותה אישה הציעה לבעלה שמכיוון שהיא מזהה את אלישע כאדם קדוש אז אולי כדי שיהיה לו נוח הם יבנו לו עליית גג עם מיטה, שולחן, כיסא, ומנורה  וכך, כל פעם שאלישע יעבור באזור הוא יוכל לנוח שם. בעלה מסכים והם מכינים לו את העלייה ומציעים לו להיות שם כל פעם שהוא באזור.

אלישע שרואה את היחס המכבד והדאגה שאותה אישה דואגת לו אומר לגיחזי העוזר שלו שיקרא לאישה. האישה מגיעה ואלישע אומר לה: הינה ראיתי את כל ההשקעה והדאגה שלך למעננו. בואי תגידי האם יש דבר שאני יכול לעזור לך? אולי לבקש משהו משר הצבא או מהמלך? [אלישע כנביא העם היה מקורב אליהם]  והיא משיבה לו שאין צורך. “בתוך עמי אני יושבת” [נוח לי וטוב לי ואין לי צורך במעמד גבוה יותר]  גיחזי, העוזר של אלישע שומע את שאלת אלישע ואת תשובת האישה ומספר לאלישע שלאישה הזו אין ילדים ובעלה זקן. אלישע מיד מברך את האישה שבעוד שנה יולד לה בן. האישה ששומעת את הברכה מבקשת מאלישע שלא יאכזב אותה ולא יברך אותה במשהו שלא יתגשם כדי שלא תתאכזב אם הוא לא יקרה. ואלישע לא משנה את ברכתו. עוברת שנה ובאמת לאישה העקרה משונם נולד בן. 

כעבור כמה שנים הבן גדל ויצא אל אביו לעבודתו בשדה עם הקוצרים . לאחר זמן מה צעק הבן שיש לו כאבי ראש. אביו ששמע שכואב לבנו הראש אמר לנער שלו שירים אותו לבית אימו.  העובד הרים את הנער והביא אותו אל אימו וכך הוא שכב על ברכיה עד הצהרים ובצהרים מת. האם שראתה שבנה מת לקחה אותו בידיה ועלתה לעליית הגג היכן שהיה החדר שהכינו לאלישע ושמה אותו במיטת אלישע  וסגרה את הדלת בלי לספר לאף אדם מה קרה.  [שבנה מת].

לאחר מכן יצאה מהמקום, ושלחה לאישה [איש שלה] שישלח לה נער מהעובדים ואת אחת האתונות כי היא רוצה ללכת אל איש האלוהים. כששמע זאת אישה שאל אותה: למה את הולכת אליו? הרי זה לא יום מיוחד כמו ראש חודש או שבת   שעולים בו אל איש האלוהים לשמוע דבריו? אשתו עונה לו: “שלום” והולכת [לא מסבירה לו מה קרה ולמה היא הולכת אל איש האלוהים]. 

בהמשך, היא ממהרת, חובשת את האתון שלה ואומרת לנערה לא לעצור כדי שיהיה לי יותר קל בזמן הרכיבה אלא להמשיך במהירות  עד שתגיד לו לעצור. וכך היא מגיעה אל הר הכרמל המקום שאלישע שם. כשהיא מגיעה אלישע רואה אותה ואומר לנערו: זו האישה משונם, לך תשאל אותה מה שלומה? מה שלום אישה? ומה שלום הילד? גיחזי הולך ושואל את האישה והיא עונה לו: “שלום”. [לא מגלה לו שבנה מת].

כשהיא מגיעה אל המקום שבו אלישע נמצא היא תופסת ברגליו. העוזר שלו שראה שהיא תופסת באלישע רוצה להזיז אותה ממנו אבל אלישע אמר לו שיעזוב אותה כיוון שרואים שכואב לה וה’ הסתיר ממנו כך שאין לו מושג מה קרה. אלישע שואל אותה: מה קרה לך?

ואותה שונמית פונה לאלישע ואומרת לו:  הרי אמרתי לך אל תשלה אותי. [אל תברך אותי בבן אם הוא לא יחיה ואז אצטער] אלישע מבין  ממה שהיא אומרת שהבן מת ואומר לגיחזי העוזר שלו שישים חגורה ויתלבש כראוי ושילך לבית האישה. בדרך שלא יעצור כדי לברך אנשים או לענות לאנשים על ברכתם ולא יתעכב וכשיגיע ישים את מקלו על הנער המת. גיחזי ממהר לעשות את הדבר אך הנער לא מתעורר לחיים. הוא לא משמיע קול וגם לא מצליח להקשיב למה שנאמר לו. גיחזי שב אל אלישע ומספר לו על כך שהנער לא קם ואלישע מגיע אל הבית וסוגר את הדלת עליו ועל הנער ומתפלל לה’ שיעזור לו. לאחר מכן הוא עולה אל הנער ושם את פיו על פיו של הנער ואת עיניו על עיני הנער ואת כפות ידיו על כפות ידי הנער והשתטח על הנער. הנער מתעטש 7 פעמים ופוקח עיניו. כשהוא פוקח את עיניו אומר אלישע  לגיחזי שיקרא לאם הנער וכשהיא מגיעה הוא אומר לה שתרים את בנה. היא מודה לו ומשתחווה לפניו לאות תודה ומרימה אותו ויוצאת. 

אלישע שב לאזור הגלגל שם הוא מלמד את בני הנביאים ובאותה תקופה היה רעב גדול בארץ . אלישע פונה לאחד מהנערים ואומר לו שישים מים בסיר גדול כדי להכין תבשיל. אותו נער קם ומכין תבשיל. ובינתיים יוצא נער אחר לשדה כדי ללקט ירקות לתבשיל והוא מוצא גפן בשדה. הוא מלקט ממנה פקעות [הגפן הזו הייתה גפן ארסית שמי שאוכל את הענבים שבה יכול למות] הוא חוזר לבית ורואה את הסיר [שהעמיד אותו נער שאלישע אמר לו לבשל בו] והוא מעביר את הפקעות לסיר מכיוון שלא ידע שהן רעילות. לאחר כמה זמן כל מה שבסיר מתבשל ומוזגים לכל האנשים במקום מהתבשיל. ופתאום האנשים שאכלו הבינו שבתבשיל יש פקעות והם כמו סם מוות[רעילות] מיד התחילו צעקות ואמרו לאלישע שהאוכל רעיל.  קם אלישע ומבקש מאנשיו לקחת קמח ולהביא לו. הוא לוקח את הקמח ושופך לסיר ואז אומר לנער תמזוג מהסיר את התבשיל שיש עכשיו כשהוא מעורבב בקמח והכל יהיה בסדר. ובאמת, מוזגים מהתבשיל לכל הצלחות של מי שאכל וכל האנשים אוכלים וחיים. 

הסיפור האחרון בפרק הוא על איש שמגיע ממקום שנקרא “בעל שלישה” ואותו איש מביא לאלישע שני דברים: 20 כיכרות לחם שהוכנו מהתבואה הראשונה שנקצרה [השעורים שקצרו ראשונים] והדבר השני הוא מביא לו שעורים רכים שעדיין לא הורידו מהם את הקליפות שלהם. אלישע שמקבל את מה שהאיש הביא אומר לנערו שמשרת אותו שישים את האוכל לפני בני הנביאים כדי שיאכלו. אומר לו המשרת איך אני אשים את זה לפניהם? הרי זה לא מספיק לכולם, עונה לו אלישע תביא להם כי ה’ אמר שהאוכל לא יחסר ולא רק שלא יחסר אלא שיישאר גם לאחר שכולם יאכלו. וכך באמת קורה. כל בני הנביאים אוכלים מהאוכל, שבעים ואף משאירים. 

מילה מנחה– שלום

המילה מנחה שלום מופיעה 5 פעמים בפסוקים כג-כז

ומטרתה להדגיש שכל האירוע היה הפוך משלום אבל השונמית בחרה להתמקד בחיובי ולא להוציא שום בשורה רעה מהפה שלה.

מילים לביאור:

אסוך=כלי קטן

אישה גדולה=אישה חשובה ומכובדת

אישה עם נקודה באות ה [מפיק] =האיש שלה. 

חרדה= דאגה

משענת= מקל עליו נשענים כדי ללכת בקלות

ויזורר=התעטש

נזיד=תבשיל

ארות=ירקות

ויצקו=מזגו

לחם ביכורים= כיכר לחם שהכינו אותו מהתבואה הראשונה שנקצרה. 

כרמל בצקלונו= שיבולים רכים שהם עדין עם הקליפה שלהם.

מבנה הפרק:

פסוקים א’-ז’: נס השמן

פסוקים ח’-ל”ז: נס לידת בן השונמית והחייאתו

פסוקים ל”ח- מ”ב: נס התבשיל 

מ”ב-מ”ד: נס התבואה שהתרבתה

כינויים:

אלישע– איש האלוהים, איש קדוש.

האישה מסיפור הנס הראשון של השמן– אלמנה.

האישה מהסיפור השני– השונמית, אישה גדולה. 

בן השונמית– נער, ילד.

שמות של מקומות המופיעים בפרק:

הר הכרמל– מקום מושבו של אלישע

שונם= מקום מגורי האישה המכובדת ואישה.

גלגל= המקום שאלישע הולך אליו ומלמד את בני הנביאים. 

בעל שלשה= האיש שהגיע מבעל שלשה[מקום] עם לחם ותבואה והאוכל התברך והספיק לכולם ואף נותר.

ניסים המופיעים בפרק:

נס השמן- אלישע מברך את השמן בבית האלמנה הענייה שיתרבה וימלא את כל הכלים בביתה. 

נס העקרה- אלישע מברך את האישה השונמית שאירחה אותו והייתה עקרה בבן תוך שנה.

נס החייאת הבן– בן השונמית שנולד גדל ונהייה חולה ומת ואלישע מחייה אותו.

נס התבשיל– אלישע מרפא את התבשיל המורעל שהיה בסיר וכולם אוכלים ממנו, שבעים וחיים. 

נס התבואה- אדם מגיע ומביא תבואה לאלישע בתקופת רעב והתבואה מתרבה ומספיקה לכולם ואף נשאר מהתבואה לאחר שכולם לוקחים ממנה.  

ביטוי: משפט הנאמר והוא בעל משמעות גם בימינו.

ירא ה’– אדם שמתנהל על פי חוקי ה’  גם כשהדבר לא נוח לו ונוגד את רצונותיו. 

“בתוך עמי אני יושבת”– ביטוי לכך שאדם רוצה לומר שהוא לא מחפש להיות יותר מאחרים ובעל מעמד גבוה יותר אלא נוח לו להיות עם רוב העם ובמעמד הפשוט. 

קשיים ופירושים:

קושי:

מי היא האישה האלמנה וכיצד אלישע הכיר את בעלה כ”ירא ה’”?

פירוש:

רש”י: “מנשי בני הנביאים – אשת עובדיה היתה. כל ‘בני הנביאים’ שבמקרא , תרגומו: “תלמידי נבייא” (ת”י). והנושה – הוא יהורם בן אחאב , שהלוהו בריבית מה שזן את הנביאים בימי אביו”

הסבר פירוש: האישה הייתה אשת עובדיה שמסופר עליו במלכים א’ פרק י”ח [א’-י”ד] ומכונה “ירא ה’” מכיוון שבימים שאיזבל נתנה הוראה להרוג את כל נביאי ה’ הוא לקח 100 נביאים והחביא אותם והביא להם לאכול ומכיוון שלהאכיל 100 נביאים באופן קבוע גם בזמן רעב זה קשה נכנס לחובות קשים עד שהלווה מיהורם בן אחאב כספים וכשמת עובדיה בא יהורם לדרוש את החוב שלו. ואליהו הנביא הכיר את עובדיה וידע מה עשה ולכן גם אלישע הכיר אותו.

קושי:

מהי הסיבה שהאלמנה הייתה צריכה לסגור את הדלת עליה ועל בנה?

פירוש: 

רש”י: “וסגרת הדלת – כבוד הנס לבא בהצנע”.

הסבר פירוש: 

מתוך כבוד לנס שיהיה בצורה צנועה.

קושי:

מהי הסיבה שאלישע אומר לה שהיא תעמוד במקומה ולא תזוז אלא תמלא את הכלי ותזיז את הכלי המלא ויבואו לה כלי חדש למלא ושוב בצורה הזו בלי שהיא זזה?

פירוש: 

רד”ק: “והמלא תסיעי – כתרגומו “תסלקי” , כלומר: תסלקי אותו ממקומו ושימי כלי הריק תחתיו , וכן לכל כלי וכלי. ובאמרו לה והמלא תסיעי , הודיעה שלא תזוז היא ממקומה והאסוך בידה , כי מעשה נס לא יהיה אלא במקום שהתחיל בו”.

הסבר פירוש: 

כיוון שהנס התרחש במקום שהיא עומדת בו ואם היא תזוז ההשפעה של הנס כבר לא תהיה אלא רק במקום שהתחיל.

פירוש נוסף:

רלב”ג: “… והיא היתה מוצקת על הכלי , ובהיותו מלא היו בניה מסיעים הכלי המלא ושמים לפניה הכלי הריק , באופן שביציקה אחת נמלאו כלם זה אחר זה”.

הסבר פירוש:

כדי שתמזוג בפעם אחת ורק הכלים מתחלפים [כמו עבודת שרשרת] כך שיש רצף ואין הפסקה. 

פירוש נוסף:

כדי שתתמקד בכלי שהיא צריכה לצקת ולא תבזבז זמן על הסתכלות או על מקום אלא העבודה תהיה ממוקדת ומהירה. 

מוסר השכל הנלמד בפרק:

1. להסתכל על מה שיש ואיתו לעבוד  ולא להתייאש ממה שאין- אלישע שואל את האלמנה מה יש לך בבית? והיא אומרת שאין לה כלום בבית חוץ ממעט שמן. אלישע אומר לה קחי את השמן ומלאי איתו את הכלים. אלישע מלמד את האישה שכשיש בעיה אין מה להתמקד במה שחסר או במה שאין. תתמקד במה שיש כדי לחשוב איך מהמקום הזה תוכל לצמוח ולהרבות ברכה אל ביתך. 
2. אלישע מלמד את האישה האלמנה שלא תגביל את עצמה ולא תמעיט את כמות הכלים שהיא מביאה לביתה כדי שיתמלאו בשמן כי בהיגיון שלה הדבר לא יכול להתגשם אלא שהיא תפעל ותשאף להכי גבוה שיש.
3. כוח המילים- מהפרק ניתן ללמוד על כך שאדם תמיד צריך לדבר בשפה חיובית. למילים יש כוח. תמיד למצוא שפה שמדברת על מה שיש ולא על מה שאין ברגע שבן האלמנה אומר לה שנגמרו הכלים ואין עוד כלי בבית זה מה שגורם לשמן להיעצר ולהפסיק לבעבע ולגדול.
4. מהפרק ניתן ללמוד שהברכה שרויה על מה שסמוי מהעין. אם אדם רוצה שיהיה לו שפע הוא לא צריך לספר על כל הפעולות שעושה לכל אדם אלא לעשות בשקט בלי הרבה רעש ובלי שכולם יראו. כך הוא יתמקד יותר בעשייה וכך אנשים שמקנאים לו יפגעו בהצלחתו. אלישע אומר לאלמנה להביא את הכלים שהשאילה מכל שכנותיה לתוך הבית ותסגור את הדלת עליה ועל בניה ולא תשתף את כולם בנס. אלא רק היא ומשפחתה הקרובה ביותר. האנשים שברור לה שיסייעו לה בעניין ושיש להם עניין בהצלחת הפעולה.
5. מהפרק ניתן ללמוד שכשאדם עושה משהו ומצליח איתו כשהוא מסיים לעשות שיזיז את הדבר ולא ישאיר מולו כדי שהמיקוד שלו יהיה בדבר הבא. אלישע אומר לאלמנה שתמלא את הכלי בשמן ואז תזיז [תסיע] את אותו כלי למקום אחר ותמלא כלי נוסף.
6. מהפרק ניתן ללמוד על השונמית על חוכמתה. היא לא ממהרת להכין לאלישע חדר בביתם אלא רק לאחר שהיא מזמינה אותו לאכול בביתם כמה פעמים והיא רואה בפעולותיו שהוא איש קדוש היא מציעה לבעלה שיכינו לו חדר בעליית גג.
7. ניתן ללמוד מהפרק על הכרת הטוב- אלישע כשרואה שהאישה משונם מכבדת אותו ואת גיחזי מאוד הוא שואל במה יכול לעזור ולסייע לה. גם כשהיא מגיעה לביתו לאחר מות בנה הוא שולח את גיחזי לקראתה לשאול בשלומה ובשלום משפחתה ועושה כל שהוא יכול כדי לסייע לה.
8. כוחן של מילים – כשהאישה מזהה שבנה מת היא לא מספרת לכל מי שרוצה לשמוע אלא לא מספרת לאף אדם על מות בנה אלא הולכת במהירות אל איש האלוהים. לאורך כל הדרך כששואלים אותה מה קרה? [בעלה וגיחזי] היא לא מספרת על מה שקרה אלא אומרת “שלום”. רק כשהיא מגיעה לביתו של אלישע היא מספרת לו ושוב היא לא אומרת לו שבנה מת אלא רק אומרת לו ברמז. אלישע מבין מדבריה ומסייע לה. 
9. אלישע פונה לגיחזי כשרואה מרחוק את האישה השונמית מגיעה אליו ומצווה עליו ללכת אל השונמית ולשאול אותה מה שלומה? מה שלום אישה? ומה שלום הבן שלה? מפה ניתן ללמוד את הסדר שבו אדם צריך לדאוג לאנשים: קודם הוא הראשון, לאחר מכן הבת/בן זוג ולאחר מכן הילדים ואז כל השאר… זאת אומרת גם אמא צריכה להבין שהיא קודמת לאחרים שבבית ולא לשנות את סדר ההתייחסות שלה אם היא רוצה שביתה יהיה יציב וחזק וגם היא תהיה בריאה נפשית וגופנית. 

המשותף לכל סיפורי הניסים בפרק שהם באים לבטל תפיסת חשיבה של בני אדם. 

בסיפור עם האלמנה- האישה טוענת שאין כלום בבית חוץ מכלי קטן של שמן ואלישע מראה לה שמהמעט ה׳ יכול לברך שיהיה הרבה.

האישה השונמית שאפילו לא מבקשת ברכה לילד כי לא רוצה להתאכזב אלישע מברך אותה שיהיה לה בן ותוך שנה היא חובקת בן משלה.

הילד שמת וגיחזי העוזר של אלישע שם את המשענת של אלישע עליו ורואה שהוא לא קם לתחיה. גיחזי פונה לאלישע ומספר לו שהילד מת

. הוא לא חושב שהוא יכול לקום ולחיות. מבחינתו הוא קבע כבר שהוא מת. ולמרות שזה לא הגיוני 

אלישע מצליח להחיות אותו. 

האוכל בתבשיל האנשים שאכלו אומרים שהוא ממית ואלישע מראה להם שהוא יכול להשביע ולהחיות.

הכמות של האוכל שהאיש מבעל שלישה מביא ואלישע אומר למשרת לשים לפני בני הנביאים כאוכל -המשרת  של אלישע חושב שלא יספיק ולכן לא מעוניין להגיש והכמות מספיקה לכולם ואפילו נשאר עוד…

 דרך הסיפורים ניתן לראות שאירועים שאנשים לא מאמינים שהם יקרו כי הם סותרים את ההגיון עדיין יכולים להתגשם אם בורא עולם ירצה ואם בני האדם יורידו את הספקות ויאמינו.

לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים לבגרות בתנך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,

לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

שאלות לבגרות בתנך:

1. קראו מלכים ב’ פרק ד’ פסוקים א’-ז’ מנה מה היה המעמד של האישה שפונה אל אלישע? מה בקשתה ממנו? האם עזר לה בבקשתה וכיצד?

2. קראו מלכים ב’ פרק ד’ פסוקים ח’- ט’ ובראשית פרק י”ח פסוקים א’- י”ב. נקודות נקודות דמיון ונקודות שוני בין שני מעמדים.

3. קראו מלכים ב’ פרק ד’. בפרק זה מופיעות שתי נשים. מיהן נשים? מה בקשתן מאלישע? איך אלישע מסייע לכל אחת מהן?

4. קראו מלכים ב’ פרק ד’. בפרק זה ניתן לראות את אלישע כמחולל ניסים. כתבו על שלושה ניסים שחולל אלישע בפרק זה. מהו הנס משמעותי ביותר מבחינתך. נמק דעתך.

5. קראו מלכים ב’ פרק ד’ פסוק כ”ד. ובראשית פרק כ”ב פסוק ג’ . 

א. מהי פעולת המשותפת הנעשית בפסוק זה? מי הדמות שעושה כל פעולה? מה מלמדת אותנו שנעשה על המצב בו האדם? 

ב. מהן הפעולות שהאישה משונם המדגישות את המהירות שעושה את הדברים לאחר שרואה שבנה מת?

6. בפרק זה ניתן לראות את כוח המילים וכיצד הן משפיעות על מהלך הניסים בסיפור. קראו מלכים ב’ פרק ד פסוקים א’-ו’ ופסוקים ט”ז-ל”א.