מלכים ב’ פרק ג – ממלכתי
- מלכים ב'
- פרק ג
- סיפורי אלישע
א וִיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה. ב וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ וַיָּסַר אֶת מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו. ג רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל דָּבֵק לֹא סָר מִמֶּנָּה. ד וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. ה וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. ו וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא מִשֹּׁמְרוֹן וַיִּפְקֹד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל. ז וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ. ח וַיֹּאמֶר אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה וַיֹּאמֶר דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם. ט וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶך יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם. י וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲהָהּ כִּי קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב. יא וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה וְנִדְרְשָׁה אֶת יְהוָה מֵאוֹתוֹ וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ. יב וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט יֵשׁ אוֹתוֹ דְּבַר יְהוָה וַיֵּרְדוּ אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט וּמֶלֶךְ אֱדוֹם. יג וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מַה לִּי וָלָךְ לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַל כִּי קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב. יד וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ. טו וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יְהוָה. טז וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים. יז כִּי כֹה אָמַר יְהוָה לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם. יח וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי יְהוָה וְנָתַן אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם. יט וְהִכִּיתֶם כָּל עִיר מִבְצָר וְכָל עִיר מִבְחוֹר וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים. כ וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְהִנֵּה מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֶת הַמָּיִם. כא וְכָל מוֹאָב שָׁמְעוּ כִּי עָלוּ הַמְּלָכִים לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּצָּעֲקוּ מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה וַיַּעַמְדוּ עַל הַגְּבוּל. כב וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל הַמָּיִם וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת הַמַּיִם אֲדֻמִּים כַּדָּם. כג וַיֹּאמְרוּ דָּם זֶה הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים וַיַּכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְעַתָּה לַשָּׁלָל מוֹאָב. כד וַיָּבֹאוּ אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת מוֹאָב וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם ויבו [וַיַּכּוּ] בָהּ וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב. כה וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ וְכָל מַעְיַן מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל עֵץ טוֹב יַפִּילוּ עַד הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר חֲרָשֶׂת וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים וַיַּכּוּהָ. כו וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב לְהַבְקִיעַ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְלֹא יָכֹלוּ. כז וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ.
ב”ה
מיקום: מלכים ב’ פרק ג’
נושא: סיפורי אלישע
סיכום הפרק
מלכים ב פרק ב- סיפורי אלישע
סיכום:
הפרק עוסק בשנה שבה יהורם בנו של אחאב מולך על ישראל 12 שנים כשיהושפט מלך יהודה מולך כבר 18 שנה על ממלכת יהודה.
מסופר לנו על יהורם שעשה הרע בעיני ה׳ אך לא היה גרוע כמו אביו ואימו ( אחאב ואיזבל) וההוכחה: הוא הסיר את מצבת הבעל אשר אביו עשה. מצד שני הוא ממשיך ללכת בחטאי ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את ישראל.
באותה תקופה כששניהם מלכו על ישראל ויהודה, מישע מלך מואב שארצו הייתה חזקה ברעיית צאן, היה מביא כל שנה למלך ישראל כמס מאה אלף שוורים שמנים ובריאים ומאה אלף צאן עם הצמר שלהם. לאחר מות אחאב הוא מפסיק לשלם את המס. יהורם, מלך ישראל[בנו של אחאב] שרואה שמלך מואב בגד בו והפסיק לשלם לו מיסים מחליט ללכת להילחם בו כדי לחייב אותו להמשיך לעבוד אותו ולהעניש אותו על מעשיו. הוא בודק כמה אנשים יש לו שראויים לצאת למלחמה מול מואב וכנראה הוא רואה שאין לו מספיק כדי לנצח ולכן הוא שולח שליחים אל יהושפט מלך יהודה ומעביר לו מסר: ״ מלך מורה פשע בי( הפסיק לשלם לי מיסים כמו על שנה), האם אתה מוכן לצאת להילחם איתי במואב?
מלך ישראל עונה לו: ״אעלה, כמוני, כמוך. כעמי, כעמך. כסוסי, כסוסיך״. זאת אומרת: אני יחד איתך במלחמה ולוקח את המלחמה הזו כאילו היא שלי ממש.
יהורם, מלך ישראל מתייעץ עם יהושפט, מלך יהודה ושואל אותו: מהיכן נעלה להילחם?
ויהושפט, מלך יהודה משיב לו: ״נעלה דרך ארץ אדום״.
טוב, מלך ישראל, מלך יהודה ומלך אדום סבבו את האזור 7 ימים ולא היה מים לאנשי המחנה ולבהמות שאיתם.
מלך ישראל מבין שנגמרו המים והוא אומר לשני המלכים שאיתו: ״אהה, ה׳ סובב את העניין שיגמר המים ושנהיה במצב הזה כדי שניפול היד מלך מואב״ .
יהושפט, מלך יהודה שומע את דברי מלך ישראל ושואל אותו: ״האם אין פה נביא לה׳ שנוכל לשאול דרכו מה ה׳ רוצה ממנו? ״
אחד מעבדי מלך ישראל שומע את שאלת יהושפט, מלך יהודה ועונה לו שיש פה את אלישע בן שפט שהיה זה שהתלווה לאליהו הנביא וסייע לו בכל. [אלישע מתפקד כנביא בלחימה ולא בתפקיד לוחם]
יהושפט שומע ואומר שאלישע הוא נביא אמת ולכן יוכל לומר להם את דברי ה׳. מיד הולכים שלושת המלכים לאלישע .
כשאלישע הנביא רואה את יהורם בן אחאב הוא מיד אומר לו: ״ מה לי ולך? הכוונה: מה אני קשור אליך?
לך לנביאי אביך ואמך( נביאי העבודה זרה) ושאל אותם את שאלותיך שיעזרו לך…
עונה לו יהורם: אל, כי ה׳ קרא לשלושת המלכים כדי להפילם ביד מואב. ( הסיבה היא כי ה׳ גרם לבעיה הזו)
אלישע נשבע בשם ה׳ שאם לא יהושפט מלך יהודה הוא לא היה בא ועוזר להם ולא היה יוצא לראות אותו בכלל. הוא מבקש מהם שיביאו אדם שיודע לנגן וכשאותו אדם ניגן נחה עליו רוח נבואה.
ואלישע מספר להם את נבואת האל : הנחל ימלא בורות רבים ומים ימלאו את הבורות האלה. המים לא יגיעו בדרך טבעית. לא על ידי גשם או רוח ואתם וכל מי שאתכם כולל הבהמות ישתו מים לרוויה. למרות שהדבר לא הגיוני בעינכם ונראה לכם קשה לעשייה בשביל ה’ הוא קל מאוד.
ובנוסף, ה’ ייתן את מואב בידכם וכשהם יהיו בידכם אתם תכו כל עיר מבוצרת בחומה וכל עיר ללא חומה. עצים טובים תפילו ואת מעיינות המים שלהם תסתמו וכל שטח טוב תפזרו עליו אבנים. [כעונש על כך שהפסיקו לשלם מיסים].
בבוקר, כשהתחיל להגיע זמן תפילת מנחה [צהריים] הם מסתכלים ומאזור אדום ראו זרמי מים עד כדי כך שכל האזור התמלא מים. כך שכל מחנה ישראל שתו מהמים.
במקביל, אנשי מואב שמעו ששלושת המלכים [ישראל, יהודה ואדום] עלו להילחם מולם התחילו להתארגן למלחמה ולעמוד על גבול ארצם כדי להגן עליה. כשהשכימו בבוקר חיילי אדום ראו את המים ממולם [מים שבאופן טבעי ורגיל לא היו שם] ובגלל השתקפות השמש במים הם נראו בצבע אדום כמו דם. לכן הם היו בטוחים שזה הדם של המלכים שבאו להילחם מולם אבל הסתכסכו ביניהם, נלחמו אחד בשני ומתו. ולכן הכריזו שאפשר ללכת אל המחנה של מלכי ישראל, יהודה ואדום ולקחת את השלל שעליהם ולא לעמוד על גבול ארצם במטרה לשמור עליה כי האיום פסק. כשהגיעו למחנה ישראל בלי להיות מוגנים קמו עליהם החיילים והכו אותם, נכנסו לארצם [שכבר לא היו שם שומרים] והשחיתו כל דבר טוב בארץ. בדיוק כמו דברי אלישע.
מלך מואב שרואה שהמלחמה מתגברת והוא נחלש והולך להיות מובס לוקח איתו שבע מאות חיילים כדי להכניע את אדום אך הוא לא מצליח. כשרואה שהוא נכשל הוא לוקח את בנו הבכור של מלך אדום [שאותו תפס ולקח בשבי] שהיה אמור למלוך תחתיו ומקריב אותו לעולה כקורבן לאלוהיו על חומת העיר. כתוצאה מכך , מלך אדום כועס מאוד על ישראל שלא הגנו על בנו. בני ישראל עוזבים וחוזרים לארצם.
מילים לביאור:
נוקד– רועה צאן
כרים-שוורים שמנים ואיכותיים
אילי צמר– בקר שעוד לא גזזו ממנו את הצמר שעליו
ויפקוד– ספר כמה אנשים יש לו שראויים לצאת למלחמה
גבים – בורות [בורות שבאדמה שמתמלאים מים]
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ג’: פתיחה [הסבר לגבי מי המלכים ששלטו באותה תקופה בישראל ויהודה]
פסוקים ד’-ה’: הסיבה למלחמה של ישראל במואב.
פסוקים ו’- י’ : הכנה למלחמה במואב.
פסוקים י”א- י”ט: פניה לאלישע לדרוש את ה’ ונבואת אלישע.
פסוקים כ’-כ”ז : המלחמה ותוצאותיה.
שמות של מקומות המופיעים בפרק:
מערכת היחסים בין מלך ישראל למלך יהודה:
מערכת היחסים נראית כמערכת יחסים טובה מאוד. מלך ישראל שרואה שאין לו מספיק חיילים מבקש ממלך יהודה להצטרף אליו למלחמה ונענה בהסכמה מהירה ואף מחויבות מלאה לקחת אחריות על כל המלחמה ולהביא את כל מה שיידרש למלחמת יהורם מלך ישראל.
“…וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה, כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ.” [פסוק ז’]
מעשה סמלי ומשמעותו:
מלך מואב מקריב את בנו ויורשו של מלך אדום ומשמעות המעשה היא להראות נקמה במלך אדום על שהעז להילחם מולו והצטרף למלכי ישראל ויהודה.
מלחמה ותוצאותיה:
המניע[הסיבה] למלחמה: מלך מואב[מישע] בוגד במלך ישראל[יהורם] ומפסיק לשלם לו מיסים כמו ששילם לאביו.
מי יוצא למלחמה: מלך ישראל [יהורם], מלך יהודה [יהושפט] ומלך אדום.
מול מי המלחמה: מלך מואב.
היכן המלחמה נערכת: באזור שטח מואב. [היציאה אזור הלחימה דרך שטח מואב]
תוצאות המלחמה: תבוסת מלך מואב וניצחון מוחץ של ישראל. [מלך אדום מאבד את בנו ויורשו]
אירועים עיקרים בפרק המשנים את מהלך המלחמה:
מלכי ישראל, יהודה ואדום וגדודי הצבא שלהם יוצאים להילחם מול מואב. הם יוצאים דרך שטח אדום ומסתובבים 7 ימים באזור המדבר כך שהמים נגמרים להם והם מבינים שהם כולם יחלשו או ימותו. דבר זה יכול לגרום לכך שהם ייפלו בידי מואב.
כל האירוע היה יכול להיגמר בתבוסה אפילו בלי שנלחמו.
כתוצאה מכך מלכי ישראל, יהודה ואדום מחפשים נביא ה’ לשאול בה’ והוא מנבא להם נבואת נחמה: יגיעו מים מקור נסי ולא צפוי והם ינצחו ניצחון מוחץ את מואב.
משמעות המים שמגיעים למחנה ישראל מכיוון אדום:
-
בבוקר, מים מגיעים מאזור שטח אדום באופן לא טבעי ונכנסים לתור בורות גורמים לכך שכל הלוחמים והבהמות שלהם יוכלו לשתות לרוויה וכך להינצל ולהתחזק לקראת הלחימה מול מואב.
-
המים שהגיעו משטח אדום באופן לא טבעי לא היו ידועים לאנשי מואב [כי לא הגיעו מהאזור שלהם וגם לא הגיעו על ידי גשם או רוח שה מצב טבעי שניתן לצפות שיהיו מים באזור] ולכן כשקמו בבוקר וצפו על אזור המחנה של ישראל, יהודה ואדום השמש שהשתקפה בהם גרמה למים להיראות אדומים כדם וכך הם חשבו שזה דם הלוחמים וששלושת המלכים הסתכסכו ביניהם והרגו אחד את השני. דבר זה גרם להם לעזוב את השמירה ואת כלי הלחימה וללכת לשטח הצבאי שישראל הקימו כדי לאסוף את שלל המלחמה.
מכיוון שהם טעו בפרשנות שלהם ובאמת כל הלוחמים בשטח היו מוכנים ללחימה אז בקלות הם הביסו את מואב והצליחו להיכנס לשער העיר שלא הייתה שמורה כראוי.
אירוע נוסף שקורה לקראת סוף המלחמה:
מלך מואב שרואה את תבוסתו המוחלטת לוקח את בנו של מלך אדום ומעלה אותו כקורבן על החומה[לפי פירוש אחד]. כתוצאה מכך מלך אדום כועס מאוד על ישראל ועל כך שלא מנעו את האירוע.
ניסים המופיעים בפרק:
ניסים וצירופי מקרים ניסים שמשנים את מהלך המלחמה:
-
נבואת אלישע מתגשמת ולאחר המחסור במים מגיעים מים מאזור אדום וכל אנשי הצבא, המקנה, והבהמות שלהם שותים לרוויה.
-
הנס מתעצם כיוון שהמים מגיעים מאזור אדום ולא מאזור מואב ובנוסף בדרך נסית[לא על ידי גשם או רוח]. דבר זה גורם לכך שהמואבים לא יבינו שיש מים באזור שטח ישראל.
-
השמש מאירה באופן חזר על אזור המים ולכן ההשתקפות שלה כשהיא בצבע אדום צובעת כביכול את כל המים בצבע אדום והמים נראים כדם. המואבים חושבים שמדובר במות מחנה ישראל.
-
הנס הנוסף הוא שנפילת מואב בידי ישראל קלה מאוד ומעל הציפיות של ישראל בעקבות הבלבול של המואבים והמחשבה שכולם מתים במחנה ישראל.
קשיים ופירושים:
קושי:
מהי הסיבה שיהושפט , מלך יהודה מציע למלך ישראל לעלות דרך אדום ומדוע מלך אדום מצטרף למלחמה שאין לו קשר אליה?
פירוש:
הסבר פירוש:
מלך אדום היה תחת שלטון ממלכת יהודה ולכן כשיהושפט מציע את זה הואיודע שזו דרך שלא תהיה לו בעיה לעבור דרכה כי היא תחת שליטתו וגם מלך אדום וצבאו יגיעו לסייע כי הם תחתיו.
קושי:
מהי הסיבה שכתוב מקנה ובהמתכם? האם זה לא אותו הדבר?
פירוש:
הסבר פירוש:
כשנאמר “מקנכם” הכוונה לבקר שהביאו כדי שיהיה להם מה לשחוט ולאכול ואילו “בהמתכם” אלה הבהמות שהביאו כדי לרכב עליהם בדרך.
קושי:
מהי הסיבה לכעס על ישראל כתוצאה מכך שמלך מואב העלה את בנו לעולה?
פירוש:
רד”ק: יקח את בנו הבכור – פירש אדני אבי ז”ל , כי בן מלך אדום הראוי למלוך תחתיו היה ברשות מלך מואב , ומפני זה בא עם שני המלכים , כי חשב להוציא בעזרתם בנו מתחת יד מלך מואב; וכשחשב מלך מואב להבקיע אל מלך אדום ולא יכול , לקח בקצפו את בן מלך אדום והעלהו אל החומה , ושרפו לעיני אביו; וזהו ויעלהו עולה , ששרפו כמו ששורפין העולה. ויהי קצף גדול על ישראל – ממלך אדום , כי חשב כי בעזרתם יוציא בנו מתחת יד מלך מואב;
הסבר פירוש:
מלך מואב תפס את בנו של מלך אדום בשבי וכשראה שהוא מובס במלחמה נקם את נקמתו והעלה את בנו של מלך אדום קורבן על החומה כדי שכולם יראו. כתוצאה מכך כעס מלך אדום על ישראל שלא מנעו פעולה זו כי זו הייתה הסיבה שיצא להילחם איתם כדי לשחרר את בנו.
פירוש נוסף:
רש”י: ויקח את בנו הבכור – בפסיקתא דפרשת שקלים (פר”כ ב , ה) נדרש , ששאל את עבדיו: מה טיבה של אומה זו , שנעשים לה ניסים כאלה? אמרו לו: אביהם אברהם בן יחיד היה לו , ואמר לו הקדוש ברוך הוא: הקריבהו לפני , ורצה להקריבו. אמר להם; אף הוא בן בכור יש לו , ילך ויקריבנו לעבודה זרה. על החמה – חסר וי”ו , שהיה עובד לחמה. ויהי קצף גדול על ישראל – שנזכרו עוונותם , שאף הם שוחטין בניהם לעבודה זרה , ואינן ראויין לנס.
הסבר פירוש: רש”י מבאר שהכעס היה על ישראל מכיוון שמלך אדום כשראה שכל מה שהוא עושה הוא לא מצליח במלחמה שאל את יועציו מהי הסיבה שעם ישראל מנצחים ויש להם כאלה ניסים? אמרו לו שאברהם אבינו הקריב את בנו הבכור למען האל כשביקש ממנו. אמר לעצמו גם הוא יקריב את בנו לאלוהיו כדי שיעזור לו… וכך עשה ולקח את בנו, יורשו [שהכי חשוב לו] והעלה אותו לעולה. ואותו דבר גרם לכעס על עם ישראל כי גם מהם בתקופה הזו היו חוטאים בעבודה זרה והיו מקריבים את הילדים שלהם לעבודה זרה. ולכן אם גם הם חוטאים כך לא ראויים לניסים שנעשו להם…
שימו לב:
בין שני הפירושים יש הבדל מי הוא זה שהוקרב לעולה ומהי מטרת ההקרבה?
רש”י טוען שבנו של מלך מואב הוקרב לעולה לאלוהיו כדי שיסייע לו במלחמה.
רד”ק טוען שבנו של מלך אדום הוקרב כנקמה על כך שהביסו אותו במלחמה.
מוסר השכל הנלמד בפרק:
כוח האחדות: ניתן לראות שכשיש אחדות בעם ישראל וישראל ויהודה מתאגדים אז גם אם יש חוטאים כמו יהורם מלך ישראל עדיין הם מרוויחים בזכות הצדיקים שבעם . אלישע אומר ליהורם שהוא נענה לבקשתו בזכות מלך יהודה שאתו.
להכין כלי כדי שנוכל ליהנות מהשפע: אלישע מספר למלכים שהוא ראה בורות רבים כדי שיכילו את המים שיבואו.
מהסיפור ניתן ללמוד שכדי ליהנות מהשפע ומהישועה צריך להכין כלים כדי להצליח להכיל את השפע. לפעמים אנשים לא מבינים למה הם לא מקבלים הצלחה מהירה ושפע מיד כשמבקשים. כדי להכיל את השפע צריך שיהיו את הכלים כי אם לא יהיו הכלים השפע לא ישראל ולא נוכל ליהנות ממנו. [בדיוק כמו שאדם זוכה בלוטו ואין לו שום הכשרה של מה עושים עם כסף… מהר מאוד הוא יכול לבזבז את הכל ולמצוא את עצמו יותר עני ממה שהיה לפני שזכה.
“רבות מחשבות בלב אש ועצת ה’ היא תקום”[משלי י”ט, כ”א]- הרבה פעמים אדם מתכנן תוכניות גדולות ואז כל התוכניות משתנות ובכלל לא מתנהלות כמו שחשב, תיאר ותכנן. האדם בחייו תמיד צריך לנסות לפעול להצלחתו ולקידומו אבל הוא צריך לזכור שהאל יכול ברגע לשנות את כל מהלך הדברים. ולכן השליטה ותוצאות התכנון לא בידי האדם אלא בידי האל בלבד.
בסיפור שלנו מלך ישראל מתכנן עם שאר המלכים תוכניות והן משתנות. ומסתבר שכשהם בוחרים להאמין בה’ ולפנות לאלישע הנביא שיבקש מה’ שיסיע להם כל התוכניות משתנות לטובתם והניצחון הופך להיות הרבה יותר קל. הם גם תועים ומקבלים מים לשתייה בדרך ניסית וגם הניצחון נהיה הרבה יותר קל בעקבות בלבול האדומים.
לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים לבגרות בתנך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,
לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות לבגרות בתנך:
-
קראו מלכים ב’ פרק ג’ וכתבו מהי מערכת היחסים המשתקפת בפרק זה בין מלך ישראל ויהודה? הוכיחו ובססו תשובתכם על הכתוב.
-
קראו מלכים ב’ פרק ג’. מהם הניסים המופיעים בפרק? כיצד אלישע בן שפט הנביא משולב בתוך הניסים המתוארים בפרק?
-
קראו מלכים ב’ פרק ג’. כתבו מי היוצאים למלחמה? מול מי המלחמה והיכן מתרחשת? מהו המניע ליציאה למלחמה? ומהן תוצאות המלחמה?
-
קראו מלכים ב’ פרק ג’. בפרק שקראתם קורה אירוע נסי שגורם לשיבוש התוכניות של המלחמה ומשפיע מאוד על תוצאות המלחמה. מהו האירוע וכיצד הוא משפיע על תוצאות המלחמה?
-
קראו מלכים ב’ פרק ג’ פסוק כ”ז ואת פירושם של רד”ק ורש”י וכתבו: מי הוא הכועס? מהי הסיבה לכעס על ישראל לפי כל אחד מהפרשנים?
רש”י: ויקח את בנו הבכור – בפסיקתא דפרשת שקלים (פר”כ ב , ה) נדרש , ששאל את עבדיו: מה טיבה של אומה זו , שנעשים לה ניסים כאלה? אמרו לו: אביהם אברהם בן יחיד היה לו , ואמר לו הקדוש ברוך הוא: הקריבהו לפני , ורצה להקריבו. אמר להם; אף הוא בן בכור יש לו , ילך ויקריבנו לעבודה זרה. על החמה – חסר וי”ו , שהיה עובד לחמה. ויהי קצף גדול על ישראל – שנזכרו עוונותם , שאף הם שוחטין בניהם לעבודה זרה , ואינן ראויין לנס.
רד”ק: יקח את בנו הבכור – פירש אדני אבי ז”ל , כי בן מלך אדום הראוי למלוך תחתיו היה ברשות מלך מואב , ומפני זה בא עם שני המלכים , כי חשב להוציא בעזרתם בנו מתחת יד מלך מואב; וכשחשב מלך מואב להבקיע אל מלך אדום ולא יכול , לקח בקצפו את בן מלך אדום והעלהו אל החומה , ושרפו לעיני אביו; וזהו ויעלהו עולה , ששרפו כמו ששורפין העולה. ויהי קצף גדול על ישראל – ממלך אדום , כי חשב כי בעזרתם יוציא בנו מתחת יד מלך מואב;
שאלות בגרות:
-
קראו מלכים ב’ פרק ב’ וכתבו מהם שמות המקומות המופיעים בפרק? כתבו על שלושה מקומות מהמקומות שרשמתם ותארו מה היה בכל מקום.
-
קראו מלכים ב’ פרק ב’ פסוקים ט’- ט”ו וכתבו:
-
מהו מעשה סמלי?
-
כתבו שני עשים סמליים המופיעים בפרק. מהם המעשים ומהם מסמלים?
-
קראו מלכים ב’ פרק ב’ פסוקים י”ג- וכתבו:
-
כמה פעמים משליך אלישע את אדרת אליהו על המים?
-
מה השוני בין הפעמים שהשליך אלישע את האדרת?
-
מהי הסיבה לדעתך שהנהר נבקע לשניים?
-
קראו מלכים ב’ פרק ב’. בפרק זה מופיעים כמה ניסים שנעשו. תארו שניים מהניסים בפרק.
-
קראו מלכים ב’ פרק ב’ פסוקים א’- י”ד.
-
כתבו מהי מערכת היחסים בין אליהו לאלישע המשתקפת לדעתך מקריאת פסוקים אלה.
-
קראו את פירושו של רלב”ג: “שב נא פה כי יי’ שלחני עד בית אל – ראוי שתדע , שלא עשה זה אליהו לתכלית שלא יאציל מן הרוח אשר עליו על אלישע , שהרי צוהו השם יתברך שימשח אלישע בן שפט לנביא תחתיו. ואמנם אמר לו זה , כדי שלא יחרד אלישע בהפרד אליהו ממנו , אם יראה שינשא בסערה השמים”.
ואת פירושו של רד”ק: ” חי יי’ וחי נפשך – מה שאמר וחי נפשך , אחר שאמר חי יי’ , לא אמר כן להגדיל , כי השבועה הראשונה גדולה; אלא נשבע בנפשו להראות כי גדלה נפשו בעיניו; והקדים חי יי’ , לכבוד.”
האם הפרשנים שקראת את פירושיהם מסכימים עם דעתך בנוגע למערכת היחסים בין אליהו לאלישע או לא? נמק תשובתך.
