מלכים א’ פרק י’
- מלכים א'
- פרק י'
- חוכמת שלמה ועושרו
יאוּמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א שֹׁמַ֛עַת אֶת־שֵׁ֥מַע שְׁלֹמֹ֖ה לְשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וַתָּבֹ֥א לְנַסֹּת֖וֹ בְּחִידֽוֹת׃ בוַתָּבֹ֣א יְרוּשָׁלַ֗͏ְמָה בְּחַ֘יִל֮ כָּבֵ֣ד מְאֹד֒ גְּ֠מַלִּ֠ים נֹשְׂאִ֨ים בְּשָׂמִ֧ים וְזָהָ֛ב רַב־מְאֹ֖ד וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֑ה וַתָּבֹא֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־לְבָבָֽהּ׃ גוַיַּגֶּד־לָ֥הּ שְׁלֹמֹ֖ה אֶת־כׇּל־דְּבָרֶ֑יהָ לֹֽא־הָיָ֤ה דָבָר֙ נֶעְלָ֣ם מִן־הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ׃ דוַתֵּ֙רֶא֙ מַֽלְכַּת־שְׁבָ֔א אֵ֖ת כׇּל־חׇכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁ֥ר בָּנָֽה׃ הוּמַאֲכַ֣ל שֻׁלְחָנ֡וֹ וּמוֹשַׁ֣ב עֲבָדָיו֩ וּמַעֲמַ֨ד מְשָׁרְתָ֜ו וּמַלְבֻּֽשֵׁיהֶם֙ וּמַשְׁקָ֔יו וְעֹ֣לָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַעֲלֶ֖ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וְלֹא־הָ֥יָה בָ֛הּ ע֖וֹד רֽוּחַ׃ ווַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֱמֶת֙ הָיָ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתִּי בְּאַרְצִ֑י עַל־דְּבָרֶ֖יךָ וְעַל־חׇכְמָתֶֽךָ׃ זוְלֹא־הֶאֱמַ֣נְתִּי לַדְּבָרִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר־בָּ֙אתִי֙ וַתִּרְאֶ֣ינָה עֵינַ֔י וְהִנֵּ֥ה לֹֽא־הֻגַּד־לִ֖י הַחֵ֑צִי הוֹסַ֤פְתָּ חׇכְמָה֙ וָט֔וֹב אֶל־הַשְּׁמוּעָ֖ה אֲשֶׁ֥ר שָׁמָֽעְתִּי׃ חאַשְׁרֵ֣י אֲנָשֶׁ֔יךָ אַשְׁרֵ֖י עֲבָדֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה הָעֹמְדִ֤ים לְפָנֶ֙יךָ֙ תָּמִ֔יד הַשֹּׁמְעִ֖ים אֶת־חׇכְמָתֶֽךָ׃ טטיְהִ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּר֔וּךְ אֲשֶׁר֙ חָפֵ֣ץ בְּךָ֔ לְתִתְּךָ֖ עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל בְּאַהֲבַ֨ת יְהֹוָ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ לְעֹלָ֔ם וַיְשִֽׂימְךָ֣ לְמֶ֔לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃ יוַתִּתֵּ֨ן לַמֶּ֜לֶךְ מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֣ים ׀ כִּכַּ֣ר זָהָ֗ב וּבְשָׂמִ֛ים הַרְבֵּ֥ה מְאֹ֖ד וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֑ה לֹ֣א בָא֩ כַבֹּ֨שֶׂם הַה֥וּא עוֹד֙ לָרֹ֔ב אֲשֶׁר־נָתְנָ֥ה מַֽלְכַּת־שְׁבָ֖א לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה׃ יאוְגַם֙ אֳנִ֣י חִירָ֔ם אֲשֶׁר־נָשָׂ֥א זָהָ֖ב מֵאוֹפִ֑יר הֵבִ֨יא מֵאֹפִ֜יר עֲצֵ֧י אַלְמֻגִּ֛ים הַרְבֵּ֥ה מְאֹ֖ד וְאֶ֥בֶן יְקָרָֽה׃ יבוַיַּ֣עַשׂ הַ֠מֶּ֠לֶךְ אֶת־עֲצֵ֨י הָאַלְמֻגִּ֜ים מִסְעָ֤ד לְבֵית־יְהֹוָה֙ וּלְבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְכִנֹּר֥וֹת וּנְבָלִ֖ים לַשָּׁרִ֑ים לֹ֣א בָא־כֵ֞ן עֲצֵ֤י אַלְמֻגִּים֙ וְלֹ֣א נִרְאָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ יגוְהַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֜ה נָתַ֣ן לְמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א אֶת־כׇּל־חֶפְצָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔לָה מִלְּבַד֙ אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־לָ֔הּ כְּיַ֖ד הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה וַתֵּ֛פֶן וַתֵּ֥לֶךְ לְאַרְצָ֖הּ הִ֥יא וַעֲבָדֶֽיהָ׃
ידוַֽיְהִי֙ מִשְׁקַ֣ל הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר־בָּ֥א לִשְׁלֹמֹ֖ה בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת שֵׁ֥שׁ מֵא֛וֹת שִׁשִּׁ֥ים וָשֵׁ֖שׁ כִּכַּ֥ר זָהָֽב׃ טולְבַד֙ מֵאַנְשֵׁ֣י הַתָּרִ֔ים וּמִסְחַ֖ר הָרֹֽכְלִ֑ים וְכׇל־מַלְכֵ֥י הָעֶ֖רֶב וּפַח֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ טזוַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מָאתַ֥יִם צִנָּ֖ה זָהָ֣ב שָׁח֑וּט שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת זָהָ֔ב יַעֲלֶ֖ה עַל־הַצִּנָּ֥ה הָאֶחָֽת׃ יזוּשְׁלֹשׁ־מֵא֤וֹת מָֽגִנִּים֙ זָהָ֣ב שָׁח֔וּט שְׁלֹ֤שֶׁת מָנִים֙ זָהָ֔ב יַעֲלֶ֖ה עַל־הַמָּגֵ֣ן הָאֶחָ֑ת וַיִּתְּנֵ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ בֵּ֖ית יַ֥עַר הַלְּבָנֽוֹן׃
יחוַיַּ֧עַשׂ הַמֶּ֛לֶךְ כִּסֵּא־שֵׁ֖ן גָּד֑וֹל וַיְצַפֵּ֖הוּ זָהָ֥ב מוּפָֽז׃ יטשֵׁ֧שׁ מַעֲל֣וֹת לַכִּסֵּ֗ה וְרֹאשׁ־עָגֹ֤ל לַכִּסֵּה֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו וְיָדֹ֛ת מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה אֶל־מְק֣וֹם הַשָּׁ֑בֶת וּשְׁנַ֣יִם אֲרָי֔וֹת עֹמְדִ֖ים אֵ֥צֶל הַיָּדֽוֹת׃ כוּשְׁנֵ֧ים עָשָׂ֣ר אֲרָיִ֗ים עֹמְדִ֥ים שָׁ֛ם עַל־שֵׁ֥שׁ הַֽמַּעֲל֖וֹת מִזֶּ֣ה וּמִזֶּ֑ה לֹא־נַעֲשָׂ֥ה כֵ֖ן לְכׇל־מַמְלָכֽוֹת׃ כאוְ֠כֹ֠ל כְּלֵ֞י מַשְׁקֵ֨ה הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ זָהָ֔ב וְכֹ֗ל כְּלֵ֛י בֵּֽית־יַ֥עַר הַלְּבָנ֖וֹן זָהָ֣ב סָג֑וּר אֵ֣ין כֶּ֗סֶף לֹ֥א נֶחְשָׁ֛ב בִּימֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה לִמְאֽוּמָה׃ כבכִּי֩ אֳנִ֨י תַרְשִׁ֤ישׁ לַמֶּ֙לֶךְ֙ בַּיָּ֔ם עִ֖ם אֳנִ֣י חִירָ֑ם אַחַת֩ לְשָׁלֹ֨שׁ שָׁנִ֜ים תָּב֣וֹא ׀ אֳנִ֣י תַרְשִׁ֗ישׁ נֹֽשְׂאֵת֙ זָהָ֣ב וָכֶ֔סֶף שֶׁנְהַבִּ֥ים וְקֹפִ֖ים וְתֻכִּיִּֽים׃ כגוַיִּגְדַּל֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מִכֹּ֖ל מַלְכֵ֣י הָאָ֑רֶץ לְעֹ֖שֶׁר וּלְחׇכְמָֽה׃ כדוְכׇ֨ל־הָאָ֔רֶץ מְבַקְשִׁ֖ים אֶת־פְּנֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת־חׇכְמָת֔וֹ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים בְּלִבּֽוֹ׃ כהוְהֵ֣מָּה מְבִאִ֣ים אִ֣ישׁ מִנְחָת֡וֹ כְּלֵ֣י כֶ֩סֶף֩ וּכְלֵ֨י זָהָ֤ב וּשְׂלָמוֹת֙ וְנֵ֣שֶׁק וּבְשָׂמִ֔ים סוּסִ֖ים וּפְרָדִ֑ים דְּבַר־שָׁנָ֖ה בְּשָׁנָֽה׃
כווַיֶּאֱסֹ֣ף שְׁלֹמֹה֮ רֶ֣כֶב וּפָרָשִׁים֒ וַֽיְהִי־ל֗וֹ אֶ֤לֶף וְאַרְבַּע־מֵאוֹת֙ רֶ֔כֶב וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּרָשִׁ֑ים וַיַּנְחֵם֙ בְּעָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְעִם־הַמֶּ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ כזוַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֧לֶךְ אֶת־הַכֶּ֛סֶף בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם כָּאֲבָנִ֑ים וְאֵ֣ת הָאֲרָזִ֗ים נָתַ֛ן כַּשִּׁקְמִ֥ים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָ֖ה לָרֹֽב׃ כחוּמוֹצָ֧א הַסּוּסִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹ֖ה מִמִּצְרָ֑יִם וּמִקְוֵ֕ה סֹחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ יִקְח֥וּ מִקְוֵ֖ה בִּמְחִֽיר׃ כטוַֽ֠תַּעֲלֶ֠ה וַתֵּצֵ֨א מֶרְכָּבָ֤ה מִמִּצְרַ֙יִם֙ בְּשֵׁ֣שׁ מֵא֣וֹת כֶּ֔סֶף וְס֖וּס בַּחֲמִשִּׁ֣ים וּמֵאָ֑ה וְ֠כֵ֠ן לְכׇל־מַלְכֵ֧י הַחִתִּ֛ים וּלְמַלְכֵ֥י אֲרָ֖ם בְּיָדָ֥ם יֹצִֽאוּ׃
ב”ה
מיקום: מלכים א’ פרק י’
נושא: מלוכה
סיכום
מלכת שבא שומעת שמועה על המלך שלמה ועל בנייתו בית לאל. היא מגיעה לירושלם לנסות אותו בחידות כדי לבדוק האם השמועות ששמעה נכונות. היא מגיעה עם עבדים רבים וגמלים הנושאים בשמים רבים, זהב רב ואבן יקרה. כשהיא פוגשת את שלמה היא אומרת לו כל מה שבלבה והוא עונה לה על כל שאלותיה. לא הייתה שאלה אחת שהשאיר בלי תשובה. מלכת שבא שרואה את חוכמתו, את בית ה’ שבנה, המאכלים שיש על שולחנו, ההתנהלות של עבדיו ומלבושי משרתיו, המשקאות שלו וקורבנות העולה שהוא מקריב לאל המומה ונשארת בלי מילים מרוב התפעלות על עוצמתו וחוכמתו הרבה. היא פונה אל שלמה המלך ואומרת לו שכל מה ששמעה הוכח לה שהוא אמת ולא רק זה אלא לאחר שראתה ושמעה היא מבינה שהוא הרבה יותר מהשמועות והדברים שמייחסים אליו. היא מהללת את שלמה ואומרת שמאושרים העבדים שלו שעומדים לידו ושומעים את חוכמתו הרבה בכל יום. היא מברכת את ה’ שבחר את שלמה כמלך על עם ישראל והוכיח בכך את אהבתו לעמו. ששם להם מלך חכם שיעשה משפט צדק. לאחר מכן היא נותנת לו מהמתנות הרבות שהביאה איתה: 120 כיכר זהב, בשמים רבים ואבן יקרה עוד. כמות הבשמים שהביאה מלכת שבא לשלמה היה כה רב שמפרטים ואומרים שמאז לא הגיעה כמות כזו גדולה של בשמים לארץ.
המלך השני שמסופר עליו שניהל קשרי מסחר עם שלמה המלך היה חירם מלך צור שהביא לשלמה המלך עצי אלמגים רבים שמהם בנה שלמה מסעד [רצפה] לבית המקדש ולביתו ובנוסף עשה מהם כינורות ונבלים לבני שבט לוי ששרו ונגנו בבית המקדש. גם עצי האלמגים היו כל כך איכותיים שמסופר שמאז ועד כתיבת הפרק לא הגיעו עצים כאלה לישראל.
המלך שלמה בתמורה נתן למלכת שבא כל שביקשה ממנו חוץ ממה שנתן לה מתנות בלי שבקשה וביד רחבה. היא פונה ושבה לארצה עם עבדיה.
ביאורי מילים:
חיל כבד– צבא רב
דבר נעלם– חידה
עלתו– עולות שמקריבים לאל בבית המקדש ונשרפים לאל במלואם. [לא מחלקים אברים מסויימים למקריב, לכהן, לוי או לחלשים בחברה].
הבית אשר בנה– בית המקדש
כיכר זהב– גוש זהב במשקל
חפצה– כל שרצתה
כיד המלך– ביד רחבה
אני– אניה/ ספינות לצורך העברת סחורה
מסעד– רצפה [רש”י מפרש את המילה כרצפה]
שרים– בני לוי ששרו וניגנו בבית המקדש
מה או לומדים דרך הפרק:
- החלום שחלם שלמה בפרק ג’ הוא חלום=נבואה.
וחלומו התגשם שלמה מקבל חכמה גדולה, עושר וכבוד מכל העולם.
- לשלמה המלך היו קשרים טובים עם מלכים מסביב לעולם וכולם כיבדו אותו מאוד.
- בתקופת שלמה המלך היה מסחר ימי- חירם מלך צור מעביר באניות סחורה.
- יש הטוענים שהפרק מלמד על בריתות שנכרתו בים שלמה למלכים אחרים שרצו בהגנת שלמה עליהם והמתנות ניתנו כמיסים ולצורך חיזוק הקשרים.
- מלמד על כבודו של שלמה בעיני העולם
- חוכמתו הרבה של שלמה שהתפרסמה בעולם.
- קשרי מסחר בין לאומי שהיו בין שלמה המלך למלכים שונים בעולם. [לדוגמא: מלכת שבא וחירם מלך צור].
- עושרו המופלג של שלמה המלך ועל אורח חייו.
קשר בין הפרקים:
נבואה והתגשמותה.
מלכים א’ פרק ג’- חלום שלמה
לאחר ששלמה המלך בונה את בית האל ומקריב עולות וקורבנות רבים לכבוד ה’ הוא חולם חלום שבו ה’ נותן לו אפשרות לבחור מתנה. שלמה בוחר חכמה לשפוט את עם ה’ בתבונה ומכיוון שהאל מרוצה מבחירתו הוא מקבל את בקשתו ואף מוסיף לו עושר וכבוד ואריכות ימים בתנאי שילך בדרכי האל.
מלכים א’ פרק י’- חלום שלמה מתממש. הנבואה מתגשמת.
ניתן לראות בפרק דרך עיני מלכת שבא את חוכמתו של שלמה שמתפרסמת בכל העולם עד כדי כך שמלכים שונים מביאים לו מתנות ובאים אליו כדי ליצור אתו קשרים ובנוסף ניתן לראות את עושרו הרב ומעמדו.
הדברים שמלכת שבא רואה כשהיא מגיעה לירושלים:
- חוכמתו הרבה– מנסה אותו בחידות רבות ועל הכול משיב בחוכמה ועונה לה גם על מה שחושבת בליבה ולא אמרה בפיה.
- הבית שבנה – בית האל שבנה בחוכמה ובפאר רב.
- האוכל שמונח על שולחנו– השפע הרב שיש בשולחנו של שלמה המלך
- מושב עבדיו- המקום שעבדי המלך יושבים. אם מקומם מכובד קל וחומר מקומו של שלמה המלך.
- מעמד משרתיו ומלבושיהם – לבושי משרתי המלך, התנהגותם ומעמדם בעיני אחרים מעידים על שלמה המלך בעצמו.
- המשקאות שעולים על שולחנו– סוגי המשקאות שיש בשולחנו
- העולות שמקריב לאל– כמויות הקורבנות והאיכות ששלמה המלך מקריב לאל מראים את עושרו הרב.
כתוצאה מכל מה ששמעה וראתה מלכת שבא היא נפעמת מאוד.
ביטויים: צירוף של שתי מילים או יותר המעביר מסר.
“ולא היה בה עוד רוח”
הביטוי בעבר– מדגיש את העובדה שמלכת שבא כל כך מתפעלת ומתרשמת ממה שראתה ושמעה עד שאין לה יכולת לדבר ולנשום. [מטאפורה]
הביוטי בימינו- אדם ללא רוח הכוונה אדם מת.
“כיד המלך”
הביטוי בעבר– שלמה המלך מביא למלכת שבא כיד המלך שלמה, הכוונה לכך ששלמה נתן לה מתנות ביד רחבה כמו שמלך יכול לתת.
הביטוי בימינו- כשמשתמשים בביטוי זה הכוונה לתינה בעין יפה וביד רחבה. [בשפע ולא בצמצום].
הפלגה– כאשר מדגישים דבר ומקצינים אותו. המטרה להדגיש את העובדה שהדבר יוצא דופן ולא רגיל.
“לא בא כבשם ההוא עוד לרב“- מלכת שבא מביאה לשלמה המלך בשמים בכמות לא רגילה ולא שנעשתה לפני ואחרי כן.
“לא בא כן עצי אלמגים, ולא נראה עד היום הזה” – חירם מלך צור מביא לשלמה המלך עצי אלמגים איכותיים שלא הובאו לפני ואחרי שלמה לארץ.
יחסי גומלין בין הדמויות– כאשר שתי הדמויות בפרק מתנהלות בצורה של נתינה ולקיחה.
שלמה המלך ומלכת שבא:
מלכת שבא- מביאה לשלמה המלך: 120 כיכר זהב, בשמים רבים מאוד, אבן יקרה.
“וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד–וְאֶבֶן יְקָרָה; לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב, אֲשֶׁר-נָתְנָה מַלְכַּת-שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.”[י’]
שלמה המלך מביא למלכת שבא- את כל חפצה אשר שאלה מלבד אשר נתן לה כיד המלך שלמה.
” וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת-שְׁבָא, אֶת-כָּל-חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן-לָהּ, כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה”[י”ג]
לעומתם, בין חירם מלך צור ושלמה המלך לא נראה בבירור שיש יחסי גומלין אלא שרק חירם נותן.
חירם לשלמה המלך– חירם נותן לשלמה המלך עצי אלמגים רבים ואבן יקרה.
“ְגַם אֳנִי חִירָם, אֲשֶׁר-נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר: הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים, הַרְבֵּה מְאֹד–וְאֶבֶן יְקָרָה.”[י”א]
בין שלמה המלך לחירם מלך צור נראה על פי פרק זה שלא היו יחסי גומלין[ הכוונה שרק חירם מלך צר הביא לשלמה המלך עצי אלמגים] אבל אם מסתכלים בפרקים קודמים [מלכים א’ פרק ט’ פסוקים: י’-יג’, פסוקים כ”ז-כ”ח] ניתן לראות ששלמה המלך הביא לחירם מלך צר 20 ערים בגליל שלמה המלך בנה אוניות ועבדי חירם המיומנים בים הפליגו בהם יחד עם עבדי שלמה המלך והביאו זהב מאופיר.
שלמה אף בפרקים קודמים העביר חיטים ושמן לחירם
כך שגם בין שלמה לחירם ניתן לראות יחסי גמלין. שניהם הרוויחו מהיחסים ביניהם.
קשיים ופרשנות:
קושי:
מה הכוונה שמלכת שבא שומעת את שמע לשלמה לשם ה’? מדוע נזכר פה לשם ה’? לא מספיק שהיה נאמר שמלכת שבא שמעה שמועות על שלמה?
פירוש:
רלב”ג: ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה לשם יי’ – רוצה לומר , שהיא היתה שומעת שמע חכמת שלמה לשם יי’; והרצון בו , כי מיי’ היתה לו החכמה , כמו שקדם באמרו “הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך” (מ”א ג , יב);
הסבר פירוש רלב”ג: על פי רלב”ג מלכת שבא שמעה על חכמת שלמה שניתנה לו מהאל.
פירוש רד”ק: שמעת – ומה שאמר לשם יי’ , כי רוב החרטומים והאשפים והמתעסקים בחכמות החיצונות אין מלאכתם לשם יי’ , וחכמת שלמה היתה לשם יי’; לפיכך באה לדבר עמו לחקור על חכמתו , כי היא היתה חכמה.
הסבר פירוש רד”ק: על פי רד”ק שמעה על חכמת שלמה שניתנה לו ועם החכמה הזו עסק בדברים טובים לכבוד האל ולא כמו חכמי העולם באותה תקופה שהשתמשו בחכמתם לדברים רעים.
קושי:
מלכת שבא מדברת עם שלמה על כל מה שבלבבה מה הכוונה?
פירוש ר’ יוסף קרא:
ותדבר אליו את כל אשר היה עם לבבה – שאלה לו חידות , שהיתה יודעת בלבבה מה הן. ושלמה הגיד לה את כל דבריה – שפתר לה את כולם.
הסבר פירוש ר’ יוסף קרא:
שאלה חידות שבלבה ידעה מהן התשובות שלהן ורצתה לבדוק האם יצליח לפתור אותם וענה לה על כולן נכון.
קושי:
מהי הסיבה שהגיעה מלכת שבא עם חיל כבד מאוד והרי לא הגיעה להלחם עם שלמה אלא לבדוק את חכמתו.
פירוש רלב”ג:
בחיל כבד מאד – הרצון בו: נכסים וקנינים רבים , כטעם “חילך וכל אוצרותיך” (ראה יר’ טו , יג).
הסבר פירוש רלב”ג:
על פי רלב”ג הכוונה בחיל כבד מאוד זה נכסים ומתנות רבות שהביאה עימה.
קושי:
כיצד הדברים שראתה מלכת שבא גרמו לה לראות את חכמת שלמה?
פירוש רלב”ג:
ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה וגו’ – זה מורה כי הבית אשר בנה היה בנוי בחכמה נפלאה , וכן מאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם ומשקיו – שהיה שותה על דרך המזון ועל דרך הרפואה , הכל היה מסודר בחכמה , וכן העליה אשר יעלה בה בית יי’ מביתו , היתה גם כן נעשית בחכמה. והנה הרצון באומרו ועולתו אשר יעלה בית יי’: ועלייתו , וכן כתוב בספר דברי הימים (דה”ב ט , ד).
הסבר פירוש רלב”ג:
כל מה שראתה מלכת שבא אצל שלמה ראתה שנעשה במחשבה וחכמה נפלאה לדוגמא הבית שבנה נבנה בדרך חכמה שכל פרט היה בנוי בצורה נכונה ומדויקת למטרה שנבנה, האוכל שעל שולחנו שאכל ושתה בצורה שתיתן רפואה וחיזוק לגוף ולא רק בשביל לשמח את עצמו ולכן התפעלה מאוד מכל מה שראתה.
קושי:
מהי הסיבה שמלכת שבא התפעלה מהעולות שהקריב שלמה?
פירוש רד”ק:
“ועולתו אשר יעלה בית יי’ – מעלות שעשה לעלות מביתו לבית המקדש , היו בנויים בחכמה ובאומנות; וכן בדברי הימים “ועלייתו” (שם) ; אבל יונתן תרגם: “ועלוותיה דמסקין בית מקדשא דיי’”.
הסבר פירוש רד”ק:
- המעלות [מדרגות/ דרך לעלות] שעשה שלמה מביתו לבית המקדש.
- הכמות קורבנות והאיכות שלהם שהיה מעלה כעולות לאל. [רד”ק מביא את תרגום יהונתן פה].
קושי:
למה הכוונה בכך שמלכת שבא לאחר שראתה ושמעה את חכמת שלמה הגיעה למצב שלא היה בה רוח?
פירוש רד”ק:
ולא היה בה עוד רוח – מרוב תימה שתמהה על חוכמתו.
הסבר פירוש רד”ק: מרוב שהתפעלה והייתה המומה מחוכמתו הייתה בהלם.
פירוש ר’ יוסף קרא:
ולא היה בה עוד רוח – לא נחשב רוח חכמתה לכלום כנגד חכמת שלמה.
הסבר פירוש:
לאחר שראתה מלכת שבא את חכמת שלמה הבינה שחוכמתה לא נחשבת ביחס לחוכמתו.
קושי:
מדוע נכתב ששלמה נתן למלכת שבא את כל שחפצה? והרי כתוב לאחר מכן שהביא לה בנוסף כיד שלמה המלך… מה היה הדבר היוצא דופן שלא היה רגיל שלמה לתת ונתן לה ככל שחפצה?
פירוש רד”ק:
“את כל חפצה אשר שאלה- בדברי חכמות. מלבד אשר נתן לה- מזמרת הארץ, מדברים הנמצאים בארץ ישראל שאינם נמצאים בארץ אחרת. ונתן לה מהם כיד המלך, כלומר: לרב….”
הסבר פירוש רד”ק:
בתחילה נתן לה דברי חכמה. שענה לה על כל שאלותיה והסביר לה דברי חכמה ובנוסף נתן לה מה שהיה נותן מזמרת הארץ. מהתבואה והשפע שהשתבחה בהם ארץ ישראל
מוסר השכל:
- דרך הפרק ניתן ללמוד על פי אילו דברים אנשים מתרשמים ומעמדם עולה. מלכת שבא שומעת על חוכמת שלמה ועל שכל דבר שעושה ומתנהל בו נעשב בדרך של מחשבה וחכמה מכאן היא לומדת עליו כבן אדם.
- מלכת שבא מסתכלת על מעמד ולבוש משרתי שלמה ולומדת מכך על עוצמתו- ניתן לראות שכשאדם רוצה לבדוק מעמד אמיתי של אדם ילך ויבדוק כיצד אותו אדם מתנהג עם משרתיו וכיצד הם נראים ומתנהגים. כי בהתנהלותם הם מעידים עליו.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קרא מלכים א פרק ג’ פסוקים ומלכים א פרק י’ פסוקים א’-י’.
- כתוב מהו הקשר בין שני הפרקים.
- כתוב שלוש ראיות לקשר בין הפרקים שעליהם בססת את תשובתך.
- קרא מלכים א’ פרק י’ פסוקים א’- י”ג, מלכים א’ פרק י”א פסוקים א’-ט”ו וקהלת פרק ב’.
קהלת טוען בספרו שנהנה מכל העולם ולא החסיר דבר. הבא שתי ראיות ממלכים א’ פרק י’ ופרק י”א שתומכים בדבריו של קהלת.
- קרא מלכים א’ פרק י’ פסוקים א’-י”ג.
א. מהו הביטוי המבטא את התפעלות מלכת שבא ממראה עיניה?
- בימינו למה הביטוי משמש?
- כתוב שלושה דברים שגרמו למלכת שבא להתפעל מהם כשהגיעה לירושלים.
- נראה על פי קריאת הפרק שבין שלמה המלך ומלכים מסביבו היו קשרים טובים.
- כתוב שמות של שני מלכים המופיעים בפרק זה ומהם מתנותיהם לשלמה המלך.
- ממתנה מסוימת של אחד מהמלכים שלמה מייצר דברים שונים. מהי המתנה ומהם הדברים שמייצר ממנה שלמה המלך?
- קרא מלכים א’ פרק י’ פסוקים כ”ג-כ”ד האם פסוקים אלה מחזקים או מחלישים את הטענה שנכתבה בכותרת השאלה? בסס תשובתך על הכתוב.
- בין שלמה המלך למלכת שבא נראה שהיו יחסי גומלין [כל אחד נתן וקיבל].
- הוכח מהפרק שבין שלמה המלך למלכת שבא היו יחסי גומלין.
- רד”ק מפרש את מתנות שלמה המלך כמתנות לא שגרתיות. על פי אלו מילים מסתמך רד”ק בפירושו? מהו הדבר הנוסף שנתן שלמה המלך למלכת שבא ונכתב ברמיזה?
- קרא למלכים א’ פרק י’.
- מהי הסיבה שגרמה למלכת שבא להגיע לירושלים? בסס תשובתך על הכתוב.
- האם לדעתך מטרת הביקור של מלכת שבא התממשה? בסס דעתך על הכתוב.
