מלכים א פרק יח
- מלכים א
- פרק יח
- ירידת הגשמים
א וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר יְהוָה הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ב וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב וְהָרָעָב חָזָק בְּשֹׁמְרוֹן. ג וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת יְהוָה מְאֹד. ד וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְהוָה וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִאִים וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם. ה וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל כָּל מַעְיְנֵי הַמַּיִם וְאֶל כָּל הַנְּחָלִים אוּלַי נִמְצָא חָצִיר וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה. ו וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אֶת הָאָרֶץ לַעֲבָר בָּהּ אַחְאָב הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ וְעֹבַדְיָהוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ. ז וַיְהִי עֹבַדְיָהוּ בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיַּכִּרֵהוּ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיֹּאמֶר הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ. ח וַיֹּאמֶר לוֹ אָנִי לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ. ט וַיֹּאמֶר מֶה חָטָאתִי כִּי אַתָּה נֹתֵן אֶת עַבְדְּךָ בְּיַד אַחְאָב לַהֲמִיתֵנִי. י חַי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ וְאָמְרוּ אָיִן וְהִשְׁבִּיעַ אֶת הַמַּמְלָכָה וְאֶת הַגּוֹי כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה. יא וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ. יב וְהָיָה אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ וְרוּחַ יְהוָה יִשָּׂאֲךָ עַל אֲשֶׁר לֹא אֵדָע וּבָאתִי לְהַגִּיד לְאַחְאָב וְלֹא יִמְצָאֲךָ וַהֲרָגָנִי וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת יְהוָה מִנְּעֻרָי. יג הֲלֹא הֻגַּד לַאדֹנִי אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בַּהֲרֹג אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְהוָה וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי יְהוָה מֵאָה אִישׁ חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם. יד וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ וַהֲרָגָנִי. טו וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ חַי יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו כִּי הַיּוֹם אֵרָאֶה אֵלָיו. טז וַיֵּלֶךְ עֹבַדְיָהוּ לִקְרַאת אַחְאָב וַיַּגֶּד לוֹ וַיֵּלֶךְ אַחְאָב לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ. יז וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל. יח וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֺת יְהוָה וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים. יט וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל. כ וַיִּשְׁלַח אַחְאָב בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבֹּץ אֶת הַנְּבִיאִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל. כא וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר. כב וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיהוָה לְבַדִּי וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ. כג וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים. כד וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם יְהוָה וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ הוּא הָאֱלֹהִים וַיַּעַן כָּל הָעָם וַיֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר. כה וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה כִּי אַתֶּם הָרַבִּים וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ. כו וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה. כז וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ. כח וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם. כט וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב. ל וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יְהוָה הֶהָרוּס. לא וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. לב וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְהוָה וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ. לג וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיְנַתַּח אֶת הַפָּר וַיָּשֶׂם עַל הָעֵצִים. לד וַיֹּאמֶר מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם וְיִצְקוּ עַל הָעֹלָה וְעַל הָעֵצִים וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ. לה וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ וְגַם אֶת הַתְּעָלָה מִלֵּא מָיִם. לו וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ ובדבריך [וּבִדְבָרְךָ] עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. לז עֲנֵנִי יְהוָה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית. לח וַתִּפֹּל אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה. לט וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים. מ וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם וַיִּתְפְּשׂוּם וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם. מא וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם. מב וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר אַרְצָה וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין ברכו [בִּרְכָּיו]. מג וַיֹּאמֶר אֶל נַעֲרוֹ עֲלֵה נָא הַבֵּט דֶּרֶךְ יָם וַיַּעַל וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר אֵין מְאוּמָה וַיֹּאמֶר שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים. מד וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם וַיֹּאמֶר עֲלֵה אֱמֹר אֶל אַחְאָב אֱסֹר וָרֵד וְלֹא יַעַצָרְכָה הַגָּשֶׁם. מה וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה. מו וְיַד יְהוָה הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה.
ב”ה
מיקום: מלכים א פרק י”ח
נושא הפרק: אליהו בהר הכרמל.
סיכום:
עובר זמן ולאחר שלוש שנים ה’ נגלה אל אליהו ומצווה עליו ללכת ולהיפגש עם אחאב ולעדכן אותו שירד מטר על האדמה.
אחאב בזמן זה פונה לאחד השרים בארמונו ושמו עובדיהו. על עובדיהו מסופר לנו שהוא ירא ה’ [מפחד מהאל] וההוכחה לכך שהכינוי שניתן לו מוצדק, הוא הסיפור שמסופר לנו על כך שבזמן שאיזבל המלכה, אשת המלך אחאב ונתנה הוראה להרוג את כל נביאי ה’, הוא החביא 100 נביאים. 50 במערה אחת ו50 במערה אחרת. וכעת הוא מכלכל אותם לאורך כל התקופה הזו בסתר וכך מסתכן מאוד.
אחאב פונה לעובדיהו ואומר לו שהם יחלקו את השטח של ארץ ישראל בחצי מהשטח אחאב ילך ובשטח השני עובדיהו ילך וכל אחד יחפש באזור הנחלים מים כדי להשקות את הבהמות כדי שלא ימותו. עובדיהו עושה את מצוות אדונו אחאב ויוצא לדרך. בזמן חיפושו הוא רואה את אליהו והוא מייד משתחווה לפניו ושואל אותו האם זה הוא? אדון אליהו? אליהו עונה לו שזה הוא ודורש ממנו ללכת אל אחאב ולעדכן אותו שאליהו יבוא אליו. עובדיהו כששומע את דרישת אליהו מבקש ממנו שלא ישלח אותו אל אחאב כיוון שאחאב מחפש את אליהו בכל מקום. עד כדי כך שאחאב השביע את כל העמים והממלכות מסביב ישראל שאליהו לא נמצא אצלם. ואם אחאב ישמע שעובדיהו ראה את אליהו ולא תפס אותו והביא אותו אל אחאב הוא ימית אותו [את עובדיהו] כי הרי אליהו יכול לקבל פתאום שליחות מהאל וללכת לאזור אחר לגמרי ולהעלם.
עובדיהו מסביר לאליהו שהוא ירא ה’ והוא מחביא 100 נביאי ה’. 50 בכל מערה ומכלכל אותם. וכך מנסה לשכנע את אליהו שהוא ירא ה’ ולכן אליהו לא צריך לסכנו. [במיוחד שיש בו צורך כדי לכלכל את הנביאים המוחבאים במערות].
אליהו שומע את דבריו ומתחייב בפני עובדיהו ואף נשבע בשם ה’ שהוא יגיע אל אחאב ולא יעלם כמו שחשש עובדיהו.
עובדיהו הולך לאחאב אדונו ומעדכן אותו בדברי אליהו ואחאב יוצא לקראת אליהו. כשהוא רואה את אליהו הוא פונה אליו בכינוי “עוכר ישראל”. אליהו לא נשאר חייב והוא משיב לאחאב שלא הוא עכר את ישראל [הרס ופגע בישראל] אלא אחאב ובית אביו בכך שהחטיאו את ישראל וכך גרמו להם להיענש. לאחר שהם מחליפים עלבונות הדדיים אליהו מצווה את אחאב שיקבץ את כל 450 נביאי הבעל ו400 נביאי האשרה ואת כל עם ישראל לאזור הכרמל כדי שירד מטר. אחאב מבצע את ציווי אליהו ומקבץ את כולם באזור הכרמל.
כשהעם ו450 נביאי הבעל [נביאי האשרה לא מגיעים] מגיעים אל אזור הכרמל יחד עם אחאב אליהו פונה אל העם ומוכיח אותם על מעשיהם ואומר להם: “מדוע אתם פוסחים על שני סעיפים?” כוונתו מדוע הם לא בוחרים אל אחד ואותו עובדים? אם ה’ הוא האלוהים האמיתי תעבדו אותו. ואם הבעל לדעתכם הוא האל האמיתי תעבדו אותו. אבל תחליטו במי אתם מאמינים. העם לא משיבים לו דבר.
אליהו פונה אל העם בהצעה לניסוי מיהו האל האמיתי.
העם יביאו שני פרים. 450 נביאי הבעל יבחרו את הפר הראשון מבין שני הפרים. הם יקימו מזבח וישימו עצים ויחתכו את הפר וישימו על העצים אך אש לא ישימו בקורבן. אלא יתפללו לאל שלהם [הבעל] שיוריד אש מן השמים ואכל את הקורבן. גם אליהו יעשה את אותה פעולה. האל האמיתי הוא האל שיענה למאמיניו ויוריד אש מן השמים ויאכל את הקורבן.
כולם מסכימים לניסוי והעם מביאים שני פרים ונביאי הבעל בוחרים את הפר הראשון. הם בונים מזבח, שמים עצים וחותכים את הפר ומתפללים, קוראים לאל שלהם אך הוא לא נענה לשוועתם. לאחר שעוברות להם שעות הבוקר והצהרים אליהו לועג להם ואומר להם שיצעקו בקול גדול. אולי האל שלהם ישן כמו אדם וצריך להעיר אותו? הם שומעים לדבריו וצועקים בקול גדול ואף הורגים אנשים לפני המזבח כדי שיענה לתפילתם אך אין שום תגובה.
לאחר שעובר זמן הצהרים אליהו בונה אף הוא מזבח [את המזבח ששאול המלך בנה בעבר והם הרסו אותו כששברו מזבחות ה’]. הוא שם 12 אבנים כמספר שבטי ישראל, שם עצים וחותך את הפר ואף מעצים את הנס בכך שיוצר תעלה סביב המזבח וממלא את הפר, העצים והתעלה כמויות מים שהעם מביא לו. אליהו משתף את העם בהכנת המזבח כדי שיראו שאין פה שום רמאות. ולאחר מכן מתפלל אל ה’ ומבקש ממנו שכמו שהשיב את לב ישראל אחורנית בכך שהפסיק לעשות להם ניסים בעקבות חטאיהם כך ישוב לעשות להם נס ויחזיר את לבם ואמונתם אליו. אש יורדת מהשמים ואוכלת את הקורבן, העצים ואף שותה את כל המים בתעלת המים שיצר אליהו. כל העם שרואים את הנס הגדול מכריזים: ש”ה’ הוא האלוהים”. אליהו פונה אליהם ואומר להם: אם ה’ הוא האלוהים הרגו את נביאי הבעל. הם תופסים את נביאי הבעל. אליהו מוריד את הנביאים לאזור נחל קישון ושם שוחט את כולם. לאחר מכן הוא פונה אל אחאב ואומר לו שישוב לביתו כדי שלא יתפוס אותו הגשם.
אליהו עולה אל ההר ומבקש מנערו להסתכל אם הוא רואה ענן. הנער שלו משיב לו שהוא לא רואה לאחר שבע פעמים משיב הנער שהוא ראה עב קטנה[ענן קטן מאוד]. אליהו אומר לנערו שירד מהר וילך אל אחאב ויאמר לו שיזדרז לצאת לביתו ולא יתעכב כדי שהגשם החזק שירד לא יעצור אותו בדר. הנער עושה כדבריו.
יורד גשם חזק ולאליהו קורה נס נוסף והוא קפיצת הדרך והוא מגיע לפני אחאב ליזרעאל שם הוא מקבל אותו לפני שנכנס לארמונו.
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ב’: ציווי האל לאליהו להראות לאחאב.
פסוקים ג’-ט”ז: עובדיה מול אחאב ואליהו.
פסוקים י”ז- י”ט: פגישת אחאב ואליהו
פסוקים כ’- ל”ט: הניסוי בהר הכרמל ותוכחת אליהו.
פסוקים ל”ט-מ’: בחירת העם באל לאחר הנס הגדול והריגת נביאי הבעל.
פסוק מ”א: פניית אליהו לאחאב.
פסוקים מ”ב- מ”ג: תפילת אליהו לאחר הניסוי להורדת גשמים.
פסוקים מ”ד- מ”ו: יחסי אליהו ואחאב משתנים וקפיצת הדרך של אליהו.
מילים לביאור:
ויהתל= לגלג וצחק בזלזול.
עב= ענן
קונפליקט: כאשר הדמות נמצאת במצב שיש לה שתי אפשרויות בחירה ואינה יודעת במה לבחור כי שתי האפשרויות המוצעות יש להן השלכות שליליות על חייו.
המילה מנחה אדוני חוזרת בקטע ומדגישה את הקונפליקט שנמצא בו עובדיהו. למי הוא צריך להקשיב? לאליהו שהוא נביא ה’ ועובדיה מאמין בה’ ולכן רצה לעשות רצונו או לאחאב שהוא מלך ישראל ועובדיה שר בארמונו ולכן הוא צריך להישמע אליו…
כינויים:
ה’- ה’ צבאות, האלוהים.
עובדיה- עובדיהו, ירא ה’.
אליהו- נביא, אדוני, עוכר ישראל.
אחאב- עוכר ישראל, אדוני.
ניסים בפרק:
-
אש בוערת ואוכלת את הקורבן של אליהו למרות שלא הדליק אש.
-
האש לא נכבית למרות כמויות המים שאליהו שם במזבח.
-
יורד מטר לאחר תפילת אליהו.
-
אליהו מגיע לפני אחאב ליזרעאל לקבל פניו. [קפיצת הדרך]
ביטוי:
“עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים”
משמעות הביטוי בימינו: עד מתי אתם עוצרים מלהחליט במה או במי לבחור?
כמו לדוגמא בחור שיוצא עם שתי נשים במקביל ולא מחליט למי הוא מעוניין להתחייב.
אומרים לאותו בחור: עד מתי אתה נמנע מלבחור? תחליט מי מתאימה לך ובה תתמקד.
[על אותו הרעיון בחורה שיוצאת עם שני בחורים במקביל ולא מצליחה להחליט במי היא מעוניינת ואומרים לה: תחליטי! תבחרי מי זה שמתאים לך ובו תתמקדי.
משמעות הביטוי בעבר בהקשר לסיפור:
אליהו הנביא מאשים את העם בסינקרטיזם. [= אמונה בכמה אלים] ודורש מהם לבחור. בין ה’ לבעל. מי שהוא האל האמיתי מבחינם שבו יבחרו. כשהעם לא משיבים לו הוא מציע הצעה שבה יסייע להם לבחור בין האלים.
אליהו דורש מהעם אמונה מונותאיסטית =אמונה באל אחד.
הניסוי של אליהו ו400 נביאי הבעל:
העם יביאו שני פרים לצורך הקרבת קורבן.
נביאי הבעל ואליהו שהוא נציג האל יקריבו קורבן כל אחד לאלוהיו.
יבנו מזבח, יערכו עצים עליו, יחתכו את הפר לנתחים וישימו על העצים אבל לא ישימו אש.
הקורבן שתרד אש מהשמיים ותאכל אותו בדרך ניסית ולא על פי הטבע הוא הקורבן של האל האמיתי.
מטרת הניסוי: לבחון מיהו האל האמיתי? ה’ צבאות או הבעל? וכך לסייע לעם לבחור באל האמיתי שאותו יעבדו מעכשיו בצורה מוחלטת ובלעדית.
העצמת הנס בהקרבת הקורבן של אליהו:
-
אליהו נביא יחיד ונביאי הבעל 450. [יחיד מול רבים]
-
אליהו נותן להם את האפשרות לבחור ראשונים את הפר מבין שני הפרים שהעם הביא.
-
אליהו נותן להם להיות ראשונים בהקרבת הקורבן.
-
אליהו נותן להם זמן רב לחולל את הנס שרצו ואף מציע להם יצעקו אליו כי אולי הוא ישן. [משעות הבוקר ועד הצהריים]
-
אליהו מבקש מהעם שיתקרבו ויראו את הפעולות שהוא עושה כדי שלא יחשבו שהוא מרמה אותם.
-
אליהו מבקש מהעם להשתתף בניסוי בכך שמבקש מהם להביא מים ולשפוך על המזבח.
-
אליהו מוסיף למזבח שלו תעלה וממלא אותה בכמויות מים שנשפכות על כל המזבח והקורבן. [מים בדרך כלל מכבים אש].
יחסי אחאב ואליהו: ניתן לראות בפרק שהיחסים בין אחאב ואליהו מתחממים.
-
בתחילת הפרק ניתן לראות שהם כועסים אחד על השני: אחאב מכנה את אליהו “עוכר ישראל” ואליהו מאשים אותו בתגובה וטוען שהוא עכר את ישראל במעשיו ומעשי אביו.
“וַיֹּאמֶר, לֹא עָכַרְתִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם-אַתָּה, וּבֵית אָבִיךָ–בַּעֲזָבְכֶם אֶת-מִצְוֹת יְהוָה, וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים”.[י”ח]
-
בהמשך אליהו פונה לאחאב ואומר לו לאסוף את כל העם, נביאי הבעל והאשרה ולהגיע איתם להר הכרמל ואחאב מבצע את דרישת אליהו. [רק נביאי האשרה לא מגיעים].
“וְעַתָּה, שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל–אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וְאֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת, אֹכְלֵי, שֻׁלְחַן אִיזָבֶל. כ וַיִּשְׁלַח אַחְאָב, בְּכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּקְבֹּץ אֶת-הַנְּבִיאִים, אֶל-הַר הַכַּרְמֶל”. [י”ט-כ’}.
-
אחאב נמצא בניסוי שנעשה.
-
אחאב רואה יחד עם כל העם את הניסוי ומסכים לכך שהוא יתבצע.
-
אחאב רואה שנביאי הבעל נתפסים ואליהו שוחט אותם ולא עוצר אותו.
-
אליהו אומר לאחאב שירד מטר וממליץ לו לצאת לדרכו ואליהו מקשיב לו.
“וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב, עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה: כִּי-קוֹל, הֲמוֹן הַגָּשֶׁם. ” וַיַּעֲלֶה אַחְאָב, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת “.[פסוקים מ”א- מ”ב].
-
אליהו שולח את נערו לזרז את אחאב לביתו כדי שלא יתפוס אותו הגשם.
” וַיֹּאמֶר, עֲלֵה אֱמֹר אֶל-אַחְאָב אֱסֹר וָרֵד, וְלֹא יַעֲצָרְכָה, הַגָּשֶׁם.” [פסוק מ”ד].
-
אליהו מקבל את פניו של אחאב ביזרעאל.
מו וְיַד-יְהוָה, הָיְתָה אֶל-אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס, מָתְנָיו; וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב, עַד-בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה. [פסוק מ”ו].
מוסר השכל בפרק:
-
אליהו הנביא מאשים את העם בסינקרטיזם במקום באמונה באל אחד. הוא מדגיש בפניהם שיבחרו משהו ויתמקדו בו. הצעה זו היא מסר גם בעבורנו.
-
להאמין באל אחד ולהתמקד בלעבוד אותו ולא להיסחף לאמונה בכל מיני רעיונות אחרים או בעלי כוח. לזהות מה נכון ומה טוב ובו להתמקד.
-
לזהות מה נכון וטוב בחיי ובו להתמקד ולא לנסות כל מיני דברים וכך לא להשיג כלום. לזהות מה נכון לי ושם להשקיע את המרץ והאנרגיות שלי.
-
במצב של קונפליקט כמו שעובדיה היה בו. כששני ערכים מתנגשים זה עם זה וקשה להחליט מה מבין שתי האפשרויות נכון בשבילי ובמה לבחור. כדאי לעשות רשימה של יתרונות וחסרונות של כל אפשרות ולשים מול העיניים. כשהדברים כתובים יותר קל לראות מה כדאי ונכון לעשות.
עובדיה מבין שהוא נמצא בין אליהו לאחאב. בין לציית לאל לבין לציית לחוק המלך והוא בוחר לציית לאל. בכך הוא מראה שהוא ראוי לתואר שניתן לו: “ירא ה’”.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות:
-
קראו פרק י”ח פסוקים ג’- ט”ז.
-
מיהו עובדיה? כצד הוא מכונה? מהן פעולותיו? האם פעולותיו מצדיקות את הכינוי שניתן לו? נמק דבריך.
-
מהי המילה המנחה בקטע וכיצד היא מלמדת על הקונפליקט בו עובדיה נמצא?
-
במה עובדיה בוחר בסופו של דבר מבין האפשרויות שיש לו?
-
מה דעתך על החלטת עובדיה?
-
האם אתה זוכר אירוע בו חווית קונפליקט? מה היו שתי האפשרויות שעמדו לפניך? מהן ההשלכות של כל בחירה? [במה בחרת? מהי הסיבה שבחרת במה שבחרת? האם אתה מרוצה מההחלטה שלך?
-
קראו פרק י”ח פסוקים כ”ב- מ”ו.
כתבו 3 ניסים שמופיעים בפרק והסבירו אותם .
-
קראו פרק י”ח פסוקים כ’- כ”ט.
-
אליהו מוכיח לעם שהוא בטוח בכך שה’ הוא האל האמיתי עוד לפני שאש ירדה מן השמים ואכלה את הקורבן. כתבו מהם הפעולות שעושה/ אומר אליהו שמוכיחות את הביטחון שלו באל ובלקיחת הקורבן שלו.
-
כתבו כיצד אליהו מהתל בהם ובאל שלהם. הסבירו דבריו.
-
א. אליהו מוכיח את העם כשהם מתאספים בהר הכרמל. במה מאשים אליהו את העם ומה הוא דורש מהם? בססו דבריכם על הפסוקים.
ב.מהו הביטוי שאליהו משתמש בו ומופיע בפרק? מה ההסבר שלו וכיצד הוא מתקשר לפרק שלפניך?
-
קראו מלכים א’ פרק י”ח. בפרק זה ניתן לראות שתי דמויות שמערכת היחסים שלהם עוברת שינוי. מיהם הדמויות? מהו השינוי שמערכת היחסים ביניהם עברה? הראו את השלבים שמערכת היחסים ביניהם משתנה.
