ישעיה נ”ד

רׇנִּ֥י עֲקָרָ֖ה לֹ֣א יָלָ֑דָה פִּצְחִ֨י רִנָּ֤ה וְצַֽהֲלִי֙ לֹא־חָ֔לָה כִּֽי־רַבִּ֧ים בְּֽנֵי־שׁוֹמֵמָ֛ה מִבְּנֵ֥י בְעוּלָ֖ה אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃ בהַרְחִ֣יבִי ׀ מְק֣וֹם אׇהֳלֵ֗ךְ וִירִיע֧וֹת מִשְׁכְּנוֹתַ֛יִךְ יַטּ֖וּ אַל־תַּחְשֹׂ֑כִי הַאֲרִ֙יכִי֙ מֵיתָרַ֔יִךְ וִיתֵדֹתַ֖יִךְ חַזֵּֽקִי׃ גכִּֽי־יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֖אול תִּפְרֹ֑צִי וְזַרְעֵךְ֙ גּוֹיִ֣ם יִירָ֔שׁ וְעָרִ֥ים נְשַׁמּ֖וֹת יוֹשִֽׁיבוּ׃ דאַל־תִּֽירְאִי֙ כִּֽי־לֹ֣א תֵב֔וֹשִׁי וְאַל־תִּכָּלְמִ֖י כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי כִּ֣י בֹ֤שֶׁת עֲלוּמַ֙יִךְ֙ תִּשְׁכָּ֔חִי וְחֶרְפַּ֥ת אַלְמְנוּתַ֖יִךְ לֹ֥א תִזְכְּרִי־עֽוֹד׃ הכִּ֤י בֹעֲלַ֙יִךְ֙ עֹשַׂ֔יִךְ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ וְגֹֽאֲלֵךְ֙ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל אֱלֹהֵ֥י כׇל־הָאָ֖רֶץ יִקָּרֵֽא׃ וכִּֽי־כְאִשָּׁ֧ה עֲזוּבָ֛ה וַעֲצ֥וּבַת ר֖וּחַ קְרָאָ֣ךְ יְהֹוָ֑ה וְאֵ֧שֶׁת נְעוּרִ֛ים כִּ֥י תִמָּאֵ֖ס אָמַ֥ר אֱלֹהָֽיִךְ׃ זבְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ׃ חבְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִחַמְתִּ֑יךְ אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ יְהֹוָֽה׃
　　　טכִּֽי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵעֲבֹ֥ר מֵי־נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל־הָאָ֑רֶץ כֵּ֥ן נִשְׁבַּ֛עְתִּי מִקְּצֹ֥ף עָלַ֖יִךְ וּמִגְּעׇר־בָּֽךְ׃ יכִּ֤י הֶהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑ינָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ יְהֹוָֽה׃
　　　יאעֲנִיָּ֥ה סֹעֲרָ֖ה לֹ֣א נֻחָ֑מָה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַרְבִּ֤יץ בַּפּוּךְ֙ אֲבָנַ֔יִךְ וִֽיסַדְתִּ֖יךְ בַּסַּפִּירִֽים׃ יבוְשַׂמְתִּ֤י כַּֽדְכֹד֙ שִׁמְשֹׁתַ֔יִךְ וּשְׁעָרַ֖יִךְ לְאַבְנֵ֣י אֶקְדָּ֑ח וְכׇל־גְּבוּלֵ֖ךְ לְאַבְנֵי־חֵֽפֶץ׃ יגוְכׇל־בָּנַ֖יִךְ לִמּוּדֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְרַ֖ב שְׁל֥וֹם בָּנָֽיִךְ׃ ידבִּצְדָקָ֖ה תִּכּוֹנָ֑נִי רַחֲקִ֤י מֵעֹ֙שֶׁק֙ כִּי־לֹ֣א תִירָ֔אִי וּמִ֨מְּחִתָּ֔ה כִּ֥י לֹֽא־תִקְרַ֖ב אֵלָֽיִךְ׃ טוהֵ֣ן גּ֥וֹר יָג֛וּר אֶ֖פֶס מֵאוֹתִ֑י מִי־גָ֥ר אִתָּ֖ךְ עָלַ֥יִךְ יִפּֽוֹל׃ טזהן הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ בָּרָ֣אתִי חָרָ֔שׁ נֹפֵ֙חַ֙ בְּאֵ֣שׁ פֶּחָ֔ם וּמוֹצִ֥יא כְלִ֖י לְמַעֲשֵׂ֑הוּ וְאָנֹכִ֛י בָּרָ֥אתִי מַשְׁחִ֖ית לְחַבֵּֽל׃ יזכׇּל־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכׇל־לָשׁ֛וֹן תָּקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹ֡את נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְהֹוָ֧ה וְצִדְקָתָ֛ם מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

שאלות בגרות:

1. קראו פרק נ”ד פסוק א’ ואת פירושו של רד”ק: “בני שוממה – אע”פ שהיתה ירושלם ימים רבים שוממה , רבים יהיו בניה. מבני בעולה – והם אומות העולם שהם כבעולות , כלומר כאשה שיושבת עם בעלה ובניה , והפכה – האלמנה והשכולה , שהיא שוממה , והיא ירושלם שהיא “כאלמנה” (איכה א , א); ואמר “כאלמנה” , ולא אמר ‘אלמנה’ , כי בעלה חי וקיים.

1. למי פונה הנביא? באיזה כינוי הוא מכנה אותה ומדוע?

2. מהי הסיבה שהנביא אומר לה לשמוח?

3. מהי הסיבה שרד”ק טוען  שירושלים מכונה במגילת איכה [א.א] כאלמנה ולא אלמנה?

2. קראו את פירושו של רד”ק וענו: 

רד”ק: “אל תראי (בנוסחנו: תיראי) – אל תפחדי שיהיה צאתך מגלות זה כצאתך משאר גליות , שמצאוך בארצך צרות רבות ורעות (ע”פ דב’ לא , כא) בבית ראשון ובבית שני. כי לא תבושי לעולם , אחר שתצאי מזה הגלות לא תהיה לך צרה לעולם; כי בעלות האדם לגדולה ותמצאהו שפלות אחר כן , יבוש ויכלם.”

א. מהי הסיבה שבני ישראל עלולים להתבייש?

ב. באיזו דרך מרגיע אותם הנביא ואומר להם שהם לא צריכים להתבייש?

2. קראו ישעיה נ”ד פסוקים ו’-י”א וכתבו:

1. אל מי הפניה בפסוקים?

2. מהי מערכת היחסים המתוארת בפסוקים אלה? למי היא נמשלה?

3. מהי ההבטחה הניתנת וכיצד הנביא מרגיע את העם שההבטחה תתגשם?

3. קראו ישעיה פרק נ”ד פסוקים ו’-ט’ ובראשית פרק ט’ פסוקים ח’-ט”ז.

1. מצאו נקודות דמיון ונקודות שוני בין שני הפרקים.

2. קראו ישעיה נ”ד פסוקים ט’-י”ב מה לדעתכם מטרת האזכור מהעבר המופיע בפסוקים אלה?

שאלות בגרות:

1. א. קרא ישעיה פרק ה’ וכתוב מהו המשל ומהו הנמשל בפרק?

   ב. כתוב מהו הציטוט שדרכו נרמז הנמשל בפרק והסבר במילים שלך כיצד הבנת את הדבר.

2. קרא ישעיה פרק ה’ וכתוב שלוש פעולות שעשה בעל הכרם בכרם והסבר אותן.

3. קרא ישעיה פרק ה’ וכתוב מהי הסיבה לכך שבעל הכרם מעניש את כרמו ובאילו פעולות הוא נוקט כדי להעניש את כרמו?

4. א. קרא ישעיה פרק ה’ וכתוב מהי הסיבה לאכזבת ה’ מעמו?

   ב. לאור מה שקראת כיצד ניתן לדעתך לשנות את המצב למצב טוב יותר?