ישעיה א
- ישעיה
- פרק ב
א חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. ב שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. ג יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. ד הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת יְהוָה נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר. ה עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל לֵבָב דַּוָּי. ו מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. ז אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. ח וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה. ט לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ. י שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. יא לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. יב כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. יג לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. טז רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה. יח לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. יט אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. כ וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. כא אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כב כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם.
כד לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. כה וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ. כו וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. כז צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. כח וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי יְהוָה יִכְלוּ. כט כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם. ל כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ. לא וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה.
ב”ה
מיקום: ישעיה א’
נושא: נבואת תוכחה.
סיכום:
ישעיה הנביא
רקע לנבואת ישעיהו:
ישעיהו הנביא הוא נביא שמנבא ליהודה וירושלים. נבואותיו הם למלכי יהודה. יהיו מלכים שיקשיבו כמו חזקיהו ויהיו תקופות שפחות יקשיבו לו.
ישעיהו מנבא נבואות נחמה ונבואות תוכחה וחורבן.
מצב העם בתקופת ישעיהו שהם חוטאים בחטאים מוסריים ומאמינים שהגעה לבית המקדש, הבאת קורבנות ותפילות יספיקו לאל.
המצב ההיסטורי בתקופת ישעיהו: מלך אשור מתחיל להשתלט על העולם וכך ישראל ויהודה הופכים להיות תחתיו ומשלמים לו מיסים. בהמשך, הם מחליטים למרוד במלך אשור ולקשור קשר נגדו עם מלך מצרים. מלך אשור ממהר לטפל בעם ומתחיל את נקמתו בעשרת השבטים היושבים בשומרון. לאחר 3 שנים של מצור הוא כובש ומגלה את העם בשיטת “הפרד ומשול” למקומות שונות בארצות כיבושו ומביא לארץ עמים שונים שכבש. כעבור 20 שנה סנחריב מלך אשור מגיע וכובש את ערי יהודה ולאחר מכן מנסה לכבוש את ירושלים. ירושלים בסופו של דבר לא נכבשת. חזקיהו יהיה מלך שיקשיב לנביאי האל ויעשה שינוי רוחני בעם[רפורמה פולחנית] וכך בסופו של דבר ירושלים והעם בירושלים ינצלו בדרך ניסית לחלוטין אך לפני כן יהיה הרס רב.
סיכום הפרק:
הפרק הזה הוא ראשון בספר ישעיה ולכן פותח במעט רקע על הנביא.
שמו של אבי ישעיהו היה א מוץ, ישעיה ניבא בתקופת מלכי יהודה עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו.
ישעיה פותח את נבואותיו ומבקש מהשמים והארץ שיהיו עדים לדבריו. הוא פונה לעם ישראל ומכנה אותם בכינוי “בנים”, אני גידלתי אותם והרמתי אותם למעמד גבוה ועכשיו, כשהם חזקים ובעלי מעמד הם בגדו בי ועזבו את דרכי, הוא ממשיך ואומר: שור יודע מי קנה אותו, חמור יודע מי מאכיל אותו ואילו עם ישראל לא יודע ולא מתבונן מסביב כדי להבין ולדעת מי ברא אותו, גידל אותו ושומר עליו.
ה’ מכנה את עם ישראל בכינויים קשים מאוד כדי להדגיש את חומרת מעשיהם. הוא מכנה אותם עם חוטא, זרע רע, חוטאים חטאים גדולים, בנים שהורסים דברים טובים. והוא מאשים אותם בכך שעזבו את ה’ ואת דרכיו ובמקום להתקדם הם רק הולכים אחורנית.
הנביא שואל את העם: כמה מכות אתם רוצים לקבל כדי להבין עד כמה אתם טועים ומוסיפים להמשיך לחטוא? הוא מדמה את העם המוכה במכות כואבות וקשות כמו אדם חולה שראשו כואב וליבו בצער והוא כולו מכף רגל ועד ראש פצוע בפצעים מדממים ומכות שלא טופלו. לא נחבשו ולא רוככו בשמן כדי להקל על הפציעה. הנביא מוכיח להם את דבריו בכך שאומר להם שיסתכלו סביבם ויראו: ארצם שוממה[ריקה מאנשים], אנשים זרים אוכלים את התבואה שהם עבדו עליה מול העיניים שלהם, המקום כולו נחרב כסדום ועמורה ואם אלוקים לא היה מרחם עליהם גם המעט שבחר להשאיר לא היו נשארים. [כמעט היינו כמו סדום].
הנביא מתאר את ירושלים כעיר בודדה בעקבות החורבן שהיה מסביב לה והוא מדמה את בדידותה לסוכה בכרם ענבים שהסוכה יחידה שם, למלונה בשטח אדמה, לעיר במצור שאין יוצא ואין בא אליה.
הנביא ממשיך ומאשים את העם בכך שהם מהדרים במצוות של בין אדם לאלוהים ומזלזלים במצוות של בין אדם לחברו.
הוא טוען שהאל אינו שמח ואינו רוצה ואף סולד ונגעל ממעשי הפולחן שלהם [מצוות של בין אדם לאל] כמו: הקרבת קורבנות, חגיגת ראשי חודשים, מועדים ושבת ואף לתפילותיהם אינו שומע וכל זה בגלל שידיהם מלאות בדם חפים מפשע.
לאחר שהנביא מאשים את העם בחטאים של כפיות טובה, ריחוק מהאל ומדרכיו ומעשיית מעשי פולחן בלי לבצע מצוות בסיסיות של בין אדם לחברו הוא נותן להם אפשרות לשוב בתשובה. הוא מציע להם לזכך את עצמם, לנקות את עצמם ולהתרחץ, לשטוף את עצמם מהעוונות שלהם, ללמוד את החוקים, לשפוט בצדק, לשפוט בצורה הוגנת יתום ואלמנה למרות שאין להם תמיכה. ומכיוון שהוא יודע שהעם חטאו חטאים כבדים ולכן מן הסתם יחשבו שלא יוכלו לתקן את החטאים שלהם ולכן יעדיפו להמשיך ולחטוא הוא מדגיש שדבריו הם דברי האל ואם ישנו את דרכם וישמעו לדברי האל יישארו בארץ ויאכלו מטוב הארץ אך אם יסרבו לשמוע וימשיכו להמרות את פי האל יאכלו חרב[מלחמה]. הוא מדגיש שגם אם בעיניהם החטאים שלהם כל כך כבדים וחזקים כמו דם בצבע חוט השני הם ילבינו כשלג, אם יהיו אדומים כתולעת שני ילבינו כצמר. מטרת האמירה הזו לחזק את החוטאים שתמיד אפשר לשוב בתשובה גם אם אתה חוטא בחטאים כבדים מאוד.
הנביא שואל כיצד הפכה העיר הנאמנה להיות זונה? ממצב שהמקום היה דוגמא לצדק ומשפט הוגן הפכה העיר להיות מקום של אנשים רוצחים.
האנשים משלמים בכסף מזויף, הסוחרים מוכרים יין מהול במים, השרים מנהגים כרצונם, רודפי שוחד, גונבים, מטים משפט של אנשים חלשים בחברה כמו יתומים ואלמנות. בעקבות החטאים האלה ה’ מתחייב שהוא בעצמו יטפל בבעיה. הוא יטפל במצב כמו שצורף מוציא את הפסולת מהאבן היקרה. כך הוא ישיב את המצב לתקופה שהשופטים היו שופטי צדק. אחרי שה’ יעשה זאת שוב העיר תקרא עיר הצדק, קריה נאמנה. הדרך של ציון להיפדות מהמצב הרע שהיא נמצאת והדרך שבה השבויים ישובו לארץ תהיה בצדקה ומשפט. כל מי שעזב את ה’ יכלה. והדרך שיכלו היא שהם יתייבשו יותר מהעצים שהם רצו בהם כעבודה זרה.
החוטאים יתייבשו ויתביישו כמו עצים שהעלים שלהם נשרו והם מתייבשים וכמו גינה שהתייבשה כי אין בה מים כשיראו שברגע האמת העבודה זרה שבחרו בה לא מסייעת להם.
דימוי נוסף למות הרשעים הוא: העצים החסונים שנראו חזקים והם בחרו אותם כעבודה זרה יהיו לנעורת וישרפו במהירות יחד עם מי שפעל ועבד את העבודה זרה. ונשרפו שניהם יחד ואין מי שיכבה אותם.
מבנה הפרק:
פסוק א’– פתיחה ורקע לנבואת ישעיהו.
פסוקים ב’-ד’: תוכחת הנביא על חטא כפיות טובה של העם.
פסוקים ה’-ט‘: תיאור הארץ המוכה כתוצאה מחטאי העם.
פסוקים י’-כ’: תוכחת הנביא על מעשי פולחן ללא מעשי מוסר דבר המאוס בעיני האל.
פסוקים כ”א-ל”א: צער על מצב העם בציון והבטחה לעתיד טוב בו הצדק ישוב לעיר.
מילים לביאור:
חזה-ראה [ניבא]
מלונה– מקום שבו נמצא השומר בלילה .[תא=מקום לינה]
מקשה– שטח חקלאי של גידול קישואים.
תאבו– תרצו
ומריתם– סירוב לשמוע
חרב– מלחמה
חדלו– הפסק
זונה– אישה שסוטה מדרך הישר
מהול– מעורב
רודף שלמונים– רודף תשלומים
קריה– עיר
שביה– שבויים של ציון
אילים– עצים
חמדתם-רציתם
יבשו-יתייבשו
יחפרו-יתביישו
אקספוזיציה=פתיחה:
שם הנביא: ישעיה
שם אביו: אמוץ
תקופת נבואתו: באמצע תקופת ימי בית ראשון ועד סוף ימי חזקיהו המלך. בימיו הייתה גלות על ידי מלך אשור לעשרת שבטי ישראל וחורבן שומרון.
ניבא בתקופת המלכים: עוזיהו, יותם, אחז, חזקיהו מלכי יהודה. [ניבא לעם ביהודה אך גם לגויים. בנבואה זו התמקד ביהודה]
סוג נבואותיו: נבואות חורבן ונחמה.
תפקיד השמים והארץ בנבואה:
השמים והארץ כעדים לנבואת ישעיה והסיבה שהם משמשים כעדים היא שהם היו לאורך השנים ולכן הם ראו כשה’ השקיע בעם ישראל ונתן להם כלכך הרבה דברים והם בתגובה החזירו בכפיות טובה.
ישעיה מאשים את העם והמעמד הגבוה בחטאים:
- כפיות טובה -[ב’-ג’]
- עזבו את ה’ ואת דרכיו[ד’] [
- הריגת חפים מפשע- ידכם דמים מלאו [ט”ו]
- לא שופטים בצדק [י”ז, כ”ג, כ”ו]
- רמאות במסחר- כסף מזויף, מוהלים את היין במים [כ”ב]
- אוהבי שוחד- רודפי שלמונים [כ”ג]
- גנבים[כ”ג]
- עבודה זרה- העם מואשם שעובד עבודה זרה והופך עצים לאלים[כ”ט]
ביטויים:
הביטויים באים להדגיש את כפיות הטובה של עם ישראל:
“בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי”[ב’]
ה’ אומר אני גידלתי את הבנים והשקעתי בהם עד שנהיו חזקים ובעלי ערך ועוצמה והם לאחר שהגיעו למעמד גבוה בגדו בי.
“יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן.”[ג’]
שור יודע מי קנה אותו, חמור יודע מי מאכיל אותו ואילו עם ישראל לא יודע מי הוא ה’ וגם לא מתבונן מסביב כדי ללמוד מי הוא ה’ ומה גדולתו.
כינויים:
האל–
האדון
ה’ צבאות- האל האחראי על צבא השמים וצבא הארץ. [רד”ק]
אביר ישראל- מי שמגדל ומאדיר את ישראל[ר’ אליעזר מבלגנצי]
בני ישראל-
בנים- ה’ מכנה את עם ישראל בנים ובכך מדגיש את כמות ההשקעה וההקרבה אליהם. וכך גם את גודל האכזבה כיוון שאתה נפגע יותר ממי שקרוב אלייך והשקעת בו מאשר ממישהו שלא השקעת בו.
עם עמורה- עם חוטא.
גוי חוטא-עם חוטא.
עם כבד עון- עם עם חטאים גדולים.
זרע מרעים- אנשים שעושים רע.
נזרו אחור- פרשו לאחור[פרשו מדרך אל]
בנים משחיתים- בנים שהורסים דברים טובים שיש להם.
מנהיגי העם– קציני סדום.
המנהיגים מכונים בכינוי זה כדי להדגיש את רשעותם.
מנהיגי העיר מואשמים בשחיתות, התנהגות בזויה. בהטיית משפט, בגנבה, ורדיפה אחר שוחד וכסף.
דימויים:
דימוי עיר ציון[ירושלים] בבדידותה:
סוכה בכרם- סוכה שהשומר שהיה בה כבר עזב את המקום כיוון שבצרו את ענבים ואין צורך לשמור על השטח.
כמלונה במקשה- מקום לינה של שומר בשטח חקלאי של גידול קישואים שנעזב לאחר שהגידולים נקטפו.
כעיר נצורה- כמו עיר שנמצאת במצור ומבודדת מערים אחרות ואין יוצא או נכנס אליה.
דימוי ריבוי המכות שהעם מקבל כדי שיתעוררו:
דימוי החולה מכף רגל ועד ראש שפציעותיו ומכותיו לא מטופלות בחבישה או בשמן.
הדימוי הוא לעם שנענש בעונשים רבים.
דימוי הטיהור של העם:
דימוי צורף שמנקה את הפסולת מהאבן היקרה כך האל יצרוף ויסיר את כל החטאים. [כ”ה]
דימוי מות הרשעים:
דימוי הגינה המתייבשת כי אין לה מים.
דימוי הבערה שמתלקחת במהירות ושורפת את העבודה זרה עם מי שעבד אותה בלי שמישהו יכבה את השרפה.
הנביא יוצא נגד פעולות הפולחן[מצוות שבין אדם לאלוקים] כיוון שהן לא באות בשילוב מצוות מוסריות.
המצוות שבין אדם לאל:
קורבנות
קטורת
שבתות
מועדים
קרא מקרא[קריאה בתורה]
תפילה
הביטויים שמדגישים את סלידתו של האל מפעולות אלה:
מי ביקש זאת מידכם?
לא תוסיפו
לא ארצה
לא אביט
לא אוכל
שנאה נפשי
היו עלי לטרח
נלאיתי נשא
אעלים עיני
אינני שומע
צירוף של פעולת הפולחן עם התיאור השלילי דבר שמבטא את סלידת האל ממעשי העם.
מנחת שוא
קטורת תועבה
והסיבה לכך שהאל אינו מעוניין במעשי הפולחן והדת היא: כי הם הורגים חפים מפשע. “ידכם דמים מלאו”.
המעשי דת של העם לא משולבים עם ערכי מוסר ולכן האל מסרב לקבל את פעולות הדת שלהם. דבר זה מדגיש את העובדה שיש לשלב בין שני חלקי החוקים. בין אדם לאל ובין אדם לחברו.
יא לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי. יב כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי–מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. יג לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא–קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא. טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם–גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ:
הדרישה מהעם היא לעשות שינוי:
פעולות שמטרתם להתנקות מהמעשים הרעים ולהפסיק לעשות אותם. [סור מרע]:
רחצו, הזכו, הסירו רע מעלליכם מנגד עיני, חדלו הרע.
פעולות שמטרתם להגביר טוב.[עשה טוב]:
למדו היטב[למדו את החוקים כדי שלא תיפלו בהם], דרשו משפט[דרשו משפט צדק], אשרו חמוץ, שפטו יתום[שפטו בצדק יתומים], ריבו אלמנה[שפטו בצדק ריב של אלמנה].
משפט תנאי ותוצאה: בפסוק זה האל אומר לבני ישראל מה יקרה אם יבחרו בלשנות דרכם ולעשות טוב ומה יקרה אם יבחרו לא לשמוע לדברי הנביא ולהמשיך בדרכם הרעה.
אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. יט אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם–טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ. כ וְאִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם–חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ,
האל מנסה לשכנע את העם החוטא לשנות את דרכיו. הוא מבין שהם עמוק בתוך החטאים ולכן בוודאי שואלים את עצמם: מה הסיכוי שהאל יסלח אחרי כל המעשים הרעים שעשינו? ולכן, עדיף כבר להמשיך לחטא…הוא מנסה בשתי דרכים:
פיתוי-
האל מבטיח להם שאם ישנו את דרכם הוא ימחק להם את כל החטאים שלהם וילבין אפילו את החטאים החמורים ביותר.
אם החטאים שלכם יהיו כל כך קשים שיראו אדומים כמו צבע שני הם יהפכו לבנים כמו שלג.
אם החטאים שלכם יראו אדומים כמו תולעת שני[אדומה מאוד] יהפכו להיות כמו צמר לבן.
והשאלה הנשאלת:
איך הדבר הזה יקרה שאנשים שחטאו כל כך החטאים שלהם ימחקו לגמרי ומצבע אדום חזק יהיו לבן?[ללא חטאים כלל].
התשובה נמצאת בניסיון השני לשכנע אותם להשתנות… אם ישתנו הכל יהיה טוב.
איום– האל מבהיר להם שאם ישנו דרכם יהיה להם טוב ואילו אם ימשיכו בדרכם הרעה ההשלכות של מעשיהם יהיו קשות. [מידה כנגד מידה- התאמה בין המעשה לגמול/שכר הניתן לו].
אם תרצו לשמוע ולשנות דרככם אז התוצאה תהיה שתישארו בארץ ותאכלו מטובה.
לעומת זאת,
אם תסרבו לשמוע ותחליטו להמשיך להמרות את פי אז התוצאה תהיה שתאכלו חרב[מלחמה].
שאלות רטוריות בפרק– שאלות ללא תשובה.
מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי?[י”ב]
האל שואל את העם מי ביקש מכם להגיע לבית שלי [בית המקדש]כשאתם מחזיקים במעשים הרעים שלכם. השאלה באה להדגיש את העובדה שהאל אינו מעוניין בעם בבית המקדש כל עוד הם מחזיקים בחטאים שלהם מול בני אדם.
איכה הייתה לזונה קריה נאמנה?[כ”א]
איך קרה הדבר שהעיר שנחשבת העיר של הצדק והאמת הפכה לעיר של האנשים בה מתנהגים בצורה לא טובה?
השאלה מדגישה את התמיהה העצומה של האל איך ממצב כל כך טוב העיר נהפכה להיות במצב כל כך רע?
אירועים היסטוריים מוזכרים בפרק: אירוע שהיה בעבר וישעיה מזכיר אותו לצורך מטרה מסוימת.
“לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת, הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט–כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ.” [פסוק ט’]
הותיר לנו שריד- ישעיה מזכיר את העובדה שעשרת השבטים גלו על ידי מלך אשור ושומרון נכבשה. רק הם, שבטי יהודה ובנימין נשארו מכל 12 השבטים בארץ. [721 לפנה”ס].
כסדום היינו, לעמורה דמינו– הנביא מזכיר אירוע מהעבר שהוא חורבן סדום ועמורה על ידי האל בעקבות חטאי אנשי המקום.
מטרת האזכורים היא להדגיש שה’ הציל אותם ורק בגלל זה הם עדיין בחיים ולא נמצאים באותו המצב של סדום ועמורה.
קשיים ופירושים:
קושי:
מה תפקיד השמים והארץ בפרק? ומדוע ישעיה בוחר בהם?
פירוש:
רד”ק: שמעו שמים , וכן משה רבינו עליו השלום שהוכיח את ישראל אמר “האזינו השמים” (דב’ לב , א) , כי הם עדים בין יי’ ובין ישראל , כמו שכתוב “ואעידה בם את השמים ואת הארץ” (דב’ לא , כח) , לפי שהם קיימים והדורות הולכים , או לפי שאם יעברו על הברית , השמים לא יתנו טלם והארץ לא תתן יבולה.
הסבר פירוש:
תפקיד השמים והארץ להיות עדים בנבואה הזו. והם נבחרו כיוון שהם נשארים לנצח ואילו דברים אחרים הולכים ולא קיימים לנצח. בנוסף, כיוון שאם עם ישראל יעברו על ברית האל השמים והארץ [=העדים] יענישו את העם. לא יתנו מטר או יבול.
קושי:
במה מאשים האל את העם כשאומר “ישראל לא ידע ולא התבונן”?
פירוש:
רד”ק- ” וישראל , שהיו עמי שקניתים מבית עבדים , לא ידעו כי אני המטיב להם , ונתתי להם ארץ נחלה , וגרשתי גוים מפניהם; שאם הכירו זה , לא עזבוני ולא עבדו אחרים במקומי; ולא התבוננו , כי בשמרם את תורתי הם בטובה , ובעזבם תורתי הם ברעה; איך לא התבוננו זה.”
הסבר פירוש:
עם ישראל שהיו עמי[עם האל] שהוציא אותם מעבדות לא ידעו כי כל הטובות שיש להם הם ממני[מהאל] כי אם היו יודעים זאת בידיעה ברורה לא היו עוזבים אותי.
לא התבונן- עם ישראל לא מתבוננים על חייהם ורואים שכשהם עושים טוב ושומרים את תורתי טוב להם ואילו כשהם עוזבים את תורתי רע להם. אם היו מתבוננים היו מבינים שיש השגחה פרטית של האל על חייהם והיו משנים דרכם לטובה.
מוסר השכל:
דרך ארץ קדמה לתורה– המעשים שבין אדם לאל לא מתקבלים לפני האל אם הם לא משולבים בהתנהגות ראויה אחד כלפי השני [בין בני אדם]. יש צורך בשני החלקים גם מצוות מוסריות וגם מצוות שהן עם קשר לאל.
תמיד יש אפשרות לשנות ולהשתנות- גם אם אדם חושב שהוא חטא בחטאים ממש ממש חמורים ובחשיבה הפרטית שלו לא הגיוני שיקבלו את סליחתו, ה’ מתחייב בעצמו שלא רק ימחק את חטאיו אלא יהפוך אותם ממעשים אדומים כשני [=חטאים] למעשים לבנים כשלג/צמר[זכויות].
כל מעשה מגיע עם השלכות– בפרק הזה ניתן לראות שה’ נותן לעם לבחור איך הם רוצים להתנהג אבל הוא מדגיש שלכל מעשה יש השלכות. אם יבחרו בטוב, ישארו בארץ ויהנו מטובה ואילו אם יבחרו ברע, יאכלו חרב[מלחמה]. הבחירה בידם לעשות כרצונם אבל לכל מעשה יש השלכות. עיקרון גמול של מידה כנגד מידה.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- כתוב מהי הדרך הנכונה שהאדם צריך לנהל את חייו לדעת ישעיה הנביא?
- א. כתוב כיצד האל מתייחס לפעולות הפולחן של העם?
ב. כתוב בשלושה דרכים כיצד מתבטא יחס האל לפעולות אלה?
ג. מהי הסיבה לדעתך שהאל אינו מרוצה ממעשי הדת של העם?
- כתבו שלושה דימויים שמדומה עיר ציון בבדידותה על פי פרק א בישעיה והסבירו אותם.
- קראו ישעיהו פרק א’ וכתבו: מהן שתי הדרכים בהן משכנע האל את העם החוטא לשוב בתשובה?
- קראו ישעיה פרק א’ פסוקים א’-ה’ וענו: באילו ביטויים משתמש הנביא כדי להדגיש את כפיות הטובה של העם? כתוב שני ביטויים והסבר אותם.
- קראו ישעיה פרק א’ במה מואשמים העם? במה מואשמים מנהיגי העם?
- קראו ישעיה א’ וכתבו מהם הכינויים בהם משתמש הנביא כלפי העם? מה הכינויים שהוא משתמש כלפי המנהיגים? מהכינויים שבחר הנביא מה ניתן להבין על מצב העם והמנהיגים בתקופה זו?
- מהו האירוע ההיסטורי עליו רומז ישעיהו הנביא בפסוק ט’: “לולא ה’ צבאות הותיר לנו שריד”?
- מהי הדרישה של הנביא מהעם? באילו פעלים הנביא משתמש כדי להדגיש את בקשתו?
- קראו פרק א’ מה דעתכם על נבואה זו? האם היא מתאימה גם לימים שלנו? נמקו דעתכם!
- קראו ישעיה א’ פסוקים כ”א- כ”ו וענו: מה המצב בארץ? מי יהיה אחראי על השינוי שיהיה בארץ ואיך יעשה השינוי? בססו דבריכם על הכתוב.
- תארו עולם שבו ההתנהלות תהיה על פי ההמלצות של ישעיה הנביא לאורח חיים נכון.
