יום הכיפורים

כו וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כז אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה. כח וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. כט כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ. ל וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. לא כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. לב שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב, מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם. {פ}

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

ב”ה

סיכום

יום הכיפורים חל בעשרה בתשרי (=החודש השביעי לפי מניין החודשים מחודש ניסן), לפי היהדות בו נחתם דינו של האדם, בראש השנה הוא נכתב וביום הכיפורים נחתם.

היום עצמו הוא קדוש ומסוגל לכפרה ובזכות ההארה וקדושת היום שבו מתכפרים לאדם חטאיו. המצווה העיקרית בו היא עינוי הנפש מתוך הכתוב “וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם”.

במקרא הוא מתואר כ- “שבת שבתון” ו”מקרא קודש” ובמשנה הוא מוזכר כאחד משני הימים הטובים שהיו לישראל (הוא וט”ו באב)

המקור במקרא ליום הכיפורים הוא בספר ויקרא פרק כ”ג, כ”ו-ל”ב

 כו וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כז אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לה’. כח וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. כט כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ. ל וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. לא כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. לב שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם.”

עבודת הכהן ביום הכיפורים

מתוארת במקרא בספר ויקרא ט”ז

“וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לַה’ וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל… וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם, אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה “

בזמן בית המקדש ביום זה עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים הייתה מכפרת על העם על ידי הקרבת קורבנות, שליח השעיר לעזאזל, טבילות, החלפת בגדי הכהונה, הקטרת הקטורת ותפילה על כל עם ישראל ועל הגשמים.

סדר העבודה – ישי ריבו (מתאר את סדר עבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים)

מצוות היום

חז”ל מנו 5 עינויים ביום הכיפורים שהם כנגד חמשת החושים של האדם (חוץ מחוש הריח) שהוא עושה בהם מצוות ועברות.

והאיסור לעשות בו כל מלאכה כמו בשבת “שבת שבתון”.

חמשת האיסורים ביום הכיפורים

אכילה ושתיה

רחיצה

סיכת הגוף (אסור למרוח את הגוף בקרמים ושמנים)

נעילת הסנדל – אסור לנעול לנעלי עור

תשמיש המיטה – האיסור לקיים יחסי אישות

ביום הכיפורים נשלמו ארבעים יום שלישיים שהיה משה רבנו בהר סיני כדי להתפלל על עם ישראל שחטאו בחטא העגל וביום זה התרצה האל לתפילותיו ומסר בידיו את לוחות הברית.

לכן נתן האל לעם ישראל את היום הזה לכפרה לכל הדורות.

בן בתירא אומר: ארבעים יום עשה משה בהר, דורש בדברי תורה וחוקר באותיותיה, ולאחר ארבעים יום לקח את התורה וירד בעשור לחודש השביעי ביום הכיפורים והנחילה לישראל לחק עולם שנאמר: “והיתה זאת לכם לחקת עולם”.

מנהגי יום הכיפורים:

כפרות – מנהג לפני יום הכיפורים נוהגים לקחת כסף ולסובב מעל ראש כל אחד מבני הבית ולבקש שהכסף ילך לצדקה ואותו אדם ילך לחיים טובים ולשלום ונותנים את הכסף צדקה לעניים. בעבר היו נוהגים לקחת תרנגול או דג  ולסובב מעל הראש ואותם לתת צדקה לעניים או את הערך הכספי שלהם.

וכך אומרים כשמסובבים את הכסף (בזמנו את התרנגול)
זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַתַּרְנְגוֹל [או: זֶה הַכֶּסֶף] יֵלֵךְ לְמִיתָה [ או: יֵלֵךְ לִצְדָקָה] וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם.

ולאחר מכן נותנים את הכסף צדקה לעניים כדי שצדקה זו תכפר על החטאים.

פדיון כפרות בלוד, 1950

בגדי לבן – נוהגים ביום כיפורים ללבוש בגדי לבן כדי להיות דומים למלאכים וגם בגלל הרמז להלבנת החטאים כמו שנאמר בישעיהו א’ פס’ י”ח:  “אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ”

תפילה – מתפללים 5 תפילות ערבית, שחרית ומנחה – שמתפללים בכל יום
תפילת מוסף (שמוסיפים אותה בשבת, ראש חודש ויום טוב) ותפילת נעילה שמיוחדת רק ליום הכיפורים.

תפילת נעילה היא התפילה האחרונה של יום הכיפורים שמשמעותה נעילת היום.

בקשת מחילה כל אחד מחברו – יום הכיפורים מסוגל לכפר על מצוות שבין אדם לה’ אם עשה את מצוות היום וחזר בתשובה אך על מצוות שבן אדם לחברו הוא לא מסוגל לכפר אלא עד שייקש לחברו ויבקש את מחילתו.

תפילת כל נדרי – לפני ששוקעת השמש פותחים את ארון הקודש ושניים מחשובי הקהל מוציאים שני ספרי תורה, משאירים את הארון פתוח ושליח הציבור וכל הציבור מתפללים את תפילת “כל נדרי” שמתחילה את סדר תפילות יום הכיפורים

הרעיון המרכזי בתפילה הוא התרת הנדרים ואומרים אותה 3 פעמים כמו שחכם שמתיר נדר אומר 3 פעמים מותר לך וכך מתיר את הנדר לאדם.

ומתפללים את התפילה לפני שקיעת השמש כי לא מתירים נדרים בשבת ויו”ט (אלא אם זה לצורך השבת ויום טוב)

סעודה מפסקת – כך קוראים לסעודה שלפני הצום והסעודה שאחרי הצום.
בה נוהגים לערוך סעודה גדולה וטובה

קריאת התורה – איסורי עריות, קוראים על איסורי עריות ועל הציווי להתרחק מתועבות

הפטרה – קוראים בספר יונה כדי לעורר את האדם שאי אפשר לברוח מה’ אם עבר עבירות וגם כדי להראות כמה ה’ רוצה וחפץ בחזרה בתשובה של הרשעים, כמו אנשי נינוה שחזרו בתשובה ונושעו.

תקיעת שופר – בסוף תפילת נעילה (בסיום יום הכיפורים) נוהגים לתקוע בשופר זכר לתקיעת השופר שהיו ישראל תוקעים בשנת היובל (=שנת ה50) בה היו משחררים את העבדים מאדוניהם לשוב לביתם.

למי חיכה הבעל שם טוב?
מסופר על הבעל שם טוב, שביום הכיפורים לקראת ערב כשכבר כל המתפללים בבית המדרש התכוננו לקראת תפילת נעילה, התפילה שנועלת ומסיימת את היום הקדוש, חיכו כולם לסימן מהבעל שם טוב כדי להתחיל את התפילה, אך משום מה הבעל שם טוב ישב על מקומו כשעיניו עצומות והוא אחוז בדבקות ומתמהמה.
רק כאשר ירד הלילה וחלפו שעות מסיום הצום נתן הבעל שם טוב את האות והמתפללים החלו להתפלל את תפילת הנעילה.
בסיום התפילה והצום אמר הבעל שם טוב לתלמידיו:
יודע אני שאתם תמהים ושואלים מה היה כל כך חשוב  שעיכבתי את התפילה בשבילו.
אספר לכם מעשה ובכך תבינו את מעשי
וכך סיפר להם: “ישנו יהודי שבצעירותו פרק כל עול, ירד לתרבות רעה ועזב לגמרי את הדרך הטובה והישרה ואת התורה.
והנה היום, ישב הוא במרפסת ביתו ועישן את מקטרתו, תוך כדי מנוחתו ראה יהודים עטופים בטליתות שהולכים לבית הכנסת, התחילו הרהורי תשובה בלבו ומיד עזב את מקטרתו והלך אחריהם לבית הכנסת, עמד בפינה צדדית בבית הכנסת והחל לבכות בכי גדול ונורא על כל מעשיו, חטאיו ועל שזנח את מסורת אבותיו.
ואני, סיים הבעל שם טוב, ישבתי וחיכיתי עד שיסיים היהודי את בכיותיו כדי שהתפילות של כולנו יעלו יחד עם בכיותיו ותפילותיו הזכות שבקעו מלב נשבר כי הייתה זו עת רצון גדולה מאד בשמיים”

המעשה שהבעל שם טוב סיפר ממחיש לנו עד כמה חשובה ומקובלת חרטה מעומק הלב של כל יהודי, עד כדי כך שהבעל שם טוב הצדיק נתן לכל המתפללים לחכות בצום כיון שהתפילות והחרטה שלו העלו גם את התפילות שלהם.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.