חכמת ההמתנה

ב”ה

נושא: חוסן מנטלי

תת נושא: חכמת ההמתנה

 

כמה פעמים רציתם משהו כל כך והיה לכם ממש קשה לקבל אותו?

עשיתם כל מה שצריך, את כל התהליך, את כל התפילות, את כל הצעדים שבדרך ועכשיו נשאר רק לחכות לדבר שאת/ה רוצה אבל ההמתנה הזו הייתה השלב הכי קשה. לעצור ולחכות. לא להפעיל לחץ, לא לפעול בפזיזות, לא לנסות להקדים את המאוחר אלא פשוט להמתין. 

כמה זה קשה.

 

ביהדות מתרגלים את האדם באופן קבוע בדחיית סיפוקים ובהמתנה. מגיל קטן מרגילים את הילדים לדחיית סיפוקים. אם הוא אכל בשר הוא צריך להמתין 6 שעות עד אכילת מאכלי חלב. אם הוא רואה משהו טעים שהוא רוצה הוא צריך לעצור ולבדוק האם יש כשרות על המוצר. במידה והמוצר ללא כשרות הוא לא אוכל אותו. כשהם גדלים שוב יש את מצב ההמתנה גבר ואישה שרוצים להינשא על פי ההלכה היהודית שומרים נגיעה. רק לאחר שהם נשואים הם יכולים לנגוע זה בזו. גם במשך חייהם כנשואים בתקופה שבה האישה במצב של וסת ובשבוע ימים לאחר שנגמרה לה הווסת הם מצווים לשמור נגיעה שזה אומר שהיחסים עדיין קרובים אבל ללא מגע. 

היהדות מרגילה את האדם להמתין, לחכות לרגע הנכון, לזמן המתאים. 

 

 

בספר שמואל א’ מסופר על שאול מלך ישראל ששמואל הנביא מצווה עליו לא לצאת למלחמה ולא להקריב את הקורבן עד שהוא יגיע. שאול וכל העם ממתינים וממתינים אבל שמואל לא מגיע. כשהעם מתחיל לאבד את הסבלנות ומתחיל להתפזר משטח המלחמה שאול נשבר ומתכונן ליציאה ומקריב את הקרבן בלעדי שמואל. שמואל מגיע וכועס על שאול מהי הסיבה שלא המתנת? שאול מצטדק ומסביר מה עבר לו בראש. הוא ראה שפלישתים מתכוננים למלחמה, רואה שהעם חסרי סבלנות ומעוניינים לצאת להילחם כבר והוא חושש שהם יתפזרו ופלישתים יקומו עליו. 

 זה היה המקרה הראשון שגרם לה’ להבין ששאול שנבחר כמלך על ישראל כבר לא היה מתאים למשימה. שמואל משיב לו מרגע זה תבין שהממלכה נקרעה מימך. 

מה בסה”כ קרה? 

הוא לא המתין לשמואל.

למה זה כל כך משמעותי? אז מה אם הוא לא חיכה? למה העונש כל כך גדול ברמה כזו שברגע זה ובמעשה הזה הוא הוכיח שהוא לא מתאים למלכות?

 

תחשבו על מצב שאדם יבנה כלי מחמר. הכלי כבר מיוצר אבל הוא צריך להתייבש כדי להתחזק אם נכניס לתוך הכלי מים, אם נתחיל להשתמש בו לפני זמן הייבוש הכלי לא יצליח להכיל את המים. 

ההמתנה שהכלי יתייבש היא לא עונש לאף אחד. ההמתנה היא חלק חשוב בתהליך הכנת הכלי וחיזוקו לקראת התפקיד שלו בעולם. כדי שהוא יצליח להיות חזק ומכיל בצורה מושלמת הוא צריך לעבור את כל תהליך הייצור. כן, גם את זמן הייבוש. בדיוק כמו שכשמכינים בצק יש זמן תפיחה. במידה ולא מחכה לא נקבל את הלחם האיכותי והתפוח שיכל להיווצר אם היינו מחכים בסבלנות. 

 

הזמן הזה של ההמתנה של הייבוש של הכלי או של תפיחת הבצק הוא חשוב ומשמעותי. אם כל רגע נבדוק את הכלי או את הבצק של התפיחה וניגע בו שוב ושוב נהרוס את כל מה שיכולנו ליצור. הזמן הזה, ההמתנה הזו צריכה להיות בסבלנות. ללא שום דחיפה בכוח ובלחץ. 

הלחץ והדחיפה, הבדיקה שוב ושוב ושוב במקום לעזור רק הורס.

הפעולות האלה רק יגרמו לכך שהתהליך יתארך במקום להתקצר. 

בזמן הזה שאתה ממתין האל מסדר לך שהכל ישתלב בצורה הנכונה. 

לפעמים דברים שחשבת שהם אלה שיתקדמו פתאום נלקחים מימך. מה שציפית ותכננת לפי התכנון שלך משתבש וזה כי האל יודע יותר טוב מימך מה הכי נכון לך. לא מה שאתה חושב שנכון לך אלא מה שהוא בראיה הרחבה יותר, הראיה האלוקית שלו יודע נכון לך. מה נכון לנשמה שלך ולתפקיד המיוחד שלך בעולם. מי האנשים המתאימים לתפקיד החדש שלך שיהיו לידך ובאיזה מקום אתה צריך להיות.  זה מה שנקרא השגחה פרטית ומדויקת.

אין פה טעות של הבורא. אין פה התעלמות של האל אלא יש פה דיוק. הכנה מדויקת מאחורי הקלעים בשבילך כדי שכל התנאים ישתלבו בצורה מדויקת לקראת המציאות החדשה שלך. 

 

אתה צריך לסמוך על התהליך. 

 

אז מה עושים? איך ממתינים ממקום נכון?

 

יש שתי דרכים להמתין:

  1. המתנה ממקום של לחץ, עצבים, חוסר סבלנות וחוסר מנוחה.

אנחנו אומרים לעצמנו בראש שהכל בסדר והעיכוב הוא לטובה אבל אנחנו עדיין בודקים שוב ושוב ועדין לחוצים ולא רגועים כשמה שרצינו עוד לא הגיע.

ההמתנה הזו גוזלת ממנו אנרגיה חשובה, תוקעת אותנו במקום ולרוב אפילו מעכבת את התהליך כי אם בזמן מבשלים לנו את המציאות שאנחנו רוצים אנחנו צריכים להתפתח יותר, ללמוד יותר, להתקדם בעבודה, דברים שאולי נזדקק להם בעתיד כשנקבל את מה שרצינו אז במקום זה אנחנו נעצרים כי האנרגיה שלנו הולכת על דאגות, פחדים ותסכולים. 

 

למשל: אישה או גבר שמעוניינים בקשר זוגי ונרשמו לאתר היכרויות, למדו ופיתחו את עצמם מבחינה רוחנית ומרגישים שהם יגיעו לקשר בשלים אבל הבן/ת זוג עוד לא הגיעו והם בטוחים שהם כבר עשו את כל התהליך הפנימי שיש בו צורך. אם יעצרו ויהיו עסוקים בדאגות, לחצים, פחדים, דייטים שלא מתאימים להם בכלל אז במקום להתפתח בינתיים ולהשקיע את האנרגיה בפיתוח למידה, בהתפתחות בעבודה דברים שיסייעו להם בהמשך במשפחה שיקימו הם מבזבזים את זמנם וכך לא יגיעו מוכנים כראוי למצב החדש שביקשו. 

 

בדיוק על אותו רעיון בחור או בחורה שרוצה להשיג תפקיד מסוים בעבודה אם בזמן הזה שהתפקיד עוד לא התפנה היא תהיה ממורמרת ומתוסכלת אז במקום לבנות את עצמה, ללמוד, לחזק קשרי חברויות וקשרים חברתיים שיסייעו לה בתפקיד היא תבזבז את הזמן בתסכול ותלונות כשהיא תקבל את המשרה היא לא תצליח להחזיק אותה בקלות. 

 

  1. המתנה ממקום רגוע וסומך.

ההמתנה צריכה להיות ממקום רגוע ושלו. לא ממקום של לחץ. ממקום של וודאות. ממקום של לסמוך ב100 אחוז על הבורא שהוא יודע מה שהוא עושה. ושהוא מכין לך את הדבר הכי נכון שיש. וכל המתנה היא לטובתך. 

רבי עקיבא היה אומר: “כל עכבא לטובה” הכוונה כל עיכוב הוא לטובה. גם אם נראה לך בעיניים האנושיות שלך שהעיכוב הזה הוא לא מדוייק והאל יצא מתוך הסיפור שלך ושכח אותך בא רבי עקיבא ואומר לנו אין דבר כזה שהאל לא יודע מה הוא עושה. אין דבר כזה שהוא לא שומע את התפילות שלך. אם הדבר לא קורה עכשיו ואת עשית את כל מה שצריך כדי שזה יקרה אז יש לזה סיבה. יש לזה מטרה. מכינים לך משהו טוב מאוד. 

את בעיניים שלך האנושיות לא רואה הכל. אבל האל מתוך ראיה אלוקית רחבה מסדר לך ורק לך בתוך המפת חיים שלך שהכל יסתדר בצורה הכי טובה שיש לטובתך. 

 

מה נדרש מימך? 

לסמוך עליו. לסמוך על הבורא שהוא יודע יותר טוב מימך מה נכון לך ומתי הכי נכון לך לקבל את הדברים. שהוא רואה יותר טוב מימך דברים שאתה לא רואה והוא מסדר לך את הכל בצורה מושלמת.

 

השאלה הגדולה היא: איך נצליח לעשות זאת? איך נצליח להמתין מתוך רוגע ושלווה?

 

והתשובה היא להמתין מתוך התבוננות בעבר. 

 

אם נזכור את העבר שלנו נצליח להמתין ממקום סומך ובטוח. אחד האזכורים והאירועים שחוזרים שוב ושוב לאורך ספר התנ”ך במקומות שונים הוא יציאת מצרים. והציווי הוא לזכור את יציאת מצרים. 

הציווי חוזר שוב ושוב ושוב בכל הזדמנות אפשרית. 

יש שני מצרים שמבקשים ממנו לזכור:

  1. סיפור יציאת מצריםהנס הגדול שהיה לעם ישראל בו ה’ הוציא אותם מעבדות לחרות, הוביל אותם במדבר 40 שנה ובסופו של דבר הם קיבלו את הארץ המובטחת. 

גם שם ביציאה ממצרים היו כאלה שהיציאה הייתה להם קשה. שהם לא הצליחו לחכות בסבלנות ויצאו לפני הזמן. וכתוצאה מכך מתו. 

ה’ אומר לעם ישראל. סמכו עלי. תסתכלו על העבר שלכם. על יציאת מצרים. נכון כעבדים ברור שהם רצו במהירות להגיע לארץ המובטחת אבל היה צורך בתהליך הכנה כדי שהעם יצליח לקבל את הארץ וגם להשאיר אותה אצלו. 

ההמתנה הזו הייתה חשובה. 

מי שהאמין נכנס ומי שלא האמין לא יכול היה להיכנס לא כעונש אלא מכיוון שמי שלא האמין לא הייתה לו אפשרות להתמודד מול האתגרים של הארץ המובטחת. אם אין בך אמונה ואתה לא סומך על התהליך ועל הבורא כל האתגרים נראים לך קשים מנשוא. רק מהפחדים והלחצים והדמיונות שיש בראש האדם לא ישרוד. העם היה צריך להתחזק. להכין את הכלי. לחזק את עצמם באמונה באל ובתהליך ובכך שהוא איתם לפני שהם יכנסו. רק כך יכלו להיכנס לארץ ולהצליח להישאר בה ולבנות אותה. 

 

2.ה”מיצר” השני זה יציאת מצרים הפרטית שלךלכל אדם יש את יציאת מצרים שלו. את העבר שלו. הקשיים שעבר, האתגרים בדרך שהיו והפכו אותו למי שהוא היום.

האל אומר לאדם כשאתה חושש ואתה לחוץ וקשה לך להמתין בסבלנות תעצור רגע. תסתכל על העבר שלך. תסתכל על מצבים שבהם הרגשת חשש, לא ידעת מה לעשות ובסופו של דבר ראית שהכל הסתדר על הצד הטוב ביותר. שדברים קרו בדיוק בזמן הכי נכון לך ודברים שלא קרו למרות שביקשת אותם הוכיחו את עצמם כדבר הכי טוב שקרה לך כשהם נמנעו מימך כי כך נכנסו לחייך דברים אחרים טובים יותר. גם הקשיים שהיו הפכו אותך לטוב יותר, איכפתי יותר, חזק יותר ומצליח יותר. דברים שלא היו קורים לולא עברת את אותם אתגרים.

האל אומר לך כשאתה לחוץ ורוצה לבדוק שוב ושוב ומנסה להאיץ את התהליך בחוסר סבלנות תסתכל אחורה לחיים שלך ותראה איך הכל הסתדר ותזכור שאני יודע מה אני עושה. אתה יכול לנוח. אתה יכול לנשום. ולחכות בסבלנות. ההמתנה הזו היא הדבר הכי טוב לך ובשבילך. 

 

 

יש מחקר על ניסוי שנשעה עם שתי קבוצות ילדים. “ניסוי המרשמלו”. שמים ליד הילד מרשמלו[או כל דבר אחר שהוא אוהב] ואומרים לו לא לגעת בזה עד שההורה יחזור. במידה והוא יחכה בסבלנות הוא יקבל יותר ובמידה ולא הוא לא יקבל מעבר למה שכבר לקח.

התוצאות של הניסוי הראו שקבוצת הילדים שהצליחה לעמוד בדחיית הסיפוקים חוץ מזה שהם קיבלו כמובן במקום מרשמלו 1 שני מרשמלו. במשך השנים כשגדלו ראו שהם הגיעו להישגים טובים יותר בחייהם מאשר קבוצת הילדים שלא הצליחה לדחות סיפוקים ולהמתין בסבלנות.

 

מהמחקר הזה ומכל מה שלמדנו אנחנו מבינים שההמתנה, הדחיית סיפוקים היא לא עונש. היא לא דבר שצריך להילחם בו אלא ההמתנה הזו מבורכת. היא טובה לנו בדיוק כמו ההגעה למה שרצינו. 

 

כשנהיה בגישה הזו נוכל להגיע למקום הכי נכון. 

להודות על הזמן הזה ולנצל אותו בצורה נכונה בלי פחדים דמיוניים. 

 

אני זוכרת לפני יותר מ18 שנים ששכנים חדשים הגיעו אלינו לבניין. זוג צעירים מקסימים שישר נקשרנו אליהם. רק התחילו את חייהם. והבחורה כל כך רצתה להיקלט להריון כל חודש היה קשה לה כשגילתה שלא נקלטה ובדיוק באותו זמן שניהם חיפשו עבודה ולא מצאו. ההורים החליטו לתת להם מתנה שנה שכירות על חשבונם ונשאר להם הכסף של מתנות החתונה. למרות שחיפשו וחיפשו ושלחו קורות חיים ועשו כל מה שצריך לפי הספר הם לא מצאו ואני זוכרת את עצמי [כבר עם ילד בן שלוש ובהריון כשאני עובדת כמורה ובעלי בצבא קבע] אומרת לה: אל תדאגי, תאמיני לי ברגע הכי נכון הכל יגיע. תחשבי על זה כך שבורא עולם נותן לך פסק זמן עם בן זוגך החדש. ליהנות, לטייל, לחוות, להכיר יותר לעומק לפני שיהיה המרתון של ילדים ועבודה. היא הקשיבה לי ובאמת הם החליטו לטייל, להשקיע בזוגיות שלהם ולהינות במקום לשבת כל היום ולהילחץ ולדמיין דמיונות מה יהיה. היום יש להם כבר יותר מ6 ילדים ברוך ה’ ושניהם עובדים ומרוויחים היטב, קנו בית פרטי משלהם ואם אני אזכיר לה את הסיפור היא תצחק על התקופה הזו.

 

הדרך לזהות אם נרגענו היא:

 

  1. אנחנו כבר לא לחוצים. אנחנו לא בודקים כל רגע, אנחנו לא מחפשים כל הזמן תשובות. אנחנו רגועים נפשית בלי לחפש חיזוקים מבחוץ.

אומנם עדיין אנחנו רוצים את הדבר אבל אנחנו לא כל הזמן עושים חשבונות ובודקים שוב ושוב. אנחנו פועלים למען קידומו בצורה רגועה בלי לחץ. בלי פזיזות. עושים אבל בצורה שקולה ורגועה ובלי פחד.

  1. אנחנו מודים על הזמן הזה ואנחנו מנצלים את הזמן לעשייה ולהתפתחות אחרת. הרצון עדיין נמצא אצלנו הוא בתוך התת מודע שלנו אבל הוא לא מעכב את ההתפתחות שלנו. הוא לא מעכב פעולות אחרות שלנו. אנחנו מתקדמים בחיים ועושים תוך כדי.  אנחנו מבינים שלזמן ההמתנה הזו יש סיבה ולכן אנחנו מנצלים את הזמן הזה לעשייה נוספת. 

 

ואם בכל זאת עדיין יש פחדים ולחצים בואו נתרגל משהו משחרר תרגול יומי שיכול להרגיע:

  1. ניקח נשימות- 4 שניות שננשום אוויר מהאף.

4 שניות שנכיל את האוויר בתוכנו

8 שניות שנוציא את האוויר מתוכנו. 

ונחזור על הפעולה הזו לפחות 4 פעמים.

 

  1. לאחר מכן נחשוב איפה באיברי הגוף הלחץ הזה, החשש הזה, החוסר סבלנו הזה תופס אותי?

אולי בגרון? אולי בלב? אולי בחזה? אולי בכתפיים?

 

  1. נשים את יד ימין על המקום וניקח נשימה ונאמר לעצמנו בקול [שהגוף שלנו ישמע]

הכל  מהאל, הכל טוב, הכל לטובה, הכל לטובתי. הכל מדויק, בדרכו אלי ויגיע אלי בדיוק בזמן הנכון. מהאתגר הזה שאני עוברת תצא ישועה גדולה. 

 

  1. תחזרו על זה 3 פעמים

 

כל יום.  עד שתראו שהדבר הזה שחיכיתם לו הגיע ואפשר כבר לשחרר בצורה קלה יותר. 

 


לומדים לבגרות– באתר בגרות בקליק
. לימוד ספרות לבגרות , הכנה לבגרות בספרות , שיעורים פרטיים בספרות , סיכומים לבגרות בספרות, שיעור פרטי לבגרות – באתר בגרות בקליק ,  טיפים לבחינת בגרות בספרות , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בספרות , חומר עזר לבגרות בספרות, חומר עזר לבגרות, סיכומים לבגרות , ללמוד בקלות לבגרות , טיפים לבגרות

כל הזכויות שמורות לבגרות בקליק C.

:

Scroll to Top
התחברות
שכחתי סיסמה
הכנס את שם המשתמש שלך ואנו נשלח לך הוראות לאיפוס הסיסמה