חג פורים

א וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. ב נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים. ג וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם. ד כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל.

ה וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם. ו וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ. ז וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא וְאֵת דַּלְפוֹן וְאֵת אַסְפָּתָא. ח וְאֵת פּוֹרָתָא וְאֵת אֲדַלְיָא וְאֵת אֲרִידָתָא. ט וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי וְאֵת אֲרִדַי וְאֵת וַיְזָתָא. י עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. יא בַּיּוֹם הַהוּא בָּא מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.    יב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ. יג וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן יִתְלוּ עַל הָעֵץ. יד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן תָּלוּ. טו וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים [הַיְּהוּדִים] אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. טז וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. יז בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה. יח  והיהודיים [וְהַיְּהוּדִים] אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה. יט עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים [הַפְּרָזִים] הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ.

כ וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים. כא לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. כב כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. כג וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם. כד כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם. כה וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. כו עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם. כז קִיְּמוּ וקבל [וְקִבְּלוּ] הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. כח וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם.    כט וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית. ל וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת. לא לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם. לב וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

לחידון קהוט בנושא חג הפורים ומגילת אסתר לחץ כאן

ב”ה

סיכום

חודש אדר

חודש אדר הוא האחרון בחודשי השנה לפי הספירה מחודש ניסן ונקרא במקרא החודש השנים עשר.

“בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר “

[אסתר ג, יג]

בשנה מעוברת שיש בה 13 חודשים  יש שני חודשי אדר.

מזל החודש – דגים

נקרא כך מכיוון שבחודש זה הדגים פרים ורבים כך שמזל החודש הוא מזל של ברכה, מכיוון שבדגים לא שולטת עין הרע כיוון שהם מכוסים מהעין והעניין הנוסף שבימי המבול לא מתו כי לא השחיתו את דרכם והזדווגו רק עם בני מינם לכן נשארו מבורכים.

מזלם של עם ישראל בחודש זה עולה.
עם ישראל נמשלו לדגים, כמו שהדגים חיים במים כך עם ישראל חייהם זו התורה שנמשלה למים המחייה אותם.

הדגים פרים ורבים בחודש זה כך עם ישראל מתרבה ומתחזק.

אירועים חשובים שקרו בחודש זה:

בחודש זה משה רבנו נולד וגם נפטר [ז’ באדר].

בחודש זה, בימי מרדכי ואסתר קיבלו עם ישראל מרצון לקיים את התורה.

נס פורים אירע בחודש אדר.

תענית אסתר

תענית אסתר נקראת על שם אסתר המלכה מכיוון שהיא הכריזה עליה ופתחה בה והיא מתקיימת בי”ג באדר, יום לפני חג הפורים.
אסתר המלכה בעקבות הגזרה להשמיד ולאבד את עמה קבעה תענית של שלושה ימים והימים היו בחודש ניסן אך חכמינו קבעו אותה ליום אחד בחודש אדר מכיוון שבחודש ניסן לא מתענים.
התענית היא זכר לתענית שהכריזה עליה אסתר המלכה והתענו בה כל ישראל כדי לבטל את גזירת המן.
ה’ הפך את גזירת המן ובאותו יום, בו רצו אויביהם להשמידם השמידו היהודים את שונאיהם ושלטו עליהם.

את התענית עושים כדי לזכור שהאל שומע תפילת כל אדם בעת צרתו ושיזכור  האדם תמיד שאם ישוב מדרכו הרעה, יחזור בתשובה ויתפלל לה’ שיושיע אותו הוא יושיעו כמו שעשה בתקופת אסתר ומרדכי.

ובנוסף, כדי להראות שבכל מלחמה בה התאחדו היהודים, התענו ופנו לה’ והראו שהם לא בוטחים בכוחם אלא ביכולת ה’ להושיעם, ה’ הושיע אותם.

קבלת היהודים את תענית זו מוזכרת בפסוק: “וכאשר קימו “

מכיוון שהתענית לא מוזכרת במפורש בכתובים מקלים בה ולכן מיניקות, מעוברות ואנשים חלשים לא מתענים בה וגם דוחים אותה אם יצאה בשבת או בערב שבת.

מחצית השקל

נוהגים בי”ג אדר בשעת המנחה (לפני שקיעת החמה) לתת 3 מחציות של מטבע שמשתמשים בו באותה מדינה והוא שווה ערך למטבע שהיה בזמן בית המקדש ואת הכסף מעבירים לעניים או לצדקה.

הסיבה שנותנים לפני פורים את מחצית השקל היא “כדי להקדים שקליהם לשקליו”
זאת אומרת להקדים את הכסף שאנחנו נותנים לצדקה לה’ לשקליו של המן שהביא כסף לאחשוורוש כדי להרוג את היהודים.

איך נותנים את הצדקה הזו שהיא בעצם כפרה לאדם?

נותנים 3 מטבעות של מחצית ולומדים זאת מספר שמות פרק ל’ פסוקים: י”ב-ט”ו.

ה’ אומר למשה איך לספור את עם ישראל, כשהוא סופר אותם (=פוקד) יספור אותם ע”י מטבעות ואת המטבעות ייתנו תרומה לבית המקדש וכך הם לא ייפגעו משום שהכסף יהיה הכופר נפש שלהם.

זאת אומרת הצדקה שכל אחד ייתן תכפר עליו.

בפסוקים המילה מחצית השקל מופיעה 3 פעמים וכך חכמינו לומדים שנותנים 3 מטבעות

[ספר שמות ל’, י”ב-ט”ו]

יב כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.  יג זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים–מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל–מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה.  יד כֹּל, הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה–יִתֵּן, תְּרוּמַת יְהוָה.  טו הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל–לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה, לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם.  טז וְלָקַחְתָּ אֶת-כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָתַתָּ אֹתוֹ, עַל-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהוָה, לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם.  {פ}

ימי הפורים

“לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם.“

את ימי הפורים אנו חוגגים בזמניהם כל מקום לפי הזמן שלו.

בערים שלא היו מוקפות חומה היהודים הרגו את אויביהם בי”ג באדר וחגגו במשתה בי”ד באדר ולכן אנו חוגגים בי”ד באדר.

בשושן הבירה הרגו היהודים את אויביהם בי”ד באדר ובט”ו באדר עשו משתה ולכן בערים מוקפות חומה ובשושן הבירה חוגגים בט”ו באדר.

בארץ ישראל היו הרבה ערים שהיו מוקפות חומה, אך בגלל שבמשך השנים אין וודאות מוחלטת לגבי מיקום הערים ולגבי חומתם חוגגים רק בירושלים שם וודאי שהייתה חומה בט”ו באדר.

מנהגי החג והמצוות זהים בשני המקומות.

מנהגי ומצוות החג

ארבע מצוות מיוחדות יש בחג פורים וכולן מתחילות באות מ:

מקרא מגילה

משתה ושמחה

משלוח מנות

מתנות לאביונים

בנוסף חכמים תיקנו:
1. להוסיף בתפילה ובברכת המזון את תפילת “על הנסים – בימי מרדכי ואסתר…”
2. לקרוא בתורה בפרשת “ויבא עמלק” שהמן היה מזרע עמלק [שמות יז, ח-ט”ז]

“וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי.

וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה.

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק.

וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.

וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.

וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהוָה נִסִּי.

וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.“

3.  לא לעשות מלאכה אלא אם היא לצורך החג.

פורים משולש

לפי הכללים של הלוח העברי י”ד באדר לא יכול להיות בשבת אבל ט”ו באדר יכול להיות, זאת אומרת שישנו מצב בו פורים יצא לאנשי ירושלים ביום שבת.

ולכן, בגלל שאת חלק ממצוות פורים כמו מקרא מגילה (שחוששים שיטלטלו אותה) או מתנות לאביונים אי אפשר לעשות בשבת עושים הגרים בירושלים את הפורים הזה במשך שלושה ימים ולכן הוא נקרא פורים משולש.

ביום שישי (י”ד באדר) מקיימים מצוות מקרא מגילה, פעם ראשונה בערב חמישי ופעם שניה בשישי בבוקר – וזה בגלל שמותר להקדים את קריאת המגילה אך אסור לאחר אותה.

ואת מצוות מתנות לאביונים מקדימים – כדי שהעניים לא יאלצו לחכות

ביום שבת (ט”ו באדר) אומרים את התוספות בתפילה “על הנסים” ואת קריאת התורה “ויבא עמלק”

וביום ראשון ט”ז באדר מקיימים – משלוח מנות איש לרעהו ומשתה ושמחה.

מקרא מגילה

החייבים בקריאת המגילה – כל איש ואשה חייבים בקריאת מגילה

זמן הקריאה – פעם ראשונה בי”ג באדר בערב (אפשר לקרוא עד שעולה השחר).

פעם שניה – בבוקר י”ד באדר (אפשר לקרוא עד שתשקע השמש).

כללי הקריאה – חובה לקרוא ממגילת קלף עם הטעמים ולשמוע כל אות ומילה.
ניתן לשמוע מאדם שקורא במגילת קלף (בעל קורא) ולהסתכל במקביל במקרא ולהשלים לבד את המילה שלא שמענו. (אפשר למצוא אותה גם בסוף חומש שמות או בתנ”ך בחלק כתובים)

מקום – ניתן לקרוא בכל מקום אך עדיף ונוהגים לקרוא ולשמוע אותה בבית הכנסת כדי להדר במצווה ולעשות פרסום הנס ולקיים “ברוב עם הדרת מלך” (=כשמתאסף המון העם ביחד אז כבודו של המלך מתגלה יותר).

צורת הקריאה – קוראים את המגילה כמו שקוראים איגרת לפי מה שכתוב: “לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית.” [אסתר ט, כט] ולכן נוהגים לפרוס את יריעות המגילה על גבי השולחן, מקפלים יריעה מתחת ליריעה אבל מקפידים שלא תיפול על הרצפה כדי לא לבזות את המגילה (לא קוראים כמו בקריאת התורה שהקלף מגולגל משני צדדיו).

נוהגים שבזמן שהקורא מגיע לארבעה פסוקים אלה של גאולה, הקהל קורא אותם בקול יחד איתו:

1. ה “אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי.”
   [אסתר ב’, ה]
2. טו “וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה.” [אסתר ח, טו]
3. טז “לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר.” [אסתר ח, ט”ז]
4. ג” כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ.” [אסתר י, ג]

5. נוהגים לקרוא גם בקול ומנגינה גם את הפסוק
א בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. [אסתר ו’, א]
בגלל שבפסוק הזה התחילה הישועה להתגלות.

את שמות עשרת בני המן כולל המילים (=התיבות) חמש מאות ואת קוראים בנשימה אחת כדי להראות שכולם נהרגו ונתלו ביחד.
[אסתר ט, סוף פסוק ו עד פס’ ט’]

נוהגים בזמן קריאת השם ‘המן’ לעשות רעש, אך יש מקומות שעושים רעש רק בפעמים הראשונות והאחרונות של המגילה כדי שהקוראים לא יפספסו את המילים האחרות בגלל הרעש.

ברכות המגילה

הקורא את המגילה מברך 3 ברכות בתחילה וברכה אחת בסוף.
ומתכוון להוציא את כל השומעים ידי חובה (לקרוא בשביל כולם) והשומעים אותו עונים אמן.
אדם שלא יכול ללכת לבית כנסת וקורא לבד מברך רק את הברכה הראשונה

ברכה ראשונה – על מקרא מגילה

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה.

ברכה שניה – שעשה נסים לאבותינו

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

ברכה שלישית – שהחיינו –הספרדים-מברכים אותה רק בפעם הראשונה של הקריאה אשכנזים – מברכים ב2 הפעמים.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

ברכה אחרונה בסוף קריאת המגילה – הרב ריבנו – מברך אותה רק הקורא בציבור אם יש מעל 10 אנשים בקריאת המגילה

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָרָב אֶת רִיבֵנוּ, וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ, וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ, וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם, הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ.

“לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁלֹ֤חַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיֹנִֽים׃” [מגילה ט, כב]

משתה ושמחה

מרבים בשתיית יין, באכילה וסעודות חג ובשמחה

זמן המשתה – נוהגים להרבות בסעודות פורים אך מצוות הסעודה היא ביום פורים (ולא בלילה)

מצוות המשתה היא לאכול בשר ולהרבות בשתיית יין בסעודה חגיגית ומכובדת ולשמוח על הנס הגדול.

שתיית יין בפורים
“חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”
חייבו חכמינו להשתכר בפורים עד שלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן, הסיבות לכך הן:

בגלל שהישועה של ישראל אירעה על ידי היין (גם מפלת ושתי שסירבה לבוא למשתה היין וגם בקשת אסתר מהמלך במשתה היין).
סיבה נוספת היא לתקן את החטא שחטאו ישראל כששתו את היין במשתה היין של האחשוורוש בתחילת המגילה.

אך מי שיודע שהשתייה מזיקה לבריאותו או שיודע שישכח להתפלל או יבזה ויתבזה ישתה יין יותר ממה שרגיל לשתות בדרך כלל אבל לא יגיע לשכרות.

מתנות לאביונים

המצווה לתת לעניים מתנות כדי שיוכלו גם הם לאכול את סעודת החג ולשמוח

מי חייב לקיים את המצווה – כל אדם צריך לקיים אותה גם עני.
כמה נותנים – ל2 עניים, מתנה לכל עני.

מה נותנים – יכול להביא אוכל/כסף או בגד העיקר שהעני יוכל להשתמש במתנה כדי לאכול בזה לפחות סעודה אחת.

זמן המצווה – ביום ולא בלילה ועדיף כמה שיותר מוקדם כדי שהעניים יוכלו להשתמש במתנות לצורכי החג וישמחו.

למי נותנים – כל אדם שפושט את ידו (ולא צריך לבדוק אם הוא באמת נזקק או לא).

משלוח מנות איש לרעהו

המצווה לשלוח מנות לרעהו כדי שיוכלו כל משפחה לקיים את סעודות החג בשמחה  וכדי ליצור אחדות ואהבה בעם ישראל.

פירשו חכמינו שלכל הפחות צריך לשלוח שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח – משובח.

זמן המצווה – ביום ולא בלילה

מי חייב – איש לאיש ואישה לאישה (משום צניעות)

מה שולחים – כל מה שראוי למאכל או שתייה

מנהגים נוספים בחג הפורים:

תחפושות – נוהגים להתחפש בפורים

1. כדי להראות את המהפך שהיה למרדכי מלבוש אבל ללבוש פאר ומלכות .

2. זכר לזנב של ושתי שלא רצתה לבוא לפני אחשוורוש (יש מפרשים שה’ הצמיח לה מעין זנב כדי שתתכער ותתבייש לבוא לסעודת המלך) ובגלל זה מתה ואסתר הומלכה תחתיה.

3. מהפסוק בספר דברים לא, יח:
“וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים” – חכמנו דרשו שפסוק זה רומז על הגזירה בזמן אסתר המלכה, שה’ הסתיר פניו מאיתנו ולכן אנו כביכול מסתירים את עצמינו.

4. מכיוון ששנאת עמלק באה מעשיו אביו ששנא את יעקב שלקח לו את הברכות כשהתחפש לעשיו.
ואנו מראים ביום זה שעשיו גם כשמתלבש כמו צדיק הוא עדיין רשע אך יעקב אבינו גם כשמתחפש לרשע הוא צדיק וזכאי לקבל את הברכות שכתוב לאחר שגילה יצחק את תחפושתו של יעקב אמר:
“גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה“ [בראשית כז, לג].

אכילת אוזני המן
בפורים נוהגים להכין עוגיות ממולאות בפרק או מילוי מתוק.

אחת הסיבות למנהג היא שכמו העוגיה (של אוזן המן) שהמילוי המתוק בה בפנים ונסתר ומתגלה רק באכילה כך סיפור מגילת אסתר הישועה היתה מוסתרת והתגלתה רק אחר כך.

לקריאת כל סיפור המגילה ניתן ללחוץ כאן

לחידון קהוט בנושא חג הפורים ומגילת אסתר לחץ כאן

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.