חג סוכות

ויקרא כ”ג, פס’ ל”ג-מ”ד

לג וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לד דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיהֹוָה. לה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. לו שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. לז אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. לח מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְּהוָה וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוָה. לט אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. מ וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. מא וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. מב בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. מג לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. מד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

ב”ה

סיכום

חג הסוכות הוא אחד משלושת החגים הכתובים בתורה והאחרון שבהם.

הוא נחוג מט”ו בתשרי ועד כ”א בתשרי במשך שבעה ימים, יומו הראשון הוא יום טוב בו אסור לעשות כל מלאכה כמו בשבת (אך מותר לבשל בו כשלוקחים את האש מאש שדולקת לפני החג)

ששת הימים האחרים בו נקראים חול המועד ובסיומו בכ”ב בתשרי חוגגים יום נוסף שנקרא “שמחת תורה (=שמיני עצרת)”.

שמות החג

חג הסוכות– מצווים לשבת בחג זה שבעת ימים בסוכה זכר לסוכות בהם ישבו בני ישראל בצאתם ממצרים וזכר לענני הכבוד שהקיפו את העם ביציאתם ממצרים והגנו עליהם

חג האסיף – מכיוון שהוא חל לאחר שנאספה תבואת הקיץ ובני אדם שמחים על היבול ויכולים לשכוח שהאל הביא להם את השפע הזה לכן הוא נחוג כדי להודות על התבואה

זמן שמחתנו – נקרא כך בגלל השמחה שלנו לאחר אסיפת התבואה

חג – בכל מקום שנאמר בו “חג” בלי הסבר ופירוש על החג הכוונה היא לחג הסוכות

החג במקרא

החג מוזכר במקרא בספר ויקרא כ”ג

“לג וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לד דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיהֹוָה. לה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. לו שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. לז אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. לח מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְּהוָה וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוָה. לט אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. מ וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. מא וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. מב בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. מג לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.“

בזמן בית המקדש היו נוהגים לקיים בו 7 מצוות:

נטילת ארבעת המינים, הקרבת קורבן חגיגה, קורבן שלמים, ניסוך המים, חיבוט ערבות, והקרבת עולות.

בימינו נוהגים לקיים ארבעה מצוות והן:

נטילת ארבעת המינים:

את המצווה מקיימים בכל יום של חג הסוכות מזריחת החמה ועד שקיעתה חוץ מביום שבת.

אוחזים ביד ימין את הלולב, ההדסים והערבות ומברכים על נטילת לולב, לאחר מכן לוקחים ביד שמאל את האתרוג ומברכים ברכת “שהחיינו” (את ברכת שהחיינו מברכים רק ביום הראשון של החג).
לאחר מכן מצמידים את האתרוג ללולב ההדסים והערבות ומנענעים לעבר 4 רוחות השמיים.

מקור המצווה במקרא בספר ויקרא פרק כ”ג פס’ ל”ט, מ”א:

“אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.“

פְּרִי עֵץ הָדָר – אתרוג

כַּפֹּת תְּמָרִים – לולב

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת – הדס

וְעַרְבֵי נָחַל – ערבה

אחדות עם ישראל – ארבעת המינים כנגד ארבעה סוגים בעם

חז”ל דרשו שמצווה זו היא כנגד עם ישראל שיש בהם 4 סוגים.
האתרוג שיש בו טעם וריח מרמז על הצדיקים שבעם שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים
הלולב שיש בו רק טעם מרמז על החלק בעם שיש בו רק תורה אך אין בהם מעשים טובים
ההדס שיש בו ריח מרמז על החלק בעם שיש בו רק מעשים טובים אבל אין בו תורה
והערבה שאין בה טעם ואין בה ריח מרמזת על החלק בעם שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים.

ולכן הקדוש ברוך הוא אומר להם תתאחדו כולכם ביחד ואם תתאחדו כל אחד יכפר על השני ואין דבר שיוכל לפגוע בכם.

ובאמת האחדות נמצאת תמיד בלב כל אדם מעם ישראל אך מה שמפריע לאחדות אלה העבירות שבין אדם לאל ובין אדם לחברו אך בגלל שבדיוק עבר יום כיפור והעם עשה תשובה קל להם יותר להתאחד אחד עם השני ולעשות רצון ה’ בשמחה.

לדעת ספר החינוך ארבעת המינים מסמלים את האברים בגוף האדם:

האתרוג- דומה ללב שמרמז לאדם חכם שמשליט את השכל שלו על הלב
הלולב- לעמוד השידרה – שיקדיש האדם את גופו לעבודת הבורא
ההדס – לעיניים – שהאדם יסתכל רק על דברים המותרים לו
ערבה – לשפתיים – שידבר דברים רצויים וטובים

:

ישיבה בסוכה

מקיימים את המצווה בכל יום בשבעת ימי החג אך המצווה מהתורה היא בליל החג הראשון.
הסוכה צריכה להיות עשויה לפחות משלוש דפנות, מחומר חזק וקשיח
הסכך – צריך להיות צפוף כדי ששטח הסוכה יהיה מוצל אך שתהיה אפשרות לראות את כוכבי השמיים.
בליל החג הראשון עושים בסוכה קידוש, מברכים “לישב בסוכה” ו”שהחיינו”

נוהגים לקשט את הסוכה כדי שתהיה יפה ולהראות כמה אנחנו שמחים בה.

יש שנוהגים לישון בסוכה כחלק ממצוות החג ויש קהילות שלא נוהגים כך מכיוון שהסוכה קדושה מאד ולא רוצים לבזות אותה

מקור המצווה במקרא בספר ויקרא פרק כ”ג פס’ מ”ג

“בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. “

הסיבה למצווה זו היא:
כדי שעם ישראל יזכור לדורי דורות שהאל הוציא אותם ממצרים והושיב אותם בסוכות.
מפרשים נוספים מסבירים שהסיבה היא גם זכר לענני הכבוד שהקיפו את עם ישראל בצאתם ממצרים והגנו עליהם.

ניסוך המים ציור מאת האמנית דפנה לבנון

שמחת בית השואבה

זכר לניסוך המים בחג הסוכות שתיקנו בזמן בית המקדש והיו שמחים בו כל העם והצדיקים שבהם רוקדים.

על שמחה זו אמרו חז”ל: “מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו”

ניסוך המים – בכל יום בחג הסוכות היו הכהנים יוצאים לשאוב מים ממעין השילוח וכל העם היו מלווים אותם בשירה ובריקודים וחוזרים לבית המקדש ושם הכהן היה עולה בכבש למזבח העולה היכן שהיו נעשים הנסכים והיה שופך מים בנוסף ליין שהיו מחלחלים דרך המזבח לשיתין.

והיו עושים דווקא בסוכות כי בחג זה היו מתפללים על הגשמים.

“אמר רבי עקיבא: אמרה תורה: הבא עומר שעורים בפסח, שהוא פרק שעורין, כדי שתתברך עליך תבואה… הבא ניסוך המים בחג כדי שיתברכו עליך גשמים.” (תוספתא סוכה, סוף פרק ג.)

והרמב”ם מפרש שאת שמחת בית השואבה היו עושים רק צדיקי העם כל אחד לפי מעלתו ושאר העם היה מסתפק בלראות בריקודם, אך היו שמחים משום ההדגשה במקרא לשמוח בחג זה.

“ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין”

בימינו נוהגים זכר לשמחת בית השואבה לעשות בכל יום מימי החג ריקודים בכלי זמר ושיר ולשמוח

שמחה מיוחדת

בחג סוכות יש מצווה מיוחדת לשמוח לומדים זאת מהפסוק “והיית אך שמח” שיש בו הדגשה מיוחדת על השמחה בחג זה,
ולמה דווקא בחג זה יש הדגשה על השמחה?
מכיוון שציווי בחג זה הוא לעזוב את דירת הקבע הנוחה והיציבה שלנו ולעבור לסוכה שהיא פחות יציבה ותחת מזג האויר ובכך שאנו שמחים בסוכה אנו מראים לאל שאנו בוטחים בו שהוא זה שמברך ושומר ומגן עלינו.

המקור במקרא בספר דברים פרק ט”ז

“שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ.“

הושענא רבא – חביטת ערבות

יום הושענא רבה זהו היום האחרון של חג הסוכות ולפי חכמינו זהו היום בו נגמר הדין.
והאל מחכה עד יום זה לחתום לעם ישראל את הדין כדי שיספקו לאסוף עוד מצוות ומעשים טובים. בחג הסוכות נידונים על המים (ולכן מתפללים שתהיה זו שנה עם גשמי ברכה) ביום זה נוהגים להישאר ערים בלילה ולהתפלל ולמחרת בבוקר נוהגים לקחת 5 ענפים של ערבות ולחבוט בהם על הקרקע ולהגיד את המשפט שמשמעותו לחבוט ללא ברכה:
“חביט חביט ולא בריך“

וזהו מנהג שתיקנו הנביאים ולא מוזכר תורה ולכן אין לה ברכה.

שמחת תורה (מפורט בשיעור הבא)

בסיומו של חג הסוכות חוגגים מיד את חג “שמיני עצרת” שנקרא גם חג שמחת תורה

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.