בראשית פרק כ”ח
- בראשית
- פרק כ"ח
- בריחת יעקב לחרן וחלום יעקב
א וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. ב קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. ג וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. ד וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם. ה וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו. ו וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. ז וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם. ח וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו. ט וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה. י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. יב וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. יט וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה. כ וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.
ב”ה
תקציר הפרק
הפרק פותח בכך שיצחק קורא לבנו יעקב מברך אותו ומצווה עליו לא לקחת אישה מבנות כנען וללכת לאזור בית אימו, לקחת אישה מבנות אחי אימו. (פדן ארם שבחרן)
יצחק מברך את יעקב בברכת אברהם:
“ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך…”- ברכת הזרע, הריבוי, ההמשכיות והברכה.
“ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך איתך לרשתך את ארץ מגוריך…”- ברכת הארץ
מברכות אלו שניתנות ליעקב, לאחר המרמה, ניתן להבין, שיצחק תכנן לתת את הברכות החשובות, שאלוקים נתן לו, העוברות מאב לבן מלכתחילה ליעקב.
מסתבר, שלמרות שיצחק לא ראה פיזית, הוא ידע למי באמת מגיעות ברכות ההמשך ומי הבן הראוי במעשיו ולא היה צורך בתחבולות של רבקה כיוון שבכל מקרה יצחק הביא את הברכות ליעקב. עוצמת הדבר מתחזקת בהמשך הפרק כשגם אלוקים נותן אישור לדבר ומברך בעצמו את יעקב בברכות אברהם ויצחק ולא מברך את עשו.
עשו שרואה כי יצחק ברך את יעקב ושלח אותו לפדן ארם, להינשא לאישה ממשפחת רבקה מבין שאביו אינו שמח בנשים הכנעניות שבחר ולכן הוא הולך לישמעאל דודו ולוקח לאישה את ביתו מחלת בנוסף לנשותיו הקיימות.
יעקב יוצא לדרכו. כששוקעת השמש הוא מארגן אבנים מתחת לראשו והולך לישון. בזמן שהוא ישן, הוא חולם חלום שבו הוא רואה סולם שמגיע עד לשמים ומלאכים עולים ויורדים ממנו.
בנוסף, יעקב רואה שה’ ניצב מעל הסולם ומציג את עצמו כאלוקי אברהם ויצחק. אלוקים מברך אותו ב:
- “הארץ שאתה שוכב עליה לך ולזרעך תהיה”- ברכת הארץ
- “זרעך יהיה כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה (ימה, קדמה, צפונה ונגבה= ארבעת כיווני השמיים) – ברכת ריבוי והמשכיות הזרע.
- “יתברכו בך כל משפחות האדמה”- בני האדם יתברכו מזרעך
- “שמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה…”- שמירה והגנה והבטחה לחזור לכנען.
יעקב מתעורר משנתו ומבין שהוא חלם חלום נבואי ושהמקום קדוש. הוא לוקח את האבן מתחתיו ושם אותה כמצבה ושופך עליה שמן.
יעקב קורא למקום “בית אל” במקום “לוז” שהיה שמה הקודם כי שם ה’ נגלה אליו והוא מבין שהמקום קדוש.
יעקב נודר נדר במידה והתנאים שהוא מתנה יתקיימו, הוא מתחייב לאל על מספר דברים.
התנאים לקיום הנדרים:
- אלוקים יהיה איתו וישמור עליו בדרך שהוא הולך
- אלוקים ידאג לו לאוכל לאכול
- אלוקים ידאג לו לבגד ללבוש
- יעקב ישוב בשלום אל בית אביו
הבטחת יעקב בתמורה (הנדרים)
- ה’ יהיה לו לאלוקים
- את האבן שהוא שם כמצבה הוא יהפוך לבית, לכבודו של אלוקים
- כל מה שה’ ייתן לו הוא יעשר לאלוקים
מונחים בפרק:
דימויים
זרעו של יעקב מדומה לעפר הארץ. כמו שהעפר רב ונמצא בכל מקום כך העם שיצא מיעקב יהיה רב וישפיע בכל מקום.
מדרש שם= כאשר נותנים שם לאדם או למקום בגלל סיבה מסוימת
בית אל- יעקב משנה את שם העיר לוז לבית אל כי שם נגלה אליו אלוקים והוא מבין שהמקום קדוש.
סיפור אטיולוגי – כינוי לסיפור המסביר את הסיבה לתופעה מסוימת שמתרחשת בעולם.
דרך סיפור זה אנו מבינים למה בעתיד בית אל יחשב כמקום קדוש לעם ישראל.
מעשה אבות סימן לבנים= אירוע שקרה לאבות חוזר על עצמו בסגנון דומה אצל בניו.
בפרק הזה יעקב חולם חלום ובהמשך גם בנו יוסף יחלום חלומות שיובילו אותו בדרכו.
קשיים ופתרונות (פרשנויות):
משמעויות סמליות בחלום יעקב:
- מלאכים עולים ויורדים- מסמל את המלכויות שישעבדו את עם ישראל הם יעלו אבל גם ירדו ולעומתם עם ישראל יישאר מוגן ע”י אלוקים לנצח.
- מלאכים עולים ויורדים ע”פ רש”י –
מלאכים עולים – מלאכי (ארץ) ישראל שליוו את יעקב עולים
מלאכים יורדים – מלאכי חוץ לארץ שילוו את יעקב מעכשיו יורדים כדי לשמרו בדרך.
מהו הקושי התיאולוגי בדברי יעקב בפסוק ט”ז?
כיצד יתכן שיעקב אומר “ויאמר אכן יש ה’ במקום הזה ואני לא ידעתי” האם יעקב לא יודע שיש אלוקים? האם יעקב חושב שאלוקים נמצא רק במקום אחד והרי ידוע שאלוקים נמצא בכל מקום.
תשובת ריש”ר לקושי: יעקב יודע שאלוקים נמצא בכל מקום אבל, ישנן מקומות שאלוקים בוחר לגלות ולהראות בצורה ברורה יותר את שכינתו לבני האדם, והמקום הזה הוא אחד מהם.
קושי לשוני בפס י”ח: בפסוק י”א כתוב על אבנים ששם יעקב מתחת לראשו ואילו בפסוק י”ח מדובר על אבן שהוא לקח מתחת לראשו והפכה למצבה.
כיצד ניתן להבין את הקושי?
פירושים אפשריים:
- רבי יצחק מביא מדרש שהאבנים שהיו מתחת לראש יעקב נהפכו לאבן אחת כי רצו להיות כולן מתחת לראשו של יעקב.
- יעקב שם אבנים מתחת לראשו אבל, כשלקח אבן בחר את הגדולה מתוכם כדי להפוך אותה למצבה.
מוסר השכל הנלמד מהפרק:
- אדם צריך לחפש לו אישה טובה גם אם זה אומר שהוא צריך לנדוד לשם כך ולהשקיע מאמצים לחיפוש הבן/בת זוג.
- אדם צריך לשים לב בתפילתו ולדייק בבקשותיו.
יעקב יכול לבקש אוכל ובגדים אבל דייק וביקש אוכל לאכול ובגד ללבוש.
לא את כל המאכלים ניתן וראוי לאכול (באופן כללי או פרטי, יש אנשים שלא יכולים לאכול את כל סוגי המאכלים, גלוטן, אלרגיות וכו’) ולא כל הבגדים נעימים, נוחים ומתאימים ללבישה. - תפילה יכולה להיות בכל מקום ובכל מצב ויכולה להיות חופשית מטקסט כתוב ורשום.
- אדם צריך להודות על דברים שניתנו לו ולעשר ממה שיש לו לטובת סיוע לאחרים.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
בראשית פרק כ”ח
1 .קרא בראשית, פרק כ”ח, פסוקים י’-כ”ב.
א[1] קרא פסוקים י’-י”ד. על פי פסוקים אלה, ציין שתי הבטחות שה’ מבטיח ליעקב. בסס את דבריך על הכתוב. )5
א[2] קרא פסוק ט”ו. על פי פסוק זה, ציין הבטחה אישית אחת הניתנת ליעקב.
ב[1] קרא פסוקים י”ב-ט”ו וגם בראשית, פרק י”א, פסוקים ג’-ה’. בכל אחד מן הקטעים מתואר חיבור, או ניסיון לחיבור, בין שמיים לארץ. על פי כל אחד מן הקטעים, כתוב מהו האמצעי ליצירת החיבור, ומיהו יוזם החיבור
ב[2] קרא פסוקים ט”ז-י”ט. יש הטוענים שבעקבות הקשר בין השמיים לארץ יעקב מרגיש שנוצר קשר בינו ובין ה’. הבא מן הפסוקים שתי ראיות לביסוס טענה זו, והסבר כל ראיה.
ג. קרא פסוקים י”ג-ט”ו ופסוקים כ’-כ”ב. בפסוקים כ’-כ”ב יעקב מצטייר כספקן המבקש לכפות על ה’ לקיים את הבטחותיו. הסבר טענה זו לאור ההבטחות של ה’ בפסוקים י”ג-ט”ו. בסס את דבריך על הכתוב.
[מתוך אתר תנ”ך ממלכתי בגרות קיץ תשפ”א]
