בראשית פרק כ”ז
- בראשית
- פרק כ"ז
- ברכה במרמה
א וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי. ב וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. ג וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה [צָיִד]. ד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת. ה וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא. ו וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר. ז הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה לִפְנֵי מוֹתִי. ח וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ. ט לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב. י וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ. יא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק. יב אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה. יג וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי. יד וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו. טו וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן. טז וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו. יז וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ. יח וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי. יט וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ. כ וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי. כא וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא. כב וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. כג וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ. כד וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי. כה וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ. כו וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי. כז וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה. כח וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. כט יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו [וְיִשְׁתַּחֲווּ] לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ. ל וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ. לא וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבֻר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ. לב וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי אָתָּה וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו. לג וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. לד כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי. לה וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ. לו וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה. לז וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי. לח וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. לט וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל. מ וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ. מא וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי. מב וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ. מג וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה. מד וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ. מה עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד. מו וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים.
בס”ד
נושא: ברכה במרמה
מיקום בתנ”ך: בראשית פרק כ”ז
ב”ה
תקציר של הפרקים הקודמים לצורך הבנת הפרק: ליצחק ורבקה נולדים תאומים לאחר שנים רבות של עקרות. עשו ויעקב.
עשו, נולד בכור, הוא שעיר, אדמוני ואוהב לצוד. לעומתו יעקב אוהב ללמוד, חלק ואינו אדמוני. בזמן לידתם יעקב מנסה לצאת ראשון מבטן אימו אך אינו מצליח. הוא נולד כשידו אוחזת בעקב אחיו ולכן נקרא יעקב.
עשו נקרא בשם זה כי יצא שעיר.
שניהם גדלים כל אחד מפתח את תחביביו. יום אחד, עשו חוזר מהשדה רעב מאוד ויעקב בדיוק סיים להכין לעצמו לאכול נזיד עדשים. עשו מבקש מיעקב את האוכל שלו ויעקב מוכן להביא לו בתנאי שימכור לו בתמורה את מעמד הבכורה שלו.
עשו מסכים ויעקב מאכיל אותו מהאוכל שבישל.
תקציר הפרק
הפרק נפתח בכך שיצחק זקן ועיניו כהות (אינו יכול לראות). הוא קורא לבנו הבכור עשו ומבקש ממנו לצוד לו ציד ולהכין לו מטעמים שהוא יאהב. לאחר שיאכל ויהיה רגוע ושמח יברך אותו לפני מותו וכך הברכה תתקבל בצורה טובה.
עשו יוצא לדרך והולך לחפש בהמות לצוד לאביו.
רבקה, ששמעה את הדו שיח בין בעלה לבין בנה ניגשת לבנה הקטן יותר, יעקב ומבקשת ממנו שילך ויביא לה מהעדר שני גדיי עיזים, איכותיים וטובים כדי שהיא תבשל לבעלה מטעמים והיא רוצה שיעקב יבוא לאביו, יגיש לו את האוכל כדי שהוא יברך את יעקב ולא את עשו.
יעקב מנסה להתחמק ואומר לה שיצחק יבחין בהבדלים על אף שהוא לא רואה מכיוון שעשו שעיר והוא איש חלק ואם הוא ימשש אותו הוא מייד יזהה את התחבולה. וכך במקום לקבל ברכה הוא יקבל קללה על כך שניסה לרמות אותו.
רבקה ממשיכה לשכנע אותו ואומרת לו שבמידה ויצחק יקלל את יעקב, הקללה תהיה עליה.
יעקב בסופו של דבר מסכים. רבקה מכינה את המאכלים והיא שמה על יעקב את בגדי עשו המיוחדים כדי שידיו יכוסו.
יעקב נכנס אל אביו, מגיש לו את האוכל ומציג את עצמו כעשו. יצחק שאינו רואה מזהה בקול של יעקב שזה לא עשו אלא יעקב ומבקש ממנו להתקרב אליו כדי למשש אותו. הוא מריח אותו וממשש אותו ומכיוון שיעקב עם בגדי עשו אז ריחו הוא כריח עשו וגם ידיו מרופדות כעשו.
לאחר שיצחק אוכל הוא מברך את יעקב כשהוא בדמותו של עשו.
הברכות שיעקב מקבל (בדמות עשו):
“ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ”- שפע בתבואה, ברכה כלכלית
“יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, הווה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אימך”- ברכה מדינית ושלטון
“אורריך ארוך ומברכיך ברוך”- ברכה אישית ושמירה
יעקב מסיים לקבל את הברכה ויוצא מחדר אביו ומייד, מגיע עשו לאביו עם מטעמים, כדי לקבל את ברכתו.
יצחק, שלא מבין מי נכנס עכשיו, חרד מאוד. הוא שואל מי הוא? ומי נכנס בדמותו ולקח ברכתו, אבל, מיד מוסיף שגם הוא ברוך יהיה.
עשו מבין שיעקב נכנס בדמותו ולקח ברכתו וצועק צעקה גדולה, בוכה ומבקש גם הוא ברכה.
יצחק עונה לו שאחיו הגיע ולקח ברכתו.
עשו משכנע אותו בכך שאומר לו: האם רק ברכה אחת לך אבי? האם אתה לא יכול לברך כמה ברכות כמה אנשים?
יצחק מברך את עשו בברכות:
“הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל הארץ ממעל”- טוב הארץ. ברכה כלכלית
“על חרבך תחיה, ואת אחיך תעבוד, וכאשר תריד (תמרוד) ופרקת עולו מעל צווארך”- צאצאיו יאלצו להילחם כדי להתקיים, יהיה כנוע לעם ישראל וכאשר ימרוד יוכל להשתחרר מעול ממלכת ישראל. –ברכה מדינית
שימו לב,
יצחק מברך את עשו בברכה כלכלית ומדינית כמו את יעקב. הברכה היחידה שעשו אינו מקבל זה ברכת ההגנה האישית.
ישנם פירושים שונים להסבר הברכות אבל לכל הדעות ועל פי הכתוב ניתן לראות שהברכות דומות ושייכות לאותם תחומים ואינן הברכות העיקריות שעוברות בשושלת האבות ע”י הבטחת האל.
זאת אומרת, עשו לא היה אמור לקבל את ברכת הארץ ואת ברכת ההמשכיות וריבוי הזרע בשום מצב. דבר המראה שיצחק ידע מי הוא עשו ולמי מגיעות ברכות אלוקים (למרות החשש של רבקה שבעלה שלא רואה, אינו מבין שיעקב אמור להמשיך את השושלת, בגלל מעשיו והתנהגותו ואילו עשו, על אף שנולד ראשון לא ראוי למעמד הבכורה (במיוחד בגלל שזלזל בבכורה ומכר אותה בעבור תבשיל).
כך, לאורך הפרק ועל פי פרק ההמשך אנו רואים שלמרות שיצחק פיזית לא רואה, הוא כן יודע ומבין איך לנהוג וידע את מי לברך ומה לברך.
בהמשך הפרק, עשו כועס מאוד על כך שקיבל ברכות בעלות ערך נמוך, שונא את יעקב ורוצה לנקום ולהרוג אותו מיד לאחר שיצחק ימות ויגמרו ימי האבל.
רבקה, שומעת את התכנונים ושוב פועלת. היא פונה ליעקב ומבקשת ממנו לעזוב את המקום כדי שאחיו והוא לא ילחמו ביניהם ושניהם ימותו (דבר המראה שכוחם שווה זה לזה, היא לא מורידה מערכם). לעומת זאת, ליצחק, היא פונה ומבקשת ממנו שיעקב ילך לאחיה ויחפש בחרן (מקום הולדתה ומשפחתה) אישה טובה כדי שהוא לא יינשא לנשים מהאזור ומרוב צער היא תמות (בנות חת היו נשים לא טובות).
מושגים בתנ”ך:
אקספוזיציה– פתיחה שבה מופיעים פרטים שיהיו חשובים להבנת המשך העלילה.
יצחק זן, עיניו כהות (לא יכול לראות) פרטים אלה, חשובים לנו להבנת המשך הפרק מכיוון שבעקבות פרטים אלה הסיפור נהפך להיות מורכב ובעייתי.
כינויים: בנו, בכורך, בנה, בנה הקטן.
מהכינויים אנו מבינים את מידת הקשר בין האנשים. רבקה קשורה יותר לבנה יעקב ואילו יצחק לעשו בכורו.
החושים המופיעים בפרק: ראייה, שמיעה, ריח, מישוש.
מכיוון שחוש הראיה אינו נמצא, יצחק משתמש בחושיו האחרים: שמיעה, מישוש, ריח.
דמויות פעילות בפרק: רבקה, יעקב, יצחק, עשו.
כל אחד פועל על פי דמותו ועל פי מטרותיו.
דמות רבקה – בפרק כ”ד היא מצטיירת כדמות חיובית, חרוצה, טובת לב.
בפרק כ”ה היא מצטיירת כאישה מאמינה הראויה לנבואה מהאל.
בפרק הזה, היא מופיעה כמצותתת לשיחת בעלה ופועלת מאחורי גבו למטרותיה וכדי לממש את נבואת האל “ורב יעבוד צעיר” [פרק כ”ה, כ”ב-כ”ג]. היא אישה פיקחית ואסרטיבית, יודעת מה לומר ולמי כדי להשיג את רצונה. היא גם נראית כאישה שלא ניתן לרמות אותה. יודעת בדיוק לאיזה בן מגיעות ברכות ולאיזה בן לא מגיעות ברכות ופועלת על פי רצונה.
דמות יצחק – אדם חכם שמנסה להפעיל את כל חושיו כדי לגבור על החוש שלא מתפקד אצלו, רגיש לבנו, אוהב את בנו גם אם תכונותיו לא טובות, בנוסף, ניתן לראות שגם לאחר שהבין שטעה הוא עדיין התנהג בצורה מכבדת ומאופקת ולא קילל או יצא מכליו. יצחק גם מצטייר בפרק כאדם רגיש ורחום שכשרואה שבנו בוכה ומבקש ממנו ברכה מתעוררים רחמיו ומברך אותו.
דמות יעקב – בפרק כ”ה פסוקים כ”ו-ל”ד ניתן לראות שיעקב תחרותי, חכם, פיקח ויודע איך להשיג מטרותיו, חרוץ ומבין סידרי עדיפויות. בפרק זה רואים אותו כאדם חושב, מבין את ההשלכות למעשיו, מנסה להתנגד לאימו כששומע על הצעותיה, מנסה להסביר לה את הסיבות כדי שתבין אבל לאחר מכן נכנע לה ופאסיבי מולה ומכבד את דבריה, הוא מוכן לעשות מעשה שאינו מסכים לו למרות שהוא יודע שהמעשה שגוי.
דמות עשו – בפרק כ”ה דמות עשו הוא צייד, פעיל, גס רוח, אינו מבין סידרי עדיפויות, מבזה את מעמד הבכורה ומכן למכור בעבור דבר פעוט. הוא מכבד את אביו, הוא כועס, זועם ומחפש לנקום כשדברים לא הולכים לפי רצונו.
החטא ועונשו– יעקב מכיוון שרימה את אביו וניצל את עיוורונו למטרותיו ייענש בהמשך הפרקים באופן של מידה כנגד מידה.
הוא רימה את אביו ולכן ירמו אותו
הוא יצטרך לחשוש לחייו ולחיות מפחד נקמת אחיו. ולעזוב את ארצו ומולדתו.
פערים במידע: כאשר יש העברה של האירוע המסופר והוא לא מועבר באופן מדויק. [נוספים או מושמטים ממנו פרטים].
שיחת יצחק ועשו:
וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי׃ ג וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צידה צָֽיִד׃ ד וַֽעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּֽעֲב֛וּר תְּבָֽרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃
רבקה מספרת ליעקב על שיחת יצחק ועשו:
ו וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל־יַֽעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר:
הִנֵּ֤ה שָׁמַ֨עְתִּי֙ אֶת־אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל־עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר׃
ז הָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַֽעֲשֵׂה־לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַאֲבָֽרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי׃
- רבקה משמיטה את הפירוט של יצחק שעשו ישקיע, יביא את כלי הציד שלו ויצא לצוד ומציד זה יכין לו מאכלים אלא רק אומרת לו שיביא ציד.
- רבקה מוסיפה את העובדה שיצחק אומר לעשו שיברכו לפני ה’ [שהאל ישתתף עם יצחק בברכה].
- רבקה משמיטה את העובדה שיצחק הכניס את העובדה שאין לדעת מתי ימות.
נראה שמטרת רבקה בשינוים שלה היה להדגיש שהיא בעצמה שמעה את דברי השיחה כדי שיאמין לה ולא יחשוב שמדובר בשמועה לא אמינה.
היא מקצרת בדברים כדי להתמקד, לא לבזבז זמן מיותר ולגרום ליעקב לבצע את דבריה. להבין שהוא לא צריך ללכת ולצוד אלא המטרה היא להביא מאכל.
בנוסף, היא מדגישה בפניו שהברכה היא לפני ה’ כדי להדגיש את חשיבות הברכה שהוא עתיד לקבל כדי שהוא יעשה את ההחלפה.
הידעת?
בעבר הקדום בני האדם יכלו למכור את מעמד הבכורה. לא תמיד האח שנולד ראשון קיבל את מעמד הבכורה ואת הזכויות הניתנות עם המעמד.
קשיים ופירושים:
קושי:
מהי הסיבה שמופיע לנו המידע שיצחק לא רואה טוב? לצורך איזה מטרה?
פירוש:
בכור שור: “ותכהין עיניו מראות – שלא תתמה איך נתחלף לו יעקב בעשו”.
הסבר פירוש:
המידע מובא בהתחלה כדי שנבין איך יתכן שיצחק לא זיהה את עשו שהוא בנו.
קושי:
מהי הסיבה לכך שיצחק ברך את עשו ואמר שלא ידע יום מותו? אם לא ידע יום מותו מדוע הוא מברך אותו? [אם לא היה חולה עומד למות]?
פירוש:
רש”י: “ לא ידעתי יום מותי – אמר רבי יהושע בן קרחה (ב”ר סה , יב): אם מגיע אדם לפרק אבותיו , ידאג חמש שנים לפני כן וחמש שנים לאחר כן. ויצחק היה בן מאה ועשרים ושלש , אמר: שמא לפרק אמי אני מגיע , והיא מתה בת מאה ועשרים ושבע , והריני בחמש שנים סמוך לפירקה; לפיכך לא ידעתי יום מותי , שמא לפרק אמא או שמא לפרק אבא.“
הסבר פירוש:
רש”י מבאר ומסביר את דברי רבי יהושע בן קרחה שלימד כללים וזמן של הכנת צוואה.
יצחק ברך את עשו כיוון שלא ידע מתי ימות ולכן כשהגיע לגיל הקרוב למות אימו ביקש לברך את עשו. [יצחק היה בן 123 ואמו נפטרה בגיל 127] מפה הוא מלמד שאדם שמגיע לגיל של 5 שנים לפני מות אמו/אביו יברך את בניו ויכתוב להם צוואה.
פירוש:
רד”ק: “ ויאמר. לא ידעתי יום מותי – ואולי תהיה מיתתי פתאום , ולא אוכל לברך אותך.“
הסבר פירוש:
רד”ק מסביר שיצחק ברך את עשו ואמר שלא ידע יום מותו כי התכוון שאם ימות באופן פתאומי לא יוכל לברך את בנו לפני מותו ולכן ברך אותו על אף שלא היה גוסס כדי שלא יפסיד את ברכתו.
קושי:
כיצד ניתן להבין שיעקב , שהיה צדיק וירא ה’ שיקר לאביו?
פירוש רש”י:
“אנוכי עשיו בכורך: אנוכי המביא לך, עשיו[הוא] בכורך”.
הסבר פירוש: רש”י אומר שאמר את הדברים עם עצירות במשפט. אנוכי [אני זה שמביא לך את האוכל], עשו בכורך[עשו הוא הבן הראשון שנולד לך].
כך רש”י מסביר את העובדה שיעקב לא הוציא דבר שקר מפיו אלא אמר את הדברים בצורה כזו שאביו יבין את דבריו בדרך שירצה להבין.
פירוש רד”ק:
“יש התמהים איך יעקב שהיה צדיק וירא ה’ דיבר שקר, ואין זה שאלה, כי יודע היה יעקב כי הוא ראוי לברכה יותר מאחיו. כי הוא רצוי לאל יותר ממנו ועוד מצוות אמו הייתה”.
הסבר פירוש:
רד”ק מסביר שיעקב אומנם שיקר אך היו לו סיבות מוצדקות.
מכיוון שידע באופן מוחלט שהוא זה שראוי לברכה ולא אחיו. כיוון שהוא מתנהג כראוי ולכן רצוי לאל ואילו אחיו לא. ובנוסף, אמו ציוותה עליו לעשות את הדבר ולכן הגיוני שיעשה את הדבר.
פירוש חזקוני:
“לא כחש[שיקר] לו, כך אמר לו: אנוכי במקום עשו בכורך, שהרי כבר מכר לי את הבכורה”.
הסבר פירוש:
חזקוני מסביר שיעקב לא שיקר כיוון שעשו מכר לו את הבכורה ולכן כעת הוא צריך לקבל את כל הברכות שאמור לקבל עשו.
מוסר השכל הנלמד מהפרק:
- בני זוג צריכים להיות מתואמים ביניהם ושקופים. לעיתים, ויכוחים שאינם פתורים או הסתרה מאחד הצדדים יוצרות בעיות שניתן להימנע מהם אם היינו פתוחים אחד עם השני.
- למעשים יש השלכות. אדם לא יכול לחשוב שיעשה דבר שגוי וחברו יקבל את העונש. כשאומרים לך לעשות משהו שגוי אל תסכים גם לא במחיר הבטחת קבלת העונש על צד אחר. בסופו של דבר, למרות הבטחת רבקה ליעקב שהקללה תהיה עליה מי שנענש בפועל הוא יעקב שעבר צרות רבות בהמשך חייו עקב רמאות זו. כמו שבהמשך יאמר “עלי היו כולנה” כל הקללות שקיבל היו בעקבות החטא שרימה את אביו. (עלי= ראשי תיבות עשו, לבן, יוסף).
- ניתן ללמוד מברכות יצחק שאדם כשמגיע לגיל זקנה יברך את ילדיו ולא יחכה למצב שלא בהכרח יוכל לברכם. כי אם ימות בפתאומיות יפסידו ילדיו את ברכת האב. [הכוונה גם על צוואה. שעל האדם להכין צוואה כי אינו יודע מתי ימות ושלא יקרה מצב שימות בפתאומיות וילדיו יריבו ביניהם ולא יעשו רצונו. ]
- ניתן ללמוד מהפרק שברכת ההורים או ברכת אדם תגיע בשמחה ולכן תתקבל יותר כאשר האדם שמח ומרגיש טוב ולכן יצחק מבקש מעשו שיכין לו מטעמים. הכוונה, שיתאמץ למענו ויכין לו משהו שהוא אוהב כדי שזה יעורר את נפשו לברך אותו וכך הברכה תתקבל.
שאלות בגרות
1. מהם הפרטים שמשנה רבקה משיחת יצחק ועשו כשהיא מספרת עליה ליעקב? מהי הסיבה לדעתך לשינויים?
2. בחר דמות מהפרק שלמדת וכתוב מה דעתך על התנהגות הדמות? בסס דעתך על סמך מה שלמדת.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות
1. מהם הפרטים שמשנה רבקה משיחת יצחק ועשו כשהיא מספרת עליה ליעקב? מהי הסיבה לדעתך לשינויים?
2. בחר דמות מהפרק שלמדת וכתוב מה דעתך על התנהגות הדמות? בסס דעתך על סמך מה שלמדת.
