בראשית פרק ב’
- בראשית
- פרק ב'
- אדם וחוה
א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. ב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.
ד אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה. ו וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ז וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ח וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. ט וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. י וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. יא שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב. יב וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם. יג וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ. יד וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת. טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת. יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. יט וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. כא וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. כב וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. כג וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת. כד עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
מיקום בספר– בראשית פרק ב’
תקציר הפרק
אלוהים מסיים את בריאתו בעולם בפרק א’ ונח ממעשיו. הוא מקדש ומברך את השבת.
בפרק ב’, מסופר שוב על בריאת העולם. אך ההתמקדות היא באדם. בבריאתו, בתפקידיו ובעשייתו בעולם ובציווים שניתנו לו.
לאחר שאלוהים בורא את השמים והארץ מסופר לנו שהצמחייה לא צומחת כיון שאלוהים עוד לא המטיר מטר על האדמה ומכיוון שאין אדם לעבוד את האדמה. מה שמשקה כרגע את האדמה זה אד שעולה מהארץ ומשקה אותה.
האל יוצר את האדם מהאדמה ונופח באפו נשמה מתוכו (מתוך האל) שמחייה את האדם. מאותו רגע, האדם מתנהל בעולם.
לאחר בריאת האדם, אלוהים מצמיח באדמה עצים יפים למראה וטובים למאכל ובתוכם שני עצים מיוחדים: עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע.
בהמשך, מסופר לנו על ארבע נהרות שיוצאים מעדן ומשקים את הגן. שמות הנהרות הם:
פישון- סובב את ארץ החוילה שם הזהב הטוב, הבדולח ואבן השהם.
גיחון- הוא סובב את כל ארץ כוש.
חדקל- הנמצא קדמת אשור ופרת.
אלוהים שם את האדם בגן עדן כדי שיעבוד וישמור על המקום ומצווה ומזהיר אותו: מכל העצים אכל תאכל אך מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל כי ביום שתאכל מות תמות.
האל מזהה שלאדם לא טוב להיות לבדו ומחליט לעשות לו עזר כנגדו. הוא יוצר מהאדמה חיות ועופות ומביא לאדם לקרוא להם בשמות ועד היום כך הם נקראים. האדם קורא לכולם בשמות אך לא מוצא עזר כנגדו לעצמו מכל חיות הבריאה.
אלוהים מפיל תרדמה על האדם, לוקח מצלעו וסוגר בשר תחתיה ומביא אל האדם. האדם שרואה אותה קורא לה אישה מהסיבה שמאיש היא לקוחה.
סיפור זה מסביר את הסיבה שלאחר שאדם מתחתן, הוא עוזב את הוריו שגידלו אותו ודבק באשתו כי בעצם היא חלק ממנו.
חקירת הפרק
ביאור מילים
ויכלו– הסתיימו
וישבת– הפסיק
תולדות השמים – בריאת העולם
אד – לחלוחית של מים
תרדמה – שינה
השוואה בין שני מקורות פנים מקראים [בראשית פרק א’ ובראשית פרק ב’]
נקודות דמיון:
בשני הפרקים מסופר על:
בריאת שמים וארץ
בריאת הצומח
בריאת האדם. זכר ונקבה
ציווי האל את האדם
בריאת חיות האדמה
נקודות שוני:
בפרק א’, מסופר על האדם כזכר ונקבה ביחד, בפרק ב’, הם פרודים זה מזו.
בפרק א’, האדם נברא לפני בעלי החיים, בפרק ב’, בעלי החיים מופיעים לפניו.
בפרק א’, לא ניתן לאדם ציווי + עונש (הציווי, לא לאכול מפירות הגן) בפרק ב’, ניתן הציווי לאכול מכל עצי הגן חוץ מעץ הדעת.
בפרק א’, מסופר תהליך יצירת האדם ואשתו ובפרק ב’ התיאור הוא כללי
בפרק א’ מסופר על בריאת המים באופן כללי ובפרק ב’ מסופר על הנהרות באופן פרטי בשמם.
בפרק א’ ופרק ב’ בבראשית מאוד דומים אך יש ביניהם גם שוני.
בפרק א’, האדם קורא שמות לכל החיות ואילו בפרק ב’ לא.
החוקרים המסורתיים מסבירים את הדמיון הגדול בכך ששני הפרקים מסופרים על ידי אותו מקור אבל הם משלימים זה את זה.
פרק א’, מדגיש את בריאת העולם באופן כללי ופרק ב’, מדגיש את בריאת האדם באופן מודגש ואת גן עדן.
חוקרים מודרניים סוברים שהסיבה לדמיון היא ששני הפרקים מספרים את אותו סיפור אבל, ממקורות שונים ולכן ההבדל בין הגרסאות.
הפרק מדגיש את חשיבות האדם
- ניתן לראות מהסיפור על חשיבות האדם. ללא האדם אין לצמחיה כוח לגדול ולצמוח. האל לא ממטיר גשם על האדמה והצמחייה לא צומחת
- הנהרות היקרים מוזכרים לאחר בריאת האדם
- האדם מקבל אישור לאכול מכל מה שיחפוץ חוץ מעץ אחד ויחיד
- החיות נקראות בשמם על ידי האדם
- לאל חשוב שיהיה לאדם עזרה בעולם
- לאל חשוב שלאדם יהיה טוב בעולם
- האדם, זכר ונקבה נבראו יחידים בעולם כדי להדגיש את עוצמתו, השפעתו ויכולת האדם.
וכדי להדגיש שמאדם אחד עולם שלם יכול להתרבות.
מדרש שם– נתינת שם לאדם או למקום בעקבות סיבה מסוימת
אשה– – כי מאיש לקחה זאת (נלקחה מהאיש)
אדם- נברא מהאדמה (וייצר ה’ אלהים את האדם עפר מן האדמה…”)
הדרגה
הבריאה– הערכת האל : “כי טוב”
הדגים והעופות– הערכת האל: “כי טוב”+ “פרו ורבו”= ברכת הפריון וההתרבות
האדם– הערכת האל- טוב מאוד + “פרו ורבו”=ברכת הפריון וההתרבות + ברכת השליטה בחיות הבריאה
השבת– השבת מקבלת ברכה וקדושה “ויברך…ויקדש”
סיפור אטיולוגי– דרך הפרק מקבלים תשובות לשאלות שעד היום תוהים לגביהם
התשובות וההבנה שאנו מבינים דרך הפרק:
איך נברא האדם
פירוש שם האשה ואיך נבראה
מי קרא את שמות בעלי החיים
מהי הסיבה לכך שאדם לאחר נישואיו עוזב את הוריו שילדו וגידלו אותו ומקים בית עם אשתו
מוסר השכל
אנו לומדים על חשיבות האדם שללא קיומו, אין הצמחייה צומחת.
ניתן ללמוד שאחד מתפקידי האדם זה לעבוד את האדמה. זאת אומרת: לעבוד בעולם, לקדם ולפתח אותו.
ניתן לראות שפיתויים היו גם בתקופת העבר ואלוהים לא לוקח את הדברים מהאדם, אלא, אומר לו: להנות מכל השפע שנתן לו, אך יחד עם זאת, לדעת מה מותר ומה אסור. מה שאסור לו, לא לקחת.
מתוך הפרק ניתן ללמוד ולהבין, שהאדם מצווה להנות מהעולם ולא נועד לסבול בו, אך יחד עם זאת, הוא צריך להנות בתחום המותר לו.
מתוך הפרק ניתן ללמוד שכל הבריאה התחילה לפעול בעולם ולא רק להימצא כשהאדם נברא. כך לומדים על עוצמת וכוחו של האדם היחיד שלמענו נברא העולם.
אלוהים מביא את האישה לאדם רק לאחר שהיא חסרה לו ורק לאחר שראה שכל החיות לא מצליחות לספק את רצונו בעולם. כדי שיעריך וישמור על האישה שקיבל ולא יתייחס אליה כמובן מאליו.
מתוך הפרק ניתן ללמוד, שאשת האדם חשובה יותר מהוריו והוא צריך להקשיב לה ולרצונותיה לפני שמקשיב להם.
קהלת רבה, ז’:
“ויקח ה’ אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה” (בראשית ב’, 15).
“בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי , שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך“
דרך המדרש אנו מבינים את חשיבות האדם שכל העולם נברא לכבודו ומבינים את חשיבות תפקידו בעולם לשמור על מה שניתן לו.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות
- קרא בראשית ב’ פסוקים א’-ג’.
על פי פסוקים אלה מהי הסיבה לשמירת השבת?
- קרא בראשית א ובראשית ב ומצא נקודות דמיון ונקודות שוני בין הפרקים.
- קרא בראשית ב’ פסוקים ט”ו- י”ח.
[א] כתוב מהם שני הציוום שניתנו לאדם
[ב] כתוב מהם שני התפקידים שנתנו לאדם.
- קרא בראשית ב’ פסוקים כ”ב- כ”ה.
[א] כתוב מהי ההגדרה של מדרש שם?
[ב] מהו המדרש שם בפרק? הסבר במילים שלך ובסס את תשובתך על הפסוק.
- כתוב מהם ארבעת הנהרות המופיעים בפרק, מהיכן הם יוצאים ומהו הנהר שסובב סביב העיר עם הזהב והאבנים היקרות?
- קרא את פרק ב’ פסוק ואת הפירושים שלפניך וענה על השאלות
רש”י: עזר כנגדו” – זכה – עזר , לא זכה – כנגדו להלחם” (ראה ב”ר יז , ג)
ראב”ע: ועזר – “כטעם טובים השנים” (קה‘ ד , ט)”.
כנגדו – כמו “השנים יעמדו נגדו (קה ד, יב) כי האשה הפך האיש”.
[א]כתוב מה הקושי בביטוי “עזר כנגדו” בפסוק?
[ב]כיצד מפרשים רש”י וראב”ע את הקושי שהעלית?
- קרא את המדרש שלפניך וענה על השאלות הבאות:
קהלת רבה, ז
“ויקח ה’ אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה” (בראשית ב’, 15).
“בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי , שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך”
מהו הערך שנלמד מהמדרש לדעתך? על סמך אילו מילים בפרק מתבסס המדרש שקראת? איזה פעולות שאתה מכיר יכולות לקדם את הערך המוזכר במדרש?
