בן סורר ומורה

יח כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. יט וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ. כ וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא. כא וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ.

ב”ה

מיקום: דברים כ”א פסוקים י”ח- כ”א

נושא: דין בן סורר ומורה.

סיכום:

התורה מתארת פה מקרה שלאדם יש בן סורר ומורה. ומכיוון שאנחנו לא יודעים מה הכוונה בן סורר ומורה היא מפרטת לנו מי נכלל בהגדרה הזו: אדם שלא מקשיב להוריו. 

הוריו הוכיחו אותו, הזהירו אותו מה יהיו ההשלכות של מעשיו ואף הכו אותו בפני 3 אנשים [עדים] כדי שישנה דרכו אבל הוא המשיך במעשיו ולא הקשיב להם. במצב כזה הוריו צריכים לתפוס אותו ולהביא אותו אל זקני עירו [השופטים בעיר שלו] לבית המשפט שנמצא בשער העיר.

מבנה הפרק:

פסוק י”ח: תיאור המקרה + הסבר מהו בן סורר ומורה

פסוק י”ט-כ”א: החוק במקרה המתואר

הפסוק כ”א: הנימוק לחוק 

מילים לביאור:

מורה= מורד ולא מוכן לשמוע

שער עירו= בית המשפט [בית המשפט בעבר היה בכניסה של  כל עיר].

זקני עירו= האנשים החשובים ששופטים את אני העיר.

זולל וסובא= זולל בשר ושותה יין [חי חיי הפקרות ללא שליטה]

תיאור האירוע: [פסוק י”ח]

לאדם יש בן סורר ומורה.

הסבר ההגדרה של בן סורר ומורה: מכיוון שאין לנו דרך לדעת מה נכלל בבן סורה ומורה כי כל אחד יכול לומר רע אבל רע בעיני אחד הוא לא בהכרח רע בעיני השני ולכן יש צורך לפרט. 

בן סורר ומורה זהו בן שלא מקשיב להוריו .

החוק במקרה זה: [פסוק י”ט-כ”א]

1. הוריו צריכים להתרות בו ולהוכיח אותו על מעשיו הרעים.

2. הוריו צריכים להזהיר אותו מה יהיה עונשו אם ימשיך בדרך זו.

3. הוריו צריכים להכות אותו בפני 3 אנשים.

   המטרה היא: שיהיה לבן אפשרות לשינוי. לאחר שדיברו אתו ואף הזהירו אותו מה עלול לקבל כתוצאה ממעשיו והראו לו שהם מתכוונים לדבריהם ולא מדברים דבר אחד ועושים דבר אחר אלא גם מכים אותו כדי שיבין את חומרת ההתייחסות למעשיו.

   הפעולות חייבות להיעשות לפני 3 אנשים שיעידו ויאמרו שבאמת הם ראו את הוריו מנסים להוליך אותו בדרך הישרה בכל צורה אפשרית אך כלום לא עוזר. 

   לאחר שעשו את 3 הפעולות הנ”ל והם לא הובילו לתוצאה הרצויה:

1. הוריו צריכים לתפוס אותו ולהביא אותו אל בית המשפט שם זקני עירו[השופטים בעיר מגוריהם] יושבים.

2. בבית המשפט הם צריכים להעיד שבנם זה לא שומע בקולם, עסוק כל היום באכילת בשר ושתית יין וכדי לממן את הנאות חייו גונב.

4. כל אנשי העיר שהוא גר בה סוקלים את הבן באבנים עד שמת.

הנימוק לחוק: “ובערת הרע מקרבך”[פסוק כ”א]

אל תשאיר נער שמתנהג רע ואינו מוכן להקשיב ולהשתפר במקום שלך “ובערת הרע מקרבך”.

הסיבה הנוספת לכך שהעונש הוא חמור ופומבי ועל ידי אנשי המקום היא כדי שכל בני העיר יראו ויפחדו וכך גם אם היו כאלה שהתנהגו לא טוב זה יגרום להם להפסיק להתנהג רע. “וכל ישראל ישמעו ויראו”.

חז”ל נותנים סיבה נוספת לעונש של בן סורר ומורה והיא:

עדיף שימות זכאי ולא חייב. כיוון שרואים שהוא מתנהג בצורה שלילית ולא מוכן לשנות דרכיו למרות כל האזהרות שניתנו לו עדיף שימות כשהוא במצב שהוא זכאי ולא ימשיך לחטוא ולהחטיא וימות עם הרבה יותר חטאים וכך גם ייענש עליהם כיוון שהגיע לגיל מצוות. 

רש”י: “בן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין , שנאמר “זולל וסובא” (להלן , כ) , ונאמר “אל תהי בסבאי יין ובזוללי בשר” (ראה מש’ כג , כ; משנה סנה’ ח , ב). ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו; הגיעה תורה לסוף דעתו: סוף שמכלה ממון אביו , ומבקש לימודו ואינו מוצא , ועומד בפרשת דרכים ומלסטס את הבריות; אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב (ראה סנה’ ע , א – עב , א)”.

חז”ל ממקדים מהם הדברים שחשוב לשים לב אליהם בדין סורר ומורה:

1. בן סורר ומורה מדובר בבן ולא בבת. “כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה”

2. בן סורר ומורה יכול להיענש רק בתקופה של מגיל 13 ויום עד 13 ושלושה חודשים.

   הסיבה לכך היא שמתחת לגיל 13 אסור לשפוט את הבן כיוון שהוא לא אחראי על מעשיו אלא הוריו. ומעל גיל 13 ושלושה חודשים הוא כבר לא נחשב בן אלא איש וכתוב בפסוק”כי יהיה לאיש בן…” [כי כבר התרבה הזקן שלו] ולכן לא נשפט . “כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה“

3. שני הוריו חייבים להיות בחיים ובריאים בנפשם וגופם. הוכחה לכך היא מכך שכתוב שאביו ואמו צריכים להביאו לפני הזקנים. “וְתָפְשׂוּ בוֹ, אָבִיו וְאִמּוֹ”

4. שני הוריו חייבים להעיד שאינו שומע בקול שניהם. מפה חז”ל אומרים שהוריו צריכים להיות מתואמים בעדותם ולא אחד אומר דבר מסוים והשני דבר אחר. “אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ“

5. הנער נשפט פעמיים. קודם מתרים פה וחוקרים עדים שיאמרו שההורים הוכיחו אותו על מעשיו ופעם שנייה לפני 23 דיינים והוריו מעידים שלמרות שהוכיחו אותו והזהירו אותו לא השתנה. “וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. “

כללים אלה ניתנו לא כדי להקל בהמתת בן סורר ומורה אלא להפך, להוציא את הסמכות מידי ההורים כך שיבינו שאין להם אישור להמית את הבן שלהם כשאינו שומע בקולם ולפעול על פי רגש וכעס אלא להעביר את הסמכות לבית המשפט שם יחקרו ויבדקו גם את הנער וגם את ההורים שחינכו אותו כראוי ובאמת הנער עומד בהגדרות של בן סורר ומורה. כשבודקים את כל השלבים ניתן להבין שעונש לבן סורר ומורה כנראה לא היה קיים. [בעבר, הייתה סמכות לראש המשפחה להעניש כרצונו. כולל להמית. לדוגמא: בראשית לח – יהודה נותן הוראה להמית את תמר כלתו שסיפרו לו שהיא זנתה ובראשית מג יהודה מציע ליעקב לקחת את בניו ולהרגם אם לא יביא את בנימין בחזרה אליו].

אם כך למה נרשם?

1. כדי להזהיר את ההורים שיחנכו כראוי ויתוו דרך נכונה.

2. להזהיר את הנערים שהם לא יכולים להתנהג כרצונם ללא דין ודיין.

3. כדי להוציא את הסמכות להרוג את בנם מידי ההורים ולהעביר את המשפט וההחלטות לבית משפט שם יפעלו בהגיון ולא על פי רגש.

קשיים ופירושים:

מהי הסיבה לכך שנסמכה פרשת אשת יפת תואר עם ירושה ולאחריה בן סורר ומורה?

פירוש:

בכור שור: “האחת שנואה – אם נשאה (ראה לעיל , יא) , סופה להיות שנואה , ואם ילדה , סופו להיות בן סורר ומורה , ואם חס עליו , סופו להיות נידון ולהיות נסקל ונתלה במעשיו המקולקלין; ולכך סמכו זו לזו (

הסבר פירוש:

בכור שור מפרש שהסיבה שהפרשות סמוכות זו לזו כדי ללמד שאם לאחר כל הפעולות שהיו נשא בכל אופן את האישה יפת התואר הגויה [שהתגיירה] שידע שבסופו של דבר היא תהיה עליו שנואה ובהמשך הבן שיהיה לו ממנה יהיה בן סורר ומורה שלא מקשיב להוריו ומזלזל בהם.

קושי:

מהי הסיבה לעונש החמור של בן סורר ומורה? והרי לפי חז”ל הוא בגיל צעיר ועוד לא מבוגר… למה לא נותנים לו הזדמנות להשתנות?

פירוש:

רש”י: “בן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין , שנאמר “זולל וסובא” (להלן , כ) , ונאמר “אל תהי בסבאי יין ובזוללי בשר” (ראה מש’ כג , כ; משנה סנה’ ח , ב). ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו; הגיעה תורה לסוף דעתו: סוף שמכלה ממון אביו , ומבקש לימודו ואינו מוצא , ועומד בפרשת דרכים ומלסטס את הבריות; אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב (ראה סנה’ ע , א – עב , א)”.

הסבר פירוש:

רש”י מבאר ואומר שבן סורר ומורה נענש על פי סופו. כדי שלא יגדל וימשיך עם חטאיו ואז ימו כשהוא חייב ולא זכאי.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

שאלות:

1. קראו דברים כ”א פסוקים י”ט- כ”א.

1. מהו האירוע המתואר? במה מאשימים ההורים את בנם?

2. ניתן לראות שאומנם הבן מואשם בחטאים אך התורה לא מבטלת את אחריות הוריו. כיצד ניתן לראות שלפני העונש שניתן לבן נבדקים הוריו אם חינכו אותו כראוי?

3. כיצד ניתן לראות שבחוק זה התורה מנסה לצמצם את מקרי עונשי המוות שהורים יתנו לילדים שלא שומעים בקולם ולא מנסה להתיר ולהרחיב את המקרים.

2. קראו דברים כ”א פסוקים י”ט –כ”א.

1. כתבו מהו העונש שניתן לחוטא?

2. קראו פסוק כ”א ורשמו מהן שתי הסיבות לעונש החמור שמקבל החוטא. בססו תשובתכם על הכתוב.

3. א. חז”ל מדגישים ואומרים שיש פרק זמן קצוב לבן סורר ומורה. קראו את הפירוש של בכור שור וענו מהו פרק זמן זה וכיצד הגיעו חז”ל לתקופת זמן המסוימת הזו שנתנו?

3. מהי הכוונה שבן סורר ומורה נידון על שם סופו?

   בכור שור: “כי יהיה לאיש בן – ולא לבן בן (ראה סנה’ סח , ב); שאם היה לבן עשר בן , כמו בדורות הראשונים , אינו נעשה בן סורר ומורה. בן – ולא איש (ראה משנה סנה’ ח , א). כל ימיו שלשה חדשים: משהביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון (ראה סנה’ סט , א). והרי (נדון) על שם סופו: מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב (ראה משנה סנה’ ח , ה)”.