שמיני עצרת ושמחת תורה

ויקרא כ”ג, פס’ ל”ט

לט אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן.  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. מד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

במדבר כ”ט, פס’ ל”ה-ל”ח

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’ פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם. מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד, מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

ב”ה

סיכום

חג שמיני עצרת נחגג בסיום חג הסוכות בכ”ב בתשרי. בארץ ישראל הוא נחגג יחד עם חג שמחת תורה.
שמיני עצרת הוא חג מקראי והוא יום טוב שאסור לעשות בו כל מלאכה (חוץ מלבשל מאש שדלקה לפני החג)

מקור החג במקרא הוא בספר במדבר פרק כ”ט פס’ ל”ה-ל”ח:

“בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’ פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם. מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד, מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ.“

החג מופיע גם במקרא בספר ויקרא כ”ג פס’ ל”ט
“לט אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן.“

נוהגים בחג זה כבר לא לאכול ולשתות בסוכה ויש שנוהגים עדיין לאכול ולשתות בסוכה (לדוג’ חסידות חב”ד)

תפילת הגשם

זמן החג הוא תחילתה של תקופת הגשמים בארץ ישראל ולכן בחג זה מזכירים על הגשמים.
בתפילת מוסף של החג מזכירים את הבקשה לגשם “משיב הרוח ומוריד הגשם”
והתפילה כוללת מספר פיוטים בהם מבקשים עם ישראל מהאל גשמי ברכה.
בזמן בית המקדש היו מנהגים נוספים שהיו קשורים במים כמו ניסוך המים ושמחת בית השואבה.

שמיני עצרת, שמו של החג
בחסידות מסבירים את שמו של החג “עצרת” שמשמעותו “קליטה” שחג זה קולט את כל התפילות, המעשים הטובים והמצוות שנעשו בחג סוכות וההשפעה שלהם עוברת לשפע רוחני וגשמי לשאר ימות השנה.

שמחת תורה

שמחת תורה הוא חג שנקבע בימי הגאונים ונחגג בארץ ישראל מיד לאחר חג הסוכות יחד עם חג שמיני עצרת. בשמחת תורה מציינים את קריאת פרשת “וזאת הברכה” שהיא הפרשה האחרונה בספר התורה.

(בחוץ לארץ חוגגים את חג שמחת תורה ביום שלמחרת שמיני עצרת)

נוהגים לקרוא בכל שבת את הפרשה לפי השיטה המחזורית של חכמי בבל וכך מסיימים בכל שנה את קריאת כל ספר התורה (חמשת החומשים בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים)

לכן ביום זה אנו חוגגים ושמחים את סיום הקריאה.

נוהגים ללכת לבית כנסת בלילה וביום ולאחר התפילה לפתוח את ארון הקודש ולרקוד עם ספרי התורה, לשמוח ולשיר ולהקיף 7 הקפות.
המנהג התחיל בקהילות אשכנז והתפשט גם בקהילות ספרד ומקור המנהג הוא מספר הזוהר חלק ג’ רנו, ב:

וְנוֹהֲגִין לְמֶעְבַּד יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ חֶדְוָה, וְאִתְקְרִיאַת שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּמְעַטְּרָן לְסֵפֶר תּוֹרָה בְּכֶתֶר דִּילֵיהּ

פירוש – נוהגים ישראל לעשות שמחה שנקראת שמחת תורה ועטרים את ספר התורה בכתר שלו.

מקור המנהג הוא גם במדרש האגדה שיר השירים רבה א, ט.

“ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה’ ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו. אמר רבי אלעזר: מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה“.

בחסידות

מסבירים שמעלת ההקפות היא כל כך גדולה מכיוון שבאותו זמן כל העם מתאחדים בשמחה לכבוד התורה בלי פירוד ומחלוקות.

הקפות שניות

נקראות ההקפות שעושים בצאת חג שמחת התורה בערב עם כלי נגינה וריקודים.
והסיבה לכך היא כדי שהיהודים בחוץ לארץ יוכלו להתאחד ולשמוח יחד עם יהודי ארץ ישראל

מנהגי החג

הדלקת נרות – הנשים מדליקות נרות ומברכות “להדליק נר של יום טוב”

ברכת שהחיינו – מברכים ברכת שהחיינו בקידוש והנשים בהדלקת הנרות

סעודה ומשתה – נוהגים לעשות סעודות ומשתה בבתי הכנסת

הקפות– מקיפים את בית הכנסת ואת במת התפילה בה עומד החזן שבע פעמים עם ספרי התורה בשירה וריקודים 

ממתקים לילדים – לתת ממתקים והפתעות לילדים כדי שישמחו בשמחת התורה ולחלק להם דגלים

קריאה בתורה – נותנים לכל באי בית הכנסת לעלות לתורה (הגברים והילדים) ולהגיד קטע מהפרשה ומברכים את הילדים

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

.