בראשית פרק מ”ח
- בראשית
- פרק מ"ח
- ברכת הבנים
וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם. בוַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה. גוַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי. [ישראל]דוַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם. הוְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. ווּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם. זוַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם. חוַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה. טוַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם. שנייוְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. יאוַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ. יבוַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה. יגוַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו. ידוַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר. טווַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. טזהַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכׇּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. שלישייזוַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. יחוַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ. יטוַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם. כוַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה. כאוַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם. כבוַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי.
ב”ה
מיקום
: בראשית פרק מ”ח
נושא
:
צוואת יעקב ליוסף
סיכום הפרק
הפרק פותח שהוא המשך ישיר לדברים שנאמרו בפרק הקודם בו יעקב שמרגיש את זקנתו מבקש ומשביע את בנו יוסף לא לקבור אותו בארץ מצרים אלא בכנען.
יוסף מקבל עדכון שאביו חולה לוקח את שני בניו הגדולים מנשה ואפרים כדי שיקבלו ברכה מאביו לפני מותו. מעדכנים את יעקב שיוסף בא אליו והוא, למרות חוליו מתחזק ומתיישב על המיטה.
יעקב פונה אל יוסף ומספר לו שכשה בעיר לוז בארץ כנען [כששב לארץ כנען ובנה מזבח בבית אל [שנקראה בעבר לוז] נגלה אליו האל בחלום ובירך אותו בשתי ברכות: ברכת הזרע שהיא הברכה להתרבות והברכה שהארץ תהיה לזרעו.
שבאותו הזמן כבר היו לו 12 ובנימין היה הקטן ומאז לא נולדו לו עוד ילדים הבין יעקב שבניו של יוסף הם ברכת ההתרבות יעקב מסביר ליוסף שבניו, אלה שנולדו לו לפני שיעקב הגיע למצרים יחשבו כבניו של יעקב לעניין. החלוקה של הנחלות והשבטים בדיוק כמו ראובן ושמעון שכל אחד מהם מקבל חלק בפני עצמו. לאחר שאר בניו של יוסף שנולדו או יולדו לאחר מכן ישתלבו בחלקים של מנשה ואפרים האחים שלהם.
יעקב מסביר ליוסף על כך שרחל אמו, מתה באופן פתאומי כשזה היה בדרכו לכנען אך עוד לא ממש נכנס לאזור של חברון קבר אותה שם, בדרך אפרתה בבית לחם על פי ציווי ה’.
כשישראל[=יעקב] רואה את בני יוסף הוא שואל אותו: “מי אלה”? ויוסף מסביר לו שאלה בניו שחנן אותו ה’ בנישואיו. יעקב מבקש ממנו שיקרב אותי אליו כדי שיברך אותם ומכיוון שהזדקן מאוד עיניו נהיו כבדות וכבר לא יכול היה לראות. יוסף מגיש אותם אליו ויעקב נישק וחיבק את בני יוסף בשמחה בזמן ליוסף: אתה לא ציפיתי לראות בחיי והנה ה’ עשה איתי חסד ונתן לי לראות לא רק אותך אלא גם את בניך. יוסף משחרר את ילדיו מברכי יעקב והם מתפללים לה’. לאחר מכן לקח יוסף את בניו. את אפרים לקח ביד ימין ושם בצד שמאל של ישראל ואילו את מנשה לקח ביד שמאל ושם בצד ימין של אביו. [כששני אנשים נמצאים אחד מול השני צד הימין של אחד הוא צד שמאל של השני]. למה שיוסף את זה בצורה כזו היא כי מנשה היא רוצה שיקבל ברכה חשובה יותר מאחיו שקטן ממנו.
ישראל בוחר לשכלו ולשים את יד ימין על אפרים בשם את יד שמאל על מנשה והוא מברך אותם’ אלוהי אבותיו, אברהם ויצחק שהלכו בדרכו ואלוהיו שליווה אותו מרגע שנולד כמו רועה מנחה ומלווה עד היום הזה. ושומר עליו מכל רע יברך וילווה גם את הנערים האלה. ויקראו בשמו ובשם אבותיו, אברהם ויצחק ויהיו כמו דגים שמתרבים בארץ ואין עין הרע שולטת בהם.
טו
וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֣ים. הָרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵעוֹדִ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ טזהַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכׇל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֮ אֶת־הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֥י שְׁמִ֔ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְג֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ
יוסף, שרואה שאביו שיכל ידיו ושם את יד ימין על ראשו של אפרים הצעיר ואילו את יד שמאל שם על ראשו של מנשה הרגיש לא טוב עם הדבר כיון שמנשה היה בכור. ולכן ניסה להסיר את ידו של אביו ולשנות את מקומה אך אביו סירב והסביר לו שהוא יודע מה שהוא עושה והוא עשה זאת בצורה צלולה ובידיעה ברורה כי בנו הבכור יהיה שבט שמרובה בילדים ויהיה גם הוא גדול בחשיבותו אך הצעיר אומנם הוא צעיר בגיל ובסדר הילודה שנולד אך בעתיד הוא יהיה מפורסם מאוד ויהיה גדול בחשיבותו מאחיו.
לאחר מכן ממשיך ישראל לברך את בני יוסף ואומר להם: כשיהודי ירצה לברך את בנו הוא יברך את בנו בברכה זו. בברכה שברכתי את מנשה ואפרים.
ישראל פונה ליוסף ומתחייב לו בדבר נוסף: לאחר מותי כשה’ ישיב אתכם לאדמתכם, לארץ כנען אני נותן לך דבר נוסף מעבר לחלוקה של השבטים וזה את העיר שכם. שהיא תהיה בנוסף לחלוקה של השבטים את הארץ. והסיבה שנתן לו את שכם היא ששכם כבר הייתה שייכת ליעקב מכיוון שלאחר הסיפור של דינה היא נכבשה על ידו כששמעון ולוי נכנסו לשם לקחת את דינה והוא היה צריך ללכת לשם כדי לסייע לבניו.
מילים לביאור:
ויתחזק= חיזק את גופו כדי שיצליח לשבת
מפרך=מרבה אותך [מלשון פיריון]
אחזת עולם=נחלה לנצח
נחלה=שטח אדמה
כבדו=נהיה עיוור עם קושי ראיה מזקנה [עיניו כבדו]
לא פללתי=לא חשבתי
וישתחו לאפיו ארצה=התפללו
שכל ידיו=הפך ידיו [כמו באלכסון] ויש פירוש שעשה בשכל מתוך מחשבה.
ישית=ישים
ויתמך יד אביו= הרים יד אביו באוויר והחזיק אותה.
מלא הגויים= מלא העמים [יתפרס ויתרבה העמים]
וימאן= ויסרב [סירב]
יגדל ממנו=יהיה חשוב ממנו
מבנה הפרק:
פסוקים א’- ז’: ישראל[יעקב] מאמץ את בני יוסף כבניו לעניין הירושה.
פסוקים ח’-י”ב: המפגש של ישראל עם בני יוסף .
פסוקים י”ג-כ”א: ישראל מברך את בני יוסף.
פסוקים כ”א-כ”ב: ישראל מספר ליוסף על הבטחת ה’ לשוב לארץ ומתחייב לו על קבלת שכם.
שמות של מקומות המופיעים בפרק:
לוז– המקום שבו האל נגלה ליעקב בחלום בדרכו לחרן ושם הוא קיבל את ברכות האל ואת ברכות אברהם [ברכת הזרע שהיא התרבות והארץ לזרעו] וההבטחה שישוב לביתו והוא יהיה עימו. יעקב כשקם מהחלום מתנה תנאי במידה והחלום הוא נבואה ולא סתם חלום וה’ יהיה עימו בדרכו וישיב אותו לביתו הוא יבנה לו במקום זה מזבח. כששב יעקב מחרן מבורך בנשים, ילדים רכוש רב האל מתגלה אליו שוב ומזכיר לו את הבטחתו ואת הנדר שהתחייב בו. הוא שב ללוז ובונה שם מזבח לה’ ושוב נגלה אליו שם האל וברכו בברכת ההתרבות והזרע[בראשית כ”ח, בראשית ל”ה]
דרך אפרתה, בית לחם– המקום שרחל מתה ונקברה.
שכם– המקום שנתן ישראל[יעקב] ליוסף במתנה מעבר לחלוקת הנחלות לשבטים.
דימויים– כאשר מדמים משהו מסוים לדבר אחר כדי להעביר מסר מסוים.
ה’ כרועה צאן– ישראל מדמה את ה’ לרועה צאן שליווה אותו לאורך חייו עד יום זה. “אלוהים הרעה אותי מעודי עד היום הזה”[ט”ו]
וידגו לרב- ישראל מברך את בני יוסף שיהיו כמו דגים שהם מתרבים ולא שולטת בהם עין הרע.
יעקב/ישראל
יעקב/ישראל- בפרק ניתן לראות שמשתמשים בשם ישראל כלפי יעקב. השם “ישראל” ניתן ליעקב על ידי מלאך האל לאחר שנאבק עימו לאורך כל הלילה. כשהשחר עלה ביקש ממנו האיש[המלאך] שישחרר אותו אך יעקב סרב עד שאותו איש יברך אותו. יעקב מכיר בכוחו הרב ומבין שאם הוא מתמודד מול איש שכוחו שווה לשלו אז אותו האיש יש לו כוחות אלוהיים ולכן לא מוכן לשחרר אותו עד שיברכו. האיש מתברר כמלאך כשאומר ליעקב שמעכשיו לא יקרא עוד שמו יעקב כי אם ישראל כי נאבקת עם אלוהים [מלאכי אלוהים] ואנשים [עשו ולבן] והצלחת.
בהמשך, בפרק ל”ה לאחר שיעקב בונה מזבח לאל בשובו לכנען הוא מקבל את ברכת ה’ על ריבוי זרעו ואת הברכה שמעכשיו שמו יקרא ישראל. [ל”ה, ט+י]
מעשה סמלי- מעשה המתואר בפרק והוא בעל משמעות ומטרתו להעביר מסר.
שיכול ידי ישראל- ישראל[יעקב] כשהוא מברך את בני יוסף הוא שם את ידיו בצורה משוכלת. על הצעיר שם את יד ימין ואילו על הבכור את יד שמאל ומברך אותם.
משמעות השינוי בידיים שהרי היינו מצפים שיד ימין תהיה על הבכור ואילו יד שמאל על הקטן וכך גם ציפה יוסף היא שאפרים, הקטן יהיה גדול יותר וינהיג את אחיו. ואילו מנשה גם הוא יהיה שבט חשוב אך פחות. במשך הדורות באמת ניתן היה לראות ששבט אפרים היה שבט חשוב שהנהיג את עשרת השבטים ובמספר פעמים כתוב: “הבן יקיר לי אפרים…” והכוונה היא לעם ישראל .
מעשה אבות סימן לבנים- כאשר קורה אירוע מסוים לאב והוא עובר ומתבטא גם אצל הבן והנכד. [שרשרת דורית]
מעשה אבות סימן לבנים- בפרק ניתן לראות שישראל[יעקב=] מברך את אפרים בברכה חזקה יותר משל יוסף. זאת אומרת הצעיר קיבל ברכה חזקה יותר משל הבכור. מפה ניתן לראות שלא בהכרח שהבכור יהיה הבן שמקבל את הברכה החזקה והטובה ביותר אלא האישיות של הילד.
בפרקים קודמים ראינו את הדבר קורה: בראשית כ”ז- רבקה מזהה שמבין שני התאומים שלה השני שנולד והוא יעקב ראוי יותר לברכת ההמשך מהבן הבכור שלה, עשו.
בבראשית כ”ח- ניתן לראות שיצחק למרות זקנתו והקושי בראייתו גם הוא מבין שבנו הצעיר אמור לקבל את ברכות אברהם שהן ברכות ההמשך ולכן מברך את יעקב בברכות ההמשך.
בראשית כ”ח- גם האל שמתגלה ליעקב בדרך כשהוא בורח מעשו ולאחר מעשה גנבת הברכה של יצחק [בראשית כ”ז] מברך את יעקב בברכות אברהם ויצחק וכך נותן תוקף וחותמת לכך שהוא מסכים עם ברכת יצחק ובאמת הבן הצעיר צריך לקבל את הברכה ולא הבכור.
בראשית מ”ח- יעקב מברך את בניו אך למרות שמכל בניו יש לו נכדים הוא בוחר לתת ליוסף חלק כפול בירושה ולהחשיב את בני יוסף כבניו לצורך חלוקה בירושה וכך מראה שמבחינתו יוסף מתפקד כבכור בהתנהגותו ולכן אמור לקבל פי 2 בשטח.
גם בין בני יוסף ניתן לראות שישראל[=יעקב] חושב שלאפרים הקטן מגיעה ברכה יותר חזקה מאשר נתן למנשה.
קשיים ופירושים:
קושי:
“ויהי אחר הדברים האלה”- מהי הסיבה לפתיחה הזו של הפרק?
פירוש:
לעדכן שהפרק הזה הוא המשך ישיר לפרק הקודם בו יעקב שמרגיש שהוא מזדקן ועומד למות מבקש ומשביע את יוסף לא לקבור אותו במצרים אלא בכנען היכן שנקברו אבותיו. לכן, יוסף ששומע שאביו חולה מבין שהוא צריך לבוא עם בניו כדי לקבל ברכה ממנו לפני מותו ולא לבוא אליו רק כדי לבקרו.
קושי:
מהי הסיבה שיעקב שחולה ושוכב במיטה מתיישב על המיטה כשבנו יוסף מגיע אליו? הרי זהו בנו לצורך מה הוא מתאמץ כשהוא חולה?
פירוש:
רש”י: ויתחזק ישראל – אמר: אע”פ שהוא בני, מלך הוא ואחלוק לו כבוד; מכאן שחולקין כבוד למלכות [ראה תנח‘ בא ז].
הסבר פירוש:
יעקב קם ממיטתו כדי לחלוק כבוד למלכות. אומנם יוסף הוא בנו אבל הוא גם מושל במצרים ואם בורא עולם נתן לו את הכבוד הזה גם הוא, אביו צריך לכבדו.
קושי:
מהי הסיבה לכך שיעקב מחשיב את בני יוסף שנולדו לו לפני שהגיע למצרים כבניו?
פירוש:
ראב”ע:
הנני מפרך – כמו שכתוב שם (בר’ לה , יא). ועתה אחר זאת הברכה לא הולדתי בנים ולא פריתי ורביתי, ואם כן על בני הבטיחני, שהיו לי כבר, שיפרה וירבה אותם.
הנה אני נותן לשני בניך הנולדים לך טרם בואי אליך שני חלקים , כאשר ינתן לראובן ושמעון בני שני חלקים , שהם הגדולים מבני. והנה נתן הבכורה ליוסף לתת לו פי שנים , וכן כתוב בדברי הימים [דה”א ה , א – ב]
הסבר פירוש:
יעקב מקבל ברכה מהאל כששב לכנען ובונה מזבח במקום שהתגלה אליו האל לפני שיצא מכנען בבריחתו מעשו. בברכה זו האל מברך אותו שוב שיתרבה עוד אבל כבר היו לו 12 ילדים. 11 בנים ובת 1 ובנימין הקטן מכולם. ומאז לא נולדו לו עוד בנים. מכאן הבין יעקב שבניו של יוסף באותה תקופה של הברכה הם אלה שצריכים להיחשב בחלוקת הנחלה והם התגשמות הברכה של הפריון שהבטיח האל ולכן הוא מחשיב את שני בני יוסף כבניו לצורך החלוקה בנחלות הארץ.
פירוש נוסף:
בן בכור מקבל חלק נוסף מירושת האב. לדוגמא: אב שיש לו 6 בנים מחלק את נחלתו ל-7. שני חלקים מקבל הבן הבכור וכל שאר הבנים מקבלים חלק 1. מכיוון שיוסף אומנם אינו בן בכור מבחינת סדר ההולדה של כל השבטים אלא ראובן אבל הוא כן בכור לאמו, רחל וגם תפקד כבן בכור כי דאג לאחיו ולמשפחתו וכלכל אותם בתקופת הרעב אז הוא מקבל את מעמד הבן הבכור ולכן גם מקבל חלק נוסף בירושת האב.
קושי:
מהי הסיבה שמזכיר יעקב ליוסף את הסיבה של קבורת רחל בבית אפרתה, בית לחם דווקא פה?
פירוש:
רש”י: “
ואני בבאי מפדן – ואע”פ שאני מטריח עליך להוליכני ליקבר בארץ כנען , לא כן עשיתי לאמך , שהרי מתה סמוך לבית לחם. כברת ארץ – מדת ארץ , והן אלפים אמה כמדת תחום , כדברי רבי משה הדרשן. ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקוברה בחברון , עת הגריד היה (ראה מו”ק ו , ב) , שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה. ואקברה שם – ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ , וידעתי שיש בלבך עלי , אבל דע לך שעל פי הדִבֵּר קברתיה שם , שתהא לעזרה לבניה. כשיגלם נבוזר אדן , והיו עוברין דרך שם , יצתה רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים , שנאמר “קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה” וגו‘ (יר‘ לא , יד) “
הסבר פירוש:
רש”י מסביר מהי הסיבה שיעקב מסביר ליוסף מהי הסיבה שהוא מטריח אותו ומבקש ממנו לקבור אותו בקבורת אבותיו, במערת המכפלה ולא במצרים ואילו את רחל שמתה בדרך, קרוב לכנען הוא לא קבר במערת המכפלה אלא בבית לחם. וזה למרות שלא היה לו קשה לקחת את גופתה עד מערת המכפלה. אלא קבר אותה בדרך אפרתה מכיוון שה’ ציווה עליו לעשות זאת כדי שכבני ישראל יצאו לגלות יעברו דרך קיברה שהיה על אם הדרך ויוכלו להתפלל אצלה שתעזור להם ותהיה מליצת יושר עליהם לפני ה’. כיוון שהייתה צדקת.
קושי:
מהי הסיבה שיעקב שואל את יוסף על בניו? האם לא הבין שהם בני יוסף? ומהי המילה “בזה” שיוסף מוסיף כשהוא מוכיח ליעקב שאלה בניו?
פירוש:
ראב”ע: “וירא ישראל את בני יוסף – דרך הזקן שיראה בני אדם ולא יכיר מי הם, על כן שאל מי אלה”.
הסבר פירוש: ראב”ע מסביר שיעקב שאל מי אלה מכיוון שבגלל זקנותו לא יכול היה לראות אותם כראוי ולכן לא הבין מי הם.
פירוש נוסף:
רש”י:
“וירא ישראל את בני יוסף וגו’ – בקש לברכם , ונסתלקה שכינה ממנו , לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים (ראה תנח’ ויחי ) , ויהוא ובניו – ממנשה. ויאמר מי אלה – מהיכן יצאו אילו שאינן ראויין לברכה?.”
הסבר פירוש:
שהרגיש שהסתלקה ממנו השכינה ולכן חשב שהם אולי לא ראויים לברכתו כי הם מתנהגים לא טוב או הגיעו מאישה ללא נישואים על פי חוקי ישראל. ולכן כשהוסיף יוסף שהם בניו, שנתן לו האל בזה והראה לו שיש לו כתובה כשרה ונישא על פי חוקי ישראל יעקב הסכים לברכם.
והסיבה שהסתלקה ממנו השכינה כיון שמאפרים בסופו של דבר יצאו ירבעם ואחאב שחטאו והחטיאו את ישראל בעבודה זרה.
מוסר השכל הנלמד בפרק:
אדם שמרגיש שהוא מזדקן ועומד למות עוד בימי חייו יחלק צוואתו כדי למנוע מריבות בין האחים- ניתן לראות שיעקב לא מחכה שבניו יבינו בעצמם איך החלוקה של הירושה תהיה אלא הוא נותן הסבר מפורט מי מקבל וכמה גם אם החלוקה לא נראית ממש הגיונית כי יוסף הוא הצעיר ולא אמור לקבל את החלק של הבכור. ובאותה מידה מנשה אמור לקבל ברכה יותר חזקה.
כדי שהדברים יעשו כמו שהוא רוצה במיוחד שהוא משנה מההרגל יש צורך לעשות זאת עוד בימי חייו. כדי שלאחר מותו הילדים לא יריבו על החלוקה אלא יחיו בשלום ביניהם.
יעקב כשהבהיר את החלוקה ואת העובדה שיוסף מקבל פי 2 בירושה מאחיו גרם לכך שהאחים לאחר מותו של יעקב לא יריבו על העניין כי ידעו באופן וודאי ומוחלט שזהו רצון אביהם.
אדם שמברך או כותב צוואה צריך להוכיח שהוא מיושב בדעתו ועשה זאת בדעה צלולה– ניתן לראות שיעקב מברך את בניו לפני מותו ומסביר להם גם את הברכה ואת העובדה שהוא שקול ומפוכח. כדי שהם ייקחו את ברכתו ברצינות ולא יחשבו שמכיוון שהזדקן או שהוא חולה השתבשה עליו דעתו. [יוסף חושב שאביו לא שם לב לכך ששם את היד ימין על אפרים הקטן ולא על מנשה ויעקב מבהיר לו שהוא יודע מה הוא עושה והוא מברך מתוך הבנה ויישוב הדעת.
אדם שמרגיש שהוא מזדקן ועומד למות יברך את בניו לפני מותו- ניתן לראות שיעקב מברך את כל בניו לפני מותו, בפרק זה את בני יוסף ובפרק אחר את שאר בניו.
חלוקת הרכוש בצוואה– בפרק ניתן ללמוד על כך שלא בהכרח שהבכור יקבל חלק יותר גדול בירושה אלא מעשי האדם הם אלה שקובעים מה יקבל וכמה יקבל. אם הבכור לא ראוי להנהיג מבחינת התכונות אופי שלו הוא לא באופן אוטומט יקבל את ההנהגה. ההנהגה צריכה להיות לפי מי שראוי מבחינת יכולת, כישורים ומעשים לקבל את המשך ההנהגה ומכך גם את הרכוש הגדול יותר.
ההורים צריכים להתבונן במעשי הילדים ובהתנהגותם ועל פי דברים אלה להחליט ולא על פי גיל. פה ניתן לראות שיעקב בוחר לתת ליוסף חלק כפול בירושה וכך מראה שהוא מבחינתו במעמד בכור. באותה מידה כשהוא מסתכל על אפרים הוא מבין שהוא ראוי יותר לברכה החזקה יותר.
התייחסות מכבדת תמיד
– למרות שישראל[=יעקב] משכל ידיו ושם את יד ימין על אפרים ושמאל על מנשה ומברך אותם כשיוסף תוהה על הדבר ומנסה לשנות את ידי אביו . ישראל מסבירה לו את מה שחושב, אבל לא בצורה שמשה יפגע. אבל הוא יפתח עם רב ויהיה גם חשוב מאוד אחיו יגדל ממנו. הוא לא מבטל את מנשה או פוגע בו או מדבר רק על אפרים אלא פותח בשבחו של מנשה רק לאחר הסביר שאצל אפרים הוא רואה חשיבות גדולה יותר מהשינוי.
לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים לבגרות בתנ”ך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר
תנ”ך בקליק
.
לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,
לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר
תנך בקליק
, טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק
שאלות:
- קראו בראשית פרק כ”ז ובראשית פרק ל”ה ומצאו נקודות דמיון ונקודות שוני בין הפרקים.
- קראו פרק מ”ז וכתבו מהו האירוע שהיה בפרק הקודם וכיצד הוא מתקשר לפרק מ”ח?
- עיינו בפרק מ”ח וכתבו שני מסרים שרלוונטיים לחיים שלכם היום שאתם יכולים ללמוד מהפרק. כתבו והסבירו איך המסופר בפרק מתקשר לחיים שלכם.
- עיינו בפרק ומצאו שני קשיים בפרק ומצאו להם פתרונות מסורתיות או מודרניות אפשריות.
