שמואל א פרק כ
- שמואל א
- פרק כ
- דוד ויהונתן
(א) וַיִּבְרַח דָּוִד מנוות מִנָּיוֹת בָּרָמָה וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן מֶה עָשִׂיתִי מֶה עֲוֺנִי וּמֶה חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי.
(ב) וַיֹּאמֶר לוֹ חָלִילָה לֹא תָמוּת הִנֵּה לו עשה [לֹא יַעֲשֶׂה] אָבִי דָּבָר גָּדוֹל אוֹ דָּבָר קָטֹן וְלֹא יִגְלֶה אֶת אׇזְנִי וּמַדּוּעַ יַסְתִּיר אָבִי מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֵין זֹאת.
(ג) וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד וַיֹּאמֶר יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וַיֹּאמֶר אַל יֵדַע זֹאת יְהוֹנָתָן פֶּן יֵעָצֵב וְאוּלָם חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשֶׁךָ כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת.
(ד) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ.
(ה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית.
(ו) אִם פָּקֹד יִפְקְדֵנִי אָבִיךָ וְאָמַרְתָּ נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית לֶחֶם עִירוֹ כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם לְכׇל הַמִּשְׁפָּחָה.
(ז) אִם כֹּה יֹאמַר טוֹב שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ וְאִם חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ דַּע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ.
(ח) וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עַל עַבְדֶּךָ כִּי בִּבְרִית יְהֹוָה הֵבֵאתָ אֶת עַבְדְּךָ עִמָּךְ וְאִם יֶשׁ בִּי עָוֺן הֲמִיתֵנִי אַתָּה וְעַד אָבִיךָ לָמָּה זֶּה תְבִיאֵנִי.
(ט) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן חָלִילָה לָּךְ כִּי אִם יָדֹעַ אֵדַע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ וְלֹא אֹתָהּ אַגִּיד לָךְ.
(י) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן מִי יַגִּיד לִי אוֹ מַה יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָׁה.
(יא) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הַשָּׂדֶה.
(יב) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי אֶחְקֹר אֶת אָבִי כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית וְהִנֵּה טוֹב אֶל דָּוִד וְלֹא אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אׇזְנֶךָ.
(יג) כֹּה יַעֲשֶׂה יְהֹוָה לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אׇזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם וִיהִי יְהֹוָה עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי.
(יד) וְלֹא אִם עוֹדֶנִּי חָי וְלֹא תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד יְהֹוָה וְלֹא אָמוּת.
(טו) וְלֹא תַכְרִית אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם וְלֹא בְּהַכְרִת יְהֹוָה אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
(טז) וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד וּבִקֵּשׁ יְהֹוָה מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד.
(יז) וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ.
(יח) וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ.
(יט) וְשִׁלַּשְׁתָּ תֵּרֵד מְאֹד וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל.
(כ) וַאֲנִי שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּהֿ אוֹרֶה לְשַׁלַּח לִי לְמַטָּרָה.
(כא) וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר לֵךְ מְצָא אֶת הַחִצִּים אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה קָחֶנּוּ וָבֹאָה כִּי שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר חַי יְהֹוָה.
(כב) וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ יְהֹוָה.
(כג) וְהַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֲנִי וָאָתָּה הִנֵּה יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד עוֹלָם.
(כד) וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ על אֶל הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל.
(כה) וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר וַיָּקׇם יְהוֹנָתָן וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד.
(כו) וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי לֹא טָהוֹר.
(כז) וַיְהִי מִמׇּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם.
(כח) וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי עַד בֵּית לָחֶם.
(כט) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר וְהוּא צִוָּה לִי אָחִי וְעַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אִמָּלְטָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת אֶחָי עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ.
(ל) וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבׇשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ.
(לא) כִּי כׇל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן מָוֶת הוּא.
(לב) וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת מֶה עָשָׂה.
(לג) וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ וַיֵּדַע יְהוֹנָתָן כִּי כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת דָּוִד.
(לד) וַיָּקׇם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בׇּחֳרִי אָף וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו.
(לה) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵד דָּוִד וְנַעַר קָטֹן עִמּוֹ.
(לו) וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ רֻץ מְצָא נָא אֶת הַחִצִּים אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה הַנַּעַר רָץ וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ.
(לז) וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד מְקוֹם הַחֵצִי אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר וַיֹּאמֶר הֲלוֹא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה.
(לח) וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר מְהֵרָה חוּשָׁה אַל תַּעֲמֹד וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן אֶת הַחִצִּים החצי וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו.
(לט) וְהַנַּעַר לֹא יָדַע מְאוּמָה אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר.
(מ) וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת כֵּלָיו אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הָבֵיא הָעִיר.
(מא) הַנַּעַר בָּא וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל.
(מב) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהֹוָה לֵאמֹר יְהֹוָה יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.
ב”ה
מיקום: שמואל א פרק כ’
נושא:
סיכום הפרק
דוד בורח ממקום שנקרא נויות ופונה אל יהונתן בנו של שאול תלונה: מה חטאתי שאביך רוצה להרוג אותי? יהונתן מבטיח לו שהוא לא ימות כי אם שאול היה רוצה להרגו בוודאי היה מספר זאת ליהונתן כמו שהוא מספר לו כל דבר. ולכן הוא טועה במחשבתו. משיב לו דוד שאת הדבר הזה אביו לא יספר לו כיוון שהוא שם לב שיהונתן אוהב אותו ויש ביניהם יחסי חברות חזקה ולכן הוא לא רוצה להעציב אותו ולא מספר לו על התכנית שלו להרוג את דוד. אבל הוא [דוד] נשבע בשם ה’ שהוא כמעט מת.
יהונתן ששומע זאת שואל את דוד מה הוא רצה שיעשה? כיצד יוכל לסייע לו?
דוד משיב לו שמחר ראש חודש וכמו שנהוג בראש חודש הוא וכל עבדי ושרי המלך החשובים מגיעים לאכול על שולחן המלך ואסור לאף אחד להיעדר ללא רשות. הפעם הוא לא יגיע כמו כל פעם אלא יסתתר עד הערב של היום השלישי וכך תהיה הזדמנות ליהונתן לראות את תגובת אביו, שאול, לחיסרון של דוד. כששאול ישאל את יהונתן בנו מהי הסיבה שדוד לא נמצא בארוחה, שיענה לו שהוא נתן אישור לכך כיוון שיש להם סעודה בבית משפחתו ולכן הוא, יהונתן אישר לדוד לא להגיע לסעודת ראש חודש בבית המלך.
אם תגובת שאול תהיה חיובית אז ידע שהכל בסדר ודוד רק מדמיין את כעסו ושאול לא מתכנן להרוג את דוד ואם התגובה תהיה תגובה של כעס אז זו תהיה ההוכחה ששאול כועס על דוד ומתכנן באמת להרגו ודוד לא מדמיין את מה שאמר לו. ולכן דוד מציע שכבר יהונתן יהרוג אותו אם הוא חושב שיש בו עוון ולמה שיחכה וירדף אחרי שאול.
יהונתן מתחייב לפני דוד שאם יקרה הדבר הוא יזהיר אותו כדי שדוד יוכל לברוח משאול כי הרי ברור לו שלא עשה דבר שיהיה עונשו מוות.
דוד שואל את יהונתן מי יעביר לו את המסר?
כדי שאף אחד לא ידע שיהונתן מעביר לדוד מסרים על התכנונים של שאול, יהונתן מציע לדוד לצאת לאזור השדה שם לא יוכל איש לצותת להם. הם יוצאים ושם הם מסכמים ביניהם שלאחר סעודת ראש חודש יהונתן יבוא עם נושא כליו לשדה ודוד יתחבא באתו אזור. יהונתן יזרוק 3 חיצים ולאחר מכן הוא יאמר לנושא כליו שישיב לו את החיצים. לפי המשפט שיהונתן יאמר לנושא כליו יבין דוד את המסר שיהונתן רוצה לעביר לו.
אם יהונתן יאמר לנושא כליו[הנער שאוסף את חיציו של יהונתן] “הנה החצים ממך והנה, קחנו ובאה” אז ידע דוד שהכל בסדר ושאול לא כועס עליו ולכן הוא יכול לשוב לביתו ברוגע. [הדגש על המילה “בא” הכוונה תבוא, תשוב]
אבל אם יאמר לנושא כליו: “ ִהינֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה” תדע שאתה צריך ללכת וה’ רוצה שתצא מהאזור. [הדגש על המילה “הלאה” המשמעות של לך הלאה, תתקדם]
דוד ויהונתן נשבעים זה לזה ועושים הסכם[ברית] ביניהם.
למחרת היום היה ראש חודש ודוד לא מגיע לאכול עם המלך ושאול מתעלם כי משער שזה קרה במקרה. אולי דוד לא היה טהור ולכן לא הגיע לאכול ולכן בוודאי יגיע למחרת היום. כשמגיע יום המחר ודוד לא מגיע שאול שואל את יהונתן היכן דוד ולמה לא הגיע לאכול אתמול והיום? ויהונתן משיב לו שדוד ביקש ממנו אישור לא להגיע מכיוון שיש להם אירוע משפחתי והם זובחים זבח ולכן הוא רצה ללכת לבית לחם, מקום משפחתו. שאול שומע זאת ונתקף עצבים. הוא כועס על יהונתן ומאשים אותו בכך שהוא מסייע לדוד ולא מבין שכל עוד דוד חי הוא [יהונתן] לא יוכל למלוך. שאול דורש מיהונתן עכשיו, לאחר שנתן לו אישור ללכת לבית לחם לשלוח שליח לתפוס את דוד ולהביאו אליו כדי שיוכל להרגו.
יהונתן שואל את אביו: מהי הסיבה שהוא רוצה להרוג את דוד? מה עשה שמגיע לו עונש מוות?
שאול מתוך כעס זורק את החנית שלו כדי לפגוע ביהונתן ליד כל השרים אבל יהונתן מצליח לזוז ולהימלט מהמכה.
כשיהונתן מבין עד כמה אביו כועס ושונא את דוד הוא יוצא בכעס משולחן הסעודה ולא אוכל.
בבוקר, יהונתן הולך עם נושא כליו אל השדה. הוא זורק את החיצים ואומר לנערו “הלא החצי ממך והלאה” וכך מבין דוד שמסתתר שהמצב בעייתי והוא צריך לברוח. יהונתן, לא מסתפק בדברים אלה מכיוון שהוא מבין שאביו לא סתם כועס אלא כועס מאוד על דוד ורואה בו איום על המשך הממלכה הוא מוסיף לנערו “מהרה, חושה אל תעמוד”. הכוונה, אל תתעכב אלא תמהר לברוח. דוד מבין שהמצב ממש קשה והוא חייב לברוח במהירות.
לאחר שנערו של יהונתן משיב לו את החיצים יהונתן שולח אותו אל העיר והוא נשאר בשדה. דוד יוצא ממקום מסתורו, משתחווה לפני יהונתן והם מתחבקים ובוכים לפני הפרידה ביניהם. יהונתן מזכיר לדוד את השבועה ששניהם נשבעו לפני ה’ שלא יכריתו אחד את זרעו של השני. [כל אחד מהם אם יהיה מלך לא יהרוג את צאצאיו של השני בגלל שהם מאיימים על ממלכתו].
מילים לביאור:
קשה= דיבור קשה, כעוס
חדש מחר= חידוש הלבנה, ראש חודש
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ד’: דוד פונה ליהונתן בעקבות החשש משאול.
פסוקים ה’- י”א: דוד ויהונתן מתכננים כיצד יזהו את יחסו האמיתי של שאול לדוד.
פסוקים י”ב- י”ז: כריתת הברית בין דוד ויהונתן.
פסוקים י”ח- כ”ג: סימני החיצים.
פסוקים כ”ד-ל”ד: סעודת ראש חודש ותגובת שאול להיעדרו של דוד.
פסוקים ל”ה-מ’: העברת המסר הסודי בין יהונתן לדוד.
פסוקים מ”א- מ,ב: פרידת דוד ויהונתן ותזכורת הברית.
מתי נקרא הפרק?
פרק זה נקרא בהפטרה של קריאת התורה בשבת שהיא יום לפני ראש חודש והסיבה לכך היא הזמן של האירוע בפרק שהוא היום שלפני ראש חודש שכתוב בפרק “מחר חודש” זאת אומרת מחר ראש חודש.
שמות של מקומות המופיעים בפרק:
נויות- המקום ממנו בורח דוד
כינויים המופיעים בפרק:
דוד
בן מוות- שאול מכנה את דוד בכינוי זה כדי להדגיש שהוא מתכנן להרגו.
בן ישי- דוד מכונה בן ישי כיוון שהוא בנו של ישי וכך שאול מתייחס אליו בצורה יותר קרירה ולא קורא לו בשמו הפרטי בניגוד ליהונתן שקורא לדוד בשמו הפרטי.
יהונתן
בן נעות המרדות- כינוי לבן שמורד[שאול מכנה כך את יהונתן בנו על כך שהוא חבר של דוד במקום לשנוא אותו ולהתרחק ממנו].
מעשה סמלי- מעשה המתואר בפרק והוא בעל משמעות ומטרתו להעביר מסר.
שליחת החיצים והמשפטים שיהונתן אומר לנערו מסמלים מסר נסתר שעובר אל דוד.
המסר שהנער שומע זה שהוא צריך להביא את החיצים במהירות ואילו המסר הנסתר המועבר אל דוד זה שהוא צריך לברוח מהר ולא להתעכב כי שאול רוצה להרגו.
ביטוי: משפט הנאמר והוא בעל משמעות גם בימינו.
מבקש נפשי- רוצה להמית [לקחת את הנפש]
כפסע ביני לבן המוות- כמעט מתתי.
ויחר אף= כעס
אהבת נפש= אהבה חזקה מאוד
קשיים ופירושים:
קושי:
מהי הסיבה שיהונתן בטוח ששאול לא רוצה להמית את דוד? האם הגיוני שיהונתן הבטיח לדוד משהו שקרי?
פירוש:
רד”ק: ויאמר לו חלילה – יש לשאול: היאך היה מבטיחו יהונתן על שקר? ואיך אמר: ולא יגלה את אזני , והלא לעיני כל היה רודפו ומבקש את נפשו? אלא היה חושב יהונתן שלא היה בלב אביו להמיתו , אחר שנשבע לו ואמר “חי יי’ אם יומת” (ש”א יט , ו)
הסבר פירוש:
רד”ק סבור שוודאי שיהונתן לא התכוון לשקר לדוד אלא שהיה בטוח באמת ששאול לא מתכנן להרוג את דוד לאחר שנשבע בשם ה’ שהוא לא יהרוג אותו ולכן לא חשב שהוא רוצה ומתכנן להרגו בליבו אלא אולי רצה להרגו רק כשרוח רעה שרתה עליו כמו אדם שלא שולט במעשיו אבל לא מתוך כוונה אמיתית.
קושי:
מהי הסיבה שדוד מציע שהוא יסתתר שלושה ימים ולא יגיע לאכול אצל שאול ולא יום אחד? לצורך מה היה צורך ב3 ימים?
פירוש:
ר’ יוסף קרא: עד הערב השלישית – שאם נסתרתי יום אחד בלבד , שלא אבוא אל שלחן המלך , לא ישאל אביך , כי יאמר: מקרה הוא; אבל כשאסתר עד הערב השלישית , אי איפשר שלא יפקדני אביך.
הסבר פירוש: ר’ יוסף קרא סבור שדוד חשב שאם לא יגיע יום אחד הגיוני ששאול לא ישאל עליו אלא יחשוב שזה משהו הגיוני שהוא לא הגיע אבל אם שלושה ימים הוא לא יגיע בוודאי כבר ישאל על היעדרו.
קושי:
מהי הסיבה שיהונתן מציע לדוד ללכת לשדה כדי לדבר אם הם כבר מדברים ביניהם?
פירוש:
רלב”ג: “ לכה נצא השדה – היתה עצתו שיצאו השדה , כדי שיוכלו לדבר שם כל רצונם , כי שם יראו מי סביבם , ולא יראו זה בהיותם בבית או בעיר”.
הסבר פירוש:
השדה הוא מקום פתוח בו קשה לאנשים לצותת בסתר ולכן הוא מקום טוב להחליט דברים שאנשים לא רוצים שאחרים ידעו אותם.
קושי:
מהי הסיבה לכך שיהונתן לא אוכל לחם ביום השני בסעודת ראש חודש?
פירוש:
רלב”ג: “ כי נעצב אל דוד כי הכלימו אביו – ביאר בזה ששני דברים היו סבה , שלא אכל יהונתן ביום החדש השני לחם: האחד – כי היה נעצב אל דוד , שיצטרך שיפרד ממנו מפחד אביו. והיא היתה הסבה היותר חזקה , ולזה הקדימה; והסבה השנית היא כי הכלימו אביו , במה שקרא לו ‘בן נעות המרדות’”.
הסבר פירוש:
יהונתן לא אוכל לחם בסעודת החודש אלא יוצא מבית אביו משתי סיבות ומכיוון שנעצב על דוד שאביו רוצה להרגו ללא שום סיבה הגיונית. והסיבה השנייה היא שאביו ביישו ליד כל השרים כשכעס עליו וכינה אותו בכינוי גנאי “בן נעוות המרדות”.
מוסר השכל הנלמד בפרק:
מהפרק ניתן ללמוד על חובת ההפרדה בין השערה לעובדה:
ניתן ללמוד משיחת דוד ויהונתן כשדוד חושש משאול על איך צריך להבחין בין פרשנות ומחשבה לבין עובדה. דוד חושש מכך ששאול רוצה להרגו כשיהונתן אומר לו שהדבר לא נכון כי הרי אביו היה מספר לו על כך מתמקד דוד מצד אחד הוא לא מזלזל בהרגשה שלו ומצד שני לא ממהר לקבוע שהצדק לא עם יהונתן אלא קובע עם יהונתן שהם יעשו ניסוי וכך יראו האם ההרגשה של דוד נכונה או שגויה.
סיפור זה מלמד אותנו שכשיש הרגשה לגבי דבר מסוים אנחנו צריכים להפריד בין פרשנות [השערה] שמגיעה כתוצאה של הנסיבות לבין עובדה כדי שלא נטעה כתוצאה מפרשנות שגויה.
הפרק מלמד אותנו איך להתייחס לקשיים ואתגרים בחיים:
יהונתן אומר לדוד במידה ואראה שאבי כועס עליך אני אומר לנער [נושא כליו] הינה החיצים ממך והלאה” וזו תהיה ההוכחה שלך שאתה צריך ללכת כי שלחך ה’. “הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה–לֵךְ, כִּי שִׁלַּחֲךָ יְהוָה.”
תשובת יהונתן מראה לנו שיהונתן מבין שהמפגש או הכעס של שאול על דוד הוא מסלול מסוים שה’ הכין לדוד ולכן הוא לא אומר לו לך בגלל שאבי רוצה להרוג אותך אלא מסביר לדוד שהמצב הזה, ששאול כועס על דוד הוא מנוהל על ידי אלוקים ויש לכך סיבה. ולכן אין לו מה להתעכב על הכעס כלפי שאול אלא לזכור שכל זה סיבה של ה’ לגרום לדוד לא להישאר במקום שהוא נמצא בו.
יהונתן בא ומזכיר לנו שכל דבר כזה יש לו סיבה. כשה’ רוצה שנתקדם, שלא נישאר במקום שלנו הוא גורם לאנשים לעשות משהו שיפגע בנו כדי שנזוז כי בלי זה נישאר באותו מקום ולא נתפתח.
הפרק מלמד על היכן מספרים סוד:
מסר נוסף ניתן לראות בפרק שיהונתן ודוד מדברים בשפה נסתרת והסיבה כיוון שאינם סומכים על כך שהמקום נקי מאנשים שיעבירו לשאול את מה שנאמר ביניהם. מפה ניתן ללמוד שאם רוצים לספר סוד גם אם זה בין שני אנשים כדאי ללכת למקום פתוח [שדה] ולא למקום בנוי שאז אנשים יכולים להסתתר ולהקשיב יותר בקלות ובנוסף, גם אז להיזהר ולא להרחיב בדברים.
לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים לבגרות בתנך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,
לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות:
- כתבו מי הם שתי הדמויות המרכזיות בפרק זה? מה ניתן ללמוד על מערכת היחסים ביניהם?
- קראו שמואל א’ פרק י”ט וכתבו מהי הסיבה לכך שדוד חושב ששאול רוצה להרגו ומהי הסיבה שיהונתן לא מסכים עם דבריו?
- כתבו מהו החסד שעשה יהונתן עם דוד בפרק זה?
- בפרק מופיעה ברית בין שני אנשים. מי האנשים שנשבעו בברית זו? מהי ההתחייבות שלהם אחד לשני? בססו דבריכם על הכתוב.
- כתבו באיזו דרך העביר יהונתן לדוד מסר? מהי הסיבה שהמסר היה צריך להיות נסתר? מהו המסר שהועבר לדוד?
- יהונתן ודוד מסכמים ביניהם על העברת מידע אחד לשני. באילו דרכים הועבר המסר כדי להיות נסתר מבני אדם?
- כיצד מכנה שאול את יהונתן בנו ומהי הסיבה לכעסו הרב כלפי יהונתן?
- השוו בין דמותו של שאול לדמותו של דוד בפרק זה מבחינת התמודדות עם קשיים. מה ניתן ללמוד על היכולת שלהם לשלוט כתוצאה מהשוואה זו?
- מהי הסיבה לדעתכם שהברית בין דוד ליהונתן מוזכרת ביניהם שוב בסוף הפרק?
