מלכים ב’ פרק ה’ – סיפורי אלישע – ממלכתי

א וְנַעֲמָן, שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם, הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו, וּנְשֻׂא פָנִים, כִּי בוֹ נָתַן יְהוָה תְּשׁוּעָה לַאֲרָם. וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע. ב וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה, וַתְּהִי לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן. ג וַתֹּאמֶר אֶל גְּבִרְתָּהּ: “חֲלֵי אֲדֹנִי לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן – אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ”. ד וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לַאדֹנָיו לֵאמֹר: “כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל”. ה וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ אֲרָם: “לֶךְ בֹּא וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל”. וַיֵּלֶךְ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ עֶשֶׂר כִּכְּרֵי כֶסֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים זָהָב וְעֶשֶׂר חֲלִיפוֹת בְּגָדִים. ו וַיָּבֵא הַסֵּפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: “וְעַתָּה כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ, הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת נַעֲמָן עַבְדִּי, וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ”. ז וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר, וַיִּקְרַע בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר: “הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כִּי זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ?! כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי”. ח וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּי קָרַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו, וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: “לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ? יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל”. ט וַיָּבֹא נַעֲמָן (בסוסו) בְּסוּסָיו וּבְרִכְבּוֹ, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע. י וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ לֵאמֹר: “הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן, וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר”. יא וַיִּקְצֹף נַעֲמָן, וַיֵּלַךְ. וַיֹּאמֶר: “הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי: יֵצֵא יָצוֹא וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו, וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם וְאָסַף הַמְּצֹרָע. יב הֲלֹא טוֹב (אבנה) אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק, מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל. הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי”. וַיִּפֶן, וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה. יג וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, וַיֹּאמְרוּ: “אָבִי, דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלוֹא תַעֲשֶׂה, וְאַף כִּי אָמַר אֵלֶיךָ ‘רְחַץ וּטְהָר’ “.

יד וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן, וַיִּטְהָר. טו וַיָּשָׁב אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים, הוּא וְכָל מַחֲנֵהוּ, וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר: “הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל, וְעַתָּה קַח נָא בְרָכָה מֵאֵת עַבְדֶּךָ”. טז וַיֹּאמֶר: “חַי יְהוָה אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח”. וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת, וַיְמָאֵן. יז וַיֹּאמֶר נַעֲמָן: “וָלֹא יֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד פְּרָדִים אֲדָמָה, כִּי לוֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, כִּי אִם לַיהוָה. יח לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח יְהוָה לְעַבְדֶּךָ: בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֺת שָׁמָּה, וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדִי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בֵּית רִמֹּן. בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן יִסְלַח (נא) יְהוָה לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה”. יט וַיֹּאמֶר לוֹ: “לֵךְ לְשָׁלוֹם”, וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ. {ס}

כ וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי נַעַר אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים: “הִנֵּה חָשַׂךְ אֲדֹנִי אֶת נַעֲמָן הָאֲרַמִּי הַזֶּה מִקַּחַת מִיָּדוֹ אֵת אֲשֶׁר הֵבִיא. חַי יְהוָה! כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה”. כא וַיִּרְדֹּף גֵּיחֲזִי אַחֲרֵי נַעֲמָן, וַיִּרְאֶה נַעֲמָן רָץ אַחֲרָיו, וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ, וַיֹּאמֶר: “הֲשָׁלוֹם?” כב וַיֹּאמֶר: “שָׁלוֹם, אֲדֹנִי שְׁלָחַנִי לֵאמֹר: הִנֵּה עַתָּה זֶה בָּאוּ אֵלַי שְׁנֵי נְעָרִים מֵהַר אֶפְרַיִם מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים. תְּנָה נָּא לָהֶם כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים”. כג וַיֹּאמֶר נַעֲמָן: “הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם”. וַיִּפְרָץ בּוֹ, וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים, וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים וַיִּתֵּן אֶל שְׁנֵי נְעָרָיו וַיִּשְׂאוּ לְפָנָיו. כד וַיָּבֹא אֶל הָעֹפֶל וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת. וַיְשַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלֵכוּ. כה וְהוּא בָא וַיַּעֲמֹד אֶל אֲדֹנָיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע: “(מאן) מֵאַיִן גֵּחֲזִי?” וַיֹּאמֶר: “לֹא הָלַךְ עַבְדְּךָ אָנֶה וָאָנָה”. כו וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “לֹא לִבִּי הָלַךְ כַּאֲשֶׁר הָפַךְ אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ? הַעֵת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף וְלָקַחַת בְּגָדִים וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת? כז וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם”. וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג. {ס}

ב”ה

מיקום: מלכים ב’ פרק ה’

נושא: סיפורי אלישע

סיכום הפרק

הפרק פותח בסיפור על נעמן, שר צבא ארם שהיה מכובד מאוד בעיני מלך ארם ובעיני כל הסביבה שלו מכיוון שהוא היה זה שהנהיג את צבא ארם למלחמה מול ישראל וניצח את ישראל.  ואותו נעמן היה גיבור חיל, חזק ומלא תעוזה אבל היה חולה בצרעת דבר שמנע ממנו להמשיך להילחם. באותה תקופה צבא ארם היה יוצא להילחם מול ישראל בקבוצות קטנות ובאחת הפעמים כשיצאו להילחם נגד ישראל הם לקחו בשבי נערה קטנה מישראל והיא הפכה למשרתת של אשתו של נעמן. אותה נערה שידעה שנעמן חולה בצרעת הציעה לאשתו של נעמן ללכת אל אלישע הנביא בישראל ולבקש ממנו שירפא את נעמן כי הוא מסוגל לרפא את נעמן ולגרום לו לשוב לביתו. [אדם שהיה חולה בצרעת לא יכול היה לשבת עם שאר האנשים הבריאים]. אשת נעמן ששומעת את דברי הנערה היהודייה הלכה לנעמן בעלה וסיפרה לו מה אותה קטנה אמרה. ונעמן הולך אל מלך ארם ומספר למלך ארם מה אמרה הנערה מארץ ישראל. מלך ארם ששומע את דבריו וכמובן מעוניין ששר הצבא הגיבור שלו ישוב לתפקד אומר לנעמן שהוא יכתוב איגרת ליהורם, מלך ישראל כדי שיצווה על אלישע לרפא את נעמן. 

נעמן לוקח איתו את האיגרת אל יהורם ומתנות אל אלישע: 10 כיכרות כסף, 6000 מטבעות זהב, ו-10 חליפות בגדים. כשהוא מגיע אל יהורם, מלך ישראל הוא מביא לו את האיגרת ויהורם קורא את האיגרת שבה כתוב שיהורם יצווה על אלישע הנביא לרפא את נעמן עבדו מצרעתו. יהורם שפותח את האגרת וקורא את הדבר מבין שהוא בבעיה גדולה. הוא קורע את בגדיו ואומר: “האם אני אלוהים שיכול להחיות או להמית? מה רוצה ממני מלך ארם? איך אבצע את הציווי שלו? הרי ברור שהוא יודע שאין לי דרך לרפא את נעמן מצרעתו ולכן מלך ארם הביא לי את הציווי הזה כדי שלא אצליח לבצע אותו ואז תהיה לו סיבה לצאת מולי למלחמה.

אלישע הנביא ששומע על קריעת בגדי יהורם וצעקותיו שולח שליחים אל יהורם ואומר לו: מהי הסיבה שקרעת את בגדיך? שלח אלי את נעמן שר הצבא ואני ארפא אותו וכך ידעו כל מי שסביב עם ישראל שיש לעם ישראל אל שנלחם למענם ועוזר להם והוא הביא להם נביא אמת שיעזור להם. 

יהורם שולח את נעמן אל אלישע הנביא והוא מגיע עם כל סוסיו ועם הרכבים שמלווים אותו ועומד בפתח ביתו של אלישע. אלישע שולח אל נעמן את העובד שלו שיגיד לו שכדי להירפא הוא צריך ללכת לטבול 7 פעמים בנהר הירדן שנמצא בישראל [אזור הצפון] ולאחר שיטבול הוא יראה שבשרו שחלה והצטמק כתוצאה מהצרעת יהפוך להיות כבשר אדם בריא. 

נעמן ששומע את דברי שליח אלישע כועס מאוד ואומר: אני חשבתי שאלישע כשישמע שהגעתי אליו, יצא לקראתי ויראה אותי חולה בצרעת ואז יניף את ידו מעל המקום של הצרעת וכך ארפא מהצרעת ואוכל להיאסף ולהיות עם בני אדם. מה נראה לנביא הזה שאין לי נהרות בדמשק לטבול בהם שאני צריך לבוא לישראל לטבול בנהר שלהם כדי להירפא? הרי אמנה ופרפר שהם הנהרות של דמשק הרבה יותר יפים וגדולים מהנהרות פה בישראל. האם נרפאתי כשרחצתי בהם? לא! אז מה ההיגיון שאני ארפא כשאטבול בנהר הירדן? אחרי שנעמן סיים להתעצבן על אלישע ועל דבריו הוא מסתובב והולך מבית אלישע. עבדיו של נעמן שרואים שהוא כועס ומסרב לעשות את דברי הנביא פונים אליו בלשון רכה ואומרים לו: “אבי, הרי אם הנביא היה אומר לך לעשות משהו גדול שקשה לעשות היית עושה כי אתה רוצה להירפא אז מה אכפת לך לנסות לעשות משהו פשוט  ולטבול כמו שהנביא אמר לך?

נעמן משתכנע מדברי עבדיו והולך לטבול בנהר. לאחר שהוא טובל 7 פעמים בשרו מתחזק ונרפא כאילו היה בשר נער קטן שבשרו רך וחלק.  נעמן שרואה את הנס שנעשה לו חוזר לבית אלישע עם כל הרכבים, הסוסים והעבדים שליוו אותו כדי להודות לו על הנס שנעשה לו. הוא עומד לפני אלישע ואומר לו: עכשיו אני יודע שאין שום אל בעל כוח בעולם חוץ מאלוהי ישראל! ועכשיו, מכיוון שדרכך ה’ שלח לי את הרפואה תיקח ממני, עבדך מתנה כאות תודה על שריפאת אותי. אלישע ששומע את דברי נעמן מסרב לקחת מתנות מנעמן ונשבע בשם ה’ שהוא, אלישע עובד אותו ומתפלל אליו שלא ייקח שום מתנה בתמורה לרפואה הזו מנעמן. נעמן מנסה שוב לשכנע אותו לקחת ואלישע נשאר בהחלטתו לא לקחת שום מתנה. כשרואה נעמן שאלישע ממשיך לסרב הוא מבקש מאלישע שייתן לו אישור לקחת עגלה מלאה חול מאדמת ישראל ששתי פרדות יכולות לסחוב כדי להכין ממנה מזבח לאלוהי ישראל כי מעכשיו והלאה הוא יעבוד ויקריב קורבנות רק לה’, אלוהי ישראל. אך הוא מבקש מאלישע שיתפלל עליו כדי שה’ יסלח לו כשהוא הולך לבית האל שקוראים לו רימון בארם.  מכיוון שהוא שר צבא שם ומחויב להגיע לשם יחד עם מלך ארם וכשמלך ארם משתחווה גם הוא צריך להשתחוות בטקסים ממלכתיים אז אין לו דרך להימנע מכך למרות שהוא כבר לא מאמין בהם בכלל. אלישע מברך את נעמן שילך לשלום ונעמן שב לארצו עם כל הפמליה שלו.

לאחר שנעמן כבר יצא לדרך ויצא מהאזור כך שאלישע לא רואה אותו אומר גיחזי העוזר של אלישע הנביא לעצמו: הינה ראיתי שאלישע לא הסכים לקחת מנעמן שום דבר מהדברים שהביא לו. אני נשבע שאם אני אצא עכשיו אני אוכל להספיק לתפוס אותו ולבקש ממנו משהו מהמתנות האלה.

גיחזי רץ מהר לכיוון של נעמן ובאמת מצליח להשיג את נעמן והפמליה שלו. כשהוא רץ ראה אותו נעמן ועצר את המרכבה והטה את עצמו לקראת גיחזי כדי לוודא מה קרה? והאם הכל בסדר עם אלישע ושלום לו? כששמע את שאלתו ענה גיחזי שהכל בסדר עם אלישע ושלום לו אבל בדיוק כשנעמן יצא הגיעו אל אלישע שני אנשים מבני הנביאים ואין להם אוכל אז שנעמן יביא להם בבקשה כיכר כסף אחד ושתי חליפות כדי שיוכל להביא להם. נעמן ששומע את הדברים לא חושד שגיחזי משקר וממהר להביא לו את הדברים ואף משכנע את גיחזי לקחת שתי כיכרות כסף ולא אחד. גיחזי בהתחלה מסרב כי לא רצה שנעמן יחשוד בו שלעצמו הוא רוצה את הדברים אך לאחר מכן מסכים. ונעמן לקח את כיכרות הכסף שקשר בכיסי בגדיו ואת חליפות הבגדים והביא לנעריו שירימו לפני גיחזי כדי שגיחזי לא יצטרך להתאמץ לסחוב את הדברים. כשהגיעו אל העופל [=מגדל] לקח גיחזי מידי עבדי נעמן את הדברים והחביא אותם במקום שמור ושילח את עבדי נעמן כדי שאלישע לא יראה אותם.

כשחוזר גיחזי אל בית אלישע אלישע שואל אותו: מאיפה באת? לאן הלכת? וגיחזי עונה לאלישע לא הלכתי לשום מקום. מיד אמר לו אלישע והאם ליבי לא הלך איתך? הרי למרות שאתה לא איתי הלב שלי יודע בדיוק מה אתה עושה. ראיתי אותך ברוח נבואה שרצת אחרי נעמן והוא הסתובב אליך ולקחת ממנו דברים. והרי גם אם היה מביא לך כרמים ושדות ודברים שווים המון כסף לא היית צריך לקחת כיוון שנעשה פה נס של ה’ ולא היה ראוי שתהנה מהנס ותוריד את הערך שלו בעיני נעמן. ומכיוון שעשית זאת אז כעונש צרעת נעמן תעבור אליך ואל זרעך לעולם! כשיצא גיחזי מבית אלישע הוא נהיה מכוסה כבר כולו לבן כמצורע. 

מילים לביאור:

צרעת= סוג של מחלה שברגע שאדם חולה בה הוא יוצא מחוץ למחנה ולא יכול לשבת עם שאר האנשים. 

אלי= תחינות [בקשות]

זהב= מטבעות זהב

ספר= אגרת

פרדות[ביחיד פרדה]= סוג של בהמה שהיא הכלאה של חמור וסוסה ביחד

חריט= כיס

עפל=מגדל

מבנה הפרק:

פסוקים א’-ג’: הצגת הבעיה [פתיחה]

פסוקים ד’-ה: פעולות נעמן ומלך ארם בעקבות דברי הנערה היהודייה.

פסוקים ו’-ז’: תגובת יהורם, מלך ישראל לאגרת מלך ארם.

פסוקים ח’-י’: תגובת אלישע לדברי האיגרת של מלך ארם ליהורם ולנעמן.

פסוקים י”א-כ’:  אלישע ונעמן.

פסוקים כ’-כ”ז: החטא ועונשו של גיחזי. 

אפשרות נוספת:

פסוקים א-ח: חולי נעמן ובקשת הריפוי.

פסוקים ט’-י”ט: נעמן ואלישע [תהליך הריפוי והתודה].

פסוקים כ’-כ”ז: גיחזי- החטא ועונשו.

כינויים– כאשר פונים לאדם לא בשמו אלא בשם אחר שמתאר אותו.  דרך הכינויים ניתן לזהות כיצד הדמויות מתייחסות זו לזו וכיצד המספר מתייחס אליהן.

נעמן= אדוני, נעמן עבדי, אבי, עבדך, הארמי הזה.

אלישע= הנביא אשר בשומרון, איש האלוהים, נביא בישראל, נביא. 

מלך ארם– מלך ארם

יהורם מלך ישראל– מלך ישראל

תיאורים: דרך התיאורים ניתן להבין טוב יותר את הדמות. 

נעמן= שר צבא מלך ארם, איש גדול, נשוא פנים, גיבור חיל.

התיאורים הרבים המופיעים ביחס לנעמן מדגישים את העובדה שהוא היה איש חשוב מאוד ולא קיבל מענה לרפואתו אלא רק דרך אלישע . 

הכינויים כלפי נעמן וכלפי אלישע מדגישים את השינוי ביחס של נעמן אל אלוהי ישראל ואל אלישע הנביא. מהמצב שלנעמן כל הדמויות בפרק מתייחסים בצורה מכובדת מאוד והוא בטוח בעצמו ואף מרשה לעצמו לכעוס ולזלזל בדברי הנביא הוא משתנה בעקבות הנס שנעשה לו ומכנה את עצמו “עבד” פעמים מול אלישע ונכנע לפני אלוהי ישראל ומדגיש שהוא האלוה היחיד. דבר זה מדגיש את המשמעות העיקרית של הסיפור: הגדלת שם אלוהי ישראל בעולם. 

“וַיָּשָׁב אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל-מַחֲנֵהוּ, וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל-הָאָרֶץ, כִּי אִם-בְּיִשְׂרָאֵל”. [פסוק ט”ו]

מילה מנחה: מילה החוזרת בפרק ומעבירה מסר.

המילה החוזרת היא : עבד. והיא מופיעה בהטיות שונות וכלפי דמויות שונות ומטרתה להדגיש מי בסופו של דבר מושל על כולם. אלוהי ישראל. 

נעמן שר צבא אהוב ומכובד חולה בצרעת וחסר אונים מול מחלתו. [מתבטל מול ה’ ומול אלישע לאחר הריפוי ומכנה את עצמו: “עבדך”. המילה  מופיעה 5 פעמים בפסוקים ט”ו-י”ט].

דמויות בפרק:

נערה קטנה מישראל– הנערה הקטנה ידעה והאמינה בצורה מוחלטת בכוחו של האל ובכוחו של אלישע כנביא כשליח האל לרפא את נעמן. היא לא אומרת לגבירתה אולי זה יקרה אלא בטוחה שאם הנביא יתפלל לה’ נעמן בוודאות יתרפא מהצרעת. “אַחֲלֵי אֲדֹנִי, לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ, מִצָּרַעְתּוֹ.”

בפרק ניתן לראות דמויות חשובות באותה תקופה שהן חסרות תועלת.

מלך ארם– למרות שקשור מאוד לשר הצבא שלו ומיד כשמבקש משהו הוא עושה עדיין אין לו יכולת ממשית לסייע לו. [מלך ארם מכנה את נעמן עבדי]

מלך ישראל– למרות שהוא רוצה להיענות למלך ארם הוא יודע שאין בכוחו לטפל ולרפא את צרעת נעמן כי הוא הרי לא אלוהים. 

רימון– האל של מלך ארם שמשתחווים אליו אנשי ארם אך הוא לא מסייע בדבר ואין לו ערך משמעותי.

שמות של מקומות המופיעים בפרק:

נהר הירדן= נהר הנמצא בחלק הצפוני של ישראל

אמנה ופרפר= נהרות גדולים ויפים בדמשק

שמות המקומות המופיעים פה מדגישים את ההבדל בין ארץ ישראל לבין שאר הארצות. ארץ ישראל אומנם קטנה והנהרות בה קטנים ופחות מפוארים אבל הכוח והעוצמה שלה גדולים יותר. 

ניסים המופיעים בפרק:

1. נעמן שר צבא ארם נרפא מצרעתו לאחר שממלא את ההוראות של אלישע וטובל בנהר הירדן 7 פעמים. ” וַיֵּרֶד, וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים, כִּדְבַר, אִישׁ הָאֱלֹהִים; וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ, כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן—וַיִּטְהָר”.
2. גיחזי נענש בצרעת לאחר שקילל אותו אלישע על כך שהלך אל נעמן, שיקר והשתמש בשמו של אלישע ולקח רכוש מנעמן ללא אישורו של אלישע. “וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק-בְּךָ, וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם; וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו, מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג”.

החטא ועונשו:

חטאו של גיחזי:

גיחזי חוטא ביותר מכיוון ש:

1. הלך ללא רשותו של אלישע אל נעמן.
2. ביקש בשמו של אלישע מהמתנות למרות שראה שאלישע סרב לקחת גם לאחר הפצרות רבות.
3. חילל את שמו של האל כיוון שאלישע נשבע בשם ה’ שלא ייקח מהמתנות של נעמן וזה כדי שיתקדש שם ה’ בגויים.
4. גנב לעצמו את המתנות שהביא נעמן לאלישע [אמר לנעמן שזה בשביל האורחים של אלישע].
5. שיקר לאלישע ולא סיפר לו היכן היה.

עונשו של גיחזי:

צרעת נעמן תעבור עליו ועל זרעו לעולם.

עיקרון העונש:

מידה כנגד מידה– כמו שאדם פועל כך פועלים איתו. יש התאמה בין המעשה לבין הגמול שניתן. 

מידה כנגד מידה: גיחזי גנב מנעמן מתנות שלא הגיעו לו כיוון שהמתנות הופנו למי שסייע לנעמן לצאת מהצרעת ולכן צרעתו של נעמן תדבק בו. 

גמול אישי– אדם עושה דבר רע או טוב והוא מקבל עונש או שכר על פי מעשיו

גמול לדורות– אדם עושה מעשה רע או טוב וצאצאיו מקבלים עונש או שכר לפי מעשי אביהם . 

גמול אישי ולדורות: צרעת נעמן נדבקת גם בגיחזי וגם בזרעו. [צאצאיו]

המסר העיקרי של הפרק:

1. יש אלוהים בעם ישראל- אלוהי ישראל הוא היחיד בעל הכוח לרפא . 
2. יש נביא בישראל- א. אלישע הוא השליח של האל לתווך בריפוי נעמן.

                            ב. אלישע כנביא מצליח לראות דברים שנסתרים מהעין. [מעשי גיחזי].

קשיים ופירושים:

קושי:

מהי “התשועה” שגרם לה נעמן?

פירוש:

רלב”ג: ” כי בו נתן יי’ תשועה לארם – ידמה , שהתשועה הזאת היא הריגת אחאב שנצחם שני פעמים; והנה התשועה היא , כי בלי מתכוון משך בקשת לתומו והמית אחאב (ראה מ”א כב , לד)

הסבר פירוש: 

רלב”ג מסביר שהפעולה שעשה נעמן וגרמן לישועה לבני ארם היא שהוא הרג את אחאב מלך ישראל שפעמיים ניצח אותם ובאותה פעם הוא ז שמשך לתומו בקשת והרג את מלך ישראל בלי שידע את מי הורג. [הסיפור מופיע בספר מלכים א פרק כ”ב פסוק ל”ד].

קושי:

מהי הסיבה שכתוב “נערה קטנה”. אם היא נערה למה כתוב קטנה? 

פירוש:

רד”ק: נערה קטנה – מן השבי ששבו היתה זאת הנערה. ואמר קטנה , כי יש נערה גדולה. ובדברי רבותינו ז”ל (חולין ה , א): קרי לה נערה , וקרי לה קטנה!? אלא קטנה היתה , והיתה ממקום ששמו נערן (ראה דה”א ז , כח).

הסבר פירוש: רד”ק נותן שני פירושים: 

פירוש 1 [של רד”ק בעצמו]: היא אומנם הייתה נערה אבל קטנה. טווח הגילאים של נערים הוא מגיל מסויים עד גיל בגרות וזו הייתה בגיל הנערות אבל עדיין קטנה יחסית.

פירוש 2 של חז”ל: חז”ל אומרים שצריך לקרוא לה או נערה או קטנה. כי קטנה זה טווח גיל ונערה זה טווח גיל. אז אם תיארו כבר כקטנה אין צורך לתאר שהיא נערה. והתשובה שלהם לקושי שהעלו זה שאותה ילדה קטנה הייתה ממקום שקוראים לו נערן ולכן נקראה נערה. על שם מקום מגוריה. כמו שיגידו תל אביבי, ירושלמי, רחובותי וכו’. 

קושי:

מהי הסיבה שאלישע מסרב לקחת מתנות מנעמן? והרי ידוע שיש פעמים שהנביא היה לוקח מתנות על נבואותיו ועזרתו.

פירוש:

רש”י: ” אם אקח – שדמי עבודה זרה מעורבין בו (ראה תנח’ מצורע א)”.

הסבר פירוש: 

אלישע ידע שרכושו של נעמן מורכב מכספים שאנשים הביאו לעבודה זרה ולכן לא רצה לקבל. 

פירוש אפשרי נוסף:

רצה לקדש את שם ה’ בגויים ולהדגיש כוחו על עבודה זרה ועל אלים שנעמן מכיר. ופעולת לקיחת המתנות הייתה מורידה מערך הנס. 

קושי:

מהי הסיבה שנעמן מבקש מאלישע מאדמת הארץ?

פירוש:

רש”י: ” יותן נא – מאדמה זו של ארץ ישראל , שהיא קדושה , משא שני פרדים , ואשאנה לעירי ואעשה אותה מזבח”.

הסבר פירוש: 

רש”י מסביר שמטרת הבקשה היא לקחת דווקא מעפר אדמת הארץ כיוון שהבין נעמן שאדמת ישראל קדושה ולכן רצה לעשות ממנה מזבח לה’. 

קושי:

מהי הסיבה שבניו של גיחזי גם יסבלו מהצרעת? במה הם חטאו?

פירוש: 

רד”ק: “ובזרעך לעולם – לא אמר בכל הבנים שיצאו ממנו עד עולם , אלא באותן בנים שהיו לו , שתדבק הצרעת בו ובהם לעולם , שלא ירפאו ממנה. ואם גחזי חטא , בניו מה חטאו? אלא מלמד שבניו ידעו בדבר…”

הסבר פירוש:

בניו של גיחזי ראו שאביהם החביא את הגנבה בבית ושתקו ולכן גם הם נענשו. 

קושי:

כמה זמן הצרעת תדבק במשפחת גיחזי?

פירוש:

רלב”ג: ” צרעת נעמן לעולם – רוצה לומר: כל ימיהם; או עד היובל , על דרך “ועבדו לעולם” (שמ’ כא , ו)

הסבר פירוש:

רלב”ג נותן כמה אפשרויות:

פירוש 1: כל זמן שהם חיים. הוא וצאצאיו[ילדיו].

פירוש 2: עד היובל, [כל 50 שנה]. לאורך 50 שנה גיחזי וצאצאיו יסבלו מהצרעת. 

מוסר השכל הנלמד בפרק:

אלישע בסיפור זה מראה את הכוח הטבעי שיש בנהרות ישראל. 

ונעמן בבקשתו מאלישע מאדמת ישראל מראה שהבין שאדמת ישראל יש בה קדושה וכוח שאין במקומות אחרים יפים ככל שיהיו. 

5. דרך הפרק ניתן ללמוד שהרבה פעמים אנשים נמנעים מלעשות דברים פשוטים כי לא מאמינים בכוחם להשפיע. עבדי נעמן אומרים לו שינסה. מה יכול להפסיד? הרי הוא כבר במצב גרוע. דברים יותר קשים היה עושה כדי להירפא אז מה אכפת לו לנסות פעולה כזו קטנה יחסית? גם אנחנו צריכים ללמוד לא לזלזל בפעולות קטנות. לפעמים הדברים הקטנים יכולים לגרום לשינוי מאוד גדול. 
6. דרך הפרק ניתן ללמוד את האיסור של חילול ה’- גיחזי פועל בניגוד לרצונו של אלישע וכך גורם לחילול שם ה’ כיוון שאלישע נשבע בשם ה’ שלא יקח מהרכוש והוא, גיחזי בגלל תאוותו לרכוש משתמש בשמו של אלישע וגורם לכך שזה יראה כאילו אלישע שיקר כשנשבע בשם ה’ לא לקחת מרכוש נעמן. וזו הסיבה גם לעונש החמור שקיבל. 

לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים לבגרות בתנך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,

לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

שאלות בגרות:

1. קראו פסוקים א’-ג’. מהו תפקידו של נעמן? מי נמצאת בבית נעמן ומסייעת לאשתו? איך הגיעה לשם? ומהי ההצעה שהיא מציעה לאשת נעמן?
2. מהי בקשת מלך ארם ממלך ישראל? כיצד מגיב יהורם, מלך ישראל לקריאת האיגרת ומדוע?
3. מהם הדברים שאיתם מגיע נעמן שר הצבא לאלישע? מה נעשה עם הדברים שהביא נעמן?
4. כשאלישע שומע על הצרעת של נעמן מה הוא אומר לו לעשות? מהי תגובת נעמן לדברי אלישע? כיצד פועל בסופו של דבר נעמן ומי משכנע אותו לפעול כך?
5. האם השפיעו הפעולות של נעמן על מחלתו?
6. מהו השינוי שניתן לראות ביחס של נעמן אל אלוהי ישראל ואל אלישע לאחר שנרפא מהצרעת שלו? התייחס לדבריו ולפעולות שעשה או התחייב לעשות בעתיד.
7. כיצד פועל גיחזי לאחר שנעמן עוזב ויוצא לביתו? האם הצליח במזימתו?
8. מהו ההעונש שנותן אלישע לגיחזי ? איזה עיקרון ושיטת גמול ניתן לראות בעונש שניתן לו?