שמות פרק ט
- שמות
- פרק שמות
- מכות מצרים - שחין, ברד, דבר
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. ב כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם. ג הִנֵּה יַד יְהוָה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד. ד וְהִפְלָה יְהוָה בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר. ה וַיָּשֶׂם יְהוָה מוֹעֵד לֵאמֹר מָחָר יַעֲשֶׂה יְהוָה הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ. ו וַיַּעַשׂ יְהוָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד. ז וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.
ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה. ט וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. י וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. יא וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחֲרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם. יב וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. יד כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ. טו כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ. טז וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ. יז עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם. יח הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה. יט וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ. כ הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יְהוָה מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים. כא וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר יְהוָה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה.
כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. כד וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. כה וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. כו רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד. כז וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם יְהוָה הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים. כח הַעְתִּירוּ אֶל יְהוָה וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד. כט וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְהוָה הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיהוָה הָאָרֶץ. ל וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים. לא וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל. לב וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה. לג וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְהוָה וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה. לד וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו. לה וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה.
ב”ה
מיקום: ספר שמות פרק ט’
נושא: מכות מצרים
סיכום הפרק
מכת דבר:
ה’ פונה אל משה ואומר לו: “בא אל פרעה ודבר אליו את דבריי: כה אמר ה’ אלוהי העברים שלח את עמי ויעבדני ואם אתה מסרב לשלוח אותם דע לך שיד ה’ תפגע במקנה שלך שנמצא בשדה. בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן על ידי דבר[מחלת בהמות] קשה מאוד.
ההוכחה לכך שהמכה היא מאלוהי העברים תהיה ש:
העברים לעומת המצרים יקבלו יחס שונה [אפליה]. מהבקר שלהם לא ימות אף אחד.
ה’ קובע זמן לתחילת המגפה ואומר: מחר תתחיל הפגיעה.
ובאמת, מגיע יום המחר וכל הבהמות של המצרים שהיו בשדה מתו ולעומתם כל הבהמות של בני ישראל לא מת אפילו אחד. פרעה ששומע על כל הבהמות שהיו במקנה ומתו שולח שליחים לבדוק האם דברי האל נכונים והאם באמת זו הייתה גזרה של אלוהי העברים או שאולי זה היה מקרה וכל הבהמות חלו בדבר במצרים ולאחר בדיקה הוא מבין שאפילו אחד לא מת במקנה בני ישראל. למרות שפרעה רואה שדברי ה’ התקיימו במלואם ליבו כבד והוא מתעקש ולא משלח את ישראל לעבוד את ה’.
מכת שחין:
ה’ פונה אל משה ואהרון ומצווה עליהם למלא את כפות הידיים שלהם בפיח של כבשן [כשמדליקים עצים לאחר שהאש נכבית נשאר פיח שחור] ושמשה ייקח מהפיח ויזרוק אותו לשמים כשפרעה רואה את פעולת משה. הפיח הזה שמשה יזרוק אותו לשמים יתפזר בשמים ויגרום לכך שיהיה אבק בכל רחבי מצרים וייפול על בני האדם ועל הבהמות ויגרום להם לכך שבני האדם והבהמות יחלו במחלת שחין שהיא פצעי אבעבועות שמתפשטים בגוף של בני אדם ובהמות.
משה ואהרון לוקחים מלוא כפות ידיהם פיח ומשה זורק את הפיח לכיוון השמים כשפרעה והחרטומים שלו רואים את הפעולות שלו. מאותו הרגע נהיתה מגפת שחין שגרמה לפצעי אבעבועות באדם ובבהמה במצרים. החרטומים שגם הם נדבקו במחלה הזו לא יכלו במצב שלהם לעמוד מול משה ולמרות הפצעים הכואבים פרעה לא משנה דעתו לשחרר את עם ישראל ממצרים שיעבדו את ה’ והסיבה לכך כי ה’ הפעם בעצמו הקשה את לב פרעה שלא יוותר ויישאר בגאוותו ולא ירצה לשחרר אותם כמו שדרש ה’ .
מכת ברד:
ה’ אומר למשה להשכים בבוקר מוקדם ולעמוד לפני פרעה ולומר לו: כה אמר ה’ אלוהי העברים: שלח את עמי כדי שיעבדו אותי כי אם לא תעשה זאת הפעם אני שולח אליך את כל המגפות שלי בלבך, בעבדים שלך ובעמך כדי שתדע שאין כמוני בכל העולם. עד עכשיו שלחתי את ידי והכיתי אותך ואת העם שלך בדבר ויכולת להעלם מהעולם. אבל בחרתי להשאיר אותך חי כדי להראות לך את הכוח שלי וכדי שכל העולם יראה דרכך את כוחי ויתפרסם שמי בכל העולם. ואתה עוד מעז להתעלל בעם שלי ולא לשלח אותם? לכן אני ממטיר מחר, בזמן הזה[באותה שעה] ברד כבד מאוד שלעולם לא היה במצרים. מיום שהיא נוסדה ועד עכשיו לא היה ברד כזה. ועכשיו, אני מציע לך להעז ולשלוח את המקנה שלך ואת כל מה שיש לך לשדה. כי כל מה שיהיה בשדה בני אדם או בהמות ולא ייאסף לבית כדי להישמר מהמכה ירד עליהם הברד וימותו. כשפרעה ועבדיו שומעים את דברי ה’ על ידי משה היו מעבדי פרעה שפחדו מה’ והאמינו בו לאחר שראו את כל הניסים שעשה וכל הפעולות ולכן הכניסו את כל מה שיש להם לבתים אבל היו כאלה שבחרו לא לשים לב לדברי ה’ ולזלזל ולהשאיר את כל מה שיש להם, עבדים ובהמות בשדה ולא להקשיב לעצה.
ה’ אומר למשה: תרים ידך על השמים ואז יהיה ברד בכל מצרים על בני האדם ועל הבהמות ועל כל עשב השדה במצרים [כל מי שהולך להיפגע מהמכה: בני אדם, בהמות ותבואה].
משה מרים את המקל שלו לשמים וה’ נותן קולות וברד [גושי קרח] משולבים באש שיורדים לארץ מצרים. ברד כל כך כבד ועוצמתי שמצרים לא חוותה מאז שנהיו לעם. הברד מכה במצרים וכל מי שהיה בחוץ ניזוק. כל השדה, בני אדם ובהמות מתו. השדות והעצים נשברו.
רק בארץ גושן שם גרו בני ישראל לא ירד ברד.
פרעה רואה את ארצו נהרסת לעיניו ואת גושן, המקום של היהודים נשאר בשלמותו ומבין שה’ אלוהי ישראל הוא זה שפעל והחריב את המקום הוא שולח שליחים אל משה ואהרון ומכריז “חטאתי הפעם. ה’ הצדיק ואני ועמי הרשעים. התפללו אל ה’ שיפסקו הקולות המפחידים והברד ואשלח אתכם לעבוד את אלוהיכם ולא תצטרכו להמשיך לחכות.
משה עונה לפרעה: “כשאצא מהעיר אפרוש כפי אל ה’ ואתפלל והקולות יפסקו והברד יפסיק כדי שתדע שה’ הוא זה ששולט בעולם. אבל אני יודע כבר שאתה והעבדים שלך עוד לא פוחדים מה’ ולאחר שיפסק הברד אתם תשנו דעתכם לכן אני מזהיר אותך לפני שתקבלו השמדה כללית של התבואה. כי במכת ברד הפשתה והשעורה נהרסו [נכתה] כי הן כבר צמחו [זמן תקופת השיא שלהן הוא האביב] ולכן כל מה שצמח מעל האדמה הברד הכה. לעומתם החיטה והכסמת לא נוכו [לא נהרסו] כי הן לא צמחו עדין מעל פני הקרקע [זמן הצמיחה שלהן מאוחר יותר].
משה יוצא מהעיר ופורש כפיו אל השמים בתפילה והקולות והברד פסקו. פרעה שמבין שהקולות והברד פסקו ושוב ליבו ולב עבדיו מתקשים והוא מחליט להתחרט על כך שהסכים לשלח את העברים לעבוד את ה’ כמו שציווה עליו ה’.
מילים לביאור:
מלוא חפניכם = למלא את כפות הידיים
פיח = האפר שנשאר לאחר שהאש מכלה את העץ
מסתולל = כובש ורומס[רלב”ג]
אפילות = לא צמחו
נוכו = נשברו, נהרסו.
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ז’: מכת דבר
פסוקים ח’-י”ב: מכת שחין
פסוקים י”ג- י”ז: תוכחת ה’ לפרעה
פסוקים י”ח- ל”ה: מכת ברד
הדרגה: הדרגה ירידה [או עליה] מהגבוה לנמוך מבחינת סדר חשיבות.
בני אדם, בהמות, עשב הארץ.
התורה מבחינה וכותבת את הדברים שניזוקו במצרים לפי רמת חשיבות קודם כל בני אדם, לאחר מכן בעלי חיים ובסוף הצומח.
השוואה בין המכות בפרק:
|
|
דבר |
שחין |
ברד |
|
אל מי פונה ה’ לביצוע הפתיחה של המכה |
משה |
משה ואהרון |
משה |
|
זמן התראה על המכה |
יום[מחר] |
אין התראה |
יום [מחר] |
|
כלפי מי המכה |
בהמות שבשדה |
בני אדם ובהמות |
בני אדם, בהמות, שדה[תבואה] |
|
תגובת פרעה למכה |
פרעה לא מבקש שהמכה תסתיים למרות האבדן |
פרעה לא מבקש שהמכה תסתיים אלא מחכה שהרפואה תגיע בדרך טבעית |
פרעה שולח שליחים למשה ואהרון להפסקת המכה ומכריז שה’ הצדיק והוא ועמו הרשעים. |
|
תגובת פרעה בסיום המכה |
ויכבד לב פרעה |
ויחזק ה’ את לב פרעה |
ויחזק לב פרעה |
ניסים בפרק:
הדרכים של ה’ להוכיח לפרעה שמדובר במסר מהאל [ניסים] ולא מקרה:
אפליה– ה’ מראה לפרעה את ההבדל בין המצרים לבין ישראל. אם הדבר היה קורה לא מה’ אז גם בני ישראל היו אמורים להיפגע אבל מכיוון שרק המצרים נפגעו והם כולם נמצאים באזור אחד הדבר בא להוכיח שמדובר בדיוק של האל.
מועד מדויק-משה מוסר לפרעה מועד מדויק לתחילת המכה כדי שלא יוכל לומר שקרה מקרה בלי לקשר אותו לדברי האל.
מכת ברד– אש ומים שבדרך כלל אינם יכולים להיות ביחד השתלבו ביחד.
מכת שחין– הפיח שזרק משה לכיוון השמים התפשט לכל ארץ מצרים אבל לא התפשט לגושן.
גמול אישי- כל אדם מקבל לפי מעשיו.
יחס ה’ שונה מאדם לאדם כל אדם מקבל מה שמדויק לו :
בפרק ניתן לראות הבדל בין ההתנהגות של ה’ אל בני ישראל לבין ההתנהגות למצרים. בני ישראל מקבלים את שמירת האל בעוד המצרים מקבלים מכות חזקות מאוד.
בנוסף, ניתן לראות ניגודים והבדלים בתוך המצרים היו כאלה מהמצרים שיראו מה’ “הירא את דבר ה’” והכניסו את העבדים והבהמות שלהם לבתים ולכן הם לא נפגעו והיו כאלה מהמצרים ועבדי פרעה שלמרות ששמעו על המכה שהולכת להגיע זלזלו והשאירו אותם בחוץ ולכן נפגעו קשה יותר.
שמות של מקומות המופיעים בפרק:
מצרים– מקום המצרים
גושן– אזור בתוך מצרים שהעברים גרו בו.
ביטוי: משפט הנאמר והוא בעל משמעות גם בימינו.
ויכבד לב- ביטוי המבטא עקשנות.
פרעה מכביד את לבו ולמרות שהיינו מצפים שלאחר שיראה שדברי ה’ התקיימו יבין ושלח את עם ישראל הוא נשאר קשה בעמדתו ולא מוכן לשלח את בני ישראל.
קשיים ופירושים בפרק:
קושי:
מה הסיבה שכתוב: “יד ה’” והרי לאל אין גוף או דמות הגוף.
פירוש:
דיברה התורה בשפת בני אדם כדי שאנחנו נבין.
קושי:
פסוק י”ב מעורר קושי: “ויכבד ה’ את לב פרעה”
מהי הסיבה שה’ לוקח מפרעה את זכות הבחירה ולא נותן לו את האפשרות להחליט אם לשחרר אותם או לא?
פירוש:
כשאדם עושה רע באופן קבוע ובלי סיבה גם התשובה כבר נשללת ממנו כדי שיקבל את העונש שמגיע לו.
קושי:
במכת ברד ה’ מוסר לפרעה שכדאי לו לשמור על הבקר שלו ולא לשים אותו בשדה. על איזה מקנה מדובר אם הבהמות מתו במכות הקודמות?
פירוש:
הבהמות שמתו במכת דבר היו הבהמות של השדה. הבהמות שנשארו בתוך הבתים או בתוך המקומות מחסה שלהם ניצלו ולא נפגעו מהדבר.
באדם ובבהמה – ואם תאמר: מאין היו להם בהמות , והלא נאמר: “וימת כל מקנה מצרים” (לעיל , ו)? לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות , שנאמר “במקנך אשר בשדה [לעיל , ג) , ו”הירא את דבר יי’… הניס את מקנהו אל הבתים” (להלן , כ]
פירוש:
קושי:
מהו פיח הכבשן?
פירוש:
פיח כבשן – דבר הניפח מן הגחלים עמומים הנשרפין בכבשן.
הסבר פירוש: האפר שנשאר מהעץ כשהוא נשרף באש.
קושי:
מהי הסיבה שכתוב שהחרטומים לא יכלו לעמוד לפני משה במכת שלחין?
פירוש:
רמב”ן: “ולא יכלו החרטמים לעמוד לפני משה – “בשו והכלמו וחפו ראשם” [יר’ יד , ג] בהיותם מלאים שחין , ולא יכלו מלט נפשם [ע”פ יש’ מו , ב] , על כן לא באו אל היכל המלך ולא נראו לפני משה בחוצות , והיו בבתיהם מוסגרים.
הסבר פירוש:
מכיוון שהיו גם הם מלאים שחין וראו שהחכמה שלהם לא עמדה כדי להינצל מהחולי לכן התבישו לעמוד לפני פרעה ולפני משה כך.
קושי:
מהי הסיבה שכתוב שפרעה חיזק את ליבו ולא התחנן לישועה כפי שה’ אמר למשה?
פירוש:
רלב”ג: “כאשר דבר יי’ ביד משה – רוצה לומר , שכבר אמר השם יתעלה למשה כי הוא יחזק לבו (ראה שמ’ ז , ג)”.
הסבר פירוש:
רלב”ג מסביר שמשה ידע שפרעה לא ישתכנע במכה הזו כי כבר ה’ אמר לו לפני כן שפרעה ישאר בעקשנותו במכה הזו.
קושי:
מה הכוונה שהאש התלקחה בתוך הברד?
פירוש:
מתלקחת בתוך הברד – נס בתוך נס , האש והברד מעורבין , והברד מים הוא (ראה תנח‘ וארא יד) , ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם]
הסבר פירוש:
היה נס בתוך נס שהמים והאש עשו שלום ביניהם כדי לעשות רצון האל ולהכות במצרים.
קושי:
מה הסיבה למידע על הפשטה והשעורה?
פירוש:
ראב”ע: והפשתה והשערה נכתה – סיפר הכתוב מה שאירע.
הסבר פירוש:
הכתוב סיפר על מה שקרה. מה מהתבואה נפגע ומה לא נפגע מהתבואה ויכלו לחיות ממנו.
קושי:
מהי הסיבה שמשה אומר לפרעה שיתפלל כשיצא מהעיר ולא בתוך מצרים? והרי ה’ נמצא בכל מקום ובכל מקום אפשר להתפלל אליו?
פירוש:
רש”י- “ כצאתי את העיר – מן העיר; אבל בתוך העיר לא היה מתפלל , לפי שהיתה מלאה גלולים (ראה מכיל’ בא פסחא א)”
הסבר פירוש:
רש”י מסביר שמשה לא רצה להתפלל בתוך העיר כשהיא מלאה פסלים ועבודה זרה כדי שלא יחשבו שהתפלל לאלוהים שלהם ונענה.
מוסר השכל הנלמד בפרק:
ניתן ללמוד מהפרק שאם ה’ רוצה לפגוע במישהו או להגן על מישהו אין לו בעיה להבדיל בין בן אדם אחד לאחר. שני אנשים יכולים לגור אחד ליד השני אחד יפגע ואחד לא. רכב אחד יפגע והשני לא. לאלוהים יש את היכולת לדייק לכל אחד בדיוק מה שמגיע לו ולכן אדם לא צריך לפחד כשהוא רואה שיש אנשים שנפגעים. אם הוא בסדר ולא למד ממעשיו הרעים הוא יקבל הגנה ושמירה.
ניתן ללמוד מהפרק על החשיבות של עמידה במילה- פרעה בזמן המכה ממהר להתחייב לשלוח את בני ישראל כדי שעבדו את האל העיקר שהצרה תעבור אבל כשהמכה עברה הוא מיד מתחרט ומשנה דעתו לעומתו ניתן לראות על האל ועל משה רבנו שעומדים במילה שלהם וכל מה שהם מתחייבים אליו מתבצע.
ה’ מתחייב שרק הדברים שמחוץ לבתים יפגעו ורק הם נפגעים. משה מתחייב להתפלל לה’ כשיצא מהעיר כדי שתיעצר המכה ועומד במילים שלו.
ניתן ללמוד מהפרק פסוקים כ’-כ”א את ההבדל בין “ירא ה’” לבין מי ש”לא שם ליבו”. אדם שירא ה’ מתבונן על אותות וסימנים שיש בעולם והאמונה מגנה עליו ואילו זה שלא שם לב וחושב שהכל מקרה לא מקבל את ההגנה. עבדי פרעה שהיו רשעים אבל יראו את ה’ והבינו לפי כל מה שקורה סביבם שאלוהי העברים אמתי הקשיבו לדברי משה והכניסו את הצאן והעבדים שלהם לבתים וכך הצילו אותם לעומתם, עבדי פרעה שלא שמו לב לאזהרות משה הפקירו את העבדים והבהמות שלהם והם נפגעו קשה.
לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים לבגרות בתנך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,
לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות בתנך בפרק:
- בחרו שתי מכות שה’ נתן על המצרים וכתבו שתי נקודות דמיון ושתי נקודות שוני ביניהם.
- כתבו מהו המוסר השכל שאתם יכולים ללמוד מהפרק.
- כתבו במה שונה תגובת פרעה במכת ברד משתי המכות האחרות בפרק. חשבו מהי הסיבה לדעתכם שהתגובה הייתה שונה.
- תארו כל מכה ממכות מצרים המופיעות בפרק. במי פגעה כל מכה? ואיך פגעה?